ספר עץ הדעת טוב — קטע 87

עצמו שאם אינו בעל ד' כנפות פטור העלית בעצמו מן הציצית וזהו חובת מאנא. וז"ש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וכו' וזה ענין חובת מאנא עצמו שיהי' בעל ד' כנפיים ואומר והיו לכם לציצית כנגד חוב' גברא אשר בהיות הטלית בת ד' כנפיים ומונח בקופסא פטור עד שיתכסה האדם בו וז"ש והיו לכם לציצית כי איננו חייב בהויית ציצית עד אשר יהיו לכם ירצה שתתכסו בו כנ"ל. ואומרו וראיתם אותו בלשון יחיד יחזור אל פתיל תכלת כנ"ל כי בו לבדו תהוו הראיה יען כי כשתסתכלו בו וראיתם אותו וזכרתם וכו' כנזכר בס' הזהר כי פתיל הזה רצוע' מידת הדין השחורה ככחול להלקות את הרשעים ובסוד כל גוונין יפיק לחלנם חוץ מגוון תכלת גם שמו תכלת לשון כלייה ואבדון ברשעים: וביאר מ"ש למעלה בענין סמיכת הפרשיות כי ע"י הסתכלו' ברצוע' התכל' יהיה ירא אלהים ויזכור מצות שבת שנאמר בה זכור את יום השבת לקדשו בלשון זכירה וז"ש וזכרתם את כל מצות ה' הוא שבת השקולה ככל המצות גם יש בה עשייה בזכירה בכבוד ובמורא ועונג וז"ש

ועשיתם אותם, וכנגד הע"ז שאין בה קיוה עשה רק קיום מצו' לא תעשה אמר ולא תתורו וכו' זו המינו' וע"ז כמ"ש השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וטבדתם וכו' ועיקר הציצית הוא לזכירת ב' המצות הנ"ל וכמו שנבאר הסיבה, וג"כ יש בה על ידה כל זכירת שאר הרמ"ח מצות וזהו שחזר למען תזכרו. ויען מצות ציצית ושבת וע"ז כל עקרם הוא כדי שיקיים האדם שאר תרי"ג מצו' לז"א למען תזכרו ועשיתם וכו'. כי ציוויים הנ"ל כל ענינם הוא למען תזכרו וכו' והענין כי הציצית סיבת זכירת השבת והע"ז כמו שיתבאר והשבת והע''ז עצמם הם סיבת קיום כל המצות כי שתי מצות הנ"ל הם היסוד לדעת שיש אלוה ולדעת שהוא ברא את כל הנבראים בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת ובהאמין האדם אמונת שתיים אלו נקיים כל המצות שיצוום האלוה ית' כמו שיתבאר, ועדיין צריך ציווי שלישי והוא זכירת יציאת מצרים כי יוכל לאמר והרי הוא אלוה כל הבריות ומה זה יחמיר עלינו בציוויים הרבים

חרי"ג מצות ולא עשה כן לכל גוי לז"א גם יש מצוה זו הד' והוא לזכור יציאת מצרים וז"ש אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם וכו' מה שלא עשיתי לשום אחד מגויי הארץ ולכן ראוי שתהיו נפרדים משאר האומות הטמאות והייתם קדושים לאלהיכם כי כל קדושה לשון הפרש' היא כנודע וז"ש לאלהיכם שלכם בפרטות אעפ"י שכל העולם בריותיו ונתן טעם אל אומרו והייתם קדושים לאלהיכם כנ"ל ואמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מא"מ וההטבה הזו לא עשיתי אלא לכם להיות לכם לבדכם לאלהים ולא לגויי הארץ א"כ בדין הוא כי אני ה' אלהיכם בדווקא וראוי שתשמרו כל מצוותי כנ"ל וזהו מה שחזר ואמר אני ה' אלהיכם שנית ואחר שנתבאר כללות הפרשה נחזור לבאר כל הנ"ל בפרטות איך הציצית גורם קיום שבת וע''ז ואח"כ שלשון גורמין קיום כל התרי"ג ומאליו יתבאר ענין רמז הציצית עצמו מה ענינו: הנה העולם יש בו ד' רוחות מזרח מערב וכו', וכל הבריות נכללין בתוכן וכל רוח מהם

