ונפגם כנ"ל, ואמנם כל זה הוא ענין המיתה בעצמה שהוכרחה לחזור ועתה בתחילת הפרשה דיבר בתיקון אחר והוא כי על הפחות ראוי לתקן שלא יקבלו עוד ישראל טומאה אחרת חמורה מחמת המיתה הנז' המוכרחת והוא טומאת מת אבי אבות הטומאה ואם נטמאו בה איך יטהרו ממנה ואמנם כמו שרצתה התורה לסלק תמיהה עצמה אלא שלא עלה הדבר לפועל הנה על הפחות באה התורה הנ"ל לתקן עמאי המת הנז' וז"ש זאת הפעולה של פרה אדומה שנזכר לטהר טמאי מת התורה שקבלו בהר סיני הוא ענין פעולה הזאת הנז' ואמר כי הוא אשר ציוה ה' לאמר ויקחו אליך פרה וכו' ובזה יתיישב היטב דרשת ר' משה הדרשן בשם המדרש כי פרה באה לטהרת העגל וכל מעשיה ועניניה מידה כנגד מידה דוגמת העגל כי כמו שהעגל המשיך טומאת המיתה כן הפרה תטהר טומאת המיתה כנ"ל ובאומרו ויקחו אליך וכו' ירמוז אל מה שנודע כי שבעה פרות נעשו ממשה ועד מלך המשיח וכולן היו צריכין לעבר בה מעט מאפר פרה של משה רבינו ע"ה וז"ש ויקחו אליך וכו' מן הפרה שלך יקחו תמיד מאז ואילך עד מלך המשיח לערב פרות שלהם, הראשון הנקרא אדם ולא איש או אנוש או גבר הוא אשר גרם לשימות באהל תחת כיפת הרקיע הזאת המתוחה כאוהל ואלו לא חטא נשאר חי לעולם בג"ע אשר הוא מחוץ לאהל הרקיע כנזכר בס' הזוהר פ' ויקהל ובפרקי ר"א, ואמנם אחר שאדם גרם המיתה הנ"ל באה זאת התורה אשר ציווה ה' אותנו על ידי משה כמ"ש וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה או ירצה במה שמעורר שכיוון שהדיבור הי' אל משה ואהרן הל"ל דברו אל בני ישראל ויקחו אליכם והענין כי כיון שהטעם של פרה לטהר טומאת העגל כנ"ל גנאי הוא שאהרן ידבר להם בנקיחת הפרה יען כי הוא עשה העגל ולכן דבר אתה לבדיך אל בני ישראל וגם שיקחו אליך לבדיך פרה אדומה ולא אליכם שניכם האמנם בעת דבורו ית' נמצא שם גם אהרן לב' סיבות הנ"ל בשני הדרכים אם לסיבת מיתת מרים ואם לסיבת ונתתם אותה אל אלעזר וכו' כנ"ל ואמנם היות הקיחה אליך אעפ"י שאין נעשית על ידך הוא לפי שכמו שאתה גרמת להם חיים בהורדת הלוחות לכן על הפחות תהיה לקיחתה אליך וכמו שאתה שרפת העגל להעביר טומאחו כן עתה על הפחות תהי' לקיחתה אליך כנגד ויקח את העגל אשר עשו וזכותך יעזרם: פרה אדומה וכו' לכפר עון העגל של זהב אדום תבא פרה אמו של העגל אדומה וגם תמימה היפך העגל שיצא כדמיון השסיעה בשתי גבין וראשין שור וחמור ואין מום גדול מזה וכמו שיצא כדמיון עגל קטן שלא עלה עליו עול ולא כדמיון שור גם באמו אשר לא עלה עליה עול, ונתתם אותה שניכם משה יהי' שליח בעבור כל ישראל ואהרן בעבור עצמו שחטא בעגל יביאו את קרבנם בידיהם וימסרוהו לאלעזר הכהן שלא חטא בעגל והוא יקריב את קרבנם ויהיה שלוחו של משה במעשה הפרה כנגד מעשה משה בעגל: וישמע הכנעני מלך ערד וכו' ע"ד רמז נוכל לבאר