{"bookId": "kabala-968fe7d214a9", "part": "1", "torah": "47", "title": "ספר חסד לאברהם — קטע 47", "hebrewTitle": "קטע 47", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-968fe7d214a9/1/47/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-968fe7d214a9/1/47/", "segments": [{"index": 1, "he": "שצריך האדם להתנהג בה בסבלנות, וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו, ועכ\"ז לא יאסוף \nטובתו מן המקבל:\nהשוקת ב - נושא עון:\nוהרי זה ענין גדול מהקודם, שהרי אין לך מעשה שיעשה האדם שלא יברא משחית, כאמרו \nהעושה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד, והרי אותו הקיטרוג עומד לפני הקב\"ה ואומר \nפלוני עשאני, ואין לך בריה שיתקיים בעולם אלא בשפעו של הקב\"ה, והרי המשחית הזה עומד \nלפניו, ובמה מתקיים, הרי הדין נותן שיאמר הקב\"ה איני זן משחיתים ילך אצל מי שעשאו \nויתפרנס ממנו, והיה המשחית יורד מיד ונוטל נשמתו או כורתו או נענש עליו כפי ענשו עד \nשיתבטל המשחית ההוא. ואין הקב\"ה עושה כן אלא נושא וסובל העון, וכמו שהוא זן העולם \nכולו זן ומפרנס המשחית הזה, עד שיהיה אחד משלשה דברים, או שישוב החוטא בתשובה \nויעכלהו ויבטלהו בסגופיו. או יבטלהו ביסורים ומיתה. או ילך בגהינם ושם יפרע חובו. \nוהיינו שאמר קין גדול עוני מנשוא, ופירשו רז\"ל כל העולם כולו אתה סובל, ירצה זן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ומפרנס, ועוני כבד שאין אתה יכול לסובלו ופירוש לפרנסו עד שאשוב ואתקן. אם כן הרי \nמדת סבלנות גדולה שהרי סובל שיזון ויפרנס בריה רעה שברא החוטא עד שישוב. ילמוד האדם \nכמה צריך שיהיה סבלן, יסבול עול חבירו ורעותיו שהריע עד שעור כזה שעדיין רעתו קיימת \nשחטא נגדו והוא יסבול עד יתקן חבירו, או עד יתבטל מאליו וכיוצא. וזמש\"ל:\nהשוקת ג - ועובר על פשע:\nזו מדה גדולה, שהרי אין המחילה ע\"י שליח אלא על ידו של הקב\"ה, כדכתיב כי עמך הסליחה \nוגו'. ומה היא הסליחה שהוא רוחץ העון, כדכתיב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וגו', \nוכן כתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וגו', והיינו ועובר על פשע שולח מימי רחיצה ועובר \nורוחץ הפשע. הרי ממש כדמות זה צריך להיות האדם, שלא יאמר וכי אני אתקן מה שפלוני \nחטא או השחית, לא יאמר כך, שהרי האדם חוטא והקב\"ה בעצמו שלא על ידי שליח מתקן את \nמעוותו ורוחץ צואת עונו, ומכאן יתבייש האדם לשוב לחטוא, שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בגדיו. וזמש\"ל:\nהשקת ד - לשארית נחלתו:\nהנה הקב\"ה מתנהג עם ישראל בדרך זו, אומר מה אעשה לישראל והם קרובי, שאר בשר יש לי \nעמהם, כדפירשו רז\"ל לאומי אמי וגו', ונאמר ישראל עם קרובו ממש קורבה יש לו עמהם, \nבניו כתיב, כדפירשו רז\"ל והיינו לשארית לשון שאר