ספר עץ הדעת טוב — קטע 80

משים המנח' לפני המלך אמנם אינו מדבר עמו פה אל פה. ולמעל' ממש מדריג' ד' משה רעה המלך נאמן ביתו מדבר פב"פ עם המלך ולא עוד אלא שבכל שעה שהוא רוצה נכנס מאליו שלא ברשות אף שהמלך לא יקראהו ע"י שליח. ובזה נבא אל הביאור הנה כראות משה אהבתו ית' את הנשיאים להקריבם חנוכת המזבח יותר משאר עם בני ישראל וגם הוא לא נצטווה בכך ולא נבחר גם הוא הרע בעיניו ע"ז מאד. ועוד אחרת הית' כי הוא שמש בכהונ' גדול' שבעת ימים של המילואים והוסר מכהונתו ונתכהן אהרן תחתיו לכן בא הכתוב לנחמו ולהודיעו כי כל זה הי' לו לרוב שבחו וז"ש ובבוא משה וכו' כלומר אתה הוא במדריג' הרביעית המעול' כנ"ל כי אתה רעה המלך בכל הפרטים ואלו הן. הנה אהרן אחיך שהוא היותר מעול' שבהנשיאים כנ"ל כל הקרבנות הי' במזבח העול' בחצר אהל מועד ולא הי' יכול לבא אל אוהל מועד אלא ברשות להקריב קטורת ולהדליק את הנרות אבל משה הי' נכנס ובא אל אהל מועד עצמו מאליו

שלא ע"י מעשה כקטורת והדלק' וז"ש ובבא משה אל אהל מועד ועוד כי אהרן נכנס לשרת ולעבוד עבודת עבד לפניו ית' אמנם משה בא לדבר אתו ית' כרעה המלך וז"ש לדבר אתו. ועוד כי מרוב חיבתו ית' אותו בעת בואו שם תיכף הי' משה שומע את הקול ית' מדבר אליו וקוראו שיכנס כמ"ש ויקרא אל משה ולזה לא אמר ושמע אלא וישמע לשעבר והי' ע"ד טרם יקראו ואני אענ'. וטעם לכל השבח הזה הוא מעל הכפורת וכו' ירצה כי העדות הם שני לוחות העדות שהוריד משה בידו בסיני מה שלא זכה ילוד אשה ובזכות זה הדיבור הי' נמשך משם מעל הכפורת אשר על ארון העדות הם הלוחות כנ"ל. והנה הלוחות הי' שנים תוך הארון וכנגדם הי' שני כרובים על הכפורת ולכן הדיבור נמשך מבין שני הכרובים. ואמנם הקול הזה אינו הדיבור והמצו' עצמ' כי זה נאמר אחר כך וידבר אליו אמנם הקול הזה הוא שהי' קוראו בשמו ואומר לו משה הכנס ולכן נרמז זה בר"ת "מבין "שני "הכרובים משה ואחר

שקראו דרך חיבה יתירה ואח"כ וידבר אליו את המצות והחוקים שהי' רוצה לצוות את בני ישראל וזהו ענין ויקרא אל משה בתחל' קוראו בשמו ואח"כ וידבר ה' אליו וכו' ומה הוא הדיבור הזה אדם כי יקריב וכו'. והנה קריאת השם לא הי' אלא לו לבדו ולא לאהרן וז"ש וישמע את הקול מדבר אליו ולא לאהרן וכן הדיבור עצמו כנ"ל וידבר אליו ולא לאהרן א"כ הבט כל השבח הגדול אשר למש' נבחר מכל שבח נשיאי ישראל המביאים מנח' לחנוכת המזבח ונבחר משבח אהרן שהי' מקריב את הקרבנות כעבד משרת. אך משה כאוהב נאמן בית רעה המלך איננו עובד המלך כעבד. ואחר שביאר שבחו של משה בא עתה גם כן לספר בשבח אהרן הפחות' מממדריגת משה ואמנם היא גדול' משבח של ישראל והנשיאים כדי שלא יצטער גם הוא' למה לא הי' לו חלק בחנוכת המזבח כשאר הנשיאים כי הרי הוא נשיא שבט לוי ולא מצינו ללוי חלק בחנוכת המזבח כדכתיב ואת שם אהרן תכתיב על מטה לוי וכתיב ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן

אהרן וכו'. וז"א בהעלותך את הנרות וכו' ורז"ל פירשו כי בישרו על חנוכת המקדש בימי חשמונאי הנעש' ע"י הדלקת נרות והי' כהן מזרעו של אהרן. וכפי דרכנו יאמר בהעלותך וכו' ירצה במה שנתבאר אצלינו בפרשת תרומה כי המשכן דוגמת כל העולם הוא כי היריעות שבו כנגד הרקיעים כנאמר בהם נוטה שמים כיריע' וכו'. ואמנה היתדות לא היו צריכות מפני הקלעים שלא יגביהם רוח וכמ"ש ולא נצחה הרוח את טמוד העשן וכמו כן לא יגביהו היריעות מעל אהל העדות אשר שם שכינתו ית' אבל היא רמז אל מ"ש בפרקי ר' אליעזר קורקוסי השמי' במימי אוקיינוס הם אחוזים. ובזה נבאר ענין חנוכת הנשאים וענין הדלקת אהרן את הנרות מה ענינם: דע העולם כולו מתנהג בכח השפעות י"ב מזלות טש"ת סא"ב וכו'. ואין זולתם בבני חיי ומזוני וכל צרכי העוה"ז ואלו הי"ב מזלות קבועים בחגורת הגלגל השמיני ממט' למעל' והם י"ב נשיאים ומלכים המנהיגים לכל שאר הכוכבים שבשאר הגלגלים אשר רבו מלספור אשר הם

כנגד כללות עם בני ישראל כמ"ש הבט נא השמימ' וכו' כה יהי' זרעך וכתיב והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. והי"ב נשיאים שהם דמיון י"ב שבטים עצמן ראובן ושמעון וכו'. אבות כל בני ישראל הנה הם כנגד י"ב מזלות הרועים שאר הכוכבים כאבות לבנים וזנין ומפרנסין אותן ולכן ציוה השי"ת כי י"ב הנשיאים שהם כנגד י"ב שבטים ראובן ושמעון וכו' בני יעקב עצמן יקריבו חנוכת המשכן הרומז אל כללות העולם כולו השמים וכל צבאם כנ"ל. ולרמוז כי מהם יורד השפע והמזון לכל העולם לכן החינוך הי' במזבח ונקרא על שמו חנוכת המזבח ולא חנוכת המשכן כי המזבח הי' נקרב בו את קרבני לחמי לאשי ותמורת הקרבנות הנקרבים בו כלפי מעל' הי' השי"ת משפיע מזון ולחם להתחתונים ע"י הי"ב מזלות ולכן הקריבו הנשיאים הקרבנות ההם על המזבח כי ע"י הקרבנות ההם יהי' השפע נשפע בעוה"ז מאז ואילך כל ימי עולם. וזהו סוד היות זה נקרא חנוכת המזבח. ונודע כי חודש ניסן ראשון

הוא לחדשי השנ' ובו מושל מזל טלה ראש הי"ב מזלות ושם התחלת התקופות ואחריו כל מזל מהי"ב מזלות ימשוך הקפתו כאו"א בחדשו להשפיע בעולם ולכן ביום ראשון לחודש ניסן הוקם המשכן ובו ביום התחילו הי"ב נשיאים להקריב חנוכת המזבח ונודע כי התחלת הדבר הוא עיקר הכל וע"כ בהתחלת החודש הראשון שהוא התחלת סיבוב תקופת השפעות הי"ב מזלות בעולם אז הקריבו כל הי"ב נשיאים חנוכתם בשנים עשר ימים יום לשנה יום לשנה. ונודע כי חגורת המזלות נטוי' מעל ראשינו חצי' נוטה לדרום וחצי' לצפון ואינ' כנגד חגורת הגלגל יומי הנקרא קו משוה היום באופן כי י"ב המזלות נעשים ד' תקופות ג' במזרח ג' בדרום ג' במער' ג' בצפון ולעומתם ד' דגלים של הי"ב שבטים ונשיאיהם דגל מחנה יהוד' מזרח' וכו', גם נודע כי שימוש הי"ב מזלות בעולם ענינו הוא כי בכל שלשים יום חודש ניסן מתחיל טלה לזרוח בעלות השחר באמצע נקוד' רוח מזרח וכן חודש אייר זורח שו"ר שם בכל

