ואמלא אותו וכו' וגם כי לו בלבד קרא בשם כנ"ל. וביאר הטעם למה גם אהליאב לא הי' צריך שילמדהו בצלאל והנה הוא כי גם שמו מוכיח עליו אהליאב אה"ל אב"י כי הוא. ראוי לעשות אוהל מועד לאבינו שבשמים ונודע כי בעון העגל נתמוטט העולם לנפול וע"י המשכן הנעשה לישראל אחים להשי"ת כמ"ש למען אחי וריעי וכו' נסמך העולם הנופל וז"ש בן אח"י סמ"ך ולולא המשכן היו ראויים ישראל להיות נדונין במעשה העגל וז"ש למטה דן ולסיבה זאת הושוה אל בצלאל. וז"ש מלא אותם בהשואה אחת חכמת לב לעשות הם בעצמן כל מלאכת המעשה כל מלאכת חרש וכו' והיו עושי כל מיני מלאכת מעשיות וגה חושבי מחשבות של הרמזים והסודות כנ"ל ואמר כי גם להורות נתן בלבם לאחרים וז"ש ועשה בצלאל ואהליאב הם בעצמן וגם כל. איש חכם לב שלמדו מהם כנ"ל. ולהודיע כי כל איש חכם לב הי' בכח מה שלמדו מהם לזה לא אמר ועשו שהי' חוזר גם אל כל איש חכם לב רק ועשה כי בצלאל לבדו הוא העיקר המעשהה והשאר טפלין לו כי למדו ממנו והרי זה בענין המעשה וגם בענין המחשבה כנ"ל וז"ש לדעת לעשות כי נתן להם תחלה חכמה ותבונה בהמה עצמן לא במלאכות רק לדעת בידיעת המחשבות והרמזים עצמן שהם חכמה ותבונה בבחינת עצמם בלבד לא בענין צורך המעשה ומשם נמשך גם לעשות את כל מלאכת וכו' וכל זה נרמז במלת בהמה שהוא מיותר: ויקרא וכו' תחלה רצה משה לספר בשבחם כפי מה שהוא. ולכן דיבר עם ישראל לבדם, כי אין מזכירין כל שבחו של אדם בפניו ואח"כ שלח אחריהם וז"ש ויקרא משה אל בצלאל וכו' ובזה יובן מה שלא אמר ויאמר משה אלא ויקרא משה כי שלח שליח לקראם מבתיהן ולחזק הענין ג"כ לא אמר לבצלאל אלא אל בצלאל כי לא קרא אותו עצמו אלא קרא אל השליח בסיבת בצלאל: ויקהל משה וכו' יש להקשות הא' למה היתה הקהל הזה בפר' הזה משא"כ בשאר פרשיות, ב' מאי אל כל עדת, ג' אומרו אלה הדברים מה הם אם הם ענין המשכן הכתוב אח"כ למה הפסיק עתה בענין השבת ואם הוא ענין השבת איך אמר אלה הדברים ואינם רק דבר א' כל העושה בו מלאכה יומת ועוד איך אמר לעשות אותם וענין מלאכת שבת אינה עשייה אלא שמירה ממעשה, ד' מהיכן תיסק אדעת לאהור מלאכה בששת ימי החול שיוצרך להתירה ששת ימים וכו' והרי שבת עצמו הוא חידש לאסור בו מלאכה, ה' דהל"ל יעשה ולמה כתיב תעש"ה, ו' מה ענין קדש ושבת שבתון, ז' אמאי נקט לא תבערו יותר משאר מלאכות ובכלל היתה כמשז"ל, ח' כי מאחר שהיו נקהלים כבר מה צורך לחזור שנית ויאמר משה אל כל עדת וכו', ט' למה אמר זה הדבר וכו': והביאור הנה לכאורה נפרשהו ע"ד רז"ל שאמרו שציוהו השי"ת למשה שיקהיל קהילות לישראל שיהיו דורשים בענינו של יום הלכות בשבת לדרוש וכו' מכאן אמרו משה תיקן להם פסח בפסח וכו' זה אמר כי בתחלה עשה משה כאשר ציווהו ה' ויקהל וכו' והכוונה היתה לדרוש להם בענינו של יום הלכות