# ספר חסד לאברהם — קטע 31

[קריאה בקורא](/reader/kabala-968fe7d214a9/1/31/)

<div lang="he" dir="rtl">

גרסינן התם, והאש של גיהנם חזק הוא א&#x27; מששים מן האש שבשערי צלמות, והאש שבשערי 
צלמות חזק הוא א&#x27; מס&#x27; מן האש שבשערי מות והאש שבשערי מות חזק הוא א&#x27; מס&#x27; מן האש 
שבטיט היון, והאש שבטיט היון חזק מן האש שבבאר שחת, והאש שבבאר שחת חזק הוא א&#x27; מס&#x27; 
מן האש שבאבדון, והאש שבאבדון חזק הוא א&#x27; מס&#x27; מן האש שבשאול, והשאול חציה אש וחציה 
ברד, והרשעים שבתוכו כשהם יוצאים מן האש לוחץ אותם ברד, וכשיוצאין מן הברד לוחץ 
אותן ודולקן האש, ומלאכי חבלה שממונים עליהם משמרין את נשמותן בגופן, שנאמר כי 
תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו&#x27;, עכ&quot;ל:
הענין כל זמן שהוא מעמיק מגדיל אשו מפני שהם מדריגות מתחזקות זו מזו, ושריית אותם 
הכחות הם בארקא, ואין ספק שיש בארקא מקום פנוי קצת לדירת הבריות שיש בה. אמנם 
הברייתא הזאת נראה דלא סבירא לה שיש בני אדם בשום ארץ כי אם בתבל לבד כדמסיק, ור&#x27; 
שמעון בר יוחאי סבירא ליה שיש בני אדם בכל הארצות האלו בזולת הרשעים הנידונים 


בגיהנם ומלאכיו, אלא שיש ממש שוכנים בארצות כדרך ששוכנים בארץ הזאת:
והנה לכולהו פירושי ענין האש הזה אינו בעל מקום אלא הוא רוחני קצת דר בגשמי, כדרך 
שהוא גן עדן למעלה בארץ רוחני דר בגשמי. וענין שבעה מדורין שבו הוא כנגד ז&#x27; מדריגות 
הטומאה, וכל מדריגה ומדריגה רוגזה חזקה משל חבירתה בששים פעמים, מפני שמדת הששה הוא 
מדת החול שממנה מתפשט מדת גיהנם, ולזה יהיה סוד מהלכו בעוביו וגובהו וארכו ג&#x27; מאות, 
מפני שהוא נמשך מסוד הנקודה שהיא נחלקת בשלשה על שלשה שהם תשעה שיעור ומדה עליונה, 
וזה דומה לסוד עליון שנעשה גם את זה לעומת זה. אמנם למעלה בקודש יש נקודה אמצעית 
המשלמת עשרה וכאן חסר, שאינה אלא רחמים, ואין מדה זו בגיהנם והוא ז&#x27; מדורין נגד ז&#x27; 
מדריגות קדושות, גם את זה לעומת זה, ואלו הם ז&#x27; מדריגות חיצוניות, וכל א&#x27; מחזקת 
ששים פעמים בחבירו, נמצאו הנהגת מדותיו בתשעה, בשבעה, בששים , בשלש, הכל רמז עליון 


וצורך גבוה לתקון ההויות העליונות הם הנפשות לטהרם מזוהמתן, והם כלי זעמו של הקדוש 
ברוך הוא וזעום י&quot;י יפול בם:
והנה הגוף נידון בקבר בדין קבר כאשר נתבאר לעיל, אמנם הנפש היא הנידונית בדין גיהנם 
ארציי, וכן הרוח יש לו גיהנם, ודע שנפש האדם ממש הוא כעין שד, וכמו שיש לשדים מבוא 
לארצות האלו כן היא הנפש הנידונית, מכניסין אותה לארקא מקום גהינם וטורדין אותה 
ממקום למקום, והרוח הוא רוחני יותר ויש לו גיהנם לעצמו דהיינו סוד הרוחניות הזה 
הנזכר שהוא בארקא. ובזה יתיישב לך מה שתמצא בכמה עובדין, שפגעו בנפשות הנידונית, 
וכדאיתא במדרש הנעלם בפרשת אחרי מות מענין הקצב אביו של ר&#x27; שמעון הפקולי שהיה מלקט 
קוצים כדי לשרוף עצמו, וענין זה נראה שהוא דין הנפש המתגלמת לעין הרואה ודינה דינים 
גשמיים, והכי איתא נמי בספר חסידים מעשה באחד שראה במדבר לאור הלבנה וכו&#x27; בגיהנם 
הארציי הגשמי אש שתחת הארץ, ויש לו פיות גשמיות ושערים גשמיים בארץ הזאת כדפירשו 