כלול משמונה רוחות אשר כללות כולן הם ל"ב רוחות כנודע להולכי אניות בים והעושים כלול מ"ב בחי' והם שמיסה כפורים והארץ כפוריי' ג"כ בתוכם וד' רוחות מושלין עליהם ד' רוחות הוי"ה כנגד ד' רוחות העקריות לשאר הרוחות הפרטיו' הם כ"ח בסוד כח מעשיו הגיד לעמו הם סוד כ"ח אותיות בפסוק ראשית וכו' שהם מעשיו ית' וז''ש כח מעשיו הגיד לעמו וכו' כמשז"ל וז' תיבות שבו כנגד ז' הויות המושלות בז' ימי בראשית ובהן כ"ח תיבות וזהו סוד ועתה יגדל 'נא כח ה' וכו'. והטלי"ת כנגד העולם המקיים בתוכו את הנבראים וד' ציציותיו כנגד רוחות העולם וכל ציצית כצל אחד נחלק לח' חוטים שב' חוטין כנגד לב' רוחות הנ"ל ואלו הם סוד ל''ב נתיבות החכמה שבהם נברא העולם בסוד כולם בחכמה עשי'. ואמנם גם מציאו' הרקיע שמים נרמז בהה כי גם בו נאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה כי השמים מאור לבושו ית' נבראו והם סוד הטלית וד' כנפיו נרמזו בסוד ד' חוטין

תכלת שבד' הכנפות ולזה רמזו רז"ל תכלת דומה לרקיע ולכן עיקר ההסתכלו' בהם וזהו וראיתם אותו וכו' כי שם תגמול המצות דבהאי עלמא ליכא שכרם וע"כ וזכרתה את כל וכו' וגם שזה נקרא תכל' כי שם תכלי' בטחון האחרון של האדם ולא באתי עלמא הנרמז בלבו שאין בו גוון כתיבה כלל כי כל מעשיך בספר השמים נכתבים ושם הגמול שכר ועונש ועל ידי זה ולא תתורו אחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם בהנאת העוה"ז כי כולם הבל ולכן ונתנו פתיל תכלת סביב על ציצית הלבן של הכנף כדרך הרקיע הסובב על הארץ: או ירצה כי ז' חוטי לבן הם כנגד ז' הויות ימי בראשית שבהן נברא העולם כנודע ולכן הם לבן מידת הרחמים וחוט התכלת שם אדני"ת נרתקה כנודע כי היא גוון תכלת ושם עיקר היראה כנזכר בהקדמות ספר הזוהר לספר בראשית וז"ל וראיתם אותו וזכרתם כי היא רצועה המלקות לרשעים ולכן היא נכרכת על חוטי הלבן כי היא נרתקם ובי וראיתם אותו זה השער לה' עלמא

דאתגלייא והבן זה, גם ז' חוטי לבן כנגד ז' אלפים שנה קיום העולם כי גם באלף ה"ז יהיו הצדיקים שטין על פני המים ובאלף השמיני יתחדש העולם כנ"ל בפ' שמות בס' הזוהר לספר בראשית וז"ל וראיתם אותו וזכרת כוונת הבריאה כנודע ונמצא כי מצות הציצית היא לרמזו כי האדם מאמין שהשי"ת ברא שמים וארץ ולא אלהים אחרים הנקרא עבודה זרה גם מאמין שנברא בז' ימי בראשית שהם הטעם ז' חוטי לבן ובאלף השמיני יחדש עולמו ואז תכלית העולם למה שנברא ולכן הוא חוט תכל' כנזכר גם בו נרמזו ז' ימי בראשית אשר ה"ז נקרא שבת לה' והרי נרמזו בו שתי המצו' הנ"ל שבת ועבודה זרה הנרמזים באומרו וזכרתם את כל מצות ה' וכו' ולא תתורו וכו' וכיון שחוט התכלת רצועה המלק' אשר מיראתם יבא האדם לקיום כל תרי"ג מצות לז"א )אתכ'( למען תזכרו ועשיתם וכו' כנ"ל. עוד נרמוז אל מ"ש בספר הזהר והתיקונין כי לבושי הנשמה בעוה"ב זוכה אליהם האדם ע''י ציצית ותפלין

