אם במבצרים הוא ליופי הארץ ולתועלותיה כנודע ענין דירת הכרכים ועיירות כי יש תועלת משונה בזו מבזו ואין כוונתו על ענין המלחמה כי כבר זכרנו כי זה בכלל מיעוט הבטחון כנ"ל: וילכו וכו' כבר פירשנו לעיל כי תמיד היתה כוונתם רעה וכמ"ש ז"ל מקיש הליכתם לביאתם ולשיאמנו דבריהם כשבאו באו בנחת ולא בצעקה רק ברמאות וכאלו מספרים הכל באמת לא לכוונת הוצאת דיבה כלל. ואז השומעים יבינו דבריהם מאליהם ולכן השוו ביאתם יחד כי כמו אל משה ואהרן היו מוכרחים לדבר ברמאות ובהסתר כן לכל העדה וז"ש אל משה ואל אהרן ואל כל העדה בהפסק מלת אל בין כל אחד מהם ולהורות כי השווה את כולם חזר לחברם יחד כמ"ש וישיבו אותם גם נרמז זה במ"ש דבר כלומר כי לכולה השיבו דבר בסגנון אחד ואפי' אל העדה לא דברו בגלוי כלל, וגם במרמה ויראוה את פרי הארץ לשיראו שינוי פירותיה והם מאליהן יחשבו כשם שפירותיה משונין כך אנשיה משונין אך הם לא דברו דבר כלל עדיין
לרמותם כי לשבח פירות הארץ הם מכוונים, אח"כ ויספרו התחילו לדבר דבריהם בתחלה אחר שהראום פרי הארץ לכוונה הנ"ל ולהראות כי כוונתם התחילו בשבח והיא בשליחות עצמו ששלחם לתור את הארץ לבדה כמו שביארנו בפסוק וישלח וכו' לתור את הארץ ולא די ששבחוה כפי מה שהוא ציוום רק שהוסיפו בשבח יתירה וכל זה בערמה כנ"ל וז"ש באנו אל הארץ אשר כוונת מה ששלחתנו היתה לסיבת הארץ עצמה ומצאנו ראינו בה כל השבחים שאמרת לנו ולכן אין להאריך בסיפורם, ולכן נדבר בטובות יתירות מה שלא אמרת הלא היא וגם זבת חלב ודבש וז"ש וגם לרבות כנ"ל: והנה אתה אמרת בענין פירותיה השמנה היא אם פירותיה גסים אבל נגיד לך יותר מזה כי לא די שהם גסים אלא כי זבת חלב ודבש היא וכמשז"ל לדידי חזי לי זבת חלב ודבש היוצא מן העיזים ומן התמרים והתאני' וכו' והנה זה שבח נוסף לאין קץ לא נראה כן בכל הארצות וכדי שתאמינו לנו הנה וזה פריה יורה על הנ"ל וכל זה להורות טוב כוונתם בתכלית ומרמה
בלבבם לומר כשם שפירותיה משונין וכו'. ואחר שרימו את העם התחילו לספר בגנות אמרו אפס כי עז העם וכו' ירצה הנה שליחותך אותנו היו לתור את הארץ עצמה כנ"ל ואמנם כל זה אפס ואין נחשב בהיות כי עז העם וכו'. וזה דבר שלא שלחתנו ועכ''ז לשלא תאמר לנו אח"כ כאשר נבא שמה מדוע לא הגדתם לנו ענין עוז העם היושב בה כיון שראית' אותו ואנחנו לא עלה בדעתינו ואולי היינו מכינים כלי מלחמה או תחבולות אחרות ולכן נודיעכם עניני' ואתם דעו את אשר תעשו ואנחנו את נפשינו הצלנו אעפ"י שלא היתה כוונתינו לספרו כי אם על צד ההכרח כנ"ל והראי' כי לכן הנחנו סיפור זה באחרונה. הלא הוא משז"ל על סיחון היושב בחשבון אלו חשבון מלאה יתושים או סיחון יושב בעיירות וכו' כש"כ שסיחון יושב בחשבון וכו' וז"ש כי עז העם בעצמו היושב עליה ומכ"שכ בהיותו בעריה ההם ערים בצורות וגדולות ר"ל ענין גודל המבצרים מאוד, וזולת זה כי גם ילידי הענק וכו' אשר אין כמותם
