{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "78", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 78", "hebrewTitle": "קטע 78", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/78/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/78/", "segments": [{"index": 1, "he": "הם באים אבל בקהת חסר אות ה\"א ואמר כל בא לצבא יען הי' בהם קצת פגם בענין צבא זה של \nהעגל והוא כי נעשה ע\"י אהרן מבני קהת ולא די שלא נלחם אז בהם אלא שעשה אותו ולא בא \nגם הוא לצבא ענ ישראל כשאר בני לוי. גם ירמוז אל העתיד כי קרח ועדתו שהי' מבני יצהר \nבן קהת לא די שלא עזרו את משה אלא נקהלו לצבא עליו להלחם בו כמ\"ש ויקהלו על משה \nוכו'. וזה רמז בחסרון אות ה\"א זו חסרון ביאה טובה לצבא לעזור את תורת משה. הפי' הב' \nירצה כל הבא להיות מכלל צבאותיו של הקב\"ה כדי לעבוד עבודה באהל מועד ואינו צבא \nמלחמה אלא צבא עבודה וכמ\"ש ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגם כפי זה נתרצו \nהשאלות הנ\"ל כי צבא זו ביאה היא לבא לעבוד באהל מועד ואינה יציאה למלחמה ולזה לא \nנאמר כל היוצא אלא כל הבא לצבא וגם לטעם זה אמר בקהת כל בא בחסרון הה\"א אם לסיבה כי \nלא כל בני קהת באים לצבא זו כי הרי משה ע\"ה לא הי' עובד עמהם. סיבה שנית ירמוז אל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "היות משפחתו נחלקת לשתים כהונה ולויה וכל הכהנים אינם עובדים אלא חצי משפחתו הלוים \nמשא\"כ בגרשון ומררי. סיבה שלישית ירמוז אל מ\"ש אח\"כ ולא יבואו לראות כבלע את הקודש \nכי גרשון ומררי היו באים ביאה גמורה ועובדין בידם עבודה גמורה. אכן בני קהת היו \nאהרן ובניו מתחילין העבודה לכהות את הארון והשלחן וכו' ובני קהת נשארין חוץ לאהל עד \nאשר גמרו עבודתם אהרן ובניו ולא היו בני קהת נכנסין ובאים בתוך האהל כבני גרשון \nומררי אשר היו באים ביאה גמורה אל תוך האהל ומסירין בידם הקלעים והיריעות והקרשים \nוכו'. ואומרו לעבוד וכו' הנה בארנו כי קהת הי' לו נשיאות ראש כי עבודתו מעולם \nלהוליך הארון והכפורת והכרובים ושני לוחות העדות וז\"ש זאת עבודת בני קהת בקדש \nהקדשים לפני ולפנים ירמוז על הארון וכו' כנ\"ל גם היו מוליכין את כלי השרת עצמן \nהמנורה והשלחן והמזבח אשר במדרגה שנית והם באהל מועד הנקרא קודש גם כי אינו קודש \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הקדשים ואמנם הם כלים ממש של זהב כי הם עיקר קדושת המשכן אבל גרשון ומררי הם נושאים \nהמשכן עצמו שהם טפלים אל הכלים הנ\"ל אשר בתוכו והוא כדמיון הבני בית של המלך \nהנושאיה את אוצרות המלך וכספו וזהבו. ואמנם העבדים הם הנושאים את האוהלים עצמם ואת \nהעמודים והמקבות להכות ולתקע היתדות והם החוזרים ליטע את האהלים בארץ ולהעמידם וזה \nעבודת גרשון ומררי ולכן אמר בהם לעבוד עבודה באהל מועד כי עבודת עבדיה ממש היא אבל \nבני קהת אמר בהם לעשות מלאכה באהל מועד כי הולכת האוצרו' וכלי הכסף וכלי הזהב של \nהמלך והחזרתן למקומן כבתחלה ולא יתעסקו בתקיעות אהלים והעמדתם