{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "83", "title": "ספר עץ הדעת טוב — קטע 83", "hebrewTitle": "קטע 83", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/83/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/83/", "segments": [{"index": 1, "he": "להתלונן עליו ולא עוד שאף נגד השי\"ת לבדו לא יכלו להתלונן בגלוי רק היו כמתאונני' \nולא מתאונני' ממש אלא בקרבם ובלבם יסתירו אנינותם באופן שלא יעשה הרע ההוא באזני \nמשה אלא באזני ה' לבדו וז\"ש רע באזני ה' ועי\"כ וישמע ה' ולא נשמע הדבר למשה כלל \nומפני כך ויחר אפו ית' בהם כענין מ\"ש ר' יוחנן בן זכאי מפני מה החמיר' תורה בגנב \nיותר מן הגזלן וכו' ואמנם אלו חלקו כבוד למשה עבדו ית' והרעי מאזניו ית' לכן חרה \nאפו ותיכף הרע להם מדה כנגד מידה כי כמו שהם בערו אש המריבה בקרבם בהסתר שלא ישמע \nמשה כך ותבער בם בתור קרבם אש ה' ותאכלם וכראותם כן צעקו אל משה אשר הי' רחמן עליהם \nכמ\"ש ובנוחה יאמר וכו' ולא הי' להם פנים לצעוק אל השי\"ת אשר בידו היכולת כי ראו \nעונם הנפלא. ואז ויתפלל וכו' כי שם הויה מושך על ישראל בפרטות כנודע ואליו יאות \nלהעביר פשע עמו כמ\"ש יהושע ומה תעשה לשמך הגדול בסוד כי שמך נקרא על עירך ועל עמך \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואם אין עם אין מלך ח\"ו ועוד כי שם הוי\"ה נקרא מידת הרחמים וראוי לרחם אפילו על \nהחוטאים נגדו ונתקבלו דבריו אלה ותשקע האש ועם שהאש יסוד עליון מכל הד' עכ\"ז לא עלה \nלמקומו ושקע מתחת כל ד' היסודות תחת הארץ וזה אות נמרץ הוא כי מעשה נסים הוא ולא \nמקרה היה ולגודל הפלא הזה ויקרא שם המקום ההוא תבערה לזכרון הנס הנ\"ל כי הרי בערה \nבם אש ה' העליון שירד מלמעלה לצורך ישראל להענישם ותשקע בארץ במקום ההוא ויסוד העפר \nעצמו נעשה יסוד האש ולכן המקום ההוא ראוי לקוראו תבערה ממש כי נהפך ליסוד האש לכן \nראוי הוא לקראת שם לזכרון הנס הנ\"ל או ירצה כי הנה המקום ההוא הי' במדבר ומה לו \nלמשה לקריאת שם אל המקום ההוא הרחוק מארץ כנען שזה הודיע כי לא מחשיבת המקום עצמו \nכי שקעה בו אש ה' היתה קריאת השם רק על כי בערה בם אש ה' בישראל עצמן ועל זכרון שמם \nנקרא לא על שבח המקום ההוא עצמו:\nוהאספסוף אשר בקרבו וכו'. בני ישראל וגם הערב רב הי' להם מקנה עצום כמ\"ש וממקנה בני \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ישראל לא מת אחד ומקנה רב הי' לבני ראובן וכו'. וגם ערב רב עלה אתם וכו' ואמנם רצו \nכי מאחר אשר ה' אלהיהם מוליכם במדבר ציה מליחה וינהלם בלחם ומים בלבד ואין מחסור כל \nלפניו יתב' כמ\"ש זה ארבעים שנה וכו' לא חסרת דבר כמו שהוריד להם לחם מן השמים אינו \nכבודו לתת להם לחם בלבד כי אין עליו לטורח לתת להם גם בשר וכמו שכבר קדם להם תיכף. \nבצאתם ממצרים בפ' בשלח בתת ה' לכם בשר בערב לאכול ולחם בבוקר לשבוע ולא ישחטו המקנה \nאשר להם שישאר להם בכניסתן לארץ. ואמנם בני ישראל שהיו עבדים במצרים והורגלו בלחם \nצר לא הרגישו בזה אבל האספסוף