בכל העולם ואינם כי אם שם לבד וז"ש ראינו שם גם ירמוז במ"ש שם כי זולת היותם ענקים הנה הם שם בערים הנ"ל הבצורות. וכל זה בתוך כללות הארץ ועוד רעה גדולה כי אפי' תיכף בפתח כניסת הארץ עמלק אשר קרך בדרך יושב שם ואין מקום אפי' לכנס כלל כי הנה דרכינו היא דרך הנגב והוא יושב שם בארץ הנגב ואם במערב הנה החיתי וכו' יושב על הים ואם במזרח ועל יד הירדן ואם בצפון היא בקצה הנגדיי היותר רחוק ממנו א"כ בחרו לכם איך תעשו: והאנשים וכו' תחילה חשבו להרשיע ברמאות כנ"ל וכשראו כי כלב נשיא שבט יהודה המושל על ישראל שתקן הוכרחו לגלות כוונת' וז"ש והאנשים וכו'. ומאחר שהחציפו פניהם אל הטענה השנית והיא טענת העם כמ"ש לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו הנה עבירה גוררת עבירה לכן החציפו עוד פניהם ויוציאו דבת הארץ ולא אמר ויספרו אלא ויוציאו כלומר מה שהיו תחלה כנוס בלבבם ולא דברו רק טובה בענין טוב הארץ עצמה כנ"ל הנה עתה מה שהי' בלבם הוציאו
בפה לדבר דיבת הארץ עצמה כנ"ל כמו שהיה בתחלה בכוונתם למאוס בארץ חמדה ולפרוק עול אלוהותו ית'. וז"ש הארץ עצמה היא אוכלת יושביה זולת הרעה הראשונה של העם וז"ש וכל העם אשר ראינו וכו'. או ירצה הנה ארץ אוכלת וכו' והראי' היא ששום איש כמונו לא ראיני בתוכה רק כולה הם אנשי מידות כי לרוב חזקם יכולים להתקיים בה אך אנשים כמונו אין בנו כח להתקיים בה. ויהושע בן נון וכו' פסוק זה לא הי' ראוי ליכתב פה כי אינו מכלל דבר ה' אל משה ולכן הי' לו לכתוב תחלה וידבר משה את הדברים וכו' ואח"כ בענין סיפור הקורות ואמר ויהושע וכו'. אבל נסמך אל מ"ש והאנשים וכו' וימותו כי הי' לישראל התנצלות לומר אין עלינו אשם כי הנשיאים שלנו שהם השלוחים הם הטעו אותנו כמ"ש וישיבו וילינו וכו'. וא"כ למה יגזור הקב"ה עלינו גזירה הקשה במדבר הזה וכו', לזה הביא ראיה מנשיאי יהודה ואפרים מלכי ישראל שהרי הם חיו וכו' לסבת שהכחישום וא"כ הרי הם התרו
בכם ולא שמעתם אז וידבר משה את כל הדברים האלה אפילו ענין ויהושע בן נון וכו' כנ"ל ועי"כ ויתאבלו העם וכו' ולא הי' פה להשיב כלל על ראיית ויהושע בן נון וכו: ספר עץ הדעת טוב - פרשת קרח: ויקח קרח וכו' כמה עניינים צריכים לחקור בפר' זו לעמוד על מתכונתה. החקירה האחת מה הוא ענין המחלוקת הזה ואם כולם נחלקו לסיבה אחת מוסכמת ביניהם. או שהמחלוקת הי' מוסכם ביניהם אלא שכל אחד היה לו סיבה בפני עצמו, ה"ב להבין לשונות ושמות אלו קיחה וקימה וקהילה. ה"ג בענין העונשין כי מהם נבלעו ומהם נשרפו וקרח נבלע ונשרף, והד' מה היה עתה מחדש שנתעוררו כולם יחד במחלוקת הזה, והנה ענין החקירה הראשונה היא כי כולם יחד הסכימו לחלוק עם משה ואמנם קרח הי' עיקר המחלוקת וזה מפני הנוגע אליו בפרטות כמשז"ל כי נתקנא באליצפן בן עוזיאל הקטן שבד' האחין והנה הוא הבכור ויצהר השני לד' אחין ואליו נוגע שררת אליצפן. עוד שנית נתקנא גם באהרן כי כמו שאהרן בכורו של עמרם
