ספר עץ הדעת טוב — קטע 89

ועכ"ז שאני לא אשלח יד בשום מעשה מזה תראו כי והי' האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש וזה אות כי אהרן בפרטות יבחר לכהונה כי ע"י כך נקרא קדוש כנ"ל על ואת הקדוש והקריב אליו וכיון שתכירו נסיון הזה לבדו הנה ג' הנסיונות כולן הם ניכרים כי כיון שלא יבחר השם יתברך הקטורת של החמשים ומאתים איש יורה שאין הכהונה בבכורות בני ישראל ומכש"כ בכל איש ואיש מישראל ובמה שלא יבחר בדתן ואבירם יורה שאין הכהונה בשבט ראובן ובמה שלא יבחר בהקטרת קרח יורה שאין הכהונה בשבט הלוי כולו אלא באהרן בלבד כי הוא לבדו נתקבלה הקטרתו והרי במעשה הא' הזה יוכרו ג' הנסיונות כמו שבארתי בפסוק זאת עשו וכו' וכיוון שהוכרו כולן ממילא אתיא שנבואת משה אמיתית כי כל דבריו נתקיימו באמת, ומעתה אין עוד פתחון פה לשום כת מג' הכתות לפתוח פה כלל וכראות משה שלא ענו עוד ורפו ידיהם של החמשים ומאתיים אנשים ביקש משה להפריד ביניהם ולהטיל קנאה ביניהם למען לא

יקהלו עליו עוד בלב אחד וז"א רב לכם בני לוי, ירצה בזה הנסיון שאמרתי לעשות מחר ויש בו הכנעה גדולה אל כל החמשים ומאתים איש מבני ישראל כי לא אחד בהם ראוי כלל ללויה אף לא לכהונה משא"כ בכם בני לוי שיש לכם הרבה תועלת ומעלם וז"א רב לכה בני לוי והוא כי הנה הכהונה לא הובחרה בשום שבט מי"ב שבטים אף לא כראובן בכור השבטים אלא באהרן שהוא משבט לוי א"כ אשריכם שהכהונה נבחרה בשבט לוי ואם בבחינת הלויה הלא כולכם בני לוי לויים גמורים נבחרים לשרתו ולברך בשמו עבודת הלויים וא"כ שמחה יתירה ראוי שיהיו לכם בזה הנסיון שאני מבקש לעשות למחר משא"כ להחמשים ומאתים איש כי חרפה גדולה היא להם בכל הפרושים בכהונה ולויה וע"י כן קירב את בני לוי אליו והמשיכם בדברים רכים כדי שלא יקהלו גם הם עם קרח והחמשים ומאתים האנשים וזו חכמה גדולה למשה והנה עי"כ נמשך תועלת עצום לשבט לוי שלא ימשכו אחר עצת קרח הנשיא שבהם ומשבטו כדרך מה שעשו

ר"ן האיש עם שאינן משבטו וכל כוונת משה בזה להציל את שבטו שבט לוי מן החטא ומן העונש הראוי לבא עליהם: ואחר שבזה הפריד חבורת הרשעים הם ר"ן איש ודתן ואבירם שלא יתחברו עמהם שבט לוי נתחכם עוד לתת שנאה וקנאה בין קרח הגדול שבשבט לוי אל כל שבטו שבט לוי שלא יפתה אותם להתחבר עמו האמנם לא גילה דעתו בזה מתחלה חבל ויאמר משה אל קרח וכו' כדי לשתק את קרח התחיל לחלוק לו כבוד כאלו הוא אדם גדול בעיניו ראש לכל שבטו שבט הלוי לחסום פיו שלא יערער ועשה עיקר דיבורו אליו וז"ש ויאמר משה אל קרח לבדו כי הוא הראש ושאר בני לוי טפלים לי כי בדברו עם קרח שהוא העיקר ישמעו מאליהן בני לוי כדרך המדבר עם המלך ולצבאיו שהופך פניו אל המלך לבדו מדבר אתו ושאר העם שומעים וז"ש שמעו נא בני לוי המעט מכם אחרי שחלק כבוד לקרח כדי להשתיקו התחיל לספר בשבח העצום אשר לשבט לוי ואינו מהראוי שיקנאו באהרן כנ"ל על רב לכם בני לוי וזה כי הנה מה שאתם צועקים בפיכם

