ספר עץ הדעת טוב — קטע 69

תטהרו. והרי בזה יובן היטב סוד השעירים והגורלות ואיך ע"י תשובה קלה ווידוי דברים יטוהרו ויכופרו מכל חטאותם. וז"ש לפני ה' תטהרו: או ירצה במה שנעור כי זה דברי ה' אל משה והל"ל אכפר לא יכפר. ב' אומרו שני פעמים לטהר תטהרו. ג' מה ענין אומרו לפני ה'. אבל רצה לקיים סברת רבנן כי עם שעיצומו של יוה"כ מכפר אינו אלא לשבים. וז"ש כי ביום הזה הוא אשר יכפר עליכם כי עיצומו של יוה"כ עצמו הוא המכפר לטהר אתכם. אך בתנאי שלפני ה' תטהרו אתם מעצמכם ע"י התשובה ואז היום הנ"ל גם הוא יכפר ויטהר אתכם ולא תספיק תשובה קלה רק תשובה מעולה העולה לפני ה' שהוא יודע תעלומות לב כמ"ש הרמב"ם ז"ל שיעזוב החטא וישים בלבו שלא ישוב עוד לעשותו לעולם ויעיד עליו הש"י שלא יחטא עוד: וידבר ה' אל משה אחרי מות וכו'. מ"ש תחלת פסוק הראשון וידבר ה' וכו' וחזרה האמירה שנית בפסוק השני וגם מה צורך להזכיר שהי' הדיבור הזה אחרי מות. ולמה לא הזכיר שמותם

הענין הוא במשז"ל כי אהרן הי' מתבייש להתכהן על שעשה את העגל עד שא"ל משה קרב אל המזבח כי לכך נבחרת מכל ישראל. והנה בהיות כי בו ביום עצמו אשר התחיל להתכהן בכהונה גדולה ונתחנך לכך אז מתו שני בניו פתאום במיתה בידי שמים בשריפה החמורה הנה כנ רואיהם יאמרו אין זה כי אם שאהרן אביהם לא היה ראוי לכך בעון העגל ומשה אחיו שלא מפי הגבורה עשה זה רק להיותו אחיו וכאשר טען עליו קרח ועדתו כנודע. ובפרט במ"ש הכתוב ובאהרן התאנף ה' להשמידו בכילוי בנים לולי משה שהתפלל ולא מתו רק שנים ועוד יורה לזה כי אלו בעון עצמם מתו כיש רז"ל דורשים כך הי' לו לשית ביום אחר ולא ביום שמחת כל ישראל כשהוקם המשכן כדי שלא יליזו בני ישראל ויקטרג על הכהונה כמו שאירע אח"כ במחלוקת קרח ויאריך אפו ית' כדרכו ולזמן אחר ימיתם ולא עתה שיאמרו כל ישראל כי מתו בעון אביהם כנ"ל על ובאהרן התאנף ה' ויערערו על הכונה ולא עוד אלא שאהרן עצמו

יתחרט מאשר נתכהן ולא יעבוד עוד כי הרי אף מקודם שמתו בניו לא היה רוצה ליקרב אל המזבח כנ"ל ומכש"כ עתה. ולא עוד אלא שלא מת בן אחד רק שנים וגם כי היה השנים המובחרים הבכורות נדב ואביהוא הידועים בשם בני אהרן העקרים הראשונים השקולים כמשה ואהרן. לז"א וידבר ה' וכו' ירצה ענין ציווי זה שאני מצוך היום הוא ענין סדר יוה"כ כנודע והנה עדיין אנו ביום ר"ח ניסן שהוקם המשכן ואין זמן הדיבור הזה. האמנם מה שאני מצווך עתה הדבר הזה שלא בזמנו הוא מפני המקרה הרע אשר קרהו ביום הזה ואפשר כי מפני זה ימאן אהרן עוד לכהן לפני. ולכן צריך אני להודיעו תחלה ענין מיתת בניו ביום הזה על מה היתה ועי"כ תתישב דעתו ולא ימאן בענין הכהונה ואחר אשר יתרצה לכהן אחזור לצוות אותו ענין סדר יוה"כ כדי שלא יארע לו גם הוא כענין שני בניו ולא יתפחד ולא ידאג מהמיתה. כי אם יעשה כסדר הזו מובטח הוא שלא ימות כענין בניו ועי"כ יתרצה להיות

