{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "77", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 77", "hebrewTitle": "קטע 77", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/77/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/77/", "segments": [{"index": 1, "he": "שבטים ולבית אבותם הם בתי אבות שבכל שבט ושבט כנודע. פירוש ה' שאו מלשון קבלה \nונטילה ביד כמו שתרגם אונקלוס ארי תקבל ית חושבן והוא מלשון שאו מנחה ובואו \nלחצרותיו והענין כי המספר הזה לא יהיה בהוצאה בפה דבר שאין בו ממש אלא בקבלת ונטילת \nדבר ממש והוא קבלת מחצית השקל מיד כל גולגולת וע\"י השקלים תדעו מספרם. וז\"ש שאו \nוכו' קבלו מספר ראשי בני ישראל בדבר ממשיי ולא מנין בפם בלבד. ועם היות שהמספר הזה \nיהי' בפה במספר שמות כל זכר וכו' יהיה ג\"כ בדבר ממש וז\"ש שאו את ראש בדבר המתקבל \nמיד ליד שהה השקלים ותחברו זה המעשה עם מספר שמות כל זכר וכו' בפה. פירוש ו' קרוב \nאל הנ\"ל ויהיה שאו לשון נשיאת ראש לא מלשון מעלה אלא מלשון חיים כפשוטו כי החי ראשו \nנישאת והמת הוא שפל ראש ובא להזהירם ברמז ובדרך קצרה את אשר הזהירם בארוכה בפ' כי \nתשא כדי שלא לכפול הענין וז\"ש שאו וכו' הרימו ראשם ותגרמו להם חיים במספר הזה וזה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ע\"י השקלים ונתנו איש כופר נפשו וכו' כי אם לא תעשו כך תשפילו ראשם ח\"ו כי יהיה בהם \nנגף בפקוד אותם. פירוש ז' קרוב אל הנ\"ל יהי' שאו מלשון נישא עון לשון כפרה ורצה לא \nיהי' מספר בלבד פן ח\"ו יהי' בהם נגף האמנה יהי' על ידי השקלים הנק' כפר נפש כמ\"ש \nונתנו איש כופר נפשו וכו' וז\"ש שאו ר\"ל כפרו את ראש בני עדת ישראל ט\"י השקלים וזה \nיהי' זולת במספר שמות וז\"ש במספר שמות וכו':\nפירוש הח' שאו וכו' לשון יתרון ונשיאו' ותוספו' ויובן זה עם מ\"ש בפסוק הראשון באחד \nלחודש השני בשנה השני' וכו' והענין כי רצה הקב\"ה להראות להם חיבתו ןהטובה אשר גמלם \nכרוב רחמיו כי הנה בשנה הראשונה חטאו בעגל וכמה מהם נהרגו על ידי בני לוי וכמה מהם \nמתו במגפה ויגוף ה' את העם וכו' ונפלו מהם כמה ראשים וגולגולת אמר הקב\"ה למשה ראה \nכי בצאתם ממצרים הי' בחודש הראשון לשנה הראשונה וכתיב בהם ויסעו בני ישראל מרעמסס \nסוכותה כשש מאות אלף וכו' ובאמצע השנה ההיא נפלו כמה ראשים וגולגולת מהם וראה כי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עתה הוא בחודש השני לשנה הב' ועכ\"ז חזר לספור אותם ותראה כי אדרבה יש בהם תוספת על \nמה שהי' בצאתם ממצרים לא די שנשלם תסרונן שמתו בעגל אלא אדרבה נתוספו וז\"ש השנה \nהשנית וכו' שאו את ראש נשאוהו והוסיפוהו את המספר הזה על מספר הראשון לצאתם מארץ \nמצרים שהיו כשש מאות אלף וז\"ש לצאתם מארץ מצרים לרמוז אל מספר ההוא ועתה במספר הזה \nמלבד שאותם שנפלו בעגל וחסרו מן השש מאות אלף עתה הוסיפו על השש מאות אלף עוד שלש \nאלפים וחמש מאות וחמשים ואפשר לפרש עוד כי זהו שאמר במספר שמות וכו' כלומר שאו \nוהוסיפו עתה את מספר ראש