הם באים אבל בקהת חסר אות ה"א ואמר כל בא לצבא יען הי' בהם קצת פגם בענין צבא זה של העגל והוא כי נעשה ע"י אהרן מבני קהת ולא די שלא נלחם אז בהם אלא שעשה אותו ולא בא גם הוא לצבא ענ ישראל כשאר בני לוי. גם ירמוז אל העתיד כי קרח ועדתו שהי' מבני יצהר בן קהת לא די שלא עזרו את משה אלא נקהלו לצבא עליו להלחם בו כמ"ש ויקהלו על משה וכו'. וזה רמז בחסרון אות ה"א זו חסרון ביאה טובה לצבא לעזור את תורת משה. הפי' הב' ירצה כל הבא להיות מכלל צבאותיו של הקב"ה כדי לעבוד עבודה באהל מועד ואינו צבא מלחמה אלא צבא עבודה וכמ"ש ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגם כפי זה נתרצו השאלות הנ"ל כי צבא זו ביאה היא לבא לעבוד באהל מועד ואינה יציאה למלחמה ולזה לא נאמר כל היוצא אלא כל הבא לצבא וגם לטעם זה אמר בקהת כל בא בחסרון הה"א אם לסיבה כי לא כל בני קהת באים לצבא זו כי הרי משה ע"ה לא הי' עובד עמהם. סיבה שנית ירמוז אל היות משפחתו נחלקת לשתים כהונה ולויה וכל הכהנים אינם עובדים אלא חצי משפחתו הלוים משא"כ בגרשון ומררי. סיבה שלישית ירמוז אל מ"ש אח"כ ולא יבואו לראות כבלע את הקודש כי גרשון ומררי היו באים ביאה גמורה ועובדין בידם עבודה גמורה. אכן בני קהת היו אהרן ובניו מתחילין העבודה לכהות את הארון והשלחן וכו' ובני קהת נשארין חוץ לאהל עד אשר גמרו עבודתם אהרן ובניו ולא היו בני קהת נכנסין ובאים בתוך האהל כבני גרשון ומררי אשר היו באים ביאה גמורה אל תוך האהל ומסירין בידם הקלעים והיריעות והקרשים וכו'. ואומרו לעבוד וכו' הנה בארנו כי קהת הי' לו נשיאות ראש כי עבודתו מעולם להוליך הארון והכפורת והכרובים ושני לוחות העדות וז"ש זאת עבודת בני קהת בקדש הקדשים לפני ולפנים ירמוז על הארון וכו' כנ"ל גם היו מוליכין את כלי השרת עצמן המנורה והשלחן והמזבח אשר במדרגה שנית והם באהל מועד הנקרא קודש גם כי אינו קודש הקדשים ואמנם הם כלים ממש של זהב כי הם עיקר קדושת המשכן אבל גרשון ומררי הם נושאים המשכן עצמו שהם טפלים אל הכלים הנ"ל אשר בתוכו והוא כדמיון הבני בית של המלך הנושאיה את אוצרות המלך וכספו וזהבו. ואמנם העבדים הם הנושאים את האוהלים עצמם ואת העמודים והמקבות להכות ולתקע היתדות והם החוזרים ליטע את האהלים בארץ ולהעמידם וזה עבודת גרשון ומררי ולכן אמר בהם לעבוד עבודה באהל מועד כי עבודת עבדיה ממש היא אבל בני קהת אמר בהם לעשות מלאכה באהל מועד כי הולכת האוצרו' וכלי הכסף וכלי הזהב של המלך והחזרתן למקומן כבתחלה ולא יתעסקו בתקיעות אהלים והעמדתם מלאכה נקראת ולא עבודת עבד: ואמנם בגרשון ומררי עצמם עם כי הצד השוה שבהם שמלאכתם נקרא' עבודת עבד יש שינוי בהם כי בני מררי היו נושאין כל המלאכה הכביד' כגון הקרשים והטמודים והאדנים והיתידות וכו' שהוא עבדו' יתיר' אבל