{"bookId": "kabala-968fe7d214a9", "part": "1", "torah": "14", "title": "ספר חסד לאברהם — קטע 14", "hebrewTitle": "קטע 14", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-968fe7d214a9/1/14/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-968fe7d214a9/1/14/", "segments": [{"index": 1, "he": "לא חטא לשיאבדו ממנו רק בעון ישראל היה זה, ולכן הקדוש ב\"ה משלים אותם אליו משל \nישראל, והם האורות והכתרים שהם עדיים של ישראל שהתנצלו מהם בחורב ונטלם משה אח\"כ \nלהשלים מה שחסר לו בעבורם, אמנם בכל ערב שבת בלילה חוזר משה לקבל אותם האלף חלקים \nשל אורה שאבד ולוקחם בסוד תוספות שבת ואז הוא מחזיר הכתרים של ישראל להם, ומאלו \nהכתרים יורשים ישראל תוספות השבת בכל ערב שבת, וזהו סוד ישמח משה במתנת חלקו פירוש \nכי ביום שבת ניתנים למשה במתנה אותו החלק שניטל ממנו והוא שמח במה שהוחזר לו, \nוהכונה לומר כיון שניתן לו את חלקו הוא שמח בחלקו ואינו מתאוה לחלקם של ישראל, ואז \nחוזר הוא ליתן לישראל את חלקם ולא יאמר מאחר שחטאו ישראל וכבר אני זכיתי בחלקם אני \nאקח הכל, אלא הוא שמח בחלקו לבד ומחזיר להם חלקם, והטעם כי עבד נאמן קראת לו, ולכן \nאותם הכתרים של ישראל שהופקדו בידו הוא מחזירן לבעליהן וזה שאמר כי עבד נאמן קראת \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לו, וביאר מה היא מתנת חלקו שזכר ואמר כי הוא אותו כליל תפארת אשר בראשו נתת לו \nבעמדו לפניך על הר סיני ונאבד ממנו ברדתו מן ההר ושני לוחות אבנים הוריד בידו לבד, \nאמנם הכליל תפארת ניטל ממנו וזו היא מתנת חלקו שלוקח עתה ביום השבת:\nודע כי נפש יתירה שעת ביאתה היא בעת הכנסת שבת, וצריכה למצוא הבית מתוקנת לשבת שלחן \nערוך ונר דלוק ובעל הבית מקושט ומלובש בבגדי שבת, ואם יש יכולת בידו לטבול הרי זה \nמשובח, ואם לאו ירחוץ ידיו ורגליו במים חמים, ואז נכנסת בשמחה בגוף האדם, ובשחרית \nבעת שיאמר שליח צבור נשמת כל חי אזי זמן ביאת הנשמה, ובתפלת המנחה בעת ששליח ציבור \nאומר ואני תפלתי אזי זמן ביאת הרוח, ובמוצאי שבת כשמבדילין באתה חונן אזי חוזרת \nהרוח למקומה, ובשעת סדר קדושה זמן הליכת הנשמה, ואחר שהלכה הנשמה ניתן רשות להדליק \nאת הנר, ובשעה שמבדיל על הכוס אז זמן הליכת הנפש למקומה. אמנם לדעת האלה\"י האר\"י \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "זלל\"ה כתב האלה\"י הרח\"ו זלה\"ה וז\"ל, הנה באומרך בואי כלה בקבלת שבת אז תכוון שתקבל \nתוספת הנפש, ובברכו תכוון לקבל הרוח, ובאו' ופרוס סוכת שלום תכוון לקבל הנשמה, וכל \nאלו הם בסוד הלילה שהוא המלכות, ואחר כך בבקר תכוון בברכו לקבל נפש, ובסמיכת גאולה \nלתפלה לקבל רוח, ובמוסף באיה מקום כבודו לקבל הנשמה, ושלשתם מן הת\"ת מדת יום, עכ\"ל:\nוצריך לערוך השלחן בשנים עשר ככרות בלילה ובשחרית ובסעודה שלישית, ויסדר הלחם שתים \nמערכות פשוטות לאורך ששה מדרום וששה מצפון שש המערכת, ושיהיה השלחן בצפון והמנורה \nבדרום ואורך השלחן ממזרח למערב. ואמנם המקובל האלה\"י