{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "46", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 46", "hebrewTitle": "קטע 46", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/46/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/46/", "segments": [{"index": 1, "he": "רק בגוף הכתב כתוב מבריתות) איך עמודי השמים יורדים ונסמכים בארץ והאדים הם בחינת \nהארץ עצמה שנאמר עליה והארץ הדום רגלי וכנודע כי גם הארץ עליונה נקראת אדנ\"י כי \nלסיבה זו נקרא אדון כל הארץ \"והנה שם אדני בגימטריא ס\"ה ובמילוי המילוי יש בה ל\"ה, \nהרי הכל מאה וע\"כ הי' האדנים מאת אדנים כי שם אד\"ני יש בה בחינת מאת ועל שמה נקראים \nכפרו בעשר דברות הראשונות בעון העגל נסתלקה שכינתו יתברך הנקראת אד\"ני השוכנת בארץ \nוכיון שבה חטאו גם הכפרה תהי' בה להחזיר השכינה בארץ ע\"י אדני המשכן שהם כנגדה וז\"ש \nוהיו לבני ישראל לזכרון ירצה כי התרומה של האדנים הנ\"ל תהי' מזכרת אל השכינה שתשכון \nהארץ ע\"י האדנים וכבר ידעת כי שם אדני נקראת זה זכרי ולכן נקרא לפני ה' כי עומדת \nכעין מסך בינינו לבין שם הוי\"ה וז\"ש לפנ ה' וביאר מה צורך הי' לזה והרי כתיב והארץ \nהדום רגלי ובה שוכן תמיד ואמר לכפר על נפשותיכם מעון העגל כי לסבתו נסתלקה השכינה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ותרם מעל הארץ ועי\"כ תחזור למקומה ואגב אורחי' רמז אל מה שנודע כי השכינה נקראת נפש \nבסוד נשבע ה' בנפשו כי שם הוי\"ה רוח ושה אדני נפש הנקראת בת שבע כי שם ענין השבועה \nבסוד חצבה עמודיה שבעה כנודע וז\"ש לכפר על הפגם אשר פגמתם בשכינה הנקראת נפשותיכם \nכי משם הם נפשותיכ' בסוד בנים אתם לה' אלקיכם ואמנם היתדות והמתרים שבקלעים הם כנגד \nעמודי הארץ התקועים בתהומות התחתונים שעליהם נאמר ועמודיה יתפלצון ואינם אלו עמודי \nהשמים כי אותם נאמר עליהם עמודי שמים ירופפו כנ\"ל. וע\"ד רמז ירמוז כי תשא וכו' \nירמוז אל ענין ראש השנה יום הדין כי אז מגיע זמן נשיאות ראשם לפקוד אותם כבני מרון \nכנודע וז\"ש כי תשא כאשר יגיע זמן אשר תשא וכו' והנה ז' ראשי שנים על התבואה ועל \nפירות האילן ועל המים אבל נשיאת הראשים עצמן שהם חיי האדם אינם אלא בא' בתשרי ואז \nכולם עוברים לפניו כבני מרון וז\"ש כי תשא את ראש שהוא ענין חיי האדם כי אז נאמר בו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ופוקד כל יצורי קדם וז\"ש לפקודיהם ואינם נפקדים כולם יחד בכללות רק כל אחד בפני \nעצמו כבני מרון א' לאחד תחת השבט ולכן כל איש ואיש צריך לבקש וליתן כפרת נפשו \nבפרטות כפי חטאו וז\"ש ונתנו איש כופר נפשו לא כשאר ג' ראשי שנים שהעולם נידון אחר \nרובו בענין התבואה והפירות המים ובקשת כפרתם תהי' בחודש אלול הסמוך ליום ראשון של \nתשרי שאז זמן הפקידה וז\"ש בפקוד אותם ועי\"כ ולא יהי' בהם נגף ע\"י מלאך המות וח\"ו \nיכתבו למיתה בפקוד אותם ביום ראש השנה אבל יכתבו בספר החיים ונודע מ\"ש בספר הזוהר \nבהיכלות פ' פקודי ובספר התיקונין כי יש מלאך המות לכל