כהן ולא יאמר שעל שאינו ראוי מתו בניו וא"כ היום או למחר אפשר שגם הוא ימות ולכן לא יתרצה לכהן וז"ש תחלה וידבר ה' אל משה ענין סדר יוה"כ עם שאינו זמנו עתה אמנם מה שדבר לו ענין זה עתה הי' לפי שהיה ביום השמיני למלואים שבו הוקם המשכן ובו נתחנך אהרן ובניו להתכהן ובו ביום מתו שני בניו הראשונים הנקראים על שמו כנ"ל וז"ש אחרי מות שני בני אהרן שהי' שנים הזו מובטח הוא שלא ימות כענין בניו ועי"כ יתרצה להיות כהן ולא יאמר שעל שאינו ראוי מתו בניו וא"כ היום או למחר אפשר שגם הוא ימות ולכן לא יתרצה לכהן וז"ש תחלה וידבר ה' אל משה ענין סדר יוה"כ עם שאינו זמנו עתה אמנם מה שדבר לו ענין זה עתה הי' לפי שהיה ביום השמיני למלואים שבו הוקם המשכן ובו נתחנך אהרן ובניו להתכהן ובו ביום מתו שני בניו הראשונים הנקראים על שמו כנ"ל וז"ש אחרי מות שני בני אהרן שהי' שנים ולא אחד וגם כי הי' אלו הראשונים הנודעים בשם בניו בני

אהרן וכפי זה לא ירצה כלל מלכהן עוד מעתה ועד עולם. לכן תודיעו כי סיבת מיתתם היתה בעבור קרבתם מעצמם לפני ה' כמ"ש ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם וזה גרם כי וימותו אבל אתה מפי הגבורה נצטוות להתקרב כמ"ש ויאמר אל אהרן קרב אל המזבח וכו' וז"א בקרבתם ולא בהקריבם כמ"ש פ' פנחס וזה לרמוז אל אמירת קרב אל המזבח ולא מתו בעונך כי אם בעונם ומעתה אל תתירא מלכהן כנ"ל. ולהורות כי הדיבור הזה של וידבר איננו מה שמזכיר אח"כ ואל יבא בכל עת וכו' רק שביאר לו איך בקרבתם לפני ה' גרמה להם מיתתם לזה חזר שנית לאמר וימותו כלומר וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן ולכן הוצרך הדיבור הזה כנ"ל. וביאר מה היה הדיבור הזה ואמר כי הודיעו איך בסיבת בקרבתם לפני ה' וימותו ולא מתו בעבור שעשית את העגל וירמוז כי אמת הוא שהי' להם למות בעון אביהם אך ע"י אש זרה אשר לא ציוה אותם אמנם הי' לא ביום הזה. כי הרי אלו לא נתקרבו

מעצמם עושין שאר עבודות הכהונה לא הי' מתים כי כבר ציוה ה' אל משה ומלאת יד אהרן ויד בניו ואיך ימיתם ביום הראשון שנתכהנו ואם כבר נגזר עליהם שימותו בעון אביהם כנ"ל לכל זמן הוא כי הוא ית' מאריך אפי' וגבי דילי'. אבל היתה מיתתם בקרבתם אש זרה אשר לא ציוה אותם בכך ולכן וימותו אבל אתה נצטוית קרב אל המזבח ולא נתקרבת מעצמך במם שלא צויתי אותך. ויאמר וכו' אחר שהוכרח הדיבור הנ"ל בפסוק הראשון בעת הזאת כנ"ל וכבר נתרצה משה כי לכן בא אליו הדיבור ההוא ליישב דעתו בפסוק בפני עצמו. ועדיין אפשר יתיירא אהרן מלשמש בכהונה כיון שיש בה סכנה. והקרב הקרב אל משכן ה' ימות. ואדם אין צדיק בארץ כו ובאולי גם יבא לאיזה טעות וימות כשני בניו הגדולים ומשה ואהרן לכן הוכרחה אמירה זו שנית בפסוק שני מיוחד לאהרן להורות לו הדרך ילך בה ועי"כ מובטח לו שלא יחטא ולא ימות וז"ש ויאמר וכו' ואל יבא בכל עת וכו' ולא ימות:

