אחר רובי אפילו אם היה צדיק גמור ומכ"ש שהיה רשע כמ"'ש ז"ל על וישא לוט וכו' וירא את כל ככר הירדן כמ"ש כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ולא ניצול אלא בזכות אברהם כמ"ש ויזכור אלדים את אברהם וישלח את לוע וכו' ויהיה מקום על המקערג לקערג ולכן הפציר בו מאד לשתהיה מצוה זו גדולה מאד ובפרע כי היא גדולה מן הצדקה שנאמר בה וצדקה תציל ממות ומכ"ש הכנסת אורחים וע"י כן ינצל מן ההפיכה: וירא אליו ה' וכו', הודע השבח שנתוסף לו כשכר שנימול זה כי תחילה היה נופל בעת המראה לפי שהיה ערל נופל ולכן נשמתו לבדו היתה רואה ולא הגוף הערל וז"א היה דבר ה' אל אברהם כפעמים אחרות היה חוזר אל הנשמה לבדה כנז' ובזה יתורץ שכיון שזו היא ראשית פרשה וגם שהיא פרשה פתוחה למה לא אמר וירא ה' אל אברם ע"ד כל המראות אחרות, וגם מה צריך בסיכורו והוא יושב, עי"ל כי באומ' אליו ידענו כי עמו כח היותו יושב ולא נופל היא זכות המילה וז"ש אליו ר"ל אל אברהם הנז' אחר שנימול ואילו אמר אל אברהם כפעמים אחרות לא ידענו כי זכות המילה גרמה לו זה, עוד השמיענו שבח המילה כי זולת תועלת כח הנפשיי להיותו יושב בעת הנבואה ולא נופל גם היה לו תועלת גופניי כי מדרך כל הנימולים להיותם שוכבים וכואבים ואף גם אם הזמן נאה ועוב אבל אברהם היה כח בו להיותו יושב וזה לא יושב במעתו אלא יושב פתח האהל כמנהגו בהיותו בריא, ועוד שלישית כי גם שהזמן קשה כחום היום והאדם הבריא מצעער מן החום הרב והוא יושב שם בתוקפו כמנהגו, ובזה יתורץ ג"כ מה צורך נהודיע אם היה פתח האהל וגם אם היה כחם היום. או יראה כמ"ש והוא יושב ירמוז אל מ"ש ז"ל על ויעל אלדים מעל אברהם כי האבות הם הם המרכבה וז"ש וירא אליו ה' ולא מראה לבד כשאר הפעמים טרם שימול אך עתה בשכר המילה נראה לו בעצמותו ר"ל רוכב עליו וז"ש וירא אליו אל עצמותו רוכב עליו ממש ואברהם יושב תחתיו והב"ה כוכב עליו אז וישא עיניו למעלה וירא את השי"ת כוכב עליו כנז' והרי זו ראיה ראשונה וישא עיניו ואמנם לא היה כענין ראית יחזקאל כי רואים ממטה למעלה האופנים ואח"כ החיות ואח"כ הכסא ואח"כ האדם הרוכב אך אברהם תחילה ראה העיקר את העליון כמ"ש וישא עיניו וירא, אח"כ ספר איך אח"כ נגלה אליו ג' אנשים חיות הקודש וגם הם נצבים עליו כענין מרכבה תחת ה' והה נצבים עליו וז"ש והנה וכו' יראה והנה מחדש ג' אנשים היו נצבים עליו אז וירא ראיה שנית זו המתמהת כנז' אז וירץ לקראת כולם הב"ה וג' אנשים מפתח האהל ולחוץ דרך הוראת חילוק כבוד ולכן וישתחו ארצה אל השי"ת הרוכב על כולם ולא למלאכים אז התחיל לדבר עם השי"ת וקראו אדני שם רדוש אל נא תעבור וכו' ואח"כ דבר עם המלאכים יוקח נא מעע מים וכו' עם היותו מכיר שהיו מלאכים כמו שארז"ל אזיל נקרתא אזלת בנמוסה ובפרט כי ראם בהתלבשות