שבת והם ההלכות אשר יכתוב עתה ששת ימים תעשה וכו', וגם הודיענו הכתוב כי בהקהל הזה ציווה ג"כ משה לישראל שיעשו גם הם כמוהו להקהיל ולדרוש בכל שבת ובכל מועד וז"ש אלה הדברים ר"ל אלה הדברים שאני עושה עתה הקהל ודרשות הלכות רבות של שבת ומועדים כך ציווה ה' לעשות גם אתם אותם כמוני וביאר אימתי יעשו כן ואמר כי הלא בששת ימי החול אי אפשר לעשות כן כי הרי תיעשה בהם מלאכה הצריכה לכם ואלו אמר הי' יעשה נראה שמצווה להם לעשותם והנה אינו מצוה אלא רשות ולז"א תיעשה ואמנם ביום השביעי ראוי שיהי' לכם קודש ר"ל קדושת עסק התורה בהקהל ודרשה כנזכר לפי ששבת שבתון הוא לכם מכל מלאכה ואפילו 'מלאכה קטנה של הבערת אש מועט להתחמם כנגדו אסור וכיון שאתם שובתים ובטלים תוכלו לעסוק בתורה ביום השביעי, ולהיות כי אין דבר זה מסור אל העם רק אל חכמי הדור כי הם הדורשים לז"א אל כל עדת הם הסנהדרין שעליהם כתיב ואם כל עדת בני ישראל ישגו וכו' ולשלא נאמר כי לסנהדרין גדולה לבד הזהיר ולז"א אל כל עדת לרבות כל חכם פרטי שיש צבור ידרוש להם כנ"ל באופן כי אלה הדברים חוזר אל ההקהל לדרשת איסור המלאכות וההלכות ואח"כ הוצרכה אמירה שנית וגם זה הדבר וכו' להפסיק בין ענין ראשון לענין המשכן שלא יובן שהכל ענין אחד כמו שהקשינו בקושייא ג': או ירצה ע"ד רז"ל באופן אחר וזה כי הם שרשו שהקדים ענין שבת לענין המשכן לאמר שאין מעשה המשכן דוחה שבת וזה ענינו הנה להיות כי כל תכלית האמירה הזאת אינה אלא לצורך המשכן לכן הוצרך הקהל ולא עוד אלא גם לנשים וז"ש ויקהל משה אל כל עדת וכו' כדי להזהירן על נדבת המשכן ותרומתו לאנשיה ונשים כנודע גם בזה יתבאר מה שאמר הדברים בלשון רבים וז"ש לשון עשיה לעשות אותם כי מעשי המשכן רבים הם וטרם כל דבר הזהירם כי גם אשר בא עתה להקהילם על ענין נפלא כזה להשרות שכינה בתוכם ומהראוי למהר ולהחישה מעשיהם כל האפשר ובפרט כי מעשיו רבים למאוד וא"כ מוטב לחלל שבת כדי להשרות השכינה המצוה על שמירת שבת לז"א ששת ימים לבד אני מצווה אתכם על מלאכת המשכן ולכן הוצרך להזכיר מלאכת ימי החול אך ביום השביעי וכו', ואגב אורחי' הוצרך ג"כ לתת טעם אל הנז"ל למה לא יזדרזו במהירות מלאכת המשכן אף בשבת ולכן אף כי אומרו ששת ימים הוא ציווי עכ"ז הוציאו בלשון רשות תעשה כלומר הנה אל תחשבו כי מלאכת המשכן אתם הם העושים אותה כדי שתצטרכו למהר ענינה אמנם תיעשה המלאכה מאליה כמ"ש והבית בהבנותו מאליו נבנה א"כ אינכם צריכים לחלל שבת עליה למהר מעשיה ואם אני מצווה אתכם על מעשיהו אינו רק להראות נדבותיכם וכוונתכם הטובה כמו שיתבאר, וביום השביעי וכו' כבר נתבאר שאמר זה לשלא יעשו מלאכת המשכן בשבת כי מאליה נעשית וא"ת גם אם תרצת שאין צורך אל השבת למשכן ומה הפסד יש בעשיית מלאכה בשבת לז"א דע לך כי