הי' כהן גם הוא קרח בכורו של יצהר יהי' כהן כמותו כי הרי ניטלה הכהונה מבכורות בני ישראל ונתנה לאהרן בכור עמרם הלוי וגם קרח בכור יצהר הלוי יהי' כהן כמותו, מדרגה שנית דתן ואבירם ואון בן פלת הושוו שלשתם בסיבה אחרת והיא למה ניטלה הבכורה משבע ראובן בכור השבטים כולן וניתנה ללוי ואמנם קרח על עצמו לבד נתקנא ודתן ואבירם ואון בן פלת נתקנאו על כל כללות שבט הבכור של יעקב האמיתי הוא שבט ראובן הבכור ואין מחלקותם קשה כקרח שנחלק על עצמו ממש לבד, ומאתיים וחמשים איש נשואי העדה ראשי כללות כל הי"ב שבטים שבטי ישראל כמ"ש ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתייה אלו נתקנאו על כללות כל בכורי ישראל שהם בכללות כל הי"ב שבטים שהה ראויין לכהונה כאהרן באופן כי קרח יסוד המחלוקת כי על עצמו הוא מבקש ואחריו במדרגה שנית דתן ואבירם ואון בן פלת יותר קליה במחלוק' כי לא חשבו להיות הם עצמם לבדם כהנים אלא יחידים בשאר אנשי שבטה
וכל שבט ראובן יהיו כהנים וחמשים ומאתיים איש המבקשים כהונה לכל בכורי בני ישראל ואולי גם הם בכורים היו אשר ע"כ נתמנו להיות ראשים והוא דבר כולל לכל שנים עשר שבטי ישראל, היו במדרגה ג' יותר קלים במחלוקת מקרח ויותר נרפים מדתן ואבירם ואון בן פלת, המדרגה הד' שאר כללות בני ישראל לא הזכירו מחלוקת כלל ואפשר כי היו שותקים לחושבים איך יפול דבר המחלוקת הזה ואינם מסייעין לא למשה ולאהרן ולא לחולקים עליהם אלא בשב ואל תעשה כנ"ל, ובזה יתבאר החקירה ה"ב כי קרח להיות הדבר נוגע לעצמו לבדו לקח המחלוקת בידים לגמרי וז"ש ויקח קרח ואמנם דתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן בכור ישראל היו טפלי' אליו בענין לקיחת המחלוקת כי לזה לא אמר ויקחו קרח ודתן ואבירם וכו' ואמנם בענין הקימה היו שווין כי כל אלה הנ"ל ויקומו לפני משה בקומה זקופה על משה ואהרן בעזות מצח ויקומו מעומד עליו להראות כי גם הם עקרי המחלוקת, ואמנם לא
התחילו הם לעורר המחלוקת וללכת לפחות להקהיל קהלות כקרח אשר הוא המעורר הראשון והמסית ומדיח לכולן כי זהו פריש ויקח קרח כי לקח המחלוקת במששות בידו כאלו לוקח דבר ממשיית בידיו, ובענין הקימה החמשים ומאתיים איש היו טפלים אל קרח ודתן ואבירם ואון בן פלת ולזה לא אמר ודתן ואבירם וכו' ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתיים ואח"כ ויקומו לפני משה להורות כי עיקר הקמים הן קרח דתן ואבירה ואון בן פלת וטפלים אליהם ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתיים. יען