ונטהרת ונכשרת ע"י שתקנוה ונעשית עולה ויורד כנחש: ונודע היות סוד הבדיקה מג' רוחות שהם י"ב בדיקות בסוד י"ב כחות טמאים, שמצדם לישמעאל י"ב נשיאים יוליד, וצריך בדיקה מג' רוחות כדי שיהיה סכין דהיינו חרב נקי וטהור מג' רוחות, ג' אבות שהם מימין מישמעאל, ומשמאל מעשו, ומאמצע מערב רב, ואחרי טהרתו יכשר הבשר. וטעם שחיטת ב' סימנים קנה והוושט בבהמה, הטעם הוא שהאדם מסמן מה שמוציא מפיו ומה שמכניס לפיו, ולטהרת הרשע צריך להענישו בב' סימנים דהיינו על עמל פיו באכילת האיסור, והיותו מדבר המגונה, לכך יענש בשתיהם וע"י העונש הזה נטהר לאכילה, להיותו חלק האבר כנזכר בדרוש הקודם לזה, וכל עוד שלא שחט רוב שנים לא נטהר. אמנם בעוף אינם מתגלגלים אלא על א', ובסימן א' יספיק ויקבל עונשו ותטהר לאכילה: ובטעם ה' דברים המפסידים את השחיטה נאמר, כי שהייה שהנפש שוהה לעלות מפני עיכוב שיש לה עדיין בקליפות ופסולה. חלדה כיוצא בה שהרי היא טמאה כחולדה זו שהיא מסתרת עצמה
מן החיצונים ואינה יכולה, וטמאה היא ובשרה פסול. דרסה שהיא דרוסה מהנכרי וטמאה היא. והגרמה שהיא יורדת דרך מעלות מות ודרכי שאול צעדיה יתמוכו. ועיקור שהיא קשה מן הכל שנעקרה מן הקודש ולא תשוב עוד לראות אור. ומפני שהסכין פגום הפוגמת הנפש ושוהה ואינה עולה למעלה מיד, וכן מחליד אותה אל תוך הקליפות, וכן דורסת אותה, וכן מורידה לשאול, וכן עוקרת אותה מן הקודש. אבל סכין כשר מוליך ומביא מוליכה הנשמה אל הקודש ומביאה באדם אח"כ בגלגול כשר, וזה שלא כן טמאה היא הנפש הזאת, ולא תקרב ותצא החוצה. וזמש"ל: מעין ה - נהר לג נהר לג - לבאר סוד יסורי תלמידי חכמים, ומזונם: הענין הוא כי כל שהוא משכן לרוחני יש לו בגשם חלק יותר מועט, והעד הר הבית רוחניותו מעט בערך המקדש בעצמו, והעזרות רוחניותם מעט בערך ההיכל, וההיכל רוחניותו מעט בערך קודש הקדשים, וקודש הקדשים אין רוחניותם כרוחניות הארון. וכן הוא ארץ ישראל לערך
העולם כולו, מפני שכל מה שתאחז ברוחניות ימעט גשמיותו. ולזה ת"ח מזונם בגשם מעט, אמנם רוחניות השורה במזון ת"ח אינו כרוחניות השורה במזון שאר בני העולם, כי מזון בני העולם יש בו רוחניות להתפרנס אבל מעט, אמנם מזון ת"ח מעט הכמות ורב האיכות. וזמש"ל: מעין ה - נהר לד נהר לד - לבאר טעם העונש לעבירות לישראל ולא לא"ה: הענין כי הדברים שאסרה התורה הם דברים מזיקים לנפש ומעכירים אותה הרבה מאד, אמנם לא יהיה זה אלא לנפש הקדושה שהיא ממוחא דאילנא, כי הקליפות וכל כחותם מזיקים לה מפני שהיא תערובות מין בשאינו מינו, אמנם נשמת שאר העמים שהם מהקליפות אין אותם שקצים ורמשים מזיקים אותם מפני שהם מין במינו אינו חוצץ, וזה טעם כרת בחלב ושאר העריות לישראל, ולא לגוים. וזמש"ל: מעין ה - נהר לה נהר לה - לבאר סוד הגלות וידיעת הקץ: הענין כי העולם הנמצא ברא הקדוש ברוך הוא ברום המעלות בעת בריאותו, וקשרו ע"י אדה"ר
ממש באלוהותו, והיינו המדה האחרונה שהיא השכינה, ובחטא אדם הראשון ירד כל המציאות כולה ושכינה עמו ירידה גדולה, שנתגשם כל המציאות וקבל הפסד גדול ולבשה לבוש החיצונים, ושלטו קללות בכל השפלים התחתונים, ולא נתקן זה עד עמדו ישראל על הר סיני לקבלת התורה, ובמעשה העגל נתקלקל, וכן היה העולם מתתקן ומתקלקל פעם אחר פעם עד בנין בית המקדש, ובאותה שעה עמד העולם על תיקון היפה ולא כבתחלה רק על רום המעלה מה שלא חזר כך מעולם, ומאז ועד עתה והתחיל העולם ושכינה עמו לרדת דרך מורד הקליפות, והקליפות שולטות ואין לך יום שאין בו קללה יותר מחבירו, מפני שבכל יום יורד מדריגה ממדריגות החיצונים, וכל מדריגה שהיא למטה היא קשה יותר ממדריגה של מעלה, והיינו סוכת דוד הנופלת, שלעולם נופלת ויורדת, וקץ הגאולה תלוי בירידתה, וככלותה לרדת מיד תעלה בבת א' ולכן מי שיודע ויבין בעמקי תהום רבא שהיא משכן החיצונים וספירותיו
