{"bookId": "kabala-92b2be6f79e4", "part": "1", "torah": "94", "title": "ספר עץ הדעת טוב — דרך טבע אמר ויגר:", "hebrewTitle": "דרך טבע אמר ויגר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-92b2be6f79e4/1/94/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-92b2be6f79e4/1/94/", "segments": [{"index": 1, "he": "דרך טבע אמר ויגר:\nאבל בישראל שהיו נלחמים בעזרו ית' אמר ויקץ לשון קוצים ממש והוא גדול מן ויגר אבל \nבערך שישראל לא היו הם בעלי המריבה עצמם לא זכר מאוד:\nאחר אשר נתיירא בלק ועמו מואב נתחברו עם זקני מדיין הם השרים הזקנים בעלי העצרה \nהנכונה אשר להם וז\"ש זקני מדיין. להתייעץ אותם איך יעשו כי הנה להם שתי מלחמות האחת \nטבעית עם הערב רב והשנית דרך ניסים עם ישראנ כנ\"ל. וז\"ש ויאמר מואב אל זקני וכי' \nוהכתוב עצמו בא לתרץ קושיות רז\"ל והלא מואב ומדיין מעולם שונאים זה את זה. ותירץ \nואמר ובלק בן צפור וכו' ירצה כי אז בעת ההיא מפני יראת מואב ומדין מפני בני ישראל \nהסכימו לעשות שלום ביניהם וכדי להתקשר בלב שלם המליכו עליהם את בלק שהוא הי' נסיך \nאחד מחמשה נסיכי מדיין כנודע ועי\"כ שתי אומות אלו נעשו אומה אחת כי מלך א' לשניהם \nכנ\"ל ועתה ר\"ל אחר שעשו שלום ביניהם ונתחברו לאומה אחת ומלך אחד עליהם. א\"כ עתה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שאנחנו אומה אחת נמצא כי ישראל ילחכו את כל סביבותינו אנחנו ואתם כי כולנו עם א' \nוהרעה נוגעת לכולנו א\"כ צריך שאנחנו שנינו נבקש עצה מה נעשה כי הרעה שוה לכולנו \nוז\"ש עתה ילחכו:\nאו ירצה רמז מלת עתה אל הנ\"ל כי אע\"פ שכבר נצטוו אל תצר את מואב כבר הכרחנו העניין \nכי אין זה אלא לפי שעה אבל עתה מכאן ואילך ילחכו הקהל וכו':\nונתנו ג\"כ טעם לדבריהם ואמרו ילחכו הקהל וכו' ירצה אין אנו חוששין נמלחמה כי כבר \nנצטוו אל תצר את מואב אבל אנו יראין על ענין המזונות כי עדיין לא נכנסו לארץ כנען \nואין ארץ האמורי לבדה סובלת לכולם והנא הם עה רב כחול הים הם ונשיהם ובניהם ועפם \nומקניהם. וכל הערב רב שהם כפליים מישראל וגם מקניהם ומוכרח הוא שיתפשטו בארצינו \nלבקש מזונות ולא ישאירו לנו מחיה כלחוך השיר שאין בלחיכתו סימן ברכה כמשז\"ל ולהורות \nכי אין יראתה מן המלחמה לא המשילם לאריה הגבור שבחיות אלא אל שור הלוחך המזונות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בלבד ואינו הורג נפשות כמו האריה. או ירצה במה שאמרנו לעיל כי אע\"פ שאין יראתם אלא \nמן הערב רב שלא נטלו חלק בארץ ויבקשו לקחת את ארצינו עכ\"ז יראים אנו כי גם ישראל לא \nנצטוו אלא שהם עצמם לא ירשו את ארץ מואב אבל אם הערב רב יבואו לרשתה ותכבד יד מואב \nעליהם יבואו בני ישראל ויעזרום וז\"ש ילחכו הקהל הם בני ישראל כמ\"ש לפני קהל עדת \nישראל וכמשז\"ל קהל גרים לא איקרי קהל והנה הם באים בדרך נס ומהם אנו מתייראים לא מן \nהערב רב שנלחמים דרך טבעי, אז עלתה הסכמת עצתם כי ראוי לחוש לשתי הסיבות הנ\"ל כי \nלסיבת הטבעית כבר נתחברו יחד שתי אומות גדולות האלו