פרשה זו בשלשה פנים הא' במה שנודע הוא היצה"ר הוא מלאך המות הוא נחש הארור בחטאו של אדם הוא ארור כנען שהוא הקליפה שיצתה ממידת הדין הנקראת ח"ס בן נח באופן שזה הכנעני הוא היצה"ר אם לסיבה שהוא מכניע את האדם תחת רשותו להחטיאו והוא מלשון הכנעה או הוא מלשון סוחר כמו כנעני נכבדי ארץ וכמו כנען בידו מאזני מרמה ונקרא כן יען היצה"ר נעשה סוחר קונה את האדם ומוכרו לתחת יד שר של גיהנם כמ"ש בספר הזהר בפסוק והכנעני אז בארץ ונקרא מלך ערד בגי' הרע עם הכולל כי הוא מלך זקן וכסיל הוא היצה"ר וזהו מלך ערד והרוצה להרחיקו ולצאת מתחת יד מלכותו יעסוק בתורה הנקראת מים חיים כמשז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכשאדם מתרחק מדברי תורה אז מולך היצה"ר עליו ויושב עמו דירת קבע וז"ש יושב הנגב כי אינו יושב וקובע דירתו אלא בארץ הנגב יבישה בלי מים שהיא התורה' ע"ד כי ארץ הנגב נתתני לשון נגיבות והנה אין לך אדם מישראל שאינו עוסק בתורה וקורא קריאת שמע ומלא מצות כרמון, ואמנם כשמוע היצה"ר כי בא הישראלי הזה דרך האחרים ואינו עובד את השי"ת באמונה אלא במרמה כמרגל את הארץ כנזכר בספר הזהר פ' שלח לך על ויעלו ויתורו את הארץ שעוסק בתורה כמרגל ולא לשם שמים אז מתעורר להלחם בו זהו וילחם בישראל וכיון שעוסקו בתורה ובמצות שלא לשם שמים אלא כמרגל דרך האחרים אין בו כח לעמוד ותיכף נופל ביד היצה"ר וישב ממנו שבי כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים שהיו בעודו קטן שבויים תחת מלכותו של זה וכשהגדיל בן י"ג בשנים נשתעבדו תחת היצ"ט עתה חוזר היצה"ר ושובה אותם מתחת יד ורשות הנשמה הנקראת ישראל ומתחת רשות יצ"ט וז"ש וישב ממנו שבי היינו היצה"ר מישראל הנז' את הרמ"ח אברים הנקראים שבי להיותם בתחלה שבויים תחת ידו וכל זה גרם לישראל הנ"ל יען בא דרך האחרים שלא לשמה כנ"ל ולא דרך בדרך או החיים לשמה, ועתה כראותו שנמסר לגמרי ביד היצה"ר חוזר בתשובה וצועק אל הקב"ה שיעזרהו כבתחלה וכדי שיענהו נודר נדר בעת צרתו זו ואומר אם נתון תתן את העם הזה הוא היצה"ר מלך ערד הוא עם חיילותיו כנזכר בפ' בא ברעיי' מהימנא כי סמא"ל יש לו ד' מחנות ועליהם ד' שרים אף וחמה ומשחית ועון וכולם סובבים את האדם ומושלין עליו וז"ש את העם הזה היצה"ר וחיילותיו גם אומרו נתון תתן ירמוז אל הנ"ל נתינת היצה"ר ונתינת חיילותיו גם ז"ש את העם כי העם הם החיילות וא"ת מרבה את היצה"ר שהוא מלך עליהם או נתון הוא היצה"ר ותתן הוא השבי הנ"ל שהוא רמ"ח איברים או נתון הוא לשעבר כלו' מה שכבר הייתי בתחלה נקרא ישראל איש צדיק ואז היו נתונים הגוף וכחותיו בידי ולכן גם תחזור בכח חשובתי ליתן עתה שנית את היצה"ר בידי והחרמתי את עריהם הם האברים של הגוף הנעשים בתים וערים ומקום מושב אל