{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "64", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 64", "hebrewTitle": "קטע 64", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/64/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/64/", "segments": [{"index": 1, "he": "תעשו ועי\"כ וירא אליכם כבוד ה' ירצה כי והראי' לדבר כי ה' הוא אשר ציווה הדבר הזה \nילכו במה שעל ידיו של אהרן יירא אליכם כבוד ה' ע\"ד הנאמר בקרח קחו לכה מחתות וכו' \nוהיה אשר יבחר ה' הוא הקדוש כי הרי אני משה הגדול בכל ישראל וכהנת שבעת ימי \nהמילואים ועדיין לא נתראה לכם כבוד ה' והיום שיכהן אהרן ירא אליכם כבוד ה'. ובכלל \nדבריו בדרך נסתר רמז הטעם לזה והוא מה שנודע כי אהרן הכהן הגדול במשכן תחתון כדוגמת \nמיכאל הכהן גדול שבירושלים של מעלה ושניהם שוין וחבירים בכהונה זה וזה כדוגמת זה \nממש וז\"ש נרא\"ה אליכ\"ם אותיות אהרן מיכאל. ונודע משז\"ל בפסוק מלאכי ילך לפניך הוא \nמיכאל כי בכל מקום שמיכאל נראה בידוע ששם השכינה עמו וע\"כ נקרא מלאכי ר\"ל המיוחד \nההולך עמו תמיד וגם שם מלאכ\"י אותיות מיכאל. וא\"כ כיון שאין כבוד ה' נראה כי אם ע\"י \nמיכאל גם במשכן לא יראה כבוד ה' כי אם ע\"י אהרן ונמצא כי באומרו נראה אליכם הוא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מילתא בטעמא שלהיותם אהרן ומיכאל לכן נראה אליכם ולא לזולתו ויאמר וכו' כשומע אהרן \nדבר משה ששבחו שבח גדול כי אין בכל ישראל נבחר לכהונה אפי' משה עצמו כי אם אהרן \nנתבייש ממשה רבו ולא היה רוצה להתקרב אז אמר לו קרב אל המזבח וכו' גם רמז לו אופן \nהצריך לו לכפר עון עשיית את העגל ולכן אמר לו קרב וכו' ירצה כנגד מה שבנית מזבח \nלעגל כמ\"ש ויבן מזבח לפניו לכן עתה קרב אל המזבח הידוע שהוא האמיתי אשר לפני ה' \nלכפר בנין המזבח האחר. ולהיות כי אתה חטאת וגם גרמת בחטאתך להחטיא גה את ישראל. אם \nבכוונתך מחשבה רעה כנ\"ל ואם שהערב רב העלו עולות ושלמים על המזבח ההוא. לכן צריך \nשתכוון במעשה קרבנך לכפר בעדך וגם בעד העם אמנם כשתעשה קרבן העם אשר הם לא החטיאו \nאותך לכן וכפר בעדם על ידי הקרבן שלהם ולא תכפר בקרבת' גה בעדך כמו בקרבן שלך. וכדי \nלכלול גם מה שהחטיח את הערב רב כנ\"ל לזה לא קראם בשם בני ישראל ולא בשם עדה כבתחילה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אלא בשם העם סתם לכלול גם הערב רב אז נתכוון אהרן אל כל אשר ציווהו משה וכנגד קרב \nאל המזבח אמר ויקרב אהרן אל המזבח. וכנגד ועשה את חטאתך וכו'. וישחט את עגל החטאת \nאשר לו:\nויקריבו וכו' נודע כי אז היו נדב ואביהוא סגני כהונה ואלעזר ואתמר כהנים הדיוטים \nוכל בני אהרן הנ\"ל פה הם נדב ואביהוא והם אשר נרשמו ונתבארו להלאה כמו שיתבאר \nוהסיבה במ\"ש למעלה כי נדב ואביהוא שעלו להר סיני והם שחטאו עם אהרן וזקני ישראל \nבמניעת הדיבור והתוכחה לישראל במעשה העגל ולכן עתה רצו להתכפר כפרה יתירה על אשר \nתקנו למעלה במ\"ש ואל בני ישראל תדבר וכו'. ולכן נשתתפו עם אהרן במעשה