מלאכה נקראת ולא \nעבודת עבד:\nואמנם בגרשון ומררי עצמם עם כי הצד השוה שבהם שמלאכתם נקרא' עבודת עבד יש שינוי בהם \nכי בני מררי היו נושאין כל המלאכה הכביד' כגון הקרשים והטמודים והאדנים והיתידות \nוכו' שהוא עבדו' יתיר' אבל בני גרשון מוליכין מלאכה קלה היריעו' וכו' כנ\"ל. שנית כי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "גרשון היו מוליכין את אהל מועד עצמו שהם יריעות שש משזר הנקראים המשכן עצמו ויריעו' \nעזים ותחשים כו' הנקראים אהל מועד כמ\"ש בהם לאהל על המשכן כנודע וכן קלעי החצר עצמו \nשהם עצמות החצר הנעשה ע\"י קלעים. אבל מררי לא נגע באהל ובמשכן ובחצר עצמם אלא \nבמשרתים אותם כמו הקרשים שתחת המשכן והאוהל גם העמודים אשר הם נופלים אל הקלעים \nהתלויה בהם והם החצר עצמו נמצאו כי גם בענין אופן העבודה עצמה יש בה נשיאו' ראש \nומעלה לגרשון על מררי כנ\"ל כי לכן אמר נשא את ראש בני גרשון גה הם משא\"כ בבני מררי. \nוגם בזה יובן כי בגרשון אמר לעבוד עבודה באהל מועד כי העבודה והשירו' והמשא היתה \nבאהל מועד עצמו שהם יריעו' הנק' משכן ויריעו' עזים הנקראי' אהל כמ\"ש והקלעים הנקרא \nחצר המשכן עצמו אבל עבודת משא מררי היא בקרשים ובעמודים הטפלים אל האהל עצמו ואינם \nהאהל או המשכן או החצר עצמן. ולזה אמר בהם עבודת אהל מועד ולא באהל מועד גם אמר את \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לשון ריבוי ועפילה אל אהל עצמו וז\"ש לעבוד את עבוד' אהל מועד, זאת עבודת וכו', \nהרגיש הנה כל המספר הזה וכל המעלה הזו אינה רק ימי מספר בהיותם במדבר ובפרט עתה \nשעדיין לא נגזרה גזיר' המרגליה להתעכב שה ארבעים שנה ואמנם בכניסתן לארץ יבנה בית \nהמקדש ואין להם משא בכתף עוד וכל הגדולו' האלה אינם אלא לפי שעה לז\"א זאת עבוד' בני \nהגרשוני לעבוד ולמשא והנה לעבוד הוא ענין השיר בחצוצרות במצלתיים ובכל כלי זמר וגם \nשוערים להגפת דלתו' ולשמירו' השערים והרבה מלאכו' כאלה ואדרבא המשא בכתף עתה בדור \nהמדבר היא טפילה אל העבודה כנ\"ל וז\"ש לעבוד ולמשא כמ\"ש אח\"כ לעבוד עבוד' עבודה \nועבוד' משא ודרשו רז\"ל עבוד' עבודה זה השיר ונעיל' השערים וכו' ועבוד' משא כמשמעה \nוביאר הנשיאו' ראש שיש בעבוד' משא זו על משא מררי ואמר ונשאו את יריעו' המשכן כלומר \nהיריעו' שהם עצמם נקראים משכן וכו' כנ\"ל:\nעל פי אהרן וכו'. לא נזכר כן לא בקהת ולא במררי והענין כי בקהת לא הוצרך יען כי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אהרן נשיא הקהתי כנודע כי מזרעו הוא אבל בגרשון הבכור היינו סבורים כי בעודחם תהי' \nמתחת יד נשיא הגרשוני אליסף בן לאל לז\"א גם כי הגרשוני הבכור עבודתם תהי' עפ\"י אהרן \nובניו והנה אחר שגם בגרשון הבכור אמר שתהי' עבודתו על פי אהרן ובניו לא הוצרך \nלכותבו במררי הקטן שבכולם:\nועל דרך הרמז נודע כי כללו' כל ישראל נכללין מג' בחינו' הנקראים חסד גבורה ורחמים \nממוצעים והכהנים הם חסד גמורים והלוים גבורה גמורים. וזהו סוד וללוי אמר תומיך \nואוריך לאיש חסידך הוא אהרן הכהן איש פרטי מובדל מהם בבחינ' זו ויצא ממך וז\"ש וללוי \nאמר תומיך ואוריך ועוד יש בך חלוקה שנית הם הלוים שנאמר עליהם ארור אפם כי עז והם \nדין גמור קנאים. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' וכיון שהם חכלי' הדין והגבורה \nצריך שלא תהי' לחורבן העולם אלא אדרבא לבנינו ומהו יורו משפטיך וכו' יהי' עוסקים \nבמלאכת שמים בבית המקדש עבדי ה' ועי\"כ לא יהי' להם חלק ונחלה בארץ וכל היום יעסקו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בתורה ומהם יהי' הסנהדרין מורים המשפטים לישראל כמ\"ש ובאת אל השופט ואל הכהנים \nהלוים וכו' וכל הדין והגבורה שלהם תהי' במלאכ' שמים ובתורה ע\"ד שאמרו רז\"ל האי ת\"ח \nדרתח אורייתא היא דקא מרתחא בי' באופן כי להיותם מדת הדין והגבורה נבחרו להבדל \nעבודתו ית' וגם לשיר וזמר להמתיק מדת הדין כנודע בספר הזהר ונבדלו בזה ממספר בני \nישראל ונספרו בפני עצמן. והנה השבט עצמו נבחר מכולם וכמ\"ש כי בו בחר ה' וכו' ולכן \nהי' שלישי כי כל שלישי שלם וחשבון זה התחיל מן האבו' אברהם יצחק ויעקב השלישי שלם \nמכולה בחיר האבו' ואחריהם ראובן שמעון ולוי השלישי עלה בגורלו ית' והעלהו גבריאל \nלמעלה ואמר לפניו ית' זה חלקך וכו' כמשז\"ל גם שמו ג' אותיו' בלבד לוי. גם פשט ביאור \nשמו לוי לשון לויה שהוא מתלווה עם שנים אחרים והוא שלישי להם. גם הי' לו שלש' בנים \nגרשון קהת ומררי והבן האמצע הוברר לחלקו ית' הוא קהת גם הוא בעל ג' אותיו' כלוי \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אביו גם השלישי לקהת הוברר מכל ישראל הוא משה ע\"ה קהת עמרם משה. גם משה עצמו בו ג' \nאותיו' בלבד ואל זה רמזו רז\"ל באומרם כי לוי ג' אותיו' ונצח חשמונאי מזרעו את יו\"ן \nהרשעה שגם הוא ג' אותיו' אח\"כ נתן משה תורה כלול' מתור' נביאים וכתובים שלשה ובחודש \nהשלישי ולישראל הכלולים משלשה כהנים ולוים וישראלים, ונחזור לענין ג' בני לוי כי \nכולם גבורו' ודינים כנזכר ואמנם קהת המובחר שבהם ושמו מוכיח שהוא גבורה אלא עם \nרחמים כי בהתעוררו בעולם הגבור' מתעורר' בעולם שיעור מיעוט להקהות שיני הרשעים \nואחריו גרשון מתגבר יותר לגרש את הרשעים ואחריו גבורה גמורה מררי מר כלענה אל \nהרשעים. והנה כל מה שהגבור' נרמזת ברחמים הוי יותר מעולה לכן נבחר בתחלה קהת ואח\"כ \nגרשון ואח\"כ מררי כי כמו שכל ההתנהגו' נכללו' בשלש' חסד גבור' רחמים כן כל אחד יש \nלו ב' קצוות ומצוע הרי ג' מדרגות של הגבור' גרשון קהת ומררי:\nויהי ביום כלות משה וכו' בספר הזוהר דרשוהו מלשון כלה שנכנס' לחופ' גם תביט כי ר\"ת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "להקים את המשכן הוא לאה וסוד הענין כי שני בתי מקדשים בית ראשון ובית שני וכמ\"ש \nלשני הם בתי ישראל. ונודע כי אין בית אלא אשה הלא הם שתי ההי\"ן שבשה ה' ראשונ' וה' \nשני' וכנגדם לאה ורחל נשי יעקב הנקרא ישראל סבא בסוד ואלה שמות בני ישראל הבאים את \nיעקב והמשכן ג\"כ כנגד לאה הנרמז בר\"ת כנ\"ל. והיא כלת משה. והנה ברחל חסר בה אות ה' \nכמו בלאה וזלפה ובלהה לרמוז אל בית שני שחסרו