{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "79", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 79", "hebrewTitle": "קטע 79", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/79/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/79/", "segments": [{"index": 1, "he": "כל ימי נזרו תער וכו' כל ימי הזירו על נפש מת לא יבא לרמוז כי היין הוא עצמו עיקר \nהנזירו' להזיר ממנו ואח\"ז כל ימי הזירו פירוש מן היין הנ\"ל ראוי לו כי תער לא יעבור \nוכו' כנ\"ל. האמנם אחר שהקדים פסוק מיין ושכר יזיר לרמוז אל הנ\"ל חזר בפסוק השני \nוהתחיל באומרו כל ימי נזרו מכל אשר יצא וכו' כי גם בענין היין ראוי להזכיר ענין \nאסורו בהשווא' א' בשיעור המשך כל ימי נזרו ע\"ד התגלח' והטומא'. והנה לא רצה לכלול \nכל אסורי היין ביחד מיין ושכר וחומץ ומשר' ענבי' וענבי' לחים ויבשי' יזיר כי רצה \nלהודיע מה שביארנו והוא כי אין נזירו' אלא מן היין כי הוא הגורם אל היצה\"ר משא\"כ \nבחומץ ובענבי' ובמשר' הענבי' טרם יתחזק לטעם היין וז\"א מיין ושכר לבדם יזיר כי בהם \nיפול לשון נזירו' ממש ולעשו' סייג לזה ראוי שירחיק אף מו החומץ וכו' וז\"ש חומץ יין \nוכו' כמשז\"ל לך לך אמרין נזירא סחור לכרמא לא תקרב עם היות כי אין חשש חיזוק גירוי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "היצה\"ר באלו. ויען היות )היות( הזה כליל מכמה הרחקו' הזכירם ע\"ד מדריג' לא זו אף זו \nכמו שיתבאר. ותחל' הזכיר החומץ אשר כבר נכנס במדריג' היין אלא שלקה. אח\"כ הזכיר \nמשרת ענבים כי גה הם דומין אל היין בהתחלתו יותר מאכיל' הענבי' עצמן כמו שהן האמנם \nעדיין לא נכנסו במדריג' יין כמו החומץ ואח\"כ הזכיר הענבי' כמו שהן רחוקין מן היין \nלגמרי כי זה שתיה וזה אכילה וגם בהם עצמן התחיל בלחים הראויים לסחוט מהם היין ואח\"כ \nהיבשי' שאין יין ראוי לסחוט מהם כמו שהן לולא ע\"י שריה במים כנודע. ואחר שביאר \nמציאו' הנזירו' בעצמו ממה הוא חזר לכלול הכל יחד וגם ביאור המשך זמן אסורם וז\"ש כל \nימי נזרו מכל אשר יצא מגפן היין וכו' שהם כל הפרטיים הנ\"ל. גם רצה לתרץ כי היינו \nאומרי' דא\"כ נעשה סייג יותר גדול כי העלין והלולבים יהיו אסורי' ע\"ד הנז' סחור סחור \nלכרמא לא תקרב לזה בא להודיע כי אינו כן כי הגפן עצמה שהם העלין והלולבין מותרים. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אמנם אינו נאסר אלא בכל היוצא והנולד מהם שהם הפירו' שהם הענבי' בעצמה ודי לנו \nבהרחק' זו כי ענין הענבי' בעצמן כל בחינותיהם ראוי לאסור והוא מנקוד' פנימיו' שלהם \nשאינ' רק פסול' והם החרצנים ועד זג שהם הקליפ' החיצונ' אע\"פ שאינם ראויין לאכול וזה \nמפני האוכל עצמו אשר בין שניהה מחרצני' ועד זג והוא אוכל הענבי' עצמו אשר ממנו נעשה \nהיין משא\"כ בעלין כי אין מהם נמשך שום יין וזהו שרמז באומרו מגפן היין ולא אמר מן \nהגפן כי טעם האיסור אינו אלא בדומ' אל היין שהוא מחרצני' ועד זג אשר שם מושב היין \nוז\"ש מחרצני' ועד זג ולא אמר ענבי' סתם הכולל הכל