למואב ואדום היושבים ראשונה עם שגם הם לא נתנום עבור בארצם. ומפני זה חקר הדברים עד שהוגד לו איש מפי איש כי הקב"ה ציווה להם לישראל אל תצר את מואב וכו' כי וודאי שהמואבים בראות' את ישראל חונים בארצם. יפחדו מהם פן ישללו שללם או פן יהרגום וישראל באים לקנות מהם נזונות ומבטיחים אותם שלא יפחדו מהם כי כבר נצטוו על זה כדי שיביאו להם מזונות וכמ"ש אוכל בכסף תשבירני וכו'. ואז גם שאר העם הנקראים מואב ביודעם כך. וזה ע"י חקירת בלק כנ"ל אבל לא סמכה דעתם לגמרי וז"ש ויגר מואב מפני העם לא מפני משה רועה שלהם כי כבר נצטווה אל תצר וכו'. אמנם דלת העם להיות" עם רב מאד מתפשטין בסביבות מחנותם ושוללים מאכל וכיוצא. כדרך הגייס הבא ממלך אחר לעבור להלחם עם ארץ מלך נודע. ובחנות חילו וצבאו שם הן כל העיירות הסמוכים שם מתייראים שלא יבוזו בארצם מאכל וכיוצא אף כי אין ביאת' עליהם ע"ד ויאמר שאול אל הקני סורו מתוך
העמלקי פן אוסיפך עמו. ואמנ' ענין זה לבדו לא יספיק אל היותם מוכרחי' ליעץ איך יעשו עמהם מלחמה. ואמנם נוסף בזה סיבה אחרת יותר אמיתית לא מפני יראה ומגור כנ"ל ויגר מואב אלא זכרו שנאה קדומה של פירוד אברהם ולוט אביהם שאמר לו הפרד נא מעלי וכ"כ היתה השנאה ביניהם שהיו דומים בעיניהם כקוצים. וז"ש ויקץ מואב כקוצים היו בעיניהם לא מסיבת היותם עם רב מהם ומתיראים מהם אלא להיותם בני ישראל זרעו של אברהם שהביא עמו לוט מאור כשדים ומאס בו מפני מה שכתוב וישא לוט את עיניו וירא את כל הככר שנתאווה לניאוף כמ"ש כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ובחר לו אנשי סדוס ומעשיהס הרעים כמשז"ל ומאז ואילך הלכה וגדלה שנאת מואב ועמון את בני ישראל ובפרט אחר שנודע להם ציווי לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ונתרחקו מהם יותר מכל שבעים אומות. וז"ש ויקץ מואב מפני בני ישראל מחמת שנאה לא מחמת פחד ויראה: באופן שנתחברו ב' סיבות אלו הא' מפני קצת יראה והב' מפני שנאה גמורה קדומה וראו כי
אין יכולת בידם להלחם עמהם ולהאבידם ח"ו מן העולם כי עם רב הה לכן ויאמר מואב אל מדין עתה ילחכו וכו'. כי גם מדין מבניו של אברהם מבני קטורה וישלח' אל ארץ קדם מפני יצחק בנו וכל יש לו נתן ליצחק ומכח זה גם מדין היו בשנאה גדולה עם ישראל ואז נתיעצו שני השונאים של ישראל יחד ונועצו לב יחדיו איך יכריתו ח"ו שמם מן הארץ עד שעלתה הסכמתם להביא את בלעם. וכמ"ש ואגרשנו מן העולם כמשז"ל. באופן כי כל תכלית מואב ומדין הי' לא מפני היראה בלבד אלא העיקר הי' מפני השנאה העצומה. ולכן שלחו אל בלעם בן בעור בן לבן הארמי היותר שונא של יעקב כמ"ש ארמי אובד אבי. ונתחברו שלשה השונאים יחד. אבל הם בעצמ' קרובי' היו במשפחתם. כי מדין הי' בן אברהם ולוט הי' בן אחי אברהם ובלעם בן בנו של לבן בן בתואל בן נחור אחי אברהם ולשלשתם אהבה רבה זה עם זה ושנאה עצומה עה ישראל ויתכן כי זה נרמז באומרו ארץ בני עמו כלומר קרובים במשפחות' היו