בני גרשון מוליכין מלאכה קלה היריעו' וכו' כנ"ל. שנית כי גרשון היו מוליכין את אהל מועד עצמו שהם יריעות שש משזר הנקראים המשכן עצמו ויריעו' עזים ותחשים כו' הנקראים אהל מועד כמ"ש בהם לאהל על המשכן כנודע וכן קלעי החצר עצמו שהם עצמות החצר הנעשה ע"י קלעים. אבל מררי לא נגע באהל ובמשכן ובחצר עצמם אלא במשרתים אותם כמו הקרשים שתחת המשכן והאוהל גם העמודים אשר הם נופלים אל הקלעים התלויה בהם והם החצר עצמו נמצאו כי גם בענין אופן העבודה עצמה יש בה נשיאו' ראש ומעלה לגרשון על מררי כנ"ל כי לכן אמר נשא את ראש בני גרשון גה הם משא"כ בבני מררי. וגם בזה יובן כי בגרשון אמר לעבוד עבודה באהל מועד כי העבודה והשירו' והמשא היתה באהל מועד עצמו שהם יריעו' הנק' משכן ויריעו' עזים הנקראי' אהל כמ"ש והקלעים הנקרא חצר המשכן עצמו אבל עבודת משא מררי היא בקרשים ובעמודים הטפלים אל האהל עצמו ואינם האהל או המשכן או החצר עצמן. ולזה אמר בהם עבודת אהל מועד ולא באהל מועד גם אמר את לשון ריבוי ועפילה אל אהל עצמו וז"ש לעבוד את עבוד' אהל מועד, זאת עבודת וכו', הרגיש הנה כל המספר הזה וכל המעלה הזו אינה רק ימי מספר בהיותם במדבר ובפרט עתה שעדיין לא נגזרה גזיר' המרגליה להתעכב שה ארבעים שנה ואמנם בכניסתן לארץ יבנה בית המקדש ואין להם משא בכתף עוד וכל הגדולו' האלה אינם אלא לפי שעה לז"א זאת עבוד' בני הגרשוני לעבוד ולמשא והנה לעבוד הוא ענין השיר בחצוצרות במצלתיים ובכל כלי זמר וגם שוערים להגפת דלתו' ולשמירו' השערים והרבה מלאכו' כאלה ואדרבא המשא בכתף עתה בדור המדבר היא טפילה אל העבודה כנ"ל וז"ש לעבוד ולמשא כמ"ש אח"כ לעבוד עבוד' עבודה ועבוד' משא ודרשו רז"ל עבוד' עבודה זה השיר ונעיל' השערים וכו' ועבוד' משא כמשמעה וביאר הנשיאו' ראש שיש בעבוד' משא זו על משא מררי ואמר ונשאו את יריעו' המשכן כלומר היריעו' שהם עצמם נקראים משכן וכו' כנ"ל: על פי אהרן וכו'. לא נזכר כן לא בקהת ולא במררי והענין כי בקהת לא הוצרך יען כי אהרן נשיא הקהתי כנודע כי מזרעו הוא אבל בגרשון הבכור היינו סבורים כי בעודחם תהי' מתחת יד נשיא הגרשוני אליסף בן לאל לז"א גם כי הגרשוני הבכור עבודתם תהי' עפ"י אהרן ובניו והנה אחר שגם בגרשון הבכור אמר שתהי' עבודתו על פי אהרן ובניו לא הוצרך לכותבו במררי הקטן שבכולם: ועל דרך הרמז נודע כי כללו' כל ישראל נכללין מג' בחינו' הנקראים חסד גבורה ורחמים ממוצעים והכהנים הם חסד גמורים והלוים גבורה גמורים. וזהו סוד וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך הוא אהרן הכהן איש פרטי מובדל מהם בבחינ' זו ויצא ממך וז"ש וללוי אמר תומיך ואוריך ועוד יש בך חלוקה שנית הם הלוים שנאמר עליהם ארור אפם כי עז והם דין גמור קנאים. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' וכיון שהם חכלי' הדין והגבורה צריך שלא תהי' לחורבן העולם אלא אדרבא לבנינו ומהו יורו משפטיך וכו' יהי' עוסקים במלאכת שמים בבית המקדש עבדי ה' ועי"כ לא יהי' להם חלק ונחלה בארץ וכל היום יעסקו בתורה ומהם יהי' הסנהדרין מורים המשפטים לישראל כמ"ש ובאת אל השופט ואל הכהנים הלוים וכו' וכל הדין והגבורה שלהם תהי' במלאכ' שמים ובתורה ע"ד שאמרו רז"ל האי ת"ח דרתח אורייתא היא דקא מרתחא בי' באופן כי להיותם מדת הדין והגבורה נבחרו להבדל עבודתו ית' וגם לשיר וזמר להמתיק מדת הדין כנודע בספר הזהר ונבדלו בזה ממספר בני ישראל ונספרו בפני עצמן. והנה השבט עצמו נבחר מכולם וכמ"ש כי בו בחר ה' וכו' ולכן הי' שלישי כי כל שלישי שלם וחשבון זה התחיל מן האבו' אברהם יצחק ויעקב השלישי שלם מכולה בחיר האבו' ואחריהם ראובן שמעון ולוי השלישי עלה בגורלו ית' והעלהו גבריאל למעלה ואמר לפניו ית' זה חלקך וכו' כמשז"ל גם שמו ג' אותיו' בלבד לוי. גם פשט ביאור שמו לוי לשון לויה שהוא מתלווה עם שנים אחרים והוא שלישי להם. גם הי' לו שלש' בנים גרשון קהת ומררי והבן האמצע הוברר לחלקו ית' הוא קהת גם הוא בעל ג' אותיו' כלוי אביו גם השלישי לקהת הוברר מכל ישראל הוא משה ע"ה קהת עמרם משה. גם משה עצמו בו ג' אותיו' בלבד ואל זה רמזו רז"ל באומרם כי לוי ג' אותיו' ונצח חשמונאי מזרעו את יו"ן הרשעה שגם הוא ג' אותיו' אח"כ נתן משה תורה כלול' מתור' נביאים וכתובים שלשה ובחודש השלישי ולישראל הכלולים משלשה כהנים ולוים וישראלים, ונחזור לענין ג' בני לוי כי כולם גבורו' ודינים כנזכר ואמנם קהת המובחר שבהם ושמו מוכיח שהוא גבורה אלא עם רחמים כי בהתעוררו בעולם הגבור' מתעורר' בעולם שיעור מיעוט להקהות שיני הרשעים ואחריו גרשון מתגבר יותר לגרש את הרשעים ואחריו גבורה גמורה מררי מר כלענה אל הרשעים. והנה כל מה שהגבור' נרמזת ברחמים הוי יותר מעולה לכן נבחר בתחלה קהת ואח"כ גרשון ואח"כ מררי כי כמו שכל ההתנהגו' נכללו' בשלש' חסד גבור' רחמים כן כל אחד יש לו ב' קצוות ומצוע הרי ג' מדרגות של הגבור' גרשון קהת ומררי: ויהי ביום כלות משה וכו' בספר הזוהר דרשוהו מלשון כלה שנכנס' לחופ' גם תביט כי ר"ת להקים את המשכן הוא לאה וסוד הענין כי שני בתי מקדשים בית ראשון ובית שני וכמ"ש לשני הם בתי ישראל. ונודע כי אין בית אלא אשה הלא הם שתי ההי"ן שבשה ה' ראשונ' וה' שני' וכנגדם לאה ורחל נשי יעקב הנקרא ישראל סבא בסוד ואלה שמות בני ישראל הבאים את יעקב והמשכן ג"כ כנגד לאה הנרמז בר"ת כנ"ל. והיא כלת משה. והנה ברחל חסר בה אות ה' כמו בלאה וזלפה ובלהה לרמוז אל בית שני שחסרו בו ה' כמשז"ל על 'וארצה בו ואכבד' ואכבד כתיב. ולכן רחל מבכה על בניה בחורבן שני שע"י אדום. וזהו סוד תפלה למשה איש האלקים ר"ת לאה