# ספר חסד לאברהם — קטע 25

[קריאה בקורא](/reader/kabala-968fe7d214a9/1/25/)

<div lang="he" dir="rtl">

ממרכבת מטט&quot;רון, ומעלה זו ימצא לזוכה בה בין בעודו בחיים בין לאחר מותו והיא מעלה 
שאין למעלה ממנה, והיא מעלת האבות:
נמצאו עתה בענין הזה ד&#x27; בחינות, בחינה א&#x27; קטנה מכולם היא בחינת המלאכים, שהם 
צינורות שאור העליון מתלבש בהם ומאיר דרך בם אור רחוק ממקורו. בחינה ב&#x27; גדולה 
מהראשונה היא בחינת הצדיקים, שהם צינורות אור עליון עם הת&quot;ת מתפשט בהם שהנשמות הם 
עצם הת&quot;ת המתפשט. בחינה הג&#x27; היא בחי&#x27; חנוך ואליהו כנזכר. בחינה הד&#x27; היא בחי&#x27; האבות 
וכיוצא בהם, אותם שהיו מרכבה אל הספירות על דרך הנזכר. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר לא
נהר לא - לבאר דמיון עם הארץ ותלמיד חכם:
הענין שיש בני אדם שהם כלי חרש, שהם בעוונות מגבירים יסוד העפר ומטמאים באויר 
מתוכם, שיצר הרע שבתוכם מטמאים מאוירם והם קלים לקבל טומאה, והיינו עם הארץ. ויש 
שאינם מקבלים טומאה אלא מבחוץ, והם תלמידי חכמים שקרבם קדוש לגבוה וחוטאים קצת 
ותשובתם תקנתם. אמנם בעמי הארץ נאמר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, ושבירתן 


דהיינו מיתתן טהרתן. וכתב האלקי הרי&quot;א זל&quot;הה דע כי יש תרי&quot;ג ניצוצות וכולם הם 
תלמידי חכמים, ויש אחר כך כמה וכמה שהמה עם הארץ, דוגמת האילן המוציא פירות 
וסביבותיהם כמה עצים וענפים, וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר לב
נהר לב - לבאר סוד שורש נשמת תלמיד חכם ועם הארץ, וסוד גלגול נשמת משה רבינו ע&quot;ה 
בגלות:
הענין שרשב&quot;י ע&quot;ה נכנס לעולם הנפשות אל הדקות ההוא בחסידותו, ושם עסק בתורה עם נפש 
רעיא מהימנא, וחיבר שם הרעיא מהימנא לצורך הדור כנזכר בתיקונים. וגם עתה רעיא 
מהימנא מתנוצץ בס&#x27; רבוא ממש נשמתו סובלת צער קדושי בני ישראל שאינם יכולים לפרות 
ולרבות בתורתם, בהתנוצצות נשמתו בת&quot;ח מפני צער עניים בגלות, והיינו והוא מחולל 
מפשעינו וגו&#x27;, מפני שע&quot;י חטאי ת&quot;ח הקדוש ,ברוך הוא גוזר עליהם גזירות עוני בגלות, 
נמצאת נשמת משה רבינו ע&quot;ה מצטערת בצער עונש עוונינו ופשעינו, הנה כשירי ישראל הם 
מקום גלגולו ועיבורו והתנוצצותו, אמנם שאר עמי הארץ הקשים והעזים הם ניצוצות 


חיצונים שפזרה לילית הרשעה בישראל, והם הם עזי פנים בעלי זרוע המצערים תלמידי חכמים 
ומתאכזרים כנגדם, ועל זה רמז משה רבינו ע&quot;ה ויתן את רשעים קברו, ירצה הוא מתנוצץ 
בצדיקים, והצדיקים הם בין שאר הרשעים עזי פנים, שבדור כאלו משה רבינו ע&quot;ה קבור בין 
הרשעים. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר לג
נהר לג - לבאר שהאדם בחיים נטוע ובמיתה עקור, וענין הזיווג:
הענין שהאדם כל עוד שלא יהיה נטוע בעפר הזה לא יעשה פירות, כי הוא אילן ששרשו 
נטועים בטיט הזה, וענפיו יעשו פירות למעלה, והיינו סוד דיוקנאות אשר לו בספירות 
עליונות כדי לייחד שם במעשיו, והיינו מעשיו פירות בספירות וייחודם הגורמים האורות 
וענינים. והענין שהאדם כל עוד שלא יהיה נטוע בעפר הזה לא יעשה פירות, אף אם יעשה כל 
טובות שבעולם אין אותם הטובות עושים פירות אלא דוקא בהיותו נטוע בעפר הזה, ולזה 
הנשמות בין קודם התלבשם בעפר, בין אותם שהיו בעפר ונסתלקו, כלם עובדים עבודה תמיד 


