# ספר חסד לאברהם — קטע 40

[קריאה בקורא](/reader/kabala-968fe7d214a9/1/40/)

<div lang="he" dir="rtl">

מקבל מהיכל עליון, נמצאו להם לשרים אלו האוצרות לתת מהם לאומות, ולזה אין בשום גבול 
וגבול בח&quot;ל אלא כפי המבט של אותו הכוכב השולט עליו, אמנם משאר הככבים הצפונים או 
הדרומיים שאינם עוברים על אותו גבול לעולם אין להם, מפני שאין השר יכול לכנוס בגבול 
שר פלוני, מפני שנוטה מגבולו צפון או דרום, א&quot;כ לא יכול להתמזג בככב ההוא לעולם, 
ולכן לא ימצא בגבולו ענין פלוני מעשבים, ומתכות, ומיני צמחים, וכיוצא מן המעדנים. 
אמנם א&quot;י שהיא נשפעת מן המקור כתיב לא תחסר כל בה, שהמקור נשפע למזלות כנזכר. והנה 
לא יתבטל כח המזל אלא מידי עברו בחתיכת הרקיע שכנגד חתיכת א&quot;י, דהיינו ת&#x27; פרסה על 
ת&#x27; פרסה, ובהיותו שם נופל כחו וכאשר יעבור ויכנוס אל גבול העמים ידלק ויתלהב כחו, 
וזה הענין קרוב מאד אל הטבע שיקרא המזל נופל בבור לפעמים לסיבות, ואין לך סיבה 
גדולה מזה:
ועתה נמצא שעם היות שהמזלות יונקת מפתח היכל לבנת הספיר מההיכלות כדפי&#x27;, וכנזכר 


בפרשת תרומה, סוף סוף שליטתם הוא נוכח הכתרים החיצונים וההיכלות, וניתן להם השפע 
להתמזג בההנהגה חיצוניות לשלוט, וכאשר יתבטל כח החיצוני ויכנע יגבר במזל קבלת שפעו 
מן הקודש לבד, וכאשר יגבר החיצוני ימזיג כחו בכח המזל ויחלש כח הקדושה ח&quot;ו שנשפע 
במזל, ולפעמים ישלוט החיצוני בעצם ויחלק שפע המזל ברצונו ובהנהגתו, וזהו שליטת 
החיצוני וסוד ע&quot;ז מקדם שהיו מתנהגין בטלסמאות ובקטורת עבודות זרות להוריד כח אלו 
הככבים והמזלות, יהיה הענין מצד שליטת הכתרים העליונים החיצונים והיכליהן על המזלות 
והככבים כנזכר, ונתבאר ענין ההנהגות בארץ ובחו&quot;ל. אמנם יקשה עתה שאלו העובדים 
עבודות אלו בח&quot;ל ניחא, אלא בא&quot;י שאין שליטה אלא בחוץ מאי אהני להו, וי&quot;ל שהיו 
מכחישין פמליא של מעלה ומשליטין הרקיעים והחיצונים גם בעברם בארץ ישראל ומכחישין כח 
ההיכלות הקדושים, וזה פגם גדול שהיו גורמין בארץ עד שגרשן בגלות. וזמש&quot;ל:


מעין ו - נהר ג
נהר ג - לבאר הנהגת ישראל והאומות:
הענין להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים, והיות ההנהגה הזאת שהיא הנהגת 
השמים מבולבלת, פעמים היא תחת שליטה העליונה, כך ממש היא הנהגת הגוף, שההנהגה הזאת 
הנזכרת תמצא אל כל החיים בין מן האומות בין בישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת 
בריאת האדם אין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם, רק שישראל יגבר בהם קדושה עליונה ויקדשם, 
ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת ההולדה, לכך ילבש בחיים האלו הקדושה, והגוי ילבש בהם 
טומאה, אמנם אל היותר הגוי והישראלי בחיים אלו כל בני אדם שוים, אמנם ישתנו בסוד 
שתי בחינת ההנהגות הנז&#x27;, כי הגוי תחת שליטת השרים החיצונים ושואב חיים הנזכרים בעת 
שהטומאה מתפשטת, וישראל שואב בעת קדושת האדם בחיים הנזכרים, כעין ממש שליטת הקדושה 
העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים נכנעים, וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשה בני 
אדם, אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהה ההנגה הזאת נמסרת אל הקדושים, ואם ח&quot;ו 


