ספר חסד לאברהם — קטע 18

מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, וכשנראה למשה רבינו ע"ה נראה מתוך הסנה דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות לבת אש, דהיינו בת עין בת מלך מתלבשת בקוצים שאי אפשר בלעדם, כך שכינה בתוך הגלות מתלבשת בתחום שרו של מצרים כאשר יתבאר בס"ד במקומו: והנה כשירדה שכינה לישראל בסוד המשכן, ונתחזקה אותה הקליפה בדיניה וסתמה המעבר בחוזק תוקף עוונות הדורות הקודמים, שהם אותם הנשמות שנתגלגלו ונתקנו ונתלבשו בישראל כאשר נבאר במקום אחר בס"ד, ואמרה הרי אלו ריחקו בעוונם סתימת פתחי הקדושה והאיך תרד להם שכינה מופשטת, אין ראוי שתרד אלא בהתלבשות דרך החוצה כדרך התלבשה בצאתה בגלות שתתלבש בד' קליפות שהם וארא והנה רוח סערה בא מן הצפון, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב, ומתוכה וגו', בתוך אלו הקליפות תתלבש השכינה ברדתה אליהם למטה, ולזה עמד זכות הקדמונים ורחמיו של הקדוש ברוך הוא וזכות אבותינו הקדושים, ונפתח הפתח

ונשברו הקליפות כולם ונעשה שם פרצה ופתח שתעבור הקדושה דרך החיצונים ותאיר לישראל ותשרה עליהם בלי שום לבוש חיצוני כלל ומסך מבדיל כלל [כזה] מאלו החיצונים: ופרצה זו נפרצה אז במדבר נוכח מושב בני ישראל והלכה עמהם על ראשם עד שעמדה כנגד כל ארץ ישראל ד' מאות פרסה, והוא מתחלת גבול ארץ ישראל עד קצהו מצד אחד נקרא גבילו"ן ומצד השני נקרא מגדו"ן, ומאלו התחומין כל מה שבין גבלו"ן ועד מגדו"ן אין שום קליפה ומחיצה כלל בין פתח היכל לבנת הספיר לארץ ישראל הקדושה הזאת, אלא אותו האויר ירד מיד ומאיר בלי התלבשות כלל בד' קליפות שהם סוד הכתרים החיצונים, ומצד בחינה זו נאמר שארץ ישראל קדושה ואויר ארץ ישראל קדוש משא"כ ארץ העמים שעפרה טמא ואוירה טמא, והנכנס אליה קרוב מאד להכשל. ולזה כשיצאו האבות לחוץ הוצרכו לכמה נדרים הלא תראה יעקב אמר אם יהיה אלקים עמדי, ביוסף כתיב ויהי י"י את יוסף ופירשו רבותינו ז"ל משל

לאדם שהיה נושא וגו', הרי אברהם שנכנס למצרים להתנסות אם יתדבק בקליפות, אמנם בארץ ישראל האדם שמור שרשות ארץ ישראל רשות הקדוש ברוך הוא, ורשות חוצה לארץ רשות החיצונים אויר טמא, ולזה צריך שמירה לצדיקים בח"ל כנזכר. וזמש"ל: מעין ג - נהר ג נהר ג - שא"י נתונה תחת שער השמים: דע מה שאמרנו שא"י נתונה תחת שער השמים, ר"ל תחת חלון שבאמצעות כיפת השמים, וחלון זה הוא מרובע והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור כמות בית המקדש כי בית המקדש כולו ניתן תחת החלון, ובאמצעות עוביו של חלון הכיפה כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות החלון מלמטה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ארץ ישראל וכל ארץ ישראל תחתיו, ושהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות הי' ספירות מעולם האופנים, היה יורד דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר, ויורד על בית המקדש ומבית המקדש מתפשט על כל ארץ ישראל, וכשרבו הפריצים בבית המקדש ראשון מהבל מדברי

לשון הרע ורכילות וניבלות הפה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענן עבה, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית הקב"ה פתח את החלון והוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד, ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דוקא בעת החרבן שניתן רשות אל החיצונים ליכנס לארץ להחריב בית המקדש כנזכר, ומיד נתגרשו משם, ויש כיסוי ומסך פרוכת סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה ומגרש כל זר מתוכה, ואפילו שארץ ישראל חרבה ושממה מפעולת החצונית הזאת שהיא בעל החרבן, עם כל זה אינה שולטת בארץ ישראל אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקייה וברה מאין זר בתוכה: ודע ששיעור ארץ ישראל מהלך ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ועכשיו לא נשארה אלא מאה על מאה שהוא חצי חלק שמיני, וכל מקום דשן ושמן נקמט ונתכווץ, וזה לרצות שבתותיה

