ספר עץ הדעת טוב — קטע 81

והטעם כי האדם שהיא המנור' מקש' הוא וצריך להשלים כולן ולא די במקצתן שלא ילך חסר אבר לעוה"ב, או ירצ' ג"כ דרך רמז כי הנה האדם העובד את הקב"ה בתור' ובמצות גם הוא נקרא כהן כי כהן פירושו משרת וכמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וציוה הקב"ה אל אהרן הכהן הנ"ל שלא יאמר לכשאפנ' אשנ' בסוף זקנותי כי בבחרותי אני רוצ' להתענג בהבלי העוה"ז וטובותיו ואמנם צריך שכל ימי חייו יהיו שלמים ונקיים מכל חטא ומאירי' במצות ותור' כנודע מפסוק ויקרבו ימי ישראל למות בספר הזוהר ובסוד ימים יוצרו כי הם ימים מ' בעוה"ב ולא אחד' בהם ראוי להיות חסר מן המנין ובהפטר הנשמ' מן העוה"ז עולים כולם לפני הקב"ה מאירים כנרות המנור' במשז"ל למה צדיקים דומין לפני השכינ' כאור לפני האבוק' וז"א דבר אל הנשמ' הנקרא אהרן בהיות' עובדת את השי"ת ואמרת. אליו כי בהיותך מעל' את הנרות הם ימיך לפני הקב"ה כשתפטר מן העולם יהי' באופן שאל מול. פני המנור'

הוא הקב"ה כנ"ל למה צדיקים דומים. וכו' יוכלו להיותם נצבים לפניו ית' בהיותם מאירי' כל ימיהם בשלימות הנכללים בשבעים שנה ימי שנות האדם וחייו וז"ש יאירו שבעת הנרות כולן ולא יהי' יום ונר אחד מהם פגום 'ואורו כבוי, וטעם לזה כי הנה וזה מעש' המנור' וכו' המעש' של המצוה בעשיי' מעשיית הנעש' בעוה"ז כדי להאיר הנשמ' בעוה"ב ותהי' הנשמ' כעין מנור' מאיר' הנה המעש' הלז הנ"ל צריך שיהי' גמור מקש' גמור של זהב צרוף מנוק' מן הסיגים וזה עד יריכ' אפילו בבחינת קטנות האדם המכונ' בלשון רגליים וירכיים אשר עדיין לא הרים ראש ונח הגדיל וגם עד זקנ' ושיב' הנקרא עד פרח' אחר שהוציא פרח לשון ציץ של התור' והמצות כעין פרח העשבים שאינו פורח עד באחרונ' סמוך לזמן שרוצ' להתייבש להוציא זרעו להשאירו תחתיו הכל צריך שיהיו שוים מקש' הוא הבחרות והזקנ' כמ"ש אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו ולא יחסר אפילו יום אחד בהם מלהשתלם:

או ירמוז אל השכר הגנוז לצדיקים לעוה"ב אל הנשמות ע"י מיכאל הכהן הגדול שבשמים המקריב הנשמות במזבח הבנוי ברקיע שחקים כנודע וז"ש דבר אל אהרן הוא מיכאל הכהן הגדול ברקיע כדוגמת אהרן בארץ וצוית אותו כי כשיעלה את הנשמו' הדמו' אל הנרות כנ"ל ויעלה כקרבן עולה וכליל על המזבח העליון שבשחקים לריח ניחוח העלם והקריבם ממקום למקום עד שיעלו לריח ניחוח למעלה למעלה אשר להשי"ת עצמו ויתדמו שם לפניו כנרות לפני האבוקה כנ"ל וז"ש אל מול פני המנורה יאירו, ולפי שנודע כי שבע כתות יש בנשמות הצדיקים אלו דומים לחמה ואלו ללבנה ואלו לכוכבים ואלו לשושנים בסוד שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע וז"ש יאירו שבעת הנרות ז' כתות העליונים הם הנשמו' הנקראים נרות וכולם נגדו ית' עומדים וז"ש אל מול פני וכו'. ויעש כן אהרן הוא מיכאל העליון אל מול וכו' העלה הנרות וכו' ותודיענו בזה שכר הצדיקים לעתיד לבא. ואחר שזכר