האר\"י זלה\"ה כתב וז\"ל, צריך \nשתסדרם שיהיו י\"ב לחמים ששה מצד ימין בשלחן וששה מצד שמאל, השש של ימין יהיו שלשה \nעל גבי שלשה, וכן בצד שמאל, והשלשה עצמם יהיו כעין סגו\"ל וזה סדרן כזה:\n(ציור):\nממש כי בצד ימינך הם ד' לחמין ב' על גבי ב', וכן בצד שמאלך הם ד' ב' על גבי ב', \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ובאמצעיתם יש ד' לחמים אחרים שהם מפוסקין בנתיים שהם ב' לחמין אצל אותם הד' מצד \nימין וב' אחרים מצד שמאל אצל אותם הד' אשר שם, וכשתרצה לעשות המוציא תקח מאלו \nהאמצעים השניים העליונים ותצרפם ותחברם בשתי ידיך, ויהיו שני שולי הלחמין זו דבוק \nלזו ושני הפנים שלהן יהיו פונים פן זה מצד אחד ופן זה מצד אחד, ואז יהיה ניכר כאלו \nהוא לחם אחד ובו שתי פנים וזהו בסוד לחם הפנים, ותבצע בציעה כזית ותקחנה לך ותבצע \nבציעה שנית שיעור כביצה ותתן לאשתך, ואח\"כ תבצע בציעות אחרות אם תרצה לתת לאחרים, \nעכ\"ל:\nוצריך שיהיה עורך השלחן בצפון והמנורה בדרום ואורך השלחן ממזרח למערב, וצריך שיהיה \nאורך השלחן י\"ב טפחים ורוחבו ששה וגובהו לא פחות מתשע ולא יותר על עשר, ושישב בעל \nהבית אחוריו לצפון ופניו כנגד פני הנרות, ובשעת המוציא יקח ב' ככרות מצד ימינו אחד \nמכל מערכה ולא יניחם זו על גבי זו אלא שתיהם מעומד תחתית כנגד תחתית כדי שיהיה פנים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "של ככר אחד לפניו, ופנים של הככר השני אל מול פני המנורה שלפניו זכר ללחם הפנים \nפנים לכאן ופנים לכאן, ואם אין לו יכולת להניח י\"ב ככרות אין לו רשות להניח יותר \nמארבעה, ויערכם שתים זו על גבי זו מצד ימינו ושתים זו על גב זו מצד שמאלו, ובשעת \nהמוציא יטול שתים הימניים ויבצע כנזכר, וכשאין לו ד' לא יניח ג' אלא שתים ולא פחות \nשאין ראוי לברך המוציא בשבת וי\"ט אלא על שתי ככרות, ולא יניחם זו על גב זו אלא אחד \nמימינו ואחד משמאלו, ויזהר שיניח הככר שבצד ימינו אל מול פני הנרות כדי שיברך עליו \nהמוציא ולא על השמאלי:\nודע שצריך לתקן סעודה למוצאי שבת אחר ההבדלה, וצריך לערוך שלחנו יפה שצריך לכבד נפש \nיתירה בהליכתה כמו בביאתה, ומי שלא סעד במוצאי שבת כאלו לא קיים מצות סעודה שלישית, \nועוד שממנה נהנה העצם שנקרא לוז כנודע. מסכ\"י. ויתר כוונת הסעודות של שבת הארכתי \nבהם בספר מעשה חושב בס\"ד:\nמעין ב - נהר נ'\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נהר נ' - בסוד איסור המלאכות בשבת והתירם בחול:\nהענין כי בשאר הימים אין שליטת מדת המלכות בעולם התחתון, שאין אור האצילות מתפשט \nלמטה אלא סוד מלאך מטטרו\"ן והיינו ימי החול, וא\"כ עולם הזה וכל אשר בו כולם מאירים \nבימי החול ומתלבשים באורות מטטרו\"ן, וכאשר האדם יפעל מעשהו ומלאכתו המשל בזה יחרוש \nהפרה וכליה והקרקע הנחרש הכל בסוד מטטרו\"ן ומותר לפעול בו, אמנם ביום השבת מפני \nשלמעלה במלכות העליונה נתפשט בה סוד אור נשמה יתירה התפשטו ענפיה למטה עד שכל הנמצא \nהתחתון מאיר באור המלכות, והנוגע בכלי המחרישה ובפרה ובקרקע