מואב ומדין אם לסיבת עליונות \nשכרו את בלעם לקללם שלא בדרך טבע ואז וישלח מלאכים וכו' ורמז בזה אל שתי עניינים \nהנ\"ל הא' הוא כי נתחברו יחד שתי האומות כאומה אחת בלב אחד כאיש אחד וז\"ש וישלח \nבלשון יחיד ולא אמר וישלחו ובפרט כפי מ\"ש אח\"כ וילכו זקני מואב וזקני מדין:\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והב' לפי שבלק הי' אז נסיך מדין ומלך מואב והוא לבדו עולה לשתיהן והוא לבדו אשר שלח \nהמלאכים על שמו נמצא כי מ\"ש וישלח חוזר אל בלק האמור בתחלת הפרשה, והטעם הוא לב' \nסיבות הא' הוא כי הי' מלך על שתי האומות והב' כי הוא הי' מכיר את בלעם יותר מכולם \nוכמ\"ש ארץ בני עמו וכו'. וגם כי הי' חכם גדול יותר מבלעם ושלח לו את כלי הקסם אשר \nלו כמ\"ש וקסמים בידם ולכן כל השליחות נקרא ע\"ש בלק וז\"ש בסמוך וידברו אליו דברי בלק \nוכן בכל הפרשה כולה לא נזכר אלא בלק:\nוישב ישראל בשטים וכו' הכתוב טצמו תמוה כי זה הדור הם דור בניהם אשר קמו אחר דור \nהמדבר ולא מתו להיותם צדיקים גמורים ראויים לירש את הארץ. וכמשז\"ל על ויבואו כל \nהעדה מדבר צין ואיך חטאו עתה שתי חטאות גדולות עד מאוד שהם זנות גילוי עריות וע\"ז \nבבעל פעור היותר חמורות שבתורה וגם זה קושיא לאלקינו ית' כמה הקפיד על המרגלים הקל \nמחטא זה ובשתי טבירות אלו לא הקפיד ונתן להם הארץ. לזה בא לספר תוכן המעשה שהי' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ועי\"כ ייקל העונש מעליהם. ואגב גררא ילמדנו ענין עבירה גוררת עבירה ותחלתה שגגה \nוסופה ברצון. וז\"ש וישב ישראל בשטים ירצה דע לך כי תחלה צדיקים גמורים היו ואינם \nנקראי' עם סתם אלא בשם ישראל יכונה וז\"ש וישב ישראל. ואמנה יש בזה סבות רבות הא' כי \nהמקום גורם וז\"ש בשטים ירמוז אל משז\"ל כי המים של נחל השטים גורמי' זנות כי עי\"כ \nלעתיד לבא כתיב ומעיין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים לרפאותו מטבעו המוליד זנות \nוניאוף. ולרמוז לזה נקרא שטים לשלשה סבות. הא' כפשוטו מלשון איש כי השטה אשתו כי \nהמקום גורם לגדל נשים סוטות מתחת בעליהן וז\"ש אח\"כ לזנות את בנות מואב. גם הוא \nבגימטריא כמו שטן כי השטן מצוי שם להשטותם בניאוף וא\"כ אנוסים היו. גם הוא בגי' נחש \nעם הכולל כנודע כי הנחש הראשון הטיל זוהמא בחוה ע\"י ניאוף וזה הנחש עצמו חזר עתה \nלהטעותן. וע\"י שנתיישבו שם בקבע נמשך ויחל העם לזנות לסיבה הנ\"ל כי המקום גורם ומה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שתחלה נקראים ישראל עתה נקראים העם. גם בתחלה נקראים ישראל קדושים כנודע כי הגדור \nמעבירה נקרא קדוש ועי\"כ נתחללו מקדושתם ונעשו חולין:\nוז\"ש ויחל העם לשון חולין. או יהי' לשון התחלה כי תחלה התחילו לזנות אל בנות מואב \nעון גויה שלא נזכר בתורה אלא בנביאים ועונשו כרת כמ\"ש יכרת ה' לאיש העושה הזאת \nואח\"כ הוסיפו לחטוא בע\"ז התמורה ככל התורה כולה וז\"ש ויצמד ישראל לבעל פעור. עוד \nירמוז כי גם הנשים עצמן גורמות כי שורש מואב מבנות לוט הזונות עם אביהן היו וז\"ש \nלזנות