{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "56", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 56", "hebrewTitle": "קטע 56", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/56/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/56/", "segments": [{"index": 1, "he": "קדש בגימטריא ד\"ת באופן כי היות לכם השבת אינה רק שביתה ממלאכה אבל יהי' לכם שבתון \nלה' להתעסק בו לשם שמים בתורתו כי אם תשבתו גם מעסק התורה אינו שבת לשם ה' רק שבת \nלכם לנוח בו בגופיכם גם דרך רמז הודיע ענין השבת מה עניני ולכן לא אמר ויום השביעי \nרק וביום השביעי וגם לא אמר תקדשוהו רק יהי' לכם קודש ויובן במה שנזכר בספר הזוהר \nוזה ענינו כי בהגיע תחילת ליל יום השביעי יהי' לכם הויה מעשיית קדושת השבת וז\"ש \nקוד\"ש שב\"ת ר\"ל נפש הקדושה הראויה לבא עליכם ביום השבת הקודש ולא בימי החול והנה \nהקודש הזה נקרא שבת בסוד ש' ב\"ת הנדרש בספר הזוהר והענין כי ש' יש בה ג' קווין כנגד \nג' אותיות ראשונות של שם הוי\"ה ובת היא אות ה' אחרונה שהיא אות כפולה היוצאות מאות \nה' ראשונה שיש בה ב' ההי\"ן כזה ה\"ה ונקרא בת כנודע בתו של אברהם ונודע כי היא \nהנקראת נפש יתירה כי מן ד' אותיות הוי\"ה נמשכות לישראל נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ולהיותה אות הרביעית נקראת קדש שהיא בגי' ד\"ת אש תורה שבע\"פ מידת הדין די\"נא \nדמלכותא הנקרא אדנ\"י וכן הוא ד' בסוד ד' אחדים ות' בסוד ד' מאות ונתן טעם למה זו \nהאות היא נקראת קדושת שבת ואמר שבתון לה' ר\"ל לשם ההוי\"ה עצמה כי ביוה הזה שבת גם \nהוא כמ\"ש ויכל וכו' וישבות ביום השביעי ולכן קדושת השבת תלויה בשם הזה ומה שהוא \nבאות ה' האחרונה גם זה נרמז במ\"ש שבתון לה' והענין במ\"ש רז\"ל בהבראם בה' בראם ה' \nזעירא האחרונה כי היא הנקראת' אלהים וזו האות עצמה שבתה בשבת קודש ממלאכת שמים וארץ \nוז\"ש וביום השביעי שבת וינפש כי השביתה היתה אל ה' אחרונה הנקרא נפש שהיתה כביכול \nיגיעה בימי החול ועתה וינפש נפש יתירה אשר עליה כתיב בעמוס נשב\"ע ה\" בנפשו וגה נודע \nכי ששת ימי החול עשה ה' שם הויה את השמים ואת הארץ וזה ע\"י האומן ה' תחתונה הנקראת \nנפש אות ה' שביעית אל אות וא\"ו שבשם הוי\"ה ולכן בה תלוי ענין השבועה כמ\"ש נשבע ה' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בנפשו וכן ענין' השבת הנקראת יום השביעי וז\"ש וביום השביעי שבת וינפש וז\"ש שבתון \nלה' ה' אחרונה של הויה שבה תלוי ענין השבתון בששת ימי בראשית והנה שם הוי\"ה נקרא \nאלקים חיים וכמ\"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וכו' והוא הנקרא עץ החיים אך שם \nאלקים הוא ה' אחרונה נקראת עץ הדעת שגרמה מיתה לאדם וביום השבת עולה השכינה ממקום \nהארץ שעליה נאמר רגליה יורדות מות ועולה עם שם הוי\"ה הנקרא חיים והמחלל שבת גורם \nלשתרד למקום שיש שם טוב ורע מות וחיים וכן כל העושה בו מלאכה יומת מדה כנגד מדה \nולהיות אות זו מדת הדין אש עליונה קדושה לא