והיכליו הטמאות, משם ידע סוד הגאולה, כי יראה ירידת השכינה והמקום שהיא עומדת, וכמה מדריגות נשאר לה עד ירידתה, וכמה יורדת בכל יום, ומזה ידע ויבין עמקי סוד הגלות והגאולה דהא בהא תליא. וזמש"ל: מעין ה - נהר לו נהר לו - לבאר סוד חבלי משיח: הענין כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פי' הזוהר. וכאשר יהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך הפסולת, ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל, אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצותם ותפלתם ע"ד הסוד בטהרה ובנקיות, אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות, ואלו אינם צריכין לעת הגאולה לנסותם, מפני שהנסיון הוא לאותם שהם בסוד הפשט, מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה, ששם סביב רשעים יתהלכון, וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו
בטוב או ברע, אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי עליהם נאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, דהיינו מסטרא דאצילות, ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כאותם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלה סוד התורה בעולם לכל ישראל, ואפילו אותם שלא עסקו ע"ד הסוד, אחר שעסקו בתורה לזה ישיגו דרך הסוד אח"כ: וב' אלו הכיתות לעתיד לבא יתעסקו בדיני התורה ע"ד הסוד, בפירוש המשניות והמצות ע"ד הנסתר בטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא, מפני שהם יתפרנסו מהמן מעץ החיים, ואינם צריכים לאיסור והיתר טמא וטהור וכיוצא, ולא ח"ו שיתבטל התורה והתלמוד ח"ו, אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם, ודאי שלא היו צריכין לדיני בשר בחלב, וגם לדיני חלב ודם, ולא דיני שחיטה ובדיקה, ועד"ז כל דיני איסור והיתר, וכן אם לא ימותו, ולא ימצאו ביניהם שרצים ונבילות, ולא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכ"ש שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדות בזוב וכיוצא,
ועד"ז לעתיד שיתפרנסו מהמן מעץ החיים, אמנם עם הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם, מעץ הדעת טוב ורע, להם יצטרכו כל דיני התורה כפשוטן, ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיא נדה, וכיוצא לשאר דינים. וזמש"ל: מעין ה - נהר לז נהר לז - לבאר סוד חבלי המשיח, וסוד בעתה אחישנה: הענין שהגאולה יש לה ב' עתות, בעתה דהיינו שיהיה הגאולה לישראל בנחת עת לשחוק, ולא יזכו אלא כשרים שבהם, וימית המשיח כל החוטאים, ולא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש שילחץ עתה שיחלץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כל החייבים, והיינו שתרבה הצרה אשר כמוהו לא נהיתה, שאין לישראל אז כי אם גוייתם מרוב עוני, ותרבה הבכיה, ויתרככו הלבבות הקשות מרוב הצער, והיינו שכבר לא נשאר הבטחה אלא בבורא, כי פעמים הרבה יתעורר הבכייה על צרת ענין א', ואם הם בנחת מצרת הלחם, או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המות. או הם בצרת המות, והם בנחת מצרת העוני וכיוצא, והיינו משגב לעתות בצרה:
אמנם צרה זו שתהיה להם אז היא כוללת כל הצרות יחד עד שאין שום נחת משום בחינה, דהיינו בכייה דדלות אין לחם ושמלה, ואין נחת, ואין מושב, ואין בית, ואין עיר, ואין כסות בקרה , אלא כל אחד ואחד אין לו אלא גוייתו מצר מהשביה ומהמיתה ומהחרב, שהקדוש ברוך הוא מחליף להם מיתה בעוני, ולכן לא ימות המשיח , והיינו מ"ה ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמים, כעין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר ויצא אל המדבר, ממש דומה בדומה כך יהיו צרתן של ישראל, וכולם נפוצים על פני המדבר, שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא היה כצער הזה, עד שיתגלה שם משה רבע"ה לישראל שיחיה ויבכה עמם בצרתם, כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל, ושם ימנו ישראל מ"ה ימים כנגד מדת משה רבינו כנגד שם מ"ה, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר שרשים מלוחים, אז ישובו שם כולם בתשובה: ומי שלא יסבול ויאמר נתנה ראש, ילך אל האומות ויכלה עמהם, והשאר יצטרפו בצער ההוא
כל א' כפי שיעור עוונו, והצדיק יתברך השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו, והבינוני ישוב, והרשע נדחה או ישוב ויצטער, ואין כח ביד מרע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכייה והתשובה שם, ומיד יקומו מתי מדבר, ותצמח גאולה, ותקום שכינה מעפרה, שתחלת נפילתה היתה מעת שמתו דור המדבר, ויהיה דור יובל דור גאולה וחירות, ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי, ותבא עמהם שכינה ותשרה במקדש, ויבאו דגלים כימי צאתם ממצרים, ואז יאחז הקדוש ברוך הוא בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, ועכ"ז אין להם כי אם גוייתם, ואח"כ יעשרו עושר גדול מביזת גוג מגוג שימצאו, ועכ"ז אין להם שמחה אלא בי"י, כדכתיב זה היום עשה י"י נגילה ונשמחה בו, אכי"ר. וזמש"ל: מעין ה - נהר לח נהר לח - לבאר סוד הגאולה, וסוד בעתה אחישנה: הענין שהגאולה תהיה בעזה"י בסוד שמאל דוחה, דהיינו מאריכין בגלות עוד ו' חדשים, מתשרי שמאל דוחה עד ניסן, וימין מקרבת, כי בו' חדשים אלו יהיו בעוני ובצרה וצרוף
כנ"ל, עד שישובו כולם ויהיו כל ישראל זוכים לגאולה, על ידי היסורים והצרות והעוני, לעת בוקר, כאמור והשארתי בכם עם עני ודל וחסו בשם י"י, והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה ימעטו ח"ו, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהן של ישראל, ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול, ואין זה הכוונה אלא שישובו ויזכו כולם, כי אם יתמעטו ח"ו יתמעט סוד עליון שהם רוב ישראל, וברוב עם הדרת מלך, שהוא סוד גלגול הנשמות ס' רבוא, ויעמוד העולם עד מלאת עד הגאולה ולא יפחתו משיעורם, ואם ח"ו יתמעטו וישאר א' מעיר ושנים ממשפחה ימעט כבוד גבוה, שאין לך עולם פחות מס' רבוא, ויתמעטו המקורות אם יתמעטו הנשמות, ויצטרכו גלגולים, אמנם אם יצטרפו בחיים ימעט צורך גלגול, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבה מקורות השפע. וזמש"ל: מעין ה - נהר לט נהר לט - ועתה נבאר ענין שכר טוב לאדם בג"ע: והנה בענין זה של גן עדן יש לחקור, שבמקום א' בזוהר נראה שהנשמה מקדמת אל פתח מערת
