ספר עץ הדעת טוב — קטע 54

האומר אלי נראה שכונתך ללכת עמנו שאל"כ תהי' האמירה ע"י המלאך אשר תשלח לפנינו ועוד כי מה צורך לאמר אלי ודי שתאמר אל המלאך עצמו ועוד כי הלשון הוא העל א"כ מה צורך אל מלאך ועוד שהרי לא יש סביב כסאך רק ע' מלאכים כמ"ש יצב גבולות עמים ע' אומות למספר בני ישראל ואתם באמצעם מלך ישראל כמ"ש כי חלק ה' עמו ומעולם לא הודעתני שיש עוד מלאך יותר מן הם בעים ואם איננו נברא איך תשלחהו לשר על ישראל וז"ש ואתה לא הודעתני שיש מלאך לשתוכל עתה לשלחו עמי ואמנם היפך דבריך הוא מה שאמרתי העם הזה כנראה שאינם עמך רק כשאר האומות ווהל"ל העל את עמי כמ"ש במצרים והוצא את עמי בני ישראל מארץ מצרים וזהה יורה ששליחות המלאך שאמרת הוא להיות ישראל עמו של המלאך ההוא ממש והם אלו דברים הפכיים ומלבד כל זה עוד יש לי טענה אחרת כי גם אם בפירוש אתה אומר שתשלח מלאך אינו מן הראוי כי הרי אתה אומר אלי הע"ל שאני המעלה אותם והנה אתה אמרת ידעתיך

בשם וגם וכו' א"כ למה תמסרני ביד מלאך שישלוט עלי משא"כ אלו הי' המלאך מעלה אותם שלא על ידי כי הי' גרעון להם ולא אלי א"כ ועתה אחר הטענות הנ"ל ראוי הוא שאעפ"י שאיני ראוי שאתגאה בשתי הדברים רק בקטנה שבהם והיא שמצאתי חן בעיניך הגם שלא ידעתני בשם שאינו כדאי משה עצמי הודיעני נא את דרכיך לשאתנהג בהם שלא אצטרך אל מלאך שינהיגני ועי"כ אמצא חן בעיניך אני מצד עצמי להיותי ראוי וכן ואדעך אני אותך שהיא מעלה גדולה משתודיעני אתה לי כמ"ש ידעתיך בשם עוד טעם אחר מצד ישראל וראה כי עמך הגוי הזה מימי הפלגה בהנחל עליון גויים וכו' כי חלק ה' עמו ואינו כבוד לך שכל השרים יחזיקו באומותיהם ואתה לא יכולת להנהיגם ח"ו: ויאמר וכו' בענין ישראל איני מתרצה אבל מענין עצמך נתרצתי ולכן פני ילכו והניחותי לך ולא לישראל אבל מלאך לא אשלח לכבודיך ויאמר אם אין פניך הולכים דרך סתם אפילו עם ישראל אל תעלינו לא לי ולא להם כי הרי במה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני וגם

עמך הלא בלכתך עמנו שנינו ולא עמי לבדי כי בזה יקויימו שני מאמריך הא' לי כמ"ש כי מצאת חן בעיני וכמ"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והב' לישראל כמ"ש ומי גוי גדול אשר לו אלקים וכו' וז"ש ונפלינו אני ועמך וכו' ולא תעשה דברי תורתך פלסתר ח"ו ויאמר גם את הדבר הזה שאתרצה לישראל ג"כ אעשה אבל ולא למענם כי אם למענך כי מצאת חן בעיני: ויאמר כיוון שכ"כ אתה מגדיל מציאת חיני בעיניך בזה יבחן כי כשתלך עמנו לא יהי' בהסתר פנים שכאשר תרצה תדבר עמי ואני אשמע רק הראיני את כבודיך כשתהי' נגלה אלי כנ שעה שארצה אוכל לבקש ממך כל מה שאצטרך להנהיג ולהעלות העם הזה ויאמר וכו' אינו נמנע מחסרון מציאתך חן רק שהדבר עצמו אי אפשר כמו שאומר אח"כ ולכן מה שאוכל לעשות הוא כי אני אעביר כל טובי וכו' ונקראתי בשם ה' וכו' אבל עצמותי אי אפשר וזהו סוד מ"ס בריך הו"א וברוך שמ"ו ודי לך שאודיעך ואראך את שמי אך לא מהותי כי היא נמנע וז"ש ויאמר