רבותינו ז&quot;ל. אמנם יש ארץ עד היום ששער גיהנם פתוחה אליו, וקולם כים יהמה, ועשנו 
כעשן הכבשן, ומשעה לשעה תדשן דשנו למרחוק, ומתרחקים משם בני אדם וזהו מקום גיהנם 
הגשמי, אמנם יש רוחני, הגשמי הזה לנפש, והרוחני הנז&#x27; לרוח, ויש עליון לנשמה, והכל 
במספר ובמפקד לצורך האדם הזה. וקשר הארצות עם העולמות העליונים וארקא זאת נקשרת עם 
החיצונים, והיינו סוד גיהנם משתלשל ממדריגה אל מדריגה, למעלה סוד החיצונים בדקות 
ונקשרות המדריגות עד שמגיעות ממציאות אל מציאות אל הארצות האלו, כאשר נבאר בס&quot;ד 
וזמש&quot;ל:
מעין ה - נהר ט
נהר ט:
גרסינן התם ז&#x27; גהינם ברא הקדוש ברוך הוא, וכל גיהנם יש בו ז&#x27; מדורין, וכל מדור 
ומדור יש בו ז&#x27; נהרות של אש, וז&#x27; נהרות של ברד, וכל אחד ואחד רחבו אלף אמה ועמקו 
אלף אמה וארכו ג&#x27; מאות אמה, וכל אחד ואחד מושכין ויוצאין זה אחר זה, וכל רשע ורשע 
עוברין בהם ונשרפים במקומם, ומ&#x27; אלף מלאכי חבלה ממונים עליהם, וחוזרים ומחיין אותם 


ומעמידין אותם על רגליהם, ומודיעין להם כל מעשיהם שהם רעים וכל מעשיהם ודרכיהן שהם 
מקולקלים, ואמרים להם אף עכשיו עברו לפנינו בנהרי אש ובנהרי ברד בנהרי הלפידים 
בנהרי השלג על שעברתם על דברי תורה ומצות שניתן לכם בסיני, ואתם לא יראתם מן האש של 
גיהנם, ומן דינה של אבדון, בואו ותנו חשבון על מעשיכם. ולא עוד אלא שבכל מדור יש בו 
שבעה אלפים חורים וכל חור וחור יש בו שבעה אלפים סדקים, וכל סדק וסדק יש בו שבע 
אלפים עקרבים, וכל עקרב ועקרב יש בו ש&#x27; חוליות, וכל חוליא וחוליא יש בה ז&#x27; אלפים 
כדי מרה תלוין, ומושכין ויוצאין ממנו ז&#x27; נהרות של סם המות, ואדם הנוגע בו מיד נבקע, 
וכל אבר ואבר שבו מיד נופל מתוך גופו, וכריסו נבקעת ונופלת על פניו, ויהיו מלאכי 
חבלה עומדין ונוטלין כל אבר ומחיין אותם ומעמידין אותם על רגליהם ונפרעין מהם וכו&#x27; 
עכ&quot;ל:
פי&#x27; שבע גיהנם, הם ז&#x27; מדורין הנ&quot;ל. וכל גיהנם יש בו שבעה מדורין, הם פרטיים במדור, 