בוקר עם השמש כנודע באופן כי כל התחלות שררות הי"ב מזלות היא בנקוד' אמצעית של רוח מזרח כי שם מתחיל לצמוח בכל בוקר בעת זריחת השמש וע"כ התחיל דגל יהוד' שהי' מזרח' בג' ימים ראשונים ואח"כ דגל דרום וכו' וז"ש ויהי המקרי' ביום הראשון נחשון וכו' והרי נתבאר ענין חנוכת הנשיאים מה ענינ' והוא לרמוז כי על ידם ישפיטו הי"ב מזלות שפע העוה"ז בכל צרכיו ככל אשר הם מקבלים מאדון הכל ית'. ועתה הודיע הקב"ה כי אע"פ שכל שפע העולם נשפע ע"י י"ב הנשיאים כנ"ל הנה עיקר הכל הוא על ידי אהרן וז"ש בהעלותך וכו'. והענין במה שנודע כי המזלות הם בגלגל השמיני העליון ואי אפשר להם להוריד שום השפע' כלצ בעוה"ז אם לא ע"י הכוכבים .המשרתי' הנקראים שצ"ם חנכ"ל אשר כל אחד מהם קבוע בגלגלו בז' גלגלים התחתונים אשר למט' מגלגל המזלות והטנין כי בהיות שבתי או צדק וכו' כוכב כנגד חגורות המזלות כפי פגיעתו באיזה מזל מהי"ב מזלות כך

מקבל מין שפע מיוחד והוא אח"כ ממשיכו למט' בעוה"ז ולולא ז' כוכבים המשרתים האל' אין שפע נמשך כלל בעוה"ז מן הי"ב מזלות נמצא כי עיקר תלוי בז' כוכבים האלו. והנה ענינם הוא ענין ז' נרות המנור' המאירים בעולם והנר האמצעי כנגד המה וכולם מקבלים האר' ממנו וגדול מכולם ונמצא כי כמו שע"י הקרבת הקרבנות שע"י הי"ב הנשיאים המשיכו השפע מהי"ב מזלות העליונים כן ע"י הדלקת הנרות ע"י אהרן נמשכת הארת ז' הכוכבים שצ"ם חנכ"ל בעולם. וז"ש בהעלותך וכו' ירצה עם היותך מעל' ומדליק את הנרות התחתונים הנה אל מול פני המנור' התחתונ' הזו שבמשכן תגרום שיאירו ז' הנרות העליונים שצ"ם חנכ"ל. ובזה יובן כי באלו הנרות התחתונות לא הזכיר האר' אלא העלא' יען כי הם תחתונים וזכות מצות הדלקתם עולה עד ז' נרות העליונים שצ"ם חנכ"ל וגורמיך להם שיאירו ונמצא כי בכתו' הזה הוזכר הציווי והוזכר השבח והשכר כי בהעלותך את הנרות הוא ציווי ויאירו

שבעת הנרות הוא השבח והשכר. גם בזה יובן אומרו דבר אל אהרן ואמרת אליו כי דבר כנגד הציווי כי כל דיבור יורה קושי כאדון המצווה אל משרתו בחוזק ובממשל ואמרת אליו הוא אמיר' בחיבוב ובאהב' להודיע שבחו וחיבתו אליו כי על ידו יאירו ז' הנרות העליונים בעה"ז כנ"ל. ונמצא כי אין הדבר כפשוטו שאל מול פני המנור' יאירו ויחזרו ויצדדו אורות ז' הנרות כמ"ש רש"י ז"ל אבל הכוונ' בהעלותך ובהדליקך הנרות האלו שבמשכן תגרום כי אל מול פני המנור' הזו התחתונ' כלומר כמו שזו המנור' התחתונ' עשת' פעול' של הארת' כך לעומת' מדה כנגד מדה יאירו ז' הנרות העליונים. ובזה יובן דהל"ל אל פני המנור' שהוא הנר האמצעי ואמר אל מול פני שהיא המנור' העליונ' שהיא מול אל פני מנור' התחתונ', ולפי שהנרות ראשונים נודע מספרם בפ' תרומ' לכן לא זכר מספרם שהם ז' אלא למט' שהם נרות מנור' העליונ' אז: ויעש כן אהרן וכו'. והנה הי' מספיק בשיאמר ויטש כן אהרן אבל מה צורך לחזור ולפרש

