נחלתו כי הדין עמו במה שאחז בעקבו והראיה לזה כי הכי קראו יעקב ע"ש העקב לרמז כי הוא הבכור ולכן תפשו בעקבו וז"ש ויקרא ולא ויקראו: ויגדלו הנערים, גם אחר שגדלו הורה יעקב כי בו בחר יה ולכן היה יושב אוהלים בית מדרשות כמשפט הכהנים והבכורות פרושים עובדי ה' עוסקי התורה כמ"ש ובאת אל הכהנים: ויאהב יצחק וכו', שלא ידע כוונתו ית' נהג כדין תורה לא יוכל לבכר את בנו האהוב על פני בן השנוא כיון שהוא בכור וז"ש ויאהב יצחק את עשו להיותו בכור אע"פ כי ציד בפיו ויהיה שנוא כענין אומרו ה' הוא הטוב בעיניו יעשה ואני לא אזוז מדין התורה וכמ"ש שמואל לא תהוי באעבורי אחסנתא מברא בישא לטבא ומלת כי אינו טעם רק אעפ"י שציד בפיו אבל רבקה שדרשה את ה' אוהבת את יעקב כי ידעה רצונו ית' ואוהבת את יעקב: ויאמר יעקב וכו', הנה מן הבען נתנבא כי הוא הבכור כי גם לכן ידו אוחזת בעקב עשו כנז' ולו משפט הבכורה אלא שבקש תחבולה כדי שעשו יודה בפיו למוכרה אך עיקר סמיכתו
היה על היותו יודע האמת כי הוא הבכור ולא עוד אלא שגם ראה פניו שלא נהג כמעשה הבכור כי הנה בא מן השדה הוא עייף משפיכות דמים ומגלוי עריות, גם ראה כי אפילו אינו כשאר הבנים הפשוטים אלא בן סורר ומורה זולל וסובא ובאומרו הלעיטני לשון הלעטה וזוללות מן האדום אלא תבשיל עדשים אדומים גם סיבת יין אדום וז"ש שנית האדום וראה לגודל הזוללות כי כל הרואהו בכך קרא שמו אדום ע"ש זולל וסובא כנז' האדום האדום אז רימהו ויאמר לו מכרה כיום: ויאמר עשו וכו' כבר בהיותנו בבען אמנו הייתי מפרכס לצאת בפתח ע"ז ובחרתי לחלק הע"ז והנה אנכי הולך למות בעוה"ב והנה הבכורה היא כהונה גדולה לזכות לחיי העוה"ב א"כ למה זה לי בכורה קחה אתה שאתה עלתה לחלקך חיי העוה"ב ולך נאה ולא לי וז"ש למה לי בכורה גם ז"ש זה כלומר עתה כיון שכבר חלקנו העולמות בבטן אמנו: או ירמוז הנה אנכי הולך למות כי מחויב אני עתה בג"ע ובש"ד ששפכתי ואיך אעשה בבכורה
אחר שאנכי הולך למות כנז', או ירמוז הנה הרגתי לנמרוד מלך שנער כמ"ש ז"ל ומוכרח אני שגואלי הדם ימיתוני א"כ למה זה אני עתה לי בכורה אפילו שבתחילה הייתי ראוי אליה, ואחר שמכרה מדעתו בלא אונס ולא עוד אלא כי ויבז עשו את הבכורה אחר שאכל ושתה ולא היה עתה אנוס כי כבר אכל ולא עוד אלא ששפך דם וג"ע והרשיע מאד ולא עוד אלא שתכף האמת יעקב הוא הבכור הרי נתברר כי יעקב הוא המרגליות שכל עסקו ית' בו והוא הנקרא זרע יצחק ואברהם ולא זולתו כנז' בפסוק ראשון אברהם הוליד את יצחק: ויהי כי זקן יצחק וכו', באברהם איש החסד בעל הברכות והמצות נאמר ואברהם זקן וכו' וה' ברך את אברהם משא"כ ביצחק מדת הפחד והגבורה היתה בו הויה אחרת לגריעותה ולצרה כי ותכהין עיניו מראות ועוד צרה אחרת כי בקש לתת הברכות לעשו ולהסירה מזרע יעקב וז"ש ויהי לשון צרה ולא היה כיהוי בלבד אלא הסתלקות הראיה לגמרי ולזה הוסיף וביאר מלת מראות, גם רמז באומרו מראות לתת עעם למה כהו עיני הצדיק הזה והוא מ"ש ז"ל כדי