ונודע שהאדם חוטא בז&#x27; מדריגות יצר הרע כאשר נתבאר בזוהר, לכך הם ז&#x27; מיני גיהנם 
ובאותו יצר הרע עצמו. בכל א&#x27; מהשבעה יש [בו] שבעה בחינות שהאדם נטמא בו, לכך יש בכל 
גיהנם שבעה מדורין שכפי מה שנמשך אחר יצר הרע כך יכנוס לאותו מדור, וכפי מה שהמדור 
מוצא באדם זוהמת יצר הרע כך שולט בו, לפיכך נכנס במדור המתייחס לחלק יצר הרע שנמשך 
אחריו, ועל זה הדרך יש יצר הרע של זריזות לטומאה בעבירה, ולזה הם נהרות אש כנגד 
חומה של העבירה. ויש יצר הרע של עצלות שהאדם מתעצל מן הטובה והמצוה, ולזה הם נהרות 
ברד נגד מה שמתקרר מן המצות שהם חובה לאדם. ועוד יש בחינות רבות מאד בענין זה מפני 
שבני אדם חלוקים במדותם לכך דינם חלוקים לכמה בחינות. חורים רבים וסדקים ועקרבים 
הכל מז&#x27; לז&#x27; מפני שהיצר הרע יסודו מז&#x27; מדריגות, ובני אדם חוטאים בו מכמה בחינות 
ומתפתים אחריו מז&#x27; לז&#x27; לכך נפרעים ממנו, ולזה כל עקרב ועקרב ממונה על מעשהו, ולזה 


כשהרשע נכנס וגזר דינו ביד מלאכי חבלה, מוליכין אותו מיד אל החור הצריך ואל הסדק 
הצריך ואל העקרב הצריך. ולפעמים שחטא פעמים הרבה ממיתין אותו ומחיין אותו וחוזרין 
וממיתין אותו כדי שיטעום העונש כשיעור הפעמים שטעם העבירה. ולפעמים שעבר על עבירות 
רבות, מוליכין אותו מחור לחור או מסדק אל סדק או מעקרב אל עקרב כפי שינוי החטא, 
והכל במפקד במספר ממעלה, והכל צריך ואין דבר לבטלה, והכל לטהרתו של אדם ולטובתו, 
שאין לך מזוהם נכנס לבית המלך אלא אחר כלות ימי מצורו אחרי טהרתו, וזמש&quot;ל:
מעין ה - נהר י
נהר י - לבאר סוד גיהנם ויצר הרע:
הענין הוא שכר עבירה עבירה עצמה, כיצד יצר הרע הוא גיהנם דאיהו ממונה על גיהנם, 
והענין כי יצר הרע יש בו כחות רבות לפתות על ג&quot;ע וכח לפתות על ע&quot;ז, וכל כחות אלו הם 
בו, וכח זה אינו כזה, וכן יש בו אוצרות אש זה משונה משל זה כנ&quot;ל להעניש במספר 
כחותיו, כי אותם הכחות שבו, הם הם המפתים הם הם המענישים הם הם גיהנם שהכל א&#x27;, ולזה 


כאשר יתפתה האדם אחר יצר הרע הרי הגביר כח גיהנם ונכנס בקליפות להתענש על ידם, וכל 
אותם הכחות דבוקים בו בהיותו חוטא בהם, ודבקות אותם הקליפות עמו הוא רושם חטאו באבר 
ההוא שבו חטא, והוא מכריז עליו פלוני חטא בי, ולפי זה הם שס&quot;ה כחות בגיהנם להעניש 
והם שס&quot;ה רישומים לרשם החוטא כנזכר, והיינו סוד אומרו בפ&#x27; ויצא, שנראה לאדם כאשה 
יפה והיינו לפתותו, ועולה ומסטין היינו הרושם המכריז, ויורד ונוטל נשמה ומעניש 
בגיהנם כנזכר. וענין הרושם והכרוז הוא אומרו חקוקים על עצמותיו, אחר שכלה את הבשר 
ונשאר רשום עד קבלת עונשו:
ובענין החטא והפגם בעשייתו כן ממש תיקונו בתשובתו והוא טהרה היותר נכונה שבכל טהרת 
העונות, ומיני הטהרות הם ג&#x27;, א&#x27; תשובה ויסורין וכיוצא, הב&#x27; מיתה וגיהנם, הג&#x27; גלגול, 
וכל א&#x27; קשה מחבירו, והיותר טובה מכולם היא התשובה שממש כמו שהגבירו במעשיו כן מבטל 
כחו במעשיו מדה כנגד מדה וממש מכבה האש הנבער בעבירותיו. ויש עון גורם פגם בנפש 