כל עדת וכו' עד אותו מספר שמות כל זכר לגולגלותם הנז' \nבצאתם ממצרים כמ\"ש כשש מאות אלף רגלי הגברים:\nמבן וכו' המקרא הזה תלי תניא בדלא תניא כי עדיין לא ידענו כי אין יוצא צבא בישראל \nפחות מבן עשרים ואיך אומר מבן כ' כל יוצא צבא אמנה רצה לתת טעם למה לא ימנו מבן י\"ג \nומעלה שכבר אז נקרא איש לכל מצות שבתורה לז\"א הטעם למה שאני אומר מבן עשרים שנה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ומעלה הוא לפי שאלו הם יוצא צבא בישראל. ירמוז אל מה שנודע כי אין ב\"ד של מעלה \nמענישין עד מבן כ' שנה ומעלה והטעם כי למעלה אינם מכניסין בכלל צבאו' ישראל אל \nהפחותים מבן עשרים לדון אותם ולהענישם בכלל צבאו' ישראל ולכן גם למטה אל תפקדו אותם \nבכלל צבאות ישראל תפקדו אותם וכו'. ירצה אל תאמר מה לי לטרוח ולילך אל שש מאות אלף \nאוהלים לדעת מספרם ואמנה את י\"ב נשיאי המטות גזברים שלוחים שילכו מבית לבית כל איש \nלשבטו ויביאו אלי החשבון ולזה אמר שאין רצוני בכך אלא שתפקדו אותם אתם בעצמכם אתה \nואהרן ולא עוד אלא שאתה תקדים. וז\"ש אתה ואהרן ושאר הנשיאים יהיו טפלים לכם וז\"ש \nואתכם יהיו איש איש וכו'. או ירמוז אל מה שאמרו ז\"ל על ויפקוד אותם משה על פי ה' \nשאמר משה איך אטרח לדעת מספר העצום הזה מבית לבית אז א\"ל. השי\"ת תתקרב אל פתח האהל \nבלבד ולא תטרח לחקור ולדרוש מספרם אלא השכינה היתה מדבר' בת קול ואומר' לו כך וכך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "גברים יש באהל הזה וזה ג\"כ רמז לו במ\"ש אתה ואהרן כי אם הי' המספר בטבע נמצא כי \nהי\"ב נשיאים הי' יודעים המספר תחלה בהכנסם בבית ומשה שומע מספרם מפיהם אבל בהיות \nהפקידה על פי ה' נמצא שאתה הוא עיקר הפקידה ואהרן טפל לך' והי\"ב נשיאים שומעים מפי \nאהרן וטפלים לשניכם וז\"ש תפקדו אתה ואח\"כ ואהרן ואח\"כ ואתפס יהיו וכו':\nוידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו'. ענין הודעת המקומות והזמן בפרטות לתת טעם אל ענין \nזה הנראה ללא צורך. ורש\"י ז\"ל פי' בשם רז\"ל כי מתוך חבתם לפניו מונה אותם כל שעה \nוכו' ויש להרגיש דה\"ל לכתוב טעם זה באומרו שאו את ראש וכו' ולא במלת באחד לחודש \nהשני ואמנם ירמוז בזה מה שכתבנו כי רצה לתת טעם אל זה המנין במ\"ש במדבר וכו' באחד \nלחודש וכו' כמו שיתבאר. וזה יובן במה שנרגיש טוד בפי' רש\"י אומרו וכשנפלו בעגל כי \nהעגל נעש' ג' חדשים קודם שנמנו בכי תשא אחר מחרת יום הכפורים וכן באומרו וכשבא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "להשרו' וכו' אינו כן והוא עצמו כתב כי בא' בניסן שהוא שמיני למילואים הוקם המשכן \nואז השרה שכינתו ולא מנאן. והענין הוא כי היינו יכולין לאמר שאין לנו הכרח שהוא \nלהודיע חבתן כי הרי בצאתם ממצרים הי' בהכרח כדרך הבא למלוך על אומה ומונה אותם וכן \nבכי תשא מנאם לקחת השקלים לאדני המשכן וכן בכניסתן לארץ הי' לחלק להם הארץ ולכן \nהקדים ואמר כי בכל שעה לא מנאם אלא מפני חיבתן כי הרי אף כשחטאו בעגל מנה אותן אחר \nשנתרצה להם ביום הכפורים ואז חיבב