# ספר חסד לאברהם — קטע 23

[קריאה בקורא](/reader/kabala-968fe7d214a9/1/23/)

<div lang="he" dir="rtl">

בבי&quot;ע, וכלל הנשמות הם בתולות (ההולכות) אחריה, והם מתנהגות בגוף האדם כפי מנהג 
הגוף בעבודה כנזכר. וזהו מה שנראה לי:
מעין ד - נהר טז
נהר טז - לבאר מיני העבודה לשמה ושלא לשמה:
הענין שהעבודה והיראה להקדוש ברוך הוא שלא לשמה הוא העובד להקדוש ברוך הוא ומתרחק 
ממה שירחקהו התורה מפני שלא יחסר לו חייו וחיי אוהביו ונכסיו וכיוצא זה ודאי שלא 
לשמה. אמנם יש שלא לשמה אחר קרוב להיות לשמה והוא שנשמר מכל מה שישנאהו בוראו, מפני 
יראת עונש עולם הבא והכרת נפשו ואבודו חלילה, אבל לא מחמת עניני העולם הזה. ויש 
לשמה יותר פנימי מזה והוא מפני היות עונשו של חוטא לפני הקדוש ברוך הוא, ששכר עבירה 
עבירה בא לטמא מעט מטמאים אותו הרבה, לכך נזהר מלפרוץ אפילו פרצה מועטת כדי שלא 
יפתח לפניו שער גדול מהחיצונים, והנה טוב מאד, דהיינו כמעט טעם סייג לתורה. אמנם יש 
שלמות יותר פנימי מזה והוא כשיבא לאדם דבר איסור יתרחק ממנו בהיותו מכוון כי במעשיו 


תלויים העולמות הדקים והם הספירות, וכמו שהוא מכניע יצרו כן גורם למעלה להכניע סטרא 
דשמאלא לפני הקדושה בהכנע יצרו שהוא ענף מהטומאה לפני יצר הטוב שהוא ענף מהקדושה:
והענין כי כלל מצות עשה הם בחסד, ומצות לא תעשה הם בגבורה, והטעם כי בהיות האדם 
נשמר מזה שלא יפגום ומזה שלא ירבה הטומאה וכיוצא, הם שערים בגבורה ננעלים שלא ינקו 
החיצונים, והם שס&quot;ה שערים, שבהיות האדם פורץ שער מהשערים אלו עושה פרצה לחיצונים 
להתאחז בדין ח&quot;ו, ובהיות אדם עושה הטוב והחסד הוא פותח רמ&quot;ח שערים, שהם שערי החסד 
להאיר בספירות, והיינו עבודה לשמה. אמנם (בשאר) [כאשר] הכוונות לטובתו אינו יכול 
להמשיך רק מנער מטטרו&quot;ן שהוא עבד המקבל פרס מרבו. וכשהוא מייחד למעלה הוא פועל 
בספירות ממש כי כל מעשה הולך אחר הכוונה. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר יז
נהר יז - לבאר פגם האדם ומעלתו:
הענין כי השכינה שוכנת בתחתונים ואין לה כסא בתחתונים אלא האדם בסוד נפש רוח ונשמה, 


ואם יעלה בדעת ביטול המין האנושי מן המציאות יסתלק שכינה ויתבטל העולם, וזהו וכל 
שיח השדה וגו&#x27;, ואדם אין וגו&#x27;. והכסא האמיתי הוא האדם הכשר שמעשיו הגונים, והיינו 
ענין ויעל אלהים מעל אברהם, והיינו נמי סוד אמרם האבות הן הן המרכבה, וענין זה לא 
ימצא אלא באדם שלא יפגום באבר מאבריו, כי הפגום אבר מאבריו הרי אין הכסא שלם אלא 
פגום באבר אחד, ובאותו אבר שריא שפחה בישא, וקדושה מסתלקת ממנו לשתי סיבות, הא&#x27; 
חסרון האבר ההוא כי אין כסא מחזיק השכינה השוכנת על התחתונים אלא שיהיה בעל רמ&quot;ח 
אברים, וכסא זה חסר אחד, (ועוד) [והב&#x27;] ששכינה ושפחה הן צרות זו לזו, וכיון ששפחה 
בישא שריא על (כל) האדם בסיבת הפגם ההוא מסתלק משם שכינה והשפחה שרייא על כל רמ&quot;ח 
אבריו, והיינו פגם השכינה שנתגרשה מאתרהא כי אתרהא הוא האדם שלכך נברא, והוא פגם 
כסאה וסלקה וגרשה, ולית ליה תקנה אם לא בהטהר מכל וכל, כי האומר אהיה כשר בכל התורה 


