וסוד פלוני אל ידמה בשכלך שהם סודות עמוקים ונפלאים הם ממך, כי לא חברתי לך בזה הספר שום סוד עמוק שיצטרך הקדמות כדי להבין אותם, אלא כל משכיל בנקל יוכל להבין מעצמו סוד זה הספר, וממה שאין ראוי שיעלים מן המעיין בזה הספר הוא כי הוא הרבה דברים נאמרים בו במקום אחד על כוונת מה ובמקום אחר על כוונה אחרת, כמו שעשה הרמב"ם ז"ל במקומות רבים מספר המורה, בעבור זה ראוי שיזהר המעיין בעיונו [בדרושי] ספר איזה מחבר שלא יקפוץ להשיב על דבריו עד שידע אמיתת הענין, ויחשוב בו כי לפעמים ישמיט המחבר הקדמה אחת באיזה מקום לפי שהיא כמבוארת בעצמה או שנתבארה במקום אחר או בכוונה ממנו להסתיר הענין ויחשוב המעיין שזה טעות מן המחבר וימהר להשיב עליו ויחשוב אותו לפתי וסכל, אבל ישיב אל לבו כי המחבר ההוא לא היה מקלי הדעת שלא השיג בעומק עיונו מה שיעלה בלב המעיין בתחלת הדעת, ויותר ראוי לכל אדם לחשוד שכלו והבנתו וירבה
להעמיק בדבריו, כי המחבר לרוב (השתוטט) [שטט] במחשבתו בדברים העיונים העמוקים, ולפעמים יקל [בהם] בעיניו להאריך בביאורו דבר מה וכיוצא בה: המעיין הראשון עין כל: ובו כ"ח נהרות: נהר א - מונה במספר צבא ההשגחות מיום שנברא העולם ועד חידוש עוה"ב: כבר נתפרסם לעין כל שאין לעלות בדעת שום מאמין שימצא שום פעולה קטנה או גדולה שיהיה על דרך מקרה חלילה, אלא הכל בהשגחה עליונה, ולא השגחה [מכח אנושי ו] מהכוחות המחודשות בין מלאכים או כסאות או ספירות ח"ו אלא הכל בסוד השגחת הא"ס יתעלה היודע טוב ורע ויפעלהו ברצונו הטוב להעניש או להשכיר, הכל לפי החשבון לא יוסיף ולא יפחות נקודה ח"ו אפילו כמלא נימא: ואמנם נמצא ענין ההשגחות נשתנות לעיתים וזמנים. והעתים הם אלו: הראשון תכף ומיד כשנברא אדם הראשון שהיתה שלותו תכלית השלוה: שנית אחר שחטא ונתגרש והיו חיי בני אדם ארוכים, ועם כל זה היו בשלוה כדפירשו רבותינו ז"ל:
שלישית ענין האבות ששרתה בהם השכינה והצליחו: רביעית ירידת האב עם בניו למצרים והיו מצליחים: חמישית גלות הבנים ועינויים במצרים: ששית גאולתם והצלחתם במדבר ונסים משונים: שביעית כניסתם לארץ והצלחתם בכיבוש ארץ ישראל וכל הדור ההוא: שמינית הכנעת ישראל באומות כל ימות השופטים: תשיעית הצלחת ישראל בימי המלכים: העשירית חורבן בית ראשון וגלות ישראל מעט מעט: האחד עשר גלות ישראל בבבל והצלחתם שם קצת: השנים עשר גאולתם מבבל ובנין בית שני: השלשה עשר צרתם בימי הבית והרוחתם: הארבעה עשר גלותינו זה פעמים בצרה ופעמים ברווחה: החמשה עשר הצלחת הגאולה וצרות העתידות: הששה עשר תחיית המתים: השבעה עשר חורבן העולם: השמונה עשר חידוש העולם: כל אלו השגחות כוללות לכל המציאות כלו בכלל יחד, מהם חלפו ועברו למו, ומהם עתידות. וראוי לדעת במה שיהיו שנויים אלו והשגחות אלו כל זמן וזמן כפי עניינו. ועוד יש השגחות פרטיות חולפות על האדם במה שימצא צדיק וטוב לו, רשע ורע לו, צדיק ורע לו,