משתמש באור עליון מלכות \nופוגם בכל מעשה שיעשה, שהרי היא שבת מלכתא שביתה ודאי ואין לזרעה במעשה ולפוגמה \nבחרישה כי הקרקע זה היא ממש מלכות כיון ששולטת מתפשטת בתחתונים. וזמש\"ל:\nמעין ב - נהר נא\nנהר נא - דרוש למילה:\nיש לשאול אחר שישראל הם קדושים חלק ה' עמו מי נתן בהם טומאת בערלה שהיא מסיטרא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דשמאלא והיא מדריגת הטומאה היותר גדולה, והראיה שרז\"ל המשילוה לטומאת מת אבי אבות \nהטומאה כדאיתא במדרש ילקוט ריש פר' וירא, ופרשת נשא רבה פרשה י\"ב וז\"ל, ויאמר משה \nזה הדבר אשר צוה ה' תעשו וגו' מאי זה הדבר על המילה אמר להם וגו', משל לחנוני אחד \nשהיה לו אוהב והיה כהן והיה לו טומאה בתוך ביתו וכו'. וכן איתא בפרקי ר' אליעזר פרק \nכ\"ט הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, עוד שם כל הנוגע בערל כנוגע במת וכו', ואם כן \nמהיכן קא אתיא טומאה זו לישראל. וי\"ל דע כי התחלת התעוררות התשמיש אינה אלא מצד יצר \nהרע לתענוג העולם ואפילו החסידים, שאי אפשר שאין בו איזה צד לכונת תענוגי העולם \nכדאיתא בויקרא רבה פ' כי תזריע עמוד ג' ז\"ל, הן בעון חוללתי רבי אחא אמר אפילו אם \nיהיה חסיד מן החסידים א\"א שלא יהיה לו צד אחד מעון, אמר דוד לפני הקב\"ה כלום נתכוין \nאבא ישי אלא להנאת עצמו וכו' עד כי אבי ואמי עזבוני וגו' ואם ישי שהוא מד' שמתו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בעטיו של נחש כדאיתא בפ\"ק דבתרא דף י\"ז ושבת דף נ\"ה נאמר עליו ברוח הקדש הן בעון \nחוללתי וגו' ק\"ו לשאר בני אדם, הרי מוכח שאין שום תשמיש שאין בו צד אחד מעון ומאותו \nהצד נצרה הערלה, מסכ\"י:\nאמנם סוד מילה ופריעה, הענין שהדין נותן כי האור העליון תתפשט בכל העולמות ואור \nהצפון תתגלה ותאיר, אמנם הקב\"ה העלים אור שכינתו והצפין טובו מפני חטא אדה\"ר \nוהרשעים הנמשכים ממנו, בענין ששורת הדין נכנע ונעשה שם מסך מבדיל מעלים, והיינו \nהחיצונים, שנתן לשמור את דרך עץ החיים כדכתיב וישכן מקדם לג\"ע את הכרובים ואת להט \nהחרב המתהפכת לשמור, והנה אלו הם שתי ערלות האחד להט החרב שהיא ערלה הנכרתת ע\"י \nהחרב כדכתיב עשה לך חרבות צורים, הב' הכרובים היא כנפי ערלה שנית הנקלפת מכאן ומכאן \nשהיא שני כרובים סוככים בכנפיהם על הכפורת, ואנו אין כורתים זאת אלא היה פורשת \nכנפיה ופותחת דלתותיה מכאן ומכאן לגלות את אות י' הטוב הצפון ודרך עץ החיים, ועל זה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נאמר ו[נ]מלתם את בשר ערלתכם ממש בשר ערלה על שם שהוא יתרון שהרי תוך הבשר מבפנים \nצורת האבר מתעלם, ואין בכל האברים כדמות זה שאם תחתוך באחד מאברים איזה חתיכה תחסר \nהצורה, וזה תימול תתגלה צורת האבר הורה כי ענין זה נוסף על הצורה האמיתית בסיבת עון \nגרמו הנבראים, והיינו לשון ערלתכם כי הבשר והמום הנוסף הוא בסבתכם שהרי דרך עץ \nהחיים היה נגלה, ואדם בחטאו הוסיף בשר ערלה והעלים דרך עץ החיים וסתמו ולזה בשר \nערלתכם [היא] דייקא, והנה חטא אדם הראשון