גם ענין השבת עצמו הוא ענין מעולה שקול כמעשה המשכן אשר יש בו השראת השכינה הלא היא כי בכל שבת יהי' לכם קודש בהויה גמורה שורה עליכם קדושתו ית' בסוד תיספות נשמה וכמ"ש ויברך אלקים את יום הז' ויקדש אותו א"כ בלי משכן חל עליכם קדושת שכינתו ית' וכיוון שכן הוא ראוי שכמו שלהשרות שכינה במשכן צריך לעשות מלאכתו גם להשרות קדושתו ביום השבת תהי' ע"י עשי' ממש ביום השבת תמורת מעשה המלאכה של המשכן, וענינ' נחלק' לג' בחי' הא' היא לעסוק בתורה ביום השבת כדי לקנות בלבבכם אמונות שלימות בחידוש העולה והשגחתו ית' כנודע מפסוק כי ששת ימים עשה ה' וכו' וז"א יהי' לכם קודש יכלול אל עסק קדושת התורה ואל קדושות המחשבות כנ"ל והב' היא לענג את יום השבת בכל יכולתו בתענוגים של מאכלים וכסות יקרהו ז"ש שבת שבתון לה' להורות כי בו שבת ממלאכתו וע"כ אתם מתענגים יום זה משאר הימים הג' הוא לשבות ממלאכה ע"ש ויכל אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו וכו' וז"ש כל העושה בו מלאכה יומת, וא"ת כי כל מלאכות ראוי לאסור מטעם הנ"ל ואמנם הבערת אש וזולתה שהם לצורך תענוג השבת לבשל ולאפות ראוי להתירה לז"א לא תבערו אש וכו' וזה ביום השבת ואם לצורך תענוגי שבת יכולין אתם להכין מע"ש כמו שציוותי והי' ביום השישי והכינו וכו' ועתה חזר לפרש במה שבארנו במלת תיעשה כי מלאכת המשכן מאליה נעשית וז"ש כל נדיב לב וכו' וכן לקמן כל אשר נשאו לבו לקרבו אל המלאכה לעשות אותה כלומר כי אין תכלית צורך ממעשיכם רק להורות נדיבות ונשיאות לבכם כי המלאכה מאליה נעשית כנ"ל: או ירצה במה שנבאר טעם אל סמיכות אלו הפרשיות וזה כי בפ' תשא סיפר עון העגל כי עצום הוא ומעולם לא חשבו לא משה ולא ישראל שיכופר להם כלל ועתה אחר אשר הקב"ה אמר למשה שיכפר להם רצה משה להראות את ישראל כי כך הוא בלי ספק ולכן עתה הקהל כולם יחד לשמוע בשורה טובה הנפלאה הזאת כי תועלת כפרה זו שוה לכולם אנשים ונשים וטף תמורת מה שאמר תחילה ואמחה את שמם מתחת כל השמים ואמנם הכריח להם כפרה זו מענין אשר נצטווה על מעשה המשכן אשר תכליתו הוא לשכון בתוכם ואין הוראה גדולה מזו, ואמנם קודם לכן צריך להראות בעצמיכם קבלת אלהותו תמורת מה שכפרתם בו ועשיתם העגל וזה יהי' ע"י שמירת שבת המורה על אלקותו ית' כי ששת ימים עשה וכו' ואחר שיראה כי חזרתם לקבל אלהותו ית' על ידי שמירת שבת כנ"ל אז אצווה אתכם על המשכן ועתה נבאר הפסוקים עצמן אמר ששת ימים וכו' ירצה ראו גודל מצות השבת כי בשכרה ששת ימים תיעשה כל מלאכתיכם ע"י אחרים כדי שיהי' לכם פנאי ויכולת לשביום השביעי יהי' לכם קודש, ויאמר משה אחר שהקדים ענין שבת הזכיר מלאכת המשכן והנה יש לדעת מה זה נזכר מעשיהו ג"פ הא' בפ' תרומה כשצווהו ה' למשה והב' בפרשה זו כשדיבר משה עם ישראל