שעליהם נאמר כי היא כסותו לבדה בסוד גדילים וכו'.על ד' כנפי כסותך וכו' זו ציצית וכנגד התפילין היא שמלתו לעורו כי נעשי' מן העור כנודע והם ד' בתים לד' פרשיות כעין שמלה ושתיהן שמלה וכסות לעוה"ב וזולתם במה ישכב בסוד בשכבך תשמור עליך זה העוה"ב של אחר הפטירה: וז"ש ועשו להם ציצית בעוה"ז עולם המעשה ולכן מדבר עמהם נסתר כנ"ל. ועי"כ תזכו ללבושי הנשמה בעוה"ב הנקרא עולם ההוייה האמתית ועצם והיה לכם לציצית וז"ש והיה וידוע כי אין כח בנשמה לחזות בנועם ה' אה לא אחר התלבשה בלבושים הנזכרים כנ"ל כנזכר בס' הזהר בסבא פרשת משפטים וז"ש לציצית לשון הסתכלית כמו מציץ מן החרכים ושם השי"ת מדבר עם הנשמה פנים בפנים כמ"ש כי לא יראני האדם וחי ז"ש והיה לכם ולא אמר להם שלח לך אנשים וכו'. יש להקשות הא' אל השי"ת עצמו שגלוי לפניו חטא העצום הזה ולא די אשר לא מנעם אלא אדרבה הוא השים הדברים בפיה' וציווה על ככה שלא לך אנשים וכו' וגורם

הרעה העצומה הכתובה בפרשה זו. הב' לשי"ת עצמו כי אח"כ שהוא ייעצם ועל כל זה כעס עליהם אבל למה יכעוס עליהם יותר ממעשה העגל כי שם אמר ועתה הניחה לי לתת מקום אל משה להתפלל וכאן קפץ ונשבע ואולם חי אני כי כל האנשים וכו'. הג' אל משה כי כבר נגלה אליו גם הוא מחשבותם כי לכן התפלל על יהושע כמשז"ל על ויקרא משה להושע בן נון יהושע וא"כ למה לא השיב אל השי"ת דבר כשאמר לו שלח לך אנשים וכו', ד' אל המרגלים מה ראו על ככה להוציא דיבת הארץ רעה: וא"ת שלא ישרה בעיניהם ואנוסים הם בדעתם הרי רז"ל אמרו וילכו ויבואו מקיש ביאתם להליכת' וכו' הרי כי כאשר הלכו טרם שראו אותה חשבו להוציא דיבה: ויותר יקשה לדברי רז"ל באומרי' שלח לך לדעתך אני איני מצווה לך וכי למה השי"ת תלה הדבר בדעתו של משה ולמה משה לא'נמנע מזה השליחות כיון שהקב"ה תלאו בדעתו וידע הוא את העתיד' גם כיוון שאמר תחלה ואלה שמותם וכו' למה חזר ואמר אלה שמות האנשים וכו':

גם למה האריך משה למרגלים בכל הפרטים האלה וראיתם את הארץ וכו'. ואדרבה יתן אצב'ע בין שיניהם לשיראו הפרטים אלה ומתוך כך יכשלו ולא תישר הארץ בפניהם. והנה יהושע תלמידו נזהר מזה ולא אמר להאנשים שהלכו לרגל את יריחו רק לכו ראו את הארץ ואת יריחו: והביאור במה שנתבאר אצלינו בענין הנסיונות של דור המדבר כי כל כוונת' היתה לפרוק מעליהם עול התורה והמצות וכמ"ש וישובו וינסו אל וכו' אמרו היוכל אל לערוך שולחן במדבר וכמשז"ל על מה שאמרו אשר נאכל במצרים חינם חינם בלי מצות. ובכל תואנותם היו אומרים לשוב מצרימה כי עבדא בהפקירא ניחא ליה. וכאשר ראו עתה ענין כניסתם לארץ אמרו אין טוב לנו כי אם למאוס בארץ חמדה. וע"י כן נפרוק מעלינו עול אלהותו ית' ועול התורה והמצות הכבדים עלינו ברוב דקדוקיהם וכנודע מפסוק ונתתי לך ולזרעך והייתי לכם. לאלהים אמר הקב"ה אם מקבלים בניך אלהותי' וכו', אם נכנסין בניך לארץ אהיה להם לאנוה