חוץ ממצוה פלונית נקרא משומד למצוה ההיא מן הטעם הנזכר. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר יח
נהר יח - לבאר חלקי הדבור וסגולתו:
הענין שכל דבור שיהיה הן תורה הן הודאה עושה רושם, וכן הדבור הרע, ולכל דבור ודבור 
יש מהלך בפני עצמו, והנה הדבור הטוב כלו עלייתו בסוד רוחניות אותיות הקבועות בפה 
בה&#x27; מוצאות, ויעלה הבל זה בסוד הנפש שבאדם כל זה בעולם השפל, והנה עד סוף מדרגה זו 
עלתה בנפש ורוח ונשמה. ובהגיעה אל עולם המלאכים דהיינו לבנת הספיר עזבה הנפש ועלתה 
הרוח ונשמה ונשמה לנשמה, שאי אפשר לנפש העניה לעלות יותר, ונשאר מציאות נפש האותיות 
שם, ועלתה ברוח ונשמה ונשמה לנשמה, ונכנס מהיכל אל היכל עד הגיע אל היכל קדש 
הקדשים, ושם עזב רוח האותיות שאי אפשר לעלות יותר, ונכנסה הנשמה ונשמה לנשמה עד 
הכסא, ושם עזבה נשמה דכסא דאי אפשר לעלות יותר, ונכנסה באצילות נשמת האותיות 
באצילות עד ייחוד העליון, וירד התשובה אם ראוי אליה מדרגה אחר מדרגה, תשובת אצילות 


מתלבשת בנשמת אצילות ופוגעת בנשמת תשובת דכסא הכבוד, ושתי תשובות מזדווגות מתלבשות 
ויורדות בתשובת הרוח עד ההיכלות, ויורדות בתשובת הנפש עד מעשה בראשית, ובאור זה 
מתעטר האיש החסיד הגורם זה, ודרך זה גם כן אל המצות, ואל הקרבן, ואל כל אשר יהיה 
עולה דרך מדרגות הסולם הזה, בעליה ובירידה לדבור הטוב:
וזה ענין שמים חדשים שנעשים מחדושי התורה כנז&#x27; בזוהר בראשית ובפר&#x27; קדושים, כי ע&quot;י 
עסק בתורה אותן האותיות המתהוות ומצטרפות בפיו יתהוה מהם רוחניות וענין נחמד, וזו 
היא ענין התפלה שאכתריא&quot;ל מקבל וקושר קשרים לרבו, ולזה כאשר לא תהיה למצוה כוונה 
הרי היא כגוף בלי נשמה, וכפי שעור הכוונה כן יגדל רוחניות המצוה ותעלה מעלה מעלה, 
ולכן ארז&quot;ל מצות צריכות כוונה אם כיון שלא לצאת לא יצא:
אמנם עליית הדבור הרע אינו עולה דרך הסולם אלא מדריגה א&#x27; שהוא עולם העשיה, ואח&quot;כ 
יוצא הרע שהוא הקליפה ממקומו לקראתו ופוגע בו, ונוטלו, ואינו מעליהו דרך פתח היכל 


לבנת הספיר, שהרי החטא והעון אינו ע&quot;י הרוח והנשמה שהרי כתיב נפש כי תחטא, ולכך 
מאחורי ההיכלות עולה עד כנגד היכל זכות מבחוץ במדור שההיכל בתוכו, שאין לו עליה אלא 
כנגד היכל שלישי במדור שלו, ומשם תובע בהיכל רביעי ששם הדין, וכבר הכניסו הדין 
ועיני ה&#x27; המשוטטות העדות על הדבר, ודנין בו ונוטל גזרתו ויורד הגזרה אל החצונים דרך 
נוקבא דתהומא רבא, ושם מתייחדים החצונים, ואוי לה לאותה הפעולה הרעה:
ואם הדיבור רע והוא טוב דהיינו כמו הוידוי, עולה דרך העליה הנכונה שפי&#x27; לעיל במעלות 
הסולם, ויורד הירידה הנזכרת לדבור הרע, מפני שמוריד הפגם העליון למטה להשליך בתוך 
הקליפות הכל וזהו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, ומפני שהאדם חוטא בכ&quot;ב אותיות שהם 
כ&quot;ב אורות עליונות, לפעמים נפגמות, וזהו סוד אלפא ביתא דאיכא, שהם כ&quot;ב אותיות 
פגומות, טוב להתודות בכלם להמשיך הפגם מהם למטה בקליפות, והכל דרך א&#x27;. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר יט