שנית אל מול פני וכו'. וגם שלישית כאשר צוה ה' את משה. אך הענין כי עוש' המצו' צריך שתכליתו יהי' אל הכוונ' האמיתיות למה הוא עושה אותה כדי לגרום טובה בעולם. וז"ש ויעש כן אהרן ר"ל כן כנ"ל בהעלותך את הנרות שעשה מצוה זו של הדלקת הנרות במעש' ועוד נתכוון אל הכוונ' האמיתית הנ"ל והוא כי אל מול פני המנור' ר"ל אותה מנור' העליונ' אשר בשמים שהיא מכוונ' מול פני מנור' הזו התחתונ' העול' ממט למעל' ע"י כוונתו הטהור' את הארת נרותיה של המנור' העליונ' אשר היא מול פני מנור' הזו התחתונ' כנ"ל. ואמנם אע"פ שמצות אינן צריכות כוונה עכ"ז נתכוון אהרן בכך ולמד זה ממה שצי'וה ה' את משה פי' כי בשאר המצות לא נתפרש רק מעשה המצו' בעצמ'. אבל עתה ציוה עליו מעש' המצו' וגם את השבח שהי' גורם ע"י עשייתו המצו' הזו כנ"ל וז"ש כאשר צוה ה' את משה כלומר כדוגמא עצמ' של צוואת ה' למשה שהית' מורכבת מציווי ומשבח כן עשה הוא המצו' במעש'

וגם בכוונת השבח כנ"ל ובזה יתורץ כי אומרו ויעש כן ר"ל כנ"ל במה שאמר דבר אל אהרן בהעלותך וכו' וא"כ למה חזר לאמר כאשר ציוה וכו': ובזה יובן ג"כ אומרו וזה מעש' המנור' וכו' כי אין זה מקומו וגם מה ענין חזרתו לאמר כמרא' וכו'. אמנם בא לתת טעם מהיכן למד כן אהרן לעשות במעש' וגם בכוונ' כנ"ל לז"א וזה וכו' ירצה כי הנה מעש' המנור' עצמ' הית' גם כן באופן הזה הנ"ל של הדלקת' וז"ש וזה וכו' כלומר זה המעש' הנ"ל של העלאת הנרות זה עצמו הי' ענין מעש' המנור' עצמ' כי לא נתרצ' משה לעשות' ככל שאר הכלים השלחן והארון והמזבחות וכו' אלא ביקש לראות דוגמת' בעולם העליון ואחרי שהראהו אותו אז אח"כ כפי המרא' אשר הרא' ה' את משה בתחל' את המנור' העליונ' שבמרום אחרי כן עשה את המנור' התחתונ' ומזה למד אהרן שלא העל' הנרות התחתונים עד שידע ענין הארת הנרות העליונים. או ירצה במה שנבאר ענין מצות המנור' באופן אחר כי הנה שורש ויסוד כל הנבראים כולם הוא על ידי האור העליון אשר