בגן עדן, אמנם לא יהיה להם שכר טוב בזה, אדרבא אותו הטוב הוא גמול מעשה ידיהם ממה 
שעשו בעולם הזה, ואין להם שכר כי אם על מה שעמלו בעולם הזה:
והטעם כי כל השכר הוא על טעם היצר הרע המפתה אותו בעולם הזה ואינו שומע לו, ועוד כי 
בהיות האדם בגוף עפר ד&#x27; יסודות חומריות עפריות אז הוא יכלול כל המדריגות כולם ממעלה 
למטה, לפי שכל המדריגות כלולים באדם כסדרן עד התחתונה, והנה לא יכלול האדם כל 
המדריגות כולם ממעלה למטה אלא בהיותו נטוע בעפר הזה. והנה הוא אילן ששרשיו נטועים 
בטיט הזה וענפיו יעשו פירות בספירות, והנה נטיעתו בעפר [ב&#x27; פעמים הא&#x27;] בסוד ד&quot;ו 
פרצופים, דהיינו כשיקח האדם את אשתו וזו היא השתילה האמיתית, ופירותיו מצליחים, 
והוא עושה ייחוד, ולכך טוב לאדם שיקח אשה בהיותו בן י&quot;ג שנה שאז פירותיו מתחילים 
ומיד הם שלמים, שפירות מי שאין לו אשה כמעט אין להם ממש , והנטיעה הזאת היא עושה 
פירות שאינם הגונים ושלימים ומבושלים, אלא הם נובלות, כי כל זמן שלא הגיע לזכר 


ונקבה לא השלים מינו לעשות פירות, וענין זה פי&#x27; בפרשת ויקרא. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר לד
נהר לד - לבאר מה שאמרו רבותינו ז&quot;ל המורה חטא בנשמה קודם בואה לעולם:
ענין זה המורה חטא בנשמה קודם בואה לעולם כדפי&#x27; בזוהר אחרי מות ובזוהר שיר השירים, 
הוא מן הדברים הקשים, שכיון שאין שם יצר הרע היאך יצדק שם חטא ועון, ומה גם 
בהתרחקות מאת פני השכינה והיותם נמשכים אחר הקליפה הסובבסת סביב גן עדן כאמרו סביב 
רשעים יתהלכון, והיינו ממש כל חטאינו בעולם הזה השפל, כי יעזוב אדם את אביו ואמו 
הקדושים ודבק באשת זנונים. ויש לומר כי כל הנשמות אחר אצילתם אינו יורדת תיכף לעולם 
התחתון עד היותם לפני הקדוש ברוך הוא, עומדות ועוסקות בתורה ולומדות, ולפי שיעורן 
בעולם ההוא, ואינם רשאות לרדת לעולם הזה השפל עד שינתן להם רשות מלפני בוראם, ואלו 
הנשמות נוטות אחר החיצון היינו שמורדת בקונם ורוצות לבא קודם שעתן ודוחקין את השעה, 


והיינו שאותם המורדים החיצונים מבקשין להטעותה לומר שימשכו למטה ויאכילהו אותה מעץ 
הדעת טוב ורע, דהיינו שהיא תמשך אחר הקליפות וענייני החומר והעולם הזה הגשמי והיא 
תתאוה לזה, וכל עוונם שם הוא דחיקת השעה לבא לעולם הזה הגשמי קודם בישולם קודם גמר 
תנאם וקצב עבודתם ותורתם למעלה, ובבואם כמנהגם למעלה כן מנהגם למטה, ולכן אינם באות 
אלא על ידי מעשה זנות וכיוצא מפני שהם בתוך הקליפה, ואין להם מקום לתת נשמה אלא 
בחלקם במקום הרשע ממזרים או בני נדה שיש בו צד הטומאה, ואלו רובם לרעה והיינו ברשות 
הבורא להפיע שם נשמה כענין ויעש י&quot;י אלדים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, דהיינו 
עור הנחש גוף זה העכור הטמא כנזכר. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר לה
נהר לה - לבאר סוד הפגם:
הענין כמו שיש מטעמים טובים שעשה יעקב לאביו, כן יש מטעמים רעים אשר שנא י&quot;י שעשה 
עשו לאביו, והיינו העבירות והמעשים המקולקלים שעושים דרי מטה, ואינם עולים דרך 


