# ספר עץ הדעת טוב — קטע 41

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/41/)

<div lang="he" dir="rtl">

שאלו היו גוים כמותם ומשועבדים לדתיהם ונימוסיהם ועתה נתגיירו לכן אמר בהם מתחת יד 
מצרים אך בישראל לא הזכיר מתחת יד אלא מיד הוא השעבוד אבל לא היה לגמרי תחת דתיהם 
כמו הערב רב ולכן בישראל הזכיר שם ההויה כי חלק ה&#x27; עמו אך בטם אמר הציל סת&#x27; ויחזור 
גם לשם אלקים הנזכר בתחלה וישמע יתרו וכו&#x27;:
עתה ידעתי וכו&#x27; אלהים הנזכר. כאן הם שבעים שרים עליונים שעליהם כתיב ויבא אלקים אל 
אבימלך וכיוצא בו כי השר טליון השולט על פלשתים, ואמר כי בתחלה היה חושב בהנחל 
עליון גוים תחת שבעים שרים היה לגמרי ועתה ידעתי כי עדיין הכל תחת ממשלתו ואין שר 
האומה מעניש את אומתו רק השי&quot;ת עצמו מעניש כל האומות כי הרי בדבר אשר זדו שר מצרים 
עצמו ואומתו כנזכר בזוהר על ויאמר אל עמו זה השר העליון הבה נתחכמה לו להשליכם במים 
וזה עצמו הביא עליהם על האלקי&#x27; והשרים הנ&quot;ל כמ&quot;ש בזוהר וירא ישראל את מצרי&#x27; מת על 
שפת הים מתים לא נאמר וכו&#x27; זה שרו של מצרים וכן כתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים 


אני ה&#x27; וז&quot;ש כי גדול ה&#x27; מכל האלקי&#x27; כי אני ה&#x27; אעשה שפטים באלהי מצרים:
ואלה המשפטים אשר תשים לפניה&#x27; וכו&#x27; סמיכו&#x27; הפרשיות ירמוז אל מ&quot;ש במס&#x27; בבא קמא פ&quot;ד 
במשנה שור של נכרי שנגח שור של ישראל פעור וכו&#x27;, ת&quot;ר וכבר שלחה מלכות הרשעה וכו&#x27; 
ודבר זה אין אנו מודיעין למלכות פי&#x27; משו&#x27; סכנה וז&quot;ש כאן ואלה המשפטי&#x27; הם אשר תשים 
לפניה&#x27; של ישראל ולא לפני גוי&#x27; כי גלוי לפניו שתלכו בגלות ותסתכנו והם דיני העבד 
ואמה כי גם הם דומי&#x27; אל מ&quot;ש למעלה פ&#x27; יתרו בנתינ&#x27; התורה והיית&#x27; לי סגולה מכל העמים 
וזה קנאה ושנאה עצומה לכל האומו&#x27; וראוי להעלימו ובפרט מה שבארנו שם כי אפי&#x27; הגרים 
המתגיירים מהם אינן במדרגת ישראל לענין מעלתן אעפ&quot;י שבקיום המצות ובעונשיהן היו 
שווין וזה ענין ירחיק את האומות מהתגייר וראוי להעלימו מהם וכמו כן בסוף הפרשה מזבח 
אבנים תעשה לי וזבחת עליו את עולתיך ושלמיך ולא נכרי כי אין מקבלין מידם לא תרומת 


המשכן והמקדש ולא קרבנות שאינן נדרין ונדבין כמ&quot;ש לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו עם 
שכוונת&#x27; לשמיה וכמו כן ענין אלקי כסף ואלהי זהב לא תטשון לכם אבל הכרובי&#x27; של זהב 
שבמקדש תעשו אותם ודבר זה חילול שם שמים גדול בעיני האומות וכמ&quot;ש על בני עמון 
כשנכנסו לבית קודש הקדשי&#x27; וכו&#x27; וכל ענייני אלו ראוי להעלימן מן האומות מפני חילול 
השי&quot;ת כפי קוצר דעת&#x27; והנה ואלה מוסיף על המשפטי&#x27; הנ&quot;ל והם וגם אלה המשפטי&#x27; שנכתוב 
עתה הן אשר תשים לפניה&#x27; ולא לפני גויים כנ&quot;ל ולפי שעיקר מניעה אינו אלא בגילוי טעמ&#x27; 
כי המשפטים עצמן אפש&#x27; שידעו&#x27; באיזו אופן לז&quot;א אשר תשי&#x27; שהוא ביאור הטע&#x27; להיותו 
כשולחן ערוך לכניהם וכמ&quot;ש שם גבי שור של נכרי שנגח שור של ישראל שאע&quot;ג שעל כרחה 
מפני אימת מלכות הרשעה נשתני דינ&#x27; מעבד כנעני ושפחה כי בהם נתאכזר הקבה&quot;ו ואמר 
לעול&#x27; בהם תעבודו כשורו וחמורו הקנוי בכסף ואין עליהם רחמים כלל והעבד ענין גה כי 


