יתחיל לאמר על בני ישראל נבוכים הם וכו' ואחר שחטא אז וחזקתי את לב פרעה ועי"כ גם הוא ראוי לעונש וז"ש ואכבדה בפרעה וכו', ועדיין יש לשאול כי סוף אנוסים הם ומוטעים בראותם ענין וישובו ויחנו וכו' ואינן ראויין לעונש וז"ש וידעו מצרים כי אני ה' שאיני מולך רק על בני ישראל לבדם ואיך נעלה בדעתם שהנחתים למקרה ופגע גם ירמוז הכתוב אל מה שאמר הכתוב אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם ואיך יעלה בדעתם כי עשיתי כ"כ להוציאם ואח"כ אניחם ולא עוד אלא שח"ו אבטל ברית בין הבתרים וזה פתיות גדול וזה יורה כי אין זה אלא רוע לב וראויין לעונש: ויוגד וכו' תחלה אמר מלך מצרים ואח"כ אמר פרעה אך הענין כי ביאר איך ענין וחזקתי וכו' הלא הוא כי מלך מצרים סתם הוא השר העליון כי הוא ידע הנסתרות בדרך הגדה וחכמה כי ברח העם כי עדיין לא עבדו רק רד"ו שנה כמנין בר"ח א"כ בריחה היא זו כי עדיין השבועה היא עד ת"ל שנים ואז השר הנז' הכניס מחשבתו זו בלב פרעה ומכחו ויהפך לבב
פרעה ועבדיו אל העם ע"ד מ"ש בספר הזוהר על ויאמר אל עמו הנה עם וכו'. והנה תחילה הי' פרעה פוסח על שתי הסעיפים בשתי לבבות אם ירדוף או לאו אז אמר וחזקתי את לב פרעה אותו הלב החושב לרדוף ועתה ויהפך לבב פרעה ושתי הלבבות נהפכו לעצה א' לרדוף אחריהה באומרם כי עדיין לא הגיע הק"ץ כנ"ז א"כ אנחנו הם אשר בידינו שילחנום מעבדינו כי הנה עדיין השר שלנו תובע דין ומקטרג שעדיין לא נשלם הקץ שנגזר מליהם להשתעבד תחת ידו ועדיין הי' אפשר שאף שיצאו יחזירם הקבה"ו להשתעבד כי זה יורה היותם עדיין נבוכים בארץ אבל עתה שאנו שלחנום בחוזק אין מקום להשר העליון לקטרג עוד כי אנו גרמנו לנו הרעה הזאת א"כ מה זאת וכו': או ירצה כי עתה שראה כי גם הערב רב עלה אתם שהם מעם מצרים ולא מבני ישראל המה אשר תחת יד ה' והנה אני הוא מלך מצרים ואיך יברח העם שלי מתחת רשותי. כי בתחלה חשב שהערב רב יצאו עמהם ע"ד מ"ש ותחזק מצרים למהר נשלחם ועתה שהוגד לו שאינו כן אלא כי
ברח העם והנה הוא מלך מצרים המושל עליהם אז ויהפך לבבו מאליו בעבור הטם ואמרו הנה הי' מספיק להניח את בני ישראל שיצאו ממצרים אבל מה זאת עשינו זאת למעוטי היציאה בעצמה אבל למה שלחנו אנחנו את בני ישראל לשון לויה כמו ואברהם הולך עמם לשלחם כי עי"כ ברח העם הנ"ז בא"ו כי לא הי' הולכים רק לאלויותהון וא"כ ארדוף אחר המם ולא אחר בני ישראל. ולהיות כי הערב רב הי' כפלי כפליים מבני ישראל לכן ויאסור את רכבו וכו' וכל רכב מצרים וכו' כי הי' צריכין עם רב להלחם עם העם שיצאו, אח"כ כיון שכבר יצא בקלות מעט תספיק לשיחזק ה' את לבו וירדוף אחר בני ישראל משא"כ בצאתו שלא הי' רק בשביל', ואז העם שברחו הי' מתחבאים בתוך בני ישראל כי בורחים הי' אבל בני ישראל ששלחם פרעה בעצמו הי' בטוחים שלא אחריהם הי' רודף לכן ובני ישראל יוצאים ביד רמה שלא כבורחים ואמנם מצרים אחריהם ממש הי' רודפים וז"ש וירדפו מצרים אחריהם של ישראל