כי שבע כתות הם וכולם זוכין אל השכר הנ"ל והי' עולה בדעת כי לא כן הוא אלא הכת העליונה לבדה תעמוד לפניו ית' הושאר יעמדו בחוץ ולא פנים בפנים ולזה הודיענו וזה מעשה המנורה היא השכינה הנקראת מנורה אשר בה שבעה קנים יוצאים ממנה וכנגדם ז' כתות נשמות כולם נתלים ונאחזים בה לגמרי מקשה הוא גוף א' עצמי דוגמת המנורה שגם הקנים התחתונים שבכולן מקשה הם עם המנורה כמו כן כל ז' הכתות כנ"ל. גם כדמיון עד יריכה של מנורה' התחתון והרגלים שבה עד פרחה שהוא הפרח העליון שבה כולם מקשה היא כך כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב לא ידח ממנו נדח כקטון הנקרא יריכה וכגדול הנקרא פרחה כי אחד המרבה וכוי ובלבד שיכוון לבו לשמים, וביאור הענין כי כמו שהמנורה כולה זהב ואין זה כסף וזה זהב וזה נחושת וכו' אלא כולה זהב וכן כולה מקשה אחד וחיבור אחד האמנם ודאי שיש בזהב ההוא מדריגות יש זהב זוכה שיעשה ממנו יריעה של המנורה ויש זהב זוכה להעשות

בו פרחה העליון של המנורה כך נשמות ישראל נאמר בהם אדם אתם כולם חיבור אדם אחד מראשו ועד רגליו והכל נקרא אדם עם היות שבהכרח שיהי' שם מדרגות שונות זה ירך וזה פרח: דרך הסוד נודע כי המנורה בז' נתחיה הוא המלכות הנקראת בת שבע והיא כעין הירח שגופה חשוך וצריכה לקבל אור מהת"ת הנק' שמש ואז נק' מנורה מאירה כי תחלת מנורה בכלים בלי אור בסוד כי נר מצוה ואח"כ ותורה אור הת"ת הנקרא תורה שבכתב ממשיך אור חליה וזה ע"י מדת החסד הנקרא אהרן הממשיך לה אור מן הת"ת בסוד ויקרא אלהים לאור הוא החסד יום הוא הת"ת וז"ש בהעלותך וכו', והנה גם שתראה כי השכינה מתלבשת בתחתונים בסוד והוי ראש לשועלים ובסוד והארץ הדום רגלי הנה כל הי"ס שבה הנכללות בז' היכלות כנודע כי ההיכל העליון כלול מג' ראשונות שבה ולכן נקרא היכל קודש הקדשים קודש א' הקדשים ב' הרי ג' ואלו הם ז' נרות המנורה כולם אחדות גמורה אפילו יריכה שנאמר בהם רגליה יורדות מות

בעולם העשיה ונאמר בהם והארץ הדום רגלי ועד פרחה שהם ג' ראשונות שבה המתלבשים בעולם הבריאה הנק' כסא הכבוד והוא סוד השמים כסאי הכל מקשה היא אחדות וחיבור גמור: בהעלותך וכו'. י"ל א' מאי דבר ואמרת כפל ענין במלות שונות. ב' מאי בהעלותך והל"ל בהדליקך והנה רז"ל אמרו עשה לה מעלות אל מול פני עשה לה מול ופנים ויעש כן אהרן וכו' העלה נרותיה עשה לה מעלות. וצריך ליישב דברים אלו כי לא מצינו שעשה כך אהרן סולמות ומעלות במנורה כי כבר היו עשויות קודם. ג' מ"ש אל מול וכו' כי הוא מיותר. ד' דהל"ל יאירו ששת הנרות כי פני המנורה הוא נר האמצעי השביעי. ה' מה צורך להודיע ויעש כן אהרן וכו' ויותר יקשה לרז"ל שדרשו מגיד שבחו של אהרן שלא שינה ומהיכא תיסק אדעתין שישנה. ו' אומרו כאשר ציוה מיותר. ז' כי זה פסוק וזה מעשה המנורה אין לו ענין במקום הזה שהוא ציווי ההדלקה. ח' גם אומרו כמראה וכו' הוא מיותר. ט' מה קושי