קנאו קנין כספו שש שנים יעבוד בלבד ואף אז כתיב לא תרדה בו בפרך עוד אחרת כי אדונו 
יכול למסור לו שפחה כנענית והתירה לו הקב&quot;ה לפי שעה עם היותה נכרית וגוייה וכאשר 
יצא בגפו יצא והאשה גם שנשאת לו וגם ילדיה הנולדי&#x27; ממנו יהיו לאדוניה עבדים נמכרי&#x27; 
לעולמי עד כסוסים וחמורי&#x27; ולא נשאר להם שום זכיה מאשר היתה נשואה לו גם הבנים אפי&#x27; 
ממזרים בנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה והנכרית זה יורה שנאה עצומה ועוד 
כי מה נפשך אם עברי נאסר בנכרית למה הותרה לו אז ואם הותרה אז למה אין לו אישות עמה 
ותצא לאדוניה כבתחלה וכן ראוי להעלים כ&quot;ז מן האומות. ואם נסמוך פ&#x27; זו אל סיום הפרשה 
הקודמות מזבח אדמה וכו&#x27; כמו שבארנו שם עניינה לא תעשו אלהי זהב לכם לתועלותיכם 
למנהיג בלבד כמ&quot;ש הערב רב קום עשה לנו אלהי&#x27; אשר ילכו לפנינו כי הרי מזבח אדמה תעשה 
לי ועי&quot;כ אף כי אני בשמי&#x27; רחוק מכם כמ&quot;ש אתם ראית&#x27; כי מן השמים וכו&#x27; ולסיבה זו תטעו 


לבקש מנהיג ולכן ע&quot;י מזבח אדמ&#x27; ארציי&#x27; תעשה לי ושם ארד מן השמי&#x27; ואבא אליך בארץ 
וברכתיך ואנהיגך ככל הצורך ולכן אחר טשרת הדברות הקדי&#x27; מצות המזבח לכל שאר המצות 
וכמו כן ואלה המשפטים בוא&quot;ו יתירה מוסיף על הראשוני&#x27; גם מצוה זו של העבד עברי הקדי&#x27; 
לכל המצות כי גם הוא חטא להיותו גנב כי לא בטח בקונו המשגיח והמנהיג והשולח ברכתו 
לכל איש ואיש כנ&quot;ל אבא אליך וברכתיך בלשון יחיד וכנודע כי המזבח נקרא שולחן כמשז&quot;ל 
ביחזקאל על ויאמר אלי זה השלחן אשר לפני ה&#x27; וכנודע כי משבטלו נסכי&#x27; וקרבנות ומנחות 
בטלו בשר ויין ולחה בעול&#x27; ולכן נמכר בגניבתו לעבד כיון שלא האמין באדונו העליון הזן 
ומפרנס אותו ונודע כי שורש האמונה היא ענין הבטחון והיכר היות משגיח בעול&#x27; ואם 
נסמכה אל עשרת הדברות עצמן יאמר ואלה המשפטים ודיני עבד עברי כולם הם הוראה על 
היות&#x27; מוסיפי&#x27; מל הראשוני&#x27; ה&#x27; ב&#x27; מצות אנכי ולא יהיה לך כנזכר כי היותו גנב יורה על 