הוא הבריא' הראשונ' שקדמ' לכולן. והוא ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור והיא ענין האור' ששמש' בשבעת ימי בראשית אשר אין תחיית המתים אלא על ידה כמ"ש כי טל אורות טליך וזו היא הבטח' העליונ' ואור החמ' יהי' שבעתים כאור שבעת הימי' והוא אור הגנוז לצדיקים בגן עדן והוא סוד וזרח' לכם יראי שמי וכו' והוא סוד השכר האמיתי שבו מתעדנין הצדיקים ואור זה נחלק לז' חלקים וכל אחד מהם שמש בשבעת ימי בראשית יום אחד וזהו סוד ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד כי האור ההוא שמש גם בליל' כמ"ש וליל' כיום יאיר וכו' ועי"כ הערב והבוקר שניהם היו יום אחד וכמ"ש ויקרא אלהים לאור יום נמצא כי ז' ימי בראשית הם נקראים שבע' נרות ושבע' אורות שבהם נבראו כל היצורים וזהו שהבטיח הש"י לאהרן כי ע"י העלאתו את הנרות יאירו שבעת הנרות הם שבע' אורות ימי בראשית בכל הנבראים כולם ונמצא כי אהרן מקיים כל מעש' ז' ימי בראשית שהם כל העולמות כולן וא"כ

אל יצטער יען לא ניתן לו חלק בחנוכת המזבח כי שכרו כנגד כולם: וזה מעש' המנור' וכו' הביא ראי' אל האמור כי כל הנבראים תלויין באור ההוא של שבעת ימי בראשית וכולן נשפעים ממנו כי הרי זהו טעם למה וזה מעש' המנור' מקש' כולה להורות כי הכל בחינ' אחת של אור ראשון וממנו נמשכו ונסתעפו כל הנבראים. או ירצה רמז במצו' זו אל כל השפעתו ית' וכל הנהגתו בעולם הזה בשבע' אלפים שנה שימשך קיומו ואמנם כל הששת אלפים הם כדמיון ששת ימי בראשית החול המכינים מזון ליום השביעי הנקרא שבת כי אין בו מלאכ' כלל וכל המצו' שבני אדם עושין בשיתא אלפי שני דהוה עלמא וכל התור' שעוסקים שעליהם נאמר כי נר מצוה ותורה אור גם כל השפע שהקב"ה מאיר בעולם למען תת להם הכנ' שיעסקו בתור' ובמצות הכל הוא לתכלית האלף השביעי וכל ששת אלפים מגמתם ופנייתם אל האלף ההוא. וז"ש אל מול פני המנור' כי השיתא אלפי הם נמשלים אל אחוריים שאינם מאירים והאלף השביעי נמשל אל ים ולכן אל מול פני המנורה דהוא נר השביעי יאירו

כל שבעת הנרות כולה להורות כי כל תכליתם אינו אלא על אלף השביעי: או ירצה לתרץ קושיית רז"ל וכי הקב"ה הנקרא נרו של עולם צריך הוא לאור בריותיו וע"ז הי' אהרן תמה בעצמו לז"א הקב"ה דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל תהי' מתמיה בעצמך איך אתה יכול להאיר אלי כי דע לך כי אין אתה מאיר אותם לפני אלא מעל' אותם בלבד וז"ש בהעלותך וכו' ולא בהאירך או בהדליקך כי אין אתה אלא כמעל' מנחה לפני כדי שעי"כ אדרב' אני אורו של עולם אמשיך הארתי בז' אורות ההם באופן שהנרות יאירו את העולם מכה שאני המשכתי בהם ולא תחשוב שאת' מאיר את הנרות אלא שהם יאירו לכל העולם ולכן במעש' אהרן אמר בהעלותך ובנרות עצמן יאירו ולא יעלו. ויעש וכו' כאשר שמע אהרן כן נתיישבו הדברים בלבו ואע"פ שהי' מדליק ומאיר את הנרות כבר ידע כי לא הוא מאיר להם אלא העל' בלבד לפניו ית' וז"ש העל' נרותיה ולא אמר הדליק או האיר: וזה וכו' הביא ראי' אל האמור כי הרי הבט וראה פלא של מעש' הזה של המנור' כי עם