תבערו אש בכל מושבותיכם כי אנו צריכין \nלשתעלה האש הזאת לשמים כנזכר:\nויצאו כל עדת וכו' הגיד שבחן של ישראל כי' עם היותן ס' ריבוא לא היו דעות מחולקות \nנדיבים וקמצנים אלא כל עדת בני ישראל איש לא נעדר הושוו בדיעה א' לטובה ולנדבות לבם \nבכללות כולם כאיש אחד וזה רמז באומרו כל עדת בני ישראל ובאומרו מלפני משה רמז כי לא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "היתה יציאתם דרך רחוקה עד יחשבו בלבם מה שיתנדבו רב או מעט אמנם שיעור שהות ואיחור \nצאתם לא היתה רק לשיעור הרחקתן מלפני משה בלבד ותיכף ומיד ויביאו כל איש וכו' מרוב \nחפצם וחשקם קודם שיתקרר אש אהבתם והתלהבותם מהחפץ שהי' להם בהיותם לפני משה והפליג \nבשבח הזה באומרו ויביאו כל איש בלשון יחיד לומר כי כפי הטבע ודרך העולם הי' \nשהנשיאים היותר עשירים מכל המם יביאו תחלה קודם לכל העם כי הכל מזומן בביתם אך כאן \nמרוב החשק המתחילים להביא היו מכללות המון עם וז\"ש כל איש וכו' כלומר כל מי שיהי' \nואפי' היותר עני שבכולן לא יאמר תחלה יביאו הנשיאים ונחלק כבוד להם ברוב עושרן \nשיביאו ואחריהם אביא גם אני כפי עניי ודלותי אמנם אף שהי' כל איש מהעניים אשר לבם \nנשבר בקרבם הי' לבו נושא אותו ומגביהו כאלו הוא גדול שבנשיאים בלי בושה וז\"ש אשר \nנשאו לבו וכענין הנאמר סיבה להיות הנשיאים אחרונים לכולם כמו שנבאר בחזקיהו ויגבה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לבו בדרכי ה' והנה זאת היתה בפסוק והנשיאים הביאו וכו' עוד הפליג בשבחם כי הנה אף \nשהנשיאים נתאחרו כנ\"ל עכ\"ז כללות ההמון עם הי' השכל נותן כי מי שהוא בטבעו נדיב לב \nכל ימיו יביא תחלה ואח\"כ יביא מי שבטבעו קמצן וכילי אך כאן הי' להיפך כי מי שהי' \nקמצן וכילי הי' רוחו נידב אוחו להפך את לבו מקמצנות אל נדיבות שלא מטבעו והוא הקדים \nלהביא תחלה וז\"ש וכל אשר נדבה רוחו אותו נמצא כי כפי טבע העולה הי' ראוי שהנשיאים \nיקדימו ואחריהם הנדיבים בטבען ואחריהן הנשים העשירות ואחריהן העשירים הקמצנים \nואחריהן אחר כולם העניים נשברי לב וכאן נשתנה הסדר וז\"ש כל איש אשר נשאו לבו כנזכר \nואחריהן העשירים הקמצנים וז\"ש וכל אשר נדבה רוחו אותו כי הרוח שבלבו גברה על לבו \nהקמצן ועשאו נדיב לתרומה הזאת ואח\"כ הנשים העשירות כמ\"ש ויביאו האנשים על הנשים \nכלומר על שכבר קדמו הנשים להם ולזה לא אמר עם הנשים ואחריהם האנשים הנדיבים בטבען \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בלבן ולא שגברה רוחם על לבן וטבען כנ\"ל וז\"ש ויביאו האנשים על הנשים הלא הן כל נדיב \nלב ולא נדיב רוח כנ\"ל ואחר הכל והנשיאים הביאו כי חשבו שיתנהגו כסדר העולם ונמצאו \nכולן מוטעין בסברתם ולכן נשתנה הסדר כולו הנ\"ל:\nונחזור לבאר פרטות מלות הפסוקים. אמר הביאו את תרומת ה' וכו' הנה נתבאר כי אלו היו \nב' כתות העניים והקמצנים כנזכר ואמר כי זולת שקדמו לכל גם באופן התרומה היתה לשבח \nשהביאו מכל מין ומין מן הי\"ג דברים הראויים לתרומה הזו המפורשין בראש פ' תרומה וזאת \nהתרומה