הכחות הטוחנות והוושט והאסטומכא שהם כחות קדושים, אמנם יש כחות אחרים שהם סמא&quot;ל 
וחייליו שהם מבשלים ומכינים ונהנים מהמעשים הרעים ונקשרים על ידם, והיינו אומרינו 
בווידוי טפלנו שקר ומרמה, דהיינו מרמה לילית, ושקר סמא&quot;ל, והם נטפלים ונקשרים על 
ידי מעשה הרע הנעשה למטה, ואחר כך הם עושים עשן לעינים העליונים, כאומרו ותהיינה 
מורת רוח ליצחק ולרבקה וכתיב ותכהנה עיניו מראות, הפך ריח ניחוח, אשר המה מורת רוח 
מטעמים מרים המעוררים מרירות לרוח, ומרירת זה הוא סוד הדין הקשה המתעורר להשפיע 
לתחתונים החיצונים, ולפעול הדין, עולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה, והיינו אומרו 
הן עלה עשן באפי אש יוקדת כל היום, המעוררים סוד ויחר אף ה&#x27;, והיינו ממש הפך נחת 
רוח. וכמו שבצד ימין הקדושה, מתעורר הטוב ויורד ומתגשם עד התחתונים ברכות ורב טוב 
בנים ועושר וקנין ודעת וחכמה וחיים וכבוד וכל מאורעות הטוב. כן ממש לשמאל מתעורר 


הדין ויורד ומתגשם עד אשר נעשים חלאים רעים ונאמנים ומאורעות רעות ומקרים קשים 
ומרים ממות. סוף דבר זה לעמת זה וזה תמורת זה:
והנה לבאר הענין יותר, דע כי כאשר יחטא האדם ויטבע בבור זוהמת מעשיו אז תכרת ותאבד 
הנפש שלו, אמנם רוחו ונשמתו לעולם לא יאבדו ולא יכרתו מכל וכל, אמנם גם הנשמה נפגמת 
ונטמאת, אמנם ענין טומאתה הוא לפי שהנשמה בהיותה מתאצלת כפי המעלות שירדה כך תשאיר 
מציאותה במקום מסעותיה מדריגה אחר מדריגה, עד הגיעה אל הגוף אשר בעולם הזה, עד 
שתהיה שלשלת המשתלשלת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ולזה עם היות שהנשמה תסתלק 
מן הגוף החוטא עם כל זה תתמשכנה אל הנשמה דרך שלשלת השתלשלותם ותתפגם בהכרח, והפגם 
יהיה מצד כי כאשר המדריגות מושכות שפע טהור בקדושה כן תהיינה המדריגות מושכת את 
הטומאה מצד הטומאה, וכמו שהמקדש עצמו ומיישר דרכיו מושך שפע קדוש מלמעלה על נשמתו, 
כן המעוות דרכיו ומטמא עצמו מלמטה מטמא נשמתו מלמעלה עד שמתדבק בקליפות, וכפי ערך 


העוונות כן שיעור הטומאה, ומשם יושפע אל הגוף למטה, והטומאה ההיא תהיה הכתם והפגם 
שבנשמה ולא יוסר ממנה אלא על ידי התשובה כמו שיתבאר, כי כאשר ישוב ויכניע עצמו עד 
כדי מה שנדבק בקליפה ישבור הקליפות שנכנס בהם ותחזור נשמתו למקום קדוש:
אמנם ענין פגמה למעלה הוא להיות הנשמה מציאותה מלמעלה כנזכר, לזה על ידי פעולותיה 
יהיה הפגם למעלה, ושיעור הפגם כפי שיעור החטא, וכפי שיעור הטומאה שימשיך עליו כן 
תפגום למעלה, כי ישלוט הקליפה במקום המצוה שעבר עליה, כי המצות תלוית במדות וכאשר 
יעבור על א&#x27; מהם ישליט על אותו מקום שהמצוה תלויה בה כח הקליפה מצד מציאות נשמתו 
העליונה שבמקום ההוא, כי על ידי שימשיך על עצמו הקליפה למטה ימשיך אותה למעלה גם 
כן. ואין הכוונה שתכנוס הקליפה במקום הקדושה ח&quot;ו, אלא שהיא אז תובעת דין ואומרת זאת 
הנשמה היא משלי, ויוכרח שתתפגם הנשמה ההיא ומקומה העליון,ותכנס בקליפות, ואין 