הקרבנות האלו \nוז\"ש ויקריבו בני אהרן את הדם וכו' וכן במעשה העולה וימציאו בני אהרן את הדם וכו' \nוכל שאר המעשים היו ע\"י אהרן לבדו והענין כי הם חטאו במניעת הדיבור הנמשך מן הנפש \nכמו שכתב ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא לכן השתתפו בענין הדם אשר עליו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כתיב כי הדם הוא הנפש. וכאשר עשו כמשפט העולה והשלמים ונתכפר ענין העגל ויעלו עולות \nויגישו שלמים. ותצא אש מלפני ה' ותאכל וכו' ואז כתיב ויקחו שני בני אהרן וכו' אמרו \nכמו שהקריבו היום קרבנות מוספים לחנוך הכהנים וגם מנחות זולת התמיד ומנחתו כן מלבד \nקטורת תמיד הנזכר בפסוק ויבא משה ואהרן ודרשו רז\"ל ללמדו על מעשי הקטורת כן ראוי \nלהקטיר גם קטורת אחר לחינוך הקרבנות וגם טעם אחר כי חשבו בדעתם והוסיף עוד ענין \nהקטרת הקטורת אשר זה לא הוקטר ולא הוזכר בענין העגל וחשבו כי אדרבה יהיה להם לשם \nימן לא היו שם ואדרבה יירח ה' ניחוחו ביותר ולא ידעו כי המוסיף גורע וז\"ש אשר לא \nציווה אותם ונענשו וימותו וכ' ולהורות כי עבירה גוררת עבירה לכן הם אשר מתחילה חטאו \nבמניעת הדיבור כי הם העולים להר סיני עם אהרן וזקני ישראל כנ\"ל ולכן נגררה עבירה זו \nבידם להקטיר אשר לא ציווה אותם ונענשו על שתי העבירות הנ\"ל ומתו. ואמנם להיות כי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "תמיד כוונתם לשם שמים כנזכר בעניו הקטרת הקטורת וגם בענין העגל לא מיחו כי נתייראו \nממה שהרגו את חור כענין אהרן כמשז\"ל על ויבן מזבח לפניו מן חור הזבוח לפניו וכן \nוימותו לפני ה' בנשיקה ולא כתיב וימותו סתם:\nאו ירצה ויהי ביום השמיני וכו' נודע משז\"ל בנותנם טעם למה עשו צורות עגל דווקא \nואמרו כי בים ראה מרכבת השכינה אשר לה ד' פנים ובחרו להם פני שור וכו'. ואמנם עדיין \nצריכין אנו למודעי למה לא בחרו להם כי אם פני שור והטנין כי ד' פני המרכבה הם כנגד \nד' אבות אברהם יצחק ויעקב דוד. ונודע כי יצחק נקרא ק\"ץ ח\"י כי ראשית הגבורה הוא פני \nשור כנגד יצחק וק\"ץ הגבור\"ה הוח פני עגל כנגד יוסף שעליו נאמר כי עודך חי. כי יסוד \nסיום דגבור\"ה ולכן גם יסוד נקרא בכו\"ר שורו הדר לו כי הוא הבן הבכור של השור שהוא \nיצחק. וזהו סוד ויבך אותו אביו הוא יצחק הנקרא אביו של יוסף האמיתי ולכן ליצחק נגלה \nמכירת יוסף ולא ליעקב. וכאשר בני ישראל חטאו במוכרם את יוסף למצרים הנקרא עגל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "המשיכו את יעקב אביו ובניו וירדו אחריו למצרים בגלות ואל זה רמזו רז\"ל במ\"ש משל \nלפרה שלא היתה נמשכת בעול והמשיכו את העגל וכו' ולכן לא היו ישראל יכולין ליגאל עד \nאשר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. עוד רעה אחרת גרמו להם כי אלו לא מכרו את יוסף הי' \nתמיד בארץ כנען ושם היו מקבלין את התורה ועתה בצאתם ממצרים אף כי נגאלו באה להם רעה \nאחרת כי נתערבו עמהם הערב רב וגרמו להם כל הרעות עד אשר לסיבתם מתו במדבר ובפרט עון \nהעגל כנודע וכוונת הערב רב היתה