אנשים בעלי גוף, ובמה שבארנו יתורץ אז וירא ב' פעמים ועוד למה רץ לקראתם כיון שכבר היו נצבים עליו וגם למה בראייתם זכר וישתחוו ארצה ולא כן אל השי"ת ועוד שהול"ל תחילה ויאמר ה' אל נא תעבור וכו' ואח"כ יזכיר וירץ לקראתם וכמו שרש"י ז"ל נדחק בתירוצא: ספר עץ הדעת טוב - פרשת תולדות פרשת תולדות: אתחיל לכתוב פרשת תולדות: ואלה תולדות יצחק וכו', י"ל א' ו' של ואלה היא נוספת כנודע כי אלה פוסל הראשינים והם תולדות ישמעאל הנ"ל אמנם ואלה מוסיף יאיך ח"ו יוסיף ליעקב על תולדות ישמעאל, ב' כי די לומר ואלה תולדות יצחק ואמאי כתיב בן אברהם והרי אין שום יצחק נזכר למעלה אלא זה בלבד, ג' כפל על כפל במה שחזר שנית אברהם הוליד את יצחק, ד' מה צריך להודיע אם היה יצחק בן ארבעים שנה מה שלא עשה כן באברהם ויעקב וזולתם, ה' למה עבר על מאמר רז"ל עבר אדם מעשרים שנה ולא נשא אשה וכו' ולא די זה כי גם הכתוב הכריז עליו שלא קיים דברי רז"ל כנז', ו' מה צורך בכל הסימנין הנז' בת בתואל הארמי מפדן ארם וכו' וכבר נודעו בפ' חיי שרה, ז' דהול"ל אשתו ולא לנכח אשתו, ח' מהו ויעתר לו ולא מהלשון אחריתי, ע' מה צורך בספור ויצא הראשון אדמוני וכו' ללא צורך, י' קושיא גדולה איך יאהב יצחק את עשו על כי ציד בפיו ובפרט כפי תרגום אונקלוס ואם נפרש כדברי רז"ל שהיה מרמה את יצחק וצד אותו בפיו של עשו היאך מעשרין את התבן וכו' אין הכתוב מסכים בזה שהרי אחרי אומרו ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה שהוא צדה ממש בשדות כתיב ויאהב יצחק כי ציד בפיו, י"א איך עלה בדעת יעקב לקנות בכורת עשו שלא כדין בקערת תבשיל א' לא יעלה זה בדעת, י"ב קושיה כוללת בביאור כל אלו היתורים אם באו' על כן קרא שמו אדום ואם מה ענין מכרה כיום ומה ענין הנה אנכי הולך למות וכו': והביאור במה שנק' לעיל אמאי קאמר ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וידוע כי בן אברהם היה, אבל כוונת הכתוב לפי מ"ש תחילה ויקברו אותו יצחק וישמעאל מלמד שנתקיים מ"ש הב"ה לאברהם תקבר בשיבה עובה שהבעיחו שישמעאל יעשה תשובה ויתכפר והתקבל תחת יצחק הקעון ממנו ורצה השי"ת להודיע מה שכרו ואמר כי הנה להיותו נקרא ישמעאל בן אברהם ומתכנה ז"ל נדחק בתירוצא: )אמר המעתיק אליהו חיון הי"ו בכאן מצאתי חסר עד פרשת תולדות יצחק, חבל על דאבדין(: אל אביו לפי שעשה תשובה זכה להוליד י"ב נשיאים ועתה יצרך לומר ואלה להוסיף יצחק לישמעאל כי כבר שב בתשובה ונתיחס אליו, ואמר שהשוה אותם בצד מה לכבוד אברהם אביהם חזרתי לחלק ביניהם מפני כבודו של יצחק ואמר כי אעפ"י שהשויתים כי כמו שכתבתי ואלה תולדות יצחק בן אברהם כתבתי ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם מ"מ הפרש גדול יש ביניהם והוא כי כשהוליד אברהם את ישמעאל