מלאך המות מבן עשרים ומעלה \nויש מלאך המות לקטנים ונקרא אסכרה ויש מלאך המות לאותם שהם מבן י\"ג טד בן עשרים \nשאינם ראויים לעונש לא מפני אבותיהם ולא מחמת עצמן ועליהם נאמר ויש נספה בלא משפט \nולכן נקרא נגף כי הנגף איננו מבחין בין צדיק לרשע ונספה בלא משפט וז\"ש ונתנו איש \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כלומר משהגיע לי\"ג שנים עד בן עשרים כי אז מתחיל ליקרא איש והגיע לכלל עונשין בב\"ד \nשלמטה ומי שמת אז נקרא נגף שנספה בלא משפט ב\"ד של מעלה ולכן יתן כופר נפשו כנ\"ל \nלשוב בתשובה כי הפחות מבן י\"ג אינו נקרא איש ואפילו בב\"ד של מטה לא הגיע לכלל \nעונשין ובפסוק האחר ירמוז אל כפרת מי שהוא מבן עשרים שנה כמו שיתבאר במקומו ואמר זה \nיתנו כל העובר ענ הפקודים ביום ראש השנה ליפקוד והוא מבן י\"ג שנה ומעלה הנה תשובתם \nהאמיתית בראשי' הכל צריך שיאמינו שיש שם אלוה שעליו נאמר זה אלי ואנוהו זה ה' קונני \nלו וז\"ש זה יתנו וענין הזה הוא כנגד הדיבור הראשון אנכי ה' אלקיך ואח\"כ כיון \nשהאמינו היסוד שיש אלוה אז יאמינו כל העשר דברות ששמעו מפי האלוה הזה הלא הם נקראים \nמחצית השקל עשרה גרה עשר דברות הנקראים שקל הקודש כי אין קדושה יתירה יותר מהם \nונקראים שקל שהם עשר חמש כנגד חמש והם ה' דברות בלוח הא' וה' דברות לוח הב' והם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כעין שתי כפות המאזנים והשקל כי כף יש בה ה' אצבעות ימינם וכף שמאלית ה' אצבעות \nשמאלי' ונודע כי התורה הם תרי\"ג מצות אך המובחר והמורם מכולם הם עשרת הדברות וז\"ש \nתרומה לה' גם ירמוז באופן אחר כי הנה גוף האדם עצמו נקרא שקל הקודש כי ראש האדם \nכנגד לשון המאזניים הנקראים ראש השקל ומכריע בין שתי כפות ידיו כנגד ב' כפות השקל \nוכן ב' כפות רגליו ונמצאו כף יד ורגל הימנים הם עשרה אצבעותי וכנגד בצד שמאל והם \nסוד עשרת הדברות הכף בשקל הקודש כי כף בפשוטה הם עשרה ובמילויה הם עשרים שהם עשרה \nעשרה הכף וכנגדם עשרים גרה השקל ועשרה הה מחציתו וראש האדם שבו הפה והלשון כנגד \nלשון המאזניי' המכריע כי כן מות וחיים ביד הלשון וכל עמל אדם לפיהו להטות אל הימין \nאו אל השמאל טוב ורע והנה מחצית השקל הימני הטוב כי שם מושב יצר הטוב איננו צריך \nכפרה אבל מחציתו השמאלי שם מושב היצה\"ר וצריך כפרה ולכן יתן מחצית השמאלי של השקל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וירימהו לה' כי עד עתה הי' נכנע ומושפל תחת היצה\"ר ובשובו אל ה' ירימהו תרומה לה' \nויורם בסוד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך. כל העובר על הפקודים עתה מבאר \nתשובת שאר בני אדם שכבר נכנסין בעונש ב\"ד של מעלה ועליהם אמר כל העובר על הפקודים \nמאותם שהן מבן עשרים שנה ומעלה יתנו גה כן תרומת ה' ע\"ד הנזכר מחצית השקל וגם אם \nיהי' עשיר או דל מן המצות לא יוסיף ולא יגרע ממחצית השקל כי אינם יכוליה להוסיף \nולגרוע מן המצות להשלי' מחצית השקל השמאלי כי בעשות המחצית השמאלי יושלם השקל ואינו \nצריך להוסיף עוד ואם לא יתן המחצית הנ\"ל