כי לא היו התועלת להם לא בפרטי עצמן כענין קרח אף לא בפרטות שבט פרטי כענין דתן ואבירם אלא לכללות כל בכורי שבטי ישראל ואמנם בענין הקהילה הושוו כי כולם יחד נקהלו בחבורה אחת וז"ש ויקהלו וכו' ר"ל כל הנ"ל שהם דתן ואבירם ואון בן פלת וחמשים ומאתים איש מבני ישראל: נמצא סדרן כך הוא כי כולם יחד נקהלו ובאו לפני משה כל האנשים ההם ואחר כניסתם לפניו באהלו ישבו כולן בישיבה בקרקע ואח"כ קמו קרח ודתן ואבירם ואון בן פלת בקומה זקופה
על משה ואמנם מעורר הראשון של כל המחלוקת הי' קרח שעליו נאמר ויקח קרח כנ"ל. ושאר עם בני ישראל לא נקהלו כלל עמהם אלא ישבו באהליהם עד לבסוף ככתוב ויקהל עליהם קרח את כל העדה הם עדת בני ישראל כי לכן לא אמר את כל עדתו ע"ד הנ"ל קרח וכל עדתו. ובזה יתבאר ענין החקירה הג' כי קרח אשר הי' המעורר הראשון ומחזיק במחלוקת יותר מכולן נשרף ונבלע, ודתן ואבירם שנתכוונו לצורך עצמן קצת וגם לכבוד שאר שבט ראובן וגם כי לא היו תחלת המעוררים נבלעו חיים וכמ"ש העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם בלבד ולהם בלבד ותפתח הארץ את פיה וכו', והחמישים ומאתים איש שהיו יותר קטני המחלוק' וגם כי חששו לכבוד כל הבכורות שבשנים עשר שבטי ישראל אשר כבר לשעבר מן אדם הראשון ואילך היתה עבודה בבכורות לא נבלעו חיים האמנם מתו מיתה חשובה כעין נדב ואביהוא ואש יצאה מאת ה' ותאכל אותם וכו', ושאר כל בני ישראל להיות כי באחרונה גם הם חטאו קצת כמ"ש
ויקהל עליהם קרח את כל העדה וכו' אמנם לא קמו עליו ולא עוררו מחלוקת כלל אמנם נמצאו שם אז והיו להם פתחון פה להשיב כי לא לחלוק באו אלא לראות המאורע איך יפול דבר בענין לקיחת המחתות וגם הקטרת הקטורת כמו שייעד משה ואמר בוקר ויודע ה' את אשר לו וכו' רצו לראות בעיניהם האות ההיא ולכן לא נענשו כלל לא בבליעה ולא בשריפה, אמנם נתכעס עליהם הקב"ה ואיים עליהם בהגזמה יען נתחברו לרשע ואפילו כדי לראות איך יפול דבר האות ההוא אין ראוי להמצא שה בלתי רשות משה לבל יתחזק קרח בחושבו כי לעוזרו נקהלו שם וזהו שהגזים עליהם ואמר הבדלו מתוך העדה וכו' ותיכף בניקל שהתפלל עליהה משה ואמר האיש אחד יחעא וכו' ירצה עיקר לכ המחלוקת הי' איש אחד והוא קרח כנ"ל על ויקח קרח והוא חטא יאף כי כפי הדין הוא שגם המתחברין אליו חייבין זה יהיו לדתן ואבירה ור"ן איש הנמצאים במחלוקת הנקראים עדתו אמנם על כל העדה כולה שהם ישראל