היצה"ר וכחותיו בסוד עיר קטנה ואנשים בה מעט והחרמתי ר"ל אקדישם חרם קדוש שיהיה מקודשים לעבודת שמים מהיום ואילך ולא יהיו שום חלק בהם אל היצה"ר כאשר הייתי מתחילה בא דרך האחרים פוסח על שתי הסעיפים, כיון אשר הקב"ה מסתכל בקול הישראל ההוא ומבין כי לשם שמים הוא מדבר ונודר בכל לבו ובכל נפשו וז"ש וישמע ה' לשון הבנה והסתכלות אז ויתן את הכנעני הוא היצה"ר מוסרו ביד האדם להיותו שבוי בידו להטותו לדרך טובה ומחרים ומקדיש אותם ר"ל את היצה"ר ואת חיילותיו ואת עריהם הם אברי הגוף כנ"ל ולא די שמכריח את אברי הגוף אלא אף גם את היצה"ר עצמו על דרך ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך יצ"ט ויצה"ר ואז מקיים נדרו אשר נדר והחרמתי וכו' וז"ש ויקרא שם המקום ההוא חרמה הקדש גמור להשי"ת ואלו אמר שם העיר הי' חוזר אל האיברים בלבד לכן קראו מקום כלומר המקום ומלואו כי הגוף נעשה כסא ומקום אל הכנעני הוא היצה"ר ועתה קראו חכמים קודש להשי"ת לעולמי עד: או ידבר בעת ישכב על מטתו בלילה אשר האדם מפקיד רוחו ונשמתו בידו ית' ונשמתו עולה למרום אצל הקב"ה כנודע ולכן מתפלל האדם טרם ישכב יהי רצון מלפניך ה' או"א שתשכיבני לשלום וכו' והאירה עיני פן אישן המות וכו' גם בתפלת ערבית מתפלל ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום ומהראוי שיתפלל כך בבוקר שמאז ואילך יוצא לשוק ולדרך ומתיירא מפני סכנת לסטים ולא בעת השכיבנו אבינו לשלום וכו', אבל הכוונה היא על השמירה האמיתיות אין כח לנשמה בעליתה אז למרום להשתמר מן המזיקין הפוגעים בה לולא בהקדמות תפלתו אל השי"ת ישמור צאתו מן העוה"ז בעלייה הנקראת יציאה ובירידה בבוקר שהם בצורת כלבים לועקים חומרים הנה נשמה המזיקין ההם שוכנים באויר הרקיע אשר שם כמה מדורות להם ובאויר ההוא כמה דרכים הנקראים הקליפות וכחות הטומאה, ואז אם הנשמה ההיא בדרכי חושך ותראה איזה הוא הדרך הישר לעלות ודומה אל המרגלים הבאים בדרך עקלתון כי אינם בקיאים בדרכי הארץ ואז המזיקין הנקראים כלבים צועקים במשמרת שניה של הלילה שאז זמן עליית הנשמות ואל זה רמזו רז"ל במס' ברכות באומרם משמרה שניה כלבים צועקים ומגידים אל כת המזיקין היותר גבוהים מהם הנקראים אריות ויוצאין וטורפין את הנשמות ההם וזהו סוד הלילה וכו' מיד כלב יחדתי הושיעני מפי אריה וכו', וז"ש: וישמע הכנעני הוא הסטרא אחרא ונקרא מלך ערד שהוא גימט' רעה עם הכולל כי גן עדן נקרא ארץ הטובה וגיהנם נקרא ארץ רעה ולכן נקרא יושב הנגב כי מדורתו וישיבתו בגיהנם הנקרא נגב לשון גניבות כנודע כי תלמידי חכמים העוסקים בתורה הנקראה מים אין אור גיהנם שולטת בהם כי המים מכבין האש והנה גיהנם שהוא איש נוגב ממימי התורה ושם מושב הכנעני הנז', ואמנם מה ששמע הוא כי הנשמה הנקראת ישראל