היה מטיפת ערלה קודם שנימול והיה נקרא עדיין אברם חסר ה' אך כשהוליד את יצחק כבר נקרא אברהם שלם כי הולידו מעיפת מילה קדושה וכמ"ש ז"ל לא נקרא אברהם שלם אלא עד שמל וזהו שחזר ואמר אברהם הוליד את יצחק ושתף שם אברהם לענין ההולדה וההזרעה כנז': או יהיה קרוב לזה והוא כי הרגיש הכתוב שהרי כתוב כי ביצחק יקרא לך זרע ואיך כתיב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ולזה הודיענו כי יש הפרש גדול כאשר נייחס הבן אחר האב או להפך והוא כי מוכרח הוא שנייחס הבן אחר האב כי כך הוא ולכן ראוי להשוות תולדות יצחק לקרותם בן אברהם כמו תולדות ישמעאל לקרותו בן אברהם ולכך הוסיף ו' וכתב ואלה להוסיף על הראשונים ולהשוותם, אבל בחינה השניה כשנאמר זרע פלוני זה הוא אז נאמר כי יצחק הוא זרעו של אברהם מיוחס אליו בפרטות כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע וז"ש יקרא לך כלומר כשנתודע לך בענין עצמך מי הוא זרעך לא נרחיב להזכיר את ישמעאל גם הוא רק את יצחק לבדו אבל כשנתייחס קריאת שם ישמעאל עצמו מוכרח הוא שנאמר בן מי הוא בן אברהם וז"ש אברהם הוליד כי ענין התיחסות הולדת הזרע עצמו של אברהם לא נזכיר רק את יצחק: או יראה קרוב לזה מקושר עם מ"ש רז"ל בפ' וישב יעקב משל למרגלית שנפלה בחול אדם כובר בכברה וזורק החול עד שמוצא המרגליות וכו' ולכן בתחילה שהיה מדבר ענין יחוס תולדות האומות מי הם השוה אותם ונתעסק בהם דרך קצרה כי אחר שיחס תולדות ישמעאל הגדול ייחס תולדות יצחק הקטן והשום יחד עם תולדות ישמעאל בהו' הנוספת במלת ואלה לפי שאין עסקינן עתה במעלתם ואח"כ שמצא את המרגליות הוא יעקב הנכלל באו' ואלה תולדות יצחק וכנודע כי ביצחק ולא כל יצחק אז הניח ןזרק הצרורות והתחיל להתעסק בעניני המרגליות באורך, והתחיל לייחסו עד אברהם ראש המשפחה במעלה ולא כן תרח אביו והתחיל היחס מן אברהם ואמר אברהם הוא ראש היחס והוא הוליד את יצחק זרעו המיוחס ולא כן ישמעאל ואחר לידת יצחק ספר נשואיו כדי לייחס את רבקה כמו שית' ואח"כ הודיע בארוכה סדר העיבור וסדר הלידה של יעקב היא המרגליות ולכן אל תתמה אם יאריך כאן כל ספוריו כלם וכמו שיתבאר: ויהי יצחק וכו', נודע כי אברהם ויצחק מלכי קדם היו )שכבר עבר מבן עשרים ולא קיים מצותו( כשני יושבי עירם ומי בכל גדוליהם שלא יחלו פני עשירי עם להשיא בתו אליו ולא עוד אלא שכבר עבר מבן עשרים ולא קיים מצותו א"כ מוכרח כי נביאים הם ולא מצאו בכל העולם אשה כשירה כמו רבקה והוצרך להמתין מ' שנה עד תגדל רבקה וישלח ויקחה ממרחקים מפדן ארם עם היותה בת רשעים בתואל ולבן המפורסם במעשיו כל זה הוראה גדולה כי לולא היתה צדקת גמורה אין בכל העולם כמוה לא המתין אליה, וגם זה הוראת חסידותו כי עם היות יצחק יחיד לאביו עשיר מופלג בחור חזק לא מלא