להתרעם עלי השמיעוהו לאזניכם ושתקו כי הלא אתם אמרתם בפיכם כי כל העדה של בני ישראל כולם קדושים ושוין לטובה כקטון כגדול וא"כ למה אהרן מתנשא עליהם לקחת הכהונה והלא ישמעו אזניכם מה שאתם מוציאים מפיכם על דרך ולטעמיך מי ניחא הנזכר בגמרא. כי הרי קושיא זו גם לכם הוא כי המעט מכם כי מי שהוא אלהי ישראל הה כל הי"ב שבטים ביחד אלוה לכולם בהשווא' אחת ועכ"ז הבדיל אתכם מכללות כל עדת ישראל אליו אשר כל העדה כולה קדושים כדבריכם ולמה לא תקשו לעצמיכם מדוע תתנשאו אתם שבט לוי על כל העדה הקדושה וכמו שכל ישראל נתרצו בכך שאתם תתרצו בכהונות אהרן שגם הוא משבטיכם הוא וכבוד גדול יש לכם בזה וא"כ איך בקשתם גם כהונה גם ירמוז שאין מהראוי ששום אחד מישראל לא יקח אפי' כתר אחד ואתם איך תקחו שני כתרים יחד כהונה ולויה וז"ש ובקשתם גם כהונה זולת הלוייה, ואמנם אחר שפתה בדבריו לשבט לוי רצה לפתותו גם הוא אולי ישוב מדרכו הרעה

בתשובה וז"ש ויקרב אותך וכו' ירצה אם תאמר זו התשובה שהשבת לבני לוי אמת הוא לכללותם אבל מה שנוגע לי והוא כי מה נשתנה אהרן בן עמרם לי אני קרח בן יצהר כנ"ל וז"א ויקרב אותך כלומר גם לך נתן מעלה על כל בני לוי כי אתה גדול ונשיא עליהם וז"ש אותך הראש ואת אחיך בני לוי עם היותם אחים שוים לך העלה אותך עליהם וטפלן אליך וז"ש אתך ואתה ראש עליהם ודי לך מעלה זו ולא תבקש גם כהונה, ואחר שהשיב להם תשובה ניצחת זאת כי נדידך מי ניחא כנ"ל ולא עוד אלא שאדרבה בהתחברם עם חמשים ומאתים איש ודתן ואבירם המבקשים להשוו' את אהרן לכל אחד מישראל כנ"ל כי כל העדה וכו' א"כ אתם גורמים רעה גדולה לכם להסיר מכם מעלת הלויה לגמרי וכמו כן קרח יפסיד מעלתו הנ"ל הלא הוא כי הוא לוי וגם כי הוא ראש ונשיא על שבט הלוים ובהתחברו עם דתן ואבירם יפסיד שתי מעלות אלו הנ"ל ויארע בו ובשבט לוי מה שאמרו גמלא אזל למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזזו

מיניה וכמ"ש ובקשתם גם כהונה ועל ידי תוספות גם כתר כהונה תפסיד כתר לויה וחתו ולא הי' להם פה להשיב אז נתחזק בעצמו ומצא מקום לגנותו ולבזותו לו לקרח ולא לשבט לוי ולכן אמר לכן כלומר מכח של הטעמים הנ"ל נתברר כי אתה לבדך אך לא בני לוי אלא נתחבר' עם עדתך דתן ואבירם וחמשים ומאתיים אנשים הנה כולכם ניעדים על ה' ולא על אהרן כי אדרבה בדבריכם אלו אתם גורמים רעה גדולה לכם כנ"ל ואין זה כי אם רוע לב כי מעיקרא טינא יש בלבבכם שאינכם מאמינים בנבואתי מאתו ית' ועליו עצמו אתם נועדים כי אה אתם מבקשים עילה על אהרן שלקח גדולה לעצמו כמ"ש ומדוע תתנשאו וכו' אינו כן כי הרי ואהרן מה הוא כי תלינו עליו כלומר הוא בעצמו בבחירתו לא לקח כלום ואדרבה הי' בורח זה עד שאני בגזירתו ית' הכרחתיו להתכהן כמשז"ל על ויאמר אל אהרן קרב אל המזבח שהיה מתרחק ובורח והכריחו שיקרב אל המזבח א"כ ואהרן מה הוא הרי הקב"ה הוא שהכריחו להתכהן וא"כ