הכוונה שתהיה נעקרת ממקומה ונכנכסת בקליפות ח&quot;ו, אלא שתהיה יונקת מצד השמאל כדי 
להשפיע לקליפה על ידי צינור נשמתו, ועל ידה יהיה נשפע למקום אחיזת נשמתו ולכל 
המדריגות הקדושות שהיא נכללת בהם ממרירות הצינור השמאלי ומשפיע המר ההוא הנמשך 
ממנו, ואין פגם גדול ממנו כי יזקיק מדריגות הקדושה לינק מצד שמאל ולהשפיע לקליפה על 
ידי צינור נשמתו:
וכמו שבזמן שישפיע האדם במעשיו הטובים שפע לעולם ישאר מאור השפע ההיא חלקו להתלבש 
בו, וממנו יתהווה לבוש נקי אל הנשמה, כן השפע המר שישפיע החוטא לקליפות ישאר לו 
חלקו, וממנו יתהווה לבוש טמא לאותה הנשמה להתלבש בו בעת שתסתלק מן העולם. ועם זה 
יובן ענין ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, כי מאחר שהרשע נמצא בתוך הקליפות כנזכר, 
הנה כשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפות בהכרח, וקליפה תובעת ואומרת תפלתו של 
פלוני משלנו היא ונוטלת השפע הבא מחמתו, וזהו סוד ושפחה כי תירש גבירתה. ועכ&quot;ז על 


ידי כח התשובה יתקן הכל כשהיה בראשונה ויותר, כי יכניע וישבר כח הקליפה ויחזור ויקח 
כל השפע שנטלו מחמתו ויעלו לריח ניחוח לה&#x27;, ויחשבו לו העוונות לזכיות כמ&quot;ש בס&quot;ד, 
וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר לו
נהר לו - לבאר איך יובן ויוכר הפגם והעון מצד הדפק:
הענין הוא כי סוד הדפק הוא סוד התפשטות חיות הא&quot;ס ב&quot;ה, בתוך כל זעיר אנפין 
והתלבשותו בתוך החכמה בסוד כולם בחכמה עשית, והענין כי הכח החיוני שדופק בתוך 
הורידין הוא רוח הא&quot;ס, והדפק בעצמו הוא חכמה שהוא כלי אל חיות הא&quot;ס, ולפי שאין 
מתפשט בכל הגוף כי אם האחוריים לזה נקרא דפק שהוא אחוריים של ע&quot;ב שהוא קפ&quot;ד. ודע כי 
כפי מה שיש עבירה או עון כן נחסר האור משם, אמנם יודע העון והפגם כפי המדה היותר 
גוברת בדפק בה הוא הפגם, וזה ע&quot;ד תוסף רוחם יגועון:
והענין שיש עשרה מיני דפיקו כנזכר בתיקונים, והם צירי סגו&quot;ל וגו&#x27;, והנה כשתשים ידך 
בדפק לפעמים תראה שדופק נקודה אחת ואח&quot;כ נקודה שנית כצירי וזה סוד צירי, ולפעמים זו 