ולפטרון וכו' כי ארץ ירושלים התחתונה דבוקהה בירושלים העליונה מושב שכינתו ית' כי לכן אין שכינה שורה ולא נבואה שורה בחוצה לארץ וזה יורה מ"ש אח"כ אך בה' אל תמרודו וכו' נראה כי מאסם בארץ חמדה הוא להיוחם מורדים. באלהותו ית' ומתחלה בהליכתן היו בכוונה רעהה כמשז"ל על וילכו ויבואו וכו' מקיש הליכתהם לביאתם וכו' ולכן טרם ידבר השי"ת שלח לך אנשים כבר הם מתחלה שאלו נשלחה אנשים. לפנינו ויחפרו לנו וכו' ככתוב פרשת דברים ותקרבון אלי כולכם וכו' ואעפ"י שלא נכתבו דבריהם כאן אין חשש, ועכ"ז ראוי לתת טעם למה לא סידר פה כל הדברים כאשר סדרן בפ' דברים והענין הוא כי כל הדברים אשר דברו ברשע בגלוי הזכירם פה בסידור שבח גנותם אבל בדברים שאין רשעתם גלויה לכל השומעין אותו לא נכתבו פה ועכ"ז שם בפ' ואלה הדברים אשר היתה כוונת משה להוכיחם ולייסרם בטוב מענה לשונו כדי שיחזרו בתשובה בדברים רכים כתב שם גם הדברים

הסתומים ולא עוד אלא שלפעמים היה מחפה עליהם כמ"ש אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים וכו' אבל למוכיחים יונעם אם יאמר לרשע צדיק אתה כדי שעל ידי כן אולי ישוב בתשובה וכמ"ש וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ וכו' אינו כן כי הרי פה בפ' זו אומר ויוציאו דבת הארץ רעה וכו', והיינו יכולין לפרש כפשטו כי הרי אמרו כאן וגם זבת חלב ודבש היא וע"ז אמר שם ויאמרו טובה הארץ 'וכו', ונחזור לשאר דבריהם כי הנה מה שהם אמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו' כוונתם היתה רעה כנ"ל אלא שהי' מערימין כאלו בחסידות הי' כל כוונתם כי אין כוונתם בחפירתם את הארץ על עסקי עצמה הטובה היא אם רעה, רק למען יראו את הדרך היותר ישר אשר בו יעלו אל הארץ וכן את הערים אשר תחלת ביאתם אל הארץ יכבשום תחלה כדי שאח"כ יהי' נקל להם לכבוש האחרות וז"ש ואת הערים אשר נבוא הנ"ל בתחילת ביאתינו וכניסתינו ולמה לא אמר אשר נלך ולכן לא הזכירם כאן רק את