הנז' והם לא ידעו כי אליהם נוגעת הרעה עד אשר ופרעה הקריב לבא קרוב אליהם ולא אל הערב רב אז וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ממש אז ויראו מאוד וכו' ולא הלכו ביד רמה כבתחילה: ויושע ה' ביום ההוא וכו' למעלה סיפר תשועת בני ישראל כמ"ש ובני ישראל הלכו ביבשה וכו' ועתה מספר תשועה אחרת כי הקבה"ו הבטיח ליעקב ואנכי אעלך לקבר במערה גם עלה ביציאת מצרים כי כמו שסבל עמהם צער הגלות כן ישמח עם בנ"י כנ"ז בפרשה פינחס בס' הזוהר בפסוק ישמח ישראל בעושיו שהם אביו ואמו וכו' וז"ש ויושע הק ביום ההוא את ישראל סבא אביהם כי גם הוא הי' עמהם בגלות. ובמלת את ריבה דרך העלם וכבוד את השכינה כי גם היתה המהם בגלות וכמ"ש ותושע לו ימינו וכו' ולהיות ישראל בנפש לבד יכול לראות את השר הרוחני הנקרא מצרים מת על שפת הים משא"כ בבניו וביאר כי לא די זה כי גם את היד הגדולה אשר כבר טשה ה' מזמן קודם בהיותם במצרים עצמה גם ראה אותם ישראל סבא
הנז"ל כי שם הי'. ועתה הוסיף כי גם העם הם ערב רב עתה וייראו העם את ה' מחמת יראה לא מחמת אהבה כבני ישראל הנ"ל וגם באמרם בה' וכו'. אך ישראל האמינו מתחל' כנזכר פ' שמות. אז אשר וירא ישראל סבא וכו' והתחיל לשורר לכן נתעורר משה ובני ישראל גם הם לעתיד לשורר וז"ש ישיר בלשון עתיד כי ישראל סבא קדמה ואח"כ גם משה ובני ישראל הנז' שרו את השירה הזאת של אביהה ויאמרו מה שכבר אמר אביהם וז"ש ויאמרו לאמר: אז ישיר משה וכו'. הל"ל אז שר אמנם יהיו ע"ד מ"ש רז"ל על אז יבנה שלמה ביקש לבנות ולא בנה וזה כי הרגיש משה ובני ישראל למה המתינו לשיר שירה זו עתה וכי גם קטן הי' יציאת מצרים שלא אמרו שירה אז והלא נס חזקיהו היה גרוע מזה ונענש על שלא אמר שירה לז"א דע לך כי מאז ליל פסח שיצאו ממצרים בקשו לשיר את השירה הזאת ששרו עתה על הים וחזרו ונמנעו יען שרתה עליהם רוח הקודש וידעו מה שעתיד הקב"ה להטביעם בים סוף כי אז
סיום הבטחה וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי והגם שהביא עליהם עשר מכות עדיין העונש האמיתי על שהשליכו בניהם ביאור לא הביא עליהם. וכמ"ש יתרו עתה ידעתי כלומר בענין קריעת ים סוף ידעתי וכו' יען כי בדבר אשר זדו המצריים שהוא השלכת הילדי' ליאור שהיה זדון להכעיס מה שאין כן ענין השעבוד שהוא לתועלת הנאתם בו במידה ההיא עצמה הביא עליהם להטביעם בים סוף. מה שאין כן בשאר עשר מכות ובפרט משה רבן של כל הנביאים שלא נעלם מעיניו כל מה שעתיד להיות ולכן בקשו אז ישיר ולא שרו והמתינו עד עתה ולכן עתה בהתחלת השירה נתנו התנצלות אל הענין הנז' למה לא שרו אז ולכן התחילו באופן הלשון הזה ויאמרו לאמר אשירה וכו' ירצה ויאמרו עתה הנה מה שהיה ראוי לנו לשורר ולאמר השירה הזאת אז והנחנוה אז כדי לאמר אותה עתה וז"ש ויאמרו לאמר הטעם היא לפי כי יותר טוב היא אשירה עתה לה' בקריעת ים סוף יען כי גאה גאה בתכלית הגאוה כאשר סוס ורוכבו