למעלה מזו ונקרא שב&quot;א, ולפעמים הראשונה ארוכה והשניה נקודה לבד וזהו קמץ, וכן כיוצא 
בזה, וזה מורה כפי מציאות החיות הנמשך לו אז מאיזו בחינה שבחכמה, כי אם נקודה 
דפיקתה כקמץ אז היא מורה על התגברות בחינת הכתר שבחכמה אשר משם שולח הארה וחיות אל 
האברים כולם, ואם הוא פתח הוא מן החכמה שבחכמה, וכן כיוצא בזה בכל הנקודת, ולפעמים 
הם שני נקודין יחד שבא צירי וכיוצא. ודע כי בזה יוכר החטא והפגם של האדם, כי כשתהיה 
הדפיקה בקמץ זה יורה שחטא בכתר ומראה כחו כדי שלא יסתלק, כי כאשר תהיה בחינה א&#x27; 
גוברת יורה על חסרון אותה הבחינה הנז&#x27;, ולפעמים זה מורה בהיפך על שעשה מצוה בבחינה 
ההיא, ואין אתנו יודע עד מה. מהרי&quot;א זלה&quot;ה:
מעין ד - נהר לז
נהר לז - לבאר סוד הוידוי:
הענין הוא כי החוטא פוגם למעלה פגם הדין והחושך, והפגם הזה הוא נאחז במקום העון כפי 
המדה שפגם החוטא וכפי שיעור עוונו, והמתודה חטאתו וחטאת כל ישראל גורם לטהר המדות 


העליונות ולנקותם מאותו הפגם, וחלק הפגם ההוא יורד שפע ידוע מלמעלה ומעבירו ומטהרו, 
והיינו נושא עון ועובר על פשע, והוא מימי הטהרה לרחוץ חלאת הפגם, והיינו אומרם אם 
רחץ י&quot;י את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה וגו&#x27;, ואותן השופכין הם מזון 
והחלק הניתן לחיצונים ולזה צריך להתודות בתפלתו בברכת שומע תפלה, ויכוון לעורר המים 
הטהורים העליונים, וירחץ כל פגם עון שבמדות העליונות וישפיע למטה, וידיח לחוץ ויטהר 
כל הפגם, ולזה הוידוי באותיות אלפ&quot;א בית&quot;א לטהר כל הכ&quot;ב אותיות התורה הפגומין, וז&quot;ש 
בפרשת פקודי בזוהר היכל ז&#x27; ומההוא צלותא חולקא דסטרא אחרא שנבדל לה להתפרנס ממנו, 
הוא כל אינון חובין וחטאן דאודי עלייהו ונטיל לון לחולקיה, מפני שהם חלק שמרים 
לפרנסתו כאמרו ותשליך במצולות ים שהם החצונים כל חטאתם:
ואומר אני כי אחר שהאדם מתודה ואומר בסוף ואתה צדיק על כל הבא עלי, הרי קבל יסורין 


והצדיק עליו דין שמים. ויש עבירות שהתשובה תולה ויסורין ממרקין, ולזה בהיות השעיר 
נושאת את כל עוונותם אל ארץ גזרה, היינו שאומרים הפרע ממנו בכך וכך יסורים והם 
שמחים בכח הדין הנשפע עליהם ליסרו כדי רשעתו בבית דין העליון. ואם לא התודה לא שעבד 
עצמו אלא אל הב&quot;ד העליון ולא גזרו עליו עונש שאין יסורים לכפרה אלא עם הוידוי, 
כענין הבא לטהר מסייעין לו, הוא נטהר בודוי ותשובה, מסייעין אותו ביסורים ומקרבין 
אותו. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר לח
נהר לח - בסוד הוידוי:
דע כי החטא נמשל לחבל של שני חוטין, והעון לחבל של שמונה חוטין, והפשע נמשל לחבל של 
עשרים חוטין, בסוד בוש&quot;ה, וחרפ&quot;ה, וכלימ&quot;ה, ר&quot;ת כח&quot;ב, ודע כי הכפרה לחטאת, מחילה 
לעוונות, וסליחה לפשעים. וסדר הוידוי כך הוא, מתבייש אני מחטאתי, ונחפר מעוונותי, 
ומוכלם מפשעי, אנא השם כפר לחטאתי, ומחול לעוונותי, וסלח לכל פשעי, שחטאתי, 
ושעויתי, ושפשעתי, אני, ובני ביתי, עם חטאת ועוונות ופשעים שחטאו ושעוו ושפשעו עמך 