בו ה' כמשז\"ל על 'וארצה בו ואכבד' \nואכבד כתיב. ולכן רחל מבכה על בניה בחורבן שני שע\"י אדום. וזהו סוד תפלה למשה איש \nהאלקים ר\"ת לאה הוא כלת משה. ונודע כי פסוק אחרון של זה' המזמור הוא ויהי נועם וכו' \nנאמר ביום שהוקם המשכן ויברך אותם משה ומה ברכם ויהי נועם וכו'. גם כל המזמור הזה \nנדרש עליו. וז\"ש תפלה למשה בעת שהוקם המשכן הרומז לב' מקדשים ראשון ושני והם הראשון \nכנגד לאה הנרמזת בס\"ת כנ\"ל ועליו אמר מעון אתה היית לנו כמ\"ש ושכנתי בתוכם וזה הי' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בדור ודור ב' דורות שבהם נבראו ב' מקדשים, ולפי שצפה שעתידין ליחרב התפלל עליהם \nשיחזו' לבנותם וזה בכח התשוב' ולזה הקדים ואמר בטרם הרים יולדו וכו' ותאמר שיבו בני \nאדם והענין אל תתיאשו כיון שחטאתם לאל אדיר כמוני כי הרי אתם נבראים מחומר עפר מן \nהאדמה אשר על שם זה אתם נקראים בני אדם ולכן יש' לכם מחילה ע\"י התשוב', או ירצה \nשובו בתשוב' כי אפי' לאדם הראשון עצמו יציר כפו ועכ\"ז חטא ובפרט שחטא מאד כמשז\"ל \nבמס' סנהדרין שעבר על ז' מצות שנצטווה וכופר ומין ואפיקורס ומושך בערלתו הי' \nוקבלתיו בתשוב' ואתם בניו של אדה תלמדו ממנו לשוב בתשוב' ואקבל אתכם במכש\"כ. וביאור \nמה תועל' הי' לאדם הראשון ע\"י תשובתו ואמר כי נענש ביום אכלך ממנו מות תמות וע\"י \nהתשוב' חי' אלף שנה ונחשבו לו ליום א' וז\"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול ר\"ל \nכאותו יום שגזרת עליו אתמול טרם יום שבת הוא יום הששי אתמול ליום שבת אבל שבת אינו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "נקרא אתמול כי אין אחריו יום אחר ואז אמרת לו שימות באותו יום שיאכל ממנו ואח\"כ על \nהחטא ההוא נתגלגלו בכמה גלגולים הדומים לערב ובוקר כי בבוקר יציץ וחלף לערב ימולל \nויבש. והנה תקותינו היתה בבהמ\"ק ראשון הנרמז בפסוק מעון אתה היית לנו כנ\"ל וכבר אני \nרואה שיחרב אבל ידעתי קיצו שהה ע' שנה וע\"פ שפלוני מנה וטעה וכפי מספרו עברו יותר \nמשמונים שנה וז\"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה כלומר בסיבת עונותינו הנ\"ל אשר שתה \nלנגדך הנה בסבתם ובהם הי' ימי שנותינו בגלו' בבל ע' שנה כפי האמת אך כפי הטעו' הי' \nיותר ובגבורו' האפשר יותר שמונים שנה היו ואז רהבם וממשלתם של הכשדים הי' עמל ואון \nכי גז ופרח חיש לפתע פתאום ונשאר' המלכו' למדי ופרס. ועי\"כ ונעופ' אל ירושלים לבנו' \nבית שני כמ\"ש מי אלה כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיה' בהמ\"ק שני. אבל עתה בבית שני \nהי' רע לאין קץ כי לא נתגלה קיצו ומי יודע עוז אפיך כמה יהי' נמשך. והנה כפי מנין \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ימינו נודע לנו באיזה יום תהי' הגאול' כמבואר אצלינו כי ואו ימי בראשי' רומזין אל \nכל העתיד בשיתא אלפי שני וביום הששי שנברא אדם באלף ששי יברא המשיח האמנם עדיין \nצריכין אנו לידע באיזה זמן פרטי באלף הששי עצמו תהי' הגאולה. ואמנם ענין זה שמור \nבלב כמ\"ש כי יום נקם בלבי