נתקשה משה במעשה המנורה עד שהוצרך להראותו עניינה: והביאור במה שנודע ענין חכמת בצלאל שהי' יודע לצרף אותיות וכו' והטעם הוא כי המשכן התחתון וכליו רומזים אל העליונים וע"י חכמתו לא די שהי' אומן בקי בעשייתם אלא בהורדת כחות העליונים עליהם ועי"כ והיו קודש קדשים. ואמנם זולת כללות כל הכלים עוד הי' כוונה יתירה צריכה בטנין הדלקת המנורה משאר הכלים ואל זה רמזו ז"ל באומרם הרוצה להעשיר יצפין הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום ושולחן בצפון. הרי שרמזו שהורדת כח עליון בשולחן שבצפון גורם להמשיך עושר העוה"ז אך הורדת כח עליון במנורה ממשיך אור תורה וחכמה עליונ' ולזה הוצרך ציווי נוסף באזהרה על כוונת הדלקת המנורה יותר משאר כלים ולכן הזכיר הדלקה בלשון עליה להורות כי צריך שיעלה מחשבתו עד מנורה עליונה לשימשיך ממנה אור תורה וחכמה למטה בישראל: וז"ש אל מול וכו' כלומר בהעלות מחשבתך אל מנורה העליונה אשר היא מכוונת מול פני

המנורה התחתונה אז תוריד השפע אל ז' נרות התחתונים ויאירו אור התורה בישראל והרי נתיישב אומרו ז' הנרות ולא ו'. או ירצה כי ייחד ז' כתות המנורה העליונה אל הקב"ה הנקרא פני המנורה ע"ד ייחוד ק"ש ה' אחד וכו' כנודע ליו"ח. ובזה יובן למה הי' דיבור ואמיר' כי הדיבור הגלוי כנגד ציווי הדלקתה הנגלית והאמירה בחשאי כנגד ציווי העלאת מחשבתו אל המנורה העליונה כנ"ל. ואל זה רמזו רז"ל עשה לה מעלות ומול ופנים כי יעלה מחשבתו אל המנורה העליונה הנקרא מול אל פנים המנורה התחתונה. ולפי שהעלאת זאת המחשבה עצומה אין מי שיוכל כי אם אהרן וכיוצא בו ולכן הוצרך להגיד שבחו ויעש כן אהרן כלומר ב' ציווים הנ"ל ולא שינה בסדר העלאת מחשבתו כמלא נימא אלא עשה לה מול ופנים כנ"ל וזה בעת שתעלה נרותיה ע"י מחשבתו וז"ש כאשר צוה ה' כלומר כענין הכוונה עצמה שציוה ה' את משה כן עשה אהרן במחשבתו ממש בלי שינוי. ולהיות כי צריך לקשר

המחשבה כענין המעשה ממש לכן ביאר כי זה ענין הנ"ל בכוונת המחשבה לקשר שבעת הנרות יחד אל מול פני המנורה וכן ג"כ הוא ענין מעשה הדלקתם וביאר כי גם זה עצמו הי' במעשה תיקון המנורה בעצמה כי מקשה וחיבור אחד הם ולכן גם מעשה ההדלקה ומחשב' צריכין להיות כך וז"ש וזה מעשה וכו'. והטעם לכל זה לפי שהיא רומזת לאור התור' כנ"ל. והנה עיקר שבח תורתינו הוא להיותה תורה אחת ומקשה ומשפט אחד לכן כל מעשיהה יהי' כך. ואמר כי גם בענין מעשה המנור' הי' צריך מחשב' וכוונה וכפי אותה כוונה הנקרא מראה אשר הראה ה' את משה כן עשה בצלאל את המנורה וכן בענין מעשה ההדלק' וכמ"ש לעיל ויעש כן אהרן וכו' כאשר ציוה וכו' כנ"ל. ובזה יתורץ ג"כ מאי קושי' הוקשה למשה בעשיית המנורה עד שהראתו. אך הענין כי המרא' אשר הראהו היא המנור' העליונ' הנקראת מראה כנ"ל ובה ידע סוד היחוד העליונ' איך מתייחדים ובזה יתבאר משרז"ל את מוצא למעל' י"ב נשיאים הקריבו