היות' ככר זהב הכל עשיית מקש' אחת דבר שאין כח בשר ודם לעשות ולא נעשית אלא בכחו ית' כי כמרא' אשר הרא' ד' את משה כן ד' הנ"ל עשה את המנור' ולא משה ובצלאל עשאוה אלא הוא ית' עשא' וא"כ אם מעש' המנור' עצמ' הוא ית' עשא' שאינו אלא מעש' גופני ומכ"ש ההאר' שהוא דבר רוחני שהוא ית' הוא אשר יגזור ויתן אורו אל ז' אורות המנור' לא שהוא צריך לאור שלנו אלא אדרב' התכלית של הדלקת המנור' הוא לשהוא ית' יאיר בנו ולא אנו לו: או ירצה דרך רמז וירמוז אל מש"ל על כי נר מצוה וכו' תלה הכתוב המצו' בנר וכו' וסוד הענין במ"ש בספר התיקונין כי כמו שכל אבר מן רמ"ה אברים כלול מכל הרמ"ח כן כל מצות עשה נכללת מן הרמ"ח מצות וכדוגמת' במצות לא תעש'. והנה הם רמ"ח מצות של מעש' ועם כללות שתי בחינות רמ"ח ושס"ה הרי בגימטריא נ"ר כי גם מצות לא תעש' נאמר עליהם ישב אדם ולא עבר עביר' נחשב לו כעוש' מצוה אמנם המעש' האמיתי המאיר כמו נר אינם רק רמ"ח

עשה ולכן לא נרמזו מצות לא תעש' בענין הנר אלא דרך כללותם כנ"ל באופן כי כל המצות נקראים נר והם כדמיון הכלי אשר בו מונחים הפתיל' והשמן אבל התור' היא האור עצמו המאיר את הנר והפתיל' שהיא המצו', וצונו בהעלותך וכו' הנה האדם העובד את השי"ת בתור' ובמצות נמשל לאהרן הכהן העובד לפני השי"ת ולכן דבר אל אהרן כי בהיותך עוסק במצו' אם תרצ' להעלותם ולתת בהם עילוי ומעל' יתיר' תעסוק גם בתור' הנקראת אור ועי"כ יאירו הנרות הנקראים מצות ומלת שבעת מלשון ריבוי כמו מזוקק שבעתיים. גם תנאי אחר צריך בקיום המצות ובעסק התור' שהכל יהי' לשם שמים לשמה ולא לתכלית אחר כלל וכמ"ש שויתי ד' לנגדי תמיד וז"ש אל מול פני המנור' ירצ' אל מול הקב"ה הנקרא פנים המאירים את התור' היא התור' והמצות שהם נר ואור כנ"ל יאירו שבעח הנרות ויהיו לשם מי שציווה עליהם. וזה מעש' המנור' וכו' רמז אל משז"ל הוי זהיר במצו' קלה כבחמור' וכו' ואמר כי

זה יהי' מעש' המנור' שהיא כללות כל המצות שבתור' כי תשתדל כדי לקיים כולה. עד יריכ' שהם המצות קלות שאדם דש בעקביו ולא החמורות בלבד. ולא עוד אלא א' גם הדינין והענפיה המסתעפים מהה בתור' שבע"פ וכל התקנות והסייגים הנקרא עד פרח' כי הם כפתור צומח מהאילן צריך שתקיימם והטעם כי הכל מקש' א' הוא וגוף אחד כולל כמה אברים וענפים ואם תחדל לעשות מצוה אחד או סייג אחד מהם יחשב למפריד וחותך אבר מן המקש'. או יהי' ע"ד הנ"ל בקצת שנויים וזה כי האדם עצמו המקיים את המצו' נקרא מנור' יען כי על ידו תלוי קיום המצות הנקראים נרות ונמצא כי המצות הם הנרות והאדם הוא המנור' והקב"ה היושב למולו כמ"ש שויתי ד' לנגדי תמיד וכמ"ש כל העוסק בתור' שכינ' כנגדו זה נקרא מול פני המנור'. והכוונ' כי אל מול הקב"ה הנק' פני המנור' שהוא האדם יאירו שבעת הנרות שהם המצוה שיהי' לשמן כנ"ל. וזה מעש' וכו' המעש' שצריך האדם הנקרא מנור' לעשות הוא

שישתדל לקיים השלם רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ע"י התרי"ג מצות המכוונות כנגדן כנודע