כנגד ע' שמיטות שבטלו ולא נשאר ממנו אלא הטרשין שבה, ואף על פי שזורעין בטרשין שבה כמאן דליתא: ודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו, כנגד מדת המלכות המקננת בעשייה שהיא כלולה מעשר, ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על ז' ארצות של ז' עממין בלבד שהם כנגד ז' ספירות התחתונות, אמנם ארץ קני קניזי קדמוני שהם כנגד ג' ספירות עליונות לא הבטיחם לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונות, אמנם אחר הגאולה האחרונה שיפעלו הג' עליונות אז יותן להם כל העשר. ודע שארץ סיחון ועוג הוא מקצת גבול הג' הנזכר ולזה בחרוהו בני גד לפי שעתיד להיות כנגד ג' עליונות והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ, ועם היות שעדיין לא נתקדש (עדיין להתקדש) [מ"מ יתקדש] אחר הגאולה, ואפשר שלזה נקבר שם משה רבינו ע"ה שהוא מסוד הדעת שם כנודע. מסכ"י. וזמש"ל: מעין ג - נהר ד נהר ד - לבאר סוד הסולם ועניינו: דע כי סולם זה הוא אוריי והוא מקיף את כל ארץ ישראל, וצורת תחום ארץ ישראל אינו לא

ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן, ראשו ברוח מזרח וב' זרועותיו פשוטות אחד לצפון ואחד לדרום, וב' ירכותיו פתוחות בוהן רגלו האחד להר ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחד לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית, ובין ב' רגליו נכנס הים הגדול, שהים הוא מערבה של ארץ ישראל, ולכן נמצא שארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות, והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדריגות מב' צדדים כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוצה לארץ: ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו י"א אלפים מלאכים, כדכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, ועולים במדריגת הסולם מצד חוץ כלפי חוץ לארץ והולכין למקומן, ובאותו רגע כשנכנס האדם בתוך אויר הסולם מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים כ"ב אלף מלאכי טהרה כחשבון כ"ב אותיות התורה, ומתלווים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית, ורמז לזה רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן, וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו

כ"ב אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מסתלקים מעליו הכ"ב אלף הנזכרים, ועולים דרך מדריגת הסולם כלפי פנים וחוזרים למקומם, ויורדים י"א אלף ומתלווים עמו לחוץ לארץ. מסכ"י. וזמש"ל: מעין ג - נהר ה נהר ה - לתרץ ב' קושיות חזקים ועצומים הא' היצה"ר היאך הוא בא"י, והב' מיתה היאך היא בארץ ישראל: הנה עתה לפי מה שפירשנו יקשו שתי קושיות חזקות, האחד יצר הרע בארץ ישראל האיך הוא, הב' מיתה בארץ ישראל האיך היא. ולראשונה נאמר כי דרך הענין הזה בארץ ישראל הוא, כי שליטת החיצונים להחטיא אינו תלוי בזה, כדרך שיש לו שליטה לצאת מחורו להשטין שהרי הוא יוצא מהגבול הזה ובא אל הקדוש, והענין כי לצד צפונה של ארץ ישראל הוא פתח כניסה אל החיצונים ליכנס אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם לפתח חטאת רובץ להעלות שם, ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ הם הקליפות נאחזות, והם כעין קליפי האגוז, שהרי

ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מחוץ, דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו, ובהכרח יש להם מדריגות על מדריגות משתלשלות משם ויונקת על ידם, והיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקות שם ונסבבת, ולזה לצד צפונה פתח שדרך אותו פתח יוצאות מתחומן ונכנסות, ולזה אמר ויבא גם השטן בתוכם, והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם, וזה הפתח העומד לצד צפון נקרא נוקבא דתהומא רבא: וכן כל איזה חלק הניתן לחיצוני כגון עשן המערכה מאיברים ופדרים המתעכלים כל הלילה, היה נוטה ממש לצד צפונה של ארץ ישראל, ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם, ונתן להם בענין שפתח המדור שהקליפות דרות נקרא נוקבא דתהומא רבא, והמדור בעצמו נקרא תהומא רבא, וחלק תהום זה הוא אוחז כל מציאות עשרה כתרים, וז' היכלות עד שטח הרקיע התשיעי ממטה למעלה כזה: (ציור): והנה הרקיעים תשעה או ז' סוד כל מעשה בראשית כדור שלם באין פרצה כלל אלא הרקיעים