שיבא יעקב ויטול הברכות ועם זה נדייק אומרו מראות סיבת ותכהין עיניו היתה מראות כלומר שלא ראה מי הוא יעקב ויוכל כדי לרמותו וליעול הברכות. ולשלא נוציא ח"ו לעז על הצדיק איך רצה לתת הברכות לעשו הרשע ואם נאמר שלא היה יודע אי אפשר כי הרי בן ס"ג שנה היו יעקב ועשו בעת הזו ובפרע דבר פשוע בפי כל הבריות כי יעקב תם יושב אוהלים ועשו איש שדה כלומר נוחל ויורש השדה ותמיד דירתו שם ובס"ג שנים נמנע הוא שלא יכיר יצחק במעשיהם וא"כ כי הכתוב אומר ויאהב יצחק וכו' היא הפך מפשועו כי חלילה שיאהבנו מפני השוחד ח"ו אמנם אומרו כי ציד בפיו הוא להפך כלומר לא אהבו יצחק אהבה גמורה בחושבו שהיה צדיק כי יודע היה במעשיו ושונא אותו בעבורם ומהם אהבהו יען מצא בו דבר עוב עצום והוא כי ציד של עשו היה מאכילו בפיו של יצחק והנה זו מצות כיבוד אב ואם שכתוב בו למען יאריכון ימיך בעוה"ב שכולו ארוך וכד ומה גם בעשו שקיים מצוה זו יותר
מכל הנבראים כמ"ש רשב"ג כנודע, וגם עתה בא הכתוב לתת התנצלות לאותו צדיק כי ח"ו לא עלה בדעתו לתת כל הברכות לעשו ולהסירם מיעקב זולתי רצה לקיים מצות התורה לא יוכל לבכר את בן האהובה וכו' הרי לא תעשה כי את בן השנואה יכיר הרי מצות עשה ורצה לקיים מצות עשה ולא תעשה ובפרט כמ"ש ז"ל לא תהוי באעבורי אחסנתא אפילו וכו' ורצה לתת לו חלק הבכורה הנוגעת לו, והנה בזמנים אלו הוא לענין ירושת ממון אכן בימים ההם היה לענין הכהונה כי הבכור היה מקריב הקרבנות ורצה יצחק לתת לו בכורת הכהונה כנז' כדי שע"י כך יזכה גם הוא לעוה"ב ובפרע בכח מצות כיבוד אב החמורה כנז' כי יעקב לא יצערך אל ברכותיו כי צדיק גמור הוא ויזכה אל ברכת העוה"ב בזרוע וז"ש ויקרא אל עשו וזה לסיבת היותו בנו הגדול הבכור כנז' ובזה יתורץ מה בא להשמיענו שהיה הגדול והרי כתיב ויצא הראשון אדמוני וכו' באומרו הגדול רמז כוונתו שהיה לתת לו הבכורה באופן שהוא
דבר ועעמו, וראה יצחק כי זכות יעקב גדול ואולי תתקוף השעה ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי את העתיד כמ"ש בא אחיך במרמה וכו' לכן רצהה להסיר כל הסיבות המעיקות ולכן לא רצה ששום נברא יעמוד שם אולי יוגד הדבר ליעקב ולרבקה: וז"ש ויאמר אליו בני כלומר יש כאן אלא אתה בני בלבד וז"ש אליו למעט את זולתו ויאמר ג"כ עשו אליו הנני ויאמר כלו' הנני לבדי ואין זר אתנו וז"ש שני פעמים אליו: גם בזה יתורץ מה צורך אמירות ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני ויאמר הנה וכו' אז בראותו שאין זר שם ויאמר הנה נא וכו' ולא הוצרך לכפול שלישית מלת אליו: או יראה עם הנ"ל יודע אני כי אינך ראוי לברכו' אלו לולא שאני סומך על זכות מצות כיבוד אב ואם הגדולה כנז' ולכן רצה תחלה לדעת אם עדיין קיים במצוה זו וז"ש ויאמר אליו בני כלו' האם עדין אתה בני ומחשיב אותי כאב כמנהגך ויאמר אליו הנני ככחי אז כחי עתה לשרתך כבן את אב וכשמוע זה אמר בלבו א"כ בכח מצוה זה כבר יכול אני לתת אלו