לא תוכל לראות וכו' כי אפילו אביך האדם הידוע הראשון לא יכול לראותי עם היותו יציר כפי מכ"ש אתה בנו ילוד אשה וז"ש כי לא יראני האדם וא"ת כי זה הי' מפני שחטא בעץ הדעת וגרם לעצמו מיתה משא"כ אני לז"א וחי רק כי גם אם לא חטא ואכל מעץ הדעת וחי לעולם לא הי' יכול לראות פני ומהותי ועתה הודיעו איך נעשה לשיזכה לראיית שמו ית' וז"ש ויאמר הנה מקום מיוחד לי בכל העולם אשר תמיד הוא אתי והיא מערת הר חורב ובזכות קדושת המקום אוכל להראותך שם את שמי ואמנם להיותו את בחיבור כי לעולם לא תזוז שכונתי מתוכו אינך יכול לכנוס בו ולכן תחילה ונצבת על הצור ולא בתוכו וכמ"ש ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וכו' והי' בעבור כבודי הנ"ל אסלק שכינתי משם ואז ושמתיך בנקרת הצור ממש ועכ"ז לא יספיק זה כי גם יצטרך אל ושכותי כפי עליך עד עברי לגמרי משם שלא תנזק ואז בסיום עברי מכנגד פניך לגמרי אשר כבר לא יראו פני כלל גם אם תרצה

לראותם אז אין פחד לך מנזק ואז והסירותי את כפי וראית את אחורי כי פני לא יראו מצד עצמם כי כבר עברו ובזה יתורץ למה לא אמר ופני לא תראה כמ"ש וראית את אחורי ומזה יתבאר לך כי שמו ית' נקרא אחורי אך הויתו ופנימתו נקרא פני גם זה יובן ממנו המעשה שנאמר ונקרא בשם ה' שהוא מראת האחורים כמ"ש וראית את אחורי אבל פניו עברו מלפני משה כמ"ש לעיל ושכותי כפי עליך עד עברי וז"ש ויעבור ה' ר"ל מהותו ית' עבר מעל פניו של משה מפני מה שאמר ופני לא יראו ואז ונקרא ה' ה' וכו' שהוא ענין וראית את אחורי וכו' סליק פ' כי תשא: ויקהל משה וכו' מה שאמר אלה הדברים ולא זה הדבר כמ"ש אח"כ נוכל לתרץ במה שנקדים אומרו ויקהל ללא צורך כי לא עשה כן משום מצוה ויובן במה שבארנו למעלה בפ' תשא בפסוק ואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי וכו' שלהיות מצוה זו חמורה בסקילה ושקולה ככל התורה וכמ"ש על שומר שבת מחללו מחל לו רצה השי"ת שלא יצווה אותה כשאר המצות לחהרן

ובניו והזקנים שהם יתרגמוה לישראל רק ואתה בעצמך דבר מפיך אל בני ישראל אך את שבתותי תשמרו והודיענו כי כן עשה ויקהל משה את כל טדת בני ישראל ויאמר מפיו אליהם אלה הדברים וכו' ולא די לישראל כי גם את הנשים והטף הנכללים בריבוי את כל עדת הקהילה שגם הם ישמעום מפי' ולא מפי בני ישראל הזכרים גדולי הבית ולא עוד אלא שלא די שאמר להם מצות השבת בכללות רק בפרטות נמרץ בכל הדינים והדברים הפרטיים אשר בה וז"ש אלה הדברים ולא זה הדבר ואפשר כי בזה נבין דרשת רז"ל במסכת שבת כי אלה בגימטריא ט"ל עם ג' אותיותיו כמנין ט"ל מלאכות שבת והוא כי הרגשנו שהל"ל זה הדבר ותירצו כי כתב כן לרמוז אל ט"ל מלאכות ובזה יכריח פירושינו כי אלה הדברים חוזר אל מ"ש אחריו ששת ימים וכו' שהוא ענין השבת ולא לענין המשכן כי כבר' לענין המשכן נאמרה פעם אחרת אח"כ סמוך לו זה הדבר וכו' קחו מאתכם וכו' גם הודיע כי כל פרטי ט"ל מלאכות שבת פירשם משה