תאותו לקחת אשה המזדמנת רק המשיל ביצרו והמתין מ' שנה כדי שלא לקחת מבנות הכנעני הארור ולקחת ממשפחתו עד שגדלה והיתה בת ג' שנים בלבד כנודע וכל זה להוראת חסידות יצחק ולא כן ישמעאל כי לכן כתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וגם זה הוראת רבקה כי לולי גדולת מעלתה לא המתין לה ולקחה בת ג' שנים והוא כבר בן מ' שנה, ומזה תבין גדולת יעקב בניהם שהוא המרגליות הנ"ל, ומכל זה יצא לנו כי הכל היה לסיבת היות רבקה צדקת כמוהו והיתה בת זוגו ראויה לו מן' השמים וז"ש לו לאשה: ויעתר וכו' עוד הגדיל להודיע כמה צער עבר על יצחק עד שנולד יעקב וכל זה להראות כי לולי שהיתה רבקה צדקת גמורה ומזומנת לו מששת ימי בראשית לא המתין כ"כ והוא כי לא די שהיה כבר בן מ' שנה ועבר על זמן מצוה ושלת למרחקים ולקח בת רשעים ועדיין היא קטנה בת ג' שנים ולא עוד אלא שהמתין י' שנים עד היותה גדולה בת י"ג שנים ועדיין לא ילדה והמתי לה עוד י' שנים אחרים עד שהיה בן ששים שנה לקיים דין להמתין לאשה י' שנים שלא ילדה וכבר היה מחויב לישא אחרת ולא עוד אלא שמן הדין לא היה לו להמתין כלל כי הרי עקרה היא ממש ועכ"ז המתין ויעתר יצחק לה וכל זה נגד עבע אשתו ונכח שלה כי הרי עקרה היא והתפלה הזו לבעלה היתה והוא מ"ש לנוכח אשתו: או יראה במ"ש ז"ל כי גם יצחק היה עקר וכפי זה היה ראוי להתפלל על עצמו בתחילה ולא חשש על עצמו להתפלל שיתן לו בנים סתם רק מאשה זו בפרטות ולא מאחרת ולא השגיח להיותו עקר רק התפלל לנכח אשתו על כי עקרה היא ולא חשש על עקרותו, ואם נרצה לפרש עוד הענין באומרו לנכח אשתו כמ"ש ז"ל כי שניהם עלו אל הגג זה בזוית זו וזו בזוית זו וכשהיה מתפלל יצחק היה מהפך פניו לנכח אשתו ומתפלל עליה להורות כי סיבת תפלתו היתה על כי עקרה היא למעוטי עקרות שלו שלא חשש אליו בלבד, עוד ראיה כי גם השי"ת היודע חקרי לב ידע כוונת יצחק כי על אשתו היתה תפלתו ולכן ויעתר לו ה' ר"ל לו לכוונת תפלחו ממש ולכן לא השיב לו שיקח אשה אחרת ושהוא יתרפא מעקרותו רק ותהר רבקה אשתו כי נשארה רבקה לבחינת אשתו והיא עצמה ותהר ולא לקח לו אשה אחרת לשתהר: ויתרוצצו וכו', לא די כל הצער שעבר כי גם אחר שנעתר לו ה' ותהר היה ראוי שמאז ואילך יעבור זעם ולא יוסיפו לראות עוד ואדרבה גם אחר ההריון הרגישה צער עצום לא אירע כן לשום אשה הרה מבריאת העולם להיות ב' עוברים בבען א' מתרוצצים בהתכלית הקטטה עד שהיו ממש מתרוצצים זה את זה כגבורי כח המתאבקים זה בזה, אז בראותה כי הדברים הראשונים הווים בעולה לקחת איש גדול אשה קטנה ולהמתין היא מלתעבר עשר שנים או יותר אמנם רצוץ הבנים לא היה כן בעולם ואדרבה זה יורה כי איזה דבר רע יש בבענה וכמ"ש בו ופושע מבען קורא לך וכענין שבתי אוצר פירי, והנה יצחק מפורסם כי נבחר לה' מזבח