ברכות העוה"ב גם הוא כנז' ולכן בקש כי גם במעשה גמור יהיה לו זכות הנז' הלא היא לקיים עתה מצות הנז' כתקנה כדי שיזכה אל הברכות, והקדים ואמר הנה נא זקנתי וכו' יראה הנה נא ר"ל עתה אשר הגעתי לפרק שרה אמי בן קכ"ג שנים ה' שנים קודם כבר זקנתי כי הגעתי לפרק אדונתי כמו שכתבו ז"ל וזהו מלת נא וזול' זה ג"כ כהו עיני וסומא חשוב כמת ובכן לא ידעתי יום מותי כי כבר אני מת בחיים ואגב אורחיה ירמוז כי הצדיק ובפרט הנביאים יודעים זמן מיתתם ומה שנעלם מהם אינו אלא פרטות היום עצמו כמ"ש ז"ל על דוד המלך כשאמר הודיעני ה' קצי וז"ש לא ידעתי יום מותי כי זמן המיתה ידעתי אבל היום בפרטו' נעלם מכל גברא: או יראה אל תאמר כי אעשה כיעקב כי כראות עצמו' חולה ציוה את בניו כמצווה מחמת מיתה וברכם כפי הראוי להם כי הנה הוא נשתנה העולם בו כמ"ש ז"ל על ויגד ליוסף הנה אביך חולה מש"כ אני כי עדין לא חלה שום גברא אלא הולך בדרך ומתעעש ויוצא נשמתו וע"כ
מתירא אני מזה ולכן אני ממהר לברכך קודם שתערף השעה, ועם הדרך הראשון יתורץ אומר לא ידעתי לשעבר כלו' מן היום שכהו עיני לא ידעתי כי מאז חשוב אני כמת: ועתה שא נא וכו' יראה א"כ שתמיד היית מקיים מצות כבוד אב ואם לא יספיק בכך כי אם ועתה תחזור לקיימה כהלכתה בעת הזו שאני מבקש לברכך ובקום עשה ככל כחך תקיים המצוה הזו לשמה ולכן שא נא כליך ואל תאכילני נבילו' כמ"ש ז"ל שלא תהא מצוה הבאה בעבירה, ועשה תשובה באותו פרק ובאותו מקום וצא השדה הידוע אשר שם אתה הורג נפשות כמ"ש ז"ל ע"פ ויבא עשו מן השדה וכו' וכתיב כי בשדה מצאה ושם באותו שדה עצמו עשה תשובה ואם תצוד לי ציד לי לשמי לקיים המצוה הנז' וגם תשמור ה' דברים המפסידים את השחיטה הרמז בה' יתירה של ציד"ה ומה שאז היית צד נערות מאורשו' וצודד נפשות עתה צודה לי כנז': או יראה הנה כוונתי שלא תערף השעה ולכן שתמהר בכל יכולתך ואמנם רוב הצדים חיה ועוף
ממיתין אותם בסייף או בחץ או לפחו' נערפין כי לקחתם חיים ותמימים הוא נמנע ולכן שא והשחז שני כליך הם הסייף הנק' תלייך והחצים אשר בקשתך ויהיו בדוקים בלי פגימה וכשתצודם תשחעם כהלכתם דרך צידה, ואין זה מן התימה כי אם רב יונה )בר יונה( בר תחליפא היה בודק חץ ויורה בעוף הפורח ושוחטו כהלכתו מכ"ש עשו ראש הצדים בעולם שכ"א איש יודע ציד וכו' מאין כמוהו וע"י כן תכף בצאתך השדה תוכל לצוד לי ציד כלו' ציד הנשחט כהלכתו הראוי לו משא"כ אם תתאחר לצודן חיים ותמימים