ולכן אין שום נברא יכול להתנבא עליו אא\"כ יהי' הנביא ההוא \nמתנבא מלבב חכמ' הוא לבו ית' הנקרא לבב חכמה ולא לבב חכם שקנה חכמ' כי הלא הוא עצמו \nמקור החכמ' וכיון שכן הוא צריכין אנו להתפלל ולומר שובה ה' עד מתי ירצה אתה אומר \nלנו שובו בני אדם ואנו אומרים כי הכל תלוי בך ואתה תשיבנו וז\"ש שובה ה' כי אם תמתין \nלתשובתינו אין תקוה כי הרי עד מתי תמתין לתשובתינו ואם אין בנו מעשים עשה למענך כי \nאנו עבדיך וז\"ש והנחם על עבדיך ושבענו בבוקר האלף הששי חסדך חסד חינם למענך ולא \nיהי' עוד גלות אחר כלל אלא ונרננה ונשמח' בכל ימינו, ואחר אשר התפלל על שתי הגליו' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הנ\"ל הכוללים של הד' גליו' חזר והתפלל על קיום והעמד' שתי בתי מקדשים עצמן וכנגד \nהראשון אמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו כדי שע\"י כן המקדש הראשון שהוא מעשה ידינו \nולא מעשה ידיו ית' כמו שעתיד להיו' הבית האחרון שנאמר בונה ירושלים ה' ועכ\"ז כוננה \nאותו עלינו וכנגד המקדש השני שגם הוא מעשה ידינו אמר ומעשה ידינו כוננהו. ולפי \nשבמקדש שני תמיד הי' המקדש בקיומו אלא שישראל היו משועבדים למדי ויון ואדום לז\"א \nכוננהו לו לבית עצמו אבל במקדש ראשון שגם ישראל עצמן היו במלכותם קיימת אמר כוננה \nעלינו כי גה אנחנו נתכונן על ידו ג\"כ. והנה זה ענין עצמו נרמז בפסוק הזה ויהי ביום \nכלות משה להקים את המשכן הזה התחתון נתכון גם אל המשכן העליון שבשמים המכוין כנגדו \nהנרמז בר\"ת לאה כנ\"ל וימשח ויקדש אותו וכו' והי' כל זו ההקמ' והמשיח' והקידוש ע\"י \nמשה ע\"ה ואז גם הקב\"ה הסכים על ידו והמשיך נועם ה' עליו והמשכן התחתון הזה אשר הוא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מעשה ידינו הוא וכליו והמזבח וכליו וימשחם הקב\"ה ויקדש הקב\"ה אותם הוא ג\"כ וזהו \nשחזר ואמר שנית וימשחם ויקדש אותם. גה בזה יתורץ היכן נזכרה הגזיר' וזה שיעור הכתוב \nומה שהי' ביום כלות משה וכו' הוא כי הקב\"ה ג\"כ וימשחם ויקדש אותם. ובראות הנשיאים \nכי הקב\"ה הסכי' למשוח ולקדש אותם מן המשכן והמזבח העליוני' אז ויקריבו הנשיאי' וכו' \nע\"ד מה שפרשנו בריש פ' בהעלותך עיין שם היטב איך ע\"י קרבן חנוכ' המזבח התחתון גרמו \nגם שפע המזבח העליון וזה שאמר למטה זאת חנוכ' המזבח ביום המשח אותו סתם כלומר ע\"י \nהקב\"ה כמו שרמזנו באומרו וימשחם ויקדש אותם וז\"ש זאת כלומר זאת התחתונ' היתה כנגד \nהעליונ' ולכוונ' זו נכתוונו הנשיאי' כנזכר שם ביאור סוף פרש' זו וע\"ש:\nוידבר וכו' דבר אל בני וכו'. איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר וכו' ענין הנזירו' \nיש בו אופני' שונים אם כוונתו לשמי' כההיא דשמעון הצדיק שפחז עליו יצרו נודר בנזיר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לגלח את שערו קווצותיו תלתלים וטוב רואי עליו נאמר קדוש הוא לה' ואם נודר על שאר \nדברי' כאדם האומר הריני נזיר אם אוכל אם אשתה וכו' עליו נאמר וכפר עליו מאשר חטא על \nהנפש כסבר' ר' אליעזר הקפר שציער עצמו