לחנוכת המזבח וכו' והי' אהרן עצב לכן ציוהו על המנור' כי הקרבנות בטלים בזמן החורבן אבל הנרות לעולם קיימים וצריך לדעת איך הנרות קיימים לעולם ועד ועוד למה ניחם את אהרן במנורה ולא בקטורת החביב מכל הקרבנו' אבל יובן עם הנ"ל כי נרות התורה הם הקיימים לעולם והם הם עיקר התנחומין ואין גדולים מהם: הממעיט אסף עשרה חמרים וכו'. קשה כי עדיין לא נודע שיעור רבויו ומדתו כי הכל לפי גודל אותו החומר הצבור ההוא ואפשר לפרש כי אין פירושו צבור רק הוא שם מדה הנאמר ביחזקאל ועשירית החומר האיפה וכו' וכבר אמרו רז"ל כי החומר הוא שלשים סאים וכפי זה יש שיעור קצוב אליו: עשה לך שתי חצוצרות כסף וכו'. הם שני כרוזים ברקיע הא' מכריז הטובות והרחמים והב' מכריז הרעות והדין וביד האדם לעשות שתיהן חסד הנקרא כסף לבן כי גדולים צדיקים שמהפכי' מדת הדין למדת הרחמים ועי"כ נמצא כי שתיהן נעשו אחת לבדה וז"ש מקשה תעשה

אותם חיבור אחד יהיו שניהם מכסף הרחמים. או ירצה היכולת בידך לעשות שתיהן כסף ורחמים עם היות כי הא' היא דין והשנית רחמים וזה יהי' ע"י אשר מקשה וחיבור אחד תעשה אותם את ישראל ע"ד חבור עצבים אפרים הנח לו ובהיותם בלב אחד ובאחדות אחד יחזרו גה שתי החצוצרות שתיהן רחמים. ועם היות כי שני הכרוזים הנ"ל הם מלאכים עליונים בשמים יפנו עצמן מן עסקיהן לשוה השגחתם בך למטה והיו לך לתועלתך למקרא העדה פי' כי בהתאחד ישראל למטה גורמים אל החצוצרות הנ"ל שגם הם יתאחדו לטובה ולרחמים ואז יגרמו עוד שיקראו את העדה העליונ' ב"ד וסנהדרי גדולה אשר בשמים הנק' עדה נקראים לך לתועלתך להיו' מזומנים להטיב לך ויהיו כולם קהלה אחת שוין לטובה. ואם ח"ו יהי' פירוד בין ישראל אז גם החצוצרו' הנ"ל יהיו למסע את המחנו' פמליא של מעלה שנקהלו להטיב לכם יתפרדו ויסיעו איש למקומו פנו ולא ישגיחו עליכם לטובה ולא עוד אלא שבתחלה היו

נקראים עדה אחת כי היו נקהלים קהלה אחת ועתה בהתפרדם נעשו מחנות מחנות נפרדים כנ"ל. וזהו סוד הנאמר ביחזקאל אל אשר יהי' שמה הרוח ללכת ילכו ונקראים חיות בלשון רבים ובהיות שאין שם רוח המפרידם אז היא החיה בלשון יחיד, וביאר מ"ש עשה לך וכו' אופן המעשה איך יהי' לשיחזרו שתיהן להתחבר להיותן כסף ורחמים ואמר ותקעו בהן במה שנודע כי התקיע' רחמים והתרועה דין זאמר כי בהן ר"ל בשתיהן עם היותם נפרדו' זו תוקעת רחמי' וזו מתרעת דין תעשה באופן כי שתיהן יתקעו תקיעה רחמיה שוה ולא יהי' נפרדות כי חצוצרו' האחת תוקעת תקיעה שהיא רחמים והשנית תרועת דין אלא ותקעו בהן בשתיהן אז ונועדו אליך יחד כל העדה העליונה בחיבור אחד אל פתח אהל מועד בלישכת הגזית העליונה ונועדו אליך לתועלתך להשגיח עליך. גה רמז ענין כתר יתנו לך מלאכים וכו' עם עמך ישראל וכו'. כי אי אפשר להם להתוועד פתח אהל מועד העליון אלא אליך ר"ל עמך אבל אם