שהי' מצרים שרים ונכבדים ערב רב ר\"ל במעלה ובעושר כי \nלזה לא אמר ערב הרבה אלא ערב רב והי' רגילין בתענוגי מלכים נתאוו לאכול בשר האמנם \nאמרו בלבבם אם בני ישראל שהם עתה ראשים עלינו מסתפקים בלחם לבד אין לנו פה לשאול \nבשר ולכן התחכמו להסית את ישראל וז\"א התאוו תאוה כי התאוו פועל יוצא לאחרים כי גרמו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לישראל שגם הם יתאוו תאוות הבשר ואז וישובו ויבכו גם בני ישראל נוסף על האספסוף \nויאמרו מי יאכילנו בשר חנם כענין המן ולא נצטרך לשחוט את מקנינו. ואמנם מהראוי \nלישראל שיוסרו מענין המתאונניה שקדם וחזרו עתה וישובו ויבכו. וישובו לחטוא לפניו \nית'. וא\"ת מה לכם לבני ישראל לבכות על הבשר אשר מעולם לא אכלתם אותו כי הייתם בחומר \nובלבנים עבדים לפרעה לז\"א זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם כמ\"ש ז\"ל כי בלכתם \nלהביא חבית של מים לאדוניהם המצריים הי' השי\"ת מזמין להם דגים בתוך החביות ואוכלים \nחנם בלי דמים אעפ\"י שבשר בהמה לא היינו אוכלים ועוד אחרת כי גם אם לא היינו אוכלים \nבמצרים בשר הנה הי' הירקות הלחים המרטיבים הגוף מצוים בשופע את הקישואיה וכו'. ועתה \nאשר השי\"ת הוציאנו מבית עבדים לעם סגולתו מאכילנו לחם צר לא בשר ולא דגים ואפילו \nירקות לחים אלא ונפשינו יבשה בלחם צר בלתי אל המן עינינו ואפי' הלחם הזה לבדו איננו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מובטח בידינו אבל אל המן ההוא עינינו תלויות בכל בוקר ובוקר עד שיומטר מן השמים \nוז\"ש בלתי אל המן עינינו ואין זה כבודו ית' כי מאחר שמזונותינו מוטלין עליו כנ\"ל \nויש בידו יכולת לכל אשר יחפוץ כמו שמוריד לנו מן מן השמים שהוא פלא פלאים הגם בשר \nשליו הנמצאים בארץ השפלה יוכל תת. וא\"כ אין זה אלא מחוסר אהבתו אותנו כי יכולת גדול \nלו ית' להאכילנו בשר כי מזון העבד מוטל על רבו ולא בצרות עין ח\"ו:\nלעיל ויהי בנסוע וכו' כוונתו ית' היתה להוליכם דרך אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע \nשבדרום ארץ כנען ביום אחד כי אין להם שום צער כי הולכים הם במנוחה עצומה כעל כנפי \nנשרים תוך ענני כבוד מעל ראשם ומד' רוחותיהם לבל יכם שרב ושמש ומתחתם כדי שהטנן \nיוליכם והם שקטים ושלווים וענן הז' מיישר הדרך באופן שלא ירגישו כלל שום טורח הדרך \nוע\"י מהירות הזה יכנסו תיכף פתאום לכנען, ועוד שיראו גודל הנסים ההם אם הליכתם מהלך \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "י\"א יום ביום אחד ואם היותם מכוסים בז' ענני כבוד ואף אם לא ירצו להלחם עמהם הענן \nהיה מקבל כל אבני חצים ובלסטראות ועי\"כ לא ילחמו ולא יקוצו ישראל בראותם מלחמה \nואדרבה ינוסו מפניהם ויעזבו ערים פתוחות ויכנסו לבטח וזה ענין לתור להם מנוחה כענין \nהמרגלים המהלכים מהלך כמה ימים ביום אחד כנ\"ל וא\"ת ואיך לא הלכו רק דרך ג' ימים \nבלבד לז\"א ויהי בנסוע וכו' כי אעפ\"י שלמעלה אמר כי על פי ה' יסעו וכו' כשהיו רואים \nעמוד הענן נזקף מעל הארון היו נוסעי':\nדע