כנ"ל בלעם עם מואב ומדין. ולרמוז אל סיבת השנאה אמרו עתה ילחכו הקהל ולא אמר העם או בני ישראל כמו שאמר בתחלה אבל רמזו בזה שנאת ישראל עמהה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ואלו שהובדלו לקהל ה' בפני עצמן ונתרחקו מעלינו מפני שנאה גדולה שעדיין תקועה בלבם ומצד זה יראי' אנו כי עתה שהם מוצלחים וגם הם קרובים וסמוכים לנו שנאה תעורר מדנים והגם שנצטוו אל תצר את מואב ילחכו את כל סביבותינו ויבואו עלינו בעקיפין, ואמנם אם אנו מואבים אשר כבר הרחיקם הקב"ה אותם מעלינו כמ"ש אל תצר וכו' איך אתם מדיינים אינכם יראי' יותר ממנו בכפליים. וז"ש סביבותינו אנחנו ואתם כי אנו שנואים בעיניהם כנ"ל ואלו לא היו בינינו שנאה היו לוחכים לחיכת שאר הבהמות אבל כיוון שהה שונאים אותנו תהי' לחיכתם קשה בתכלית כלחוך השור שאינו מניח עוד שורש ברכה כאומרם ז"ל כי יתכוונו להזיקנו בכל האפשר אחרי שהם שונאים אותנו. עוד נתנו טעם אחר מפני
שנאה הלא היא גם מפני המלך כי הלא ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. וכל בניו ומשפחתו של יתרו נתגיירו כמשז"ל על וילך לו אל ארצו שהלך לגייר את כל משפחתו ובלק לבדו נשאר בגיותו. ולכן יש בין משה וישראל לבין בלק שנאה גדולה ג"כ ולכל הסיבות הנ"ל עתה ילחכו וכו': וירא בלק וכו'. צריך לעורר פירוד הזה למה לא נתחברו יחד ויראו בלק ומואב וכו'. זולת שינויים רבים אחרים. אך הענין כי היינו מתמיהים כי מכיוון שכבר ראו מואב את אשר עשו ישראל לאמורי ולהם לא נתגרו כלל ואין זה אלא מפני שנצטוו אל תצר את מואב מה היתה עצתם זאת הנבערה לשכור את בלעם לקללם ולגרות בהם את ישראל ובפרט עתה שהיו מתראים להם מעוטפי' בטליתות כתלמידים חכמים. ומכאן ואילך כיוון שהם התחילו לפרוץ גדר אולי יתיר להם השי"ת להצירם ולגרות בהם מלחמה. וזו התמיהה גם היא על השי"ת למה לא הקפיד על שפרצו הם תחלה הגדר וכבר רז"ל הקשו קרוב לזה למה נצטוו צרור את המדיינים ומואב
שהתחילו בעצה תחלה לא נאמר צרור את מואב ותרצו מפני שתי פרידות טובות רות ונעמה. ועדיין קשה כי כמה דרכים לפניו ית' להניח לישראל להתגרות בהם מלחמה וינצל האיש ההוא שעתיד לצאת ממנו רות. וע"כ בא הכתוב לתרץ כל זה והודיע כי לא משנאה וברשע עשו מואב את הדבר הזה אלא מאימה ורעדה גדולה נפלו עליהם ואנוסים היו בדבר. והתחיל להודיע סיבת היראה הנ"ל ואמר וירא בלק וכו' ירצה כי נודע כי גבול האמורי הי' תחלה מכלל ארץ מואב ועמון וכמשז"ל עמון ומואב טהרו בסיחון וכמשה"כ אוי לך מואב וכו' למלך אמורי סיחון כי חשבון עיר וכו' נמצא כי כל אשר עשה ישראל לאמורי כאלו למואב עצמו נעשה כי שלהם היתה הארץ ואינה מכלל הארץ אשר נשבע ה' לתת לישראל ואף גם כי סיחון הקשה את רוחו להלחם עם ישראל היו יכולים להורגו ולקחת השלל כולו אמנם הארץ עצמה שהיתה באמת למואב לא הי' מהראוי שיקחוה ויחזיקו בה כמ"ש בסוף פרשה הקודמ' וישב ישראל בארץ