ויפחות ממנו לא יהי' השקל שלם באופן כי הכל \nצריכין להשלים השקל ועליו אין להוסיף או לגרוע או ירצה על דרך מה שפירשו רז\"ל על \nוהשבע לעשיר איננו מניח לו לישון זה עשיר מן התורה ואמר כי העשיר בתורה אם אין בו \nיראת חטא במחצית השמאלי של השקל לא מפני תורתו ירבה מעלתו וכן הדל בתורה ונתן \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המחצית השקל מיראת חטא לא מפני חסרון התורה ימעיט לפניו יתברך כי הרי נאמר ועתה \nישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' וביאר כי כל שני מיני כפרות הנ\"ל של \nהעובר טל הפקודים מבן י\"ג שנה או מבן כ' שנה צריכין לשוב ביום של ראש השנה כדי \nשכשיבא יום הכפורים יהי' מעותד לכפרה וז\"ש לכפר על נפשותיכם כמ\"ש כי ביום הזה יכפר \nעליכם וכו' כי הכל תלוי עד היום ההוא וז\"ש לכפר לעתיד:\nולקחת וכו' לא די במה שיכפר עליכם מכל חטאותיכם כי גם יתן לך השי\"ת שכר טוב בעמלך \nגם עושר גם כבוד מאז ואילך ואז ולקחת מיד השי\"ת את השכר הגונים לך הנקרא כסף שהוא \nמצד החסד הניתן לך ביום הכפורים והזהר אל תפזרהו בעניני הבלי עולמיך לאכול ולשתות \nכ\"א ושמת אותו על עבודת אוהל מועד בסוד לעבדה ולשמרה מצות עשה ולא תעשה ולעסוק \nבתורה בבית המדרש הנקרא אוהל מועד ושם תפזר ממוניך לעבוד את קוניך והנהה תרויח בזה \nכי אם תוציאהו בהבלי העולם אתה מאבדו ממך אך תתנהו לעבודת אוהל מועד איננו נקרא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "נתינה לאחרים רק תשימהו שם מונח קיים לעולם הבא כמ\"ש מונבז המלך אני גנזתי במקום \nשאין היד שולטות וכו' וז\"ש ושמת ולא אמר ונתת ועי\"ז והיה לכם לזכרון לפני ה' לשנים \nהבאות יזכור אתכם לחיים טובים מאז ואילך בכל שנותיך:\nאו ירצה במה שנודע כי יום הדין הגדול והנורא היא יום הפטירה במאד מאד יותר על יום \nר\"ה הנקרא יום הדין הקטן כי אז מדקדק הקב\"ה עם האדם לנקות כחוט השטרה ואין שם \nאריכות אפיים כענין יום הדין של ר\"ה שע\"י תשובה מתכפר להם ואמר כי ע\"י נתינתך כסף \nהכפורים בעבודת אוהל מועד ע\"ד הנ\"ל יהיה לך לזכרון לפני ה' שהוא עולם הבא שלאחר \nפטירת האדם כי שם נקרא לפני ה' ואז יכפר על נפשותיכם כפרה גמורה שלמה בכל ניקיוו \nכנ\"ל וזהו שחזר לאמר שנית לכפר על נפשותיכם. ואתה דבר וכו' אך את שבתותי תשמרו וכו' \nמצות שבת שקולה ככל המצות ולכן לא תהי' אתה מדבר אל אהרן ובניו הזקנים ואחר כך הם \nיאמרו לבני ישראל כנודע בכל המצות שאעפ\"י שכתוב בהם דבר אל בני ישראל היה ע\"ד הנ\"ל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "משה שונה פרקו לאהרן וכו' אבל ענין השבת אתה בעצמך בפיך דבר אל בני ישראל כולם מפה \nאל פה וביאר הטעם יען כי אות היא וכו' וז\"ש לדעת כי אני וכו' ונמצא כי מ\"ש כי אות \nהיא הוא נתינת טעם אל מ\"ש למעלה ואינו טעם אל הסמוך לו את שבתותי תשמרו רק אל ואתה \nדבר כנ\"ל ועוד כי דיניה ופרטיה רבים לאין קץ מקרא מועט והלכות מרובות ועוד כי הוא \nמן החמורות שחייבין עליהה הקילה וכמ\"ש אח\"כ מחלליה מות יומת וכאשר