כי השי\"ת עצמו לא הי' עושה דבר כי אם על פי משה וז\"ש על פי ה' יחנו וכו' על פי \nה' ביד משה. וז\"ש ויהי בנסוע כלומר הנה כאשר נסע הארון מהר ה' לא נסע מאלי' עד אשר \nאמר משה קומה ה' ואל תתעכב עוד בהר הזה כי כבר אנו כאן בשנה השנית והכניס את ישראל \nלארץ וגם אני מתפלל עליהם לפניך שלא יצטרכו ישראל לערוך מלחמה עמהם כי חלושי לב הם \nכי לא ניסו באלה כי אם בחומר ובלבנים כדרך שאמרו בס' הזהר על ד' מלכים אשר חזקיהו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "החלש שבהם ביקש מלפניו ית' שיהי' סגור ליל פסח בביתו אומר ההלל ומלאך ה' רודפם ויך \nבסנחרב קפ\"ה אלף ראשי גיסות וז\"ש ויפוצו אויביך הם הכנענים כנ\"ל וזה לסיבת כי ישראל \nקבלו אלהות שם הויה הזה עליהם כנ\"ל על כי חלק ה' עמו וז\"ש קומה ה' הוא שם הויה כו'. \nואז ביקש השי\"ת ללכת מהלך הי\"א יום ביום אחד ומה טעם נח הארון אחר דרך ג' ימים בלבד \nאינו אלא על פי משה גם כן שראה טורח העם אנשי' ונשים וטף אלפים ורבבות לא ניסו \nבאלה. ונמצא כי ובנוחה יאמר שובה ה' וכו' כנ\"ל:\nויהי העם כמתאוננים וכו' יש להקשות א' במה חטאו המתאוננים, ב' מהו באזני ה' ולא עוד \nאלא שחזר ואמר וישמע ה'. ג' מה צורך בקריאת שם המקום תבערה כיון שהיו עתידין ללכת \nמשם ד' למה שינה את שמם כי בתחלה אמר העה ויהי העם וכו'. ואח\"כ קראם אספסוף. ה' מה \nענין וישובו. ו' מה ענין אומרו גם בני ישראל. ז' תימה גדול דור דעה כאלו יתאוו \nויאמרו זכרנו את הדגה וזה נאות לטף ולנשים הוללים. ח' אומרו והמן כזרע וכו' אין זה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מקומו אלא בפ' בשלח. ט' כי כבר בפ' בשלח הוזכר ענין הבשר בתח ה' לכם בערב בשר ולחם \nבביקר וכו' ולמה נשנה בכאן ומה נתחדש עתה. יו\"ד מה נתחדש עתה שאמר וישמע משה את העם \nבוכה ובפרט במ\"ש למשפחותיו ואמרו חז\"ל על עסקי משפחותיו. י\"א דברי משה למה הרעות \nוכו' אשר מעולם לא חרה אפו לדבר דברים כאלו שאין דרכו לדברם. י\"ב דבריה מכופלים למה \nהרעות ולמה וכו'. י\"ג כי התחיל בענין תרעומות אחד מאין לי בשר וסיים בתרעומות כללי \nלא אוכל אנכי לבדי לשאת וכו'. י\"ד מה ענין ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג וכו'. \nוהביאור ע\"ד מה שפירשנו בפ' שלח לך כי כל כוונתם היתה לפי שלא היו מתרצין לקבל עול \nתורה ומצות וכמש\"ל על זכרנו וכו' חנם חנה בלי מצות וכמשז\"ל תואנה הם מבקשים ולפרוש \nמאחרי המקום אמנם לא פרשו רז\"ל מה היא התואנה הפרטית ונלע\"ד כי כיוון שלא היתה להם \nעילה רק כוונתם רעה בלבד כנ\"ל לכן היו כעין קצים בחייהם כעין החולה שמתאווה לאכול \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואינו אוכל כך אלו היו צועקי' ומתאוננים ונאנחים ולא היו מוציאים מפיהם דבר כלל כי \nלא היו להם טל מה יתאוננו וכל כוונתם היתה שהקב\"ה הבוחן לבות וכליות יראה כוונתם \nוישליכם מעל פניו ויניחם כרצון תאוותם כי עבדא בהפקירא ניחא ליה וז\"ש ויהי העם \nכמתאוננים כי לא היו מתאוננים ממש