אל בנות מואב לרמוז אל בנות לוט עצמן אמות המשפחה ולזה לא אמר לזנות אל נשי \nמואב כמ\"ש במדין פ' מטות וישבו בני ישראל את נשי מדין, ובזה יתורץ ג\"כ טעם למה נחל \nהשטים גורם ניאוף והוא כי הוא חלק מואב הנולדים מזנות אמם עם לוט אביהם והנה כמו \nשהנחש מורגל בניאוף כי לכן הטיל זוהמא חוה ולכן נתקלל ארור אתה מכל הבהמה כן לוט \nתרגום ארור יען ניאף עם בנותיו וכמו שפי' בספר הזוהר על וילך אתו לוט זה שהיצה\"ר \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "נחש בו ארור באופן כי שטים ובנות מואב ענינם אחד כולם ניאוף הם, עוד ירמוז אשר גם \nעבירות אשת איש שגם בן נח מוזהר עליהם במיתה לא היו שם כי הרי בנות מואב פנויות היו \nולא נשי מדין אשת איש ואף זה דרך מקרה וזנות לא לקחתם להם לנשים ממש ח\"ו וז\"ש לזנות \nולא עברו ח\"ו על ובתו לא תתן לבנך. ומחטא זה הקל מאוד כנ\"ל אם בבחי' עצמו שהי' קל \nואם להיות שם סיבות גורמות לאנוס אותם אם נחל שטים ואם בנות מואב כנ\"ל. נמשכו עוד \nאל חטא יותר חמור הלא הוא כי מחיבת זנותם את בנות מואב ותקראן לעם זימנו אותם להמצא \nשם ולראות איכה יזבחו הן לאלהיהן לא לאכול מהם וז\"ש ותקראן לעם לזבחו ולא לאכול \nמזבחי אלהיהן אלא לשמוח ולטייל שם ולכן מזה הוסיפו לחטוא כי ויאכל העם מזבחיהם ההם \nאכילה בלבד לא להיותן חשובות בעיניהן ולזה לא אמר ויאכל העם מזבחיהם. ועוד הוסיפו \nעוד לחטוא כי גם וישתחוו לאלהיהן וגם זה אינה כ\"כ עבירה גדולה כי מכח האכילה ושתי' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לא ידעו את אשר עשו כנזכר בפרקי ר\"א שהשקום יין עמוני החשוב מאוד. אח\"כ הוסיפו \nלחטוא בפרסום כי ויצמד ישראל לבעל פעור אף שלא בשעת אכילה אלא בדעתם הפשוט האמנם יש \nבזה צד לשבח כי בשעת אכילה עבדו לאלהיהן לשון רבים כמה מיני ע\"ז ולא אמר לאלהם \nבלשון יחיד ושלא בשעת אכילה לא עבדו אלא לבעל פעור לבדו יען נראה להם כי אדרבה \nבזיון הוא לע\"ז ולא עבודה כמ\"ש במדרש מעשה באיש א' וכו' שנכנס לפעור וכשידע שחטא שב \nבתשובה. והנה להורות שאין כוונתם רעה לא אמר ויעבוד או וישתחוה לבעל פעור לרמוז כי \nלא היתה כוונתם לעובדו ממש גם ירמוז כי אינו דרך עבודם כשאר ע\"ז או השתחוייה אלא \nשפוער עצמו לפניו ומתקנח בחוטמו של הע\"ז ונצמד ומתחבר בה בשר בבשר. העולה מכל זה \nכמה למודים. הא' ענין עבירה גוררת עבירה כנ\"ל. הב' היות ישראל קרובים לאנוסים מפני \nהמקום ומפני האנשים ומפני האכילה ושתיה כי בערה יין העמוני החשוב. הג' בהיותם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שוגגים כי לא עבדו רק את פעור בחושבם שאינה עבודה ממש אלא אדרבה בזיון וכמו שרמזו \nבמלת ויצמד. ולכן ויחר אף ה' בישראל לא לגמרי ח\"ו כמו בעון העגל או המרגלים או קרח \nשאמר לכלותם ח\"ו אלא החרון אף הי' באופן הזה כי ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי. \nוהוקע את הנצמדים ועי\"כ ישוב חרון אף א' משאר ישראל לא שח\"ו ימותו צדיקים בעדת \nרשעים כמו בדור המדבר:\nוהנה וכו' אמר והנה