כמ"ש ויאמר משה וכו' הג' כפ' זו ובפרשת פקודי בענין סיפור מעשה המשכן והקמתו, ויתכן שירמוז אל המשכן ומקדש ראשון ומקדש שני כי שלשתן ע"י בני ישראל אך האחרון יהי' מעשה ידיו ית' כנודע ויתכן כי גם רז"ל נתכוונו לכך פ' שמות רבה פל"ז וז"ל ועשו ארון מה כתיב לעיל ועשו לי מקדש וכו' אמר הקב"ה לישראל אתם צאני וכו' עיי"ש: ויקהל וכו' קשה דהל"ל זה הדבר כמ"ש חח"כ ויאמר משה וכו' זה הדבר וכו' כי ענין שבת אחד הוא, גם מה שנודע כי כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ג' כי דיני שבת הם לאווין ואין בהם קום עשה כי אם זכור בפה ואיך אמר לעשות אותם, ד' מה מצוה יש לעשות מלאכה בששת ימי החול, גם דהל"ל תעשה ומאי תיעשה, וא"ו מה צורך לפרע לא תבערו אש מכל מלאכות שבת, ז' כמה פעמים נאמרו עניני שבת בלי הקהלת עדת בני ישראל ומה סמוכות ענין שבת לענין המשכן, התשובה כי שבת שקולה כתרי"ג מצות וכמ"ש אשרי אנוש יעשה זאת כמ"ש וזאת התורה וזהו שאמר אלה הדברים כי כל דברי התורה כלולים בשבת, עוד יש לאמר כי אלה פסל הראשונים בהשתחויה לזנבות וכו' במעשה העגל ודברי שבת כנגדם לכפר עליהם כי הוא קבלת אלהותו שברא שמים וארץ וביום השביעי שבת, עוד יש לומר על דרך העושה מצוה א' קונה לו פרקליט א' כי בורא מלאכים ממש ואין בשבת מצות עשה זולתי זכור בפה ואמר כי אעפ"י שהם דברים היוצאים מן הפה בקידוש ויכולו הנה יחזרו להיות עשיה וז"ש העשות אותן עצמן ע"ד בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שהם המלאכים וכמ"ש בספר הזוהר על ועשיתם אותם, עוד יש לומר כי ההקהלה היתה עיקרה להודיע ענין המשכן והנדבה המוכרח להקהילם על זה ואגב זכר ענין השבת וז"ש אלה הדברים שבת ומשכן ובבואו לענין המשכן לבדו אמר זה הדבר לשון יחיד והטעם כי ב' מצות אלו הם לכפר עון העגל ולכן היו בהקהל לכפר על ויקהל העם על אהרן ושבת הוא האמנת אלהותו ית' היפך ענין העגל גם המשכן כתיב בו ושכנתי בתוכם היפך עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, ועוד יש לאמר כי לכפר על אלה אלהיך ישראל אמר אלה הדברים אשר ציווה ה' כי הוא אלהינו וכנגד קום עשה לנו אלהים אמר לעשות אותם, עוד יש לאמר כי הוצרך לאמר אלה הדברים להודיענו מספר מלאכות שבת שהן ט"ל כמנין אלה וג' אותיותיו וכמו שנבאר טעם וסך הזה, עוד יש לאמר כי בא להודיענו כי על השבת מתקיים כל מעשה בראשית שנאמר בהם אלה תולדות השמים והארץ וכנגדו אלה הדברים ורמז כי התולדות ההם הם תיהו הנרמז בר"ת תולדות השמים והארץ לא יקויימו כי אה בשמירת שבת וז"ש לא תוהו בראה לשבת יצרה קרי ביה לשבת יצרה ולכן במלת בראשית נרמז מלת יר"א שב"ת שבשביל כך ברא אלהים את השמים וכו', ולפי שענין השבת והמשכן קשורים יחד לכפר על העגל לכן אגב אורחיה נרמז