יראו בני ישראל \nשינוי הזה שאתה בעצמך מלמד להם דיניה ירגישו חומר עניינה ולא יזלזלו בה. ובזה יתבאר \nמ\"ש אח\"כ בפ' האחרת ויקהל משה וכו' והוא שינוי גדול משאר המצות האמנם הודיענו כי לא \nשינה מאשר ציווהו השי\"ת והקהיל את כל עדת בני ישראל ולכולם בהקהל דיבר ואמר אלה \nהדברים וכו' בענין השבת כמו שנצטווה בפ' זו הקודמת אליה והודיען כל פרטיהן כמו \nשרמזו רז\"ל כי במלת אלה הדברים נרמזו כל הט\"ל מלאכות כמספר אלה עם הג' אותיות הן \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ותולדותיהן ופרטיהן עוד אחרת תעשה והיא שלא תאמר אליהן אך את שבתות ה' תשמרו כיון \nשאתה הוא המדבר וכמ\"ש מלבד שבתות ה' אמנם חאמר אך את שבתותי כאילו אני בעצמי פי \nהמדבר אליהם וגה זה להגזים הדבר ע\"ד הנ\"ל כדי שלא יזלזלו בה ולז\"א פעם שנית לאמר \nירצה דבר אל בני ישראל ולא תאמר אך את שבתות ה' תשמרו אבל לאמר ר\"ל אמור להם בלשון \nהזה אך את שבתותי ומעתה נבא אל ביאור הכתובים ונבאר פי' אחר במילת ואתה וגם מ\"ש דבר \nאל בני ישראל ללא צורך אבל הענין במה שהקדימו רז\"ל לבאר מלת אך שבא למעט את השבת \nממלאכת המשכן והענין כי הנה בארנו בפ' תרומה כי אמר השי\"ת אל משה דבר אל בני ישראל \nולא אל הערב רב כי הם יקחו לי תרומה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא בתוך הערב רב \nוזה יורה חיבתו יתירה נודעת להם לאין קץ שיניח העליונים וישכון עמהם בארץ ולא עוד \nאלא שאף הערב רב שנתגיירו לא ישכון גם עמהם וא\"כ ראוי למהר את הקץ בהשתדלות נמרץ \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בחפזון לעשות המשכן ביום ובלילה ואפילו בשבת כי התועלת רב לקבל אלהותו ית' עמהם כי \nזה הוא יותר יתרון ואות נמרץ בינו לבין ישראל וראוי לחלל את השבת מפני כך ולכן ואתה \nעצמך אשר דברת לבני ישראל על מלאכת המשכן מאתם ולא מן הערב רב צריך שאתה שלא ע\"י \nאהרן והזקנים תדבר עליהם ענין השבת והלואי שיאמינו ויקיימו השבת מרוב תאוותם לגמור \nהמשכן שאשכון בתוכם כי כיון שהפה שלך אסר הוא עצמו יתיר ותהיה נאמן אצלם ואמנם צריך \nג\"כ שתאמר אליהם באופן נאות כדי שיקבלו דבריך וזהו האופן שתאמר אך את שבתותי תשמרו \nוז\"ש לאמר אך את וכו' והענין אף אם צויתי אליכם ענין המשכן שהוא שבח גדול לכם ממטט \nאני את השבת במלת אך ממלאכת המשכן לסיבת רבות כמו שנבאר, הא' היא כי שבתותי הם כי \nאני צויתים אתכם על שמירתם ואני ג\"כ הוא שצויתי על המשכן ומי שציוה זה ציווה גם את \nזה והכל מרועה אחד נצטווית' וכבר נודע כי אין השכר על קיום המצוה בעצמה רק על היותם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מקיימים מצותו יתברך וכמו שמצינו ציוה להתענות ביום הכפורים וציוה לאכול בשבת וכ\"כ \nשכר יש לאוכל כמו בשבת כמו למתענה ביום הכפורים וז\"ש שבתותי ועוד כי ענין השבת כבר \nהקדים מששת ימי בראשית ומאז אות הוא ביני וביניכם כמ\"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו \nראשית ברא את השמים ואת הארץ בו' ימים וביום הז' שבת מכל מלאכתו