כי לא הי' להם מקום עילה להתאונן אבל הראו עצמם \nכמתאוננים עד תעלה רעתם שמבקשים לפרק עול ויעלה עד אזני ה' ויבין כוונתם אך הם לא \nהיו מוציאים קול מפיהם, ולהורות כי לא הי' תואנה מסוימת רק לפרוק עול לכן נסמכה \nפרשת מתאוננים בסוף פרשת המסעות לומר כי כל מה שהי' הקב\"ה חפץ להגדילם בדגלי מלוכה \nולנחותם בענני כבוד כמ\"ש וענן ה' עליהם יומם וכו' והם אדרבה היו קצים בו ית' \nובתורתו ומתאוננים לפרוש מאחריו כנ\"ל והנה אעפ\"י שלא דברו בפיהם וישמע ה' כאלו \nהוציאו הדברים בפיהם כיוון שראה שכל כוונתם היתה לשמא יבין וישמע ויקיץ בהם ויניחם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ולכן ויחר אפו כי לא היו דבר פרטי שיוכל לתקנו רק שורש רע ומר שאין לו תרופה כלל \nולכן ותבער בם אש ה' לשורפם ולכלותם לאין מרפא כי גם להם אין תרופה כנ\"ל. ואמנם אלו \nלא היו בני ישראל רק ערב רב וז\"ש ויהי העם וכו' ונודע כי היו הולכים אחר מחנה ישראל \nעם הצאן והבקר וימצא כי כאשר בערה בם ממש אש ה' הנה השריפה לא היתה רק בקצה המחנה \nשל ישראל כי שם מקומם כנ\"ל וז\"ש ותאכל בקצה המחנה, או ירצה כי המחנה הזה יחזור אל \nמחנה הערב רב עצמו ויאמר כי גם אשר בערה בם אש ה' עכ\"ז לא רצה הקב\"ה לכלותם כולם \nאבל ותאכל בקצה המחנה שלהם ולא בכולו וזה לראות אולי ישובו בתשובה ואז והיתה להם \nבושה לצעוק אל ה' כי הכירו חטאם שנתכוונו לשתעלה רעתה באזניו וישליכם ולכן ויצעק \nהעם אל משה ויתפלל וכו' ותשקע האש במקומה ולא נתפשטה יותר כי זה הי' רצונו ית' \nכשישובו בתשובה ועדיין ראה הוא ית' כי כיון ששרשם רע ומר ולא שבו אלא מיראת האש \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מוכרח הוא שבמרדם הם עומדים ולכן נקרא שם המקום ההוא הפרטי שהוא בקצה המחנה כנ\"ל \nתבערה כדי שלא יוסיפו עוד לחטוא כי יזכרו כי הנה בם ממש בערה אש ה' ולולא שבו \nבתשובה לא היתה נשקעת במקום פרטי שאין זה טבע האש ואם יחטאו תחזור האש ותאכלם לגמרי \nוהנה כיון ששרשם מר הוסיפו עוד לחטוא וז\"ש והאספסוף וכו' ירצה כי אותם שאכלה האש \nהיו מפוזרים בקצה המחנה של ערב רב כנ\"ל ועתה אותם שהיא נאספים וממיצעים בתוך קרבו \nשל המחנה הנ\"ל שנשארו ע\"י התשובה ותפלת משה חזרו לחטוא כי היהפוך כושי עורו וכו' \nאמנם נתייראו מן האש ולכן לא היו כבתחילה כמתאונני' אשר מראים עצמן מתאוננים על \nתאוות רבות לאין קץ וגם כי לא הזכירום בפיהם לתכלית רע שיבין הקב\"ה כוונתם וישליכם \nאבל עתה התאוו ממש בלתי אנינה והזכירו שאלתם בפיהם וגם כי היתה תאוה אחד פרטיית כי \nעתה אין מקום להשי\"ת להענישם ואדרבה יתן להם שאלתם ואם לא יתן להם פתחון פה להתרעם, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "וחזר הכתוב לפרש שני דברים הנ\"ל הנרמזים בהתאוו תאוה ופירש כי ענין התאוו הוא כי \nויאמרו אמירה גמורה וענין התאוות הפרטית הוא מי יאכילנו בשר ואומרו וישובו ירצה כי \nכמו שהאספסוף חטאו תחלה באופן אשר כשחזרו שנית לחטוא יצדק בהם מלת וישובו ג\"כ יצדק \nבבני