נהר יט - לבאר כי הנשמות הם מעורבים טוב ורע:
הענין שכל הנשמות הם מעורבים טוב ורע, ולפעמים החלק הטוב של האדם ניתן אל רשע אחד, 
ולכן יש רשעים שעושים קצת מצות כתקנם, ובשאר הם רשעים גמורים. וכן להפך כי יש 
צדיקים גמורים, אמנם יש בהם קצת עבירות שאינם יכולים לפרד מהם, ונכשל בהם במה שלא 
יכשל עם הארץ, (אלא) כי חלק הרע שבו מתאוה אל אותו הבחינה ואל עבירה ההיא, וזה כפי 
תערובות הנשמות. וקצת הטוב של הצדיק נתערב ברשע וקצת הרע של הרשע נתערב בצדיק, לזה 
האדם צריך להיות מזכה לרשע שעל ידי זה שיזכה הרשע יתערב הטוב שברשע וינתן אל הצדיק, 
והרע של הצדיק ינתן אל הרשע, וזה שעל ידי זה שיזכה לחייבא יתערב הטוב שבאותו רשע עם 
הצדיק כי חושק בו ומתחבר עמו, ואז הטוב שבאותו רשע ניתן אל הצדיק והרע של הצדיק 
ניתן אל הרשע, ואז נבררים, וכש&quot;ה אם רעב שונאך וגו&#x27;, כי הרשע שונא אל הצדיק כאמרו 
הלא משנאך י&quot;י אשנא וז&quot;ש אם רעב שונאך, מפני קצת טובה שבו האכילהו לחם לחמה של תורה 


ומימיה של תורה, כי על ידי זה נמצא כי גחלים אתה חותה על ראשו, בסוד ונשא השעיר 
עליו את כל עוונותם וגו&#x27;, וי&quot;י ישלם לך ר&quot;ל שישלים לך טובה שהייתה חסר, ועל ידי זה 
אתה נשלם, ובזה תבין ענין הצדיק גמור, והבינוני, והרשע גמור, ושקול במעשיו הכל לפי 
חלקי ניצוצי הטובה שבאדם וכפי ניצוצי הרעה שבו. וזמש&quot;ל.מהאר&quot;י זלה&quot;ה:
מעין ד - נהר כ
נהר כ - לבאר קלקול הנמצאים בחטא אדם הראשון ותיקונם:
הענין כי ד&#x27; דברים כוללים בריאת העולם והם דצח&quot;ם, והאדם המדבר נתקן בתיקון העולמות, 
והחי נתקן על ידי קריאת אדם הראשון להם שמות, ולכך נאסר אדם הראשון בבשר כי כבר 
נתקן ולא הותר אלא בדומם וצומח שעדין לא נתקנו, והנה כאשר נתקלקלו דור המבול 
נתקלקלו אפילו הב&quot;ח ולזה הותרה אכילתם כדי שיתוקנו. ודע כי בזמן שהיה בית המקדש 
קיים היו נתקנים הכל, כי האדם על ידי הוידוי על הקרבן, ובעל חי על ידי הקרבן, הצומח 
על ידי עצי המערכה ומנחות, והדומם על ידי המלח, כמו שיתבאר לקמן נהר כ&quot;ז בס&quot;ד. 