תקצוף אינו מהראוי אז תיכף אמר דבר אל העדה העלו מסביב למשכן קרח וכו' ונתרצה יען לא חטאו בפועל ובזה נתרצה קושייא חזקה נתחבט בה הרמב"ן ז"ל וקצת מפרשים לדעת מי הם העדה הנ"ל בהבדלו מתוך העדה וכו' עי"ש היטב הקושייא ההיא: ובזה נבא אל ביאור ענין הפסוקים כולן אחר שהצענו ההצעות הנ"ל ובתחיל' נבאר החקירה הזה הנ"ל. וענינה היא במה שנבין סמיכות הפרשיות וגם מה שפירשו ז"ל על ענין זה הסמיכות וזה כי רז"ל אמרו כי אמר קרח לישראל ראו איש כזה אומר כי טלית שכולה תכלת אינו פוטר וח' חוטי תכלת בציצית לבן פוטרן וכו' וכאלה רבות להלעיג עליו וזהו סמיכות ויקח קרח אל פרשת ציצית, ועדיין צריכין אנו למודעי למה לא הלעיג על כל חוקי' שבתורה שאין בהם טעם אבל הענין כי ענין ציצית דומה אל כהנתו כי הנה שבט לוי כולו הם לויים כדמיון הטלית שכולה תכלת )כאן חסר איזה שורות וחבל על דאבדין וכו'( שוים במעלתה בענין הקרבת הקרבנות וזה רמזו באומרם על קהל ה' ואמרו ובתוכה ה' היא ראיה אל מ"ש
כולם קדושים כי הרי המשכן ושכינתו ית' שרויה בתוכם כמ"ש ונסע אהל מועד בתוך המחנות ואלו הקב"ה לא בחר בנו היה מצוה שהמשכן יהי' חוץ למחנותיהם וכדמיון מה שאירע בעון העגל ומשה יקח את האוהל וכו' הרחק וכו', או ירמוז אל מה שנודע בדרך הסוד כי הכהן מצד ימין חסר וחכמה ונקרא קדוש בסוד וקדשתו כי אני ה' מקדשו וכיוצא בזה אבל תלוי' מצד שעמל הגבורה ונקרא טהור בסוד קח את הלוים וטהרת אותם וז"א כי כל העדה כולם קדושי' וראוים לכהונה הנקרא קודש וראיה לזה כי ובתוכם ה' ע''ד מ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם של ישראל עצמן ולא בתוכו של המשכן וכמש"ל על בקרבך קדוש שהשכינה שרויה בתוך מיעיו של אדם ונקרא קדוש וא"כ זו ראי' כי כולנו קדושים וראוייה לכהונה, והענין יותר בביאור במה שנודע כי ד' מדרגות הם נפש רוח ונשמה נשמה לנשמה כי ד' מדרגות הם נפש רוח ונשמה אל ד' אותיות שם הוי"ה הנקרא ה' וזהו סוד ובתוכם ה' וכיוון שדי
אותיות הוי"ה מורכבים בגוף הישראלי איך יפסל להקריב קרבן אלהיו ע"י עצמו ויצטרך סרסור ביניהם שהוא הכהן ואילו כך הי' לא הי' שם הוי"ה מתלבש ושורה על האדם מבלתי סרסור ואמצעי והנה הדיבור היה כולל הן לקרח הן לדתן ואבירם הן לר"ן אנשים ובזה הושוו כולן יחד ונקהלו יחד משא"כ אה כל אחד הי' דורש טוב לעצמו שהי' פירוד ביניהם ולא הי' דברים נשמעין ולא עוד אלא שאף כל עדת ישראל באחת יעזרום ולא הבכורות בלבד, וישמע משה ירצה הבין דבריהה וכוונתם כי לא לתועלת כל העדה באו אלא ברמאות כי כל אחד הי' מבקש טובתו ותועלתו אעפ"י שלא פירשו כוונתם למען הקים את כל העדה עליהם בבת אחת וע''כ רפו ידיו ונבהל ויפול על פניו לחשוב מחשבות איך ישיב להם תשובה, או ירצה כי בראותו שלא נתקוממו על אהרן לבדו אלא על שניהם כמ"ש ויקהלו על משה ועל אהרן וכמ"ש ומדוע תתנשאו בלשון רביה כמו שפירשנו ונמצא כי הי' בועטים וכופרים בנבואתו לגמרי