רמה בים והוכפלה הגאוה כי ביציאת מצרים נתגאה גאוה יתירה ועתה גאה גאה כפולה ומכופלת כענין מה שאמרנו בענין יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' וכו'. ולכן נתאחרנו עד עתה לשיר לה' השירה הזאת וכדי לבאר ענין הזה הוראה מוחלטת לז"א סוס ורוכבו בלשון יחיד לרמוז אל סוס פרעה המיוחד שהוא המתחיל בעצה תחילה כמ"ש ויצו פרעה לכל עמו כל הבן הילוד וכו' ולכן נתן הקב"ה עתה בלבו שהוא יקדים לכנוס תחילה בים כמשז"ל על אמר אויב ארדוף אשיג וכו' וזהו ג"כ מ"ש כי בא סוס פרעה תחלה ואחריו כל אדם ימשוך ברכבו ובפרשיו הרבים בתוך הים ונמצא כי סוס ורוכבו הראשון שבכולם הוא פרעה ולו ולסוסו רמה בים תחלת כולם וזה יורה היות הסדר מדה כנגד מדה בכל הפרטים ולכן הוצרך לאמר מלת לה' מה שלא נאמר בשירה של הבאר לרמוז כי שם זה של הויה יש לו מעלה יתירה זו להיותו מדה כנגד מדה וכמ"ש יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' וכו' ולכן ישיר ישראל את השירה הזאת לה'
בפרטות ולכן אשירה לה' הנז' כי הוא לבדו המודד מדה כנגד מדה כי סוס ורוכבו רמה בים כנז"ל, ולהורות כל הנז' לא אמר סוס ורוכבו טובעו בים סוף אלא רמז כי לא היה בטבע שהיה נכנסין וטובעין אלא שהיה הסוס בורח לאחורו והקב"ה היה מגביהו בעל כרחו ומשליכו בים כמשז"ל להראות כי כוונתו לפרוע להם מדה כנגד מדה ועוד אחרת כמשז"ל כי היו קשורים יחד סוס ורוכבו ויורדין לתהום ואינם מתפרדים זה מזה כלל משא"כ בדרך טבע כי בטבוע הסוס ונכשל נופל הרוכב מעליו ולזה לא אמר לסוס ולרוכבו רמה בים שהיא מורה היותן נפרדין רק סוס ורוכבו שהוא היוחן קשורים יחד כנ"ל: או ירצה לרמוז אל מה שאמרז"ל כי עשר שירות נאמרו בעולם וכו' גם אמרו בספר הזוהר כי כל האומר שירת הים בכל יום מובטח הוא שיזכה לאומרה לעתיד לבא וכו' וז"א אז ישיר כשיגיע זמן אז ימלא שחוק פינו וכו' לעתיד לבא אז עתיד שישיר' משה ובני ישראל השירה הזאת עצמה. גם מילת אז בגי' ח'. כי עדיין עתידין בני ישראל ומשה המתגלגל שירות
אחירות זולת השירה הזאת. וז"ש את השירה את לרבות ח' שירות האחרות ועמה יהיו ט' שירות ואחר הח' שירות אחרות זולתם אז ישיר משה ובני ישראל בשירה האחרונה את השירה הזאת עצמה כי לא תתבטל זו השירה לעולם כי יש בה רמז לכל מה שעתיד להיות כנזכר בזוהר ולכן הם עצמם משה ובני ישראל כשהתחילו לשוררה אמרו כך ויאמרו לאמר אשירה וכו' ירצה ויאמרו כי עתידין גם לעתיד לאמר אשירה לה' וכו' כסדר שהם משוררין אותה עתה ממש, ובאר הטעם והוא כי גאה גאה כי שתי גאולות האלו זו של מצרים ואותה שלעתיד הם שוות וכמ"ש כימי צאתך ממצרים וכו' וזה כי בשאר הגאולות כמו במדי ויון וכשדים אעפ"י שהאומה ההיא אשר למטה בארץ המכונה אל הסוס היתה .