וזמש&quot;ל. מהרי&quot;א זלה&quot;ה:
מעין ד - נהר כא
נהר כא - לבאר תיקון אדם הראשון בשאר צדיקים הבאים:
ודע כי בביאת כל צדיק וצדיק משתלם אדם הראשון ממה שנגרע בתחלה על ידי חטאו, כי כל 
צדיק וצדיק הוא אבר מאבריו, והענין כי כל הנשמות הבאות לעולם הם סוד הנשמות שנשרו 
מאדם הראשון, וגם באות מן הנשמות שנשארו באדם הראשון עצמו וכו&#x27;. ודע כי אחר ביאת 
המשיח בעז&quot;ה אז יתוקנו כל הפגמים של אדם הראשון ויהיה שלם כבתחלה, הן מה שנשרו ממנו 
הן הנשמות שנשארו בו כולם יחזרו להאיר כבתחילה. וזמש&quot;ל. מהרי&quot;א זלה&quot;ה:
מעין ד - נהר כב
נהר כב - לבאר סוד אכילה ושתיה וריח:
הנה דרך ההנאות בדברים עליונים אל הנהנים הם ג&#x27;, א&#x27; הוא האור, הב&#x27; ריח, ג&#x27; אכילה 
ושתיה. והענין דע כי ההנאה אל בני אדם בג&#x27; עולמות, בעולם הזה באכילה ושתיה, ובגן 
עדן של מטה בריח בבוסמין דגנתא, ובעולם הנשמות מזיו השכינה:
והטעם בעולם הנשמות שהוא בכסא הכבוד יונקים מבינה לכך הנאתם כעין הבינה, שנאמר בו 


בעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו&#x27;, ובגן עדן התחתון שהם שואבים מן הת&quot;ת 
נהנים בריחא דגינתא דעדן, ובעולם הזה שהם ניזונין מהמלכות הוא באכילה ושתיה. והנה 
יכנסו ג&#x27; אלו אל הנהנים כל אחד פתח לו בפני עצמו, האור יכנס דרך עינים ימין ושמאל 
חכמה ובינה, והריח דרך החוטם שהוא בסוד ו&#x27; ת&quot;ת, והאכילה ושתיה דרך הפה מלכות. 
ובימים הקדמונים שכל כוונתם היה לשם שמים היו מביאים את המוגמר ומברכין עליו לקשר 
עולם זה עם עולם הנפשות, להנות גם מהריח בסוד הת&quot;ת דרך החוטם, והאור דהיינו המנורה 
בסוד העינים, והאכילה והשתיה בפה דהיינו מלכות כנזכר, ובהיותם מתייחדים יחד בכוונה 
בעונג שבת היו קושרים כל העולמות ולכן נר שבת מצוה כל כך:
אמנם היות קיום העולם בריח או באור, אינו עתה אלא בעולם הנפשות או בעולם הבא כנזכר, 
אם לא לאותם שהקדוש ברוך הוא הטעימן מעין עולם הבא כגון ויחזו את האלקים ויאכלו 
וישתו, דהיינו שנהנו מזיו השכינה, או אותם שנכנסו לגן עדן כדאיתא בעבודא דינוקא 


בעובדא דר&#x27; אלאי, שנהנו בריחין דג&quot;ע ז&#x27; ימים אותם תלמידי חכמים שראו את ר&#x27; אלאי, 
והיינו שזכו אל מעין אותם העולמות בחייהם, אמנם בעולם הזה אי אפשר אם לא על ידי שפע 
הנשפע לכל הנמצאים התחתונים שהוא אכילה ושתיה כנזכר, ומה שהוא גשמי לבני אדם הוא 
משל למדות עליונות, כי התחתונים תלויים בעליונים, וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר כג
נהר כג - לבאר ענין אותם החכמים שנכנסו לגן, או שפגעו בכמה מקומות בחלקי הזכות 
מושבי הנפשות, מה היה העולם הזה אליהם:
וכן שמואל דנחית לחצר מות, וכן הנזכר בפרשת בראשית מר&#x27; חייא דחמי לרבי שמעון וכיוצא 
באלו, מה היה ענין העולם אליהם, ואנה הלכו. וכבר פירשנו במקום אחר (לעיל בנהר א), 
כי העולם הזה נקרא חצר מות ובו מושב הנפשות, והיינו אחר שהנפש יושב בקבר, ויש לנפש 
הזה פנימיות והוא רוח דיצירה המתפשטת בעשייה, והרוח הזה דק מהנפש כעין דקות הנפש אל 
הגוף, והוא משכן לרוח הצדיקים, והוא הנקרא גן עדן התחתון, ויש לו חלק דבוק בגשם הזה 