אינה בקיאה לעלות באורח חיים אורח ישר אבל באה דרך האחרים והמרגלים שאינם בקיאים בדרכים והולכת בדרכי חושך והשמיעה הזו היא מן המזיקי' הנקראים כלבים צועקיה כנ"ל ועי"כ מבין כי הנשמה זו אינה כשרה ואינה עוסקת בתורה כי: לכן אין התורה מאירה לפניו ללכת באורח חיים ועי"כ מתגבר ויוצא לקראתו וילחם בישראל הנזכר בראיתו כי בא דרך 'האחרים כי תרגום מקומות הוא אחרים שאינה יודעת לכוון אל מקום אחד אשר אליו תלך אלא נוסעת ממקום למקום ומאתר לאתר כדרך כל המרגלים שאינם מבני עלייה ראויין לעלות להשתעשע בו ית', ואז וישב ממנו שבי הם התורה והמצות שעסק האדם בהם באותו יום ולוקחים אותם ממנו בסוד מצאוני השומרים הסובבים בעיר לשאו את רדידי מעלי הוא לבוש הנשמה הנעשה ע"י המצו' וכיון שעבר באותו יום איזה עבירה ח"ו יש בהם כח שבות ממנו הרדיד ההיא הנקרא שבי ולא עוד אלא מכיון ששלטו באותה הנשמה יש להם כח לשלוט אף גם על הגוף שלה המושכב על המטה ושוכבין עמו ומתחממין עמו רוחות הנקבות ומשחיתין זרעו ולילית שובה אותה טיפות זרע קדושות שיש בהם רוחניות קדושה ומתעברת מהם ויולדתן והם הם השדים האמתיים והם נשמות קדושות שבוייות ביד סטרא אחרא כמבואר בס' הזהר על לא תאונה אליך: חסר דף קפו ע"ב: דרך ים סוף למען לא ישובו מצרים כנ"ל שם וראו עתה שחזר להסיעם דרך ים סוף ובפרט כי זה היה אחר ארבעים שנה ואמנם היה יכול להעבירם דרך אמצע ארץ אדום כי קרוב מאוד ליכנס לארץ כנען וסבבם מחוץ לכל ארץ אדום היושבת בדרום ארץ כנען וגם יסבבו את ארץ מואב אשר בקרן דרומית מזרחית עד שיבואו לארץ סיחון ועוג מזרחה ומשם יכנסו ליריחו וז"ש לסבוב את ארץ אדום והנה גם ארץ מואב נרמזה במלת את יתירה וז"ש לסבוב את ארץ אדום כי כבר נצטוו אל תצר את מואב ואז ותקצר נפש העם בדרך הם הערב רב קצרה נפשם בדרך הארוך שסובביה לבלי צורך ולא נחם דרך אמצע ארץ אדום כי קרוב מאוד הוא ובזה יתורץ מה שהודיענו שהיה דרך ים סוף ללא צורך וגם מלת את יתירה וגם למה הודיענו אם היו סובבים את ארץ אדום וגם למה בכל הארבעים שנה לא קצרה נפשם אלא עתה וגם אומרו מלת נפש, והענין כי ישראל היו תוך ענני כבוד אשר הי' מיישרים את הדרכים כמישור והיו מוקפין מהם לבל יכם שרב ושמש גה ענן אחד מהם תחתיהם והיו כרוכבים על סוסים ילכו ולא יעפו ונהנים שם מזיו השכינה אבל העבר רב היו הולכים ברגליהם שלא על גבי ענני כבוד מוכים משמש ושרב כי היו חוצה אל העננים כנודע והם סובלים תוקף צער הדרך וז"ש בדרך ולכן קצרה נפשם ולא נפשם של בני ישראל אז וידבר העם באלקים ובמשה כי שניהם הוציאם ממצרים שלא ברשות שם הוי"ה וזהו שאמרו ז"ל השוו כבוד עבד לקונו ולא אמרו להיפך כבוד אדון לעבדו שהוא יותר עון אבל רמזו אל הנ"ל כי השוו אותו לשם אלקים בענין הזה כי