הדברים הרעים בגלוי לעין כל כנ"ל: ונחזור לענין ראשון כי היתה כוונתם רעה לגמרי אבל היו מדברים בערמה בדברי חסידות כנ"ל כוונתם היתה כי אחר שיחזרו יוכלו להוציא דיבת הארץ רעה כרצונם ואין מי שיכחישם ועל כן הקב"ה ומשה לא יכלו למנעם וכמשז"ל אמר ר' יהושע בן לוי למה ישראל דומים כשאמרו נשלחה אנשים לפנינו למלך שזימן לבנו אשה נאה עשירה ובת טובים אמר לו הבן אלך ואראה אותה מיד הוקשה הדבר בעיניו ואמר מה אעשה אם אומר לו איני מראה לך אותה עכשיו יאמר כעורה היא וכו', ואומרם נאה ועשירה ובת טובים ירמוז אל ג' מעלות וחשובות שנמצאו בענין ארץ כנען. הא' היתה נאה בנוי והוא היותה שער השמים לקבל תפלות ישראל ולהוריד השפע כמ"ש תמיד עיני ה' אלהיך בה וכו'. ומכוונת כנגד בית המקדש של מעלה וכדכתיב לפאר מקום מקדשינו, והב' כי היא עשיר' כמ"ש ארץ אשר לא במסכנו' תאכל בה לחם לא תחסר כל בה מרוב הברכות אשר בה כי לכך נקראת ארץ זבת חלב ודבש כנודע מענין

האשכול ורימון ותאנה שנשאו המרגלים עשרה אנשיה, הג' בת טובים רמוז כי כל הזוכה אליה נקרא צדיק כמ"ש ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכתי' אמרו צדיק כי טוב. ועל דרך רמז ירמוז אל היותה כנגד ארץ העליונה מקבלת ממש קצוות שתחילתן חסד כי לזה נתכוונו רז"ל באומרם בתהיתה לו לאברהם ובכל שמה ולכן נקראת בת שבע. וגם ירמוז כפשעו לארץ כי אינכם צריכין לראותה כי הרי ג' אבותיכ' הצדיקים והטובים אברהם יצחק ויעקב גרו בה כל ימיהם ותמיד חשקו בה על כי היו מכירים מעלתה ושלימותה גם לזה רמז באומרו ובת טובים. ונחזור לענין כי הוכרח הקב"ה ומשה להראותם אותם ולזה התחכם השי"ת במ"ש שלח לך מדעתך לפי שאם אני שולחם דעתי הנה בחזירתם יודע אני שיוציאו דיבה ואז יהיו אל ישראל פתחון פה לאמר לי והרי כיון שגלוי היו לפניך כך אתה גרמת במה שנתרצית לשלחם ולכן שלח לך מדעתך כלומר ואל תגד לבני ישראל כי מדעתי היא לסיבה הנז'. וכאשר יוציאו דיבה לא

יתלוננו עלי בני ישראל למה שלחתים וגם עליך לא יתרעמו כי יהיו לך התנצלו' לומר כי מדעתך היה ולא בידך להגיד העתידות כמוני וא"ת שיותר טוב הוא כשלא ילכו כלל זו קשה מכולן שיאמרו כעורה היא כנ"ל בשם רז"ל, ולכן לא די באשר תשלחם אתה לגמרי כדי שלא יתרעמו עליך אחר כך לאמר אלו ששלחת לא היו אנשים צדיקים שלכן הוציאו דיבה ולכן העצה היא כך שתבחר אלו השלוחים שיהיו אנשים וכמשז''ל אין אנשים אלא צדיקים כדי שיסלקו תלונתם מעליך. וגם זה לא יהיו אלא איש א' לשבט ובזה לא יהיו פתחון פה לשום שבט לומר אני לא היתי בעצה הלזו. ועוד אחרת שלישית כי השלוח ע.צמו לא יהיו ממך לבדיך כי אם מכל השנים עשר נשיאים שלהם כל נשיא יבחר משבטו איש אחד צדיק הנראה בעיניו וכפי זה יתורץ קושי' א' כי הרי הנשיאים היו נחשון וחביריו ואיך אמר כאן כל נשיא בהם תשלחו איש אחד למטה אבותיו. וישלח וכו' הגיד הכתוב מה שבארנו כי אעפ"י שהקב"ה אמר לו שלח