תלונה זו על ה' הוא ולא עליו וז"ש כי תלינו עליו: והנה קרח ושבט לוי וכל החמישים ומאתים איש כשומעם חטאו לא ענו עוד כי אין מענה בפיהם אמנם דתן ואבירם כראותם כי משה פירר חבורתם והמשיך אליו את בני לוי כנ"ל שמעו נא בני לוי הלכו להם פן יחזיר פניו להם לפתותם גם הם והלכו להם וכאשר החזיר משה את פניו מדברו את בני לוי ובא לדבר גם עם דתן ואבירם לא מצאם שלח אחריהם וז"ש וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם וכו' וברוב רשעתם לא באו כי ידעו כי יפתה אותם גם הם ושלחו לו לאמר דברים הרעים אז ויחר למשה מאוד יען חשב להשיבם גם הם בתשובה ומכיוון שלא יבואו יחזור לקלקול כל אשר תיקן משה וע"כ ויחר לו מאד לשתי סיבות כי חרה לו על קלקולם מצד עצמם וחרה לו כנודע כי תמיד דרכו של משה לזכות את הרבים ומפני סיבה שנית יותר גדולה חרה לו מאוד ר"ל יותר ממה שראוי והוא כי דאג כי יחזרו להחטיא את הרבים כבתחילה וכמו שהיו וכמו שיתבאר ואז תיכף התפלל להשי"ת כיון שגדלה רשעתם כל כך

להחטיא את עצמן ואת הרבים וגם פתח להם שערי תשובה ולא רצו א"כ אל תפן אל מנחתם ואין הענין כמשמעו ח"ו כי איך יעלה בדעת שיפן אל מנחת הרשעים התם ולחלל כבוד שמו ח"ו אך הענין אל תפן אל מנחתם הטהורה בפעמים אחרות לגרום להם ע"י כך לפתוח להם שערי תשובה ואמנם נעול דלת התשובה בפניהם ע"ד השמן לב העם הזה וכו', ועיקר כוונת משה היתה לב' סיבות הא' מפני רוע לבבם כנ"ל והב' כי ע"י עונש שיבא לדתן ואבירם יכירו כל העם את מעשה ה' ונבואת משה כי אמת הוא ואמנם קרח והחמשים ומאתים איש אם יחזרו בתשובה טוב הוא שינצלו כנודע מטבעו של משה כי היה מוסר נפשו על שלא יבא עונש אף לרשעים כמ"ש ואם אין מחני נא וכו' וע"כ הפך פניו ויאמר אל קרח אתה וכל עדתך וכו' וחזר לאמר שנית אתה והם לרמוז כי דתן ואבירם שוב אין להם תשובה ותפתח הארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם כמו שהיה אח"כ אמנם אתה קרח והם החמשים ומאתים איש ואהרן עמכם היו לפני ה'

מחר ולא דתן ואבירם עמכם וקחו איש מחתתו וכו' כמו שאמרתי בתחלה ואמנם עדיין לא נגזרה גזירה גם עליכם כמו על דתן ואבירם ואמנם הקב"ה אז למחר יראה לכם את מי יבחר בו כנ"ל אך לא ע"י שימית את קרח והחמשים ומאתים איש אלא על דרך נסיון אליהו בהר הכרמל עם נביאי הבעל לגלות האמת בעולם, והנה מהראוי שאחר שהכירו כל האותות והמופתי' הנעשים ע"י משה וראו כי כבר משה נדר להם והבטיחם באמת כי למחר יהיה האות הזה היה להם לחזור תיכף בתשובה ולהודות ולהאמין במשה עבדו ית' ולאמר אין אנו מבקשין עוד נסיונות וחטאו לשעבר וכבר אנו מאמינים בך בלי נסיון כבתחילה וסייע לזה חוצפת דתן ואבירם וע"כ הקשו עורף גם ביום המחרת ויקחו איש מחתתו וכו' וחשדוהו למשה כי לדחות השעה הוא מכוין באו' אתה והם ואהרן מחר ולא ידעו כי כוונתו אולי ביני לביני יהרהרו בתשובה ולכן המתין עד למחר וזו כוונתו באו' למעלה ושימו בהן קטורת לפני ה' מחר