להניח להם אות ביני \nובין בני ישראל שנקראו ראשית לדעת כי מאז אני ה' מקדשכם ואין ראוי לבטל הדבר המוקדם \nאל המצוה המאוחרת ולא עוד אלא שהמצוה המוקדמת ניתנה לאות ברית ביני וביניכם לכל \nהמצות הבאות ואיך יתבטל ח\"ו האות ההוא כי כל שאר הבנין יפול וז\"ש בלשון נתינת טעם \nכי אות היא וכו':\nעוד שלישית כי אות השבת קיימ' לעולם ביני וביניכם לדורותיכם הבאים פעם אחת בכל ז' \nימים חוזר חלילה ולא כן מלאכת המשכן שאינה רק לכם ולא לדורותיכם ואפילו לכם איננה \nתמיד כי בחודש אחד יוגמר מלאכתו ואין עוד בו מלאכה לענין המשכן בעצמו רק לענין \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "התמידין כמו שיתבאר עוד רביעית רמז במלת שבתותי כי ראוי לכם ללמוד ממני כי אני \nבראתי שמים לכסאי והארץ להדום רגלי לשכון בעליונים ובתחתונים כדמיון המשכן שאתם \nעושין וגמרתי מלאכתי בששת ימים וביום השביעי קיימתי מצות שבת וכליתי מלאכתי מלאכת \nשמים וארץ שהם יותר מוכרחים גדולים מן המשכן אשר עשית' אתם ונמצא כי אני קיימתי \nמצות שבת בתחילה ושבתותי נקראים יען כי אני שבתתי בהם ומכ\"ש אתם שתשמרום ותמנעו \nממלאכת המשכן גם רמז במלת שבתותי בלשון רבים ולא כמ\"ש למטה ושמרו בני ישראל את השבת \nוהענין כי השבת יש בה ג' מצות לג' קדושות שבו שהם הלילה והבוקר והמנחה כי הם ג' \nמיני קדושות הנרמזים בפסוק אכלוהו היום כי שבת היום וכו' כנודע כי לכך תקנו ג' \nסעודות כנגד ג' פעמים היום והם חיוב גמור כנודע ושלשתן קיימתי אני ונקראים שבתותי \nונרמזו בג' פעמים אלקים בפ' ויכולו ובג\"פ ויכל וישבות ויברך וכו' כנודע לחכמי האמת \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וז\"ש את שבתותי כי שבתותי מיעוט רבים שנים ומלת את לרבות ליל שבת כנזכר בס' הזוהר \nעל פסוק את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו וא\"כ אין ראוי לבטל קדוש' ג' שבתו' לקיום \nקדושה א' של המשכן שנאמר בו ועשו לי מקדש וכדקיי\"ל לא אתי עשה ודחי עשה ולא תעשה \nעוד חמישי' רמז במל' שבתותי כי הלא כל גופו של משכן אינו רק לכפר עון העגל שבו בטלו \nמצוה ראשונה של עשר' הדברות אנכי ה' אלקיך ואיך תבטלו שתי מצותי זכור את יום השבת \nלקדשו בלוחות הראשונות ושמור את יום השבת בלוחות שניות ואל זה רמז שבתותי אל זכור \nושמור כנודע לרז\"ל ותהיה ח\"ו ככלב שב על קיאו לחזור ולבטל ב' מצות של שבת שבעשרת \nהדברות עצמ' שאי אפשר לעקור אות אחת מהם והנה במלת את שבתותי תשמרו ירמוז אל דברו \nוהפכו כי כבר פרשנו ע\"ד רז\"ל כי אך למעוטי את השבת ממלאכת המשכן ונתן טעם מפני שהם \nשבתותי כנ\"ל וגם ירמוז אל היפך זה והיא כי תאמרו כיון שכ\"כ חמיר יום השבת שנבטל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בעבורו מלאכת המשכן שהוא העיקר להשראת שכינתו א\"כ מכ\"ש שאין לחלל השבת כדי להקריב \nתמידין ומוספין שאינם להשראת שכינה לז\"א אך אעפ\"י שאני מצוה אתכם את שבתותי תשמרו \nממלאכק המשכן אך ימעט ענין הקרב' תמידין ומוספין שאינן בכלל זה והטעם הוא לפי שהם \nשבתותי