והועלה למעלה לה' וכל הרע הוא מצדה כי אינה צדקת ואינה ראויה אליו אז ותאמר אם כן שענין הריצוץ הזה הוא הוראה על גרעוני ולמה זה ההריון היה לי ויאמר לו ה' קח לך אשה אחרת ולא אנכי וכמ"ש על ותהר רבקה אשתו, ולהיות חשדא זו עליה עצמה לא רצתה לדבר הדברים אל יצחק בעלה גם היה נביא גדול והוא עצמו אשר העתיר על ההריון כי לא רצתה להזדלזל בפניו לא לספר לו ענין הריצוץ אפילו לא לשאול ממנו שידע מאת ה' אה הצער הזה הוא מצידה כי היא אינה צדקת ולכן ותלך בסתר לבית מדרשו של שם בן נח לדרוש את ה' להודיעה פשר דבר ולא ירגיש יצחק כלל בכל זה הענין: ונחור לפרש הכתוב עצמו באופן אחר ויתרוצצו וכו', נודע כי מעבע הנשים להרגיש נענועים ורצוצים בבטן אם קודם ההריון ולפי שרחם האשה בהיותה קוצה לקבל הריון או בהיותה חולנית מליאה רוח או דם מתנועעת וצירים וחבלים רבים ורעים יאחזון אל האשה כמפורסם ובאולי אירע כן לרבקה, לז"א דע לך כי האמת הוא כי ותהר כבר רבקה אשתו בלי ספק ואם ראית כי ויתרוצצו בקרבה לא היה אלא אחר הוכר העובר וגם כי היו שנים וגם כי כבר היו בנים גמורים בחדשים האחרונים של העוברה וז"ש הבנים כי כבר היו בנים גמורים וגם כי היו שנים וכמ"ש ז"ל שהרגישה בהגיעה לפתח ע"ז זה רץ בצד זה של בטנה וזה רץ בצד האחר וכו' אז נגמר בדעתה )לדי מחיתך בכאן תיבה( כי אין הריצוץ רק מפאת הבנים ותאמר א"כ כלומר אילו היה חולי ברחם כנז' יקרה היא לכל הנשים אבל עכשיו שכבר הם בנים גמורים והם שנים והם במקום צר איך יתנועעו וירוצו כסוסים דבר שלא היה מיד ותלך לדרוש את ה' ואילו עלה בדעתה שהיה מפני החולאים כנז' היתה דורשת אל הרופאים: ותאמר א"כ וכו', כי הנה נתברר כי עיקר זרע אברהם הוא יצחק וכשרבקה נתעברה חשבה בדעתה כי אם ישמעאל נקרא זרעו של אברהם הוליד י"ב תולדות כמספר י"ב מזלות השמים השולעים על הארץ מכ"ש שהיא תלד י"ב שבטים צדיקים, וכאשר גדל ההריון והבנים אשר בקרבה רצו זה לצד זה וזה לצד זה וכבר הכירה שאינם רק שני בנים בלבד אז אמרה לא ימנע אם הי"ב שבעים שאני עתידה ללדת יהיו בהריון הזה כדרך ובני ישראל פרו וישרצו וכו' כשרצים ששה בכרס אחד הנני רואה כפי הריצה שלהם שאינם רק שנים ולא י"ב וכפי זה אומר ויתרוצצו לשון ריצה ולא ריצוץ, ואם נאמר שאוליד שנים שנים למה הה רצים ומתרחקים זה מזה כאילו נלחמים ואני מרגשת צער נמרץ בזה אין זה דבר טוב בלי ספק וז"ש ותאמר א"כ שהם שני בנים בלבד וגם שהם רצים ונלחמים א"כ הי"ב שבטים כענין זה שאני עתידה לילד למהה זה אנכי סובלת הצער הזה על חנם ואם כשירים וצדיקים הם למה מתקוטעים ובפרע כי היא היתה חושבת כי שניהן רשעים בשוה אחד כי שניהם רצים אז ותלך לדרוש את ה' מה יהיה משפע הנערים ומעשיהם: ויאמר וכו', את חושדת כי תלדי י"ב שבטים צדיקים ואינו