רשע וטוב לו. ועוד ההשגחה במינים הפרטיים וכיוצא במינים ממיני הבעלי חיים ימותו ויחיו, וכן בצמחים, וכן בכמה ענינים פרטים שבעולם, והם כמעט מפליגין האמונה מן המעיין הסכל ומקביעין בלבו שיניח הכל אל טבע העולם וכיוצא.[ויש שהניחום אל גזרת הכוכבים וכיוצא] והנה קודם שנבאר ענינים אלו נבאר מציאות ההנהגות ושינוייהם לא על סדר מאורעותיהם: מעין א - נהר ב נהר ב - לבאר שאור האין סוף יתברך מאיר ומתפשט על כל דבר: תחילת כל דבר, אמונה קבועה לנו שאין ספק שכל מה שנאמר שפע וקיום והויה וחיות וכל כיוצא בזה הכל הוא בסוד הארת של האין סוף יתברך בהנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים טהורים וטמאים, אפילו שנאמר (שההנהגה עתה מאור) [שאין הנהגה והאור] נסתם, והספירות ביובש בגלות הזה וכיוצא אין שום הארה מועטת או מרובה או פעולה קטנה או גדולה שלא תהיה מן הארת האין סוף המתפשטת מלמעלה עד סוף כל המדרגות, מפני ש[זולתו] אין שום
תנועה קלה או גדולה שלא תהיה מהארת הא"ס לכל נמצא, וכל חיות כל הנמצאים אינם אלא מאתו יתעלה, והוא מאיר בהם והוא כמשל בתים הבנוים מהיכלות וחדרים אלו בתוך אלו ואלו למעלה מאלו מהם חשוכים מהם מאירים מהם אורם רב מהם אורם מועט, ולא יעלה בדעת שום נברא שיש אור בבתים ההם כי אם מהשמש המאיר לכל מאיר, אמנם מה שיעדר אורם או יוסיף או יגרע או יעדיף או יחשיך הכל תלוי כפי מה שניצוץ השמש יכנס אליהם אם רב אם מעט, ובעת העדר השמש מכל וכל החשך יכסה את כולם יחד, כך הוא סוד ההנהגה, וכל איזו הארה שימצא במציאות הכל מאיר מצד הא"ס השופע מאורו תמיד, ולא יעלה בדעת ששום אור קטן או גדול מעט ורב ושום פעולה שיהיה במציאות שלא יהיה מאתו יתעלה, והוא המחיה הכל והמהוה הכל ואין שום דבר חוץ ממנו ולא שום נמצא מבלעדי רצונו ולא שום נברא שיברא זולתו מכחו בכוונה ולא במקרה ברצון ולא בחיוב, ולא יש כח בשום נברא לבראת אפילו יתוש קטן
כי אם מכח הנעלם מכל נמצא ונמצא בחיוב יותר מכל הנמצאים, והאריכות בזה בלי צורך: אמנם הוא מחיה כל הויה ונותן קצבה ושעור ומדה לכל נמצא כמה יהיה שעורו וכמה יהיה דקותו וזכותו ועד כמה יהיה שעור קומתו וכמה ישתלשלו ממנו ויחיו ממה שנתפשט ממנו, ונותן שיעור ומדה וקצבה אל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים וכמה יהיה שיעור כח פעולתם, ונתן להם דרך אשר יגרע אורם ויעדיף אורם הכל כפי צורך ההשפעה, והוא הנותן שיעור ומדה לכובד העפר והאבן והמים והנחצבים מהם, ונתן שיעור ומדה אל קלות האש והרוח והנחצבים מהם, ו[המורכבים] כמה יהיה (מורכבים) חלק יסודותן, גם אל הצומחים כמה יהיה ימי חיותן וכמה יהיה (זמן) לחותם חומם וקרירותם ויבשותם הכל במדה וקצבה ושיעור משוער מאתו בחכמתו. ואל החיצונים קושיים ורעתם כל מדרגה ומדרגה כמה יהיה חזקה וכמה יהיה רעתה, ופעולתם בחלקי העולם בהתלבשם בו, באש כמה ישרוף, וברוח כמה