סובבין ובאין על המציאות כולו בלי פרצה כלל. אמנם הקליפות ושליטתם הם אותם שנשברו ונפרצו ונטל שליטתם מן הארץ אלא כאשר יסתלקו דרך הפתח ודרך הנקב הזה הוא שליטתם בארץ, משא"כ בחו"ל שהיא ממש שליטתם בכמה דרכים: והנה דרך הנקב יוצאות אותם הקליפות להשטין ולפתות ולהמית וניתן להם שליטה בארץ כאשר יתבאר בס"ד. אמנם גיהנם אינו כך אלא מגרשין הנשמה דרך נוקבא דתהומא רבא ויוצאת לחוץ ונידונת שם עד שתעלה דרך הנקב אחרי טהרתה והיינו פי הבאר. והנה סוד פתח הזה לצד צפון שם לנוכח ההיכלות הוא בעצם לבא אל ההיכלות, אמנם ליכנס לארץ חלק המפתה והמטעה וחלק הממית יש להם כמה פתחים כולם לצד צפון, בין להתגרש המתגרשים החוצה כגון גוים המתים בארץ נפשם מקלעים אותם אל החוץ ולא שתעלה דרך הרקיעים אלא מיד קרוב לארץ יש להם נקב, וכן כל התפלות שמתפללים ישראל בח"ל, וכל הנשמות טהורות המתות בחו"ל הן מתגלגות באויר הטמא כאשר יתבאר במקום אחר בס"ד, ויש שם כח מלאך ח"ל העומד לקבל

ומתגלגל בהם ובא עד שמגיעם באויר זה התחתון דהיינו האויר שבין הארץ לרקיע התחתון, ושם יש גם כן נקב צפוני להכניס ולהוציא, להכניס הרשעים ועשן המערכה ולהוציא צדיקים ותפלות ישראל המתפללים בחו"ל והיא היא הצורה ממש כעין אותה שפרשנו, וגם כן יש לה כניסה להתעלות ולפתות בני ארץ ישראל ביצה"ר, אמנם אינו דומה חוזק יצר הרע והקליפה שם בחוץ כעין שליטתה בארץ שאין לה כניסה טבעית אלא דרך נקב ופתח, ושם כל עיקר משכנה וקביעותה. וזמש"ל: מעין ג - נהר ו נהר ו - לבאר כי קבלת אלהותו יתברך צריך ב' תנאים א' הארץ, ב' המילה: וזה כי השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דברים הא' ע"י התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי דהיינו השרים החיצונים ע"י התפשטותה באופנים, ולזה העומד בחו"ל מקבל אלוהותו בדרך זה, אמנם הדרך הזה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שיקבל השפע מתחת יד השרים, ועל זה נאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך

עבוד אלקים אחרים, והיינו ישראל העומדים בחו"ל עובדים ע"ז בטהרה הם, ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת עובדי ע"ז מפני שהוא משפיע בחוץ: הדרך הב' הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי, דהיינו שלא יהיה בינו לבין אלהותו שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדריגות הקדושות על ישראל, והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מלובשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל, ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד החכמה זאת חכמת שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לערלים החיצונים, ולכן צריך השוכן בארץ ישראל לימול את בשרו שאם לאו הוא מטמא את הארץ, נמצאת למד שקבלת אלוהותו תלוי בישיבת הארץ, וישיבת הארץ תלוי במילה וזה בשלימות, וג"כ קבלת האלקות תלוי במילה וזה אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי היא בהתלבשות על דרך שפירשנו, וזהו גלו לבבל שכינה ביניהם גלו לעילם וכו' גלו לאדום

וגו' שכינה ביניהם בזכות המילה, וזה שאמר והייתי לכם לאלהים וגו', וזמש"ל: מעין ג - נהר ז נהר ז - לבאר כי תקון הקדושה וכל מדריגותיה בישיבת ישראל בארץ: דע כי כל חלק וחלק מהארץ ניתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא וז"ש כי לבני לוט נתתי ער ירושה ממש מתייחס לבני לוט הוא ער, וכן לעשו הר שעיר וכן פירשו רבותינו ז"ל הוא אדום וארצו אדומה, מורה שממש יחוס הארץ עם האומה השוכנת בה. והטעם כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא, וכן הנשמות ההם הטמאות הם מחלק הקליפה המתייחס לאותה עפר הארץ הטמא, בענין שהם ג' יחסים, יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה, וכן ענין זה ממש לישראל בא"י ונשמתם ותורתם ואלהותם, כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש והעם היושב בה עם קדוש, ונשמתם קדושה ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש שהוא השר על ישראל: ולא זו בלבד אלא כמו שהתורה אין לה יחס ברוב מצוותיה עם שאר ארצות כך אין לה יחס

