# ספר עץ הדעת טוב — קטע 8

[קריאה בקורא](/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/8/)

<div lang="he" dir="rtl">

כדמיון הבאר נובע ומשביע כל העולם כולו וז&quot;ש ויצא יעקב מא&quot;י הנק&#x27; באר שבע ע&quot;ש שבחה 
הנפלאה כי משם יושפע כל העולם ועזב כל השבח הזה וילך חרנה היא חו&quot;ל כמו שיתבאר:
או יקרא א&quot;י באר שבע לסיבה אחרת הלא היא כמ&quot;ש בס&#x27; הזוהר פ&#x27; ויחי כי ירושלים עומדת 
על ז&#x27; הרים &#x27;והנה אלו הז&#x27; הרים הם ג&quot;כ בחינת ז&#x27; העמודים הנז&#x27; במס&#x27; חגיגה הם העומדים 
תחת אבן השתיה נקודה אמצעית של העולם כולו הנק&#x27; כדור הארץ עגול כמין כיפה ותחתיה 
הז&#x27; תהומות אשר עליהם טומדים ז&#x27; העמודים הנז&#x27; ועל כל עמוד ועמוד חקוק שם ההויה 
ועומדים סביב תחום א&quot;י כדמיון ע&#x27; חלונות שיש ברקיע העומדים סביב א&quot;י כנז&#x27; בס&#x27; הזוהר 
פ&#x27; ויקהל וכל עמוד מאלו הז&#x27; כלול מעשר באופן שהס שבעים עמודים מושב אל השבעים שרים 
אחרים תחתונים העומדים בשבע תהומות זולת הע&#x27; שרים שברקיע והם נק&#x27; מים הזדונים וזהו 
סוד &quot;אזי עבר על נפשנו וכו&#x27; כי אלו ע&#x27; השרים הנק&#x27; מים הזדונים העומדים בתהומות הנק&#x27; 


מצולות ים וחושך ע&quot;פ תהום כמו שית&#x27; ומקומם הוא שם למטה מן הארץ אשר אנו עומדים 
באופן שהם חחת נפשנו ולמטה ממנו בז&#x27; תהומות וכאשר ישראל חוטאים מתגברים ורוצים 
לעלות בעה&quot;ז על נפשנו לשטוף אותנו מן העולם וז&quot;ש אזי בעת שחוטאים ישראל עבר על 
נפשנו המים ההם הנק&#x27; זידונים על שמתגאים בזדון לעלות הפך מרצונו ית&#x27; אשר שם אותם 
בתהומות כנודע כי זה עצמו ענין שבעים פרים שהיו קריבים בחג כמנין שעיר עזאזל בי&quot;ה 
ושעיר חטאת בראש חדש ואז היו מנסכין המים דרך נוקבא התהום שירדו לאותם ע&#x27; שרים 
התחתונים שלא יקטרגו עלינו וימנעו מלעלות המים התחתונים להשקות שרשי האילנות וכל 
הארץ והמעינות כנודע. גם זהו &quot;סוד ירושלים הרים סביב לה וכו&#x27; הה הז&#x27; עמודים והם 
כדמיון ז&#x27; הרים גבוהים עומדים בסבוב סביב לה כנז&#x27; לקבל השפע משם וע&quot;כ הר מהם נחקק 
שם ההויה להיותו סביב לעמו ישראל אשר בירושלים להצילם מידם וז&quot;ש וה&#x27; סביב לעמו. 