כן כי אין בבענך רק שנים לבד אלא שאינם כשאר י"ב השבטים שכולם גוי אחד בארץ ועם אחד הם אבל יחלקו לשני גויים ולשני דתות וז"ש שני גוים בבענך נמצא כי הגוי האחד מהם הוא אב אחד יקרא והוא יעקב והוא יוליד אח"כ י"ב שבעים וכולם יעבדו את ה' וגוי אחד יחשבו כולם, וכן הבן השני אב גוי אחד יהיה והוא עשו וכל בניו יקראו אומת אדום גוי אחד עובדי אלילים, והרי ידעת כי ]אין[ הי"ב שבעים יוצאים ממך רק האב של כולם והוא יעקב וכן ע"ד זה בעשו כנז' וא"ת מאחר שאינם י"ב שבטים אלא שנים לבד מ"ע הריצה והריצוץ הזה לז"א ושני לאומים: יראה כי להיות אשר הם עתידים באורך הזמן להיות נחלקים לשני גוים ונודע כי אין נקרא גוי אלא קיבוץ קהל עם ה' ועדיין אינם גוים שלימים רק ב' בנים יחידים אבל מעכשיו רוצים להיות מבהיותם בבטן שני מלכים נפרדים אע"פ שאין להם עדיין אומה למלוך עליהם וכמ"ש ז"ל אין לאום אלא מלכות ואע"פ שאינם גוים רבים ממש אלא שני יחידים יכולים להיות מלכים הם הנקראים לאומים ומבקשים ליפרד זה מזה שלא להיות אחד משועבד לחבירו בעודם במעיים להורות על העתיד ולהתחזק מעתה וז"ש ממעיך יפרדו. וא"ת והרי כבר נפרדו במעים ומה זה כל הימים מתרוצצים לז"א ולאום מלאום יאמץ כי גם שכבר נפרדו ממעיים זה מימין וזה משמאל עדיין אינם מרוצים בזה להיותם שניהם מלכים ועדיין בכל יום מתקועעים להתאמץ זה על חבירו ולהיות אחד מהם מלך לבדו ושליע על חבירו ואין שלום כלל ביניהם להיותם שני מלכים יחד כל אחד על אומתו כענין מ"ש ז"ל כשזה קם זה נופל, זא"ת הנה מכל זה יורה גדולת הבנים האלה כי גם בעודם במעיים מבקשים למלוך וכזה לא נראה מימי קדם וא"כ תגדל הקושיא איך אין בהם דעת והבחנה ומוסר להיות שלום ביניהם ולמלוך יחד שניהם בעולם על שאר שבעים אומות ויכבד הקען לאחיו הגדול ממנו כי כן צותה תורה כבד את אביך לרבות אחיך הגדול ולז"א ורב יעבוד צעיר יראה איני אומר זרב רוצה לעבוד הצעיר רק יעבוד להורות את אשר עתיד להיות בהכרח ככי רצונו ית' והוא שרב יעבוד לצעיר להיות יעקב חבל נחלתו ועשו עוען כי לו משפע הבכורה אפילו אם הוא בן השנוי כמ"ש ואת עשו שנאתי וע"י כן יש כל הקעעה הזו כי הבכור רוצה למלוך כפי עבע העולם ואני בחרתי ביעקב הקען כנז', ואחר שנולדו כתיב ואחרי כן וכו' רצה ה' להודיע כי בדין הוא עושה לבחור למלך ליעקב כי הוא הבכור האמתי כמ"ש ז"ל משל לשפופרת ו' הנכנס ראשון יוצא אחרון וזהו שרמז באומרו ואח"כ יצא כי אחר שהזרעה היה יעקב הבכור אחר כן של ההזרעה אבל לענין היציאה יצא אחרון והראיה לזה כי גם בצאתו ידו אוחזת בעקב עשו כאילו תופשו לדין למה יצאת ראשונה אחר שאני בכור להזרעה וזה ג"כ ירמוז כמ"ש ויצא הראשון כי לא היה ראשון רק בענין היציאה לא בהזרעה אז ויקרא שמו הקב"ה עצמו יעקב להיותו חבל