הוא כלת משה. ונודע כי פסוק אחרון של זה' המזמור הוא ויהי נועם וכו' נאמר ביום שהוקם המשכן ויברך אותם משה ומה ברכם ויהי נועם וכו'. גם כל המזמור הזה נדרש עליו. וז"ש תפלה למשה בעת שהוקם המשכן הרומז לב' מקדשים ראשון ושני והם הראשון כנגד לאה הנרמזת בס"ת כנ"ל ועליו אמר מעון אתה היית לנו כמ"ש ושכנתי בתוכם וזה הי' בדור ודור ב' דורות שבהם נבראו ב' מקדשים, ולפי שצפה שעתידין ליחרב התפלל עליהם שיחזו' לבנותם וזה בכח התשוב' ולזה הקדים ואמר בטרם הרים יולדו וכו' ותאמר שיבו בני אדם והענין אל תתיאשו כיון שחטאתם לאל אדיר כמוני כי הרי אתם נבראים מחומר עפר מן האדמה אשר על שם זה אתם נקראים בני אדם ולכן יש' לכם מחילה ע"י התשוב', או ירצה שובו בתשוב' כי אפי' לאדם הראשון עצמו יציר כפו ועכ"ז חטא ובפרט שחטא מאד כמשז"ל במס' סנהדרין שעבר על ז' מצות שנצטווה וכופר ומין ואפיקורס ומושך בערלתו הי' וקבלתיו בתשוב' ואתם בניו של אדה תלמדו ממנו לשוב בתשוב' ואקבל אתכם במכש"כ. וביאור מה תועל' הי' לאדם הראשון ע"י תשובתו ואמר כי נענש ביום אכלך ממנו מות תמות וע"י התשוב' חי' אלף שנה ונחשבו לו ליום א' וז"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול ר"ל כאותו יום שגזרת עליו אתמול טרם יום שבת הוא יום הששי אתמול ליום שבת אבל שבת אינו נקרא אתמול כי אין אחריו יום אחר ואז אמרת לו שימות באותו יום שיאכל ממנו ואח"כ על החטא ההוא נתגלגלו בכמה גלגולים הדומים לערב ובוקר כי בבוקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש. והנה תקותינו היתה בבהמ"ק ראשון הנרמז בפסוק מעון אתה היית לנו כנ"ל וכבר אני רואה שיחרב אבל ידעתי קיצו שהה ע' שנה וע"פ שפלוני מנה וטעה וכפי מספרו עברו יותר משמונים שנה וז"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה כלומר בסיבת עונותינו הנ"ל אשר שתה לנגדך הנה בסבתם ובהם הי' ימי שנותינו בגלו' בבל ע' שנה כפי האמת אך כפי הטעו' הי' יותר ובגבורו' האפשר יותר שמונים שנה היו ואז רהבם וממשלתם של הכשדים הי' עמל ואון כי גז ופרח חיש לפתע פתאום ונשאר' המלכו' למדי ופרס. ועי"כ ונעופ' אל ירושלים לבנו' בית שני כמ"ש מי אלה כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיה' בהמ"ק שני. אבל עתה בבית שני הי' רע לאין קץ כי לא נתגלה קיצו ומי יודע עוז אפיך כמה יהי' נמשך. והנה כפי מנין ימינו נודע לנו באיזה יום תהי' הגאול' כמבואר אצלינו כי ואו ימי בראשי' רומזין אל כל העתיד בשיתא אלפי שני וביום הששי שנברא אדם באלף ששי יברא המשיח האמנם עדיין צריכין אנו לידע באיזה זמן פרטי באלף הששי עצמו תהי' הגאולה. ואמנם ענין זה שמור בלב כמ"ש כי יום נקם בלבי ולכן אין שום נברא יכול להתנבא עליו אא"כ יהי' הנביא ההוא מתנבא מלבב חכמ' הוא לבו