וכו' זהב וכסף וכו' עד אבני השוהם וכו' עם היותן עניים או קמצנים אך את אבני \nשוהם וכו' זה לבד לא הביאו כי לא נמצא באוצרותם כלום אלא הנשיאים הם שהביאו' וז\"ש \nהביאו את תרומת ה' הנזכר בפסוק וזאת התרומה וכו' כנזכר ולזה לא אמר את כל תרומת ה' \nכי האבנים לא יוכלו הם להביא אך כל השאר הביאו וז\"ש למלאכת אוהל מועד עצמו כגון זהב \nוכו' שש ותכלת וארגמן ועצי שיטים וכיוצא ולכל עבודתו אחרי היותו אוהל מועד גמור \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והוא שמן למאור בשמים לשמן המשחה וכו' ולבגדי הקודש הם בגדי כהונה מה שנקרא בגדים \nעצמן אך האבנים שהם נוספים על הבגדים אלה הביאום הנשיאים אך שאר כל המנין הביאום גם \nהעניים והקמצנין כפי יכולת' אלא שהי' מכללות כל מין ומין כנזכר ויביאו וכו' כבר \nנתבאר כי אלו האנשי' הם כל נדיב לב ולא רוח ואמנם הם באו אחר הנשים ומשום דרך ארץ \nלא הזכיר ענין הנשים בפני עצמן ועתה חזר לפרש גם באלו מה הביאו והתחיל בענין הנשים \nיען הם באו בראשונה ואמר כי הביאו תכשיטיהן הלא הוא חח ונזם וכו' וכל דבר שהוא כלי \nזהב יען כי היא ניכר לבעליהן ודאי שמדעתם הביאו הנשים ואלו היו זהב כעין מטבע או \nלשונו זהב שהם לסחורה ואינם כלים ותכשיטין אפשר כי גנוב הוא אתם זשלא מדעת בעליהם \nונודע במס' בבא קמא שגבאי צדקה אינם רשאים לקבל מיד הנשים דבר שיש בו חשש גניבה \nמבעליהן ואח\"כ ביאר מה שהביאו האנשים כל נדיב לב ואמר וכל איש אשר הניף וכו' להודיע \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כי הביאו חח וכו' הם הנשים ועתה מדבר בכל נדיב לב והם האנשים וזהו וכל איש וכו' \nלהיותו איש לא הניף תכשיט רק הניף תנופה זהב כמו שהוא ואינו כלי ותכשיט כי אין \nהתכשיט אלא לנשים גם רמז סיבה שנית הלא כי הנשים להראות שבחן לא הביאו זהב כמו שהוא \nלהראות כי מה שלא נתנו נזמיהן לעגל לא הי' מפני שחסו על תכשיטיהן אלא לשם שמים \nנתכוונו והראי' לזה כי אז אפילו נזמים לא נתנו וכאן הביאו כל מיני התכשיטין חח ונזם \nוכו' אבל האנשים גם שהיו להם נזמים באזני עצמן נתביישו להביא שום מין תכשיט אלא זהב \nכמו שהוא ע\"ד משז\"ל כי הכהן גדול לא הי' נכנס בבית קדשי הקדשים ואף לא בכל ימי \nהכפורים בבגדי זהב שלא להזכיר עון העגל גם רמזו הנשים שבח אחר גדול כי אע\"פ שהן לא \nחטאו בעגל אלא בעליהן רצו לתקן ולכפר עון בעליהם ויובן זה במה שנרגיש למה הזכיר פרט \nוכלל והי' די בשיאמר הביאו כל כלי זהב והי' נכלל בו חח ונזם וכו' והענין כי הדין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הוא חמשה בקר ישלם תחת השור והנה לשור שהוא העגל נתנו נזם זהב ועתה נתנו הנזם עצמו \nוגם ד' מיני תכשיטין אחרי' הם חח וטבעת וכומז כל כלי זהב הרי ד' ולכן כל שאר המינין \nכללן בכללות אחד כי נתכוונו להיותם ה' מיני תכשיטין ואמנם מפני הבושה התחיל להזכיר \nהחח ותיכף אחריו שני לו הזכיר הנזם שהוא העקרי ואמר כי להיות האיש הזה נדיב לב בטבע \nהניף חנופת זהב המשובח מכל המינין כמ\"ש זהב