ונתקן בגיהנם. ויש עון פוגם בספירות ונתקן בגלגול. ויש צריך תיקון בגילגול ובגיהנם. 
אמנם התשובה מוחק הכל ומתקן הכל:
וסוד אש גיהנם, הוא כי החיות שהם מיכא&quot;ל גברי&quot;אל אורי&quot;אל רפא&quot;ל, וכל חיילי הקדושה 
שתחת ממשלתן הם יונקים הדין ואש הגבורה מלמעלה, וקיומם באש שהם מן האש, ומזונם אש, 
ומתמציתם דהיינו השמרים הדין הנשפע לחיצונים נעשה נהר דינור, שהם כחות הדין 
משתלשלים אלו מאלו עד יתקרב אל הסתר פנים מקום שאינם קדושים, שאין אור הקדושה שופע 
עליהם, ואלו הם יצר הרע וגיהנם, והצדיקים טובלים בנהר דינור ולא בעומקו בסוד שאול 
ותחתיות וכיוצא, אלא בסוד כניסתם לקודש עוברים דרך שם לטבילה הנזכר, ואינם מצטערים 
אלא כשיעור הנאתם מן הגשמי, והיינו אומר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע וגו&#x27;, 
אמנם הרשעים מפני דבקותם ברשע ועול וחמס אין בנפשם אחר כלותם שם כח אפילו להתגלגל 
שהיא מתבטלת שם מכל וכל, והיינו אומר שהיא נעשית אפר, וזה אם לא עשה תשובה בעה&quot;ז, 


אמנם אם עשה תשובה דרך אחרת לו, והוא כי ממש האש הזה השורף הנפש בגיהנם כנזכר, הוא 
ממש היה יורד ושורף אברי הקרבן הנתנים ע&quot;ג המזבח, תמורת החוטא ויצר הרע שהגביר 
בעבירה, ואש גיהנם שהלהיב בעבירה היה נשרף שם ומתבטל באש גבוה, ושם יתבטל הקטיגור 
שברא והמשחית שיצר בעוונו המזומן לו בגיהנם לשרפו על העבירה ההיא, שם היה נשרף 
ומתבטל שם בסוד תשובתו ושריפת אברי חטאתו או אשמו. וזמש&quot;ל:
מעין ה - נהר יא
נהר יא - בסוד גיהנם והגלות:
הענין כי העון גורם פגם בנשמה כנזכר, והפגם הוא שימשך מהקליפה אליה רוח טומאה והיא 
נטמאת ונפגמת ברוח הטומאה ההוא, ובהחזיר הנשמה לתוך אשו של גיהנם מקור רוח הטומאה 
הנשפע עליו כל דבר חוזר אל שרשו, אשו של גיהנם מעכל רוח הטומאה ההוא ומחזירו אליו 
ונפרד מהנשמה, ונשארת הנשמה טהורה ונקייה לחזור אל שרשה שממנה חוצבה, והיינו העופרת 
החוזר אל יסוד העפר הטמא שמשם שורשו. וכן הענין בגלות ישראל כי כמו שהם נמשכו אחרי 


הקליפות ונטמאו בעולם הזה, כן הקדוש ברוך הוא מגלה אותם לטהרם בכור הגלות, שעל ידי 
הגלות כללות האומה נטהרת ונצטרפת בסוד הגלות, והטומאה הנדבקת בהם בעון חילול התורה 
בא&quot;י, מתעכל ומתבטל מעט מעט,ובעת הגאולה יתבררו ויתלבנו בענין שיצאו טהורים ככסף 
הצרוף. וזמש&quot;ל:
מעין ה - נהר יב
נהר יב - בביאור סוד הגלות:
הענין אחר שהדרך להשגת תכלית האדם בבריאתו, הוא בהיות חומרו וכל כחותיו נשמעים אל 
השכל ולעבוד עבודתו ולא ימרה פיו, כי בזה הדרך יושג השלימות והתכלית, הנה נתחייב כי 
זאת התכונה נקנית לעם הישראלי בכללו בהיותם בגלות, וזה שהגלות הוא מחליש החומר 
באופן היותר שלם שבפנים, והענין שקיום החומר ר&quot;ל תגבורת כחותיו, הוא בהמציא לאדם 
הדברים המחזיקים הנפש החיונית, כגון הכבוד והשררה והנצחון כי בזה תתחזק ותתגבר הרוח 
החיוני וכחותיו, והנה הגלות מקנה הפך הדברים האלו כי הוא מקנה לישראל הקלון והבוז 
תחת הכבוד ובזה תחלש הרוח החיוני, וגם כן הדברים המחזיקים הנפש הצומחת הם בהיות 