מקלקלים מעשיהם נמסרות אל החיצונים, כך הוא האדם ממש, בהיותו מגביר צד הטומאה יתן 
ההנהגה אל החוץ, ובהיותו מגביר קדושה שבו שהם הנפש הקדושה ושאר הפרטים יתן ההנהגה 
זו כולו אל הקודש, ויתקדש. וזמש&quot;ל:
מעין ו - נהר ד
נהר ד - לבאר סוד נפש הגר ועמון ומואב:
הענין דע כי כבר נודע בכל הזוהר, שאין נפש הגר ממעלות נפשות ישראל, ולזה נקרא גר 
צדק לפי שאינו נכנס אלא למדת צדק, ונראה שאין תופש אלא במדת נפש, אבל רוח ונשמה אין 
בו, וכן כשבא לפרש מדרגת ההיכלות בגן עדן מפרש שמדריגת הגרים היכל ראשון שהם נגד 
מדת המלכות, אמנם אם פשוטן של דברים שאין להם נשמה כלל אלא נפש, א&quot;כ למה יהיו בסוד 
ג&quot;ע תחתון, שהרי ג&quot;ע תחתון מדור לרוחות ולא לנפשות, ואם אין להם רוח מנין להם לכנוס 
לגן עדן אפילו שיהיה תחתון:
לכן נראה שבלי ספק שהם זוכים אל נפש רוח נשמה, וכולם מצד המלכות, ות&quot;ת ובינה 
שבמלכות, והנה מציאות הנפשות ורוחות ונשמות תלוי כפי זמן הזיווג העליון, ותמיד הוא 


מתייחד אפילו ביום מר ונעשה מהייחוד נפש רוח ונשמה, וכאשר יהיו ימי הרעה שהם בין 
המצרים, הנה יהיה הייחוד כפי בחינות תגבורת ההנהגה בעולם, ולפי מה שבני אדם חוטאים 
ולפעמים שכינה מתלבשת בחוץ מצד הפגם, ועם כל זה תעשה ייחוד, ואז אותם הנשמות גרועות 
מאד מאד ולא יש (ב)הם כח להתעלות ולהתקשר בסוד המדות העליונות, בענין שלא עלתה 
הנשמה הזאת להיותה בסוד עולם הזכר, יהיה מצד עולם הנקבה, ויהיה לגרים, וכאשר תטיב 
ותזכה תעלה במעלת נפש רוח נשמה בסוד היכל ראשון וחופה ראשונה ששם שורשה. ומעתה יש 
גרים שהם גרים גרועים אפילו בזמן גרותם, כגון עמוני ומואבי מצרי ואדומי אלו אינם 
יכולים לזכות להם נפש אפילו מבחינה זו, שהרי אסורים לבא בקהל, אמנם יש בחינות עוד 
במדת המלכות שהם בחינת קדושות בה, אבל בבחינות זרות שאינם פנימיות, לכך אלו זוכים 
אל אותם הנפשות. וזמש&quot;ל:
מעין ו - נהר ה
נהר ה - לבאר סוד נשמות חיצוניות וערב רב:


הנשמות החיצוניות הם ממש נשמות מלילי&quot;ת וסמ&quot;אל, והם סוד ערב רב, שהם נשמות עיקרם 
נתנות לשבעים שרים להוליד בנים זרים, ואלו הם העכו&quot;ם, אמנם אילו לא חטא אדם לא היו 
ראויות להתגלגל בבני אדם מפני שאין להם לחיצונים חלק בשיעור קומת האדם, אמנם כשחטא 
אדה&quot;ר הטיל נחש זוהמא בחוה נשמה רעה מכשכשת במעיה, וכשבא אדם הראשון על חוה הגשים 
וברא גוף לאותה הנשמה הטמאה ונולד קין, אמת שהיו בו ניצוצות טובות מפני אדם וחוה 
שהולידוהו והם מצד הקדושה, ולזה יצא ממנו צד טוב כדכתיב קניתי איש את י&quot;י, שראה 
תיקונו בחבר הקני נפרד מקין הטוב ההוא ונתגייר אמנם צד הנשמה הרעה, ולכך משם נטלו 
חוזק אלו החיצונים להתגשם בגוף ולהיות להם חלק באדם, ואלו הם נשמות בישראל, לפעמים 
ע&quot;י הזיווג המכוער בני ט&#x27; מדות וכיוצא, ואלו הם רובם רעה, והם אחריתם לרעה שעוזבים 
אביהם ואמם הקדושים, והולכים לאב ואם הטמאים והם משתמדים , ואלו הם הנולדים לריק 