האמורי, וזהו שסמך ואמר וירא בלק את כל הוסיף מלת כל לרמוז אל הנ"ל כי היו די להרוג האנשים ולבוז את שללה אלא גם בארץ שהיא גזילה ביד סיחון לקחוה ונתיישבו בה וא"כ כל זה התוספות אשר עשה לאמורי הלא למואב נעשה ולא ידע בלק מה שתירצו רז"ל כי עמון ומואב טהרו בסיחון ומזה תמה ואמר הלא השי"ת ציווה אותם כי לבני לוט נתתיה ירושה ונודע כי ירושה אין להם הפסק א"כ גם כי סיחון לקחה מידם גזל היא בידם וזה יורה כי ציווי אל תצר את מואב אינו אלא לפי שעה בתחילת של כניסתם לארץ ואח"כ יתבטל זה והראי' את כל אשר עשה ישראל לאמורי כנ"ל וז"ש אח"כ עתה ילחכו הקהל וכו' כלומר מכאן ואילך כמו שנבאר בע"ה.ואמנם הזכיר בבלק וירא לתוספות כי מואב לא היו כ"כ חכמים לראות בעין השכל מה שראה בלק שהי' חכם גדול מבלעם כמשז"ל על וקסמים בידם ועל לכה אקחך אל מקום אחר אולי יישר וכו': ולכן ענין הראי' וההסתכלות בעין השכל נתייחס אל בלק שהוא דבר נוסף בו על מואב
ומכש"כ שנתיירא יותר מהם כי כפי הראי' כך גודל היראה אבל במואב לא נתייחסה ראי' כלל רק היראה בלבד וז"ש ויגר מואב וכו'. והענין כי לא נתייראו מפחד סתרים עליונים לדעת רצונו ית' במה שציווה אל תצר את מואב ע"ד שנסתכל בלק אבל המורא שלהם היא טבעית והיא מפני העם כי רב הוא. והענין כי ישראל הם אשר נצטוו אל תצר את מואב לפי אשר אליהם נתחלקה הארץ ונצטוו כי ארץ מואב אינה בכלל ארץ ישראל: אבל הערב רב שאין להם חלק כלל בארץ כנען אפשר שירצו לרשת את ארץ מואב להתיישב בה ולכך הם לא נצטוו באל תצר את מואב ומזה נתייראו מפני הערב רב. וא"ת שהה מועטי' אינו כן אלא אדרבה רבים הם מישראל כמשז"ל על וחמושים עלו בני ישראל א' מחמשים מהערב רב. וז"ש כי רב הוא יותר מבני ישראל ומכ"ש יותר ממואב עצמם. ולכן עתה הזכיר מאוד כי עיקר יראת מואב הוא מפני הערב רב ואחר אשר נתייראו מטענה העקרית חזרו עוד לגור קצת ולא מאוד מפני בני ישראל וז"ש ויקץ מואב וכו' והענין כי הנה ערב רב לא במעשה נסים
יכולים להלחם כמו ישראל אלא בזרוע בשר הם באים וא"כ גם אנחנו מואב אתנו זרוע בשר כי גבורת מואב נפלאת היא וכמ"ש בישעי'. ובירמיה והיו לך גבורי מואב וכו' שאנן מואב מנעוריו וכו' ולא עוד אלא שעשירים גדולים אנו ונשכיר את בני עמון אחינו ומלכי מדין הסמוכים אלינו ונוכל הם: ואז חזרו לחשוב וראו ענין אחר והוא כי כראית בני ישראל כי מואב נלחמים עה הערב רב אשר לא נצטוו באל תצר את מואב יבואו בני ישראל וילחמו גם הם ויעזרו את הערב רב והנה בני ישראל בזרועו ית' ובמעשה נסים הם באים אז ויקץ מואב מפני בני ישראל נמצא כי להיות עיקר של היראה מפני הערב רב נזכר בו מאוד אבל בבחינת היות מלחמתם זרוע בשר