לארץ ישראל עם שאר התורות והחוקים הרעים אשר לאומות, ולזה אמר ולא תעשו מכל התועבות האלה וגו' כי את כל התועבות וגו' ותטמא הארץ ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה וגו'. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחוס יחד, וכן לישראל יחס עם הארץ הקדושה בלי ספק בשביל יחס נשמתם, והראיה מיחזקאל שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים וייחס כל שבט ושבט בגבול א', ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר אצילות אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו, וכן המצות הנעשים בארץ עולים ומקשטים כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלימות הנשמות בחלקם בארץ ושליטת הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדיות אל מציאותיה. והענין כי כמו שנקודת ציון היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע כי היא נקודה מתייחסת אל השכינה נקודה אמצעית נקודת ציון כן שאר חלקי הארץ הם חלקים מתייחסים אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית, והיינו סוד מדת הארץ

הנזכרת בפסוק יחזקאל והמקדש בתוכו (ויש נכסים) [ויש' נחסים] תחת שולי כנפיה המוטות מלא רוחב הארץ: וכמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות ועל מכונה, כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתיי הנגדיי אל גבולו, ולזה לא תמצא שישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה אלא בפעם הזאת בס"ד, שכל ישראל יכנסו בה ויהיו כולם ממלאים את כולה והיינו שלימותה האמיתי, ואז תתקן שכינה שהיא עומדת (עם) [על] הי"ב בקר, ויתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכרים, ותתקן כסא הכבוד שאינה על שלימותה, כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תקונם ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה, ותתקן ארץ ישראל עצמה, שתיקון ארץ ישראל הוא על ידי השכינה שהיא שורה בה ועל ידי החוקים, ואחר

שהשכינה לא שרתה בה כראוי אפילו בימי יהושע כי היו ב' שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל, ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה, ועוד יתוקנו ישראל עצמם שיהיו כולם יחד בארץ ישראל, שאז שלימות השבטים גדול בהיותם כולם נכללים כל אחד מי"ב שבטים ברוחניותם בנשמתם (דכולם) [בכלל] בסוד הצירוף כדפיר' במקום אחר ואין להאריך. וזמש"ל: מעין ג - נהר ח נהר ח - לבאר כי היחוד עליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל דוקא ולא של ישראל בחו"ל: והענין הוא כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותו המציאות הוא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד אחר עלינו לשבח, ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט, ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל רקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס, כנזכר בזוהר פקודי שהיכל א' שעומד שם ברקיע א' הנזכר עד גמר כל קהלות ישראל כל תפלתם, ואז ברקיע ההוא יתקבצו

כל תפלות ישראל יחד ויתקשרו כולם ויעלו שם כנזכר בזוהר: אמנם יש לדקדק בעיכוב הזה שיתעכבו עד קיבוץ כל תפלות ישראל, דוקא בהיות ישראל על אדמתם שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר אלא בפחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות ת' פרסה, ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצים בד' פינות עולם אם נאמר שיתעכבו נמצא תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתות קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי והוא כשיעור י"ב שעות, ונמצא (עכוב) [ערבוב] תפלות, כי בעת הזריחה במערב אז השקיעה במזרח ואז יש להם תפלת ערבית, ואם כן איך יהיה ענין זה, ואם נאמר שלא ימתינו זה על זה נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים, כי קהילה זו ייחד עתה וזו אחר שעה וזו אחר שעה ולעולם מיחדים והולכים. ועל דרך זה יקשה כי המשמורות העליונות הם קבועות לערב ולבקר אם כן היאך יהיה עניינם שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו זורח, ועל דרך זה יקשה אל מנוחת השבת שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה והיאך יהיה ענין זה, ובספר יסוד

עולם [במאמר הב' הט"ז] הקשה ענין זה, ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ [ע"ש]: אמנם האלדי הרמ"ק זלה"ה כתב וזה לשונו, ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רבותינו ז"ל ישראל העומדים בחו"ל עובדים ע"ז בטהרה הם, ורצו בזה כי אין ענין ההנהגה עליונה מנהגת לא בזריחת המזרח ולא בזריחת המערב ולא הצפון ולא הדרום, אלא על נקודות ארץ ישראל שהיא מובחר היישוב ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, וזריחת ארץ ישראל היא בוקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה, ועל דרך זה יתנהגו המשמורות, ומספר הימים לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהווה השמש הגשמי והירח הגשמי בארץ ישראל, ואין לנו לחוש להראות הירח בח"ל או שלא יראה כי העיקר הוא