ולבהלה ונעשים בנים לנכרית לילי&quot;ת הרשעה, ואלו הם בנים זרים כולם לרעה, ועכ&quot;ז יש 
בהם צד טוב לפעמים, ולזה יתגלגלו ויתגיירו:
דע שכל הנשמות החולפות הכשרות שנשתלחו בעולם עד דור הפלגה, שהיה אז אוצר הנשמות 
פתוח לכל הנולדים, עד דור הפלגה שחלק הקדוש ברוך הוא האומות לשרים, ולא נתן עוד 
נשמה קדושה בבני אדם מפני שהם תחת השרים, אינם שואבים אלא מתחת ידי שריהם מצד 
החיצוניות השולטות עליהם, כי ע&#x27; שרי האומות הם בסוד הקליפה התחתונה, שהם ארבע 
קליפות מלמטה למעלה שהם רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו, היא הד&#x27; הקרובה 
אל הקדושה שבה נאחזים חסידי א&quot;ה, אמנם הג&#x27; קליפות האחרות, שהם ג&#x27; קליפות האגוז 
הקשות, הנה הקליפה הג&#x27; הנקרא אש מתלקחת יש בה ע&#x27; ענפין הנכללים בהם ע&#x27; שרים, והם 
תחתונים למטה שולטים למעלה מגלגלי העולם, והם מחלקים העולם לשבעים חלקים, לשבעים 
גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון חלק ממשלתו כנגד אומתו כמו שנתבאר לעיל, 


כאמורו יצב גבולות עמים, וכה&quot;א כי לבני לוט נתתי את ער וגו&#x27;, והם שואבים מבחינת 
שרשם ואחדותם כ&quot;א בקליפת אש מתלקחת האוחזת ע&#x27; ענפים ונעשים בה כולם כאחד, ובחינה זו 
עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת נשמות מסוד הקליפות ונותנת לע&#x27; 
שרים, וכן השפע, ושופעת לשרים, והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד 
גבול האומה:
והנה מיום שחלק י&quot;י גבול העמים, אין אותה קליפה שהיא שורש לשריהם נוטלת נשמות 
קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא יש להם נשמות מזיווג לילי&quot;ת וסמ&quot;אל שרי הקליפות 
הנזכרים, והם מייחודם עושים נשמות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש 
חיה טמאה לרוב, ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם י&quot;י, והיינו סוד ערב רב אשר בין 
קדושי ישראל ומהם פריצי ישראל, והכל מצדינו שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא 
היתה החיצוניות נכנסת שם, ולפעמים יש נשמות קדושות תחת יד הקליפה ההיא מהם בסוד 


גלגול, ומהם בסוד עשוקים וממזרים וכיוצא, וערבוביא זו היא מצד פגם עונותינו וע&quot;י 
פרצת עם י&quot;י, בחטאם יתערבו הנשמות ערבוביא בישא, כי יצאו עשוקות בעוונם לחוץ כנזכר 
בסבא. וז&quot;ס הגלות כדי לברר וללבן סוד גלגול הנשמות, ולזה כמה מתים קטנים בדורות אלו 
האחרונים יותר משאר דורות בסוד הצירוף והליבון, שיש נשמה שהיא צריכה להתלבן 
ולהתגלגל ד&#x27; פעמים, ויש חמשים, ויש מאה, ויש אלף מיתות, או יסורים קשים, ובזה תלוי 
ענין הנפלים וענין מיתת הקטנים, מה שלא היה כן מקודם בבית ראשון ושני, שהיו ישראל 
רבים לאין תכלית, מפני שעמדו על הטהרה ונתקדשו בביאתם וזיווגם, ולא הוצרכו אל 
הצירוף, וכל ייחודם היה עושה פירות עד שנתקלקלו ונצטרפו ומתו בחורבן כמה וכמה, והכל 
לחמלת האב הרחמן יתברך על בנו לבלתי ידח ממנו נדח. וזמש&quot;ל:
 