וכסף וכו' וזו היתה עיקר הבאתו ואמנם \nהתכלת והארגמן שהוא צמר צבוע ואינו נעשה בגד ולכן אינו נמצא ביד הכל אף שיהי' נדיב \nלב ולזה שינה 'בהם ואמר וכל איש אשר נמצא אתו וכו' כי הוא דבר שאינו מצוי לכלל ואמר \nבאלו אף שהם דברים בלתי מצויים ובפרט לישראל שהיו עבדים במצרים וכל מה שהי' בידם \nדרך שאלה כמ\"ש וישאלו ממצרים כלי כסף וכו' ושמלות גמורות אך לא תכלת וכו' ושש ועזים \nכי איך ישאלום מהמצריים באומרם כי הולכים כי חג ה' להם להתקשט בצמר והשש ההוא אמנם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מי שנמצא אתו במקרה הביאו כלומר בעין יפה כאשר יוכלון שאת משא\"כ בזהב שלא הי' רק \nתנופת זהב לבד לא בריבוי ולא עוד אלא שאפילו שיעור תרומה לא הביאו רק הנפה בעלמ' \nעוד היו אחרים שלא הביאו זהב כלל שדמיו יקרים אמנם הרימו תרומת כסף ונחושת ובאלו \nהביאו תרומה שהיא יותר גדולה מן הנפה אמנם לא כענין התכלת וכו' שהביאו בשופי רב \nאמנם הביאו את תרומת ה' בלבד ולהיות עצי שיטים בתכלית ההרחק להמצא כמשז\"ל ציווה \nלבניו שיטעו עצי ארזים בצאתי ממצרים וכו' לכן הזכירם אחרונים מכולן ואמר וכל אשר \nנמצא אתו דרך מציאה הירא את דבר ה' לשמור צוואת ימקב אביהם הביאו ולא די שלא אמר את \nתרומת ה' אלא שגם הוסיף לאמר לכל מלאכמ העבודה לפי שמעיקרא לא נטעום אלא אדעתא דהכי \nולכן כל מה שהי' נמצא אתם מעצי שטים הביאו הכל ולא שיירו מהם כלום לעצמן אלא הביאו \nלכל מלאכת וכו'. ועד עתה סיפר בשבח מביאי התרומה בלי שום עשיית מלאכה כלל ועתה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הוסיף בשבח הנשים כי זולת מה שהביאו מכשיטי הזהב אשר להם גם הוסיפו לעשות מלאכה ממש \nבעניני התכלת והארגמן שהיו מביאין בעליהן וגה בזה היו שתי חלוקות יש בהם חכמת לב \nלטוות הצמר ההוא והשש ההם אחרי היותם תלושות מע\"ג הצאן אלא שהיו לוקחות הצמר בידיהן \nבלבד ולא מע\"ג הצאן ובזה יתורץ אומרו בידיהם טוו ללא צורך כי א\"א לטוות בלי ידים אך \nאתא למעוטי שלא הי' עדין הצמר מחובר בצאן אלא כבר היו תלוש בידיהן ואז טוו אותו גם \nהי' בהם מי שנשא לבן אותנה בחכמה יותר רמה ונשאה הלא היא טוו את העיזים כי לא היו \nגוזזות הצמר וטוות אותו בידיהן בלבד כנז' אלא היו מניחין הצמר מחובר בעצים ובשעת \nהטוויה ושזירת 'החוט היו הצמר נתלש מאליו ולא מקודם ויהיו לשון נשא לא לשון נדבה \nאלא לשון נשיאות ותגבורת החכמהי והנה מצינו במדרש כי הי' ר\"א אומר אין חכמה לאשה \nאלא בפלך וצריך לידע מאין דרש ענין זה והענין דהל\"ל והנשים בידיהן טוו ויביאו מטוה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אך אמר בלשון יחיד וכל אשה ולמטה שהיא חכמה מאוד אמר לשון רבים וכל הנשים ועוד כי \nלמה הזכיר שם חכמת לב בענין הטויה שהיא מלאכת כל הנשים אפילו הטפשות ומכאן ילמוד כי \nאדרבה כוונת הכתוב להמעיט בחכמת הנשים כי אפילו האשה היחידה המעולה והחכמה שבהן אין \nלה חכמה רק במלאכת הטויה לבד ועדיין צריך לבאר דמאי נפקא מינה כי הכתוב אין מדרכו \nלספר