היה בשליחות ידים [והפה] כי בידים לקח \nובפה אכל גם זאת המצוה בידים נימולים ובפה מוצצים לתקן חטא זה, כי אדם מושך בערלתו \nהיה, והיינו בשר ערלתכם ונמלתם כדרך שגרמתם בשר ערלתכם ממש כאותה הדרך תמולו אותו \nוזמש\"ל:\nמעין ב - נהר נב\nנהר נב - במעלת מצות המילה:\nדע שהאדם לא יקרא בשם אדם רק על ידי מצות מילה ופריעה ובלעדה יקרא שד ולא אדם, \nוהענין לפי שמתנאי האדם כדי שיקרא בשם אדם צריך שיהיה בצלם אלה\"ים כאו' כי בצלם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלק\"ים עשה את האדם, והנה ראוי לדעת מהות הצלם מה עניינו, ואומר דע שיש לאדם נפש \nרוח נשמה שעל ידם משתמרות נפשו רוחו ונשמתו מהחיצונים, כי אין לך מקום ריק בכל אויר \nהעולם שאין בו כמה שדים ומזיקין, אמנם ע\"י הלבוש שברא לנפש ורוח ונשמה כנזכר הם \nמשתמרות מן החיצונים כנזכר, וזש\"ה אך בצלם יתהלך איש, כי לא יוכל לילך בזה העולם \nולבקוע באויר בתוך המזיקין וחיצונים הממלאים אותו אלא על ידי הצלם שהוא המלבוש \nהאלה\"י כמו שיתבאר בעזרת הא\"ל. והנה המלבוש הזה הוא משותף בין לישראל ובין לגוי בין \nלשדים כי כולם מעשה ידיו יתברך, ולכן האדם בכלל אית ליה מזלא שהוא סוד המלבוש \nהנזכר, אך הבהמה לית לה הך מזלא:\nוהנה כאשר הנשמה תטמא ע\"י מעשיה אז מסתלק זה המלבוש ויתאחזו בו החיצונים שיעור החטא \nההוא בין רב למעט, וכאשר ירבה לפשוע יסתלק מכל וכל, וזהו אומרו וידעו כי ערומים הם, \nוזהו סוד כי ביום אכלך ממנו מות תמות, כי אותו החטא יגרום שיסתלקו הלבושים הנזכרים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מכל וכל, ובזה יוכלו החיצונים להתאחז בנפש ורוח ונשמה וזהו סוד המיתה, וזהו סוד \nמאמרם ז\"ל רשעים בחייהם קרוים מתים, כי ע\"י חטאם כבר הולכים הצללים והמלבושים \nמסתלקים ונשארים ערומים עד גמר סילוקם ואז ניתן רשות למי שיטול הנשמה, וזהו אומרו \nעד שיפוח היום ונסו הצללים, והנה הצלם ההוא מלבוש לנשמה. והענין הוא כי הנשמה היא \nמבינ\"ה כאומרו ונשמת שד\"י תבינם לשון בינה, ולזה אהי\"ה במילוי יודי\"ן בגמטריא צלם, \nאמנם הרוח והנפש הם מת\"ת ומלכות לזה המלבוש שלהם הם אהי\"ה דאלפי\"ן, מלבוש לרוח שהוא \nבגמטריא בצ\"ל אהי\"ה ומלבוש הנפש מאהי\"ה דההי\"ן שהוא בגמטריא בצ\"ל א\"ל כי א\"ל הוא \nאהי\"ה עם היו\"ד אותיות:\nוהנה גם השדים הם מעשיו יתברך ולפי שהם רוחות בלי גופות כנודע לזה אין להם כי אם \nאהי\"ה דיודי\"ן ודאלפי\"ן שהם דכורין, כי הגוף הוא מן המלכות כנודע ולזה אהי\"ה \nדיודי\"ן ודאלפי\"ן בגמטריא שד. אמנם הגוים אומות העולם אין להם נשמה שהנשמה נקנית \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ע\"י החוקים, והתורה וזה שאמר הכתוב ושמרתם ועשיתם אותם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני \nהעמים אשר ישמעון את כל החוקים ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ואפשר שירצה \nלומר הענין הוא כי ע\"י חוקי התורה יקנה האדם שלימות הנשמה והענין שעל ידי מעשה \nוכונה ודבור