יען כי ידעו כי הי' מוכרח שישיבו בנ\"י את עצמות \nיוסף למקום שגנבוהו ובראותם כי בושש משה המוליך את עצמו יוסף עמו בחרו לעשות צורת \nעגל תמורת יוסף כי בזכותו יורה אליהם את הדרך ילכו בה. גם מזה תבין ענין ירבעם הבא \nמזרעו של יוסף ויעש עגלי זהב. והנה ראובן בן יעקב לא הי' במכירת יוסף ולולי עון \nוישכב את בלהה היתה לו יותר שאת כי לו משפט הבכורה שהוא הראוי להיות הכהן הגדול \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "וכיון שחטא בבלהה יירש אהרן את כהונתו ועמד אהרן במקום ראובן ונמצא כי עון מכירת \nיוסף אין לאהרן חלק בה כי הרי נבחר לכהונה ואמנם חטא במעשה העגל בלבד. האמנם ישראל \nכולם היו להם שתי חטאות עון מכירת יוסף הנקרא עגל ועון מעשה העגל. ולכן אהרן נאמר \nלו קח לך עגל לחטאת לכפר על מעשה העגל שעשה אהרן עצמו והוצרך סיוע לזה במה שיקריב \nגם איל לעולה. לרמוז כי לא חטא במכירת יוסף הנקרא עגל הנמשך מן יצחק כנ\"ל וזכות \nעקידת יצחק שהוקרב איל תחתיו לעולם יעזור לו לכפר על העגל אשר עשו. ואמנם בני ישראל \nעיקר חטאתם היתה מכירת יוסף ששחטו שעיר עזים ואמרו אל ישראל אביהם הכר נא הכתונת \nבנך היא וכו'. לכן קחו שעיר עזים לחטאת כי העגל לא עשאו אלא אהרן ולרמוז כי הם לא \nעשוהו לא תהיה חטאתם עגל רק שעיר עזים. ולפי שבעגל לא חטאו רק במחשבה תהיה עולתם \nעגל וכבש כנ\"ל בדרך הראשון. ויען יש בידם שתי חטאות גדולות כנ\"ל צריכין להקריב גם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שלמים כי ע\"י כן יוטל שלום ביניהם לאביהם שבשמים ולכן יהיה השלמים שור ואיל השור \nכנגד עון העגל ולכן נתחלף מעגל לשור להורות כי נתכפר להם. והאיל כנגד מכירת יוסף \nהנמשך מיצחק ויכופר להם בזכות אילו של יצחק. ובזה יובן מלת לאמר שהוא מיותר אך בא \nלרמוז שתי מיני דיבורים שתזכור לבני ישראל כנגד ב' עבירות שעשו הראשון הנגלה להם \nוגם שהוא היותר חמור תדבר להם כי מלת דיבור הוא לשון קושי ולשון פרהסייא וכנגד האחר \nהנסתר מהם והוא תכירת יוסף לשעבר יהיה לאמר כי אמירה בלשון רכה כמ\"ש כה תאמר לבית \nיעקב יען הם לא חטאו כי אם השבטים אביהם וגם אמירה היא ענין חשאי שאינו בגלוי כמ\"ש \nואמרת בלבבך וז\"ש ואל בני ישראל תדבר לאמר כלומר תדבר להם עון העגל ההוה עתה ואגב \nאורחא לאמר להם גם מכירת יוסף כנ\"ל. ויען כי אהרן בא תמורת ראובן שלא חטא במכירת \nיוסף. לכן היום ה' נראה אליכם ע\"י אהרן הנרמז במלת נרא\"ה כנ\"ל בדרך הראשון:\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ויאמר וכו' קרב אל המזבח כי לכך נבחרת מכל ישראל לכהונה גדולה שאין בידך עון מכירת \nיוסף כנ\"ל ולכן עשה את חטאתך יחידית ואת עולתך היחידית כי לא חטאת רק יחידי של העגל \nאשר גם ישראל נשתתפו בחטא העגל ההוא ולכן צריך שבחטאתך ועולתך הנ\"ל תכפר בעדך וגם \nבעד העם ואח\"כ ועשה את קרבן המיוחד הראשון לעם לבדו והוא שעיר העזים שבא לכפר על \nמכירת יוסף ולכן וכפר בו בעדם בלבד ולא בעדך כי אין לך חלק בעון ההוא:\nכי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים וכו'. צ\"ע כי אם בא לתת טעם אל הנזכר הנה כבר נתן \nטעם בפסוק כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם וכו'. ולמה חזר ליתן טעם. ואם הוא טעם אחר הי' \nלו לכתוב וכ\"י בוא\"ו נוספת על הענין הראשון. והענין כי תחילה נתן טעם לשיופרשו \nמאכילת הטמאים ואמר כי הטעם הוא לפי שצריכין להיות קדושים ולכן אל תטמאו את \nנפשותיכם ועתה הוקשה לו כי יכול בעל הדין להשיב על אומרו ולא תטמאו את נפשותיכם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שהל\"ל את עצמיכם כי הלא הנפש רוחנית ואיך תטמא מהמזון גופני הטמא ולזה נתן טעם \nלדבריו אלה ואמר כי אני ה' המעלה וכו' ירצה הנה לי הארץ ומלואה וכל יושבי בה ויכול \nהייתי להמליך אתכם במצרים ולהכרית המצרים ולא כך עשיתי 'אבל העלתי אתכם ממצרים \nלהיותה ערות הארץ היותה משוקצת מכל הארצות כי לכך נצטוויתם ולא ישוב את העם מצרימה \nלהיותה ערות הארץ מליאה גילולים והבאתי אתכם לארץ כנען להיותה יותר קדושה מכל \nהארצות וכמ\"ש בפ' לך לך לתת לך את ארץ כנען להיות לך לאלהים כי הדר בחוץ לארץ דומה \nכמי שאין לו אלוה וכמו שמצינו כי מטעם זה גזרו טומאה על אויר ארץ העמים ועל גושיה. \nוק\"ו ומה אם בחלק הדומם יש מקום טומאה שאין השכינה שורה שם ומקום טהרה ק\"ו בחלק \nהצומח והחי ובפרט כי בחי' הדומם הנאתו הוא לשבת ולגור שם ובחי' הצומח 'והחי הוא \nלאכלם ממש וחוזרים להיות גופו של האדם עצמו ומכ\"ש שלא תשרה שכינתו יתברך בגוף ההוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הגדל מן השקצים הטמאים ואז נפש האדם נטמאת מחמת רוח הטומאה השורה שם. וז\"ש כי אני \nה' אלהיכם המעלה אתכם מארץ מצרים להיותה טמאה והסיבה היא להיות לך לאנהים כי שם \nאיני משרה שכינתי עליכם. ומכ\"ש אם גופותיכם יהי' טמאים שלא אוכל להיות שורה על \nנפשותיכם ואז רוח הטומאה ישרה על נפשותיכם ולכן והייתם לי קדושים אתם עצמכם כי אם \nעל ארצכם אני מקפיד שתהי' קדושה ק\"ו גופותיכם כדי שאני קדוש אשרה שכינתי עניכם:\nויאמר משה אל אהרן וכו'. רמז לו בזה כי בשלמא לאהרן כהן הגדול שייך מצוה זו אך \nבאלעזר ואתמר שהם בניו ר\"ל הדיוטים ולא עוד אלא שהם הנותרים גרועים מנדב ואביהוא \nסגני כהונה איך ציווה אותם לבטל מצות אמור אל הכהנים כי אם לשארו וכו'. ולאחיי וכו' \nולא הניחם ליטמא לב' אחיו ולזה הוצרך לתת טעם כי שמן משחת ה' עליכם ר\"ל לכולכם \nבהשוואה אחת וכמ\"ש ואת אהרן ואת בניו תמשח וכו' והרי הם שוים בענין טומאת הקרובים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ככהן גדול עצמו שכתוב בו והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו וכו' ולכן ועל כל \nנפשות מת וכו' כמפורש אצלינו שם ועיי\"ש להביא ראיה משאר ישראל שכפי הראוי היו \nמחויבים גם להספידם ולא כן הי' כי אם ואחיכם כל בית' ישראל יבכו את השריפה ולא \nיספידו כמו לשאר צדיקים. אלא הטעם הוא יען כי לא מתו כדי שתחול בהם טומאה אך נשרפו \nוגם זה היה אשר שרף ה' אש אוכלה ומתו בנשיקה כי נשקם