אותם וצום על המשכן ונמצא כי מ\"ש וכשנפלו בעגל \nאינו מדוייק וצ\"ל ואחר שנפלו וחבב אות' וע\"ד זה הוא במ\"ש וכשבא להשרות ר\"ל וכאשר \nכבר בא באחד בניסן להשרות שכינתו אז מנאם אח\"כ להודיע חבתם יתירה נוספת אחר השראת \nשכינתו והיא הכתיבה כאן שאו את וכו'. וזה עצמו תוכיח הכתוב במ\"ש במדבר סיני וכו' \nירצה אחר שקבלו התורה בהר סיני ויחנו למטה במדבר ושם נבנה אהל מועד ונתכפר להם עון \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "העגל והשרה שכינתו בא' בניסן ועכ\"ז מנאם בא' באייר וזה יורה היות הסבה מתוך חיבתן, \nולפי שמספר השנים מתחילין מתשרי לכן הוצרך להודיע כי היותו שנה שנית הוא מניסן כי \nאז הי' זמן צאתם מארץ מצרים וז\"ש בשנה השנית לצאתם ולהורו' כי המנין הזה הוא להודיע \nחיבתן לפניו אמר לאמר שאו וכו' כלומר ראה אופן אמירתו ית' איך היתה והוא שאו וכו' \nכי שם כשחטאו בעגל לא הי' כ\"כ חביבין עליו ונאמר למשה כי תשא אתה לבדך בצינעה וכאן \nשהשרה שכינתו עליהם אמר שאו אתה ואהרן וי\"ב נשיאים בפרהסייא גדולה לפרסם חבתן. גה \nשם נאמר כי תשא את ראש בני ישראל וכאן תוסיף כל עדת בני ישראל ע\"ד מה שדרשו רז\"ל \nבפ' חוקת על ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין עדה שלימה כולם צדיקים כי כן עדת \nלשון חיבור וגם הוא לשון תפאר' כמו ואעדך עדי את עדיים מהר חורב. ואע\"פ שבכאן יהי' \nהדבר בפרהסייא כנ\"ל עכ\"ז צריך לתת הפרש במדריג' מעלתכם כי אתה גדול מכולן ואהרן טפל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לך וז\"ש תפקדו אותם אתה ואהרן ושאר י\"ב נשיאים טפלים לכם ואתכם יהיו וכו'. והנה עד \nעתה לא נבחרו אלא הנשיאים מפי השי\"ת כי עדיין אין לו צורך בהם אבל מכאן ואילך \nשנצרכין לענין מסוג הדגלים צריך למנותן מפיו ית' וז\"ש ואתכם יהיו איש איש למטה \nואמנם אינו בהזדמן רק המובחרים שבהם מי שהוא ראוי להיות ראש לבית אבותיו וז\"ש איש \nראש לבית אבותיו הוא. וגם זה אינו תלוי כפי דעת בני שבטם מפני עשרם רק מובחרים מפיו \nית' מפני מעלתם בחסידות ולכן ואלה שמות האנשים החשובים אשר הם ראויים לעמוד אתכם \nשוין בחסידו' כמוכם ולא מפני עושרם וממונם. ולפי שאין ב\"ד של מעלה מענישין פחות מבן \nעשרים שנה ואז נקרא איש גדול בב\"ד של מעלה אין ראוי להשרו' שכינתו אלא עליהם ולכן \nמבן עשרים שנה תפקדו ולא מבן י\"ג ומעלה כי עדיין אינם ראויים להשרו' שכינתו עליהם \nשאינם ראויים לשכר ועונש ולהתחייב במצות להיות מכלל צבאות ישראל וז\"ש כל יוצא צבא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בישראל. וכן לסיבה זו לא תפקדו כי אם כל זכר לגולגלותם כי אין כבודו ית' להשרו' \nשכינתו על הנשים ומטעם זה לא נמנו גם הנשים עם היות כי גם הם חביבות לפניו ית' \nוהמנין הזה הי' להודיע חיבתו לפניו כנ\"ל בשם פירוש רש\"י ז\"ל:\nסליק פרשת במדבר:\n \nספר עץ הדעת טוב - פרשת נשא:\nנשא את ראש בני גרשון וכו'. הנה פעה ראשונה נמנו משפחות הלוי כולם מבן חודש ומעלה \nלא מבן עשרים שנה כמו ישראל ואח\"כ חזרו