לך ולדעתך ולדעת הנשיאים האמת הוא כי כאשר וישלח אותם משה לא הי' כי אם על פי ה' אלא שהעלים הדבר לסיבה הנ"ל. או אפשר כי השליחות בעצמו היתה על ידי משה והנשיאים כו' אך בירור השלוחים מי הם הראויים זה הוכרח להיות על פי ה' כי לו לבדו ידוע האנשים ולבבם וז"ש וישלח אותם כלומ' אלו האנשים בפרטו' היו על פי ה' כדי שכולם יהיו אנשים צדיקים בודאי משא"כ השליחות בעצמו כנ"ל. והנה למעלה שהזכי' המשלחי' כמ"ש תשלחו ביאר כי כל נשי' בהם היו המשלחו' אך כאן כי לא הזכי' רק את משה כי הי' המשלח לכן למטה כשהזכיר השליחים עצמן כמ"ש כולה אנשים צדיקים אמר כי ראשי אלפי ישראל המה אך לא הזכירם בשם נשיאים: אלה שמות וכו' הודיע בפסוק הזה ב' דברים הא' כי הקב"ה יודע כל העתידות והב' כי גזירת שמים אין נמלט ממנה ואמנם לדעת ההנהג' הזו אין מי שיעמוד עליה רק השי"ת כשמשז"ל נורא עלילה על בני אדם ולכן בא להודיע כי להיות כמה בחר משה אלו האנשים

כולם צדיקים ראשי בני ישראל עכ"ז גלוי הי' לפניו שעתידין הם לחטוא ולכן הי' ממאן מלשלחם כו' ולהורות ידיעתו בא עתה לומר ראה מה הם שמות האנשים וכמשז"ל יש בני אדם ששמותיה' כעורים ומעשיהם נאים וכו'. ומן שמותם תדע מה שעתידין לעשות וכמו שכתוב לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ אל תקרא שמות אלא שמות וכמו שדרשו רז"ל ענין שמות אלו מה הוראתם וז"ש שנית אלה שמות האנשים וכו' ובהם תבין כוונתם הרעה הנ"ל וראי' לזה ג"כ כי הרי אף להושע שאין בו הוראה רעה כאחרים הוצרך משה לשנית שמו ולקוראו יהושע וכמשז"ל שהתפלל יה יושיעך וכו' והוא כדי שיהי' רמוז שמו ית' בו ששם י"ה יושיעהו ולולא כך אפשר שהיה חוטא גם הוא, וישלח וכו' והצרך לכפול אומר ושילח וכו' שנית כדי להתחיל לפרש אופן שליחותו שלא נטעה כמו שהקשינו בקושייא שישית לכן הודיע כי כל שליחות משה לא הי' לראות את העם עצמו אם גבורי' הם אם לאו כי יורה

מיעוט בטחון ואמונה בו ית' כי לה' התשועה אבל כל אשר שלח אותם משה לא היה כי אם לתור הארץ עצמה כי אין בענין זה מיעוט בטחון ואעפ"י שאמר ג"כ ואת העם היושב עליה אין הכוונה על העם רק על הארץ עצמה וכמו שיתבאר והנה אדרבה הענין הזה הוא לטובה לשיראו את שלימותה וטובתה ויכנסו בה לתיאבון באהבה רבה. וז"ש וראיתם את הארץ מה היא כלומר אין כוונתה רק וראיתם מה היא הארץ עצמה כמו שיתבאר וביאור מה היא כנ"ל כי הנה הוראות רבות יש אל היות הארץ טובה. הראשונה היא עצמות הארץ אם אויר שלא רע או טוב אם היא קרה או חמה בקצוות או אם היא שוות המזג כנודע ובכלל זה הוא אם מימיה טובים או רעים ואעפ"י שענין זה צריך להיות הידיעה בזמן רב להכיר שינוי האוירים והמזגים לז"א ואת העם היושב עליה וכו' ולא אמר ואת עמה אלא העם היושב עליה כי ע"י אופן מזג העם תוכלו להכיר עניניה עצמה וז"ש עליה כי הארץ שאוירה טוב כל העם בריאים וגם הם

רבים וז"ש החזק הוא הרפה כלומר בענין טבעם ובריאותם והמעט הוא אם רב כי זה יורה בריאות הארץ ואלו כוונתו על העם עצמם הי' לו לאמר הגבור הוא החלש. וכן מ"ש הבמחנים