בשר, נחלתו סוף סוף הם נחלתו. ומה \nאומר אם אענישם הרי כאב עלי בכל צרתם לו צר כתיב, ותקצר נפשו בעמל ישראל וכיוצא, \nא\"כ למה אכם ואינו סובל צערם ולא קלונם, אלא מפני שהם שארית נחלתו:\nכך האדם עם חבירו כל ישראל הםשאר בשר הם אלו עם אלו, מפני שהנשמות כלולות יחד יש \nבזה חלק זה ובזה חלק זה, ולכך אינו דומה מרובים העושים את המצוה וגו' מפני כלולותם, \nוכן פירשו רז\"ל אפילו מאה באים אחריו מקבל שכר כנגד כולם ממש [כנגד] מאה כמשמעו, \nמפני שהעשרה הם כלולים אלו באלו הרי הם עשרה פעמים עשרה הם מאה, וכל אחד מהם כלול \nממאה אם כן אפילו יבואו מאה הוא יש לו שכר מאה, וכן מטעם זה ישראל ערבים זה לזה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מפני שממש יש בו חלק אבר ממנו, וכשחוטא חבירו פוגם את עצמו ופוגם החלק אשר לו עם \nחבירו, אם כן מצד החלק ההוא אתה ערב עליו, אם כן הם שאר זה לזה, ולכך ראוי לאדם \nלהיות חפץ בטובתו של חבירו ועינו טובה על חבירו כשלו וכבודו חביב עליו ככבודו, שהרי \nהוא ממש, ומטעם זה ואהבת לרעך כמוך, ומטעם זה היה ראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר \nבגנותו כלל ולא ירצה בו כדרך שאין הקב\"ה רוצה בגנותינו מטעם הקורבה הזאת ולא בצערנו \nמטעם הקורבה, אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא בקלקולו, וירע לו ממנו כאלו \nהוא ממש היה שרוי באותו צער או באותה טובה. וזמש\"ל:\nהשקת ה - לא החזיק לעד אפו:\nזו מדה אחרת שאפילו האדם מחזיק בחטא אין הקב\"ה מחזיק אף, ואם יחזיק לא לעד אלא יבטל \nכעסו אפילו שלא ישוב האדם, כמו שמצינו בימי ירבעם בן יואש שהחזיר הקב\"ה גבול ישראל \nוהם היו עובדים עגלים ורחם עליהם ולא שבו, אם כן למה רחם מפני מדה זו שלא החזיק לעד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אפו, אדרבה מחליש אפו, אם היות שיש טעם שעדיין חטא החוטא קיים אינו מעניש אלא מצפה \nומרחם אולי ישובו, והיינו כי לא לנצח אריב ולא לעולם אטור, אלא הקב\"ה מתנהג ברכות \nובקשות הכל לטובת ישראל. וזו מדה הראוי לאדם עם חבירו אפילו שהוא רשאי להוכיח \nביסורין עם חבירו או עם בניו והם מתייסרים, [לא] מפני זה ירבה תוכחתו או יוסיפנו או \nיחזיק כעסו אפילו שכעס אלא יבטלנה, לא יחזיק לעד אפו גם אם היא אף המותרת לאדם כמו \nשפירשו רז\"ל על פסוק כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, ופירשו מה השנאה הזאת שראה \nאותו עובר עבירה והוא יחיד אינו יכול להעיד ושונא אותו על דבר עבירה ואפילו הכי \nאמרה תורה עזב תעזוב עמו, שבוק מה דבלבך אלא לקרב אותו באהבה אולי יועיל בדרך זה, \nוהיינו ממש מדה זו לא החזיק לעד אפו. וזמש\"ל:\nהשקת ו - כי חפץ חסד הוא:\nהענין שיש בהיכלות מלאכים ממונים לקבל גמילות חסדים שבני אדם עושים בעולם הזה, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וכאשר