להמנו' שנית מבן שלשים שנה ועד בן חמשים \nלעבוד עבודת אהל מועד כל משפחה כפי עבודתה. ולכן נתחיל לפרש מנין השני הזה מתחלתו \nהלא הוא בפרשה הקודמת והוא באומרו נשא את ראש בני קהת וכו'. הנה כאשר נדקדק בשני \nהמנינים האלו נמצא בהם שנויים לאין קץ. ראשונה כי במנין ישראל נאמר שאו את ראש \nובמנין הלוים הראשוו נאמר פקוד את בני לוי ועוד כי שם נמנו מבן עשרים שנה ובלוים \nמבן חודש ועוד כי בישראל כתיב למשפחותם לבית אבותם ובלוים נאמר פקוד וכו' לבית \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אבותם למשפחותם. שנית כי במנין ראשון של הלוים נאמרה לשון פקידה בכולן ובמנין השני \nשינה בהם כי בקהת נאמר נשא את ראש בלבד ובמררי נאמר פקידה לבד בני מררי וכו' תפקוד \nאותם ובגרשון הוזכרו שניהם נשא את ראש וכו' תפקוד אותם וכו' ועוד כי שם נמנו כסדרן \nגרשון קהת ומררי וכאן הקדים קהת לגרשון. ועוד שלישית במנין הזה השני כי בבני קהת \nאמר מתוך בני לוי ולא נאמר כן בגרשון ומררי ועוד כי בגרשון אמר גם הם ולא כן בקהת \nומררי. ועוד כי בקהת ומררי נאמר למשפחותם לבית אבותם ובגרשון לבית אבותם למשפחותם. \nועוד כי בקהת ומררי נאמר ועד בן חמשים ובגרשון נאמר עד בלתי וא\"ו. ועוד בקהת ומררי \nנאמר כל הבא לצבא ובגרשון לצבא צבא. גם בקהת נאמר לעשות מלאכה ובגרשון ומררי נאמר \nלעבוד טבודה. גה בקהת נאמר כל בא ובגרשון ומררי נאמר הבא. גם בגרשון אמר לעבוד \nעבודה באהל ובמררי לעבוד את עבודת אהל. גם בקהת לא נאמר תפקדם ובגרשון אמר תפקוד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אותם ובמררי תפקוד אותם ותפקדם. וכאלה רבות שנוייה לאין קץ למי שיסתכל במקראות. \nוהענין יובן במשרז\"ל במדרש רבה למה נאמר אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל לפי \nשצפה הקב\"ה שעתידין ישראל למות במדבר וכו' גם אמרו שם רומם גדל לא נאמר אלא שאו את \nראש שאם יזכו יחיו כמד\"א ישא פרעה את ראשך והשיבך וכו' ואם לא יזכו ימותו כמד\"א ישא \nפרעה את ראשך מעליך ותלה וכו'. וכבר בארנו מאמר זה בפ' במדבר ע\"ש כי שם בארנו כי \nלשון נשיאות סובל ב' פרושים רעה וטובה. ולכן הזכיר לשון שקול ואמנם הלוים שלא חטאו \nבעגל ולא במרגלים שהרי לא שלחו נשיא הזכיר לשון פקידה ולא לשון שקול לטובה או לרעה \nובזה יובן ענין הפרשה כי הנה בישראל שהיו עתידין למות מבן עשרים שנה ומעלה יען כי \nאין מענישין בב\"ד של מטלה פחות מבן עשרים לכן נמנו מבן עשרים וכמו שבארנו בפסוק כל \nיוצא צבא אבל הלוים שלא הי' עתידין למות נמנו מבן חודש כי כבר יצאו מתורת נפלים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כנודע. גם השינוי האחר הוא ע\"ד שבארנו בפ' במדבר כי לבית אבותם הם הי\"ב שבטים \nולמשפחותם הם המשפחות הפרטיות לכל שבט ושבט ולכך בשבט לוי רצה להזכיר לבית אבותם \nבתחלה שהוא לוי אב המשפחות כולן לרמוז ולתת טעם למה נאמר בהם פקידה ולמה הי' מן בן \nחודש ולמה לא נמנו עם בני ישראל ותירוץ שלשתם במה שהקדים לבית אבותם כלומר לפי שהם \nמשבט לוי אשר מעולם