והענין במה שידעת כי כל הקליפות נק&#x27; שמרי היין הקדוש הנק&#x27; גבורה ונק&#x27; שם אלדי&quot;ם 
קדושים שופטים בארץ והשמרים והקליפות הם השוטרים מפועלי הדין בתחתונים וגם הם נק&#x27; 
אלדים אלא שהם אחרים ר&quot;ל שאינן דומים אל האלדים קדושים &quot;וזהו סוד אלדים אחרים ואלו 
השבעה עמודים הם ז&#x27; שמות אלדים כוחות מדת הדין העומדים שם להכניע את הקליפות שבעים 
שרים תחתונים שמרי היין הנק&#x27; מים הזדונים וכנודע כי שם הנז&#x27; ברבועו א&#x27; א&quot;ל אל&quot;ה 
אלדי&quot;ם הוא בגי&#x27; ר&#x27; ועם שורשם שהם ה&#x27; אותיוו הרי הר וכ&quot;ז בזמן שיש צדיקים וכשח&quot;ו 
חוטאים הקליפות מתגברות ושם אלדים הק&#x27; לא יכול להכניעם כי שואלים ממנו משפט צדק ואז 
צריך שמדת הרחמים הנק&#x27; שם ההוי&quot;ה תתגבר עליהם לרחם על ישראל עמו לפנים משורת הדין 
וז&quot;ש וה&#x27; סביב לעמו הם ז&#x27; ההויו&quot;ת הנחקקות בז&#x27; ההרים שבעה שמות אלדים כנז&#x27;, וזהו 
סוד מכין הרים בכוחו וכו&#x27; כי ההרים הנז&#x27; הם מכוונים תחת כיפת הכדור ארציי כנז&#x27; וזה 


בכוחו ית&#x27; הם ז&#x27; הויות שבהם כ&quot;ח איתיות גם זהו סוד עושה ארץ בכוחו וכנגדם ו&#x27; תיבות 
בפסוק בראשית ובהם כ&quot;ח אותיות כי בהם נבראו שמים וארץ הנז&#x27; בפסוק זה ולהיות שאם לא 
ברית התורה חוקות שמים וארץ לא שמתי לכן נרמזו גם בפסוק ראשון של י&#x27; הדברות וידבר 
אלדים את כל וכו&#x27; כי בו ז&#x27; תיבות וכ&quot;ח אותיות וזהו סוד מכין הרים בכוחו כנז&#x27;:
והנה נתבאר כי אלו ז&#x27; ההרים הם בנקודת אמצעית של כדור הארץ הוא ירושלים שעליה נאמר 
היושב על טבור הארץ כנודע כי כל כדור הארץ כדמיון אשה נקיבה לנגד השמים שהם זכר ויש 
בה רמ&quot;ח אברים עין הארץ פי הארץ ערות הארץ טבור הארץ וכו&#x27; וירושלים היא טבור הארץ 
מקום חגירת האזור במתני האשה וז&quot;ש נאזר בגבורה כי להיות &#x27;הארץ נאזרת במקום מתניה 
בגבורה הם ז&#x27; שמות אלדים הנז&#x27; לכן הכין הוא ית&#x27; ההרים הנז&#x27; במדת הרחמים ז&#x27; הויות 
הנק&#x27; כחו כנז&#x27;, וביאר למה הוצרך לזה ואמר כי הטעם הוא להיות משקיט ומשבית שאון ימים 


וגלי המים הזדונים והקליפות ברצונם להתגבר ולעלות כנז&#x27; הלא הם ע&#x27; שרים התחתונים 
שבז&#x27; התהומות הממונים על ט&#x27; אומות הנק&#x27; לאומים כי האומות עצמן נק&#x27; עמים או גוים 
והע&#x27; שרים נק&#x27; לאומים כי אין לאום אלא מלכות כמ&quot;ש ז&quot;ל וז&quot;ש והמון לאומים יראה 
להשקיט המיית הלאומים הנז&#x27; מעל ישראל:
גם זהו סוד לא תשא את שם וכו&#x27; וחזר שנית לומר את אשר ישא וכו&#x27; והיה מספיק באו&#x27; כי 
לא ינקה וכו&#x27; אך הענין במ&quot;ש ז&quot;ל בס&#x27; הזוהר כי הנשבע לשוא גורם להחריב העולם ע&quot;י 
מימי התהום כמו שנבאר הלא הוא מש&quot;ה המרגיז ארץ ממקומה וכו&#x27; יראה כי סתם ארץ היא א&quot;י 
כנ&quot;ל על הנותן מטר על פני ארץ וכו&#x27; כי הנשבע לשוא גורם שהב&quot;ה ירגיז וירעיש הארץ 
הנז&#x27; ממקומה יראה כי התחלת רגיזתה היא בנקודת הטבור הנק&#x27; אבן השתיה שעליה נאמר 
ולהביאך אל המקום וכו&#x27; וכמו שנבאר בו בפסוק ויפגע במקום וכו&#x27; וז&quot;ש המרגיז ארץ 
ממקומה ואז עמודיה הז&#x27; אשר תחת המקום ההוא יתפלצון ע&quot;י שבועת שוא כי שבועה לשון 