והוא גן עדן הארץ שפי&#x27; רבותינו ז&quot;ל:
וענין הנפשות בהכנסתם אל מדור הנפשות הנקרא חצר מות, שהוא מקום שנכנס שמואל וכן 
נכנס רבי חייא וכיוצא, הני עובדי אינם משתמשות מגשמיות העולם הזה ולא ממקריו כלל, 
ואין הגשם מזיק להם, ונהנים מדקות הארץ ודקות השמים שהם נפשם הדקה, שדרך אותו הדקות 
הוא בית יד להתקשר במשפיע. ועד&quot;ז הם רוחות דקות בתוך דקות, ומחנות הנפשות עוסקות 
בתורה, ונחות במנוחות שאננות ואינם משיגות הרוחות שבגן עדן אלא דוקא בשבתות 
ובחדשים, ועד&quot;ז הם הגופים אשר לנו אל הנפשות ההם, זולתי זכי הראות וחסידי עליון היו 
יודעים להדבק נפש אל נפש, ונכנסים בעולם הזך ההוא ויוצאים ומתפשטין מעולם העכור 
הזה, ואי אפשר להשיג להם שניהם יחד שיהיו רואים עניני עולם הזה הגשמי ורואים 
הנפשות, אם לא שינתן רשות מלמעלה אל הנפש להגלם ולבא אל עולם הזה, או להפך שיצא 
האדם חי מן העולם הגשמי הזה ויכנוס אל הרוחני ההוא, ושניהם כאחד ב&#x27; עולמות יחד אי 


אפשר, אלא או יביט בגשם או יביט בנפש:
ואותן החכמים שהיו משיגים העולמות ההם כעין עובדא דבעלי קבין, ועובדא דר&#x27; אילעי, 
כולם היו מתפשטין מענייני עולם הזה ונכנסים בדקותו ולא היו רואים מחלקי העולם הזה 
לא רקיע ולא ארץ כלל, ולא היו צריכין ללכת רק מעט חוץ לישוב [בא&quot;י], עד להכין הטבע 
אל המראה, והיה נדמה להם כאלו נכנסים תחת הקרקע במערות, וח&quot;ו שיהיה המנוחה תחת 
הקרקע, ועל דרך זה עובדא דיועזר בזוהר שירד במערה הכל דמיון לפי שעה עד הכנס הדעת 
אל הראוי להשיג המעלה ההיא להכנס אל אויר גן עדן. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר כד
נהר כד - לבאר ענין דבקות רוחא ברוחא:
הנה מאמר רבי חייא בזוהר אחרי מות תווהנא אי אית מאן דידע לאודעי וכו&#x27;, וכי לבכות 
ולהתפלל על הקבר מה ידיעה צריך דקא מתמיה אית למנדע, אלא הכוונה שאפילו ילך האדם 
ויבכה בקברי הצדיקים לא מפני זה תתעורר הנפש כלל, כי הנפש אינה בקבר ח&quot;ו, והיינו 


סוד נפשות הצדיקים שהיו פוגעין (ב)ר&#x27; שמעון ור&#x27; אליעזר ושאר חברים בסוד זכות נשמתם, 
ודבר זה לא נמסר לכל, ועם היות הענין הזה גשמי לאכאשר יחשוב השומע שיהיה הענין הזה 
בבית הקברות, או בבתי מדרשות, או בבתי כנסיות, או במדברות, כאשר תעלה בדעת הנשים 
וקלי המוח חסרי הדעת, אמנם הענין הזה תשיג ותמצא בסוד הלבוש הקודם אל האדם, ושאר 
מציאות העולם קודם חטא אדם הראשון בסוד כתנות אור, ואחר שחטא ונתגשם בגשם הזה נאמר 
לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב, והלבוש הזה ומציאות עולם דק כזה הם נוחלים בסוד נפשם, 
ולא נמסר הדבר הזה אלא לזכי השכל ומגבירי נפשם הרוחניות על הגשם ומבטלים כחות הגוף, 
ואז יעברו המסך ופתח העולם הגשמי ויכנסו בעולם הנפשות וישיגו לפי שיעור זכותם, או 
לשומעם, ופעמים לראותם ממש כר&#x27; שמעון וחבריו כמבואר בכמה מקומות מהזוהר, וכר&#x27; חייא 
שראה את רבי שמעון אחר מותו כנזכר ריש פרשת בראשית, וכעובדוי דר&#x27; פרחיה במדרש רות, 