יקנה האדם ג' מלבושים לג' חלקי הנפשות כנזכר, וזה שעל ידי המעשה תושלם \nהנפש, וע\"י הדבור בתורה יושלם הרוח, ועל ידי הכונה בתורה ובמצותיה תושלם הנשמה. ודע \nשכל אחד מנפש רוח ונשמה נחלקת לנפש ורוח ונשמה, וכן המעשה יחלק למשפטים מצות \nוחוקים, וכן הדיבור יחלק לדבור בפשט ובמדרש ובקבלה, וכן הכונה גם כן או יכוין לפי \nהפשט, או יכוין לפי המדרש, או יכוין כפי הסוד, ובזה יושלמו כל חלקיו כל אחת מנפש \nורוח ונשמה. וקל להבין:\nודע שכדי להשיג נשמה דאצילות שלא תושג רק ליחידי סגולה כמו להרשב\"י ע\"ה וכיוצא בו, \nאמנם לנשמה סתם הנה כל ישראל כולם יחד זוכים לכך בעשותם החוקים, וז\"ש ושמרתם ועשיתם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ר\"ל שיזכו לנשמה שהיא נמשכת מחכמה ובינה, לעיני \nהעמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ר\"ל כי כל \nהגוי הגדול כולם יחד יזכו למדריגת הנשמה כנזכר, וזהו ע\"י החקים, וזאת המעלה לא נמצא \nרק בישראל, וזה אומרו רק דאכין ורקין מיעוטין, והענין כי שבע מצות בני נח אין בהם \nחקים רק המשפטים והמצות ולזה א\"א שיקנו שום נשמה, וזשז\"ל אדם אתם קרויים אדם ואין \nאומות העולם קרויין אדם והענין ההוא כנז', כי הצלם האלהי יושלם בהיות כל חלקיו יחד \nשהם נפש ורוח ונשמה וזה לא ימצא אלא בישראל, ולזה אתם קרויים אדם דוקא אתם:\nוהנה בנפש ורוח יש אחיזה לחצונים קצת, והטעם כי שורש הדינין יניקתן מן התפארת \nוהמלכות שהם סוד הרוח והנפש, אמנם מן הבינה ולמעלה אין להם אחיזה כלל, ובזה יובן \nהטעם למה הלבושים של נפש רוח נשמה הם בסוד אהי\"ה כנזכר, והוא לפי ששם אהי\"ה הוא סוד \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הבינה שממנה בורחים החיצונים, ולזה כל עוד שיש לו אחיזה לערלה והטומאה באדם אי אפשר \nשיחול עליו הנשמה ולזה אי אפשר שיקרא בשם ישראל, ולזה נהגו שלא יקראו לו שם רק אחר \nהמילה שמאחר שכבר נסתלקה הערלה והטומאה אז ודאי תחול עליו סוד הנשמה, ר\"ל נשמה של \nהנפש, ובזה יקרא בשם אדם ישראלי שמעון וראובן וכיוצא, א\"כ נתבאר כי הסיבה שנקרא אדם \nהוא על ידי מצות המילה. וזמש\"ל:\nמעין ב - נהר נג\nנהר נג - בסוד הצדקה, ובסוד מחצית השקל בכל שנה, ופדיון הבן:\nהענין מה שהוצרך הכתוב לכתוב בכמה מכרו את יוסף בעשרים כסף, להודיענו כמה נהנו ממנו \nכדי שנוכל לתקן מה שעיוותו, והעשרים כסף היו עשרים דינרי כסף, וכל דינר ו' מעין, \nוכל מעה ד' איסרין שהם בין כולם כ\"ד איסרין, וכל ד' דינרין של כסף הוא שקל הקודש, \nנמצא שכל העשרים דינרי כסף הם חמשה שקלים, ולפיכך נצטוינו בתורה לפדיון הבן ליתן ה' \nשקלים כנגד אותם השקלים של מכירת יוסף, ומאלו החמשה שקלים הגיע לכל אחד מחצית השקל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "וחלקו החמשה שקלים לעשרה חלקים ולפיכך נצטוינו בתורה ליתן כל אחד ואחד כופר פדיון \nנפשו מחצית השקל בכל שנה ושנה לקרבנות צבור, ואפילו בזמן הזה שאין בית המקדש קיים \nחייב כל בר ישראל ליתן אותם לעניים שתורתם אומנתם. ודע