והרי הם כופרים לגמרי וחייבין ח"ו כלייה ולכן תחילת הכל ויפול על פניו בנפילת אפיים להתפלל להשי"ת בל יהי' ח"ו ישראל חייבים כליית כי כן דרך כל נפילת אפים שבמקרא וכמ"ש ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחות וכו', ואחרי זה השיב להם תשובת ג"כ כוללת לכולן יחד וז"ש וידבר אל קרח ואל כל עדתו וכו' וז"א לאמר ירצה כי כיוון שתבין כוונתם כי כל אחד מתכוון לתועלתו ביקש להשיב תשובה פרטית לכל א' די צרכו אכן רצה לפעול כמעשיהם ולא השיב בתחלה רק תחלה דרך כללות בלבד כמו שדברו הם וז"ש וידבר אל קרח ואל כל עדתו האמנם בדעתו היה ואמר להם עוד תשובה פרטית לכאו"א כמו שית' באומרו ויאמר משה אל קרח וכו' שמעו נא בני לוי לזו התשובה הכוללת בוקר ויודע ה' וכו' ירצה ג' דברים אתם מכחישים ביחד הא' כי נבואתי אינה מן השמי' כי מלבי אני בודאם ולכן אינכ' חוששים במה שאמרתי כי אהרן נבחר לכהונה ובפרט בענין מה ששמשתי בכהונה גדולה
בז' ימי 'המילואים ולמ"ד כי תמיד נשאר בכהונתו כנ"ל וכנגד זה אומר אני בוקר ויודע ה' את אשר לו כבר מימי קדם הלא הוא אני נאמן ביתו וזה יוודע במה שיתקיימו דברי ואם בריאה יברא ה' ופצתה הארץ וכו' ואז האמינו בנבואתי, והב' שאינכם מאמיני' בכהונת אהרן וכנגד זה אני אומר ואת הוא הכהן הראוי לכהונה הנקרא קדוש כנ"ל ע"ד הסוד וכמ"ש לקדשו לכהנו לי ותרחו כי אף שעד עתה היתה עבודה בבכורות הנה עתה יקריב אליו למחר ולכן במשה אמר את אשר לו מימי קדם ולא אמר את אשר יהי' אך באהרן שעתה נתכהן מחדש אמר יקריב אליו בלשון עתיד, והג' שאינכם מאמינים במה שנבאתי והי' לי הלוים תחת כל בכור בבני ישראל אלא שעדיין העבודה בבכורות וכנגד זה אני אומר ואת אשר יבחר בו הוא שבט לוי שבו כתיב ובא הלוי וכו' כי בו בחר ה' אלהיך וכו' יקריב אליו והנה זו תשובה כוללת לג' המדרגות ביחד אעפ"י שכפי האמת בדרך פרטי קרח הי' מודה בכהונה ובלוייה אלא
שחשב לקחת הכהונה לעצמו כי הלא בכור בן יצהר כנ"ל וכן דתן ואבירם כפרו בשתיהן והודו כי העבודה בבכור השבטים הוא שבט ראובן וחמשים ומאתיים האנשים כפרו לגמרי כי כל בכורי ישראל כולם ראויין לכהונה ולא עוד אלא כפי מה שפרשתי בפסוק ויקהלו וכו' כי רצו שכל אחד מישראל יהי' כשר להקריב את קרבנו ולכן בתשובה זו השיב לכל ג' הסברות הנ"ל כנ"ל: זאת עשו וכו' איני צריך לעשות ג' נסיונות על ג' ספיקות שלכה שזכרתי בפסוק בוקר ויודע ה' וכו' ואמנם זאת עשו בלבד ובה יבחנו שלשת הנסיונות כולן יחד הלא היא קחו וכו' שלא תהרהרו אולי ע''י השבעות או פעולת שמות הקודש הי' הדבר הזה ואינו מהשי"ת לכן איני רוצה לקחת אני המחתות בידי ולעשות שום פעולה אלא כל הפעולות יהי' על ידיכם ולא אגע בהם יד על דרך שנשמר אליהו ז"ל מנביאי הבעל שאמר להם ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר הא' וינתחוהו וישימו על העצים כי כל אותו המעשהה יהי' על ידיהם וז"ש
קחו אתם בידכם נכם ר"ל משלכם מחתות ותנו בידכן בהן אש ושימו בידכם עליהן קטורת