לא חטאו בעגל ובמרגלים והם שבט ובית אב בפני עצמן ואין למנותן \nעם שאר השבטים כי לא נתדמו להם כלל. ועתה נבאר השינויים שיש בין מנין הראשון ומנין \nהשני של הלוים עצמן וזה כי בראשון לא נאמר בהם שאו או נשא כי לא הי' עתידין למות \nבמדבר אשר לסיבה זו נמנו מבן חודש שאינו בר עונשין אבל בנין השני שהי' כבר מבן \nשלשים ומעלה ראויין לעונשים ואף אם לא הי' עתידין למות במדבר בעון המרגלים יש עונות \nאחרים כמו שיתבאר ולכן במי שהי' בו ספק עונשין נאמר בו נשא את ראש והם בני קהת, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והענין ע\"ד שפירשו רז\"ל בשאו את ראש בני ישראל לשון שקול והענין כי הנה בני קהת הי' \nמשפחה שני' כי כך סדרן גרשון קהת ומררי ורצה הקב\"ה לבחור בהם יותר מכולן ולהרים את \nראשם בשתי בחינות הא' היא שבתחלה ימנו את בני קהת ואח\"כ את בני גרשון וז\"ש נשא את \nראש בני קהת מתוך בני לוי כלומר אע\"פ שהם בתוך בני לוי ובאמצעם כי הוא האמצע \nשבשלשתה הקדימהו למנותו בתחלה והרים את ראשו בכך. והב' היא שהעבודה שלהם היא היותר \nחשובה שהיא קודש הקדשים הארון והמנורה ומזבח הזהב וכו' והרי זו הרמת ראש גדולה שנית \nכי מהראוי יותן עבודה זו לגרשון הבכור ואחריו ותחתיו יבא עבודת קהת יריעות המשכן \nוכו'. ומה שהי' שפל הרימהו ותן לו עבודת קודש הקדשים והרי נדרש נשא לשון הרמת ראש \nאם יזכו ואם ח\"ו לא יזכו יהי' נשא לשון מיתה והסרת ראש וז\"ש אח\"כ וכלה אהרן ובניו \nלכסות וכו' ומתו. וכתיב אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וכו' ופירושו כך אם יזכו נשא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "את ראש קהת למעלה מן ראש גרשון הבכור ואם לא יזכו ויגעו אל הקודש לא די שלא ירום \nראשם על גרשון אלא אפילו כמנהגו במדרגתו שהי' אמצעי בין גרשון ומררי ימות ויכרת משם \nוז\"ש אל תכריתו וכו' מתוך הלוים. וע\"כ נאמר בו נשא לשון שקול ולא פקידה כלל ע\"ד \nהנזכר במשפר שאר השבטים שאו את ראש כל עדת בני ישראל. ובזה יובן פסוק אך את מטה לוי \nוכו' כלומר בין מנין ראשון שלהם שנכתב בו לשון פקידה ובין מנין שני שנכתב בו לשון \nנשיאות לא יהי' עם בני ישראל וז\"ש לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך וכו'. ואחר שאמר \nנשא את בני קהת לשון מסופק או גדולה והרמת ראש או לשון מיתה ולא הזכיר לשון פקידה \nכלל להורות כי לשון נשא הנ\"ל הוא לשון מסופק אמר נשא את ראש בני גרשון וכו' מבן \nשלשים שנה וכו' תפקוד אותם. לרמוז כי עיקרו הוא לשון פקידה ומנין אלא שבצד מה יש בו \nקצת נשיאות ראש כל שהוא. וזה רמז באו' גם .