לאדם זרע דגן תירוש ויצהר לרוב, והנה בגלות ישראל בערום ובחוסר כל, וזהו כוונת אמרו 
יתברך תחת אשר לא עבדת את י&quot;י אלהיך בשמחה ובטוב לב וגו&#x27; ועבדת את אויבך וגו&#x27; ירצה 
מה שאמרנו, והענין שישראל סיבת חטאם הוא בהמצא להם המחזיקים הנפש החיונית והם השמחה 
וטוב לבב שהשמחה היא המפרה והמרבה הנפש החיונית והיא נמשכת מן הכבוד והניצוח, וגם 
כן היה להם הדברים המחזיקים הנפש הצומחת והוא אמרו ומרוב כל, ובזה טעו אחר החומר 
ולא עבדו את י&quot;י, וביאר כי בגלות יהיה להם הפך זה מדה כנגד מדה, כי יהיה להם הדברים 
המחלשים הנפש הצומחת והיינו אומרו ועבדת את אויביך וגו&#x27; ברעב ובצמא וגו&#x27;, וג&quot;כ 
המחלישים הנפש החיונית והוא ההכנעה והשפלות והיינו אומרו ונתן עול ברזל וגו&#x27;, וזה 
מה שארז&quot;ל יאה עניותא לישראל כוורדא סומקא לסוסיא חיוורא וכו&#x27;, והכוונה מה שאמרנו 
כי בגלות יחלשו כחות החומר ויגבר השכל. וזמש&quot;ל:
מעין ה - נהר יג


נהר יג - לבאר טעם לעונש הנשמה והרוח:
אין ספק שהנשמה אינה חוטאת מצד עצמה אלא מצד הגוף, אם כן היאך יחמירו על הרוח יותר 
ממה שהחמירו על הגוף, שתהיה נטרדת על עונשה ממקום מנוחתה כנזכר בזוהר תרומה, והיה 
ראוי כיון שהגוף שבת וינפש מעונשו שגם הרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, והטעם נאמר 
שהאש גיהנם אינו שורף ולא מתלהב מצד עצמו, אלא כפי מה שהלהיב האדם עצמו ביצר הרע 
ברבוי או במעט, אמנם יתעכב האש הזה כל זמן שסיבתו קיים דהיינו הגוף הנלהב באש יצר 
הרע לעבירה, אבל אחר שהבשר כלה אין כח בגיהנם להלהיב, שהרי מה שהשפיע הבשר הזה כבר 
כלה כיון שכלה הבשר. והענין שכל מין נתפס במינו, והאדם מורכב מב&#x27; מינים האחד הוא 
אלהי קדוש דהיינו רוח אלהים אשר בקרבו, והמין השני הוא טמא מטונף והוא החומר שבו 
הוא משכן הנחש, ואין הנחש נכנס אל הרוח אלא מפאת הגוף ושם מטעהו לרדוף אחר הגשמיות, 
ודרך שהנחש תופס בו להחטיאו הוא הדרך ממש שתופס בו להענישו, וכל זמן שהבשר הזה קיים 


יש מבוא אל השטן כאן ונכנס אל הרוח דרך הבשר, כלה הבשר אינו שולט בו עוד שאין לו 
דרך לבא שם, ולזה אחר שכלה הבשר נשאר עתה הרוח אל גזירת מעשיו, אם יעניש אם יכנס אם 
ידחה:
והנה השכר יחלק עתה לג&#x27; חלקים, יש צדיק שמעשיו טובים ונענש על מיעוט עוניו, וסבל, 
עונשו ונשמתו בג&quot;ע של מטה, והגיע עונת הנשמה לעלות והרוח יוצא מגיהנם נקי וטהור 
אחרי הכבס אותו, ומיד צדיקים יוצאים לקראתו אותם שהם בני גילו, ומקבלים רוחו אל ג&quot;ע 
תחתון בכמה מיני שמחות, וכן מקבלים נשמתו כשהיא עתה עולה מג&quot;ע של מטה לג&quot;ע של מעלה, 
ועדיין טובלת היא בעליותה בנהר דינור מחלאת הגוף. ויש צדיק שבזולת עונש גיהנם, 
מענישין אותו שידחה מג&quot;ע כך ימים או כך שעות. ויש רשע שנתחייב כלייה ואין לו טובה 
אלא שרוחו נשרף ונעשה אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, והכוונה שאין זוכה אל מדרגות 
הקדושה אלא למדריגת אפר שאינו עושה פירות, דהיינו הקליפה דקה תחת כפות רגלי ודאי 