יפיל, ובמים כמה יטביע, ובעפר כמה ירקב, הכל מדוד ומשוער מאתו ית' ויתעלה. ואל הקדושים כמה חקם כמה ישפיעו כמה יחיו כמה יהיה מספרם כמה יהיה רוחניותם וכמה יהיה חיותם, הכל משוער מאתו יתעלה, והכל חי ומתקיים ממנו, ונותן מידי יום ביום ומידי שעה בשעה ורגע ברגע קצבתם וקיומם, לרעים ולטובים, למענישים ולמשכירים, הכל חיים מאתו הכל משוערים [בשיעור] קצבת חיותם המשולחים ממנו לקיימן ולהציבן. וכן [הנוצרים] המלאכים כמה יהיה השגתם וכמה שעור קומתם וכמה ישאבו חלק [ה]חיים (מ)העליונים. ואל הכסאות כמה יהיה ענינם ומדידתם והשגתם ושפעם וכחם וחיותם. ואל הנאצלים כמו כן, ולא יחויב מזה [אליו] לא ריבוי ושינוי ותוספת והפעולות כלל כאשר יתבאר במקום אחר. וזמש"ל: מעין א - נהר ג נהר ג - מציאות הנהגה הראשונה: והיא כשאור הא"ס היינו ההשגחה משתלשל יורד למטה בקודש עד האופנים, כשיעור מה שישפיע ויאיר האופן בעה"ז למטה, והנה ענין זה הוא אור מועט שיעור היותר מועט שאפשר, וכאשר
שיעור הזה לבד נשפע מלמעלה למטה אז לא יאיר החכמה בבינה ולא הבינה בו' קצוות ולא ו' קצות (במלאכים ולא המלאכים) [במלכות ולא המלכות] בכסא ולא הכסא בחיות ולא החיות באופן רק כשיעור מה שישפיע ויאיר האופן בעולם הזה למטה, ושיעור וקיום החיות הזה יקרא גלות וחושך, ונקרא ונהר יחרב ויבש, ויקרא חורבן בית המקדש, וכל רעות שבעולם מחמת היובש הגדול של נביעת האור ולא עלה אלא כשיעור ההנהגה הזאת דהיינו מה שיכילו הארת האופנים למטה. וענין ההארה הזאת תעדר ותוסיף ותעלה ותרד אל שיעורים רבים, כפי בחינת ריבוי האופנים במדרגותיהם זו אחר זו עד רדת למטה מטה שאין מטה ממנו דהיינו מדרגה האחרונה שבאופנים, ובהיות ישראל בגלות (בבל) השכינה מתלבשת באופן, דהיינו שאורה לא יזרח אלא כשיעור הזה בלבד, ולא יותן לה אור כי אם מה שיוכלו לסבול שיעור הזה לבד, וזה נקרא גלות השכינה אשר אין גלות קשה ממנו, שהיא העדר היחוד והיינו
היובש הנזכר, מפני שההארה מועטת כזאת לא תקרא הארה, ואין ישראל שואבין את האור וההשגחה העליונה רק כשיעור הזה, ואז ישלטו בהם החיצונים מפני רשעותם אשר התרחקו מבוראם ודחה אותם אל (העמים) [תוך זעמם דהיינו החיצונים] ולא יאיר אור מלמעלה אלא כדי שיעור הזה, והשכינה היא מתלבשת באופנים להשפיע על ידן שרש המיתוק אשר יש אל החיצונים, ומה שיאיר להם וישפיעם הוא שיעור הארה זו המעוטת, ואין בכל העולמות חיות יותר מזה כלל ועיקר: אמנם ימשוך שיעור גלות הזה עד רדת מדרגות אלו שבאופנים