ואח"כ תשחט: או יראה במה שנותן עעם לשבח למה לא הוליך עשו עמו בגדיו החמודו' בגדי אדם הראשון אשר לסבתם היה נק' איש יודע ציד שהיו העופות וחיות נכנעין אליו והוא תופש בהם ולא נצערך אל דברי חז"ל שהקב"ה השכיחן מדעתו אמנם כיון שצוה יצחק שיהיה לו זכות בכל הפרעים בצידה זו לשיזכה אל הברכו' לכן אמר לו ועתה לא תעשה כפעמים אחרות שהיית צד החיות ע"י הבגדים ההם אמנם עתה לשיהי' כל הזכו' ע"י לגמרי ולא בדרך נס שא וטול עמך
כליך תליך וקשתך ועל ידם צודה לי ציד וז"ש ועתה וכו': ועשה לי וכו' רוצה אני שהכל יהיה על ידך כי גם עשית המעעמים ובישולם יהיה על ידך וגם זה יהיה לי לשמי לקיים המצוה הזו אשר אחזת בה. כל ימיך וז"ש כאשר אהבתי כלו' כי זו המצוה היתה סיבה אל אשר אהבתיך כמו שביארנו לעיל על ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וחלילה שיהיה הדבר כפשועו שהיה משתבח יצחק ומעיד על עצמו שהיה ח"ו זולל אוהב מטעמים, גם הזהר שלא תבשיל המעעמים בבית אלא בהיותך בשדה )צא( השדה ושם תצוד הציד ושם תעשה לי המעעמים ומשם תביאם לי פה ותכף ואכלתי בעבור אברכך ולא תערף השעה כי אם תבשלם בבית אולי ירגיש יעקב כנ"ל ובזה יתורץ אומ' והביאה לי כי הוא מיותר, והנה הברכות האלו הם ברכות העולם הבא ואף כי גופי יברכך ויאהבך כי ציד בפיו הנה נפשי הקדושה' שנאך על מעשיך הרעים אך עתה כאשר תקיים מצוה זו הגדולה במחשבה ובמעשה בכל הפרעים תוכל גם נפשי הקדושה לברכך:
ורבקה שומעת וכו' רז"ל דרשו ששמעה ברוח הקדש ופשע ורבקה שומעת מכחיש זה אמנם סמך אל מה שפירשנו על ויאמר אליו בני וכו' כי לא היה שום נברא בעולם ובא הכתוב להגיד איך עצת ה' היא תקום להפך עצת יצחק כי בראות רבקה כי היא שמעה את כל הדברים עם שהיה שבדבר יצחק לא היה שם רק עשו בנו בלבד וא"כ שמיעה זו היתה ברוה"ק וז"ש ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו כלו' לבדו אז אמרה א"כ כיון שמן השמים מגידים לי ודאי שכוונת הב"ה היה להפך עצה זו אז נתחזקה בלבה להגיד ליעקב שיבטל העצה הזו, ועוד טעם אחר כפי הפשט והעבע כי ראתה שהלך עשו אל השדה הידוע הרחוק מן הישוב לצוד ציד ולא די זה אלא שצריך להמתין עד יצוד ויבשל המעעמים ומשם יביאם מבושלים וז"ש להביא ולא נצערך אל מה שנדחקו רז"ל לתרץ להביא אף מן הגזל והנה בכל צריך זמן רב מאד וראתה כי מכ"ש שהיה שכבר יש לה צאן מזומן והאש והעצים מוכנים בבית שתמהר לעשותם קודם שיבא עשו ובזה