שבעה ואות ו&#x27; יתירה היא צורת העמודים כעין ווין כי שבועה יראה שבעה ווי&quot;ן אשר ז&#x27; 
הויות חקוקים עליהם וע&quot;י השבועה יתפלצון כי הז&#x27; הויות הנחקקות שם פורחות להם כנז&#x27; 
בפ&#x27; יתרו עד שהב&quot;ה ברחמיו רומז לאותו מלאך לחזור לחקקם שם ולולי זה היו הקליפות מים 
הזדונים שוטפות העולם וז&quot;ש כי לא ינקה ה&#x27; את הנשבע לשוא הנז&#x27; יען גורם לישא את שמו 
הם הז&#x27; הויות החקוקות שם בשביל שבועת השוא שנשבע באופן כי אומר את אשר ישא את שמו 
אינו ענין השבועה עצמה אבל פירושו את הגורם לישא את שמו מעל הז&#x27; עמודים כנז&#x27; לשוא, 
גם מ&quot;ש שנית לשוא יראה במ&quot;ש שאמר בספר הזוהר כי הקליפה נק&#x27; שוא ושקר בסוד הבל המה 
מעשה תעתועים הפך וה&#x27; אלדים אמת ונמצא כי גורם לישא את שמו ית&#x27; לשוא הם ז&#x27; ההויות 
הנחקקות שם בז&#x27; העמודים כדי להגביר את הקליפה הנק&#x27; שוא הם המים הזדונים לשטוף את 
העולם. גם זהו סוד והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום אותיו&#x27; המות הוא מלאך המות 


והקליפה היושבת בתהום כנז&#x27; ולכן הוצרך להיות ורוח אלדים מרחפת הם ז&#x27; ההויותשהם 
פנימיות רוחן ונשמתן אל ז&#x27; העמודים הנק&#x27; אלדים מרחפת הרוח הנז&#x27; על פני המים נוגעים 
בהם להכניעם ואינן נוגעין שלא לערב קודש בחול וגם זהו סוד מרחפת אותיות מ&quot;ת ר&quot;ח&quot;ף 
כי הוא פורח על המות היא הקליפה נוגע ואינו נוגע כנז&#x27; כיונה זו המרחפת כנז&#x27; בבראשית 
רבה:
גם תבין בזה ענין יוה שבת כי העולם הוא שש קצוות הם הנק&#x27; חוצה לארץ קצות הארץ מדור 
ע&#x27; אומות הנק&#x27; ששת ימי החול ולכן הותרה המלאכה בהם בהבלי מלאכות העוה&quot;ז המוכן להם 
ואמנם עבור הארץ נקודת המרכז היא יום שבת קדש כדמיון בת עינו של אדם כנז&#x27; בס&#x27; הזוהר 
בפ&#x27; שלח כי כל העולם נמשל כדמיון גווני עינו של אדם כמו שנת&#x27; לעיל וירושלים הוא 
השחור בת העין אשר משם נמשך הראות וההשגחה וזהו סוד שבת ש&#x27; ב&quot;ת כי הש&#x27; הם ג&#x27; גווני 
העין והנקודה פנימית נק&#x27; בת עין כנז&#x27; בס&#x27; התקונין וס&#x27; הזוהר פ&#x27; ויקהל, העולה מכל זה 