זו אחר זו, ולכן הארה זו תחסר ותגרע מעט מעט מדרגה אחר מדרגה, וזהו אמרם אין לך יום ויום שאין קללתו מרובה מחברו מפני מיעוט הארה הזאת שהיא הולכת ויורדת מדרגה אחר מדרגה, וכפי ירידתה כך יתמעט האור וההשגחה, ותגבר הקללה שהם החיצונים והדין הוא גובר והולך ואנו מתרחקים מן הקדושה בערך זה: והיודע לשער ולמנות שיעור מהלך זה כמה שיעור קומתו וכמה אנו יורדים מדי יום ביום
ידע שיעור גלותנו עד כמה, וידע זמן הגאולה, וזש"ה סוכת דוד הנופלת כי לעולם היא נופלת ויורדת עד שתשכב לעפר, וכמש"ה כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו שנופל בעצם ויתדבק אז הבטן לעפר ואז קומה עזרתה לנו, והקב"ה קצב שיעור מהלך נפילה זו הזמן שנתחייבנו בדיננו אשר נתחייבנו במעשינו עד יקימנו מעפר, והיינו בעתה. ואמנם אם נשוב בתשובה ימהר ויחיש ויקימנו, והיינו אחישנה. והיינו ירידת הגלות ועניינו על דרך זה הנזכר (וענינו). אמנם ענין גלות השכינה תשמע ממה שנבאר. וזה מה שרציתי לבאר: מעין א - נהר ד נהר ד - מציאות ההנהגה השניה: היא השגחת האור הנזכר בשיעור חיות עולם היצירה, והיינו השגחת השכינה בימי החול ובזמן האבות, והיינו שאין יחוד גמור אלא כשיעור מה שיסבול עולם היצירה, ותאיר אז החכמה בבינה והבינה בו' קצוות והו' קצוות במלכות והמלכות בבריאה והבריאה ביצירה שיעור זה בלבד לא פחות ולא יותר, והיינו הנהגה שבימי החול אפילו בעת שלום, וזהו מה
שפי' בזוהר פרשת נח שער החצר הפנימית יהיה סגור ששת ימי המעשה, והאור נמשך שיעור מה שיוכל המלאך [הזה] לסבול, ויתקשרו המדות למעלה שיעור מה שעולם היצירה יכול לסבול [באורו], וזה יקרא שכינה מתלבשת במטטרו"ן, וזה ענין קישור היכלות בסוד בשכמל"ו שהוא סוד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, וכפי שיעור אהבה זו [תעלה ו]תרד כמה מעלות, ויש פעמים שיושפע הדין על ידו, וזהו סוד מחיוה למטטרו"ן שיתין פולסי דנורא [ויש דין הוה], והן הנה הצרות שהיו לישראל בזמן בית ראשון ובית שני, כי אפילו כשהיה בית המקדש קיים היה אפשר להשליט עליהם החיצונים רצועה בישא כדי לאלקאה בו, ומיד בשובם היה היחוד מתעורר: והענין כי החיצונים נאחזים בהיכלות מבחוץ, והיה אם זרע ישראל חוטאים ובאו בני עמון ועמלק ובני קדם והשחיתו את יבול הארץ, כי יש לחיצונים כניסה לשם כדי לעשוק השפע בעון ישראל, אמנם לא יתחייבו בדינם עד שינתן להם רשות להחריב בית המקדש, אלא יכניעו