בלתי מאמין כי ה&#x27; אלקיו ומשגיח עליו וע&quot;כ תשובתו היא שש שנים יעבוד לרבו יען עובר 
על אשר הוצאתיך ממצרי&#x27; מבית עבדי&#x27; וכמ&quot;ש כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים 
לעבדי&#x27; לכן עונשו שש שנים יעבוד את רבו ואח&quot;כ שקבל עונשו ובשביעית יצא לחפשי חנם כי 
עבדי הה ולא עבדי&#x27; כבתחלה כמו שיתבאר ובזה יתורץ מה צריך להזכיר שש שנים יעבוד והיה 
די שיאמר בשביעית יצא וכו&#x27; בלבד ואם אמור יאמר אהבתי וכו&#x27; אז עבר גם על לא יהיה לך 
אלקי&#x27; אחרים כי ברצונו הפשוט נשתעבד תחת רבו ולכן והגישו אדוניו וכו&#x27; כמו שיתבאר 
ובזה יתורץ דהל&quot;ל אשר תדבר להם אבל אמר אשר תשים לפניהם ירמוז שתושם מצוה זו לפניהם 
ובין עיניהם לזכרון תמיד אך הם עבדיו ית&#x27; כמ&quot;ש אנכי ה&#x27; אלקיך אשר הוצאתיך מארץ 
מצרים וכו&#x27; ולכן לא ימכרו ממכרת עבד לעולם ועי&quot;כ וודאי שיקיימו כל המצות ולכן 
הוקדמה מצוה זו לכל המצות אחר ענין עשרת הדברות כנז&#x27; והרי זה כנגד העבד עצמו שלא 


יגרום ויביא את עצמו לידי כך וגם כנגד הקונה אותו אמר באופן אחר אשר תשים לפניה&#x27; 
כלומר כי הדור הזה עצמו הה עצמן היו עבדי&#x27; במצרי&#x27; וידעו את נפש הגרי&#x27; והעבדי&#x27; 
המשועבדי&#x27; בעבודת פרך וראו בעיניהם אשר הוצאתי&#x27; לחירות ורחמתי עליה לכן אל ירע 
בעיניכ&#x27; לשלח גם הם את אחיה&#x27; העברי&#x27; חפשי&#x27; ובשביעית יצא לחפשי חנם כי עבדי הם ולא 
עבדי&#x27; לעבדי&#x27; הם. וזה טע&#x27; אל סמיכות פרשת עבד. עבדי&#x27; כי לכן ראוי שתרחמו על העבדי&#x27; 
גס יפרש עברי עם פסוק אשר הוצאתיך מארץ מצרי&#x27; מבית דרך שלישי במ&quot;ש אשר תשים לפניה&#x27; 
כלומר תסדר אלה המשפטי&#x27; לפניה&#x27; של כל המצות ותקדימ&#x27; לכול&#x27; כמו שבארנו וכמו שיתבאר 
בע&quot;ה:
כי תקנה נודע שדין זה אינו אלא בעבד שהוא עצמו טברי וגם שנמכר בגניבתו ע&quot;י ב&quot;ד וגם 
שאין שנת השמיט&#x27; מוציא אותו רק שביעית למכירתו וגם שאם יש לו אשה רבו חייב 
במזונותיה וגם שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית אלא א&quot;כ יש לו אשה ובנים ובזה נבוא אל 


הביאור אמר כי תקנה יען כי אתה הוא הנקנה אבל אין הוא עצמו המוכר כי בית דין מוכרין 
אותו מה שאין כן במוכר את עצמו דביה כתיב כי ימוך אחיך ונמכר לך ולא אמר ותקניהו 
ומאחר שהשמיענו כאן לא חשש במשנה תורה להזכיר בלשון קניה רק מכירה כי ימכר לך אחיך 
העברי וכו&#x27; גם להורות על זה אמר כי תקנה עבד כי כיוון שנגמר דינו בב&quot;ד נמכור הרי 
הוא עבד גמור מקודם הקניה דאל&quot;כ הל&quot;ל כי תקנה עברי לעבד גם הזכירו בלשון עברי ולא 
אמר ישראלי או יהודי או אחיך או נמכר לעבד ולהורות שאין שנת השמיטה מוציאתו לא אמר 
כי תקנה עבד עברי בשביעית יצא אלא פירש שש שנים גמורות יעבוד ובשביעית של עבודה יצא 
לחפשי והודיע כי אין חיוב עבודת שש שנים גמורות אלא למי שיוצא לצאת חנם אין כסף אבל 
אם בא גואלו לפדותו יוצא לחפשי פחות מבן שש בגרעון כסף כנודע וז&quot;ש יצא לחפשי חנם אם 
בגפו יבא בלי אשה בגפו יצא ולא רבו יכול למסור לו שפחה כנענית פן יטמע אחריה לשאר 