ובזה יתורץ מה שהקשו המפרשים מה צורך לאמר ולא ימות והי' די במה שיצוהו בלבד ואל יבא וכו' כי צדיק כמוהו אין צורך להגזים עליו כדי שישמור את מצות ה'. והנה בראשונה שבא לתת טעם אל חזות קשה ענין מיתת בני אהרן נאמר וידבר לשון קושי כנודע. וכאשר בא להבטיח את אהרן מן המיתה אמר ויאמר ה' אל משה אמירה בלשון רכה וחיבה. וע"כ קראו אחיך לאמר כי אין לו ליראה פן ימות כבניו כי הם לא נצטוו באש זרה ורם לבבם והקריבוה מעצמם אבל אהרן הוא ענותן ושפל רוח כמוך ובזה נקרא אחיך בדומה לך כמ"ש והאיש משה עניו מאוד כי אפילו שהיית מצויהו לכהן הי' מתבייש ונמנע עד שהוצרכת לאמר אליו קרב אל המזבח. ואמנם הודיע מקום המכשלה ובהיותו נזהר ממנה לא יתיירא כלל מן המיתה הלא הוא ואל יבא בכל עת יכו' אשר זה עצמו מכשלת בניו כמ"ש בקרבתם לפני ה' וימותו הוא מבית לפרוכת הנקרא לפני ה': ובזה יתבאר משז"ל למה מתו בני אהרן מפני שנכנסו מחוסרי מעיל שבו נאמר בפ' תצוה ולא

ימות רמזו בזה כי הכניסו הקטורת לפנים ואין לכנוס שם כי אם בשמונה בגדי כהונה ואמנם לא הזכירו רק את המעיל יען כי בו נזכר ולא ימות כנ"ל. ולכן יזהר אהרן מזה ולא ימות. גה תנא דבי ר' ישמעאל שאמר משל לרופא שהזהיר את החולה אל תאכל צונן וכו' כדרך שמת פלוני וכו' ירמוז לזה להודיענו מה חטא נדב ואביהוא ואיך הבטיחו לאהרן מן המיתה בשיזהר ממה שלא הוזהרו בניו ולא ימאן מלשמש בכהונה: ובזה יובן מה ענין הקטרת נדב ואביהוא אשר לא ציוה אותם כי בימי החול אין להקטיר רק במזבח הזהב ואמנם מה שטטו הם כי חשבו שלהיות היום ההוא יום חינוך המשכן השראת שכינה בתחתונים ונודע כי מקום שכינתה הוא על הכפורת אשר על הארון א"כ ראוי להכניס שם הקטורת כי יותר ראו הוא ביום הזה מביום הכפורים ואם נפרש חטא נדב ואביהוא כי לא הקטירו רק במזבח הזהב יהי' חטאם יען הקטירו קטורת נוסף על המצוה שהוא פעם אחד בבוקר וא' בין הערבים ולא יותר. וז"א אשר לא ציוה אותם. וכפי זה אומרו ואל יבא בכל עת