בפיו ונשרפו באשו אוכלה ולא \nע\"י טומאה כלל. ולכן אפילו אלעזר ואתמר פטורין מליטמא להם ולא עוד אלא שיתחייבו בכך \nכי אם יתטמאו מזלזלין בכבוד נדב ואביהוא לומר שח\"ו קבלו טומאה וגם זה זלזול כלפי \nמעלה אשר שרף ה' ואין שם טומאה ח\"ו וזה יספיק לענין זה. ועוד יש מצוה אחרת והיא \nומפתח אהל מועד וכו' והנה בזה לא שייך טעם הנזכר כי הרי אין בזה ענין טומאה ולכן \nהשוום בטעם אחר כי שמן משחת קודש עליכם משא\"כ בשאר כהנים הדיוטים:\nחסלת פרשת שמיני פרשת תזריע:\n", "en": ""}, {"index": 13, "he": " \nספר עץ הדעת טוב - פרשת תזריע: \nוידבר ה' וכו' אשה כי תזריע וכו'. ענין סמיכות הפרשיות וגם כי ר' שמלאי ביאר טעם \nהדבר אך עכ\"ז מה טעם סמיכותיהן דין יולדת ולא שאר טומאות אדם כמצורע וזב וכו'. והנה \nקרוב אל מה שבארנו למעלה נקשר עם הפסוק האחרון ולהבדיל וכו' ובין החיה הנאכלת אשר \nדרשו רז\"ל כי אם הוא להבדיל בין הטמא והטהור כבר מפורש למעלה אלא בין טמאה לך \nלטהורה לך בין נשחט חציו של קנה לרובו של קנה. ובין נולדו לה סימני טרפה כשירה \nוכו'. והנה הכתוב הרגיש כי בשלמא היות נבראים בעולם טמאים זטהורים ניחא כי גם את זה \nלעומת זה עשה אלהים אמנם היות טומאה וטהרה בגוף בהמה אחת איך נתערב כ\"כ הטוב ברע \nלזה הביא ראי' מן האדם שהוא מובחר הנבראים אשר מן הראוי ששבעים אומות יהיו טמאים \nובני ישראל חלקו ונחלתו ית' יהיו טהורים. ועכ\"ז בבני ישראל עצמן יש בהם טומאה וטהרה \nבגוף אחד דם טומאה זדם טוהר וגדולה מכל זה כי אדרבה בני ישראל מעמאין ביולדת ובנידה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ובזבה והגויים טהורים מן התורה וזהו ענין דבר אל בני ישראל אשר יש בהם דין הנ\"ל אשה \nכי תזריע וכו' ול\"ג יום תשב על דמי טהרה וכו' ובזה יובן סמיכות הפרשיות וגם יתיר \nאוערו דבר אל בני ישראל ללא צורך. והנה עדיין מלת לאמר היא מיותרת זאמנם בא לתרץ \nהתמיהא הנ\"ל והיא איך הי' זה שבני ישראל מטמאין בנדה עם היותם עם סגולתו ית'. ולז\"א \nדבר אל וכו' והתחיל בלשון דיבור הקשה וסיים באמירה וירמוז אל משז\"ל כי במתן תורה \nהיו ישראל כמלאכי מרום כי פסקה זוהמת הנחש של אדם הראשון מן העולם וכמ\"ש חרות על \nהלוחות חרות ממלאך המות. ואם המיתה פסקה מכ\"ש הטומאה שהיא בכלל תשע קללות שנתקללה \nחוה וכמש\"ל על פ' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכו' שנאמרה אחר מעשה העגל שחזרה \nהזוהמא לקדמותה וז\"ש דבר אל בני ישראל בלשון קושי כי עם היותם בני ישראל מיוחסים \nעשו את העגל וסיבת דיבור הקשה הזה הוא לאמר להם דיני טומאת היולדת והנידה והזב וזבה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "והמצורע הכתובים בפרשה זו כי הם גרמו להביא עליהם אלו הטומאות ועתה בא לתת טעם אל \nהיות היולדות טמאה כי נראה זר מאוד כי בשלמא הנדה הרואה דם נפסד ונשחת ראוי היא \nשתטמא אך היולדת פר בטן בנים זכרים למה תטמא ואין לומר כי הטומאה היא בשביל הדם \nהשותת ממנה שהרי אפילו נפתח הקבר בלא דם טמאה ולכן הזכיר ענין ההזרעה ואמר כי תזריע \nללא צורך אבל ירמוז אל מה שנודע כי האיש בשכבו עם האשה אם הערה בה ולא הוציא זרע \nהוא טהור וגם צריך שיצא הזרע לחוץ עד פי האמה ואמנם האשה גם אם לא הזריעה היא טמאה \nמפני גזירת מלך לסיבת האיש השוכב עמה שהוא בעל קרי וכן כשתחזור לפלוט ש\"ז תטמא ביום \nהפליטה כי יצאתה שכבת זרע לחוץ ואמנם היולדת אי אפשר לה להתעבר עד שתזריע גם היא \nמיין נוקבין ואינה מקבלת היא טומאה רק לסיבת זרע האיש שיצא ממנו לחוץ וניתנה בה אבל \nזרעה עצמה כל זמן שלא יצא לחוץ אינו מטמא אותה עד שתלד כי אז כבר השכבת זרע שלה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "עושה ולד ויוצא לחוץ כעין הפולטת ש\"ז ואז טמאה. וז\"ש אשה כאשר תזריע כי אז וילדה \nזכר ויצא הזרע לחוץ לכך וטמאה וכו' כימי נדת דוותה שיצא דם ממקורה כך עתה אע\"פ שלא \nיצא דם רק הוולד שנעשה מן הזרע הרי הוא כאלו יוצא ממנה דם ממש. ולכן תטמא וז\"ש כימי \nנדת דוותה וכו' להשוות דין היולדת אף בלי דם אל נדת דוותה הרואה דם. גם השווה אותה \nבבחינה אחרת והוא כי כיון שסיבת טומאתה הוא מפני הזרעתה עצמה שיצאתה עתה לחוץ א\"כ \nלא היה ראוי שתטמא רק יום אחד כדין כל פולטת ש\"ז אבל עתה שהזרע שלה חזר להיות דם \nגמור כדי שיצטייר הוולד ממנו יש לו דין דם ממש אשר בצאתו חוץ למקור טמא שבעה ימים \nוכן יהיה עתה טמאה ז' וז\"ש וטמאה האשה ז' ימים לסיבת שהזרע שלה נהפך להיות וולד \nכימי נידת דוותה שהיא ראיית דם וטמאה ז' ימים ולא יום אחד בלבד. וזהו שחזר לאמר \nתטמא לרבות טומאה ארוכה של ז' ימים:\nוביום וכו' הפסוק הזה אין כאן מקומו אצל דיני טומאה וטהרה ועוד כי כבר נתארך ענינו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בפ' לך לך אבל בא ליתן טעם אל שני הדינין הנזכרים אם למה היתה טמאה כלל בענין \nהיולדת או בענין הש\"ז ועוד למה הטומאה שבעה ימים ולא הספיק יום אחד ולכן הביא כאן \nדין מלת הזכר כי יש בה ב' ענינים הנזכרים ממש. הא' הוא מאין באה טומאת הערלה בוולד \nהזה עד שצריך להעבירה. והב' למה ימתין למול הערלה ז' ימים גמורים ונניחהו בטומאת \nהערלה ההיא עד יום השמיני ולא נצטווינו להיות זריזים מקדימים להקדים למול הערלה \nהטמאה מיום שנולד. והנה כענין טומאת הנולד כך ענין טומאת אמו שילדתו שתטמא וגם \nשיהיה שבעה ימים. והנה ענין הנולד עצמו הטעם הוא בקיצור במה שנודע כי אדם וחוה \nנצטוו על ז' מצות הנרמזת בפסוק ויצו ה' אלהים על האדם וכו' ובחטא עץ הדעת עבר על \nכולן כנודע לחכמי האמת והוא סוד כי שבע יפול צדיק וקם ועי\"כ נמשכה זוהמת הנחש בהם \nובוולדות הנולדים מהם והוא ענין בא נחש על חוה ואדם עצמו הוליד שדין ורוחין ונדבק \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "היצה\"ר לעולם בהם ובכל תשמיש וזיווג יש תערובות ניצוץ היצ\"הר ההוא להנחילו להוולד \nהנולד. וז\"ש הכתוב הן בעון חוללתי מצד האב ובחטא יחמתני אמי מצד האם וכל זה לסיבת \nהיות האדם מורכב מטוב ורע ובעל בחירה לקבל שכר ועונש וזהו סוד היות היולדת ושכ\"ז \n", "en": ""}]}