מן היין וכמ\"ש טוב אשר לא תדור וכו'. וע\"כ \nהזכיר בו דיבור לשון קושי למי שנודר לצורך עסקיו ואמיר' בחשאי לנודר לשם שמים. ולכן \nהזכיר היות הדיבור הזה לבני ישראל כי ראוי אל הבנים ילמדו להיותם כאביהם ישראל אשר \nהי' מפחד מלידור פן ידור ולא ישלם כי עליו כתיב שארי' ישראל לא ידברו כזב וכו' \nובמצוא את עצמו בצרה הי' נודד כמ\"ש וידר יעקב נדר וכו' מכאן אמרו רז\"ל שמצוה לידור \nבעת צרה. או לענין מצוה כמ\"ש נשבטתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וכתיב נדרו ושלמו לה' \nאלהיכם וכו'. גם לכן לא הזכיר אדם או נפש כענין אדם כי יקריב מכם נפש כי תחטא ולא \nאיש הנודע כי הוא כינוי אל איש צדיק כי הוא לבדו יוכל לידור בעת צרה ולא זולתו פן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "יעבור על נדרו, ורצה הכתוב לבאר הוא בעצמו בפירוש מי הוא זה הנודר אשר עליו נאמר \nנזר אלהיו על ראשו ואמר כי אין זה אלא האיש אשר יפליא ויפריש עצמו מן העביר' וע\"כ \nינדור נדר בנזיר באופן כי אין כוונתו רק להזיר ולהפריש עצמו לה' לשם שמים אשר ע\"כ \nלא נדר נדר אחר רק נדר נזיר שהוא להפריש עצמו מן היין הגורם כמה עבירו' וכמו שדרשו \nרז\"ל על סמיכו' הפרשיו' סוטה נזיר כי כל הרואה סוטה בקלקול' יזיר עצמו מן היין וז\"ש \nלנדור נדר נזיר גם זה ענין חזרתו לאמר להזיר לה' כנ\"ל:\nואנחנו נלך בעקבו' רז\"ל ונדרוש ג\"כ כי כל הרואה סוטה בקלקולה ונדר להזיר לה' יבורך \nמפי עליון ולכן נסמכ' לזה פרש' ברכת כהנים יברכך ה' וישמרך. או נוכל לבאר באופן אחר \nע\"ד משרז\"ל כי הכהן גדול והנזיר השוו לכמה דברים כנזכר במס' נזיר ולכן נסמכה פרש' \nהנזיר ופרש' ברכת כהנים יחדיו. ולהיו' כי ג' מינים אסורים בנזיר ומשלשתם ראוי להזיר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ולהפרש והם היין והתגלח' והטומא' לכן בכל מין מהם חזר להזכיר כל ימי נזרו וכו'. \nהאמנם יש קצת שינוי בלשונם כי בזה נאמר כל ימי נזרו ובתגלח' כל ימי נדר נזרו \nובטומאה כל ימי הזירו ובסוף שלשתם חזר פעם רביעי' לכוללם יחד כל ימי נזרו קדוש הוא \nלה' וכמו שנבאר סיבת כל אחד בעז\"ה. והתחיל ביין כי עיקר גרמא בנזקין הוא היין המגבר \nאת היצה\"ר עליו וממנו עיקר הנזירו' וההפרש' וז\"ש מיין ושכר יזיר כלומר עיקר מלת \nהנזירו' הנ\"ל אינו אלא מן היין והשכר משא\"כ בתגלח' ובטומא' כי הם דברים נכריים \nנמשכו על האדה ע\"י נזירותו מן היין כי ע\"י סור מרע הנמשך מהיין ימשך עליו הקדוש' \nונזר אלהיו על ראשו שהוא השיער כמ\"ש גדל פרע וכו' ומכיון שנמשכה עליו הקדוש' ראוי \nאליו אח\"כ להמנע מטומא' ולכן הוזכרו בפרש' על הסדר הזה יין ותגלח' וטומא'. גם לכן \nלא נאמר בשניהם שיזיר עצמו מן התער ומן הטומא' רק ביין לבדו הזכיר נזירו' כנז' מיין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ושכר יזיר ובב' האחרים אמר חער לא יעבור על נפש מת לא יבא. ובזה ג\"כ יתורץ למה לא \nהתחיל גם בענין היין בענין כל ימי נזרו מיין ושכר יזיר ע\"ד מה שהקדים בשני האחרי' \n", "en": ""}]}