ישראל לאמר וישובו בערך האספסוף כי הם חטאו תחלה ובני ישראל הוסיפו גם הם \nלחטוא כמו האספסוף, או ירצה כי מלת וישובו ויבכו נקשר עם שלמעלה כי האספסוף בתחלה \nהתאוו תאוה ואח\"כ הם עצמם וישובו עוד ויבכו ג\"כ ואח\"כ אמר כי גם בני ישראל חטאו \nכענין האספסוף ואז ויאמרו כולם מי יאכילנו בשר:\nאו ירצה והאספסוף וכו' יובן במשז\"ל זכרנו את הדגה רב אמר דגים ממש ושמואל אמר עריות \nוכו' גם אמרו בוכה על עסקי עריות משפחותיו וכו'. והענין כי אמר שהאספסוף אשר בקרבו \nהתאוו תאוה עריות שהיא סתם תאוות הגוף. והיצה\"ר אבל נתיראו לאמר בפה אח\"כ האספסיף' \nעצמו עשו ב' פעולות הא' הוא וישובו כי הוסיפו להתאוות תאוה אחרת והיא ענין אכילת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הבשר שנזכירה אח\"כ וגם זו לא הזכירוה בפה הב' היא ויבכו ואמנם הבכיה היתה בגלוי אבל \nלא נודע על איזה ענין הי' כלל כי הרי עדיין לא הזכירו שום אחת משתיהן ואחר הבכיה \nהגלויה כשראום בני ישראל את הערב רב בוכים בכו גם הם ואז נתחברו יחד שניהם והזכירו \nויאמרו בפיהם מי יאכילנו בשר האספסוף בוכה על שתיהן העריות בלב והבשר בפה ובני \nישראל בוכין על הבשר בלבד ובפיהם ולא הי' בלבם תאוה אחרת מענין העריות. והנה אפשר \nלאמר כי ענין השליו הנזכר בפרשת בשלח נפסק בשנה השנית ולכן שאלו מי יאכילנו בשר \nוז\"ש ועתה נפשינו וכו' כלומר עתה כי כבר נפסק השליו הניתן אז לנו בערב בשר לאכול \nהנה נפשינו יבשה ואין כל רק המן לבדו' אליו עינינו כי משתי הבטחותיו בתת לכם בערב. \nבשר לאכול ולחם בבוקר לא ניתן לנו עתה רק הלחם שהוא המן:\nאו ירצה כי ודאי מאמרו ית' בתת לכם בערב בשר לא שב ריקם ח\"ו ועוד ראיה לזה כי לא \nנזכר הסתלקותו עד עתה כלל אבל כפי זה יקשה אומרם מי יאכילנו בשר וגם אומרם ועתה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "נפשינו יבשה וכו' בלתי אל המן עינינו:\nוהנראה כי בצאתם ממצרים חפשים מן העבודה הקשה הי' מתרצים במה שהבטיחם השי\"ת בשר \nבערב ולחם בבוקר וכמ\"ש ונפש רעבה כל מר מתוק ועתה בשנה השנית וישמן ישורון ויבעט \nכמ\"ש נפש שבעה תבוז נופת ובפרט כי הערב רב תואנה הם מבקשים וכל כוונתם לפרוק עול \nכנ\"ל התאוו תאוה אחרת לאכול גם בשר בבוקר ובערב דמיון המן שהוא הלחם בבוקר' ובערב \nומ\"ש מי יאכילנו בשר ר\"ל גם בבוקר כי ביום היתה בכיה זו ולא בערב שהוא לילה ממש \nכנודע:\nוז\"ש זכרנו וכו' אשר נאכל לשון הווה כי בכל שעה היינו אוכלים דגה וקשואין וכו' \nוכמשז\"ל מאין הי' להם דגים כשהיו ממלאיה מים מן המעיין היו דגים נכנסים לתוך כדיהם \nוכשנכנסין ללקוט תבן מן השדות לוקטין קשואין וכל זה הי' ביום ולא בלילה. והנה ק\"ו \nומה אם היותינו במצרים שהיינו כגויי הארץ וז\"ש חנם מן המצות שנית כי היינו עבדים \nועכ\"ז הי' השי\"ת עושה עמנו נסים בענין הדגים כנ\"ל בכל שעה מן היום ואמנם ועתה אשר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "נכנסנו תחת כנפי השכינה ועוד שנית כי אנו מלכים בי\"ב דגלי מלכות וענני כבוד למה \nנפשינו יבשה אין כל בלתי המן לבדו וכי המלכים אוכלים כל היום לחם יבש לבדו בלתי \nלפתן לא בשר ודגים ולא פירות קשואין ואבטיחים ועוד אחרת כי הרי הגדולים יכולים \nלסבול אבל מה יעשו הנשים ןבפרט המעוברוח אשר בטבעם להתאוות תמיד ובפרט מאכלות אלו \nדגים ואבטיחים וכו' המיוחדים לנשים ההרות כמשז\"ל ולכך לא הזכיר הכתוב רק את אלו \nבלבד וגם בזה יתורץ מה שהקשו רז\"ל והלא מקנה רב הי' לבני ראובן וכו' וגם כי 'תגרי \nגויים מוכרין להם וראי' לזה ממ\"ש ויתד תהי' לך על אזניך וכו' אבל השאלה היא כי למה \nהי' מפרנס בבשר בערב לבדו ובכל שאר היום מן לבדו ואם הוא מפני שהיו להם מקנה רב א\"כ \nלמה היו נותן להם בשר אפי' בערב ויותר טוב הי' או בשלא יתן להם בשר כלל או בבוקר \nובערב ולא וראה ח\"ו חולשא ביכולתו וכמ\"ש היד ה' תקצר ולהורות כי שאלתם בשר הי' ביום \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לז\"א בלתי אל המן עינינו כלומר כי אמת הוא שנותן לנו בשר אלא שהוא בערב ואנו צריכין \nלאכלו ביום ועינינו רואות משא\"כ בלילה ובזה יתורץ שהל\"ל נפשינו יבשה אין כל זולתי \nמן ולמה נכנס בנפשינו ויצא במלת עינינו או ירצה זכרנו וכו' כי כמו שהדגה היינו \nאוכלים חנם מן המצות כי אין בהם הלכות שחיטה וחנב ודם כן ע\"ד זם היינו רוצים לאכול \nהבשר חנם מכל מצות כי כוונתם לפרוק עול ח\"ש מי יאכילנו ולא מי יתן לנו בשר כי כבר \nהי' להם מקנה רב ובזה הותרה השאלה ההיא:\nוהמן וכו' כפי מה שפירשנו באמת הי' מתרעמים וא\"כ איך הקב\"ה ויתר אף ה' מאד וגם \nבעיני משה רע ולזה בא הכתוב להודיע רוע של כוונתם כי תואנה הם מבקשים כמו שנתבאר \nלעיל והראי' לזה כי הרי כל דבריהם שקר כי הנה המן כזרע גד וכו' ירצה במשז\"ל במס' \nעירובין חשוכי בנים לא יאכלו גדגודניות והיא זרע גד הנזכר כאן וסיפר כי טבע סגולת \nהמן למעט תאוות היצה\"ר כדמיון זרע גד ולכן נקרא כן מלשון גודו אילנא כי חותך ומפסיק \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "תאוות האדם ואפי' זרע האדם ויען כוונתו ית' למעע תאוות יצרם לשיעסקו בתורה ויהיו \nכמלאכי השרת כמשז\"ל על לחה אבירים אכל איש וכן ביום אשר עוסקים בתורה יאכלו את המן \nלבד לסיבה הנ\"ל ובערב לפרות ולרבות יאכלו בשר המרבה הזרע והבשר כנודע א\"כ כוונתו \nית' היא לעובתם כנ\"ל ולא לחולשת יכולתו ח\"ו והרי טענה זו תספיק אל בחינת השי\"ת, \nועתה יטעון איך דבריהם שקר והתחיל בסיפור שבחו של מן הראשונה בענין מראהו כי תאוה \nהוא לעינים כי עינו כעין הבדולח זך כאבן יקרה וזה כנגד מ\"ש בלתי אל המן עינינו הב' \nבענין מיעוט הטורח וז\"ש שטו העם ולקטו כי בהטיית האיש גופו בקרקע בפתח ביתו חיכף \nולקטו משא\"כ באסיפת הדגים והשליו והפירות וזה כנגד מ\"ש אשר נאכל במצרים חנם בלתי \nטורח. הג' וטחנו וכו' וכמשז\"ל והלא לא ירד לריחיים ולמדוכה מעולם אלא מלמד שהיו \nמשתנה המן להם לכל הנטחנים ברחיים ולכל הנדחים ולכל המתבשלי' וזה כנגד מ\"ש ועתה \nנפשינו יבשה לחם יבש בבוקר בלי לפתן:\n", "en": ""}]}