חרצני' וזג ואוכל ויין:\nכל ימי נדר נזרו וכו' כבר נתבאר כי התער נמשך מחמת הנזירו' שהוא מן היין בלבד אשר \nבו כתיב כל ימי נזרו כי מן היין הוא ניזור אבל בתער כתיב נדר נזרו כי איננו הנזירו' \nעצמו רק שהוא בכלל הנדר אשר עיקרו הוא היין הנקרא נזירו' ועל כן נתלה התער ביין \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שהוא העיקר וז\"ש עד מלאת הימי' אשר יזיר לה' כי זה מיותר רק נכתב לרמוז אל הנ\"ל כי \nהתער תלוי ביין אשר הוא עיקר ימי נזרו אשר יזיר לה' ולא כתיב אשר ינדור להזיר לה'. \nומכיוון שאינו עיקר הנזירו' א\"כ למה נאסר לז\"א קדוש יהי' גדל וכו' כי הנודר מן היין \nראוי הוא שתחול עליו הקדוש' שלשי' ימי נזרו כמנין יהי\"ה וז\"ש קדוש יהי' והיכן מרכב \nהקדוש' הנה הוא בפרע שער ראשו כל זמן שלא נחתך כנודע כי האדם עץ השדה העליון הוא \nוע\"כ שרשם הם שערו' ראשו נשרשי' למעל' כלפי שדה העליון של תפוחי' ואין ראוי לכרות \nהשרשי' ההם. ואחר השראת הקדוש' עליו ראוי הוא שלא יטמא למתים וז\"ש כל ימי הזירו לה' \nוכו' כי גם זה איננו עיקר הנזירו' עצמו כנ\"ל ולכן לא אמר נזרו רק הזירו פועל יוצא \nכי כיון אשר הזיר עצמו מן היין לשם שמים לה' כנ\"ל ולא לצורך עצמו וזה יורה היותו \nמגדל פרע להשראת הקדוש' כנ\"ל א\"כ ראוי הוא שלא יטמא למת וע\"כ שינה פה להזכיר מלת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לה' הוא ענין השרא' הקדוש' עליו כנ\"ל ורצה להודיע ענין אומרו לה' מה ענינו וביארו \nבאומרו אח\"כ כי נזר אלהיו על ראשו הוא ענין גדל פרע כי משם נמשך ענין מניעתו מן \nהטומא'. וירמוז אל הנ\"ל כי בגדלו פרע הוא כתר ונזר נמשך מן אלהיו על ראשו להורו' כי \nמשם נשרש כענין שרשי האילן כנ\"ל:\nכל ימי נזרו וכו' מכיון שנתבאר שעיקר הנזירו' איננו אלא מן היין היינו אומרי' כי \nכאשר יארע שנטמא באונס יביא קרבן טומא' אך לא יסתור הנזירו' כיון שלא שתה יין לזה \nחזר לכלול שלשתם כל ימי נזרו קדוש הוא לה' כי כיון ששלשת' קשורי' יחד אשר ע\"י שלשתן \nנקרא קדוש לה' א\"כ. וכי ימות עליו וכו' ונקמא הוסר' הקדוש' מעליו וראוי שהימי' \nהראשוני' יפלו ויחזור למנות ימי נזרו. ועוד דייק יותר באומרו כל ימי כי לא נאמר א\"כ \nדי לו במה שיום הטומא' עצמו יפול אך לא שאר הימי' לז\"א כל ימי נזרו כלומר בהיות כל \nימי נזרו בהשווא' אחת כמנין קדוש יהי\"ה סתם נזירו' שלשי' יום אז קדוש הוא לה' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ובהחסר אחד מהם כל הימי' הראשוני' יפלו:\nועל דרך רמז נוכל לתת עוד טעם פנימי אל כל הנ\"ל וגם בו יתבאר קשר הפרשיו' האלה והוא \nכי הנה למעל' אמר איש איש כי תשטה אשתו וכו'. והענין כי מקרה זה קרה אל האדם ואשתו \nחוה בהיותם בגן עדן כי כאשר הסית הנחש אל חוה והטעימ' מעץ הדעת הוא גפן היין אשר \nנותן באדם דעת טוב ורע אם לטוב הנה אמר רבא חמרא וריחני פיקחין ונקרא עץ הדעת טוב \nוכאשר ירבה לשתותו להשתכר אדרבה יש לו דעת רע וחסרון השכל ומשליך עצמו באשפות \nוכיוצא ועי\"כ גם היא סחטה ענבים והשקתה את בעלה אדם ועי\"כ בא נחש על חוה והטיל בה \nזוהמא כמשז\"ל. הרי כי היות חוה שותה יין וגם אדם בעלה זה גרם שבא נחש על חוה וסטתה \nמבטל' אדם ולא קינא את אשתו ועון זה גרם מות לו ולכל הדורות ואלו לא הי' רק אכילת \nעץ הדעת לא הי' ראוי לעונש הזה הגדול והבן זה וע\"כ לא כתיב אדם כי תשטה וכו' שלא \nלהזכיר עונו רק איש אשר הוא איש צדיק ולא כאדם שכאשר חטאת אשתו לא קינא אותה וזה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כפל אומרו איש איש. ועי\"כ ונקה האיש מעון והאשה ההיא לבדה תשא את עונה ולא כאדם \nששטתה אשתו והיא נשא את עונה ומת גם הוא. והנה כל זה גרם לאדם שתיית היין שלא נטה \nדעתו לקנא אותה ע\"כ התיקון הוא שיזיר עצמו מן היין וישתנה שמו מן אדם לאיש וז\"ש איש \nכי יפליא עצמו מעץ הדעת אדם הראשון שנטה אחר הנחש אלהי' אחרי' ועתה ידור נדר נזיר \nלהזיר עצמו מן הנחש ויחזור להדבק עצמו בה' כי הוא אלהי אמת ולכן מיין ושכר יזיר \nשהוא עיקר העון, אך לפי שהתחלת הפיתוי הי' לפי שנכנס הנחש אצל חוה כזקן שואל חומץ \nוסוד הדבר הוא כי החומץ הוא היוצא מן היין הנהפך מטבעו החזק ונתרפה עד קצה האחרון \nורצה להתחיל לדבר לה אם יש לה חומץ שאין בו נזק כנ\"ל ועי\"כ חשיב שאם היין עצמה נאסר \nלה מהיכן יהי' לה חומץ אם אין יין אין חומץ ומזה נמשך עוד להטיב היין בעיניה כי \nנחמד העץ להשכיל ועי\"כ נתפתית ועי\"כ גם חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה ולפי שהיין ההוא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לא הי' חזק כי סחטה ענבים ולשעתו שתתה ולכן כל משרת ענבים הרפה בטבעו כיין מגיתו לא \nישתה ויען לא המתינ' עד ירדו שמרי היין למטה רק תיכף אחר סחיטת' הענבים בידיה שתתה \nעם שמריו שהם גוף הענבים עצמן לכן גם ענבים עצמן לחים ויבשים לא יאכל. והנה ע\"י עון \nעץ הדעת וניאוף חוה גרמה שתתעטף את ראשה כאבל ותגדל פרע ראשה לעולם כמקוללת בארור \nמפי הגבורה וטתה תער לא יעבור על ראשו לא מחמת בזיון כמו חוה רק אדרבא לכבוד \nולתפאר' כי נזר אלקיו על ראשו. והנה שער האשה טמא והוא ערוה אך זה קדוש יהי'. ומכלל \nסוף הקללות הוא המות לכן בזה על נפש מת לא יבא ולא יטמא בו כי כבר הוא הביא טומאת \nהמת בעולם ולכן יתרחק עתה ממנו. ולפי שכל זה היתה ע\"י הקלל' שנתקללו מפי הגבור' \nועתה תחול עליו הברכ' כנ\"ל על סמיכת פרש' ברכת. כהנים לפ' סוטה ולפי שיעקב הנקרא \nישראל שופרי' מעין שופרי' דאדם כי בו נתגלגל ואז יצא מן הקללה ונכנס לברכה כמו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שביארנו בפ' תולדו' כי זהו טעם קבלות יעקב הברכו' ע\"י רמאות וע\"ש לזה הקדים דבר אל \nבני ישראל כי ראויים בזה להדמות אל ישראל אביהם להתברך ולא להתקלל ח\"ו. וז\"ש ג\"כ \nבברכת כהנים כה תברכו את בני ישראל:\nוידבר וכו' כה תברכו וכו'. י\"ל שני פעמים לאמר שבזה הפסוק מה עניינם ואף אם הראשון \nיתיישב כפירוש רז\"ל לאמר לאחרים לאהרן ובניו. הנה לאמר השני אינו מתיישב ואם כוונתו \nלאמר לישראל הברכו' כבר נאמר כה