מלאכת המשכן בשבת וז"ש ששת ימים תעשה מלאכת המשכן כי היא מצוה ולפי שנעשית מאליה כמ"ש והבית בהבנותו אמר תיעשה מלאכה אך ביום השביעי אסור לעשות מלאכת המשכן לפי שיהי' לכם קודש קדושת נפש יתירה וז"ש לכם ממש ונמצא כי הנה שבת לכם ושבתון גם לה' ואמנם יש מלאכת הקרבנות והם דוחין שבת וז"ש לא תבערו אש בכל מושבותיכם אבל במקדש חובה לבער אש המזבח: סליק פרשת ויקהל: ספר עץ הדעת טוב - פרשת פקודי: אלה פקודי וכו' כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים וכאן ימשוך הכתוב את דרכו שבכל הפרשיות הנ"ל כי לא רצה הקב"ה לקבל נדבה מיד הערב רב לפי שעשו את העגל וז"ש אלה הם פקודי המשכן שנתנדבו בני ישראל אמנם פסל נדבת הערב רב כי לא התפקדו בתוך בני ישראל מצות נדבת המשכן וביאר סיבת הפיסול הנ"ל ואמר משכן העדות כי הנה ענין עשיית המשכן הי' להיותו עדות לישראל שהקב"ה מחל להם עון העגל וזה בראותינו שאחר העגל בא והשרה שכינתו בתוכם כי לכן נקרא משכן העדות וזה הי' בזכות האבות כמ"ש זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וכו' ובפרט כי ישראל עונם קל כי לא עשו העגל רק שתקו ולא מיחו משא"כ בערב רב שאין להם זכות אבות וגם כי עשו את העגל ממש לכן לא נתכפר להם ולא לקח מידם מאומה לנדבת המשכן. או ירמוז באומרו משכן העדות כי הלא הוא נקרא משכן העדות על שם שהוא עדות לישראל שהקב"ה השרה שכינתו בתחתוניה ואין עדות זו גמורה אלא לישראל החונים סביב של המשכן ג' רגלים לכל רוח ורואין בעיניהן בהעלות הענן ובחנותו על האוהל משא"כ בערב רב שהיו חוץ לענני כבוד כנודע ובפרט שהיו מרוחקין מאוד מן המשכן שיעור י"ב מיל שהוא מחנה ישראל כנודע נמצא כי פסל את הערב רב מעדות זו ולכן לא לקח מאתם נדבה למשכן כלל: או ירמוז באומרו משכן העדות אל מש"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה וכו' ירצה כי ירושלים הארציית לפעמים היא חריבה בעוה"ר אבל ירושלי' העליון נקרא' ירושלים הבנויה כי תמיד היא בנויה ואין בה חורבן ח"ו והנה אותה הבנויה העליונה היא מכוונת כנגד ירושלים התחתונה הנקראת עיר ארציית וז"ש כעיר שחוברה לה יחדיו לעליונה כנגדה מעשה כאלו הם יחדיו כעיר אחת וסיבת היותם מכוונין יחד הוא לפי ששם עלו השבטים יחדיו שבטי יה אחר פטירתם וע"כ הם עדות לישראל בניהה התחתונים כשנכנסים גם הם בירושלים של מט.