ית' הנקרא לבב חכמה ולא לבב חכם שקנה חכמ' כי הלא הוא עצמו מקור החכמ' וכיון שכן הוא צריכין אנו להתפלל ולומר שובה ה' עד מתי ירצה אתה אומר לנו שובו בני אדם ואנו אומרים כי הכל תלוי בך ואתה תשיבנו וז"ש שובה ה' כי אם תמתין לתשובתינו אין תקוה כי הרי עד מתי תמתין לתשובתינו ואם אין בנו מעשים עשה למענך כי אנו עבדיך וז"ש והנחם על עבדיך ושבענו בבוקר האלף הששי חסדך חסד חינם למענך ולא יהי' עוד גלות אחר כלל אלא ונרננה ונשמח' בכל ימינו, ואחר אשר התפלל על שתי הגליו' הנ"ל הכוללים של הד' גליו' חזר והתפלל על קיום והעמד' שתי בתי מקדשים עצמן וכנגד הראשון אמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו כדי שע"י כן המקדש הראשון שהוא מעשה ידינו ולא מעשה ידיו ית' כמו שעתיד להיו' הבית האחרון שנאמר בונה ירושלים ה' ועכ"ז כוננה אותו עלינו וכנגד המקדש השני שגם הוא מעשה ידינו אמר ומעשה ידינו כוננהו. ולפי שבמקדש שני תמיד הי' המקדש בקיומו אלא שישראל היו משועבדים למדי ויון ואדום לז"א כוננהו לו לבית עצמו אבל במקדש ראשון שגם ישראל עצמן היו במלכותם קיימת אמר כוננה עלינו כי גה אנחנו נתכונן על ידו ג"כ. והנה זה ענין עצמו נרמז בפסוק הזה ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן הזה התחתון נתכון גם אל המשכן העליון שבשמים המכוין כנגדו הנרמז בר"ת לאה כנ"ל וימשח ויקדש אותו וכו' והי' כל זו ההקמ' והמשיח' והקידוש ע"י משה ע"ה ואז גם הקב"ה הסכים על ידו והמשיך נועם ה' עליו והמשכן התחתון הזה אשר הוא מעשה ידינו הוא וכליו והמזבח וכליו וימשחם הקב"ה ויקדש הקב"ה אותם הוא ג"כ וזהו שחזר ואמר שנית וימשחם ויקדש אותם. גה בזה יתורץ היכן נזכרה הגזיר' וזה שיעור הכתוב ומה שהי' ביום כלות משה וכו' הוא כי הקב"ה ג"כ וימשחם ויקדש אותם. ובראות הנשיאים כי הקב"ה הסכי' למשוח ולקדש אותם מן המשכן והמזבח העליוני' אז ויקריבו הנשיאי' וכו' ע"ד מה שפרשנו בריש פ' בהעלותך עיין שם היטב איך ע"י קרבן חנוכ' המזבח התחתון גרמו גם שפע המזבח העליון וזה שאמר למטה זאת חנוכ' המזבח ביום המשח אותו סתם כלומר ע"י הקב"ה כמו שרמזנו באומרו וימשחם ויקדש אותם וז"ש זאת כלומר זאת התחתונ' היתה כנגד העליונ' ולכוונ' זו נכתוונו הנשיאי' כנזכר שם ביאור סוף פרש' זו וע"ש: וידבר וכו' דבר אל בני וכו'. איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר וכו' ענין הנזירו' יש בו אופני' שונים אם כוונתו לשמי' כההיא דשמעון הצדיק שפחז עליו יצרו נודר בנזיר לגלח את שערו קווצותיו תלתלים וטוב רואי עליו נאמר קדוש הוא לה' ואם נודר על שאר דברי' כאדם האומר הריני נזיר אם אוכל אם אשתה וכו' עליו נאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש כסבר' ר' אליעזר הקפר שציער עצמו מן היין