איננו כ"כ מדויק ולא יצדק כ"כ משל דתנא דבי ר' ישמעאל אך הכוונה דרך סתם כי הם עשו מה שלא נצטוו וגם הוא לא יעשה מה שנצטווה אע"פ שאין עניינים שוה. והטעם הוא כי בענן אראה תמיד על הכפורת כי שם אני שוכן ואני ראוי ליכנס שם לראותי בכבודי כי לא יראני האדם וחי ומוכרח שימות: בזאת וכו' אחר שנתן טעם אל ואל יבא בכל עת כי בענן וכו'. לא יהיה עוד מציאות ליכנס שם אפילו ביום הכפורים. כי לא מפני היות יוה"כ יביט בשכינה. לזה נתן סדר איך יעשה לשיוכל ליכנס ביום הכפורים ולא ימות לז"א בזאת כו'י ולהבין הענין צריך לבארו ע"ד משז"ל בויקרא רבא בזאת וכו' ר' יודן פתח קרא בכהן גדול הנכנס למקדש ביום הכפורים וחבילות מצות בידו. בזכות התורה שנאמר בה וזאת התורה. בזכות המילה זאת בריתי וכו'. וראוי לדעת מי הכניס לר' יודן בזה להסיר המקרא מידי פשוטו כי בזאת חוזר אל מ"ש הכתוב בפר בן בקר וכו'. האמנם הוקשה לו כי אם כן הוא הל"ל באלה לשון רבים ולא בזאת

לשון יחיד כי הרי ענינים רבים הם ענין הזאת דם הפר ודם השעיר לפני ולפנים וענין קטורת סמים דקה וענין ד' בגדי לבן כתונת בד קודש. ועוד שאם בזאת חוזר אל בפר בן בקר וכו' אינו כן כי הרי דם האיל לעולה לא הי' מזה דמו בפנים. והל"ל בפר ושעיר לחטאת. ועוד כי לא הקרבן עצמו נכנס שם רק על מזבח החצון ודמם בלבד הוא הנכנס והל"ל בדם פר החטאת וכו' ועוד שה"ל להזכיר ובכתונת בד קודש ובמכנסי וכו'. ולא יאמר כתונת בד קודש כאלו הוא ענין בפ"ע ואינו תנאי נקשר עם ביאת אהרן ועוד שהל"ל להזכיר כל התנאים הנצרכים הלא הם בפר ובשעיר והקטרת סמים. ובכתונת בד וכו' לכן מכח כל הקושיות האלה פירש כי בזאת הוא ענין רמז אל חבילות מצות שבידו שכולן נקראים בזאת ואח"כ התחיל להטיל התנאים הצריכים זה אחר זה כסדר בפרשה וז"א בפר בן בקר וכו' כתונת וכו' ולקח מלא המחתה וכו'. והנה מה שהוצרך להזכיר בתחילה ענין חבילות המצות טרם יזכיר התנאים

הצריכים. הוא כי שורש הכל הוא להסיר המורא מלב אהרן לבלתי ימנע מן הכהונה מיראת המות והתחילו לפייסו כי אין ראוי לו לירא כי כמה חבילות מצות בידו וכו' ואח"כ יזכיר התנאים הצריכים כנ"ל: ונבאר עתה ענין המצות האלו ושייכותם עם ביאתו אל הקודש כדי שלא יירא מן המיתה. הא' היתה זכות התורה והענין הוא לתרץ מה שהקשינו כי אם מניעת ביאתו בכל עת היא כי בענן אראה איך להיות יוה"כ יסולק הטעם הזה לזה אמר כי אז ביוה"כ נכנסה עמו זכות התורה יותר מבשאר ימות השנה והסיבה' הוא כי הלא לא חטא אהרן שום חטא אלא בעון' העגל אשר מזה הי' הוא מתיירא ואמנם כאשר' נתרצה הקב"ה לו לישראל מעון העגל הי' ביום הכפורים סיום הארבעים יום ואז נתנו לו לוחות השניות כנודע וע"כ בו ביום אשר נתרצה הקב"ה לו לישראל ומחל להם עון העגל ונתרצה לחזור' לתת להם לוחות אז יוכל אהרן ליכנס ולהקטיר' ריח ניחוח לפני הכפורת אשר על ארון העדות כי זכות לוחות התורה אשר שם יסייעוהו ואז