נופלת וישראל היו נגאלין מתחת ידה טדיין הרוכב והוא המזל שלה שבשמים נשאר קיים ועי"כ נשארו באומות חוזרות לקדמותם כנודע משא"כ במצרים .כי הסוס שהיא האומה וגם רוכב שהוא השר שלה רמה בים כמשז"ל על
וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר אלא מת זהו השר של מצרים וכאלו מקראות רבות בספר הזוהר אשר לכן ארץ מצרים מן המלכות היתה שפלה וכו' וכן יהיו לעתיד כמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. ושתי גאולות האלו היתה גאוותו ית"ש בתכלית וז"ש כי גאה גאה כי הרי סוס ורוכבו רמה בים עזי וזמרת יה וכו': או ירצה ויושע ה' ביום ההוא וכו' ירצה דע לך כי הגם שיראה בעיניך שזה שבעה ימים הושיעם הקב"ה והוציאם ממחרת הפסח האמת הוא כי ביום ההוא שטובעו המצרים אז בלבד נוכל לאמר כי ויושע ה' את ישראל מיד מצרים כי עד עתה אעפ"י שיצאו עדיין היו נתונים תוך ידם ממש, והטעם כנודע מפסוק מדלג על ההרים וכו' כי עדיין לא נשלם הקץ של ועבדום וענו אותם ת' שנה רק רד"ו שנים בלבד ועדיין היה שרו של מצרים מקטרג ותובע דינו מהקב"ה שופט צדק והיה אפשר שיחזרו לשעבודם צלינו בפסוק ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל וכו' שנראה כסילות גדול שהיו על כרחם שילחום אך להיות שעדיין לא
נשלם הקץ היה לנו להניח הרשות ביד ישראל שיצאו כרצונם והיה אפשר שיחזרו להשתעבד אבל עתה שאנו הכרחיים לצאת בחוזק וכמ"ש ותחזק מצרים למהר לשלחם כבר נסתלק קיטרוג השר שלנו כי מדעתינו הכרחיי' לצאת א"כ מה זאת עשינו הרעה בידינו כנ"ל אך .ביום ההוא שנקרע הים אז ויושע ה' את ישראל לגמרי מיד מצרים, והטעם כי עתה וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים הוא השר שלהם כנ"ל כי לכן נאמר מת בלשון יחיד ומעתה כבר השר ההוא שהבטיחו הקב"ה לשעבדם ת' שנה בידו כבר מת ונתבטל הגזירה ההיא כי בידו נמסרו להשתעבד ולא ביד זולתו ואז וירא ישראל את היד הגדולה בעין השכל ראו את היד הגדולה של העשר מכות אשר עשה ה' בהיותם בארץ מצרים והכירו עתה כי כבר מאז התחילה תשועתם באמת בלי ספק. ואז ויראו העם את ה' לבדו משא"כ בטרם תשועת קריעת י"ס כי את ה' היו יראים ומאמינים בו כמ"ש למעלה ויאמן העם וכו'. האמנם עדיין היו מתייראין מקטרוג השר שלהם
