הארץ, וארץ רומז למלכות, ועיקר טבריה רומז להוד, גם טב"ר עולה במ"ק י"ג, שמקבל כח מי"ג מדות: צפ"ת רומז לנצח, נצח במ"ק עולה כ"ב כמו צפ"ת עם הכולל, והנה צפ"ת במ"ק עולה כ"א כחשבון שם אהי"ה, לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים משם הכתר, ולפיכך היא א' מערי מקלט המציל נפשות, וגם צפ"ת במ"ק כ"א ועם המלה כ"ב כחשבון כ"ב אותיות התורה, לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה סוד עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר צפת, וגם נצ"ח בגי' קמ"ח בסוד אם אין קמח אין תורה: מרא"ן רומז לת"ת, כי תרגום של צאן מראנה, וצאן רומז לת"ת, מלשון מרן דבשמיא הרומז לת"ת, ועוד ע"ד ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, גם כי מרא"ן במ"ק עולה י"ב ועם המלה י"ג, ומדת ת"ת נקרא אמ"ת במ"ק ט' ועם ג' אותיות והמלה עולה י"ג, לרמוז לי"ג מדות של רחמים הנזכר: ומערת המכפלה אשר בחברון שם קבורת האבות, וידוע כי היא מעבר לגן עדן תחתון, כי עוב"ר לסוח"ר בגי' אור"ח לג"ן, גם לסוח"ר בגי' חצ"ר לרמוז כי המערה כחצר לגן עדן כאשר יתבאר במקומו בס"ד, וכן עובר לסוחר בגי' תק"ע לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח, וכן הנפטרים בה ונקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלי עיכוב ולא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן בלא צער: ומלת תק"ע נרמז בתורה ג' פעמים בג' מקומות, א' באמרו ויעקב תקע את אהלו בהר, והב' ולבן תקע את אחיו בהר גלעד, פי' יעקב תקע ר"ל כוון לתקוע את אהלו ר"ל את אשתו, ומלת את לרבות את עצמו, בהר ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גבי זו, ב' מערות בהר תחתון וב' מערות בהר עליון, ומלת תק"ע בגי' עובר לסוחר, ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון והתפלל לי"י בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נגזר מששת ימי בראשית: ולבן תקע את אחיו ר"ל שכיון בחכמת כשפיו להעתיק את יעקב שלא יזכה לקבר במערת המכפלה אלא להרוג אותו, ולתקוע את אחיו ר"ל אדום וישמעאל שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן, שכבר נודע כי ישמעאל ובני קטורה הם נאחזים באברהם אבינו ע"ה, עשו ואלופיו הם נאחזים ביצחק אבינו ע"ה, שאם ח"ו לא נקבר יעקב במערת המכפלה שום א' מישראל לא היה עובר דרך שם, וכל האומות הנלוים עם עשיו וישמאל היו נכנסים דרך שם על ידי עשו וישמעאל שיש להם אחיזה באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה, וז"ש רז"ל ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי: וכן סמא"ל עם יעקב דכתיב ותקע כף ירך יעקב, ודע שכוונתו היה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערה וכדי שיקבר שם עשו ובת זוגו ולא עלה בידו, שמיד ריפא אותו האל יתרך, באמרו ויבא יעקב שלם, ואמרו רבותינו ז"ל שלם בגופו, כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונתו של סמא"ל ותקעו ליעקב ביתד תקוע במקום נאמן להקבר במערה הנזכר כדי לעבור זרעו דרך שם לג"ע: וכמו כן צפ"ת בגי' תק"ע, לרמוז שכל הדר בעיר צפ"ת יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל, שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל, במהרה נפשו שט ופורח במערת המכפלה לעבור לגן עדן התחתון. וזמש"ל. מסכ"י: מעין ג - נהר יד נהר יד - לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחו"ל: הענין כי בענין הקליפות יש ה' שינוים, וכן שינוי הקליפות המתלבשות לדרים בחו"ל נחלקים לה' מדריגות, והזוכה לדור בארץ ישראל פטור ונקי ובן חורין מכולם. המדרגה הראשונה הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים, ששם בית רימון שהוא אחד מד' מלכיות של סמא"ל כאשר יתבאר בעין גנים נהר י"ב בס"ד. אמנם בכל שאר עיירות של סוריא באיזה מקום שיהיה מהם, יהיה נפשו ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' ממלכות דעולם התמורות, ועל אותו הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל, ועליה מתלבשת עוד קליפה ג' ממלכות עולם רה"ב לא יותר. המדריגה השניה הדר בחו"ל רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים, נפשו ממלכות דסנדלפון ועליה מתלבש קליפה א' ממלכות דתמורות, וב' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה א' מעולם רה"ב. המדריגה השלישית הדר בחו"ל מעבר לים ואילך, נפשו ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת עוד ג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה א' מעולם רה"ב. המדרגה הד' הדר בחו"ל באחד מד' מלכיות של סמא"ל, נפשו ממלכות דסנדלפון, ועליה מתלבשת קליפה א' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות מעולם סמא"ל, נרמזים בד' רוחות והם נגדיים לד' רגלי המרכבה, ועליה קליפה א' של רה"ב. המדריגה הה' הדר במצרים, נפשו מעולם סנדלפון, ועליה מתלבשת קליפה א' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכרים, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב: והענין כי עולמות הטומאה הם ג', והם תמורות, סמא"ל, רה"ב, קליפות התמורות נקראים קיא, וקליפות סמא"ל נקראים צוא"ה כמש"ה צא תאמר לו ואלו נקראים קי"א צוא"ה בלי מקום, וקליפות עולם רה"ב נקראים דו"ה מלשון זיבה דם נדה: ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא, כשיוצא ד' אמות בח"ל נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממנו, ונכנסת בו נפש מעולם דסנדלפון, ומתלבשת עליה קליפה א' מעולם התמורות, וקליפה א' מעולם סמא"ל, ועליה קליפה א' מעולם רה"ב, והעיקר הוא סמא"ל שהוא מושל בכל חו"ל. והיוצא מארץ ישראל לדור בחו"ל אבל לא מעבר לים בן אדם כזה כשיצא מא"י על מנת שלא לחזור, נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה, ונתנו לו נפש אחת מעולם עשייה, כי נפש הבהמיית אינה מתחלפת בכל השינויים כולם, ומתלבשת עליה קליפה א' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ב' קליפות מעולם סמא"ל, וא' מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור בחו"ל מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם, אז יתלבש בנפש מעולם העשייה כנזכר, ועליה קליפה א' מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליה קליפה אחת מעולם רה"ב, והעיקר הם ג' של סמא"ל. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים אזי מתלבשת נפשו של העשיה כנזכר, וקליפה א' מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחד מד' מלכיות של סמא"ל כאשר יתבאר בס"ד, אז מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה א' מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה א' מעולם רה"ב: ודע כי היוצא מארץ ישראל לחו"ל על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל, בן אדם כזה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה, אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשייה, ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחו"ל כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור, וכל זה לטובתו שאם לא היה מתלבש עליו נפש מעולם העשיה כשהיו מתלבשים הקליפות על נפש יצירה תכף ומיד הנפש היצירה היתה מקבלת טומאה מבחוץ, ולכן הקדוש ברוך הוא מרחם ומטיב ומלביש נפש העשייה על נפש היצירה קודם שיתלבשו הקליפות כדי שלא יטמאהו, והקליפות יתלבשו כפי המקום כנזכר לעיל, וכל זה מיירי במי שנולד בארץ. אבל מי שנולד בחו"ל ובא בארץ לדור בה דרך קבע, אזי כשהגיע סמוך לסולם מתפשטין ממנו כל הקליפות ואין נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם יצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשייה שהיתה לו כמו הסכין בנרתק. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע נשארת נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא נפשו הישנה דעשייה, ומתלבשת בקליפות ע"ד שאמרנו בכל ה' שנויי המקומות. ודע כי העולה מחו"ל לארץ ישראל לדירת ארעי, כשמגיע לארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטין מעליו כל הקליפות ואין נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כוונתו לדור בארץ, ולכן חייב לעשות מועדים ורגלים כמו בחו"ל. וזמש"ל. מסכ"י: מעין ג - נהר טו נהר טו - במעלת מיתת ארץ ישראל וחו"ל: ונאמר שהם ד' מדריגות דרך כלל, א' משובחי ארץ ישראל, ב' שאר יושבי ארץ ישראל, הג' משובחי חו"ל, הד' שאר יושבי חו"ל, והכל בעם י"י הקדוש, המעלה הא' משובחי ארץ ישראל, לא יצדק בהם לשון המות כלל אלא ע"ד שיתוף השם ועליהם נאמר גויעה, והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית לא יצא ולא יבא, כך האיש המשובח, ואף בשרו ישכון לבטח, כענין רבי אליעזר שעמד שנה בלא קבורה קיים כדאיתא במסכת בבא מציעא, וכענין ר' אחאי בר יאשיהו דגששיה וכו', וכמה יחידים בדורות , ומכללם בתוספת מעלה האבות, וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו הרהור, והם כאלו אינם מתים: וקרובה למעלה זו היא מעלות הקדושים המתים בחו"ל כענין יעקב, ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחיצונים עליו שלא נהנה ממנו, וכזה היה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו ואמר שלא נהנה כמ"ש רז"ל, וכן מעלת משה רבינו ע"ה שנתעסק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עמו בקבורתו, ומעלת מיתת אהרן ומרים הכל מעלה א' מפני קדושתם, ואלו אינם חייבים כליון הגוף בעפר, מפני שברחו להם מעון אדם הראשון וטיהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה וגופם קיים, ולא מתו אלא גוועו והם ישיני עפר: המעלה הג' היא מעלת מתי שאר בני אדם בארץ ישראל, שהם אינם חייבים לקליפה מה שניזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה, שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסותיה תחת יד ורשות הבורא, לכך כשתבא לדרוש מה אכלת יאמר לו וכי מדלכון אכלית ושתית, מדילי אכל ושתה, אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ומיד הגוף כלה ונשמתו מתקדשת, ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד הקליפה הראשונה שפגם אדם הראשון ודבקה בהם המות: המעלה הד' היא מתי חוץ לארץ, שעם היות שהיו כשרים ונטהרו מכל עון, יש לקליפה תביעה עליהם, שנתפרנסו וניזונו במזונות חוץ לארץ, והם לא נשמרו מלחם רע עין הטמא ונתעדנו מהם, ויש לחיצונים ליקח את שלו מידם. ואם נכנסים לארץ אחר מיתה קודם עיכול הבשר, הטמא נכנס אחריהם עד שיפרע מהם ויענישם בעונש כליון הגוף, טומאה נוספת על טומאת שאר מתי ארץ ישראל, והיינו טומאת נבלה שנשחט על ידי סכין פגום הוא הממית הטמא בחוץ לארץ, שוחט פגום מלאך המות טמא, והבשר נבלה (שכל החיצונים שולטים) [שנבל החיצוני שולט] בה, מה שאין כן מתי ארץ ישראל מעם י"י כשוחט בהמה כשרה בסכין כשר, על ידי שוחט טהור וכשר, כי הסכין הוא הקליפה הטהורה שהיא המות הנפרדת הנפש מן הגוף על ידי מלאך טהור וקדוש, אמנם אין נטהרים מקליפת פגם אדם הראשון כנזכר, וזמש"ל: מעין ג - נהר יו נהר יו - במעלת השינה בארץ ישראל ובחו"ל: השינה היא מס' במיתה, וכמו שהמיתה בחו"ל על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל לישראל על ידי מלאך קדוש, כך השינה הזו על ידי הקליפה החיצונית בחו"ל, ובארץ ישראל על ידי קדושים שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה [למעלה] לגן עדן, כך השינה היא למנוחת הנשמה (שתעלה ו)תדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון, כמו שהרשעים בעוונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקודש, כך ממש בחייהם, ולזה רשעים בחייהם קרויים מתים, אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול, כי מיתה האמיתית שולטים החיצונים בהנשמה להענישה כדי רשעתה, אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בהם רק להלעיג עליהם, והיינו טעם קריאת שמע על מטתו להרחיקה מאל אחר בעת עלותה, וזמש"ל: מעין ג - נהר יז נהר יז - במיני המיתה בחו"ל וארץ ישראל: הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה, הא' היא שחיטה בסכין פגום והוא נבלה, והיינו המתים על ידי סמא"ל שהיא סכין פגום שהפגימות הם אוגר"ת ומסוכסכת. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בה א' מאלו המדות הנזכרים, אלא על ידי החרב של הקדוש ברוך הוא, והם עמי הארץ שהם כבהמות, על ידי סכין ועל ידי שחיטה, דהיינו צער המיתה הם מתכפרים ונתרים בסוד וכפר אדמתו עמו, אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ונוטל נשמה כנחש, ולא נחש ממש מה שאין כן בחו"ל שהוא ממש נחש. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת י"י שהיא עץ החיים אינם צריכים שחיטה על ידי שום א' מג' מיני סכינים הנזכרים שהם ב' פגומים וא' כשר כנזכר, אלא על ידי אסיפה כדגי הים, דהיינו שהשכינה מתגלית עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן, והוא גווע עצמו מהגשמיות והחומר ומתאסף אל עמו עם השכינה, ואסיפתן אל כבוד י"י מתרת אותם, וענין (אסיפה כדגי) הים היינו ים התורה ואסיפתן מן הים דהיינו דפסיקי גירסא מפומייהו מיד מתים, כענין רבה ודוד וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן, וזמש"ל: מעין ג - נהר יח נהר יח - בסוד המיתה בחו"ל ובארץ ישראל: דע כי ב' מלאכים ממונים על המיתה, א' ממוני על מיתת חו"ל שמו סמא"ל. וא' על מיתת ארץ ישראל