עבד עולם וגם כי תסיר אותו מעבודת המקום כנודע וגם הוא עצמו אינו יכול לישא אשה 
אחרי היותו עבד כי אין לו ממה יפרנסם ורבו פטור ממזונותיה כי לא נשתעבד ולא נתחייב 
בזה אבל אם בעל אשה הוא קודם שנמכר לעבד אז כבר ידע האדון שהוא חייב בשארה כסותה 
ולכן מחוייב לפרנסה כאלו נכנסה עם בעלה ממש וזה לענין חיוב מזונות אבל לא מפני כך 
תתחייב אשתו לעבוד את הרב גם היא כי לענין זה היא לא עברה על לא תגנוב והרי היא 
נפרדת ממנו ואין לה חיבור עמו רק כשיצא וז&quot;ש ויצאה אשתו עמו ואח&quot;כ תחחבר באופן שהיא 
עמו לענין מזונות ולא לענין שעבוד עוד דין אחר יש באם בעל אשה הוא כי אז הרשות ביד 
אדוניו כמ&quot;ש אם אדוניו יתן לו אשה וכו&#x27; וביאר שני הטעמי&#x27; אם ענין יכולחו למסור לו 
שפחה הנה הוא לשהאשה וילדיה תהי&#x27; לאדוניה יען פרנס וזן את אשתו העבריה עם שלא היתה 
עובדת אותו כנ&quot;ל ויהי&#x27; זה תחת זה ואם ענין חשש העבד עצמו שיטמע אחריה אין בזה חשש 


כי כיוון שהיתה לו בתחילה אשת נעורים ועברי&#x27; כמוהו מובטחים אנו בו כי הוא יוצא 
מעצמו בגפו ולא יטמע בשפחה וילדיה וז&quot;ש והוא יצא בגפו לשון הבטחה גם הוא לשון ציווי 
והוא יצא בגפו ולא יוליך עמו השפחה כנ&quot;ל ואם על ספק רחוק מן השכל יטמע אחריה ואמור 
יאמר אהבתי וכו&#x27; ולהורות כי אין דין נרצע נוהג אלא בנמכר ע&quot;פ ב&quot;ד לזה חזר להזכיר 
מלת העבד ר&quot;ל העבד הנ&quot;ל שכבר נגמר דינו בב&quot;ד לעבד ע&quot;י שחטא והסיר כבר בטחונו אז 
מאדון העולם כי לכך גנב להעשיר שלא מפי עליון וגם עתה ככלב שב על קיאו שנית להסי&#x27; 
בעחונו מהקבה&quot;ו כי לא יכול לפרנס לאמר אהבתי את אדוני להיות לי לאדון ואני מתפרנס 
על שולחנו ושכח את אדון העולם ית&#x27; וזו אמירה אחת עוד יאמר אמירה שנית טעם אחר כי 
נטמע אחר אשתו ובניו אהבתי את אשתי ובני ישאר בחוץ כמצורע והגישו אל הדלת או אל 
המזוזה שלפני ב&quot;ד העליון ושם יהיה נידון על מעשיו, ולפי שבעוה&quot;ז לא שמע בקול ה&#x27; 


אלקים לשמור מצותיו לכן עתה ורצע את אזנו במרצע וישם בו סומנין כי עבדו של יצה&quot;ר 
אדוניו הוא ולא אל השי&quot;ת והיצה&quot;ר בעצמו ירצע אזנו כמ&quot;ש ותמיגננו ביד עונינו ואז 
ועבדו לעולם ואין לו עוד תקומה כלל כיון שלא או ירצה ע&quot;ד רמ&quot;ז ג&quot;כ וידבר בענין עונש 
מי שלא נתעסק בפריה ורביה כנזכר במאמר הסבא פרשת משפטים כי מצוה זו שקולה ככל המצות 
כמו שמצינו בחזקיהו מלך יהודא שגם שביקש הקבה&quot;ו לעשותו משיח ולא עוד אלא שלא נמנע 
רק לשם שמים כי ראה ברוח קדשו שעתיד מנשה לצאת ממנו ועכ&quot;ז רצו להענישו כמ&quot;ש מת אתה 
בעוה&quot;ז ולא תחי&#x27; לעוה&quot;ב, ואמר האיש הזה אשר בא בגלגול בעוה&quot;ז אם לא נתעסק בפריה 
ורביה כלל ולא נשא אשה וכמו שבגפו יבא בגפו יצא מן העוה&quot;ז ולא ילווהו לא תורה ולא 
מעשים טובים שעסק בהם בעוה&quot;ז כנזכר בעון חזקיהו ע&quot;פ, מדרגה ב&#x27; היא אם בעל אשה היא 
ולקח אשה ונתעסק בפריה ורביה ולא זכה הבנות ממנו אז ויצאה אשתו עמו מב&quot;ד העליון 