המעיין השביעי עין גדי:
ובו כ&quot;ח נהרות:
נהר א - לבאר סוד מי יתן טהור מטמא:
הנה האין סוף יתרחקו ממנו כל גשמות כל רבוי וכל חסרון וכל דין וכיוצא, ואל כולם 
יפול השאלה מהיכן יצא החסר מהיכן יצא הריבוי מהיכן יצא התכלית והגבול ועד&quot;ז לכל 
המציאות, ולא ניצולו משאלות אלו אלא מחייבי הקדמות הכופרים בבריאה יש מאין, אמנם 
עדת י&quot;י המאמינים יש מאין אין להם שאלה בזה כלל מפני שהכל יש מאין, וכמו שהיש יוצא 
מהאין המוחלט כך הטמא מהטהור, שהרי יותר נמנע היש מהאין מיש מהיש עד היותם דברים 
מתחלפים, ושאלת הריבוי ג&quot;כ יותר נמנע הוא להוציא היש מהאין ממה שימנע השנים מהאחד 
או האלף מן מהשנים, ועד&quot;ז ברחנו מהשאלות כולם ולא הכנסנו עצמנו אנחנו המאמינים 
בתיקון הענינים אלא מצד אמיתות הדבר בעצמו:
ועתה נאמר דע כי ההעדר אינו כאשר חשבו בני אדם, שההעדר העדר ואפס ח&quot;ו, אלא האין 
הקודם דהיינו אין סוף לבדו אין מקום לשום העדר, שהרי הוא עצמו והוא כל המציאות ואין 


העדר ח&quot;ו, שהרי לא יחשב העדר אלא כשתצייר היש ותצייר מקום היש והעדרו, אמנם אם 
נצייר הא&quot;ס לבדו הוא הוא ואין זולתו, הרי הוא ממלא כל המציאות ואין ריקות שיהיה בו 
העדר ח&quot;ו, וצייר שיהיה כל המציאות שכל פשוט והוא החשיבות והיש האמיתי שלא יעדר 
לעולם ובו כל מציאות ואינו חסר דבר, ואל יעלה בדעתך לומר שזה השלימות אשר אין בו 
ההעדר שיעדר לעולם ח&quot;ו, שהוא הוא הנמצא הקיים העומד שלעולם לא יעדר ולא נעדר, אמנם 
הלביש והעלים והסתיר עצמותו, והגלים השכל בשכל יותר נגלה בערך עצמותו הקודם, והעומד 
והמאוחר שלא יוסיף ולא יחסר לא קודם מציאות השכל הזה המתמצא והמתחדש הנקרא אין, ולא 
אחר מציאותו כלל הנקרא יש, והנה השכל הזה שהוציא להלביש עצמו אינו מחוצה ממנו שהרי 
לא היה זולתו, אלא הוא ממש כחו הנעלם והנסתר והעומד בעצמו היוצא, והרי זה השכל 
הלבוש הנקרא יש בערך שקודם לא היה ועתה היה, אמנם לא בערך שהיה העדר, שהרי הוא 


וידיעתו אחד, ובזה אתה המעיין יתיישב בלבך כל הספקות והבן. וזמש&quot;ל:
מעין ז - נהר - ב
נהר ב - לבאר מהיכן יצא הגוף והחומר:
הנה שאלה זו שאלוהו החוקרים, ואמרו שמהצורה לא ימשוך חומר ומטעם זה דברו על י&quot;י 
תועה, אמנם הם חשבו שידעו הצורות והחומרים, ולזה הקשו מה שהקשו ולא ידעו ולא יבינו 
בחשיכה יתהלכו, מפני שחשבו שהצורה אינה מורכבת אלא פשוטה שכל ולזה סכלו זה, גם חשבו 
שהשמים גשם חמשי פשוט ובזה יצאו אל מה שיצאו, והנה רז&quot;ל פירשו שהם נקראים שמים שהם 
מאש ומים, ועד&quot;ז חשבו על הנמצאות העליונות שהם פשוטות ולא עמדו על סוד י&quot;י ואינם 
אלא מורכבות, שהנפש והרוח והנשמה הם מורכבות מד&#x27; יסודות רוחניות, כדכתיב מארבע 
הרוחות בואי הרוח, כנזכר פ&#x27; שמות. ולא עוד אלא חיות הקודש הם חיות מורכבות מד&#x27; 
יסודות רוחניים וכל א&#x27; כלולה מכולם, וכן הכסא דהיינו עולם הבריאה יש בו ד&#x27; יסודות 
שהם ד&#x27; עמודי כסא, ויסודי היסודות באצילות, דהיינו חסד מים, גבורה אש, תפארת רוח, 