ישראל. ודע שמי שעבר עבירה אחת בשגגה ד&#x27; פעמים זו אחר זו נעשה עון, וצריכה מחילה. 
ואם עשאה עשר פעמים נעשה פשע, וצריכה סליחה. וכן מי שעבר עבירה במזיד שהוא עון, 
צריכה מחילה. ואם עבר אותה ג&quot;פ צריכה סליחה, שהיא פשע בשם מושאל. וזמש&quot;ל. מסכ&quot;י:
מעין ד - נהר לט
נהר לט - בסוד התשובה:
הענין מצות תשובה היא עולה על כל המצות, מפני שכל תרי&quot;ג מצות הם בסוד ו&#x27; קצוות 
דהיינו ת&quot;ר י&quot;ב. כל אחד ואחד כלולה מעשר, ועשר מעשר עולות ת&quot;ר, מהם עשה מצד החסד, 
ומהם ל&quot;ת מצד הדין. וי&quot;ב הם ששה קצוות מלמעלה למטה, וששה מלמטה למעלה, והא&#x27; נקודה 
הכוללת כולם המתקנת כולם, הנקודה אמצעית היא מצוה התשובה, שיש לה זמן, והיא בכל 
זמן, יש לה זמן מר&quot;ה עד יה&quot;כ דהיינו עשרת ימי תשובה, נקודה א&#x27; שהיא יו&quot;ד בתוך כל 
ימי השנה ועם העשרה עולים שס&quot;ה. והיא בכל זמן שהנקודה האמצעית מאירה בכל הימים 
ונמצאת עם כולם. אמנם דרשו י&quot;י בהמצאו דהיינו גילוי עצם הנקודה ומראה כחותיה הוא 


דוקא ביום הכפורים הקודש, וימי החול אשר לו ז&#x27; ימים מר&quot;ה עד י&quot;כ, כולם חולו של מועד 
התשובה:
והנה הצדיקים פעלו המצות עשה בקום עשה ומאירים אותם ומתקרבים אליהם ומתקנים אותם, 
ומצות לא תעשה בהתרחקם מהם בענין שאינם מאירים אותם הכחות, אלא מכבין אותם ומשברין 
דינם בהתרחקם מהם ודועכים אורם של הדינים. אבל מי שבא מעשה לידו ועמד בנסיון הרי 
כבש הדין ההוא וכללו בכלל הימין והגביר הימין והעשה על ל&quot;ת. ויש יותר חשוב מזה והוא 
החוטא השב מאהבה שהרי מתודה ומתחרט ובוכה ושב אל י&quot;י בכל לבבו, ומגביר התשובה שהיא 
הנקודה הטבעית על כל אותם הענפים, הרי העונות נעשו לו כזכיות מפני שבהיותו מגביר 
אור התשובה על אותו מקום הפגום מאירו ומזכך אותו, ואינו משבית אותו וכובשו כמו 
הצדיק כנזכר אלא מתקנו ומאירו מהתשובה, ולזה זדונות נעשה לו כזכיות שממש מזכך אור 
נקודות התשובה באותם המאורות השמאלית שחטא בהם, ולזה אין לך אור חשוב בספירות מאור 


הנקודה האמצעית שהיא תוספת מסוד ר&quot;ה בסוד המלכות בגבורה ועולה ונקשרת עד יה&quot;כ סוד 
הבינה העולה ונקשרת עד הכתר, ולזה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים 
יכולים לעמוד שם, כי סוד מקומם בנקודה האמצעית הקושרת תשובה תחתונה מלכות בתשובה 
עליונה בינה כנזכר, אין הצדיקים גמורים יכולים לעמוד שם כנזכר. וזמש&quot;ל:
מעין ד - נהר מ
נהר מ - בסוד התשובה:
יש להקשות קושיא עצומה איך יתכן הרשע שהלך כל ימיו אחרי שרירות לבו, ולבסוף נתחרט 
ואומר חטאתי וגו&#x27; שיהיו נמחלים לו כל עונותיו בדבור חטאתי וכו&#x27;. ויש לומר כי כל שעה 
שהישראלי חוטא ועובר על מאמר יוצרו, הקדוש ברוך הוא מתמלא כעס וחימה, וסמא&quot;ל שמח, 
והכל לפי שיעור החטא ומדריגת החוטא. וכשישראל מתחרט על מעשיו ואומר חטאתי, סמא&quot;ל 
מצטער לרוב, והקדוש ברוך הוא שמח שמחה גדולה, כי השמחה שמקבל הקדוש ברוך הוא בעת 
החרטה היא כפל כפלים מן הכעס שכעס בשעת העבירה, וה&quot;ה הדאגה שקיבל סמא&quot;ל בעת החרטה 


</div>