כי ארץ ישראל נק&#x27; באר שבע כי ממנה שהיא נקוד&#x27; האמצעית נודע השפע לכל ו&#x27; הקצוות אשר 
עם הנקודה עצמה הם שבע וגם תחתיה עומדים ז&#x27; עמודים כנז&#x27; ותמורתה היא חו&quot;ל הנק&#x27; חרנה 
אם כפשוטו כי לא בחר ה&#x27; רק בירושלם ואת חוצה לארץ חרה אפו בה ושנא אותה ואם ע&quot;ד רמז 
נק&#x27; חרנה כמו שנבאר, והענין כי בחו&quot;ל אשר שם אומות העולם מתנהג עמהם בשם אלדים מדת 
הדין אשר ממנו חרון אף וזהו וילך חרנה כמ&quot;ש מלך אלדים על גוים אבל בא&quot;י כתיב כה אמר 
ה&#x27; מלך ישראל ונק&#x27; באר שבע כנז&#x27;, ועוד יש בזה בדרך הסוד הלא הוא כי שם אלדים היא 
מדת הדין וסתם ב&quot;ד אינו פחות מג&#x27; דיינים וזהו סוד כי אלדים שופט כנגד הדיין האמצעי 
המכריע וממנו עיקר המשפט כי ב&#x27; הדיינין האחרים זה היושב בימין ישפיל כף המאזנים של 
זכות להכניעם לרחם על האדם וזה שבשמאל ירים כף המאזנים של זכות להחמיר עליו ויבא 
אלדים השלישי בלשון המאזנים שבין שתי הכפות האמצעי המכריע ביושר ולא ישפיל ולא ירים 


ועל פיו נגמר המשפט כי הלכה כדברי המכריע ואם כפי הפשט קשה מאד דהול&quot;ל לזה ישפיל 
ולזה ירים שהם הבעלי דין וכפי הרמז יחזור אל הדיינין עצמם וזהו זה וזה כנז&#x27; הרי כי, 
הם ג&#x27; דיינין והם ג&#x27; שמות אלדים ב&quot;ד של ג&#x27; והם בגימ&#x27; רנ&quot;ח וזהו סוד יגעתי בקרחי 
ניחר גרוני וכו&#x27;, והענין במה שנודע ענין ז&#x27; ית שהם סוד ו&#x27; קצוות ונקודת המרכז שהם 
סוד שבע ספירות התחתונות הנק&#x27; גוף שבהם ז&#x27; שמות אלדים ובפנימיותם ז&#x27; העמודים הנ&quot;ל 
הנק&#x27; באר שבע ואמנם נכללין בג&#x27; קוים ימין ושמאל אמצע כנודע ושלשתן נשרשו למעלה 
בבינה הנק&#x27; גוון שהוא בגימט&#x27; ג&quot;פ אלדים כנ&quot;ל וכל הקולות והדבורים יוצאים משם בסוד 
וידבר אלדים ויאמר אלהים יען כי שלשתן נכללין אח&quot;כ בפה כי כן פה עם הכולל בגימ&#x27; 
אלדי&quot;ם ובזה יובן ענין ויאמר אלדים הנז&#x27; בכל יום מז&#x27; ימי בראשית כי יש בהם תימה 
גדולה למי היה אומר יהי אור וכן כיוצא והלא ביום ראשון עדיין לא נבראו המלאכים 


לשנאמר כי בהם נתייעץ כמ&quot;ש ז&quot;ל על ויאמר אלדים נעשה אדם ובס&#x27; הזוהר פירשוהו היטב 
ע&quot;ד ה&#x27;נז&#x27; כי אותם ז&#x27; אלדי&quot;ם שבז&#x27; תחתונות הנק&#x27; ז&#x27; ימי בראשית היו אומרים כן אלא ז&#x27; 
הויות רוחניותם כן ונוטלים רשות מהם והבן זה היטב כל אלדים ביומו המתיחס לו ואלו הן 
ז&#x27; קולות אשר במתן תורה:
ונחזור אל הענין כי בהיות התחתונים בצער וצועקים אל האלדי&quot;ם בית דין העליון אם הם 
זכאין ותעל שועתם אל האלדי&quot;ם וישמע אלדי&#x27; וכו&#x27; ואם לאו אינן נענין יען כי ג&#x27; אלדי&quot;ם 
ושהם בגימ&#x27; גרון חרה אפם בהן ומן גרון נהפכו אל נ&quot;חר וז&quot;ש יגעתי בקראי יען כי ניחר 
גרוני כי גרון העליון נהפך לניחר וזהו סו&quot;ד וילך חרנה כי חרן בגימ&#x27; ג&quot;פ אלדי&quot;ם ואות 
ה&#x27; יתירה היא שורשם שהם ה&#x27; אותיות שם אלדים, והרי נת&#x27; ההפרש הנפלא שיש בין ישיבת 
א&quot;י הנק&#x27; באר שבע אל חו&quot;ל הנק&#x27; חרנה כנז&#x27; וע&quot;כ היה מצטער כ&quot;כ יעקב ומתיירא מאד 
לנפשו ובפרט בהיותו בזמן סכנות אם סכנת עשו אם סכנת לבן אם סכנת דרכים וע&quot;כ הוצרך 