החצוצרו' נפרדו ואם באחת הידיעה היא הימני' יתקעו תקיעה של רחמים ולא תתאחד השמאלי' עמך כי היא בסוד התרועה של דין אז ונועדו אליך לתוטלתך הנשיאים לבדם ראשי אלפי ישראל הם מיכאל וגבריאל השרים הראשים של ישראל בסוד מ"ש גבריאל ואין מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם אבל שאר העדה שהם שבעים מלאכים הסובבים כסא הכבוד שרי שבעים אומות יהיו מקטרגים עליכם. הרי שתי המדרגות וכולן בסוד תקיעה שהיא רחמיה אלא שיהיו בשתיהן או באחת מהם והיא הימנית אבל יש מדריגה שלישית רעה והיא כאשר ותקעתם תרועה שאפי' הימנית שהיא תקיעה ורחמים תתריע תרועות דין ונהפך רחמים לדין אז ונסעו כל המחנות והצבאות העליונים שהם ממדת החסד הנק' תימנה והיו חונים שם תחלה אמנם עתה נסעו משם ואף הם יהיו דין בעונו' וכאשר ותקעתם תרועה שנית אז גם תפאר"ת הנק' קדמה מזרחה והמחנות אשר שם הנקראים מחנות הרחמים יסעו ויתהפכו לדין ואז הוא תכלית הדין כי ג'

הדינים חסר ותפארת וגבורה נתהפכו לדין והעולם חרב משא"כ ובהקהיל את הקהל באחדות אחד למטה אז למטה תתקעו רחמים ולא תריעו תרועת דין כלל. והנה על ידי שהקהילו הקהל כנ"ל וע"י שתעש' שתי החצוצרות כסף כנ"ל יועיל לך כי כאשר תבא צרה על הציבור וכי תבואו מלחמה בארצכם וכו' ע"י המקטרג סמא"ל הצר הצורר בלשון יחיד כי הוא הגדול שבכולם והנה הוא צר עתה בעת הזאת וגם תמיד הי' צורר אתכם וז"ש על הצר הצורר. ואז ונזכרתם ענין התחברות אחדותכם ועי"כ ונושעתם מן הצר היחידי ומאויביכם שאר המקטריגים כי אלו החצוצרות יזכירו אחדותכם במרום וכן בהיות לכם שמחה וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו' יליצו עליכם רחמים אלא שההפרש הוא כי בעת צרה והרעותם תרוע' בחצוצרו' ויתהפכו הדינים והתרועות על אויביכם ובעת שמחה אז ותקעתם תקיעת רחמיה על עולותיכם ומעלתכם שתתעלו לפניו ית' ועל שלמיכם שאתם בשלום עם כל פמלייא של מעלה: או אפשר לומר והי' לך למקרא העדה וכו' כי אלו שתי החצוצרו' שני הכרוזים העליונים הם