שהיא קליפה חיצונה ושם נקשרת ואינה נקשרת, ואפילו במדריגת אפר יש בחינות וזה אל 
הרוח, כי הנפש היא נכרתת מכל וכל. וזמש&quot;ל:
מעין ה - נהר יד
נהר יד - לבאר סוד הכרת והגלגול וסוד גיהנם:
הענין כי כל העניינים הנמשכים מן הספירות העליונות, כולם מושרשות בספירות לא 
במציאותם למטה אלא בבחינת רוחניותם ודקותם למעלה, ולזה כל זיווג וזיווג כאשר יעורר 
אור הספירות להוליד הנשמות הנה מציאותם מושרש בספירות העליונות, בחכמה הם במחשבה 
ר&quot;ל הויות מחשביות רוחניות, ובבינה הם במעשה כי משם סוד אצילות הנשמה להתפשט למטה, 
תתפשט עד סוד זכר ונקבה כמבואר במקום אחר. ועתה כאשר הנשמה תתנהג בהנהגה רעה דהיינו 
שתדבק בחיצונים ותטמא עצמה, מיד הספירות העליונות נפגמות, מפני שכאשר הנשמה תדבק 
ברע ישלוט הרע שנדבק בה וישתרש בתוכיות העליון, ויעורר שם סוד חושך ופגם וסילוק אור 
החיים משם, והרי הספירה פגומה בחושך זה ושחרות זה, שהוא סילוק ההשגחה העליונה וחיי 


הספירות אור המתלבש בהם, וכיון שנחשך שם מיד הדינים שם, וכיון שהדינים שם מיד 
החיצונים שם, שכל אחיזתם אינה אלא בגבורות, וזה הפגם הנזכר תמיד בכל מקום, וכל זמן 
שהנשמה נפגמת שאינו זוכה אל הקודש דהיינו שתהיה נבדלת מן החיצונים ונכנסת אל הקודש, 
הפגם הזה בספירות:
לכן היתה העצה העליונה לתקן הענין הזה, על ידי השפיע הדינים ההם על האדם ואלו 
הדינים יושפעו על האדם בגיהנם ויהיה נידון, לא מפני זה יתוקן פגם הספירות מכל וכל, 
מפני שהפגם לא יתוקן אלא על ידי שתתלבש הנשמה בגוף ושם יאכל פרי מעשיו והדינים ההם, 
והוא מעכל ומתקן הספירות על ידי ב&#x27; ענינים, הא&#x27; ע&quot;י הדינים הנשפעים עליו בעוני, 
בקצרות שנים, במיעוט בנים, עד ירצה עוונו והוא מתנהג בחסידות, ומתוך שלא קיים התורה 
מעושר מקיימו מעוני, ובזה ירצה הספירות העליונות ויתוקנם, ולזה יהיה סוד טורח 
הגלגולים, מפני שהוא נוגע בכבוד גבוה, ותיקון עליון זה דרך כלל למציאות הפגם:


אמנם דרך פרט הספירות הנפגמות ממש תתגלגל עם הנשמה לפי מה שיהיה בחינת אדם בנשמתו, 
אם הוא מן הבינה או מן החכמה, ויתגלגל גילגול ראשון בחסד או שני בגבורה או שלישי 
בת&quot;ת, כך ממש תתפשט ותתגלגל החכמה או הבינה אל הספירות האלו להשפיע שם סוד הפגם 
ההוא ולתקן המעוות לבסם המר, וימשך גלגול הספירות בספירות כדי לתקן להשפיע סוד הפגם 
ההוא והדינים בספירה ההיא, כדי שתהיה נתקנת הפגם ההוא בספירה האחרת, המשל בזה היה 
גלגולו בחסד ופגם שם ונתגלגל בגבורה, והנה החסד ירד אל הגבורה משם תתגלגל וישפיע 
הפגם אשר בה עד יתוקן עניינה שם, זה כלל מציאות הגלגול וטעמו כנזכר בתיקונים. 
והמפתח לכל כי כפי שיעור מקום חציבת הנשמה ואצילותה מן הספירות העליונות, כך שיעור 
הפגם שפוגם, מפני שהפגם תלוי בהשרשת הנשמה שם כנזכר. וזמש&quot;ל:
מעין ה - נהר טו
נהר טו - לבאר מהות כרת הנפש:


</div>