יקבל ה' נחת ריח ניחוח מן הקטורת ההוא כדרך שבו ביום נתרצה להם ומצאו חן ונחת רוח לפניו' וזהו שרמז בזה שנתן כמה סימנין באומרו מבית לפרוכת אשר על פני הכפורת אשר על הארון לרמוז אל לוחות התורה אשר שם וסמיך לי' בזאת יבא אהרן בזכות זאת התורה הנקרא א.שר' בארון יבא אהרן אל הקודש ביום הכפורים עצמו שבו נתנה התורה ונתכפר לו ולישראל עון העגל ולהיות' נודע מ"ש בפרקי היכלות ובהרבה מקומות כי מי שאינו ראוי להתקרב אל השכינה אם יפציר להתקרב ע"י נבואה וכיוצא בה כמה מלאכי חבלה הסובבים מחנה שכינה תמיד כנודע דוחין אותו ומזיקין אותו וכענין שאירע לבן זומא ובן עזאי ואף לר"ע אמרו רז"ל ואף לאותו זקן בקשו לדחפו וכו'. וזה עצמו סוד מה שאירע אל נדב ואביהוא ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם כנודע לבעלי הסוד ומאלו כתות מלאכי האש היה מתיירא אהרן לבל יזיקוהו בהכנס לקודש' מכח עון העגל אשר בידו ולכן הוצרך גם זכות המילה הנקראת זאת

לסייעו והענין במה שנודע כי אין דבר מציל לאדם כמו מי שנזהר מאות ברית קודש. ולא חטא בו כנודע כי אם האדם יגלה את בריתו אם לא נטמא בו לפני הארי' ינצל ממנו וכנודע כי המילה נקראת זאת ע"ש שהאות ההיא היא כלי זיין שלו להצילו וזהו זא"ת האו"ת ונודע כי אבר הגויה אחר שנימול ונגלה היו"ד שבו הוא צורת זיין ו' וי' על ראש הוא"ו ונודע ענין אברהם שיושב על הפתח גיהנם וכל מי שנימול אינו מניחו להזיקו כלל ולכן לא נתיירא אהרן 'הצדיק בענין אות ברית קודש משום מזיק שיזיקהו בהכנסו שם: ובכל זה נתבאר טעם מה צריך לר' יודן להזכיר פרטי מצות אלו שבזכותם ינצל אהרן והרי צדיק גמור היה ושמר כל המצות התורה כולן ויאמר נא כי זכות כל המצות אף אם אינם נקראים זאת ינצל אבל רמז כי צריך מצות פרטית הנקרא זאת להנצל וכאשר יבא אל הקודש מפני המזיקין. וא"ת הנה עון העגל היה ע"ז ושקולה ככל התורה לכן באתה מצות השבת הנקרא זאת ושקולה ככל התורה ולא עוד אלא שהיא מכפרת על ע"ז כמ"ש אשרי איש יעשה זאת

ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וכו' וכמשז"ל אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו וכמו שנתבאר אצלינו פ' ויקהל כי לכן נתן להם מצות השבת טרם ענין המשכן. וא"ת זה יועיל לאהרן שלא נתכוון לע"ז רק לשם שמים כנודע אך לישראל שחטאו ממש בעגל אולי חטאם יקטרג עליהם ועל אהרן כבואו אל הקודש לזה בא זכות כל ישראל בכללותם הנקרא זאת קומתך דמתה לתמר אשר ענינו הוא כי נמשלו לתמר שאין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים ואותם שחטאו בעגל כבר נידונו מהם בהשקאה ומהם בסייף ומהן במגפה ונשארו כל ישראל צדיקים כתמר יפרח לבן לשמים. ולפי שכל ישראל קרובים זה לזה עם אחד גוי אחד הרי שבט לוי לא נמצא בהם גם אחד בעון העגל זכמו ויאספו אליו כל בני לוי ואף שבשאר השבטים נמצא בקצתם חטא הנה בהצטרפות כל השבטים יתוקן הענין וז"ש בזכות השבטים שנאמר בהם וזאת אשר דבר להם אביהם: או ירצה כי גם אם נמצא בבני ישראל עון העגל וכולם ערבים זה לזה הנה יגן עליהם זכות