לחזור לבא שניהם יחד בגלגול בעוה&quot;ז לחזור ולקיים פריה ורביה ויזכה להבנות ממנה, 
מדרגה ג&#x27; היא אם אדוניו השי&quot;ת נתן לו אשה בתחילה וגם זכה לפריה ורביה אלא שילדה לו 
בנים זכרים בלבד או בנות נקבות לבד ואף אם הבנים או הבנות הם רבים בתכלית עדיין לא 
קיים המצוה עד שיוליד זכר ונקבה כי הלכה כבית הלל כנודע אז האשה וילדיה יהי&#x27; 
לאדוניה השי&quot;ת ויש לאשה טוב בעמלם ובעבורם תלך לעוה&quot;ב וזכותם תעמוד לה ולא תצטרך 
בגלגול בעוה&quot;ז כנזכר במדרגה השנית שלא הולידו כלל שאז ויצאה אשתו עמו לעוזרו בפריה 
ורביה אף כי היא אינה מצווה בכך אבל עתה לא תחזור כלל בגלגול כי אין האשה מצווית על 
פריה ורביה אף היא אינה מצווה בכך אבל עתה לא תחזור כלל בגלגול כי אין האשה מצווית 
על פריה ורביה כנודע ואם לצורך קיבול שכר בעוה&quot;ב מחוייב בפריה ורביה של זכר ונרבה 
יצא בגפו מן ב&quot;ג נעליון ויחזור להתגלגל בעוה&quot;ז הוא לבדו לגמור ולקיים מה שחסר לו אם 


זכר או נקבה. מדרגה ד&#x27; והיא אם אמור יאמר וכו&#x27; והיא שלא נשא אשה כלל ומכ&quot;ש שלא 
הוליד בנים ובנות אלא שהי&#x27; לשם שמים כבן עזאי וחביריו שאמר מה אעשה ונפשי חשקה 
בתורה שעליהם אמר הכתוב כה אמר ה&#x27; לסריסים וכו&#x27; דמסרסי גרמייהו מפריה ורביה לאהבת 
התורס ונתתי להם יד ושם טוב מבנים ומבנות וכו&#x27;, וז&quot;ש ואם אמור יאמר אותו האיש שרוצה 
להיות עבד עובד את קונו כל ימיו מבלי טרדת אשה ובנים אהבתי את אדוני הוא השי&quot;ת אהבה 
גמורה ואת אשתו האמיתית היא התורה מורשה קהלת יעקב אל תקרא מורשה אלא מאורשה כמ&quot;ש 
ויהי ביום כלות משה כלת משה ואיני בוחר באשתי הגופניות כי אינה אשתי אמיתית גם את 
בני האמתיים הם התלמידים כמ&quot;ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה&#x27; וכו&#x27; וכמי כן את בני 
הם מעשי הטובים כמ&quot;ש על אלה תולדות נח תולדותיהן של צדיקים מצות ומעש&quot;ט אך לא את 
בני החומריים אז הקבה&quot;ו מסכים על ידו ופוטרו מעונש מצות פריה ורביה והגישו אדוניו 