מפיו לכל ישראל כנ"ז שלא ע"י מתורגמן. או ירצה ג"כ על דרך הנ"ז שהקהל זה הוא לענין שבת וזה על דרך מה שנתבאר אצלינו בכל פרשיות הקודמות כי השי"ת מאס בערב רב על שעשו העגל ורצה לפרוש אותם מכלל ישראל שלא יחטיאום כענין משרז"ל קשים גרים לישראל כספחת ולא רצה לקבל מידם תרומת המשכן ולכן גם בענין השבת רצה להודיע חבתו ית' עמהם וכמ"ש כי אות היא ביני ובין בני ישראל ולא בין ערב רב לכן עתה במחרת מוצאי יוה"כ כשירד מן הר סיני עם לוחות השניות רצה להקהיל את בני ישראל ולעשותם עדה בפני עצמם וז"ש עדת כדי שלא יתחברו עם הערב רב עוד שלא להחטיאם כמתחלה בעגל שהוא עון עבודה זרה והודיעם כי אין דבר לתקן רק מצות השבת כמ"ש ז"ל על אשרי איש יעשה זאת אפילו עובד ע"ז כדור אנוש ושומר שבת מחול לו ולכן התחיל בענין השבת לתקן עון העגל וז"ש אלה הדברים בלשון רבים כלומר ענין השבת אע"פ שאינו רק דיבור אחד של עשרת הדברות שקולה היא ככל התורה

וככל אלה הדברים שהם עשרת הדברות ובזה ימחול לכם עון העגל גם נתכווין במלת עדת מלשון עדות והענין כי השבת הוא אות לעדות אל השי"ת שברא שמים וארץ בששת ימים וביום השביעי שבת וינפש כנודע מענין הקידוש ויכולו שאומרים מעומד בליל שבת שהם שני עדים וצריך שיעמדו מעומד ונודע כי שנים עשר שבטי יה הם עדות אל סבא כי מעידין עליו שברא העולם והן עדים כשרים ראויין להעיד וז"ש עדת בני ישראל ולא כן הערב רב שאינן קרויין עדה ואינן ראויין להעיד: ששת ימים וכו' הנה ביום השבת אין בו מצוה מעשיות רק בשב ואל תעשה שום מלאכה מט"ל מלאכות כמו שרמזנו במ"ש אלה הדברים וא"כ קשה איך אמר אשר ציווה ה' לעשות אותם והל"ל שלא לעשות אותם ואע"פ שלכאורה נוכל לתרץ ע"ד משרז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה אמנם הכתוב רצה לתרץ הקושיא באופן אחר במ"ש ששת ימים וכו' קרוב אל הנזכר והוא במ"ש בגמרא ששאלו בני מקום פלוני לחכם אחד כגון אנו שרגילים בבשר

ויין ותענוגים כל ששת ימי החול במה נקיים עונג שבת והשיב להם שאם אתם רגילים להקדים לאכול בבוקר בחול תאחרו בשבת ואם אתם מאחרים בחול תקדימו בשבת נמצא כי ע"י היכר קל יספיק כי רחמנא ליבא בעי וכאלו עשהו ממש דומה וז"ש כאשר ששת ימים אתם יושים מלאכה ואח"כ ביום הז' אתם בטלים הרי זה היכר גדול ומעלה אני עליכם היתר הדבר כאלו עשיתם מצות מעשיות כנזכר והנה כפי זה נפיק מניה חורבא במ"ש ששת ימים תעשה מלאכה שאינו רשות אלא מצוה להפריש בין החול ובין השבת כנזכר ולכן ניקדם אות ת' של תעשה בצירי ולא בפתח כי אז היתה מורה על היותו מצוה ממש תעשה אתה מלאכה האמנם להורות אל הז' כי קצת רמז מצוה יש בזה לא הטיל יו"ד בין ת' לע' כמו שכתב במנורה תעש"ה כי שם נכתב הנקרא והנקודה שווין להורות שתעשה מאליה בלי פעולת אדם כלל אבל כאן הנקרא לשון ציווי והמסורת שהיא הנקודה היא תעשה מאליה להורות שהוא רשות ולא מצוה אך עכ"ז יש בה