שמו גבריאל, וכל א' וא' יש לו חיילות רבות, וכל חיילותיו נקראים מלאכי מות, ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן, והקדוש ברוך הוא מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחו"ל, ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו הב' ממונים מעולם לא נטלו נשמה, אלא שולח כל אחד אחד מחיילותיו, כי יש מלאך א' לכל נפש ונפש, ומדיגת כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדריגת הנפש שהולך ליטול: ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר אותה ביד הממונה ששלחו, אז אותו המלאך בטל מן העולם כי לא נברא אלא ליטול נפש אחת בלבד, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק כאשר תעשנה הדבורים, כי חיות הדבורה תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם ולכן היא תכף תמות, ועכ"ז הם שמחות במיתתן כדי לצער את בני אדם, וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך שניתן לו כח ורשות ליטול נפש מזרע עם קדש. וזמש"ל. מסכ"י: מעין ג - נהר יט נהר יט - בסוד קבורת חו"ל וארץ ישראל: כבר נודע כי ארץ עליונה היא נקראת ארץ החיים, והרמוז בה וקבור בארץ ישראל סוד נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחו"ל הוא נכלל בנשמתו חו"ל העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן והם הנקראים מתי חו"ל ואינם חיים, דהיינו שסוד החיים העליונים אינה נמשכים לחו"ל העליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור הת"ת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלת חכמה של מעלה שעליה נאמר והחכמה תחיה בעליה, ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים מלכות, ואינו מתפשט משם לחוצה, כדי שלא יהנו הרשעים מהם שהם חו"ל, ששם סביב רשעים יתהלכון, ולזה מתי ח"ל אינם חיים כלומר אינם מקבלים מאותם החיים הנצחיים הנשפעים, והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חו"ל עד תחייתם ועלייתם לארץ ישראל. וזמש"ל: מעין ג - נהר כ נהר כ - באיסור הלנת המת בארץ ישראל: דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל, שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר ולא תטמא את אדמתך, והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא אחרא דשמאלא ליכנס ביום בארץ ישראל אלא דוקא בלילה, ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע, אבל בזמן שאין מת לן על גבי קרקע אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ אפילו דריסת פרסת רגל, וביום אין להם רשות כל עיקר, אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע, ולכן אסור להלין את המת. וזמש"ל. מסכ"י: מעין ג - נהר כא נהר כא - בסוד המן ופירות ארץ ישראל: יש להקשות למה ארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני, ויש לומר שהטעם לזה הוא כי המדבר כל הדברים הגשמיים שבו הם חיצונים וטמאים גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים, ולכך אין פירותיה (כדאי) [כלי] לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחני הקדוש, ואם היה הקדושה ההיא בפירותיה ומזונותיה היה ניתן על ידי השרים, וזה אינו שבענין המן שהוא מן השמים אין חלק לשרים כלל, אמנם ארץ ישראל פירותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי למן מתלבש בפירות הקדושים ההם ולכך אין מן בארץ ישראל [כי אם במדבר], וזמש"ל: מעין ג - נהר כב נהר כב - במעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח: דע כי מסורת קבלה בידינו כי באותו יום כשיבא המשיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצא בארץ ישראל שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ, ובאותו היום יסתלקו חומת האש מירושלים, ובאותו יום יבנה בית המקדש באבנים טובים ומרגליות, ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים, וכן הז' אלפים הנמצאים חיים, כולם בריה חדשה גוף רוחני, כגופו של אדם הראשון קודם החטא וכגופו של [חנוך ו]משה רבינו ע"ה [ואליהו], וישוטו כולם באויר מעופפים כנשרים וגו', וכל זה לעיני אנשי קיבוץ הגליות: וכשישראל בני קיבוץ גליות יראו שאחיהם נעשה בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן תחתון ללמוד תורה מפי השם יתברך, אזי, יתקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו למלך המשיח ויאמרו וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע: