{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "66", "title": "ספר עץ הדעת טוב — דף קלה ע\"ב:", "hebrewTitle": "דף קלה ע\"ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/66/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/66/", "segments": [{"index": 1, "he": "דף קלה ע\"ב:\nכי היתה שם קצת אחיזה אל הקליפה דבר מועט טומאת ערב בלבד אבל אם ההזרעה ההיא היתה \nממנה הולדה ממש יש שם אחיזה יותר גדולה מאוד ואם ילדה זכר יש שם אחיזה גדולה כענין \nהנדה פעם אחת בכל שלשים יום וטמאה ז' ימים. זאם ילדה נקבה יש שם אחיזה כפלים מימי \nהנדה ולכן וטמאה שבועים כנדתה כנ\"ל כי עיקר האחיזה היא בנקבה יותר מבזכר וכמו שנבאר \nבעז\"ה:\nוז\"ש אשה כי חזריע אשר מאז התחיל להתאחז בה הקליפה כנ\"ל וכאשר אח\"כ מן ההזרעה ההיא \nבא לידי גמר הלידה זכר וחזרה הקליפה להתאחז בה מאוד כמ\"ש בעצב תלדי בנים וכמ\"ש לפתח \nחטאת רובץ היא הקליפה הנקרא עצב וחטאת ואז וטמאה שבעת ימים גמורים יען כי אז הקליפה \nנתאחזה בה כמו כימי נדת דוותה ואע\"פ שלכאורה היה נראה שהם מן הקצה אל הקצה כי בשלמא \nבימי נדת דוותה שאז נפרשת מבעלה מפני דוותה והחולי שבא לה אז ונקבע בגופה כל שלשים \nיום מפני הקללה שנתקללה חוה לסיבת חטא עץ הדעת וכן נתאחזה בה הקליפה אבל בעת לידתה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "או בעת הזרעתה כי אז מקיימים מצות פריה ורביה החמורה מכל המצות לא הי' ראוי שתטמא \nולכן הודיענו כי ההזרעה והלידה בשתיהן יש ג\"כ דיבוק הקליפה כמו שיש דיבוק בימי נדת \nדוותה ממש ונודע כי מן העשר קללות שנתקללה חוה השלש מהן הן אלו טומאת הנדה וההזרעה \nוהיולדת ולכן וטמאה ז' ימים כימי נדת דוותה שהם ז' ימים יען כי באשה עצמה נתדבק \nהקליפה כנ\"ל. ואמנם לבחי' מה שנאחזה הקליפה בוולד עצמו כנ\"ל כי גם באדם היתה \nהתדבקות וכנגד זה וביום השמיני ימול בשר ערלתו של הוולד הנולד ויהיו גם ההוא ערל \nוטמאה ז' ימים כטומאת אמו ז' ימים וביום הח' ימול בשר ערלתו ותוסר ממנו הזוהמא \nלגמרי בכל ימיו משא\"כ באשה שכל ל' יום בא נדתה כנ\"ל ואמנם אמו כיון שילדה זכר לא \nהי' בה התדבקות טומאה מפני הוולד רק מפני עצמה. אמנם אה נקבה תלד וטמאה שבועיים \nטומאה כפולה טומאת עצמה ז' ימים ועוד ז' ימים אחרים לסיבת הטומאה כפולה שקבלה גם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מסיבת הוולד שהיא נקבה אשר בה זוהמא ממשית ואינה מוסרת ממנה כענין הזכר בהמולו בשר \nערלתו כנ\"ל אשר לכן לא קבלה אמו טומאה אחרת מסיבת הוולד הזכר הנולד לה. ואמנם היות \nמספר הטומאה ז' או י\"ד הענין הוא לכמה סיבות הא' הוא במה שנודע כי כל מה שברא הקב\"ה \nבז' ימי בראשית הי' לצורך האדם כמ\"ש כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בעבור זה \nולכן כאשר חטא נחקלל כל העולם ויצוריו אשר נבראו בז' ימיה וכנגד זה וטמאה ז' ימים \nכנגד מה שחטא אדם ואם נקבה תלד וטמאה י\"ד ימים כנודע כי אדם חטא הוא לבדו אמנם חוה \nחטאה בתחילה לעצמה ואכלה מן העץ ואח\"כ החטיאה גם את אדם בעלה והכריחתו לחטוא \nוהאכילתו מן העץ וכנגד זה טומאתה כפולה בלדתה נקבה. הב' הוא כי בחינות מדרגות \nהקליפות הם שבעה בסוד ויסרתי אתכם שבע על חטאתיכם ובסוד כי שבע יפול צדיק וקם ובסוד \nושבע תועבות נפשו ובסוד ובשבע לא יגע בך רע ובסוד ז' היכלות הטומאה שהם שבע מדורות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "גיהנם וכולן המשיכן עליו אדם ועל זרעו בחטא עץ הדעת וכנגד ז' שמות שיש אל היצה\"ר \nוכנגדן וטמאה שבעת ימים אם ילדה זכר ואם נקבה תלד וטמאה' שבועיים כפללים כנ\"ל. \nואמנם בז' הימים מתדבקת הקליפה באשה תכלית הדיבוק כנ\"ל ולכן אסורה גם לבעלה אבל מאז \nואילך אם עדיין ראתה דם זה יורה כי עדיין יש בה קצת אחיזת הקליפה ואין כח אל סטרא \nדקדושה שתחול עליה כבתחילה וע\"כ בכל קודש לא תגע וכו' אמנם טומאה ממש כענין הנדה \nאין בה כיון שעברו ז' ימים וטבלה מנדתה ואין בה כח לטמא עוד את בעלה ולכן היא טהורה \nלבעלה אך עדיין אסורה בקדשים כי אין הקדושה שורה עליה מחמת תוקף הטומאה ששרתה עליה \nבז' ימי לידה והמשך ימי טוהר האלה הם עד תשלום מ' יום שהם ז' ימי טומאה ול\"ג ימי \nטוהר והסיבה היא כי הזכר נוצר למ' יום ומכיון שהתחילה הקליפה להתאחז שם בעת ההזרעה \nאינה זזה משם עד שנגמר ציור גופו החומרי אשר בו הוא מקום אחיזת היצה\"ר ולא בנשמתו. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ואם נקבה היא הנגמרת לפ' יום יהיו ימי טוהר שלה כמספרם. ולכן בזכר שאין באמו טומאה \nמסיבתו רק מסיבת עצמה כנ\"ל לכן כתיב ביה תשב בדמי טהרה כלומר תשב גם על טומאה אחרת \nזולת מה שתשב בדמי טהרה עצמה:\nובמלאת וכו' בהיותה יושבת על דמי טהרה בסיבת בניה אשר תלד אשר גרמו לה טומאה זו לא \nקראם בניה רק זכר או נקבה אך במלאת ימי טהרה והוסר ממנה הנזק הנמשך לה בסבתה וקראם \nבן ובת כי בנים הם עתה וז\"ש לבן או לבת. ואמנם אחר שחזר לכלול דיני היולדת מיום \nהראשון עד מלאתם חזר לקוראם בשם זכר ונקבה כמתחילה. ואומרו לזכר או לנקבה והל\"ל זאת \nתורת היולדת זכר או נקבה ירמוז אל מה שבארנו כי זאת התורה הנמשכת אל היולדת אירע לה \nלסיבת הזכר או הנקבה שילדה כי מחמת עצמה אין לה רק בימי נדת דוותה טומאת עצמה ממש \nולא מסיבת זולתם. והנה הקרבן שלה כולו רמז אל מה שבארנו כי כל הטומאה הזו אינה \nטומאה מקרית כשאר הטומאות כנגיעות שרץ ומת וכיוצא אשר ע\"כ אין חייבין קרבן רק טבילה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וטהרה בלבד אבל טומאת היולדת נמשכה על חטא עץ הדעת שחטאה חוה כנ\"ל ולכן נתחייבה \nבקרבן כשאר החטאות והנה לפי שאז התחילה במחשבה הרעה כמ\"ש ותרא האשה כי טוב העץ וכו' \nואח\"כ ותקח מפריו ותאכל במעשה גמור לכן תביא עולה כנגד ההרהור הקודם ואחריו תביא \nחטאת הבא על המעשה ולכך פה הקדים הכתוב העולה אל החטאת היפך מפ' שמיני קח לך עגל בן \nבקר לחטאת ואח\"כ ואיל לעולה. ובזה נתבאר טעם קרבן היולדת ע\"ד הסוד זולת טעם רשב\"י \nבמדרש מפני שכשכורעת לילד נשבעה שלא תזקק ואם אינו אלא מפני זה בלבד הי' לה להביא \nקרבן עולה ויורד הכתוב בשבועת ביטוי בפ' ויקרא לא עולה ולא חטאת ומכש\"כ להביא שניהן \nעולה וחטאת. גם יתורץ אומרו וכפר עליה הכהן וכו' מה כפרה שייכא כאן אבל הענין כי \nהנה הטומאה נמשכה לה עתה מחמת חטא אדם וחוה. וע\"י הקרבן הזה וכפר עליה הכהן כבתחלה \nענין חטא אדם וחוה ובהתכפר החטא ההוא שהוא סיבה אל דם היולדת וטומאתה כנ\"ל יסתלק \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המסובב וטהרה מטומאתה ואלו היה חטאה עתה ממש היתה עולתה איל גדול אבל זו היולדת לא \nתטמא היא בעצמה כי אם חוה אם כל חי. וע\"כ תהי' עולתה כבש בן שנתו כי היתה תמה ככבש \nתם ולא במזיד כעז וכאיל והשעיר ולפי שבא נחש על חוה ומן הזוהמא ההיא נמשכה טומאה אל \nהיולדת ההיא לכן החטאת שלה תהי' בן יונה או תור שאינם נזקקין לזולת בעליהן כמ\"ש ז\"ל \nעל פ' עיניך יונים היפך האשה שעיניה גרמו לה כמ\"ש ותרא האשה וכו'. ונודע מ\"ש בפרקי \nר\"א שהנחש נזדמן בפתח ג\"ע כזקן שואל חומץ ושם הסית את חוה וגרם לה להתגרש ולצאת \nמפתח ג\"ע לכן עתה תביא קרבנותי' אל פתח אוהל מועד:\nואם לא תמצא ידה וכו' תהי' החטאת וגם העולה שתי תורים וכו' כי מכאן ואילך לא תחטא \nכמו חוה. אכן תהי' צנועה לבעלה כענין התורים ובני יונה כנ\"ל:\nסליק פרשת תזריע:\n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ספר עץ הדעת טוב - פרשת מצורע: \nזאת תהי' תורת המצורע וכו' בכל המצות והמשפטים מזכיר ענין ההוה באדם ואח\"כ יבאר \nדינו כמו אשה כי תזריע וכו' וכי יהיה באיש וכו' ולא אמר שם זאת תהי' תורת האשה כי \nתזריע כנאמר פה ולא עוד אלא שהוסיף מלת תהי' והל\"ל זאת תורת המצורע. וכמ\"ש זאת תורת \nהיולדת והענין הוא כי הנה הצרעת חולי נודע יקרה אל האדם כשאר החולאים ומה נשתנה \nחולי זה אל כמה עניינים ודינים לאין קץ שיטמאהו הכהן ולא זולתו ושיביא קרבנות \nושיסגור או יחלט וכיוצא בזה ודי להצריך שיראנו הרופא אם יש לו תרופה אם לאו לטהרו \nאו לטמאו כדרך שביום הכפורים ולענין חילול השבת סומכים על הרופא ודי בשיהי' עמא או \nטהור ומה הוצרך ענין ההזאת והקרבנות וכו' אשר הם חוקים שאין להם טעם לזה התחיל ואמר \nדע לך כי זאת התורה אשר נכתב למטה היא אשר צריכה להיות בהויה גמורה במעשה כגון \nהזאות וקרבנות. ולא יספיק באמירת דברים בלבד טהור אתה או טמא אתה וגם שצריך להיות \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ע\"י הכהן ולא הרופא וז\"ש והובא אל הכהן וכמו שנבאר הטעם בנוי על דרך רז\"ל שענין \nהצרעת איננה מקר' אמנם בא על עון הוצאת שם רע. וכאשר ישוב בתשובה יתרפא ואם לאו \nיהי' נשאר צרוע ובזה יתבאר הפרשה היטב בעזה\"י:\nאו ירמוז אל משז\"ל כי מכיון שצרעת באה על חטא לשון הרע ולכן אם שב בתשובה יתרפא א\"כ \nאם הי' חוזר לקלקול הראשון היתה חוזרת עליו כבראשונה אף אם כבר נטהר וז\"ש זאת תהי' \nתורת המצורע שבאה עליו בדין ובמשפע על עונו זאת עצמה תהי' עליו עוד לעתיד עם היותו \nכבר ביום טהרתו שכבר נטהר ועכ\"ז תחזור לבא עליו כבראשונה ויתטמא והוצרך אל ויבא אל \nהכהן לראותו כבתחילה כמ\"ש נגע צרעת כי תהי' באדם והובא אל הכהן. ובזה יובן אומרו \nוהובא כי איך אפשר להיות כן והלא כתיב סמוך ויצא הכהן אל מחוץ למחנה אמנה אמר והובא \nכי אחר שכבר נטהר וחזרה עליו הצרעת אז והובא אל הכהן כמתחילה כנזכר משא\"כ אם כבר \nנשתלח מחוץ למחנה ובא לטהר ביום טהרתו כי אז הי' צריך הכהן לצאת אל מחוץ למחנה:\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "או ירצה כאלו אמר והובא ענינו אל הכהו כי יספרו לו אופן הנגע איך הוא וכי כבר ראוי \nהוא לטהר. או ירצה כי היינו יכולין לאמר כי מאחר שכבר החולה הרגיש בעצמו שנרפא מן \nהצרעת וחכמים בקיאים ראוהו שנתרפא מה צורך אל הכהן לצאת לראות אם