ועכ"ז ויקחו איש מחתתו וכו' ולא עוד אלא ויעמדו פתח אהל מועד בחוצפא ע"ד משז"ל בדתן ואבירם יצאו נצבים ולא עוד אלא שלא חלקו כבוד למשה ואהרן אלא ויעמדו הם תחלה ואח"כ ומשה ואהרן וזה חטא גדול שני להחמשים ומאתים אנשים, ואמנם קרח הוסיף עוד לחטוא מאוד והוא ויקהל עליהם קרח את כל העדה והיה כסיל שונה באוולתו ע"כ נתכעס מאוד השי"ת עליהם ואמר תיכף וידבר ה' וכו' הבדלו מתוך העדה וכו' ירצה מעתה אשר כל עדת ישראל חזרו להקהל עם קרח שנית ראוים כל העדה לעונש ואכלה אותם כרגע והשיב משה האיש אחד הוא קרח שאור שבעיסה יחטא די לך שתקצוף עליו ועל עדתו שהם דתן ואבירם וחמשים ומאתים איש אך לא על כל העדה שהם אז הקב"ה הסכים על דבריו, ואמנם את קרח אשר היה השאור שבעיסה ועוד שחזר עתה אחר ההתרא' להקהל את כל העדה וגם שכל המחלוק' הזה הקימו לתועלתו בלבד כנ"ל שתחיל' הפרשה ולכן נשרף ונבלע חי ואת דתן ואבירם שעמדו ברשעתם

אבל לא חזרו להקהיל את העדה וגם כי לא נתכוונו לעצמם בלכד אלא לכבוד כל שבט ראובן נבלעו חיים ואת החמשים ומאתים איש אשר נתכוונו לתועלת כל ישראל כנ"ל ולא חזרו להקהיל קהלות גם לא דברו עוד אמנם חטאו קצת יען עמדו בנסיונם לנסותו איך מחר ע"י הקטור' יבחר את אהרן ולא האמינו לדברי משה נשרפו אבל לא נבלעו חיים ח"ו:

ספר עץ הדעת טוב - פרשת חוקת: זאת חוקת התורה וכו' הנה בפסוק השני אמר אשר ציוה ה' לאמר ונוכל להשיב לאמר לישראל כנודע שבכל דיבור היה אומר לו הקב"ה אמור לישראל ואם לאו לא היה למשה רשות לאמר אותו לישראל ואמנם לאמר הנאמר בפסוק ראשון הוא מיותר לגמרי, ואפשר לרמוז אל משז"ל בכמה מקומות כי י"ג פעמיה בתורה נאמר הדיבור למשה ולאהרן וכנגדן י"ג מיעוטין לאמר שלא נאמר אלא למשה לבדו והנה כאן אמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ולשלא נטעה שגם לאהרן דיבר לכן בא המיעוט אחריו באומרו לאמר כלומר זה שאמרתי ואל אהרן אינו שהקב"ה עצמו דיבר עם אהרן אלא עם משה לבדו דיבר והרשהו שיאמר אותו אל אהרן וז"ש לאמר לאהרן ובזה נחשב כאלו הדיבור הי' לאהרן עצמו ג"כ, או ירצה במה שנרגיש מה ענין אהרן בכאן ובפרט כי בכל פרשה זו של פרה לא הוזכר עוד אהרן אלא ונתתם אותה אל אלעזר וכו'. והאמנס יובן במשז"ל למה נסמכה פרשת מרים פ' פרה כשם שאפר פרה מטהרת כך מיתת צדיקים