המכפלה. ובמקום אחר נראה שהיא מקדמת לפתח היכל לבנת הספיר, ומשם נדחית לגיהנם רוחני, או נכנס מיד. ובמקום אחר נראה שהיא נכנסת בגן עדן של מטה ולובשת לבוש הרוח, עד שבא הרוח ותתלבש לבושו והיא תעלה משם אל ג"ע של מעלה, דרך העמוד האמצעי וכו'. וא"כ מה הם החלוקים האלו: ותחלה נדבר בנשמה הטהורה וברה, שהרי היא בצאתה מן הגוף תדבק בשכינה, אבל אין עלייתה מיד מכאן לג"ע העליון, ואל תשיבני מפרטים, אמנם הכלל הוא הדרך הזה, והוא שהאדם ממעשיו יעשה ג' לבושים, הא' מהמצות המעשיות הגשמיות הנעשות מתנועת הגוף, מאותו המציאות הגשמי יעשה לבוש בעשיה הרוחנית הנמצאת בעה"ז, והיא רשות סנדלפון שהוא שליט בעולם הגשמי, שעליו נאמר והנה אופן א' בארץ אצל החיות, בענין שרוחניות הנפש לעוה"ז, וממציאות זה הוא הנפש הרוחניות בדקות העליון, ויש לה מדור במציאות רוחניותו כאשר יתבאר בס"ד, ומיד הנשמה בצאתה מן הגוף ילבש לבוש הזה ויכנוס בו אל מדור הנפשות
ויתהלך בו כאשר יתהלך בעוד שהנפש והרוח מתקנים עצמם אל הכניסה אל מקומם, ותחלה יתוקן הנשמה לכל מפני דקותה שאין חשבונה למטה, אלא יתן חשבון ותתן הנשמה עצמה אל ערך הרוחניות הזה, ותתעכב שם עד בוא הרוח שהוא ג"כ מקדים אל הלבוש הזה לכנוס דרך שער הכניסה דרך העשייה, ואחר שהרוח נטהר ובא לו אל העשייה הזאת מיד הנשמה פושטת הלבוש הנזכר ותתעלה לג"ע תחתון, ושם בפתח ג"ע פושט הלבוש הזה שהוא בעשייה ונשאר אל הרוח ומתלבש בו, והנשמה לובשת לבוש שני אשר הוא ממעשה התחתונים, ורוחניות המצות לא רוחניות עליון אלא בינוני מעין הרוח, מהרהורי לב במעשה המצות ודיבור התורה וכיוצא: ועתה הרוח במדור הנפש, והנשמה במדור הרוח, והנפש עדיין נעה ונדה, נחה הנפש שכבר נתעכל הבשר ונח מדין קבר, מיד נפש מקדים אל לבושה, והרוח פושטו בפתח ג"ע תחתון ונותנו אל נפש בעשייה, והרוח מקדים אל ג"ע התחתון אשר תחת ממשלת מטטרו"ן, ונשמה
פושטת הלבוש ההיא ומתעלות בדרך נעלם להתעלות אל הרקיע שעל הגן שהוא סוד היכל לבנת הספיר, ויכנס דרך ההיכלות וילביש לבוש האמיתי ע"י צדקי"אל, והיינו דכתיב מעיל צדקה יעטני, והגוף נח מדינו, והנפש לובש לבוש הרוח בעוה"ז ומחליץ העצמות בקבר וע"ז נאמר שהנפשות פוקדת הקברות ממש, נכנסות אל תוך הקבר ומחליצין העצמות מחליצות הלבוש ההוא וע"ז נאמר ועצמותיך יחליץ, ולפעמים יתקשרו שלשתן יחד כנזכר בזוהר, וזמש"ל: מעין ה - נהר מ נהר מ - בביאור מציאות מנוחות הנפשות: והיינו בסוד העה"ז בנפש אשר בו ר"ל העולם הזה גשמי, ויש לו רוחניות מתלבש בתוכו ולא ניתן רשות אל העין לראותו, אמנם החכמים הצדיקים הקדמונים היו יודעים להזדכך והיו הם נכנסים אל המדריגה ההיא בחיים לשאול צרכיהם, והיינו מ"ש בגמרא דשמואל הלך לחצר מות כדאיתא במסכת ברכות פרק מי שמתו, ואפשר שהיו נכנסים ע"י איזה סגולה, או ע"י שם, או ע"י צדקתם, כיון שהולכים לבית קברותם נראה אליהם הענין ההוא, וכבר אמרו מי שנוטל