שלי וכמו כן מלאכת המשכן לי להשרות בו שכינתי ידחה ענין המשכן ולא השבת \nלסיבות הנ\"ל ומכיון שהשבתות גם הם לי להורות שבראתי שמים וארץ אחפוץ בו יותר ממעשה \nהמשכן ואמנם ענין קרבנות תמידין אינם שלי רק לתועלת ישראל שיהיו נקיים מכל חטא כנ\"ל \nעל פסוק צדק ילין בה כי לכך בתרומ' התמידין אמר ונתנו איש כופר נפשו ומוטב לכם \nשתהיו נקיים ומלובנים מחטאותיכם יותר מקיום שבתות שהם דבר הנוגע לכבודי ואני מוחל \nעל כבודי כדי שתהא לכם כפר' כל הימים ואם בימי החול אתם נקיים מחטא מכ\"ש שהוא ראוי \nשתהיו נקיים ביום השבת גם מילת אך בא למעט פיקוח נפש וסכנת נפשות שדוחה את השבת \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ונתן טעם במ\"ש שבתותי לשון רבים ירמוז אל מ\"ש רז\"ל מוטב לחלל שבת אחת כדי שישמור \nהרבה שבתות אה יחיה וז\"ש אך למעט שבת אחד לבד כד ששבתותי הרבים תשמרו כמ\"ש וחי בהם \nעוד טעם שני כי הלא אות היא ביני וביניכם ואם תמותו בעבור השבת תתבטל ענין האות אשר \nביני וביניכם כי אם תמותו בעבור קיום השבת במי ישאר האות ההיא קיימת:\nאו ירצה המיעוט כי שכר מצות השבת בהאי עלמא ליכא ועכ\"ז את שבתותי תשמרו הם סוד קיום \nג' שבתות שאליה' רומזת ג' סעודות כנ\"ל כי שכרם שמור לעתיד אות היא ביני וביניכם \nלהנצל מג' הפורעניות שלבסוף שיתא אלפי שני דהוי עלמא שכנגד ששה ימי בראשית והם חבלי \nמשיח ומלחמות גוג ומגוג וגיהנם האחרון שלעתיד כנודע ונמצא כי קיום השבת הוא אות \nומופת המורה על אשר עתיד להמשך העולם והם שיתא אלפי שני ובסופם ינצל מהנ\"ל והכל הוא \nלדעת אח\"כ לעתיד באלף השביעי שהוא כנגד השבת שאז אני ה' עתיד להיות מקדשכם קדושים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "רוחניים כמלאכים מלאכי השרת משא\"כ מקודם שהייתם בעלי חומר וגוף ואינה קדושה שלמה \nכעין השי\"ת שברא העולם בששת ימי המעשה בשביעי שבת וינפש כמו שנבאר לבסוף שהוא שביתה \nממלאכת החומר ולא נשאר רק הנפש לבדה וז\"ש וינפש ולא נצטרך אל דוחק רז\"ל שכביכול \nוינפש מצער קוצר הנשימה שע\"י המלאכה כדרך ב\"ו. ואחר שביאר כי שכר שבת בהאי עלמא \nליכא כנזכר בא לבאר כי עונש ביטוי כפול בהאי עלמא ובעוה\"ב ושמרתם את השבת מחלליה \nמות יומת בעוה\"ז ע\"י מיתת ב\"ד זולת עונש עוה\"ב כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה הנפש \nוכו' ולכן מכל הצדדים צריך שתשמרהו:\nושמרתם וכו' כבר נתבאר מה צורך את שבתותי וכו' כי כבר נצטוו בעשרת הדברות זכור וכו' \nשמור את יום וכו' אמנם עוד חזר כמה פעמים ושמרתם ושמרו וכו' גם בענין המלאכות הרחיב \nבמאד מחלליה מות יומת וכו' כי כל העושה וכו' ולא עוד אלא ענין כי נתינת טעם היא \nוהנה היא מכריע הדבר בעצמו מחלליה מות יומת והטעם כי הרי כל העושה בו מלאכה וכו' \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ולא עוד אלא שאדרבה ממעט העונש כי בתחלה אמר מות יומת בסקילה והטעם כי כל העושה \nוכו' ונכרתה שאינו רק כרת וזו קושיא עצומה גם כי פעמים מזכירה בלשון נקיבה העושה בה \n", "en": ""}]}