כנ"ל אבל עתה ויראו את ה' לבדו כי כבר ראו את השר מת כנ"ל. וגם אחרת כי תחלה ויאמן העם בענין זה לבדו והוא במה ששמעו כי פקד ה' את עמו וכי ראה את עניים פקידה בלבד אך עדיין היה אפשר כי לא תהיה אז הגאולה עצמה ע"י משה וזה לסיבה הנז"ל שעדיין לא נשלם הקץ וגם השר שלהם קיים. אך עתה ויאמינו בה' כבתחלה כי פקדם וראה את עניים וגם במשה עבדו כי הוא ממש הגואלם עתה גאולה שלמה וכבר דילג הקב"ה את הקץ כנ"ל ומכיוון שכן הוא לכן אז ישיר וכו' ולא בתחילה ממחרת הפסח בצאתם ממצרים כנ"ל בדרך הראשון ומזה לפי שעתה היתה ישועה אמיתית כמ"ש ויושע ה' וכו' שמת שר שלהם וזה טעם למשה וכן לבני ישראל שנתאחרו עד עתה לפי שלא האמינו עד עתה כמ"ש ויאמינו בה' וכו', והתנצלות הזה עצמו נתנו הם בדבריהם וז"ש ויאמרו לאמר מה שהנחנו השירה הזאת לאמר אותה עכשיו הוא מפני כי אשירה עתה ולא מקודם את השירה הזאת לה' יען כי עתה גאה גאה ב' גאוות
בראשונה גאה על האומה התחתונה הנמשלת אל הסוס ובשניה גאה על השר עצמו הנק' רוכבו ורמהו בים והמיתו כמ"ש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וזהו סוס ורוכבו רמה בים והוא ביאור אל מ"ש כי גאה גאה כנ"ל: עזי וזמרת יה וכו' אמר עתה ידעתי כי מאז ביציאת מצרים היה הקב"ה עזי ולא היה ראוי מאז לשורר ולזמר ליה וזהו וזמרת יה לפי שכבר מאז ויהי לי לישוע' גמורה ולא כמו שחשבתי כי ויושע ה' את ישראל ביום ההוא ולא מאז האמנם מה שנתאחרתי לשורר עד עתה היא לפי שעתה זה אלי מורה באצבע אני רואהו בעיני כמשז"ל ראתה שפחה על הים משא"כ ביציאת מצרים שלא ראיתי בעיון כי עתה ולכן עתה ואנוהו וארוממנהו בשירה הזאת ולא אז. עוד רמז כי בתחילה בפקידת מצרים היתה להיותו ית"ש נקרא אלקי אבי אברהם שנשבע לו לגאול אותנו אך זה עתה הוא אלי ממש ובעבורי הטביע' בים מה שלא הבטיח כן לאבי אברהם וז"ש זה אלי וחזר ואמר אלקי אבי והתחיל מן המאוחר זה אלי אל הקודם אלקי אבי, עוד ראיה
אחרת כי עתה ה' הוא עצמו איש מלחמה בקריעת ים סוף כמ"ש ה' ילחם לכם וכו' והטעם כדי להמית את השר עצמו שלהם משא"כ ביציאת מצרים כי אם ה' שמו בלבד כמ"ש ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר כה תאמר ה' אלקי אבותיכם שלחני וכו' אך לא היה הוא עצמו איש מלחמה רק בשם אלקי' כמ"ש אצבע אלקי' וכו' וזה לפי שהעשר מכות היה על אומת מצרים בארץ לא בשר שלה' עצמו וכיוון שכן עתה ראוי לשורר את השירה זאת, עתה ביאר למה עתה היה הוא עצמו איש מלחמה ואמר שהוא יען כי היה ה' נלח' עם השר העליון ממש וז"ש מרכבות פרעה שהוא השר עצמו הנק' כשם פרעה המולך עליה' ירה בים לו לשר העליון ולחילו הנקרא לבא המרום ואח"כ ומבחר שלשיו התחתונים כמ"ש ושלישים על כולו וכמ"ש ויקח שש מאות רכב בחור טובעו בים סוף. ולכן בעליונים אמר ירה בים מלמעלה מן השמים עם הים שבארץ אך בתחתונים לא הזכין לשון יריה אלא טביעה עובעו בים סוף: או ירצה במשז"ל על ויקח שש מאות רכב בחור שהן משל איוב שכתוב בו הירא את דבר ה'