כענין מחודש כלומר עד עתה הי' עון קל ככל הסיבות שזכרנו ובפרט \nשהי' הדבר בצינעא כי העם הולכים שם בהחבא אנ בנות מואב אבל עתה נתחדש כי והנה איש \nמבני ישראל ר\"ל הנשיא מנשיאי ישראל והוא זמרי בן סלוא נשיא שמעון כי כל איש הוא \nלשון שררה איש ר\"ל נשיא מא' מהשבטים הנקראי' בני ישראל הזקן עצמו ולכן לא אמר אחד \nמבני ישראל שנית כי בא בפרהסייא גדולה ויקרב לעיני משה וכו'. שלישית כי רצה לקחתם \nלאשה ממש כמשז\"ל שאמר למשה בת יתרו מי התירה לך וז\"ש לעיני משה. רביעית ויקרב אל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אחיו ר\"ל שהביא עמו קכ\"ה אלף משבט שמעון הנקראים אחיו וכאלו אמר ויקרב עם אחיו את \nהמדינית ובא בעזות גדול להלחם ביד רמה עם משה ושאר ישראל בפרהסיא עצומה ועי\"כ הגדיל \nהחטא במאוד מאוד ולא הספיק מ\"ש הקב\"ה והוקע אותם ועי\"כ וישוב חרון אף ה' מישראל ואז \nחרה אף ה' בישראל ח\"ו לכלות את כל ישראל, וכמו שנבאר בפסוק ולא כליתי את בני ישראל \nבקנאתי וכו'. ועי\"כ ואז והמה בוכים כי ראו כי לא יועיל עתה הריגת הנצמדים לבעל פעור \nאלא ח\"ו כליי' לכל ישראל, ואז וירא פנחס גודל הרעה העתידה לבא לכלות את ישראל ח\"ו \nכנ\"ל ולכן הכניס עצמו בסכנה ויבא אחר איש ישראל להציל את ישראל שלא יכלו ח\"ו מה שלא \nעשה כן בשאר הנצמדים לבעל פעור והניח הדבר אל שופטי ישראל כנ\"ל. או ירצה וירא פנחס \nברוה\"ק כי כבר ניתן רשות למלאך לכלותם במגפה, וזה יובן מ\"ש ותעצר המגפה, והלא עדיין \nלא אמר אם היחל כדי שיאמר ותעצר אלא הכוונה וירא פנחס כי היחל הנגף בעם ויקם וכו' \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ותעצר המגפה וכו'. ואה וירא חוזר אל והנה איש הרי כולם ראו ולא הל\"ל אלא ויקם פנחס, \nואפשר יחזור למעלה ויחר אף ה' בישראל וכמש\"ל כל מקום שאמרו חרון אף עושה רושם \nוכוונתו לומר כי היחל הנגף אז אמר לו קח את ראשי העם וכו' וישוב חרון אף ה' כלומר \nאחר שכבר היחל ישוב לאחור, ואז ויאמר משה וכו' וטרם נעשה המשפט ההוא והנה איש ישראל \nבא ולפי זה לא יש תקוה שישוב הנגף לאחור אחר שהתחיל ואז וירא פנחס שכבר היחל ויקם \nוכו' ועדיין הי' פנחס בעצמו נדון לומר איך אפשר שמאחר שניתן רשות למשחית שתתבטל \nולזה אמר פנחס וכו' בן אהרן הכהן וכו' שלמד מן אהרן אבי אביו אשר במעשה קרח כבר \nהיחל הנגף בעם ועכ\"ז בהקריבו הקטורת ותעצר המגפה. ובזה נוכל לפרש וירא פנחס באופן \nאחר כי ראה פנחס היותו בן אהרן אשר עשה המעשה ההוא ועצר המגפה אחר שהחלה ואז נתחזק \nבעצמו ויקח רומח וכו' ועלה הדבר בידו להשיב החימה ובאומרו בן אלעזר תירץ למה לא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הקריב גם הוא קטורת כאהרן לעצור הנגף לז\"א בן אלעזר כי הנה אהרן כבר מת בהור ההר \nונתמנה אלעזר לכהן גדול תחתיו ואיך יורה הלכה לפני אלעזר אביו, אם להיותו כהן הגדול \nואם להיותו אביו והרי לא נענשו נדב ואביהוא אחי אלעזר אלא על שהקריבו קטורת לפני \nאהרן אביהם ולכן בא לתקן באופן אחר, או ירצה תירץ איך אלעזר אביו