יתורץ שהיה לו לומר בתחילה וילך עשו ואח"כ יסכר ורבקה שומעת וכו' ותאמר אל יעקב וכו': ורבקה אמרה וכו' שני פעמים הזכיר לאמר ושניהם מיותרים אך הענין כי אחר שרבקה נתחזק בלבה עצה זו רצת' לחזק גם את לב יעקב ואז לא אמרה לו לך נא השדה אלא ספרה ואמרה לו את מה שבארנו באו' ורבקה שומעת שהיה ברוה"ק ואיך מן השמים מסייעין לו ונותנין לו עצה זו וסיבת סיפור ואמירה זו היתה לאמר לו אח"כ האמירה עצמה הלא היא הנה )נא( שמעתי וכו' לך נא אל הצאן וכו' ועכ"ז נתיירא יעקב ואמר אולי ימושני אבי וכו': ואמנם כי מצאנו כי שינתה רבקה בספרה אל יעקב את דברי יצחק וכוונתה היתה להלהיב את יעקב ולזרזו לעשות זה וז"ש הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו ספור דברים ואמנם כוונתו האמתית לאמר נוסח זה הביאה לי ציד וכו' כי הנה הגם שיצחק אמר בעבור תברכך נפשי כוונתו היתה לפני ה' שיסכים הב"ה בברכתו והראיה היא כי אמר בטרם אמות ונודע כי בעת
המיתה שכינה שרויה למעלה מראשות החולה ובפרט של הצדיק ובדרך שמצינו במרע"ה וזאת הברכה אשר ברך משה לפני מותו כלו' בעת שהמיתה היתה כבר לפניו שאז גם השכינה מצויה שם ולזה ג"כ שינתה ואמרה לפני מותו ולא אמרה בטרם אמות שאפשר להיותו זמן רב קודם המיתה, גם לשלא יסתכל יעקב בתוקף אופן קיום מעשה מצות כיבוד אב ולא אמרה כמו שאמר יצחק ועתה שא נא וכו' כמו שפירשנו רק קצרה הדברים להסביר הענין ואל יחשוב כי זכות עשו תעמוד לו וע"ד זה יתורצו כל השנויים: או יראה בדרך רמז קרוב אל מה שפרשו בס' הזוהר בקצרה ואנחנו נרחיבהו ב"ה והענין במה שנודע גלגול אדם בג' אבות וחוה בד' אמהות כנז' בס' הזוהר פ' קדושים וע"כ אין קורין אבות אלא לג' אמהות לד' ואברהם תיקון ענין עבודה זרה וע"כ נשרף באור כשדים בסוד ואשריהם תשרפון באש ולא עליו כי הוא ניצוץ קדוש אלא בעד ישמעאל שהיה אז עדיין כלול בו בסוד צדיק הנתפס בעון הדור ויען הוא לא חטא הספיק במוסרו עצמו לכבשן וניצול,
ואח"כ יצא ממנו ישמעאל הרע המעורב בטוב אברהם ועליו נאמר ותרא שרה וכו' מצחק לשון ע"ז כי בהיותו מעורב בנפש אדם הראשון כנודע כי כל הנשמות טובות ורעות היו כלולים בו בסוד עץ הדעת טוב ורע הוא היה השאור המחטיא לאדם הוא אביהם לחטוא בע"ז והרשע בחייו קרוי מת לכן התפלל עליו אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך ויהיה צדיק ונתקבלה תפלתו וחזר בתשובה, ואח"כ ניצוץ הטוב שהיה בישמעאל היה יתרא הישמעאלי שלקח בת נחש לרמוז כי הוא היה תחילת רעת הנחש שהסית לאדם לעבוד ע"ז, אח"כ יצחק היה ניצוץ הטוב של אדם ועמו מעורב )ניצוץ הטוב של אדם ועמו מעורב( ניצוץ רע של שפיכות דמים ולכן הוצרך למסור נפשו להקרב לעולה ולישפך דמו ויען לא נתפס כי אם בעון זולתו ניצול וניתן איל תמורתו ומחשבה טובה נצטרפה למעשה, ואח"כ יצא ממנו הסיג הרע הוא עשו וחשב יצחק לתת לו הברכה ולהחזירו למוטב כדרך אברהם עם ישמעאל ולפי שעון שפיכת דם רע לבריות וחמור יותר מעון