הוראה והיכר אל מצות שבת כנזכר: או ירצה קרוב לזה ע"ד זה שהי' אומר שמאי הזמן מחד בשביך לשבתיך כי כל המלאכה שאדם עושה בוא"ו ימי החול תהיו לכבוד שבת להרויח בחול מה שיוציא בעונג שבת ובעשותו כן נמצא כי מצווה בקום עשה וכאילו אותה המלאכה שעושה בחול עשאה בשבת לכבוד שבת כמ"ש אשר ציווה ה' לעשות אותם או יתורץ באופן אחר ע"ד מש"ה ונשלמה פרים שפתינו וע"ד משז"ל על זאת התורה לעולה כל העוסק בפ' עולה כאילו הקריב עולה וכו' והענין במשז"ל כי הימים עובים נתתי לאכול ולשתות בהם אבל השבתות ניתנו לעסוק בתורה יען כי בימי החול זה רץ לכרמו וזה לשדהו ואין לו פנאי לעסוק בתורה וז"ש ששת ימים וכו' ואגב אורחי' רמז אל משז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון ולכן ששת ימים ראוי לך שתעשה מלאכה כדי שלא תצטרך לבריות או לגנוב ולגזול ובזה יתורץ מ"ש ששת ימים לא צורך כי הנה קצת חיוב ומצוה יש בכך וכמ"ש יגיע כפך כי תאכל וכו' ואם תאמר אם כל

כך שבחו של הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים א"כ אעשה מלאכה גם ביום השבת ליהנות מיגיע כפי ולז"א ויום השביעי כו' כי אתם צריכין אותו לעסוק בו בתורה הקדושה כמשז"ל שנתרעמה תורה לפני הקב"ה ואמרם כשישראל יכנסו לארץ זה רץ לכרמו וכו' ובזה יתורץ דהל"ל ויום השביעי יהי' לכם קודש או וביום השביעי תהיו לכם קדושה אך הכוונה וביום השביעי יהי' לכם עסק בתורה הנקראת קודש כי ד"ת וקדש שווין בגימטריא ועי"כ נמצא שבעוסקיכם ביום שבת בעניני מצות שבת יחשב לכם כקיימי מצות ממש כמ"ש על זאת התורה לעולה ובזה נתיישב מש"ה אשר ציווה ה' לעשות אותם וביאר טעם יותר נכון בזה והוא כי הנה יום הז' נקרא שבת שבתון יען כי שבת וינפש השי"ת במעשה בראשית וכפי זה ראוי הוא והדין נותן כי כל העושה בו מלאכה אף שהוא לתכלית קצת מצוה להיותו נהנה מיגיע כפו כנזכר חייב מיתה ויומת וזהו ריבוי מלת כל והטעה כי הוא נראה ככופר באלקים חיים שברא