קוראים את העדה היא השכינ' כנ"ל בס' הזוהר על פסוק בסוד ישרים ועדה ועל פסוק ועדותי זו אלמדם ובכל חצות לילה מכריזים וקוראים את השכינ' הנקראת עדה ואומרין לה עורה למה תישן ה' ותניח סטרא אחרא והקליפו' גוברות בתחלת הלילה וכמ"ש על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרי' כל היום וכל הליל' לא יחשו וכו'. ואל תתנו דמי לו וכו' וכמ"ש המזכירים את ה' אל דמי לכם הם המכריזיה הנ"ל. והנה גם משרתים להיותם מסיעי' את המחנו' של השכינה אל אשר שמה הרוח ללכת וכו': או ירצה כי למקרא העדה הוא שהמלאכים הנ"ל קוראים לנשמו' עדת ישראל העולות בלילות למעל' ואומרים להם שירדו למטה בעוה"ז ויתעוררו ויעסקו בתורה כנ"ל בס' הזוהר על פסוק הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים וכו'. ומ"ש ולמסע את המחנו' הה מחנות השכינה שיתעוררו לשורר שירותיהם בכל לילה כנודע ובסוד חברים מקשיבי' לקולך וכו'. או אפשר שמדבר עם הצדיקים ראשי בני ישראל ומצווה אותם שיכריזו אל העם וכשופר וכחצוצרות

יריעו וירומו קולם להחזירם בתשוב' כמ"ש הנביא קרא בגרון אל תחשוך וכו'. ושתי חצוצרו' הם המלך והכהן הגדול או הנשיא והאב בית דין או יהי' לכללות כל החכמים אלא שהזכירם בלשון שתי חצוצרו' כי מיעוט רבים שנים. וציווה ששניהן יהיו באגודה אחת מקשה א' כי עי"כ יהיו דבריה' נשמעים לבריות משא"כ אם יש פירוד ח"ו בין החכמים וראשי העם כי אין תועלת כשידרשו לעם שישיבו בתשוב'. גם ציווה אותם שבעת הוכיחם את העם ידברו בלשון רכה ורחמים ככסף כי ע"י היותם משיבים את העם בתשוב' הקב"ה מלבין עונותיהם ככסף ואלו החצוצרו' צריך שכללות העם יקימום עליהם ברצונם לשידרשו להם ויוכיחום כנ"ל ויהי' להם למקרא העדה ולהקהיל קהילות ברביה ולהקהילם כאיש אחד לכל דבר שבקדוש' ועשיה בקום עשה. ולמסע את המחנות ממקומם אם ח"ו הם עוברים מצות לא תעשה והסיעם מן הדרך הרע ההוא אשר אז נקראי' מחנות בלשון רבי' ואינם גוי אחד ועדה אחת בהיותם

חוטאים. והנה בהיות החצוצרו' מתמידים ותקעו בהן ומכריזים כנ"ל אז כל העדה כולה נועדו אליך אל פתח אהל מועד לבתי כנסיות ומדרשו' לקיי' התור' והמצות. ואם לא יתמידו שתי החצוצרו' אלא באחת לבד יתקעו ויהי' ח"ו פירוד ביניה' או שיהיו עצלים ולא יתמידו כולם אלא פעם כך ופעם כך אז הלואי שנועדו אליך השרידים ראשי אלפי ישראל אשר נגע אלהים בלבם ושאר כל עדת ישראל לא יתנו בלבה לשוב. והנה תועלת החצוצרות הנ"ל הוא כי תבא מלחמה בארצכם על סיבת הצר והמקטרג עליכם תוכלו לסלקה ולבטלם כנזכר בס' הזהר על פסוק כי האדם עץ השדה וכו' פ' בלק. וכן בעת הטובה התרבה והתמיד כמ"ש וביום שמחתכם וכו': או ידבר עם כל איש ואיש מישראל עצמו. וז"א עשה לך. והנה יש בו שתי חצוצרו' חלולים הם הקנה והושט אשר דרך הקנה מוציא הקול ודיבור עסק התור' ממטה למעלה ודרך הושט מכניס המאכל והמשתה מלמעלה למטה. והנה הקנה לבן והושט אדום מבחוץ וציוהו ששתיהן

יהיו מקשה אחד בעסק התור' ויחזרו ככסף לבן ולא יתעסקו במאכל ובמשתה כי ע"י התענית מסתלק ומתמעט הדם מן הוושט ונהפך ללבן. ואז שניהן יהיו חצוצרו' וקנים ואפי' הוושט השמאלי יהיו נק' קנה ואז יתקיים בך קנה חכמה מן הימין קנה בינה מהשמאל. ועליך יאמר