את ישראל ובית המקדש ישאר על מכונו: והנה בזה יש מדרגות, פעמים יוכל לקבל השפעה מרובה ופעמים השפעה מועטת, מפני שיש בו עשר מדרגות, ולכך ישראל אפילו בזמן בית המקדש נשתנו, פעמים שלום ופעמים מלחמה, פעמים שובע ופעמים רעב, פעמים מגפה וכיוצא, והכל (בסדר) [בסוד] אלו מדריגות [שבו]. וזמש"ל: מעין א - נהר ה נהר ה - מציאות ההנהגה השלישית: היא הנהגת ימי השבת, והיינו (הוא) שיאיר האור הנזכר בשיעור עולם הבריאה שהוא עשר מדריגות לכסא, והוא שהאצילות נתיחד ונתקשר בשיעור עליון וגבוה ישפיע למטה אור מתוק ומנוחה, וזה היה לישראל בזמן בית המקדש (קיים) בימי שבתות וראש חדש, והיינו שער החצר הפנימית וגו' וביום השבת וביום החדש יפתח כנזכר בפ' נח, והארה זו כמעט אינה גשמית כי אם רוחנית, אמנם תעלה ותרד כפי שיעור המדריגות שבה, שהם עשר מדריגות בבריאה ועשר שבאצילות: אמנם ההנהגה הזו היא על שתי פנים, הא' היא בזמן שבית המקדש קיים בימי השבת וראש
חדש, הב' הוא לעתיד [בזמן] העולם שכלו שבת. והענין כי בזמן הבית עם היות שהיה היחוד למעלה, גורעין את מעלתו מפני התלבשו בחומר העשיה במדרגות הקדושה, ולא יכלו לסבול אור המתוק הדק הזה מפני שהם חומריים, יקבלוהו (בקל) בדקות בסוד נשמתם בתוספת נשמה לבד, ויועיל גם להרבות טובתם, אמנם בעולם שכלו שבת, ישראל מתפשטים מחומריותם ומסתלקים מאופן וממלאך ושובתים כלם באור המתוק הזה, אז היא מנוחה רוחנית וגשמית איש באחיו ידובקו ולא יתפרדו, ואז הוא סוד עולם ארוך. אמנם עתה מקבלים האור ביום השבת מנוחה זו מעט מצד הגוף והחומר, ומעט מצד הנפש, ומעט יותר מצד הרוח, ומעט יותר מצד הנשמה, מפני התלבשם בחומר המסך המבדיל, שעם היות שאינם בגלות סוף סוף [מחמת] חטא אדם הראשון גרם [גלות ו] קליפה כוללת אל הנפש על ידי התלבשה בגוף בשר המת הזה העפר העכור הזה, ומה שהיה גוף זך וטהור נתלבש: עתה בקליפות עור הנחש, ובהכרח הוא מסך מבדיל, וגם מטעם זה ימעט האור הזה והמנוחה
יותר בגלותינו זה. ומכאן (תלמד המדריגות) [נלמוד הדרגת] הטובות כמה יוסיפו ויותירו אחרי התפשט הגוף מעכירתו וגלותו מכל וכל, ויתוקן אז העולם שיתעלה יותר ויותר, לפיכך כלם מקוים לתחיית המתים. אמנם מזמן שבת בראשית ובנין בית המקדש וגאולת ישראל והקמת השכינה עד תחיית המתים יש מדרגות בעליית הייחוד הזה ויש כמה בחינות ודוק ותשכח מה שאין הפה יכולה לדבר ולא האוזן יכולה לשמוע. וזמש"ל: מעין א - נהר ו נהר ו - ענין השכליים הפשוטים המשתלשלים מדרגה אחר מדרגה והם בסוד אבי"ע: הנה ענין השכליים הפשוטים המשתלשלים מדרגה אחר מדרגה והם בסוד אבי"ע, יש להם שתי בחינות. הבחינה האחת בחינתם, דהיינו שהם שכליים בעלי חכמה ובינה יתירה והם משכילים תמיד [בבוראם ושוקדים תמיד על] (ב)חשק עבודתם שהיא עבודת שכלית לא גשמיית, ותשוקתם גדולה בעבודה ההיא לא יגרעו אותה רגע ולא ימנעוה כלל, אמנם היא עבודה קיימת שלא