ה להודות לשם ה' הנראה אליהם בג' רגלים ולכן נתחברו יחד זו כנגד זו והנה מה שקראם שבטי יה הוא ע"ד משז"ל על הראובני השמעוני כי חתם שמו י"ה בכל השבטים להיות עדות לישראל שאין בהם פסולת וז"ש אלה פקודי' המשכן מבני ישראל יען היות המשכן היה התחתון מכוון כנגד משכן העליון הנקרא משכן העדות כנזכר על שה שהוא עדות לישראל שאין בהם פיסול והם שבעי יה כנזכר משא"כ בערב רב הפסולים ולכן אלה פסל את הערב רב, וא"ת ומי עלה לנו השמימה לדעת כי אין פיסול בבני ישראל לז"א אשר פוקד על פי משה בפ' במדבר סיני ושם נאמר הראובני הגדי השמעוני בהיותם נפקדים ע"פ משה שנאמר בו ואתה תחזה ברוח הקודש ושם נודע לו בנבואה שאין בהם פסולת ולכן קראם הראובני וכו' בחותם שה י"ה כנזכר וכמו שאז פקדה וידע כי כולם כשרים כך עתה לא קיבל נדבה לפקודי המשכן רק מאותם עצמם נמצא כי המתנדבים והנדבה הכל פוקד על פי משה נביא אמת ברוח קדשו ית', וא"ת איך תאמר כי לא רצה לקבל נדבה למשכן מיד הערב רב להיותם פסולים כי כפי זה ראוי שיקבל מיד הלויים שהם יותר מיוחסים מבני ישראל והנה מצינו כי הלויים לא התפקדו בבני ישראל בעת שהרימו תרומת השקלים לצורך אדני המשכן לז"א עבודת הלויים ירצה כי ישראל יען חטאו במעשה העגל הוצרכו להתפקד לתת את תרומת ה' הם השקלים לצורך אדני המשכן לכפר על נפשותה מחטא העגל כמבואר אצלינו בפ' כי תשא אך הלויים לא חטאו בעגל לא הוצרכו לכפרה כלל ולכן לא נתנו שקלים לנדבה ההיא ולא די שלא הוצרכו לכפרה אלא גם בחר בהם ה' ולקחם לעבוד את המשכן כמ"ש כי בו בחר וכו' לשרתו וכו' משא"כ בישראל נמצא כי הערב רב שחטאו במעשה לא נתכפרו כלל ולא לקח מידם נדבה למשכן וישראל שחטאו חטא קל כנ"ל שלא מיחו נתנו נדבה ונתכפרו אבל נתרחקו מעבודת המשכן בגופם והלויים שלא חעאו כלל לא הוצרכו לנדבה ולכפרה ועוד שנכנסו בעבודת המשכן וזה יורה חיבה יתירה לאין קץ וז"ש משכן העדות הוא עבודת הלויים כנ"ל ולא מנדבת הלויים: או ירצה אלה פקודי וכו' ירמוז אל מה שמנע השי"ת מלפקוד את ישראל כמו שאירע לדוד המע"ה וכמ"ש כי תשא וכו' ונתנו איש כופר נפשו ולא יהי' בהה נגף וכו' ואמנם גם שיש קצת תקנה בנותנם כופר נפשו אך היותר טוב הוא שלא יפקדם כלל האמנם פקודתם לצורך תרומת המשכן יש בה שבח ונצטוה משה עליה וז"ש אלה פקודי המשכן שנפקדו לצורך תרומת המשכן או לצורך תמידי קרבן המשכן היתה פקודה טובה ופסלת' את השאר הפקידות כולם אף אם יתנו כופר נפש כנ"ל, וביאר כמה מעלות שנמצאו בפקודה זו המשובחת כי היא לצורך מלאכת עבודת הקודש משא"כ בשום מלאכה אחרת כי מכל הצדדים יש בה שבח אם הפקודים שמהם ליקחה הנדבה לצורך המשכן הזה הנה הם אלה פקודי המשכן בני ישראל המיוחסים מכל שבעים אומות וגם המלאכה עצמה הנה היא משכן העדות ר"ל שנעשה להשיב בתוכו לוחות העדות שירדו מן השמים ואם הפוקד אותם הנה אשר פוקד ע"פ משה מובחר הנביאים ואם בענין עבודת המלאכה הזו הנה נעשית ע"י הלויים אשר בם בחר ה' מכל ישראל וז"ש עבודת הלוים ואם הגזבר הממונה בכל גביה זו ובמשרתים העובדים הלא הוא ביד אתמר בן אהרן הכהן ואם האומנים העושים מלאכה זו הלא הוא בצלאל המיוחס משבט יהודה מצד אביו והוא מצד האם בן