העולם והנה העוסק ביום שבת בתורה הנקרא עץ החיים היא למחזיקים בה הוא היפך זה הנזכר שנתחייב מיתה כי אדרבה המדיך עליו חיים נצחיים בקום עשה ושפיר קאמר אשר ציווה ה' לעשות אותם בקום עשה כאשר יעסוק בתורהה ביום השבת ולפי שעדיין יש מקום אחיזה אל האדם לומר למה נאסרה עלי מלאכה ביום השבת כי גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים ואולי ח"ו אצטרך לבריות או לגנוב וכו' ולכן ניקדה אות ת' בצירי לומר כאשר יום הז' יהיו לכם קודש ותעסקו בו בתורה ישלח השי"ת ברכתו בששת ימי החול והמלאכה שתעשה בששת ימי החול תשיג ידך בה כאלו עסקת בה גם ביום השבת גם ירמוז אל משרז"ל בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכן כאן כאשר ביום הז' יהיו לכם קודש לא די שלא תצטרכו לעשות מלאכה ביום השבת כי גם בששת ימי החול תעשה מלאכתכם מאליה ע"י אחרים ולא תצטרכו למעשה ידכם: לא תבערו אש וכו' כבר נתבאר תועלת עסק התורה ביום השבת תמורת מלאכה והנה:

התורה נאמר עליה מימינו אש דת למו והנה נתבאר ענין ד"ת כי הוא קד"ש ביום קדש וביאר כי גם נגד היותה נקראת אש יש לה תועלת אחר והוא לא תבערו אש וכו' והענין כמ"ש ירמיה הנביא ואם לא תשמעו לי לקדש את יוה השבת והציתי אש בשערי ירושלים כי המחלל שבת גורם הבערת אש בין בעוה"ז כנזכר בין בעוה"ב בגיהנם וז"ש לא תבערו וכו' לא תהיו גורמים להבעיר אש בכל שתי מושבותיכם העוה"ז והעוה"ב וזה בסיבת חילול יום השבת. וז"ש ביום השבת ירצה בסיבת חילול יום השבת ואמנם המקיים ששת ימים עוסק בו בתורה הנקרא' אש גורם לכבות שתי אשות הנז' של העוה"ז והעוה"ב כמ"ש ז"ל תלמידי חכמים אין אש גיהנם שולטת בהם או ירצה אומרו ביום השבת כפשטו כלומר לא תחללו השבת כי עי"כ תהיו גרמא להבעיר אש גיהנם באותם מושבות וחלקים שיש לכם שם ביום השבת עצמו כי כל שאר הרשעים אש גיהנם יכבה ביום השבת זולתי המחלל שבת גורם להבעיר האש בגיהנם אפילו ביום השבת

עצמ' כנזכר בספר הזוהר גם נודע כי כל אחד מישראל יש לו חלק בג"ע וחלק בגיהנם ואל זה רמז באומרו מושבותיכ' כי אם לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ומושבות הרבה יש לו שם וזהו ענין מ"ש כתוב ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו' ומ"ש ויצאו זראו בפגרי האנשים וכו' הנה עיסת גוף אדם הראשון היתה נקיה ממקום כפרתו ממזבח הר המוריה וכשחטא עירב רע בטוב הטיל שאור בעיסתו והחמיץ וזהו סוד אלא ששאור שבעיסה מעכב וזה השאור הוא זוהמת הנחש שהיטיל בחוה ובאדם ומאותה העיסה של שאור נמשכו גופות הרשעים ונפשם ונודע כי אין ביעור חמץ אלא שריפה וכשיחזור אפר מותר בהנאה וז"ש ועסותס רשעים אותה העיסה שממנה היו הרשעים תשרף באש עד אשר יהיו אפר אוז מותרין בהנאה לצדיקים ליהנות בהם להיות מפרס תחת כפות רגליהם ואמנה הצדיקים יש מהם גמורים ויש מהם שחטאו וחזרו בתשובה והגמורין עולים אחר מיתתם לג"ע העליון אבל אותם שחטאו קצת צריכין נקיון