השבטים אבותיהם ראובן שמעון וכו' אשר קודם שברכה אביהם אמר להם הקבצו ושמעו בני יעקב אולי יש בכם פסולת ח"ו אז ענו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכראותו כן ברכם וז"ש וזאת אשר דיבר וכו' ירצה כאשר דיבר להם אביהם בתחילה זאת קבלת עול מלכות שמים וראה שהיה ראוים לברכה אז ויברך אותם ואף אם קצת מזרעם כפרו וחטאו בעגל לא ישגיח השם יתברך בזה עוד אחרת כי גם שאלו חטאו בעגל יען היו נדים ונעים במדבר שמם מאין רועה כי זה משה האיש וכו' ובקשו להם מנהיג תמורת משה ועדיין היו מאמינים בהשי"ת כמבואר אצלינו ואין אדם נתפש על צערו ואמנם כאשר באו אל המנוחה ואל הנחלה לירושלים כולם היו צדיקים גמורים וגרמו בזכותם להשרות שכינחו ולשכן שמו שם וז"ש בזכות ירושלים שנא' בה זא"ת ירושלים בתוך הגוים שמתיה ושם מושב יקרו באמצע על ישראל וסביבותיו ארצות שבעים אומות תחת שבעים שרים. וא"ת והרי חזרו גם אז עשרת השבטים

וירבעם מלכם. וחזרו עוד לעשות שני עגלי זהב והרבו לחטוא יותר מכדור המדבר. לכן בא זכות יהודה שכתיב בי' ויהודה דבקו במלכם ולא חטאו בעגלים ההם רק קבלו עליהם מלכות בית דוד הנקרא מלכות שמים כנודע בסוד וישב שלמה על כסא ה' למלך וזה שרמז הכתוב וזאת ליהודה כי זאת קבלת עול מלכות שמים עמדה לו אשר ע"כ בכח זה התפלל משה עליו שמע ה' בקול יהודה יוחר משאר שבטים ויען נותן להם ענין המשכן להיות כפרה אל מעשה העגל כנודע לכן יכנס עמו זכות תרומת המשכן המכפרת על העגל יותר מכל הדברים ובה נאמר וזאת התרומה כו'. ולפי שסוף הוף צריך שכללות ישראל עצמן יתקנו עון העגל ויהיו הם בעצמם עובדים עבודת המשכן בגופן זולת ממונם תרומת המשכן כנ"ל לכן בא זכות המעשר שנאמר בו הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת והיה נותן ללוים לשמש במקדש ובזה נחשב לישראל כאלו הם עצמם עובדים במקדש יום ולילה להקריב קרבנות ה' ובזה יכופר להם עון

העגל לגמרי והרי הי' אלו תשעה זכיות אשר כולם נקראים זאת ונרמזו במשה"כ בזאת יבא אהרן ואף אם פרשנו כי מלת בזאת חוזר אל אלו הזכיות מכח הקושיות שהקשינו. אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועיקר מלת בזאת חוזר אל מ"ש אח"כ בפר בן בקר וכו' וז"ש בזכות הקרבנות פי' קרבנות יוה"כ שעליהם נאמר בזאת יבא וכו' בפר בן בקר וכו' כי הם המיוחדים לכך לכפר מעשה העגל כנודע: והיתה לכם לחוקת עולם וכו' בתחלת הפרשה ציוה את אהרן עצמו שבבואו אל הקודש מבית לפרוכת לפני ולפנים נעשה ככל הסדר הנזכר כמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקודש וכו'. גם אחרת שלא ביאר באיזו יום הוא מדבר ועתה בא לפרש שני הדברים הסתומים הנ"ל ואמר והיתה לכם לחוקת עולם לדורות ולא הי' הציוי אלא לאהרן לבדו וכמו שביאר עוד ענין זה לקמן באומרו וכפר הכהן וכו' כלומר כי גם לזרעו אחריו אשר יכהנו תחת אביהם תנהיג מצוה זו. ובאומרו בחודש השביעי וכו' ביאר באיזו יום כי בכל יום כפור יוכרח לבא אל הקודש ואז