מלכות עפר, ויש עוד ליסודות אלו שרשים בתוכיות הבינה והם מתעלמים:
ועתה נאמר כי לדרך זה יהיה ענין המציאות מתפשט ומשתלשל מאצילות אל בריאה, ומבריאה 
אל יצירה, ומיצירה אל עשייה, ברצון הרצונות להתפשט הפעולות, ובהיותם משתלשלות הם 
צורה וחומר, כי הנה הא&quot;ס צורה אל האצילות, והאצילות כלים וחומר אל הצורה עליונה דרך 
משל, האצילות צורה אל הבריאה, והבריאה חומר אל האצילות, היצירה חומר אל הבריאה, 
והבריאה צורה אל היצירה, והיצירה צורה אל העשייה, והעשייה חומר אל היצירה, וישתלשלו 
מעילה לעלול מצורה אל צורה, והם חומר לצורה והצורה אל החומר, עד הגיעו העניינים 
ממציאות אל מציאות בכוונה מכוונת בשיעור ובמשקל ובמדה, לכל נמצא ונמצא שיעור 
מציאותו, ומקום עמידתו ועניינו, והכל נמדד מאת המאציל ע&quot;י סוד העצמות וכלים, 
ויתפשטו מן הרצון עליון ויצאו ממנו תחילה מאחדות פשטותו ברצון, ומשם ישתלשל ממציאות 
אל מציאות עד שיגיע אל מקום עמידתו. ואין לך דבר שלא יהיה חומר למה שלמעלה ממנו, 


ואין לך דבר שלא יהיה צורה למה שלמטה ממנו, אלא שאנו בקצה התחתון משיגים אלו 
החמריים התחתונים מתעלמים לנו הצורות העליונות ולכן יקשה להשכלתינו הקושיא הזאת, 
אבל במציאות האמת אין קושיא כלל כנזכר וזמש&quot;ל:
מעין ז - נהר - ג
נהר ג - לבאר סוד מציאות הקליפה:
הענין כי כל העתק שיעתק ההויה ממציאות אל מציאות, יעשה המותר בבוא השינוי מאור אל 
מים וממים אל רקיע. והענין הוא כי הספירות העליונות סדר השתלשלותם מעילה לעלול, 
והעיקר הם חג&quot;ת, והחסד עולה לגבורה, והגבורה לת&quot;ת, ואלו הג&#x27; הם עיקר ויסוד לשאר 
הספירות. והנה בחסד אור דק, ובהתפשט הגבורה יתעבה יותר, כמו המים שהם עבים יותר מן 
האור והם דקים בערך הרקיע המתעבה בתוך המים, ונשאר העכירות שלא נתפשט לא נתעבה, והם 
מים עכורים מותר הרקיע. ובזה תמשיל בדעתך שיתפשט ההנהגה ממציאות האצילות אל מציאות 
הבריאה, ויהיה שם אור מים רקיע, וכל מה שאנו מכנים באצילות כמוהו ממש למטה בבריאה, 