בגיהנם ימי מספר כאו"א כפי מדרגת' חטאו עד סוף י"ב חודש ואמנם בלילי שבתות ור"ח ויו"ט נכבה אש גיהנם והם עולין לג"ע וכיוון שאינם מנוקים לגמרי נשארים חוצה לג"ע באותן החומות של ג"ע שהן ג' חומות כאו"א כפי מדרגתו ומשם נהנים דרך פתחי ג"ע וחלונותיו ושם משתחוים נוכח השכינה שלפנים מג"ע ומתודים לפניו כי הם גרמו להם גיהנם לעצמם ומצדיקין עליהם את הדין ועליהם נאמר והיו מידי חודש בחדשו וכו' יבא כל בשר הם אותם שנמשכו קצת אחר החומר והבשר של הגוף בעוה"ז ושם ישתחוו לפני וכו' והנה שאר הצדיקים גמורים שכבר נתתקנו ונכנסו למקומם לפנים בג"ע אינם יוצאים עוד לחוץ אך אלו הנשארים בג' חומות ג"ע ונודע כי אין בין ג"ע לגיהנם אלא כותל אחד מפסיק ביניהם ויש שם חלון כדי שהרשעים שבג"ע שאשם כבה ביום השבת שתכלו משם בשכר הצדיקים שבג"ע ואמנם יש מי שאשם כבה לגמרי ביום השבת יש מי שאשם קיים אמנם מתכסה בשבת באפר שהם ענין

עיסת הרשעים כנזכר וזהו סוד המשנה עד שיגרוף או עד שיתן את האפר אך המזלזלים את השבת נקראים הפושעים בי יען כופרים באלוהותם שלא בראתי העולם ולא שבתתי ביום השבת ואלו תולעתם שבגופם לא תמות בשבת גם אשם שבנפשם לא תכבה בגיהנם ואין שם לא גריפה ולא קטימה מדה כנגד מדה ואז רוח באשם וסרחונם בהיותם נשרפים שם עולה דרך החלון הנזכר ומגיע לאפרם וחוטמם של אותם שבחומות ג"ע יען עדיין לא קבלו ענשם ולא נתקנו לגמרי וז"ש והיו דראון לאותם הנקראים כל בשר ולא אל הצדיקים שבג"ע וכשמריחין ריח ההוא יוצאים תמוהים מתוך חומות ג"ע לראות הפלא ההוא מי הם הרשעים שגרמו להבעיר אש גיהנם בשבת וז"ש ויצאו וראו בפגרי וכו' וזהו מה שהזהירם לא תבערו וכו' לא תהיו גורמים להבעיר אש בגיהנם במקום מושבותיכם ביום השבת עצמו משא"כ כל שאר הרשעים שאש גיהנם נכבה להם ביום השבת. או נוכל לפרש ע"ד רז"ל כי האמת הוא שכמה פעמים נצטוו על

השבת אם בהיותם במרה כמשז"ל שבת ודיין במרה אפקיד ואח"כ בעשרת הדברות ובפ' כי תשא אך את שבתותי וכו' וענין זה ההקהל היו לענין המשכן כי ענין השבת אגב אורחי' נקטיה כמו שיתבאר ובזה יתישב מ"ש אלה הדברים לשון רבים כי דברי המשכן רבים הם כמו שנבאר גם יתורץ אומרו לעשותן אותם משא"כ בשבת שאינם במקום עשה כנ"ל וזה יובן במ"ש בפ' תרומה על דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה כי יען שהערב רב עשו העגל בידם לא רצה לקחת מהם תרומה אל המשכן למען לא תהי' להם כפרה משא"כ בישראל שלא חטאו רק על שלא מיחו בידם ועכ"ז כמה טרח משה ארבעים יום בהר סיני עד שאמר לו סלחתי כדבריך וירד עתה במוצאי יוה"כ עם לוחות השניות לכן עתה ביקש להקהיל את ישראל לבדם לבל יתחברו בהם הערב רב ודיבר עמהם ענין מלאכת המשכן כי על ידי כן ישוב ה' להתרצות עמהם לשכון בתוכה וז"ש ויקהל משה וכו' אלה הדברים של המשכן אשר ציווה ה' לעשות אותם וגם נוכל

לפרש כי אלה הדברים כולל ענין דבר המשכן וגם דבר השבת הסמוך לו כמו שיתבאר ולכן למשה אחר שהשלים ענין השבת והתחיל בדבר המשכן אמר זה הדבר ולא אלה הדברים והכונה כי