תברכו את בני ישראל. ב' גם מאי כה תברכו והל\"ל ברכו \nאת בני ישראל ואמרו להם יברכך וכו'. ג' גם דהל\"ל דבר אל אהרן ובניו מאי ואל בניו. \nד' גם דעדיין לא הזהירם על הברכות כדי שיזהירם על סדר שלהם. והל\"ל ברכו את בני \nישראל וכה תאמרו להם ה' גם דהל\"ל אמרו להם ולא אמור להם. ו' גם כי ישמרך חוזר \nלשמירת גופם ולא לשמירת נכסיהם וא\"כ יקדים וישמרך אל ויברכך. ז' גם פי' ברכות אלו \nמזולתן. ח' גם דהל\"ל ויזכירו את שמי ולא ושמו ט' גם למי חוזר ואני אברכם לכהנים או \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לישראל:\nי' גם סמיכות פרשת כהנים לפ' נזיר:\nוהענין הנה ענין הסמיכות סוטה ונזיר נתבאר למעלה בכמה אופנים ועוד יש לאמר כי היינו \nיכולין לאמר כי אין זה נוהג אלא בבית המקדש קיים ויש כהן גדול דוגמת אהרן וכהן \nהדיוט דוגמת בניו ולז\"א ואל בניו בהפסק ואל כלומר אף אחר החורבן שלא יש אהרן ובניו \nרק בניו בלבדם נוהגת מצוה זו וז\"ש כה תברכו כלומר כמו שתברכו בזמן שיש כה\"ג הנקרא \nאהרן כה תברכו כשאין שם אלא ואל בניו וכמו כן כמו שכשבהמ\"ק קיים נאסרו לשתו' יין \nקודם ברכת כהנים כמ\"ש יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם וכו' כלומר שיש בניך \nאתך שאתה כה\"ג וזהו בזמן שמתקיים בבואכם וכו' כן אחר החורבן כה תברכו ג\"כ כמשפט הזה \nשהוא בלתי יין וסמך בזה אל פרש' נזיר שגם אתם תזירו עצמכם מן היין וז\"ש לאמר כלומר \nמה שאמרתי ואל בניו בלשון הפסק כנ\"ל הוא להודיע ולאמר להם כה תברכו ע\"ד הנ\"ל. עוד \nיש לאמר שהרגיש בדבריו כי הרי לשון יברכך הוא ברכתו ית, ואיך אומר כה תברכו שנראה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שהם המברכיה הול\"ל כה תאמרו ולז\"א דבר וכו' לאמר כלומר מה שצויתך שתדבר אל אהרן כה \nתברכו במשמע שהם המברכי' הוא מה שאני עתיד לאמר לבסוף ושמו את שמי וכו' והי' ראוי \nלאמר ויזכירו אלא לרמוז כי בפועל גמור הם ממשיכים את שמי הנ\"ל בברכות אלו ומשימין \nאותו על בני ישראל ואין לך ברכה גדולה מזו כי השם הנ\"ל הוא מקור הברכות א\"כ הכהנים \nעצמן הם המברכים אמנם אני המברך כמ\"ש יברכך ה' וז\"ש ואני אברכם. עוד י\"ל במה שאמר \nושמו ירמוז אל נשיאות כפי הכהנים שלא הוזכר פה אלא בפסוק וישא אהרן את ידיו ויברכם \nוהודיענו כי זה נוהג תמיד בכהנים כי נושאין כפיהם בדוכן גבוהים על ראשי בני ישראל \nוהיא שימה ממש על בני ישראל. ועי\"כ ואני אברכם. וכבר ידעת כי שם הוי\"ה במלואו הן \nיו\"ד אותיו' כמספר יו\"ד אצבעו' הידים וז\"ש ושמו את שמי שם \"י. גם ירמוז כי ג' \nהויו\"ת פשוטו' יש בברכת כהנים שבהן י\"ב אותיו' כמספר בני ישראל סבא י\"ב שבטים וז\"ש \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ושמו את שמי בני ישראל ועוד יש לאמר דבר אל וכו' כי כשיש אהרן ובניו שהוא כשבהמ\"ק \nקיים כה תברכו ממש בשם הוי\"ה ובהזכר' השם בפה ובאמיר'. וז\"ש אמור להם ולא יספיק \nבמחשב' אבל אחר החורבן או בגבולין שאין שם אהרן שהוא הכהן הגדול אז ושמו את שמי \nשהוא שם