לתפלה כמו שית&#x27; בענין ויפגע במקום שאין פגיעה אלא תפלה והוצרך להבטחתו ית&#x27; כי לא 
אעזבך וכו&#x27; ועכ&quot;ז להיותו במקום כמה סכנות לא סמך על הנס כמ&quot;ש ז&quot;ל וע&quot;כ היה עדיין 
מסתפק אם יהיה אלדים עמדי וכו&#x27; כי אולי יגרום החטא ובפרט כי עבירה גוררת עבירה הלא 
היא עון יציאת חו&quot;ל וביטולו ממצות כיבוד אב ואם יגררו עבירות חחרות ונוסף על זה 
היותו במקום סכנות רבות כנז&#x27; לכן נתיירא ונסתפק כנז:
או יראה ויצא יעקב וכו&#x27; כי בראות יעקב חטאו בצאתו מא&quot;י הנק&#x27; באר שבע כנז&#x27; בדרך 
הראשון ביקש תחילה להתעכב במד&#x27; של שם ועבר לעסוק בתורה השקולה ככל המצות ויכופר 
חטאו הנז&#x27; בשני אופנים הא&#x27; כי גם התורה נק&#x27; באר שבע בסוד שתה מים מבורך וכו&#x27; והיא 
כלולה מז&#x27; חכמות בסוד חצבה עמודיה שבעה וכל אחד כלולה מע&#x27; והם סוד שבעים פנים לתורה 
והב&#x27; כי שם נתעכב י&quot;ד שנה כפלים בשבע בסוד שבעה ושבעה מוצקות לכפר יציאת באר שבע 
כנז&#x27;, וכפ&quot;ז או&#x27; ויצא יעקב אינו כפשוטו רק סיפר כי כבר עמד במדרשו של עבר י&#x27;ד שנה 


בעסק התורה הנק&#x27; באר שבע כנז&#x27; ומשם יצא ובזכות הזה נשען והלך חרנה וע&quot;כ נרמז זה 
בס&quot;ת יעק&quot;ב מבא&quot;ר שב&quot;ע הוא עב&quot;ר בנו של שס בן נח כי שם כבר נפטר קודם לכן כנודע 
ומשם מבית מדרשו יצא ואז הלך לחרן:
או יראה תירץ הכתוב כי אם יעקב היה כ&quot;כ מצטער על יציאתו כנז&#x27; א&quot;כ למה יצא ולזה תירץ 
כי יצא בורח בהכרח מפני סכנת נפשות שהיה עשו מבקש. להורגו כמ&quot;ש וחי בהם ומפחד הרעה 
אשר ימצא אותו יצא ולכן נרמז בס&quot;ת יעק&quot;ב מבא&quot;ר שב&quot;ע ברע כי וירא יעקב את עשו כי ברע 
הוא כנז&#x27;:
או יראה בא ג&quot;כ ליתן טעם אחר אל יציאחו שהיתה מוכרחת הלא היא לישא אשה שההיא א&#x27; מן 
הדברים שהותר עליה יציאת הארץ כמ&quot;ש ז&quot;ל ולכן ס&quot;ת ויצ&quot;א יעק&quot;ב מבא&quot;ר שב&quot;ע הוא ארבע 
שהיה מוכרח לישא אותם ארבע אמהות רחל ולאה בלההה במ&quot;ש הזוהר פ&#x27; קדושים בר&quot;מ כי אדם 
הראשון נתגלגל בג&#x27; האבות לכפר בג&#x27; עבירותיו ע&quot;ז וש&quot;ד וג&quot;ע ולכן אברהם תקן חטא ע&quot;ז 
והושלך לכבשן בסוד ואשריהם תשרפון באש ויצחק נשפך דמו על המזבח ויעקב תיקון ענין 