קיים ומשה קיים \nואיך פנחס הורה הלכה למעשה בפניהם. והנה ענין משה כבר רז\"ל תרצו שאליו היתה התלונה \nבת יתרו מי התיר לו ונודע כי החכם שהורה הלכה בשעת מעשה אין שומעין לו אבל אלעזר \nיכול לקנא הקנאה. לז\"א כי הלא אלעזר אביו לכהן גדול נתמנה תחת אביו וכהן שהרג את \nהנפש אינו עובד טוד ולכן לא הרג אלעזר את זמרי אך פנחס בנו שכבר אלעזר אביו נתכהן \nלא חשש לטצמו ורצה לקנא קנאת ה' אף אם יאבד כהונתו עד שאח\"כ נתבשר והיתה לו ברית \nכהונת עולם כמשז\"ל:\nאו נבאר עם ההקדמה הידועה שסתה העם הם הערב רב ובפרט בהיותם סמוכים למלת ישראל \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וסיפר כי בהיות ישראל יושבים בשטים בהשקט קפץ עליהם רוגז בסיבת הערב רב כי הלא ויחל \nהעם לשון התחלה כי הערב רב לבדם הם אשר החלו לזנות את בנות מואב. ולהם קראו לאכול \nמזבחי אלהיהן, והם אשר אכלו וישתחוו וזהו שחזר ואמר ויאכל העם למעוטי ישראל ונודע \nכי קשים גרים לישראל כספחת נאמר על הערב רב אשר בהתחברם עמהם החטיאום ואמנם העם הם \nהתחילו כמ\"ש ויחל העם ואח\"כ ויצמד ישראל וכו'. ואין הכוונה שנתחברו לבעל פעור כי זה \nעון פלילי להיותם חיבור אחד הם והע\"ז אבל ויצמד ישראל עם העם הנ\"ל לחטוא עמהם אך לא \nלגמרי בענין הזנות אף לא בענין כל העבודות זרות רק לבעל פעור בלבד ע\"ד שפירשנו לעיל \nכי חשבו שלא היו חוטאים בכך ועכ\"ז ויחר אף ה' בישראל יען כי פעור עבודתו המיוחדת לו \nבכך ע\"ד שקראה אל האיש הנ\"ל במדרש רז\"ל אז ציווה משה שיקח את כל ראשי העם אותם \nשהעיזו פניהם להתחיל לחטוא כי המון הערב רב היו יראים לחטוא והוקע אותם יען כי זנו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וגם עבדו עבודה זרה משא\"כ בישראל וע\"י מיתת ראשי הערב רב ישוב חרון אף ה' מישראל \nאשר לא חטאו ממש. ואמנם לא יעשה המשפט הזה רק ע\"י שופטי ישראל כי אין להערב רב \nשופטים בפ\"ע ונכן ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש את אנשיו ר\"ל כי הערב רב היו \nסביב ישראל ואותם אשר היו כנגד מחנה ראובן נקראו אנשי ראובן וכיוצא בזה. ואותם הרגו \nיען כי הם נצמדים עם ישראל והחטיאו' בבעל פעור. והנה אח\"ז איש מבני ישראל עצמו בא \nוחטא עם המדיינית ואז רפו ידי משה והעדה כי ישראל ממש חטאו בזנות כמו הערב רב והמה \nבוכים כי אין תקנה במה שיוקע את הערב רב לבד. ואז וירא פנחס וכו'. גם נוכל לפרש כי \nהערב רב עצמם תלה הנגף בהם אמנם ראשיהם ציווה משה להרגם במיתת ב\"ד יען חטאו גה הם \nבזנות ובע\"ז אמנם עוונם גדול מנשוא להיותם ראשיס ודלת העם ימשכי אחריהם ולכן הוקע \nאותם במיתת ב\"ד. וכפי זה אומרו ותעצר המגפה ירצה כי אחר שהוחל הנגף בערב רב נעצרה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מלבא גם בישראל ואח\"כ חזר לספר מדלת העם הערב רב המתים במגפה ואמר כי היו ארבעה \nועשרים אלף. והיא ע\"ד שאמר בספר הזוהר שכל אלו המתים במגפה היו ערב רב ולא ישראל, \nובאומרו וידקור את שניהם שהוא מיותר שהל\"ל וידקור את איש ישראל ואת האשה ואמנם