כמו ששם אלקים העלה אותם כן משה העלה אותם לתקן את עצמו כי הם הסיגים שלו כנ"ל ולכן נתרעמו על שניהם למה זה העליתנו שניכם ממצרים ולא אמרו העלנו והם כבר ידעו כי נגזרה גזירה על משה למות במדבר ונשאו ק"ו בעצמן שהם הסיגים שלו וא"כ מוכרח הוא שימותו גם הם כמוהו במדבר וז"ש למות במדבר ומי הגיד להם זה, ואמרו כי אין לחם וכו' עם היות שקר שעדיין המן יורד להם וגם בארה של מרים כבר חזרה בזכות משה וגם שהל"ל וגופינו קצה שהיא האוכל ואין הנפש אוכלת וגם דהל"ל בלחם הקל ולא הקלוקל ועוד כי שקר דברו שהי' המן משתנה לכל לטעמים שרצו ואם כמשז"ל שאמרו וכי יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא עתיד מן זה לנפח במעינו וכו' והנה זה היה בסוף ארבעים שנה וכבר הורגלו בכך, והענין שאם חשיב לנו שהרי גם ישראל מתו כולם במדבר ואינכ' טובים מהם ומה זה שאמרו למות במדבר לז"א כי אין לחם וכו' כלומר אף אם בני ישראל מתו במדבר היו שבעים מכל טוב כנ"ל כי המן היה משתנה להם לכמה טעמים משא"כ אנחנו הערב רב שלא היו אוכלין את המן עצמו הנקרא לחם מן השמים אלא הפסולת שהיה נשאר מן המן אחר שטחנו אותו ברחיים כמ"ש ז"ל על שטו העם ולקטו והי' טעמו כטעם לשד השמן ולא יותר אשר אז נקרא לחם הקלוקל המקולקל כי אחר שהוציאו ממנו שמנו ודובשו היו נותנין לנו הפסול' המקולקל באופן כי לחם גמור לא היינו אוכלין כלל אלא לחם הקלוקל שהוא הפסולת אשר לא היה משתנה לטעמים רבים מתוק ומר וחמוץ אלא לשד השמן ואין דבר שנפש האדם קצה בו כמו מי שמתמיד לאכול דברים שמנים וז"ש ונפשינו קצה וכו' ועיין מה שבארנו בפסוק כתפוח בעצי היער דבר נחמד: ומ"ש וחין מים יובן במה שבארנו בפסוק ותשת העדה ובעירם כי אחרי מות מרים לא חזרה הבאר כבתחילה להשקות גם הערב רב רק את ישראל הנקראים עדה ואת בעירם ג"כ ומקניהם וז"ש ואין מים כלומר לנו כי לישראל יש מים וגם יתבאר עוד זה היטב לקמן בפסוק ומשם בארה ונודע כי הערב רב שהיה התערובות הרע שנתערב מעת שחטא אדם הראשון כנ"ל היה ע"י זוהמת הנחש שהטיל בחוה ושם נתערבה בנפש הטוב של משה רבינו ע"ה וע"כ עתה היה העונש שלהם ע"י שילוח הנחשים השרפי' לנשכם וליפרע מהם כיון שלא רצו להתקן מאותה הזוהמת של הנחש הקדמוני ולא די זה אלא שאדרבה אמרו למשה למה העליתנו ממצרים לתקן אותנו כי זה ענמו הי' הסיבה למה השי"ת לא היה ברצונו נהעלותם כי עדיין לא היה ראויים להתקן משא"כ בשאר הנסיונות כקרח ומרגלים וכיוצא כי עתה תלונתם העקרית היתה למה העליתנו וכו', והנה שם הוי"ה המולך על ישראל הוא אשר שלח בהם את הנחשים כי שם אלקים המולך על גויים הוא אשר הוציאם ממצרים והוא אשר השתדל לתקנם ולא יחפץ להמיתם אע"פ שמה שנתרעמו הי' לנגדו כנ"ל על וידבר העם באלקים וכו' וז'ש וישלח ה' בעם