ואח&quot;כ כמו כן נעשה ביצירה, וע&quot;ד זה ימצאו החיצונים מותר, וירד סוד המותר אל החוץ:
והנה מציאותם למעלה אינו מותר חיצוני ממש, אלא מציאות השתרשות שנשתרש, וכמו שנדחה 
כל מציאות ההנהגה ע&quot;י הנאצלים והוצרך לבריאה, כך נדחה ממש סוד השתרשות הזה שאינו 
הגון להתנהג בו סוד הנהגת הדינים וסיומי הגבורות, וכן נדחה הבריאה ג&quot;כ שאין העולם 
הגון להיות נידון בשרשי הגבורות והמותר אשר בכסא, וכן ביצירה עד שירד מציאותם 
מציאות אחר מציאות, עד שהגיע אל סוד מציאותם למטה במקומו אל מקום ששם המותר עושה 
פעולתו דהיינו החיצוני, הרי לפי זה הם באמת על כל תיקון פעולתם במקומם והם מושרשות 
ביצירה, ושורש שרשם בבריאה, ושורש שורש שרשם באצילות, ועתה כאשר יפעלו למטה לא 
יפעלו אלא בהתאחז מציאות במציאות, ושורש בשורש, עד התגברם מצד רום המעלות. וזמש&quot;ל:
מעין ז - נהר - ד
נהר ד - לבאר בענין הקליפות ומהותם:
הענין כמו שהקומה הקדושה עם היות שיש בה אברים פרטים תכלל כולה בארבעה יסודות, 


דהיינו סוד עשר ספירות נכללות בארבעה אותיות, כך ממש הם החיצונים שיעור קומתם 
נכללות בארבעה יסודות, ואלו הם ארבעה קליפות ממש ארבעה יסודות, יסוד המים היינו 
המים הזדונים לחה לבנה, כחה לתת עצלה ותרדמה ולהחטיא בענין זה האדם, והיינו סוד ענן 
גדול. ויסוד האש היינו המרה הממררת העולם במרירותה ושורף העולם באשה, וממנה סוד אש 
גיהנם, והיינו ואש מתלקחת. הג&#x27; יסוד הרוח, רוח סערה באה מן הצפון המסעיר כל העולם 
כולו. הד&#x27; העפר השחור החשך המשחיר היבש הריקן, כאמרו הבור רק אין בו מים, והנה 
ליחות אלו הם שולטות בכל ד&#x27; יסודות שבעולם להרע, וכעין זה הם שולטות באדם, ומשם 
באים לאדם חולאים רעים ונאמנים משליטת אלו על מציאותו, בענין שהם שולטים על כללות 
העולם ועל ישראל בגלותם, על והאדם בחליו, וכן פי&#x27; בתיקונים:
ודע שהקדושה בלי ספק הוא דבר יקר מאד, ובלתי נמצאת לאדם אלא אחר הטורח המרובה, וקלה 
לאבד, שאם יתעורר האדם ברוח קדוש כל ימיו ברגע קטן ירד אל התכלית, והרי דוד אמר כי 


כפשע ביני ובין המות, ירצה שעם היות שהיה אחוז למעלה במדה עליונה, ירד בטלטולו 
והיותו יוצא חוצה עד מדריגה אל הקצה שלא נשאר בינו ובין המות אלא כפשע דבר דק מאד, 
עם היות שעמד בטהרתו. וכן אמר ע&quot;ד אחרת מצד העון כמעט שכנה דומה נפשי, כמעט בטעם 
גדול לא נשאר בינו ובין מדריגה דומה אלא דבר מועט מפני שהקדושה יקרה מאד להמצא וקלה 
מאד להתאבד, ובהפך הוא עד&quot;ז מי שנדבק בו הרע לא בקל מאד יחזור להפרד, ומי ומי 
מהיורדים עולה בקל כיון שנדבקה הארורה הזאת באדם עד כמה שנים היא דבוקה בו עד שיפרד 
ממנה מכל וכל, וזה מפני שהיא קלה להמצא, מזומנת לאדם מיד, אפילו מי שאין רודף אחריה 
נמצאה לו מיד והיא מזדמנת לו, מי שמכין עצמו לה מכל שכן, ולזה נקראו החיצונים אלה, 
אלות, אלות הברית, אלה אלהיך ישראל וגו&#x27;, כלומר המצויים והמזומנים שאדם מורה ביד 
באצבע אלה, אמנם הקדושה נעלמה מאד נסתרת דבר י&quot;י יקר, אינה נמצאת ואינה מזומנת:


והטעם כי הזונה מופקרת נמצאת בכל מקום, ואם בישיבתה היא יושבת על פתח ביתה והיא 


</div>