כי הצדקה שנותן אדם מדעתו \nומרצונו בלבב שלם יש בה סגולה להצילו מדינה של גיהנם, אמנם הצדקה שאדם נותן דרך \nגאוה להתכבד בה או דרך בושה שאם לא יתן יתבייש מאחרים שיתנו יש בו כח להצילו ממיתה \nמשונה, אבל אין בה כח להצילו מדינה של גיהנם, כי מיתה משונה הוא צער זמן מועט אבל \nצער גיהנם הוא צער הוא לזמן מרובה, ועוד שזה צער גשמי וזה צער רוחני, ולא די שמצלת \nממיתה משונה אלא אפילו ממיתה בידי שמים, מסכ\"י וזמש\"ל:\nמעין ב - נהר נד\nנהר נד - בסוד הנסים:\nדע שהדביקות באור העליון לא יושג אלא מצד החשק והאהבה שהיא מעלה נפשיית, ובזה תגבר \nנפש על החומר וידבק האדם בקונו וכל העולם תחת רגליו והוא מרומם על כל, ופועל בעולם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "כרצונו, מפני שהוא מקור השפע העליון מסיבתו אל סיבת העולם, דהיינו היותו גובר על \nהמלאכים הממונים על ענייני העולם וכולם כבושים תחת ידו לעשות רצונו, כענין מי שאמר \nלשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, והיינו שהחליף המלאכים ונתן כח השמן בחומץ, וזה דבר \nקרוב מאד וטעם נכון אל הנסים כיוצא בצדיקים האלו, שאין ערוד ממית אלא החטא ממית \nשהוא השר שעליו והקליפה השופע בו ובהסתלק אור העליון ממנו נשאר כקש ותבן לפני בני \nאדם, וזהו טעם וגר זאב עם כבש וגו', ועל מאורת צפעוני וגו'. וזמש\"ל:\nמעין ב - נהר נה\nנהר נה - בסוד המן, והבאר, וענני הכבוד:\nהענין כי לא היו ענייני הבאר והמן סתם מזון וענני כבוד לצל, אלא היה בסוד הדקות \nהבאר ממש מים מן המלכות ושפע קדושתה המקדש הגוף ומכין הנפש לעסק מצות התורה, וכן \nהמן לחם מן השמים תפארת שהוא מדקדק הגוף ומכינו ומטהר הרוח לשכון בחדרי התורה ועסקה \nיומם ולילה, וכן העננים מצד החסד ומצד הבינה שכן חסידה בראשי האבות ביתה לקנות הגוף \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ולהלבישו רוח קדושה לטהר הנשמה ולהכינה לסודות התורה הנעלמים, בענין שהם ג' בחינות, \nהא' נפש כנגדה הבאר וכנגדה מצות המעשיות, הב' רוח וכנגדו המן וכנגדם התורה והתפלה, \nהג' הנשמה וכנגדה העננים וכנגדה סודות התורה, וזמש\"ל:\nמעין ב - נהר נו\nנהר נו - בסוד יציאת מצרים:\nדע שמסורת קבלה בידינו מ(שא)רז\"ל שנבראו נ' היכלות של טהרה בעולם היצירה בהיכל אהבה \nהעומדים שם מחנה מיכאל הנקראים אופנים, וכנגדם נבראו נ' היכלות הטומאה בעולם היכלי \nהתמורות הנקראים עולמו של סמא\"ל שהוא מולך עליהם, ואל יקשה בעיני המעיין אומרי \nעולמו של סמא\"ל, כי מגדולת העבד גדולת האדון נודעת לכל יודעי דעת, כמו שכתב הרשב\"י \nע\"ה כי סמא\"ל עבדא דמטטר\"ן, וכן מטטרון עצמו הוא עבדא דקב\"ה:\nוידוע שאין האדם נידון בב\"ד של מעלה אלא מבן עשרים שנה ולמעלה, ומי שנכנס ביום אחד \nשל שנת עשרים ואחד אם יבחר בטוב וימאס ברע וישתדל לעסוק בתורה ובמצות, אזי בלילה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ראשונה כשהוא ישן על מטתו אזי מיכא\"ל השר הגדול שולח מלאך אחד מגדולי מחנותיו כפי \n", "en": ""}]}