וכמ"ש טוב אשר לא תדור וכו'. וע"כ הזכיר בו דיבור לשון קושי למי שנודר לצורך עסקיו ואמיר' בחשאי לנודר לשם שמים. ולכן הזכיר היות הדיבור הזה לבני ישראל כי ראוי אל הבנים ילמדו להיותם כאביהם ישראל אשר הי' מפחד מלידור פן ידור ולא ישלם כי עליו כתיב שארי' ישראל לא ידברו כזב וכו' ובמצוא את עצמו בצרה הי' נודד כמ"ש וידר יעקב נדר וכו' מכאן אמרו רז"ל שמצוה לידור בעת צרה. או לענין מצוה כמ"ש נשבטתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וכתיב נדרו ושלמו לה' אלהיכם וכו'. גם לכן לא הזכיר אדם או נפש כענין אדם כי יקריב מכם נפש כי תחטא ולא איש הנודע כי הוא כינוי אל איש צדיק כי הוא לבדו יוכל לידור בעת צרה ולא זולתו פן יעבור על נדרו, ורצה הכתוב לבאר הוא בעצמו בפירוש מי הוא זה הנודר אשר עליו נאמר נזר אלהיו על ראשו ואמר כי אין זה אלא האיש אשר יפליא ויפריש עצמו מן העביר' וע"כ ינדור נדר בנזיר באופן כי אין כוונתו רק להזיר ולהפריש עצמו לה' לשם שמים אשר ע"כ לא נדר נדר אחר רק נדר נזיר שהוא להפריש עצמו מן היין הגורם כמה עבירו' וכמו שדרשו רז"ל על סמיכו' הפרשיו' סוטה נזיר כי כל הרואה סוטה בקלקול' יזיר עצמו מן היין וז"ש לנדור נדר נזיר גם זה ענין חזרתו לאמר להזיר לה' כנ"ל: ואנחנו נלך בעקבו' רז"ל ונדרוש ג"כ כי כל הרואה סוטה בקלקולה ונדר להזיר לה' יבורך מפי עליון ולכן נסמכ' לזה פרש' ברכת כהנים יברכך ה' וישמרך. או נוכל לבאר באופן אחר ע"ד משרז"ל כי הכהן גדול והנזיר השוו לכמה דברים כנזכר במס' נזיר ולכן נסמכה פרש' הנזיר ופרש' ברכת כהנים יחדיו. ולהיו' כי ג' מינים אסורים בנזיר ומשלשתם ראוי להזיר ולהפרש והם היין והתגלח' והטומא' לכן בכל מין מהם חזר להזכיר כל ימי נזרו וכו'. האמנם יש קצת שינוי בלשונם כי בזה נאמר כל ימי נזרו ובתגלח' כל ימי נדר נזרו ובטומאה כל ימי הזירו ובסוף שלשתם חזר פעם רביעי' לכוללם יחד כל ימי נזרו קדוש הוא לה' וכמו שנבאר סיבת כל אחד בעז"ה. והתחיל ביין כי עיקר גרמא בנזקין הוא היין המגבר את היצה"ר עליו וממנו עיקר הנזירו' וההפרש' וז"ש מיין ושכר יזיר כלומר עיקר מלת הנזירו' הנ"ל אינו אלא מן היין והשכר משא"כ בתגלח' ובטומא' כי הם דברים נכריים נמשכו על האדה ע"י נזירותו מן היין כי ע"י סור מרע הנמשך מהיין ימשך עליו הקדוש' ונזר אלהיו על ראשו שהוא השיער כמ"ש גדל פרע וכו' ומכיון שנמשכה עליו הקדוש' ראוי אליו אח"כ להמנע מטומא' ולכן הוזכרו בפרש' על הסדר הזה יין ותגלח' וטומא'. גם לכן לא נאמר בשניהם שיזיר עצמו מן התער ומן הטומא' רק ביין לבדו הזכיר נזירו' כנז' מיין ושכר יזיר ובב' האחרים אמר חער לא יעבור על נפש מת לא יבא. ובזה ג"כ יתורץ למה לא התחיל גם בענין היין בענין כל ימי נזרו מיין ושכר יזיר ע"ד מה שהקדים בשני האחרי'