השי&quot;ת אל האלקים להיות לו לעם סגולה משאר בני אדם והגישו לבתי מדרשות אל הדלת או אל 
המזוזה כמ&quot;ש אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי ורצע את 
אזנו לשמוע ולהבין סודות רזי התורה כמ&quot;ש ה&#x27; אלקים פתח לי אוזן לשמוע בלימודים ועבדו 
לעולם ישאר עבד אל השי&quot;ת לעולם בלי הפסק בטרדת מזון האשה והבנים כבן עזאי ויפטר 
מעונש קיום המצוה ההיא:
או ירצה והגישו וכו&#x27; בענין קיבל שכרו בעוה&quot;ב ע&quot;ד מש&quot;ה ונתתי להם בביתי ובחומותי יד 
וכו&#x27; וז&quot;ש והגישו אדוניו אל האלקים כי לא יענישהו בגיהנם על ביטולו המצוה ואדרבה 
יכניסהו לג&quot;ע אשר שם האלקים ושכינתו כנודע ויאמר לו פתחו שערים ויבא גוי צדיק וז&quot;ש 
והגישו אל הדלת או אל המזוזה ויען שעסק כל ימיו בתורה והקשיב אזנו אל דברי התורה 
ורצע את אזנו במרצע הם שכר&#x27; ארבע מאות שקל כסף כמנין מרצע כנזכר שם במדרש הנעלם שהם 
ארבע מאה עלמין דכסיפין, גם ירמוז במ&quot;ש ורצע וכו&#x27; אל מה שנתבאר בספר הזוהר כי כל מי 


שטרח בעוה&quot;ז בעסק התורה ולא השיג לדעת סודותיה שם מלמדין אותם לו וז&quot;ש ורצע אדוניו 
וישמיעהו סודות התורה שלא הבין בחייו בעוהה&quot;ז, עוד הבטחה אחרת גדולה מאוד שהבטיחו 
ליהושע בן:
חייו בעוה&quot;ז, עוד הבטחה אחרת גדולה מאוד שהבטיחו ליהושע בן ולנטוע רק כאורח נטה 
ללון היום כאן ומחר בקבר וכמ&quot;ש שוב יום אחד לפני מיתתך וז&quot;ש עברי כאירח העובר ממקום 
למקום וא&quot;כ אל תאמר לכשאפנה אשנה וז&quot;ש יונה עברי אנכי ותמיד ענין זה נגד עיני ועי&quot;כ 
ואת ה&#x27; אלקי השמים אני ירא, ונודע כי ימי שנותינו בהם ע&#x27; שנה וכו&#x27; ולכן כל שש עשרות 
שנים שהם ששים שנה שנותיך הראשונים עבוד את בוראך כי אז יש לך כח וכמ&quot;ש כל אשר תמצא 
ידך לעשות בכחך עשה הם ימי הבחרות והכח כי בסוף ששים שנה כבר אתה זקן כמ&quot;ש בן ששים 
לזקנה ובעשרת שנים השביעים הנקראים בשביעית בתחלת&#x27; או בסופם אז יוצא האדם מעוה&quot;ז אל 
בית הקברות לחפשי כמ&quot;ש במתים חפשי ושם אתה חנם מן המצות ומן מחן שכר כמ&quot;ש כי אין 


מעשה ודעת וכו&#x27; בשאול אשר אתה הולך שמה כמ&quot;ש מי שטרח בע&quot;ש יאכל בשבת וא&quot;כ אל תאמר 
אתענג בעודי בעוה&quot;ז ואחר לכתי בעוה&quot;ב אשר אין שם לא אכילה ולא שתיה ולא מלאכה שם 
אקיים המצות כי הנה שם נקרא חנם כנ&quot;ל:
אם בגפו יבוא וכו&#x27; אחר שבאה עושין המצות שישנם בכל אדם כמ&quot;ש שש שנים יעבוד בהכרח 
דיבר עתה בענין השני שאינו בכל אדם רק בתלמידי חכמים הלא הוא ענין עסק התורה ולכן 
הכל נזכר בלשון ספק אם בגפו אם בעל אשה אם אדוניו ואם אמור יאמר וכו&#x27;, ואם ענין זה 
יש בו כמה מינים הא&#x27; הוא מי שיגיד ע&#x27; שאין בו חכמה כנודע כי האדם עץ השדה זה נקרא 
עץ וזה נקרא עלה וזה נקרא פרי. וגם נודע כי קודם שהאדם בא לעוה&quot;ז מלמדין לו כל 
התורה ר&quot;ל החלק הקצוב לו לנשמתו ובבואו בעוה&quot;ז חוזר וזוכר את אשר למדוהו שם לגמור 
וכו&#x27; וזהו סוד ומים תכן במידה בסוד אין מים אלא תורה והנה אם בעוה&quot;ב אדם שנולד הי&#x27; 
עם הארץ ולא ניתן לו חלק בתורה וז&quot;ש אם בגפו יבא בעוה&quot;ז גם פה לא יוכל לדעת מאומה 