בשום גנות ומכש\"כ באלו הנשים הכשרות הטוות לצורך המשכן ולא עוד שאין לנו צורך \nכלל בזה אך הענין הוא כי נודע כי לא נעשה המשכן אלא לכפר על מעשה העגל והנה הנשים \nלא חטאו כלל בעגל ואמנם בשלמא הבאת הזהב שלהם חח ונזם וכו' מה שקנתה אשה קנה בעלה \nוכשל בעליהן הוא אבל אומנת המלאכה עצמה צריך שיהי' ע\"י האנשים בלבד כי בעשית המלאכה \nנזכר בעלוי שהוא מלאכת המשכן מש\"כ בהיותו זהב ממש וכיוצא בו כי עדיין ראוי למלאכת \nחול וא\"כ איך מלאכת הטויה נעשית ע\"י הנשים לז\"א דע לך כי אין לאשה שום חכמה אלא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בפלך בנבד והנה הטויה אעפ\"י שהיא מלאכה איננה הוראה שהיא למשכן והרי הוא כאלו הי' \nעדיין צמר אז ומאז והלאה שאר המלאכות יש בהן היכר והוראה שהיא לצורך המשכן כגון \nהאריגה בעוין יריעות או בגדי כהונה כנודע כי לא היו אורגין בגד ארוך וקוצצין ממנו \nחתיכות ותופרין אותו אח\"כ רק היו אורגין המעיל או הכתונת או החושן ואפוד כמו שהן \nולכן לא הוזכרו הנשים בשום מלאכה אחרת כלל רק בענין הטויה:\nוהנשיאים וכו' שטעו וחשבו שלא יזדרזו ההמון עם באותו הזריזות ביום א' או בשני בקרים \nכמ\"ש ז\"ל על והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר והביאו כל הצורך לטרוח ולעשות \nהימנו מלאכה בהמתנה ובזמן ארוך אך אבני השוהם אם להיותן בלתי נמצאין אם לא ביד \nהנשיאים ואם שאין טורח במלאכתם רק לשקעם תוך משבצות הזהב וכן הבושם והשמן וכו' אין \nמלאכתן נעשית אלא באחרונה אחר גמר כל מלאכת המשכן ובגדי כהונה לכן לא נזדרזו להביאן \nתיכף אז הביאו אותם הנשיאים:\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כל איש וכו' הודיע כי אלו היו הבאת התרומה בעצלות הי' משה מזרז את החכמים האומנים \nלהתחיל ולעשות מלאכה אך כאן הי' הדבר בכ\"כ זריזות מופלג כי בשני בקרים הביאו הכל \nכנזכר והיו משה ואתמר כנזכר בפ' פקודי עסוקים לקבל ריבוי הנדבה ההיא ולכתוב פקודי \nפרטיות בפרטות רב משום והייתם נקיים וכו' כנודע מפ' אלה פקודי ולכן המתין משה עד \nאשר כל איש ואיש ואשה לא נעדר אחד שהביא בזמן מועט מה שהיו מספיק לכל המלאכה אשר \nציווה ה' לעשות והכל ביד משה לבדו הביאוהו ישראל נדבה לה' ולכן היו לו טורח רב \nבקבלת התרומה ולכתוב פרטים מיד כל איש ואשה כמה הביא מפני החשד ואחר שנגמרה כל \nמלאכת ההבאה וקבלתה וכתיבת פרטים כנזכר. אז:\nויאמר משה ראו קרא ה' בשם וכו' שהיא ענין מלאכת של ההבאה שכל המתנדב בין איש בין \nאשה יביא לפי שכולן הי' להם חלק בתרומת המשכן לכפר על עון העגל וגם לשיהיו לכל א' \nחלק בהשראת השכינה במשכן אבל במלאכת המשכן לא ניתן רשות לכל מי שיבא לעשות אף אם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "יהיו אומן בקי. וטעם הדבר סוד גדול כי לא תשרה שכינה רק על כוונה איך הם כדוגמת \nמשכן העליון השמימיי וא\"כ צריך לבחור אנשים ראויים לכך בב' תנאים הא' שיהי' אומן \nגדול חכם בקי בתכלית והב' שיהי' חכם גדול בכוונת מחשבת הרמזים כנ\"ל ולכן