הניס את וכו' גם איוב היה א' מג' יועצי פרעה הנקרא שלישיו והנה הוא לקח ת"ר רכב בחור משל איוב וגם כל רכב מצרים לז"א מרכבות פרעה וחילו שהם וכל רכב מצרים ירה בים בכעס אכן שש מאות רכב בחור הנקרא מבחר של איוב שהיה א' מן שלישיו כנ"ל. כיוון שלקחם פרעה ממנו באונס אבל הוא ירא את ה' טובעו מאליהם ולא ירה בים בכעס אלא שהיה מוכרח להפיל הסוס כדי שיפול גם הרוכב לכן הוצרכו לטבוע אך לא בכעס ובזה יתיישב כי אם כל מרכבות פרעה וחילו ירה בים מה הוצרך לאמר ומבחר וכו' כי כשמן כרזה כולם נעבעו: תהומות יכסיומו וכו' טבע האדם והבהמה לטבוע בים אלא שכל המצריים בעלי כשפים כנודע. כי עשר קבין כשפים ירדו לעולם וכו' ואז ע"י כשפיה' לא היו נעבעים ואז התהומות אשר למטה מן קרקעות הים עלו עליהם וכסו אותם כי הכשפים לא נעשו אלא למימי הים. כי לא עלה בדעתם שיעלו התהומות. ולכן כאשר ירדו הי' עד המצולות כי מימי הים עצמן לא יכלו
לעכבן במקומן. כמ"ש ז"ל למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה: ימינך וכו' ירמוז אל מש"ה משפט עשה ז"ש הנה ימינך ה' אימתי מאדרים אותה ואומרים כי היא בכח הנה הוא כאשר ימינך ה' תרעץ אויב: או ירצה כי הנה ימינו ית"ש פשוטה לגמול חסד אך כשהיא פועלת דין אין הדר אליו. אבל אימתי היא מהודרת ומהוללת אף שהיא בכח. הנה הוא כאשר תרעץ אויב. כי עי"כ הנה הוא חסד לישראל אבל אם תרעץ לישראל ח"ו אין זה הדר אל ימינך והנה אף אם זה אינו רק רעיצה ושברון ולא כליה גמורה. כי סוף סוף הימין היא חסד אמנם כאשר היא השמאל הנקרא רוב גאונך תשלח חרונך אז היא כלייה גמורה והריסה ויאכלמו כקש שאפי' אפר אין נשאר ממנו, ואמנם פי' הפסוק כך הוא כי הרגיש למה איחר הקבה"ו כ"כ ויותר טוב הי' שמן העת הראשון יאבד הקב"ה לפרעה כרגע ולא יתן לו מקום לחטוא כ"כ פעמים לז"א דע לך כי השי"ת רוצה להודיע טבעו בעולם ואם תיכף הי' מאבדו לא הי' הדבר מתפרסם כ"כ ולכן ממתין עד
שכביכול מתקוממי' עליו וכאלו אין בו כח להנצל מהם כדרך שעשה פרעה ואח"כ מתגאה הקבה"ו עליהם יותר משיעור העקמומותם עליו ואז משפילם ומפילם מן אותו התקוממות שעלו ומפילם לארץ כמי שהורם הכותל וזורק האבנים מראש הכותל עד הארץ, וז"ש וברוב גאונך שנתגאה הרבה יותר משיעור קוממיותם ואז תהרום ותשליך ממעלה למעה את קמיך שנתקוממו למעלה ממך וזה הי' ענין התקוממות מצרים עליו ית"ש כביכול בתחילה כמשז"ל על הבה נתחכמה לו למושיען פן ירבה וכו' ואח"כ הכניעם בתכלית כשקם פרעה לילה הוא ועבדיו וכו' ולכן עבדו את ה' וכו' וטדיין לא נאבדו לגמרי ואח"כ בים סוף אז תשלח חרונך בהם ויאכלמו לגמרי והטביעם ולא נשאר בהם עד אחד, והמשיל הדבר הזה אל הקש וז"ש כקש ואינו דבוק עם יאכלמו ולכן יש )טר"ח"א( ביאכלמו חוזרת לאחור כי כקש הוא משל כולל כל הפסוק כולו כי כמו שהקש בא רוח סערה וזוקפתו על ראש האדם ואין זה מכח הקש בעצמו ואח"כ