ולא אלקים אעפ"י שהם לא דברו אלא כנגד אלקים ואז גמר השי"ת בדעתו לכלותם שם במדבר וז"ש וימת עם רב מישראל כי הנה היה ראוי שיכתב וימת עם רב ותו לא או וימותו רבים מישראל אבל הכוונה שכל אותם הערב רב שהם עם רב מתו ונכרתו מתוך בני ישראל ונשארו בני ישראל לבדם וכמו שבארנו בפסוק ויגר מואב מפני העם כי רב כי הם הם הנקראים דרך סתם עס רב ואז הובררו כל הסיגים ונשארו ישראל לבד כסף צרוף ונכנסו לבדם לארץ ואין זר אתם כי הערב רב לא הי' עדיין זמנם להתקן כנ"ל גם ירמוז על משז"ל על וחמושים יצאו בני ישראל ממצריה כי ישראל לא היה בערך הערב רב אלא אחד מחמשים וז"ש עם רב מישראל ר"ל עם שהיו רב וגדול יותר מישראל או ירצה וימת אותו העם הנאחזין במשה רבן של ישראל כנ"ל כי הי' סיגים נשמתו, ובאלו הג' פירושים יתורץ למה בכל מקום נתפרש שיעור המתים ולא בכאן אך הענין כי כאן מתו כולם ולא הוצרך לבאר מספר' כי אין הכוונה אלא להודיע כי בראותו ית' כי כל הקלקלות שנמשכו לישראל במדבר היי עבורם ולא עוד אלא שעדיין לא היה זמנם נתקן כלל המיתם במדבר כדי שיכנסו ישראל לארץ לקיים מן הסיגים ולא יכנסו עמהם להחטיאם גם בארץ ועל אותה שעה הוא אומר כולך יפה רעייתי ומום אין בך, ואז הכירו הערב רב כי קצתם אותם שכבר היו ראויים להתקן הכירו את חטאם והתודו את עונם ואמרו חטאנו כי דברנו וכו' אבל אותם שלא יכלו להתקן מתו אז כולם והמתוקנים הכירוו כי גם שחטאו בדברים נגד שם אלקים הנה חטאם עולה יותר למעלה עד שם הוי"ה אשר הוא שלח בהם את הנחשים וז"ש כי דברנו בה' ובך ולא אמרו כי דברנו באלקים ובך ככתוב מלעלה וידבר העם באלקים ובמשה כי ראו עתה כי שם הוי"ה רצה של שם הוי"ה גם חטאנו בך כי עתה ידענו כי כוונתך טובה תמיד עלינו לתקננו לפי שאנו מן עירוב זוהמת נחש העליון שהטיל בחוה וראיה לזה כי לכן שלח בנו את הנחשים כנ"ל ולכן העיקר הוא כי יסיר הנחש הפרטי העליון ההוא אשר הוא מזל ושר על כל אלו הנחשים הנושכים אותנו וכשיוסר הוא מקטריגו העליון וגם יוסר הזוהמא שהטיל בנו כנ"ל ובכן נהיה נקיים ומתוקנים וממילא יוסרו הנחשים התחתינים וז"א את הנחש ולא את הנחשים וגם להיותו עליון אשר בשמים אמר מעלינו ואם כוונתם על הנחש תחתוני היו אומרים ויסר מבינינו או ממנו. וכראות השם יתברך את אלו הנשארים מהערב רב שהתוודו ושבו בתשובה וכבר הגיע זמנם ליתקן אז אמר למשה עשה לך שרף להנאתך ולטובתך כי אלו הערב רב הנשארים הלא הם מחלק נשמתך ובהיותם מתוקנים יש לך תועלת גדול לך. והנה רז"ל הקשו וכי נחש ממית ומחיה אלא בזמן שישראל היו מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים וכו' ועדיין קשה כי הרי הפסוק צווח ואומר כנגדם והביט אל נחש הנחושת וחי אבל הענין הוא כי בראשונה היו חושבין שכיוון ששרשה