אדנו' הנרמז במלת את ולא שמי ממש זה שמי לעלם כתיב אלא וזה זכרי שם אדנו' \nלדור ודור ואז ואני שהוא עצמותי שהוא שם הוי\"ה אברכם ע\"י מחשבתם בו ולא באמור להם \nאמיר' ממש כנ\"ל. והנה בענין לאמר הראשון נוכל לפרש כי אפשר שיתמה משה ויפלא בענין \nזה איך ברכת כהן הדיוט ועם הארץ גורמ' המשכ' ברכ' על בנח ישראל כולם אפילו גדולים \nכמשה עצמו ויהושע וזולתם ולכן הוצרך השי\"ת להודיע למשה תחל' סוד הזה איך אין ברכ' \nעליונ' נמשכ' לישראל אלא. ע\"י הכהן איש החסד כמ\"ש כשמן הטוב וכו' זקן אהרן וכו' \nוכתיב כי שם צוה ה' את הברכ' כנודע בארוכ' לחכמי האמ' ומ\"ש וידבר ה' אל משה דברי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "סוד ענין הברכ' איך נמשכה ע\"י הכהנים:\nוהקדמ' זו הית' לסיבת צווי זה שהי' רוצה לאמר' לי דבר אל אהרן וכו' כה תברכו וכו' \nשהוא פלא. בעיני משה כנ\"ל. ועוד י\"ל במ\"ש אמור להם שארז\"ל שישראל יאמרו ויקרו \nלכהנים מלה במלה סדר יברכך וכו' והכהן אומרו אח\"כ לישראל וז\"ש אמור ולא אמרו דהוי \nקאי לכהנים עצמם שהם יאמרו, והענין במ\"ש כי יש להפליא איך יש יכולת לכהנים לברך את \nישראל ועוד קושיא אחר' כי הנה הכהנים עצמן לא זכו להתברך ולז\"א אמור להם יברכך וכו' \nכי כאשר ישראל מקרא את הכהן מלה במלה יברכך וכו' גורם המשכת ברכה לישראל אל הכהן \nעצמו ואמר שנתברך הכהן אז חוזר ואומר יברכך וכנ\"ל לבני ישראל לברכם אחר שכבר נתברך \nהוא על ידי המקרא כנ\"ל וז\"ש אח\"כ ושמו הכהנים את שמי על בני ישראל כשאומרין להם \nיברכך וכו' ולא תאמר כי הכהנים עצמן לא נתברכו כי הנה ואני אברכם בתחל' ע\"י המקרא \nאותם כנ\"ל באמור להם יברכך וכו':\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ועתה בפ' הברכו' עצמן יברכך וכו' ירצה כי ג' דברים הה צורך הגוף וז\"ש בכל לבבך' \nוצורך הממון בכל מאודך. וצורך הנפש ובכל נפשך. והשתים הראשונים הם בעוה\"ז והשלישי' \nבעוה\"ב, והתחיל בראשונ' העקרי' שהוא בעוה\"ז ואמר יברכך ד' שתחול ברכתו עליך ממש \nבגופך בעניני החיים והבריאו' וישמרך מהפכם שהם חולאי הגוף' ושאר יסורין הטפיל' \nאליה, השניה בעוה\"ז הוא הממון וז\"ש יאר ה' פניו אליך שהיא השגחתו ית' בהארת פניו \nאליך לשמחך בעושר ונכסים המסירים דאג' ומביאין שמח' והאר' פנים וכמ\"ש ההוא' \nמטרוניתא לר\"י בר אלעאי פניך דומים למלוי' בריבי' ומגדלי חזירים ולז\"א אליך ולא לך \nכי הממון אינו לעצמותו של אדם ואף אם אינך כ\"כ. ראוי ויחונך במתנ' חנם כמשז\"ל על \nוחנותי את אשר אחון. השלישי' היא בעוה\"ב ענין הנפש ואמר ישא ד' פניו אליך וכו' \nכלומר יסלק חרון אפו מעליך על חטאיך כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "וכפי' רש\"י יכבוש כעסו. או יהי' כפירוש התרגום יקבל שכינתי' לוותך ואח\"כ יוליכך עמו \nלג\"ע ומקום מנוחתך ויאמר לך יבא שלום ינוחו על משכבותם וז\"ש וישם לך שלום. או ירצה \nכי ג' זמנים באים על האדם הלא הם כי בתחל' צריך האדם להכין לו מלאכ' או סחור' \nשירויח מזונו כדי שיהי' פנוי ללמוד תורה