עפר זיבולא קדמאה מחפירת הקבר ויחזיקנו בידו עד שיביאו המת לקברו, יתראו אליו כל שמתו תוך י"ב חדש, אמנם אומרים שימות תוך שנתו, ומה שנראה שקפידה גדולה הם מקפידים בענין זה, שהרי שמואל נאמר לו דלעגל אתי וגו': וכן פי' בזוהר בראשית דר' חייא אתעני מ' יום למחמי לר"ש, אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה, בכי ואתעני מ' יום אחרנין, אחזיאו ליה בחזווא לר' שמעון ור' אליעזר בריה, ושם בסוף המאמר אמר שאמר המשיח כשרואה לר' חייא יושב לרגלי ר"ש, אמר מאן יהב הכי בר נש לביש מדא דההוא עלמא, אמר ליה ר"ש דא הוא ר' חייא נהורא דבוצינא דאורייתא, אמר ליה ויתכנש הוא ובנוהי ולהוון ממתיבתא דילך, אמר ר' שמעון זימנא יתייהב ליה, יהבו ליה זימנא ונפיק מתמן מזדעזע וגו', הרי הנכנס שם מוסר עצמו למיתה. אמנם נראה שאפשר לאדם להכניס במדה זו שם, ויוכר הענין שאינו במציאותם מפני שמציאותם נפש, ומציאת זה גוף ונפש, ויש קפידה ומזכירים אותה למיתה, ועכ"ז יש מעשיות אחרים
מעין אלו ואין בהם סכנה כאשר נבאר: והנה אלו הצדיקים עומדים בעוה"ז ועולים למתיבתא דרקיע, וכך פירשו בגמרא כששאל שמואל על אביו, אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיעא, וכן לוי בגין דחלש דעתיה דר' אפס דלא מעלי ליה למתיבתא דרקיע כמו שמפרש שם, ואח"כ ירד ממתיבתא דרקיע אבוה דשמואל כדפי' שם אדהכי והכי אתי אבוה, וכן בזוהר פרשת בראשית בעובדא דר' חייא קאמר אדהכי חמי כמה גדפין רברבין עילאין, וסליקו עליהו דר' שמעון ורבי אליעזר בריה, וסליקו למתיבתא דרקיע וכל אינון גדפין הוו מחכאן להו, חמי דמתהדרין ומתחדשין בזיון ונהירו יתיר מנהירו דשמשא, הרי מכל זה שישיבות אלו למטה בעולם הזה, בסוד נפש העשייה רוחניות העולם, ומתיבתא דרקיע היינו סוד הרוח עצמו העומד בג"ע של מעלה בעולם היצירה, ושם מתבארים הדברים יותר, והנפש עולה לשאוב מן הרוח כעין שהלבנה מאירה מן השמש, והיינו שהרוח בבחינת הת"ת והנפש בבחינת המלכות, לכך מאיר זה מזה, כענין השרשים כן ענין
הענפים, ולזה המאמר שאמר ר' שמעון מאיר וגו', אמנם בשמואל לא אמר שהיה אביו עולה ע"י כנפים, ואפשר שהיא מעלה בפני עצמה לעלות בכנפים שהם מלאכים, דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו', ואפשר שלא נתגלו לשמואל. וזמש"ל: מעין ה - נהר מא נהר מא - לבאר ענין הנפשות אם יש להם שעשוע כעין שיש אל הרוחות בחצות: ונראה בפירוש בפרשת בלק שהנפשות פוקדת קברם בתחילת הלילה, שהיו באים לר' שמעון ב' צדיקים לדבר עמו כל היום, ובתחלת הלילה לא היו יכולים לדבר עמו מפני שהיה זמן פקידת קברם. ובפ' בראשית נראה בפירוש שכאשר נטה השמש להעריב ראו ושמעו שהיו אומרים בני אלהין קדישין, אינון דאתבדרין ביני חיא דעלמא, אינון בוצינין ביני מתיבתא, אתכנשו לדוכתייהו, לאשתעשע במאריהון דאורייתא. עוד שמעו קול שני שאמר טינרין תקיפין פטישין רמאין, הא מארי דגוונין מרקמא בציורין, קם על אצטוונא עולו ואתכנשו, בההוא שעתא שמעו קול ענפין דאילנין רב ושליט ותקיף והוו אמרי קול י"י שובר ארזים, הנה ג' קולות
אלו מוכחין שהיה עת מעריב עת שעשוע, וזה אי אפשר אל הרוחות שעת שעשועים בחצות הלילה, ועוד לא שייך אינון דמתבדרין ביני חיא דהאי עלמא אלא דוקא בנפשות שהם הקרובים אל בני אדם, ועוד דאתיא האי כהאיך דאמרן דפקדין לקברי בתחלת הלילה, ואפילו שנאמר שיהיו הרוחות פוקדות בתחלת הלילה הקברות, יצא לנו שיש שעשוע אל הנפשות, שא"א שיהיו הרוחות פוקדים הקברות אלא באמצעות הנפשות, א"כ שעשוע הנפשות הוא אף אם יהנו בו הרוחות. וזמש"ל: מעין ה - נהר מב נהר מב - לבאר מנוחת הרוח: הענין שהרוחות מנוחתם בג"ע התחתון, והנשמות בגן עדן העליון, וכמו שביארנו שהרקיע שעל הנפשות הוא מקום מושב הרוחות, כך ממש הרקיע שעל ג"ע התחתון הוא מקום מושב הנשמות, וכמו שהם עולות הנפשות אל מקום הרוחות במתיבתא דרקיעא, כך הרוחות עולות