ובגפו יצא מן העוה&quot;ז, הב&#x27; הוא אם בעל אשה הוא אם שם הי&#x27; ת&quot;ח ובעל תורה והיתה התורה 
ההיא קנויה לו מחלקו כענין האשה וז&quot;ש אם בעל אשה הוא טרם יבא בעוה&quot;ז הנה מובטח לו 
שישיג בעוה&quot;ז אותם התורה והמצות שלמדוהו ויצאה אשתו עמו בצאתו מן העוה&quot;ז כמ&quot;ש אשרי 
מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ודו&quot;ק ותשכח שלא אמרו והתלמוד אלא ותלמודו חלק הראוי לו. 
ולכן אם בעל התורה הוא ושליט עליה לדרוש בה ולחדש בה חדושים כבעל השליט על אשתו 
וכמ&quot;ש אילת אהבים וכו&#x27; ויצאה אשתו עמו כל החדושים שחידש כנזכר בס&#x27; הזוהר בפ&#x27; בראשית 
ובפ&quot; בלק וכמ&quot;ש בשכבך תשמור עליך וכו&#x27;, הג&#x27; הוא אה&#x27; לא זכה לשיחדש מעצמו רק שלמד 
תורת חכם אחר וקבלו לאדון עליו והוא אשר נתן לו החכמה במתנה לא שהיתה חלקו של זה 
וז&quot;ש אם אדוניו יתן לו אשה אז האשה היא התירה עצמה שלמד מן החכם ההוא וגם וילדיה הם 
התלמידים שלמדם העבד הנ&quot;ל כמ&quot;ש הנה אנכי והילדים אשר נחן לי ה&#x27; אלו התלמידים 


שנקראים ילדים הנה האשה וילדיה הכל יהיו לטוה&quot;ב לאדוניה הראשון אשר חידש התורה&#x27; הזו 
הנקראת אשה וגם הילדים האלה על שמו של הראשון נקרא כי תורתו למדו ע&quot;ד משה ע&quot;ה כי 
כולנו נקראים תלמידיו וזה שלא חידש בתורה מדעתו יצא בגפו בלתי התורה ההיא כי אינה 
שלו ואמנם. פשוט הוא כי יותן לו שכר טוב לעוה&quot;ב על שעמל ועסק בתורה ההיא ועל שלימדה 
לתלמידים אבל הענין ההוא לא תהי&#x27; נקראת על שמו לא התורה ולא התלמידים, הד&#x27; היא אם 
זה שעסק בתורה של זולתו אמור יאמר שני אמירות אחת בעוה&quot;ז ואחת בעה&quot;ב אהבתי את החכם 
הראשון וקבלתיו לאדון לו ומפיו אנו חיים כי אין בי כח לחדש בתורה מדעתי גם אהבתי 
התורה ההיא שכבר אני טורח בה כל ימי כאלו הוא חלקי ואשתי גם אהבתי את בני אלו 
התלמידים ולכן איני רוצה לצאת חפשי וריקך מכולם אז והגישו אדוניו אל האלקים בעוה&quot;ז 
בבתי מדרשות אל הדלת וכו&#x27; ע&quot;ד אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי לשמור מזוזות פתחי 


ורצע אדוניו החכם הנ&quot;ל את אזנו במרצע להשמיעו דברי חכמה בתכלית וז&quot;ש שמושה יותר 
מלמודה ועבדו לעולם והרי זה כנגד אמירה ראשונה בעוה&quot;ז גם יאמר אמירה שנית בעוה&quot;ב כי 
חפץ הוא להיות עבד לו גם שם ואז אדוניו הנזכר יגישו בזכותו אל ג&quot;ע אשר שם האלקים 
ואח&quot;כ יוליכנו אל בית מדרשו&#x27; אל הדלת והמזוזה ושם יהיו אחד מתלמידיו שומע תורתו 
ורצע את אזנו בישיבה העליונה ועבדו שם לעולה ועד כיוון שלא זכה גם הוא להיות ראש 
ישיבה לעצמו ומחדש חידושים בתורה מדעתו ועבדו לעולמו של יובל חמשין אלף דרין דעתיד 
הקב&quot;ה לחדש את עולמו וכל נשמה תשוב לשרשה כנזכר בס&#x27; הזוהר. או ירצה ג&quot;כ ע&quot;ד רמ&quot;ז 
טנין הנפש והרוח. ואלה המשפטים וכו&#x27; שאר משפטי התורה הם הדינין:


</div>