כמשז\"ל וכל תורה שאין עמם מלאכ' סופה בטיל' \nוכו' וכתיב הכן בחוץ מלאכתיך וכו' וכמ\"ש אביי הרב' עשו כר\"י ועלת' בידם וכו'. זז\"ש \nיברכך ה' בממון רב וכמ\"ש ברכת ה' היא תעשיר. וכתיב יצו ה' את הברכ' באסמיך והודיע \nכי גם יהי' נשמר מכל פגעים וחלאים רעים המטרידין האדם מללמוד וז\"ש וישמרך. ועי\"כ \nיוכל לעסוק בתור' ואז יאר ה' פניו אליך בתור' הנקראת ותורה אור וכתיב חכמת אדם תאיר \nפניו ולא יאמר בו במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי וכו' וכמ\"ש ומגלין לו רזי תורה \nבגילוי גמור ואגב 'אורחי' רמז כי נבין כל ע' פנים שבתור' וז\"ש פניו. ובאמת כי למעל' \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מזו צריך שיהי' מתנת חנם בתורת חן וז\"ש ויחונך כמ\"ש יותן אל משה ככלותו וכתיב כי ד' \nיתן חכמ' וכו':\nואחר שלמד כל צרכו יזכה למדריג' הג' והוא כי כל בני דורו יזונו בזכותו כמ\"ש כל \nהעולה ניזון בשביל חנינא בני וכו' ואף אם יש בהם חטאים הקב\"ה נושא פנים לדורו כמ\"ש \nז\"ל על זקן ונשוא פנים כגון ר' חנינא ור' אבהו שנושאין פנים לדורם בזכותם. וז\"ש ישא \nה' פניו אליך כלומר בעבורך ולכן לא נאמר לך אלא אליך וגם ע\"ד הפשט יסלק חרון אף \nמישראל בעבורך ואדרבא וישם על ישראל שלום לך בעבורך כמ\"ש על או יחזק במעוזי שלום \nיעשה לי וכו' בפמליא של מעלה וכו'. גם רמז במ\"ש ואל בניו לאמר כה תברכו כלומר כי \nכמו שאהרן נתמלא זקנו כמ\"ש זקן אהרן ואז בירך ברכת כהנים לבדו כך אל בניו צריך \nשיתמלא זקנם אם הם יחידים וז\"ש לאמר וכו' כלומר הכוונה באל בניו לאמר. לאמר להם כי \nכה תברכו בניו כדמיון אהרן אביהם במילוי זקן:\n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ספר עץ הדעת טוב - פרשת בהעלותך:\nבהעלתך וכו'. נודע כי ביום ר\"ח ניסן הי' יום השמיני למילואים ואז הוקם המשכן ובו \nביום ויקרא ה' אל משה וידבר ה' אליו וכו'. ואז נמשח אהרן ובניו ונתכהן. ואז התחיל \nלהקרי' הקרבנות ולהדליק המנור' וכו'. כי בז' ימים של המילואים משה שמש בכהונ' במקום \nאהרן ובו ביום נצטוו הנשיאים להקרי' חנוכת המזבח ובו ביום התחיל נחשון בן עמינדב. \nובזה נבוא אל הביאור ובראשונה נבאר סמיכות הפרשיות כי הנה למעל' אמר זאת חנוכת \nהמזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל ואח\"כ כתיב ובבא משה אל אהל מועד וכו' עם \nשאין זה מקומו. והענין כי לא כל המדריגות שוות כי כללות ישראל הושוו בקרבנותיהם \nתמידין ומוספין של כל השנ' ויד כולן שוה בו מחצית השקל לגולגולת. מדריג' ב' הם \nהנשיאים אשר נצטוו בקרבנות חנוכת המזבח זז\"ש זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת \nנשיאי ישראל. למעל' מהם מדריג' ג' אהרן. כי ישראל או הנשיאים נדמו אל מביאי המנח' \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אל המלך והוא מקבל' מהם ומרא' להה פנים שוחקות ואמנם עדיין אינם במדריג' שיכינו הם \nעצמם את המנח' ויביאוה לפני המלך אלא אהרן משרתו פקיד על ביתו ואמנם אף גם אהרן \n", "en": ""}]}