תחסר ולא תעדיף איש איש במדרגתו ועבודתו, מן הכתר עליון ועד סוף כל מדרגות הקדושה, ולכן הם שואבין השפע בעבודה ההיא לקיומם וחיותם שלא יחסר לעולם, ובענין זה אין להם חלק עם התחתונים כלל אם ייטיבו ואם יריעו שהחק הקבוע אליהם (אשר לא ישתנה) [לא יושבת] מפני שאין בהם חטא כלל, ומכלל זה הגלגלים שגם הם שוקדים על עבודתם ותשוקתם גדולה מאד בהיותם מספרים כבוד א"ל, ובמהלכם הם [הם] ישבחו הבורא, והש"י נותן להם שפע קיומם: אמנם יש עוד (דברים תלויים) [רב טוב תלוי] בעבודתינו אשר היא תחסיר ותעדיף, (והוא) [והיינו] כפי שיעור עבודת התחתונים, אם יעבדו כראוי יוסיפו שפע ואור מלמעלה ויזדככו זיכוך רב, ותהיה התוספת הזה כעיקר, ולזה יתייחס בעליונים תוספת ומגרעת ושמחה ובכייה וגאולה וגלות וכל הדברים האלו וכיוצא בהם המתייחסים בהם, והענין זה הוא המכונה בכמה מקומות בערך התחתונים, כלומר שאין אותו ענין המיוחס גרעון ותוספת בהם בערך קצבתם
בעבודתם אלא בערך מה שנותסף כחם מצד התחתונים המקבלים תוספת ומגרעת בחוק מזונות וטרפם. ובכלל ענין זה הוא שאין שום יחוד אל הספירות כלל ועיקר מצד מציאותם אלא מה שהוא קצוב אל התחתונים ולעליונים מצד מציאתם ועבודתם ותשוקתם וקורבתם כנזכר הוא שמגלה האין סוף עליהן והשפעת אורו בהם, כי אילו לא ישתתפו התחתונים בעבודתם וייחודם הם מצד עצמם יש להם קצבה כי אור האין סוף מתפשט בהם ומאירם, ולא ימנעהו מונע מלהאיר הקצבה ההוא אל עולמות אבי"ע: אמנם כאשר ישתתף מעשה התחתונים היותם הגונים ועובדים עבודה הראויה, אז (יבינו) [יכינו] השכליים האלו כלם (הבנה) [הכנה] תכליתית לקבל אור האין סוף, ויאיר בהם הארתו בענין שלא יכילהו רעיון, ויהיה תוספות זה ענין משובח וגובר על הקצבה הנזכר שיעור גדול לא ישוער עד שיחשוב קצבתם הקצוב עליהם מאת בוראם לאין בערך תוספות ההוא, והטעם אשר נתנו המדרגות כלם ביד האדם מהכתר עליון ולמטה להוסיף בהם אורם ע"י הכנתם
ומעשה עבודתם, וענין הזה בשום אופן לא מינה לא מקצתה ביד שאר הנבראים, כי אפילו אם יתקבצו כל מלאכי מרום וכל צבא הכסא וכל הנמצאים כלם בכלל אין להן כח לגרום ענין זה למעלה אם לא התחתונים בעבודתם, והיינו המיוחס בשם זווג, וענין זה הוא דבר פלא ויתבאר במקום אחר בס"ד, שלא נמצא כלל ועיקר זווג העליון אם לא ע"י מעשה התחתונים, מיום שנברא העולם ועד העת הזאת, ולא ימצא אם לא בהטיבם ישראל את מעשיהם ודרכיהם בסוד הגאולה שאז תחזור (הדבר) ויתחדש ויתוסף שיעור גדול ונפלא, וגם בעת גלות הזה כשאנו עושין [מעין ה]עבודה הראויה נעשה סעד וסמך בזה מעט מזעיר, וזהו טעם כוונתינו במצותינו כנודע ואז יתייחדו שם הספירות ייחוד קצת מן הטעם הנזכר. וזמש"ל: מעין א - נהר ז נהר ז - מורה ענין שפע הקצוב הענין פרק שירה: כאשר (יוקבע בשכלך) [יקבץ שכלך] כל ההקדמות הנזכרים תמצא שפע (קבוע) [קצוב] להשכינה (ו)לכל הנמצאים בין יהיו טובים או רעים בערך מעשה (ה)עולם וכל היושבים בו, נבראים