רמז \nלמשז\"ל כי בהיות שניהם בזיווג יחד בתשמיש דקר אותם יחד וז\"א וידקור את שניהם כלומר \nיחד דקרם עם היותם שנים ואין זה אלא בהיותם מזדווגים זה לזה. וכיוון שכן הוא א\"כ \nמוכרח הוא שימשך מזה את האשה אל קובתה וגם אל האיש בזכרותו כיוון שהיו שניהם יחד \nבתשמיש. והרי נרמזו שני הנסים שזכרו רז\"ל מאותם העשרה נסים שנעשו לפנחס. ובאומרו \nאחר איש ישראל ירמוז אל משז\"ל הניחו לי ואעשה כמוהו להטעותם שיניחוהו ליכנס וז\"א \nאחר דאל\"כ הוא מיותר. ובאומרו וידקור ולא ויהרוג רמז ב' דברים א' כי דקרם ברומח \nונשארו חיים ולא נהרגים שלא יטמאהו והב' כי נשארו דקורים זה על זה וכך הוליכם לפני \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "משה והג' כי הי' כח בידו להוליכם זקופים ודקורים. גם באומרו את שניהם ירמוז כי \nמתחלה דקר את שניהם באופן שכשזקפן היו האיש למטה והאשה למעלה וחזר השי\"ת והופכן \nבאופן שאיש ישראל הי' למעלה וזהו שחזר לומר את ישראל ואח\"כ ואת האשה כדי שיראו כי \nעסוקים בתשמיש היו ובאומרו פעם אחרת אחר איש ישראל ולא אמר ויבא אחריו אל הקובה רמז \nכי הי' איש גדול בישראל נשיא השמעוני ובוודאי ששם הי' שבטו עמו כמשז\"ל ועכ\"ז לא \nנתייר' מהם:\nוישא משלו ויאמר מן ארם וכו' כל השומע יתמה ממה נפשך כי לכאורה נראה הן מן התורה הן \nמן המדרשי' כי לא קם כבלעם בכל הנביאים ובפרט בענין הקללה שהי' יודע לכוון עת זעמו \nשל השי\"ת יותר ממשה רבינו ע\"ה. גם הכתוב צווח כי ידעת את אשר חברך מבורך וכו'. והי' \nענין זה פשוט בפי כל העולם גם הכתוב אומר המכה אח מדין בשדה מואב והיה זה ע\"י קללת \nבנעם. גם השי\"ת העיד על זה מאשר ראינו שהוצרך להזהירו לא תאור את העם מכלל שיש לאל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ידו לקללם. וכמ\"ש בספר הזוהר בפ' בלק על פסוק עמי זכור נא מה יעץ בלק וכו' למען דעת \nצדקות ה'. וכפי זה הנה ידענו כי יותר הי' בלעם שונא את ישראל משנאת בלק. כמשז\"ל על \nויחבוש את חמורו ואיך לא שם נפשו בכפו לקללם. ומכח קושיא גדולה זו אפשר יאמרו לו \nבלק ורעיו וכל שריו הנצבים עליו דעו נא איפה כי הכל הוא מעשה תעתועים ונתבייש בלעם \nאולי יענהו בלק עזות בפניו לכן ראשית דבריו ביקש להתנצל ולהודיע להם כי יש בידו \nלקלל וזה מכח חכמה גדולה אשר בו. ואם כעת לא עלה בידו הוא דבר תימה לא אירע ולא \nנהייתה כזאת. וזה החילו מן ארם ינחני וכו' ירצה טרם אדבר אציע לפניכם עוצם כחי \nוחכמתי ומהיכן באה לי ידיעה זו הלא היא מן ארם הנודעת בעמים כח של חכמתה בקוסמים \nובנחשים כנודע מענין לבן זקינו של בלעם שהי' ראש נביאי אומות העולם ולכן ביקש לעקור \nאת הכל. ארמי אובד אבי וכמ\"ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע ירצה כי לא בכח זרוע בשר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אמרתי כי יש לאל ידי וכו' כי גבורת יעקב ובניו לאין קץ אמנם הוא ע\"י דיבור בהשבעות \nשמות כחות הטומאה הנקראת נחש וקסם כי לכן נקרא כשפים שמכחישים פמלייא של מעלה. \n", "en": ""}]}