הם והענין כי היינו חושבין שמכיון שנדחה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "גרשון הבכור מפני קהת אולי לאיזה גרעון וחטא הנמצא בידם או לשעבר או לעתיד וא\"כ \nכיון שנדחה נדחה להתאחר גם אחר בני מררי בבחינות המספר או על הפחות יהי' שוה לו \nבבחינה האחרת והיא אופן העבודה כמו שנבאר. לז\"א נשא את ראש בני גרשון גם הם כי כמו \nשנשאת ראש קהת אפי' עליו לסיבת כי יצאו ממנו כל זרע הכהונה הגדולה ומשה ע\"ה גם הם \nתן להם מעלה ונשיאות שתקדימם לבני מררי להתחיל המספר בהם וגם לתת להם עבודה יותר \nמיוחסת כמו שיתבאר. וביאר הטעם באומרו לבית אבותם וכו' ירצה בבני קהת הקדמת אותם \nלסיבת משפחותיהם שהיו יותר מעולות כנ\"ל אם משפחת משה ע\"ה כי עם היותו לוי כמותם \nראוי להקדימו ואם משפחת אהרן הכהן אשר הלוים הם משרתים אותם כמ\"ש וילוו עליך \nוישרתוך ולכן הקדים בהם למשפחותם ואח\"כ לבית אבותם כי לסיבת האבות אין ראוי להקדימם \nכי אדרבה גרשון הוא הבכור אך לסיבת משפחותם תן להם מעלה יתירה. אבל בני גרשון אין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "טעם מעלתם למשפחותם אלא לבית אבותם כי גרשון אביהם הי' הבכור כנ\"ל ולכן התחיל לבית \nאבותם כי זו היא סיבה אל מלת נשא הנ\"ל ואח\"כ אמר למשפחותם ואמנם בבני מררי חזר \nלהזכיר כסדר למשפחותם בתחלה כי כן סדר המספר פלוני בן פלוני שהוא המשפחה ואח\"כ עד \nהאב שהוא גרשון וגם לסיבה זו לא זכר במררי נשיאות ראש ולא אמר גם הם כי הנה הוא \nנמנה אחרון לכולם כמשפטו וגם עבודתו היתה גרועה מכולם כמו שיתבאר:\nמבן שלשים שנה וכו'. הנה בני גרשון היתה עבודתם קלה מאד כנזכר בברייתא במלאכת המשכן \nוהם יריעות וקלעים ומיתרים ואין צריך לעבודה זו כ\"כ כח ולכן שוין הם מבן שלשים וכו' \nכמו בני ארבעים עד חמשים כולם במדריגה אחת הם מתחלת שלשים עד שנת החמשים ולכן אמר \nעד בלתי וא\"ו אבל בבני קהת היו משאם כבידה מאד הארון והכפורת והשולחן והמנורה ומזבח \nהזהב כולם זהב כבד בתכלי' וכן במררי הי' קרשים ועמודים ובריחים ויתדות נחושת לכן \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "היותר מובחרים הם בני שלשים שנה כמ\"ש בן שלשים לכח ועוד מדריגה שנית משם ולמטה וז\"ש \nבוא\"ו ועד בן חמשים וכו'. וענין תפקוד אותם כבר נתבאר למה בקהת לא נזכר פקידה \nובגרשון ומררי הוזכרה פקידה. ואומרו כל בא לצבא יש בו ב' פרושים הא' הוא במה שנדייק \nכי בבני ישראל נאמר כל יוצא צבא וכאן נאמר כל הבא לצבא והענין כי צבא בני ישראל הוא \nצבא המלחמה להלחם עם האויבים ולזה נזכר בו יציאה כי יוצאים ממקומם לקראת האומות \nלהלחם בהם. אבל צבא הנזכר בלוים העובדים את עבודת המקדש והמקדש והמשכן אינם יוצאים \nלמלחמה על האויבים .אבל רמז כאן ענין צבא מלחמתה עם בני ישראל עצמן בכמה מקומות אם \nבעגל מי לה' ויאספו אליו כל בני לוי שימו איש חרבו וכו' ואם כשאמרו ניתנה ראש \nונשובה מצרימה נלחמו בני לוי עם בני ישרא.ל והרגו בהם שמונה משפחות וכו' ולזה אמר \nבהם לשון ביאה כל הבא לצבא כי ישראל והלוים ביניהם יישבים ואין צורך בהם יציאה וכפי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "זה יהי' ענין הכתוב תדע למה אני אומר נשא ראש גרשון קהת ומררי לעבודה זו ולא לבני \nישראל הוא לפי שלהיותם בני לוי באיה לצבא על קנאת ה' לכן זכו לעבוד עבודת אהל מועד \nעבדי ה' ומשרתיו:\nוז\"ש כל הבא לצבא לעבוד וכו'. גם בזה יתורץ כי בגרשון ומררי נאמר כל הבא כלומר הכל \n", "en": ""}]}