לא הכל \nראויין למלאכת המעשה הנז\"ל ולכן הודיעם גם כי ימצאו בישראל אנשים משני התנאים הנ\"ל \nלא כולן שווין אך ראו מה שאני אומר כי שנים בלבד הם היושבים ראשונה במלאכות ולהם \nלבדם קרא ה' בשם ואין בהם פקפוק הלא הוא בצלאל ואהליאב אכן שאר החכמים לא נקראו ממש \nמפיו ית' אמנם נטפלו לאלו השנים וז\"ש ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב וכו'. \nוהודיע כי גם. בשנים הנ\"ל יש בהם הפרש כי העקרי הוא בצלאל וז\"ש ראו קרא ה' בשם \nבצלאל והנה הל\"ל דעו ולא ראו אך הכוונה לאמר מה שנודע על אשר שם שמות בארץ \nוכשתסתכלו בשמו תראו ממש ראי' גמורה כי כן הוא כי הרי קרא ה' את האיש הזה בשם הזה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בצלאל הוא ראוי לעשות המשכן שהוא ית' ישב בצל המשכן ההוא וזהו בצלאל בצל אל גם אביו \nנקרא אורי ע\"ש המנורה המאירה לכל העולם בסוד ה' אורי וישעי בן חור כי תרגום לבנון \nחיוור הוא המשכן הנקרא לבנון המלבן עון העגל כמ\"ש אם יהיו חטאיכה וכו' גם ראש שבטו \nהוא יהודה היא אותיות ד' אותיות הוי\"ה כי משבטו יוד מי שישרה שם הוי\"ה במשכן:\nוימלא אותו לבד בכל הפרטים האלה הלא הי' רוח אלהים אשר האלהים עצמו כתיב בו ה' \nבחכמה יסד ארץ וכו' וכמו כן הי' יודע בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ בחכמה \nובתבונה ובדעת וכיוצא בהם עשה המשכן בסודות ורמזים ההם והרי יש בו התנאי הא' \nבשלימות התנאי השני שהי' ממולא בכל מלאכה אומנות גשמי בכל מיני מלאכות גשמיות אין \nכמוהו, וביאר התועלות הנמשכות מהם הלא הם ולחשוב וכו' כי בקרבו אל המלאכה לעשותם \nהנה בתחלה הי' חושב המחשבות הרמזים הצריכי' אל המלאכה ההיא ואח\"כ הי' עושה המלאכה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "במעשה וז\"ש לעשות בזהב וכו' וכפי זה אין לימר לעשות מזהב אלא בזהב כי המחשבה הנ\"ל \nהיתה שורה בזהב ההוא ואז הי' מביאו לידי מעשה וכן בשאר המלאכות היתה קודמת המחשבה \nוז\"ש ובחרושת וכו' מלשון מחשבה כמו אל תחרש על רעך רעה כי תחלה הי' חושב הכוונה \nוהרמז בענין אותה האבן או העץ כדי למלאת אותה אח\"כ במעשה ונמצא כי כאשר היו מכין \nעצמו לעשות מעשה כבר הקדים אליו המחשבה הנ\"ל וז\"ש לעשות בכל מלאכת מחשבת ולזה לא \nאמר ובמלאכת אבן וכו': ולהורות וכו' לא די כי היתה חכמה זו במה שהוא עושה לעצמו כי \nגם נתן בלבו חכמה ללמוד וללמד ולהורות לאחרים שיהיו כמוהו בשני התנאים הנזכרים ולזה \nלא אמר וללמד אלא ולהורות כי סובל שני הפירושים ללמד האומנות עצמו וגם להורות \nהוראות הרמזים והמחשבה הנ\"ל, ואמנם עם היות כי גם אהליאב היתה בו ג\"כ ענין שלימות \nהנ\"ל בשני התנאים הנ\"ל וגם ללמוד לעצמו ולהורות לאחרים ולא יצטרך אל בצלאל שילמדהו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כמו שהם מלמדין לאחרים אמנם עכ\"ז יתרון יש לבצלאל כי הוא העיקר ואתו טפילה לו הוא \nאהליאב כי גם ששניהן שוין רבנים מלמדין לזולתם אבל בצלאל יותר ממולא. מעט כנזכר \n", "en": ""}]}