ע"ז שהיה לשי"ת ולכן לא נתקן עשו ולא חזר בתשובה כישמעאל ונשארו הברכות ליעקב. ולפי שנתקלל אדם בעבור חוה לכן לא נתגלגלו ברכות יעקב שהוא אדם הראשון אלא ע"י רבקה היא חוה ולא ע"י יצחק ולכן גלגל השי"ת הגלגולים ההם שלא יקבל יעקב הברכות ע"י יצחק כלל לא במעשה ולא במחשבה ואדרבה חשב שעולם כמנהגו נוהג ועדיין לא נתקן אדם ועדיין היה בכלל העשר קללות שנתקלל ונודע כי כשזה קם זה נופל א"כ הנחש ראוי ליטול הברכות הלא הוא עשו גלגול קין הבא מזוהמת הנחש כי לכן הרג להבל בפיו כנודע, וז"ש ויקרא לעשו בנו הגדול כדמיון קין הגדול ויאמר אליו בני אתה הוא קין בן אדם והשיבו הנני אז ציוהו כי כמו שקין נטל חלקו הקרקעות גם הוא עשו איש שדה ולכן יצא השדה לצוד ציד כדמיןן קין שופך דמים וכמו שזוהמת הנחש גרמה לאדם לאכול מעץ הדעת ב' מטעמים טוב ורע ויחמדם ויאהבם גם עתה עדיין העון ההוא קיים לכן ועשה לי מטעמים שנים כאשר אהבתי
לאכול ב' מטעמים טוב ורע ועדיין לא נתקן החטא ההוא א"כעדיין אין יעקב ראוי נברכות אלא אתה כי עדיין החט הראשון קיים וכמו שהנחש השיאני לאכול המטעמים גם אתה עשה לי מטעמים והביאם ואוכלה על ידך, וגם יעקב תשב שלא נתקן חטא אדם וא"כ יוסיף בזה חטא על חטא ויביא עליו מחדש קללות אחרו' יען רימה את אביו באופן שיביא עליו קללה אחרת נוספת על קללת אדם ומכ"ש שלא יתהפך לו הקללה ראשונה של אדם לברכה וז"ש קללה ולא ברכה, אז הודיעתו אמו כי בא זמן תיקון חטא אדדם על ידה וע"כ אם חטא אדם בהמה ששמע לקול חוה הנה עתה יתוקן בזה עצמו שישמע לקולה וז"ש עלי קללתך בני כלו' בסבתי בא לך קללה כזה אדם וזה מפני ששמעת בקול אז אך עתה אם אשמע בקולי אכין ורקין מיעוטין כי מיעט השמיעה הראשונה שעלה נאמר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך אבל עתה שמע בקולי לזו המצוה לכפר אדם היתה כי סחטה ענבים ונתנה לו לכן עתה ויבא לו יין וישת ולא תירוש בן
יומו עם השמרים כנודע: ואלה תולדות יצחק וכו' רז"ל אמרו כל מקום שנא' ואלה מוסיף על הראשונים ובהן א"א לדורשו כך כי ישמעאל ותולדותיו רשעים ויצחק ויעקב צדיקים ואמנם בא לתרץ אל השואל איך השי"ת נתן לישמעאל י"ב בנים וכולם נשיאים ולא כן יצחק הצדיק אחיו לז"א גם תולדות יצחק מוספים הם על הראשוני' כי הנה ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק והוא יעקב הנק' זרעו ותולדתו של יצחק וגם הוא הוליד י"ב שבטים כישמעאל והנה בני בנים הרי הם כבנים ובערך זה הוא מוסיף על הראשונים אבל יש הפרש גדול ביניהם הלא הוא כי י"ב בני יעקב נק' שבטי יה כנגד י"ב מזלות וי"ב עמודי שמים נחלקים לד' תקופות וד' דגלים כנודע וכנגדם בקליפת י"ב נשיאים בסוד נשיאים ורוח וגשם אין וכו' שהם העננים שרוח קימעא מעבירתם מן העולם, וביאור הכתוב כך הוא כי ישמעאל ובניו נמשלו אל הנשיאים הם העננים ובבוא אליהם הרוח מפזרם זה רוחו של משיח שעליו נאמר ורוח אלדים מרחפת כו'