וכו' ונמצא כי מתחילת הפרשה זו עלה על דעתו ית' לסמוך אחריה פרשת ויבואו כל העדה וכו' ותמת שם מרים וכו' להודיעם משז"ל וז"א וידבר ה' אל משה ואל אהרן ירצה ראה השי"ת כי תחכף הי' ישראל עתידין לבא בקגש ולמות שם מריה ויתפללו מאוד משה ואהרן אחיה למה הקב"ה המית הצדקת הזו בטרם כניסתה לארץ לכן, דיבר ה' עם משה ואהרן דני האחים של מרים שלא יתפעלו מזה כי במיתתה ימשך תועלת רב לישראל וזכות הגדול הזה תעמוד לה לעוה"ב הלא הוא כי כמו בטרם שות הפסח בניסן קורין בפרה אדומה להשמיע לטמאים שיטהרו עצמן באפר פרה לעשות הפסח כן טרם הכנסם לארץ הקדושה אשר קדש עומד' בתחל' כניסתה כנזכר בפ' מסעי בגבול נגב והי' תוצאותיו מנגב לקדש ברנע תמות שם מרים אחותם הצדקת שתהא מיתתה מכפרת עליהם וגם מטהרתם כאפר הפרה, והנה הסיפור והדיבור הזה הוא דבר בפני עצמו שאמר הקב"ה לשני אחיה משה ואהרן וז"ל וידבר ה' אל משה ואל אהרן

והודיע סיבת זה הדיבור עתה מה הוא ואמר כי הסיבה הוא לאמר כלומר שכוונתו עתה לאמר להם דין פרה אדומה וז"ש לאמר זאת חוקת התורה ולפ"ז שדבר זה כמעט רחוק מן השכל שימו' הצדיק בשביל הדור שאינם הגונים נז"א זאת חוק' כלומר דבר זה של מיתת הצדק הזאת זאת חוקת התורה גזירה שגזרתי וחקקתי בעולמי כדמיון ויקחו אליך פרה אדומה שגם הוא מצוה שאין לה טעם כנודע ואם תסתכל תמצא כי מר"ים בגי' הפר"ה וזה לרמוז אל הנ"ל גם מרים לשון מר ממות והיא תטהר על טמאי המות המרה כלענה וכל זה בסוד בת שבע אם שלמה כנזכר בס' הזוהר ולכן יש בה ז' פרות ז' כהנים ז' כבוסים וכו' ובת שבע זו היא פרה האדומה והיא מרים והמשכיל יבין גם מרים בגימעריא אפ"ר והרי כי הוא, או ירצה כי הנה בספרי ובתלמוד נחלקו התנאים אם לדור המדבר היתה מצותה בסגן ולדורות בכה"ג או נדורות בי בכה"ג בין בסגן בין בכהן הדיוט והסכים הרמב"ן ז"ל כי לדור המדבר דווקא מצותה בסגן

או מפני חשיבות אהרן שלא יתטמא בעשייתה או לפי שבא וכפר על עון העגל וגנאי הוא שהזכירו לאהרןן כי הוא עשהו וכדברי רש"י משם ר' משה הדרשן ואפשר כי לזה נשתנה כאן ליחד הדיבור גם לאהרן לאמר שלא יצטער על מה שאני עתיד לצוות ונתתם אותה אל אלעזר ויהיו שיעור הכתובים באופן זה וידבר ה' למשה וגם לאהרן ועברו דברים ביניהם בתחלה והסיבה הוא לאמר כלומר לפי שעתיד לומר ולצוות לישראל ציווי אחד ויש בו דברי תימה לכן התחיל לדבר להם בתחלה ליישב להם התימא ההוא, והנה בפסוק השני ביאר שני ענינים הנ"ל הא' שהוא וידבר ה' אל משה ואל אהרן הנה מה שדיבר להם הוא זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' ירצה זאת הפרה הראשונה האדומה הוא חוקת התורה אשר ציוה ה' לדור המדבר לבדו ויהיה הטעם לאיז' משני העעמי' שאמרנו בשם הרמב"ן לשבח או לגנאי והוא ענין ונתתם אות' אל אלעזר וכו' ומה שרמזתי במל' לאמר הראשון שתו' ציווי המצוה בעצמה הנה הוא

לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך וכו' וכל עניני פרה אדומה ובזה נתישבו שני דיבורים הנאמרים בפסוק ראשון והשני ושני כעמים לאמר ולמה הוזכר אהרן בכאן וגם אומרו זאת חוקת מה ענין חוקת ומה ענין זאת מה ממעע, או ירצה במ"ש זאת חוקת התורה ירמוז אל מ"ש שלמת החכם מכל האדם אמרתי אחכמה בענין טעם פרה אדומה והיא רחוקה ממני מה שלא אמר כן במצוה אחרת כלל ואם שלמה יגע ולא מצא מי זה יעריך בלבו להתחכם בה וזהו מה שהזהיר הכתוב את החכמים שלא יטרחו בחקירחם כי הנה זאת ענין פרה אדומה היא לבדה נקראת חוקת התורה שאין לה טעם והיא אשר ציווה ה' לאמר לכל החכמים כי זאת לבדה היא חןקת התורה בלי שום טעם ולא יפשפשו אחריה כענין שלמה כנ"ל משא"כ בשום חוק מהחוקים ויהיה שיעור הכתוב אשר ציווה ה' לאמר לחכמים כי זאת נקראת חוקת התורה כנ"ל, או ירצה דרך רמז כי אח"כ אמר זאת התורה אדה כי ימות באוהל ורז"ל דרשו אין התורה מתקיימת אלא

במי שממית עצמו עליה ודרשו כן משום דהל"ל זאת תורת האדם כי ימות וכו'. כמ"ש זאת תורת המצורע כי אומרו זאת התורה כולל לכל כללות התורה כולה, וכפי דרכינו יאמר מה שנודע כי אדם הראשון יע"י חטאו בעץ הדעת גרם מיתה לכל נתינת התורה כמשז"ל על חרות על הלוחות חרות ממלאך המות וכשחטאו בעגל חזרו ונקנסה עליהם מיתה וז"ש זאת התורה אדם וכו' כלומר אדם הראשון הנקרא אדם ולא איש או אנוש או גבר הוא אשר גרם לשימות באהל תחת כיפת הרקיע הזאת המתוחה כאוהל ואלו לא חטא נשאר חי לעולם בג"ע אשר הוא מחוץ לאהל הרקיע כנזכר בס' הזוהר פ' ויקהל ובפרקי ר"א, ואמנם אחר שאדם גרם המיתה הנ"ל באה זאת התורה אשר ציווה ה' אותנו על ידי משה כמ"ש וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה כדי לכפר עון אדה"ר לבטל המיתה וגם זה לא הועיל כי חזרו לחטוא בעגל וגרמו אל כל הבריות אשר באהל הזה הנ"ל להטמא בחטא העגל המטמאה כנידה

כמשז"ל מנין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה וכו' וז"ש כל הבא אל האהל מאחר עון העגל ואילך ונולד אז בין אותם שכבר היו באהל ונולדו כבר ועמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן כולה יטמאו שבעה ימים בטומאת העגל ולכן חזרו למות וז"ש כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יעמא, או ירמוז אל מה ששאלו בס' הזהר בפרשת תשא כי יהושע שכתיב בו לא ימיש מתוך האהל ולא היה עם ישראל בעשיית העגל והנה כבר נפסקה זיהמתן בהר סיני ולא התנצל את עדיו שקבל מהר חורב איך מת והשיב כי זהו סוד וקרא לו אהל מועד חיים קצובים כמ"ש ובית מועד לכל חי וכיוון דאחפגים סיהרא אוהל מועד משכן העליון בעון העגל גם יהושע נער לא ימוש ג"כ אתפגים בהדה וז"ש כל הבא אל האהל הם כל ישראל שחזרו בתשובה ונכנסו באהל מועד בין כל אשר כבר היו תמיד באהל והוא יהושע גם הוא נטמא