וכעובדא דר&#x27; אילעי בפרשת בלק וכיוצא רבים:
וזהו סוד קשר נפש בנפש ולא נמסר אלא לעומד בעולם הזה ויכול לקשור נפשו בהיותו בגשם 
בנפש הצדיק, וזה בהיותו שופך נפשו על קבר הצדיק ומדבק נפש בנפש ומדבר עם נפש הצדיק 
ומודיעו, והנפש יעורר שאר הנפשות, וענין זה נתאמת אצלנו שהיה בזמננו זה, גם העידו 
מגידי אמת על האר&quot;י זלל&quot;ה ועל תלמידיו זלל&quot;ה. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר כה
נהר כה - בענין דביקות הצדיקים והשתטח על קבריהם:
לאדבקא רוחא ברוחא ונפשא בנפשא להזדכך זיכוך רב ולהתקדש קדושה נפלאה, ולהתענג עונג 
עצום לחזות בנועם י&quot;י, לדעת איזה דרך ישכון אור בכל מעשיו, ויודיעוהו דברים אמיתיים 
ולא יחטא אל השערה, ובלבד שיתנהג בקדושה ובענוה וביראת חטא, וישים השם הנכבד והנורא 
לנגדו תמיד, ליחדא הקדוש ברוך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו, ולחברא ו&#x27; עם ה&#x27; על ידי 
י&quot;ה, והנה אין ספק שלא ידמה כי הצדיקים בפטירתם והיות שוכני עפר בטלים מן העבודה 


ומן היחוד ח&quot;ו, כי הם מייחדים תמיד בסוד נשמתם ורוחם ונפשם העולים למעלה ומיחדים 
חכמה עם בינה בסוד נשמתם, ות&quot;ת עם מלכות בסוד רוחם, ומיין נוקבין דידה בסוד נפשם, 
ומה גם בחצי הלילה שהוא משתעשע בסוד רוחי הצדיקים שבגן עדן כמבואר בזוהר, ולא עוד 
אלא שגם הם מזדווגים תמיד בגן עדן ומולידין נפשות לגרים כמבואר בפרשת שלח לך, אלא 
שסוד עבודתם וייחודם בהיותם בחיים הולכים ומתחדשים ומוסיפין כח למעלה מידי יום 
ביום, ומאירים אור באצילות לאין ערך בכל יום נוסף על חבירו. ואחר פטירתם מייחדים 
כאשר כבר עשהו בהיותם בחיים, וגם הם מתפללים על החיים כמו שמצינו באבות העולם שהיו 
מתפללים בראש חדש כמבואר במציעא ובזוהר פרשת שמות שאלמלא תפלת המתים לא היו 
מתקיימין החיים:
ואחר שהקדמתי לך שהם עובדים ומייחדים תמיד בסוד רוחם ונפשם ונשמתם למעלה בעולם 
העליון, הנה כאשר ייחד האדם הייחוד ויכוון לעשות כל ייחוד כנגד הנוגע לו נפש לנפש, 


והנוגע לרוח לרוח, והנוגע לנשמה לנשמה, ויכוון להדביק נפש ורוח ונשמה של הצדיק בשעת 
הייחוד, אז בלי ספק תדבק נפשו עם נפשו וכו&#x27;, ויזכה לדעת כל אשר ישאל, וענין זה צריך 
כוונה גדולה, שיפנה כל מחשבתו, ויפשוט גופו מעל נשמתו פן יתחייב בנפשו ח&quot;ו. ודע שאם 
זכה האדם אל הנפש ורוח ונשמה ונשמה לנשמה, הנה כולם יתדבקו בצדיק ההוא וישיג השגה 
עצומה עד להפליא, ואם לא זכה כי אם לג&#x27;, או אם עד הג&#x27; לא בא תתמעט השגתו לפי ערכו, 
וכפי גודל חסידותו כן תגדל השגתו ודבקתו, והש&quot;י יראנו נפלאות מתורתו ויקרבנו 
לעבודתו ויראתו ואהבתו אמן כן נצח סלה ועד. ודע כי אף על פי ששנינו בזוהר כי נפש 
הצדיק בקבר, ורוחו בגן עדן, ונשמתו בכסא הכבוד, זהו מי שלא זכה כי אם בנר&quot;נ מבי&quot;ע, 
אבל מי שזוכה לנר&quot;נ מאצילות אין ספק כי נפשו תתעלה למלכות, ורוח לת&quot;ת, ונשמתו 
לבינה, כי כל דבר הולך לשרשו כנודע. עכ&quot;ל הר&#x27; יצחק אשכנזי זלה&quot;ה לעניינו:
מעין ד - נהר כו


</div>