ג&quot;ע ונודע כי עדיין לא היו עריות אז בעולם והסוד הוא ד&#x27; טיפות דזרק בלילית חוה 
ראשונה כי ערוה היא לו ומשם נשתלשלו בלבן החרמי רמאי כדמיון הנחש הערום הרמאי 
המחטיא לאדם היא לילית כנודע וע&quot;כ הוצרך יעקב ללכת לחרן להוציא אותם י&#x27; טיפין 
קדישין וזה ברוב עבודה קשה לכפר חטא אדם וזהו סוד ויעבוד ישראל באשה וכו&#x27;, וז&quot;ה 
ענין הן כל אלה יפעל אל שעליו נאמר חסד אל כל היום כי ע&quot;י מדת החסד הביא לאדם 
הראשון בגלגול להתקן פעמים שלש בג&#x27; האבות מלבד הפעם הראשונה וז&quot;ש טם גבר הוא אדם 
הראשון עצמו הגובר עליהן כי הלא הוא אביהם של ג&#x27; האבות באופן שנתגלגל ד&#x27; פעמים 
להתקן:
או יראה ע&quot;ד הפשט ויצא יעקב וכו&#x27; ויתורץ הקושיא הראשונה שהקשינו למעלה והוא כי 
הכתוב שינה את עעמו כדי להודיענו נס קפיצת הדרך שנעשתה לו וז&quot;ש:
ויצא יעקב יראה דע כי תיכף מעת יציאתו מבאר שבע הלך עד חרן ולא נתעכב כלל כדרך שאר 
בני אדם וכד מטא לחרן בקש לחזור וקפצה לו הארץ וזהו ויפגע במקום וכו&#x27; וכמ&quot;ש רז&quot;ל 


לשון קפיצה נוכל לתרץ קושיא הג&#x27; והוא כי כיון שגם יעקב נתן דעתו לחזור נמצא כי גם 
אליו יצדק אומרו כי הוא פגע במקום כי הוא היה הולך אליו ברצונו או יהי&quot; ג&quot;כ ע&quot;ד הזה 
באו&#x27;:
ויפגע במקום כמ&quot;ש אח&quot;כ ואנכי לא ידעתי כי אילו ידעתי לא שכבתי והכתוב עצמו סיפר 
התנצלותו זה מעתה כי אמת הוא כי לא במתכוין הלך שם רק ויפגע במקום כדמיון הפוגע 
באבן בלי כוונה וע&quot;כ וישכב במקום ההוא ואילו היה במתכוון לא היה שוכב שם עוד נתן 
התנצלות שני והוא כי מה שלן שם היה על כי בא השמש בחידוש שלא בזמנו כמ&quot;ש ז&quot;ל ובזה 
יתורץ למה לא הקדים כסדר ותבא השמש יילן שם ולכן נרמז בר&quot;ת &quot;כי &quot;בא &quot;השמש כב&quot;ה כי 
כבה מאורו של השמש בהיותו בתוקף פארתו שלא בזמן ונודע מ&quot;ש בפרקי ר&#x27; אליעזר כי כדור 
גוף השמש חציו אש וחציו ברד נמצא כי הכביה אינה רק בצד האש שבו הנרמז בס&quot;ת &quot;בא 
&quot;השמש א&quot;ש, עוד ראיה לזה כי הרי לקח מאבני המקום המקודש ההוא והם י&quot;ב אבנים למספר 


בני יעקב כמנין מזבח אליהו בהר הכרמל והיו מן המזבח אשר בנו שם אדם ושם ונח ואברהם 
ויצחק אביו כנודע והיו אסורים מלישכב עליהם א&quot;כ זה יורה כי אנכי לא ידעתי כנז&#x27;:
וכפי פי&#x27; האחר של רז&quot;ל לשון תפלה יאמר כי בראו&#x27; יעקב יוצא מארץ ישראל כנז&#x27; התקין 
עצמו לתפלה כנ&quot;ל ולא די שהתפלל אלא שקבע תפלה מחודשת והיא תפלת ערבית כמ&quot;ש ז&quot;ל 
להיות לו בזה מעלה ומצוה יתירה וגדולה ולהורות על זה לא אמר ויתפלל רק ויפגע דרך 
פגיעה ומקרה כנודע כי תפלת ערבית רשות היא ואינה קבע וגם ויפגע לשון תפלה היא כמ&quot;ש 
באופן כי נכתבה לשון פגיעה כי בה נרמז היות ענינה תפלה ושהיא תפלת ערבית שהיא פגיעה 
ולא חובה ולא התפלל כסברת רבי יאודה מפלג המנחה ולמעלה רק אחר אשר בא השמש ושקעה 
החמה כסברת חכמים דתפלת המנחה עד הערב ומאז ואילך הגיע זמן תפלת ערבית, ואו&#x27; וילן 
שם כי קבע שם מקום לינה ולא רצה ללכת יותר יען כי בא השמש והגיע זמן תפלת ערבית 


ואח&quot;כ קיים מצות עשה לקרוא ק&quot;ש דערבית וז&quot;ש ויקח מאבני המקום כמו שית&#x27; ואחר ענינה 
עד היות לילה גמורה זמן שכיבה כמ&quot;ש בשכבך וז&quot;ש וישכב במקום ההוא כי תכף אחר ק&quot;ש 
הגיע זמן שכיבתו משא&quot;כ בתפלת ערבית כי מן ביאת השמש נתחייב בה וכבר ידעת כי כל א&#x27; 
משתיהן מצוה בפני עצמה ולא נהגו ישראל לחברן יחד אלא כדי לסמוך גאולה לתפלה כנודע 
ואמנם יעקב מצוה שפגע ראשונה קיים אותה תחילה ובפרט כי היה עייף ויגע מעורח הדרך 
ונתיירא אולי אם יתאחר ירדם בשינה ולא יקיים אותם:
והנה אומ&#x27; ויקח מאבני המקום שהוא קריאת שמע ית&#x27; במ&quot;ש בס&#x27; התקונין על ויקח חמשה 
חלוקי אבנים מן הנחל הוא בדוד עם גלית כי הם ענין ק&quot;ש פסוק הראשון שיש בו ה&#x27; תיבות 
וחיברם בתיבה הששית &quot;אחד היא בקלע המיחד כולן ובכח כונה זו הרג את גלית בזריקת הה&#x27; 
אבנים ההם ונודע כי פסוק שמע אמרוהו השבעים בני יעקב ואחריהם אמרו יעקב אביהם פסוק 
הב&#x27; בשכמל&quot;ו שגם בו יש ו&#x27; תיבות אחרות וב&#x27; פסוקים אלו כנגדם נצעוו ולקחת שתי אבני 


שוהם אותיות השם קבלת שם שמים ששה משמותם על האבן האחד הם ו&#x27; תיבות שבשמע ישראל 
שנכתבו בס&#x27; תורת משה ואת שמות הששה הנותרים ו&#x27; תיבות בשכמל&quot;ו הנק&#x27; נותרים כי לא 
כתבן משה בס&#x27; התורה כנודע ונשארו בעל פה וכולם הם י&quot;ב תיבות כנגד י&quot;ב שבעים ובשניהם 
מ&quot;ע תיבות וכן מ&quot;ט תיבות בי&quot;ב שמות השבטים כנודע ולכן ופתחת עליהם שמות ב&quot;י, ועליהן 
רמז ויקח מאבני המקום מיעוט אבנים שנים הם שני פסוקים שמע וברוך שם שהם שתי אבני 
השהם כי הם עיקר ענין קבלת מלכות שמים בעוה&quot;ז שעל זה נק&#x27; מלא כל הארץ כבודו ע&quot;י כן 
נק&#x27; הב&quot;ה המקום מקומו של עולם וז&quot;ש מאבני המקום ושני פסוקים אלו עיקר ראשון של כל 
הק&quot;ש כנז&#x27; והם ב&#x27; ראשים של כל הק&quot;ש וז&quot;ש וישם מראשותיו שני ראשים אלו של קבלת מלכות 
שמים שם אותם על ראשו לכבוד ולתפארת:
או יראה ויפגע במקום כי הנה הב&quot;ה נקרא מקום כנז&#x27; וענינו הוא שם ההויה י&#x27; הפ&quot;ה ופ&quot;ו 
הפ&quot;ה בגימ&#x27; מקום והנה יעקב פגע בכיוצא בו כי גם יעקב עם ד&#x27; אותיותיו עולה בגימ&#x27; 


</div>