נרפא אם לאו כי \nבשלמא בראשונה לא יטמא כי אם ע\"פ כהן כנודע אבל עתה די לו במה שיבא מעצמו ויביא \nקרבנותיו ויקריבן ויטהרנו הכהן ע\"פ הכהן עצמו. לז\"א דע לך כי זאת התורה שנתבארה \nלמעלה בפ' תזריע בענין המצורע לטמאו ע\"פ הכהן כמ\"ש נגע צרעת כי תהי' באדם והובא אל \nהכהן זו עצמו תהיה תורתו גם ביום טהרתו שתהי' גם ע\"י ראיות הכהן כי שני הזמנים שוים \nכי בתחילת טומאתו והובא אל הכהן ואח\"כ ביום טהרתו ויצא הכהן וכו' ובזה נתרצה היטב \nקושייא הנ\"ל שאין והובא אל הכהן יכול להיות ביום טהרתו כנ\"ל. ומעתה צריכין אנו לבאר \nמפני מה היתה טומאת' וטהרת' ע\"י כהן והטעם בזה כי אהרן הכהן מה שזכה להנתן לו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הכהונה ולהסירה מן הבכורות כבתחילה הי' על כי הי' אוהב שלום ורודף שלום אוהב את \nהבריות ומקרבן לתורה כנזכר בפרקי אבות וכנגד מדות הללו זכה לכהונה כי היא המטלת \nשלום בין ישראל לאביהם שבשמים ע\"י הקרבנות שהי' מקריב לכפר חטאתם וזה כנגד היות \nאוהב שלום ורודף שלום וגם כנגד היותו אוהב את הבריות ומקרבן לתורה הנקרא טץ חיים \nזכה להמשיך חיים אל החוטאים שגרמו מיתה לעצמם ע\"י עונותם ונתחייבו מיתה לשמים היפך \nמן הברזל שמביא מיתה לאדם וע\"כ נצטוו לא תניף עליהם ברז\"ל כי חרבך הנפת עליה היפך \nמענין אהרן. וכנגד שתי אלה אמר הכתוב בריתי היתה אתי החיים והשלום לרמוז אל ב' \nמדותיו של אהרן הנזכר בפרקי אבות. והנה המצורע הי' בו שתיים אלה להיפך כי בהוצאותו \nשם רע גורם מיחה לאדם שיהרוג האדם לחבירו כמשז\"ל שלשה לשון הרע הורגת האומרו \nוהמקבלו ומי שנאמר עליו ומכ\"ש שעל הפחות הנה הוא מעורר שנאה בין הבריות. ולכן ניתנה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "לו צרעת שהיא כענין מיתה כנודע אל נא תהי כמח וכו' ולכן טהרתו ע\"י הזאה שבע פעמים \nכענין טומאת מת ואין בהם הפרש אלא שהמיתה באה על עון העגל אשר חזרה המיתה בעולם \nבסיבתו כי בתחילה היה חירות ממלאך המות כנודע ולכן תבא פרה ותקנח צואת העגל בנה \nולכן אין טומאת המת נטהרת רק באפר פרה כנודע אך הצרעת תבא על לשון הרע נטהר ע\"י \nצפרים המצפצפים כמשז\"ל וכמו שיתבאר בעז\"ה לקמן וכנגד מה שהטיל שנאה בין הבריות \nוהפרידם זה מזה לכן בדד ישב מחוץ למחנה מושבו מרוחק מן הבריות. ולכן יבא הכהן שיש \nבו המדות העובות הנ\"ל ועל פיו תהי' טומאת או טהרת המצורע שהי' הפכו ממדת אהרן הכהן \nולכן והובא אל הכהן ויצא הכהן ונחזור אל ענין הצרעת כי ע\"י חטא היא באה כנ\"ל וכפי \nטעם רז\"ל נוכל לתת טעם למה בפ' תזריע קראו הכתוב צרוע כמ\"ש איש צרוע הוא והצרוע אשר \nבו הנגע וכאן קראו בתחלה מצורע ואח\"כ חזר לקרותו צרוע כמ\"ש והנה נרפא נגע הצרעת מן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הצרוע אמנם כיון הכתוב כי שמו האמיתי הוא צרוע אמנם קראתיו מצורע לרמוז כי על חטא \nלה\"ר הי' כי כן מצורע נוטריקי\"ן מוציא שם רע. ולכן אחר שנרפא לא קראתיו מוציא שם רע \nכמ\"ש נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ואומרו נגע צרעת הענין הוא במ\"ש בספר הזוהר כי החולי \nעצמו נקרא צרעת ואותו רוח הטומאה הנמשך מפני העון של לשון הרע והוא המביא הצרעת על \nהאדם נקרא נגע וזהו סוד כנגע נראה בבית בכ\"ף:\n", "en": ""}]}