מדת הדין מקטרגת על ישראל מיד אותם המלאכים מראים חסד ההוא, והקב\"ה מרחם על \nישראל מפני שהוא חפץ בחסד, ועם היות שהם חייבים אם הם גומלים חסד זה לזה מרחם מצד \nזה, וכמו שהיה בזמן החורבן כתיב בא אל בינות לגלגל וקח וגו', פירוש דהיינו גבריאל \nשלקח גחלים להשליך על ישראל, והיינו סוד גבריאל שר הדין והגבורה, ונתן לו רשות לקבל \nכוחות הדין, בינות לגלגל מתחת הכרובים מאש המזבח דהיינו דין גבורת המלכות, והיה \nהדין מתחזק עד שבקש גבריאל לכלות הכל ולקעקע ביצתן של ישראל מפני שנתחייבו כליה, \nוכתיב ויראו ידי אדם מתחת וגו', והיינו שאמר הקב\"ה גבריאל הם גומלי חסדים אלו עם \nאלו, ומפני שהם גומלי חסדים אלו עם אלו אף אם חייבים ניצולו, והיה להם שארית. והטעם \nמפני שמדה זו כי חפץ חסד הוא רוצה במה שישראל גומלים חסד, ואותו צד מזכיר להם עם \nהיות שאינם כשרים בצד אחר:\nאם כן במדה זו ראוי לאדם להתנהג אף אם יראה שאדם עושה לו רעה ומכעיסו אם יש בו צד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "טובה שמטיב לאחרים, או מדה טובה שמתנהג כשורה, יספיק לו צד זה לבטל כעסו מעליו, \nוירצה לבו עמו ויחפוץ חסד, ויאמר די לי בטובה זו שיש לו, וכל שכן באשתו, כדפירשו \nרז\"ל דיות שמגדלות, דיות שמצילות אותנו וגו', כך יאמר בכל ענין די לי בטובה פלונית \nשעשה לי או שעשה עם פלוני או מדה טובה פלונית שיש לו ויהיה חפץ חסד. וזמש\"ל:\nהשקת ז - ישוב ירחמנו:\nהנה הקב\"ה כשהאדם שב בתשובה, אינו כענין האדם שחבירו מכעיסו כשהוא מתרצה עמו מעט לא \nבאהבה הקודמת, ח\"ו אין מדתו של הקב\"ה בכך, אלא אדרבה מעלתו יותר גדולה עמו והיינו \nבמקום שבעלי תשובה וגו', והטעם כדפירשו בפרק הבונה בענין ה' למה היא עשויה כאכסדרה \nשכל הרוצה לצאת מעולמו יצא, ירצה העולם נברא בה', והקב\"ה ברא העולם פתוח לצד הרע \nוהחטא לרוחה, אין צד שאין בו חומר ויצה\"ר ופגם כמין אכסדרה שאינה בעל גדרים, אלא \nפרצה גדולה פרוצה לצד הרע לצד מטה, כל מי שירצה לצאת מעולמו כמה פתחין לו, לא יפנה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לצד שלא ימצא צד חטא ועון ליכנס אל החיצונים:\nוהיא פתוחה למעלה, שאם ישוב יקבלוהו, והקשו ולהדרוהו בהאי לא מסתייעא מילתא, רצו \nבזה שהשב בתשובה לא יספיק לו שיהיה נגדר בעון כגדר הצדיקים, מפני שהצדיקים לא חטאו \nגדר מעט יספיקהו. אמנם החוטא שחטא ושב לא יספיק לו גדר מעט אלא צריך להגדיר עצמו \nכמה גדרים קשים, מפני שאותו הגדר המעט כבר נפרץ פעם אחת, אם יתקרב שם בקל יפתהו \nיצרו, אלא צריך להתרחק הרחק גדול, ולזה לא יכנס דרך פתח האכסדרה שהפרצה שם, אלא \nיתעלה ויכנס דרך פתח צרה, ויעשה כמה צרות לעצמו ויסתום הפרצות, ומטעם זה במקום \nשבעלי תשובה עומדים מפני שלא נכנסו דרך פתח הצדיקים כדי שיהיו עם הצדיקים, אלא \nנצטערו ועלו דרך פתח עליונה שסגפו עצמן ונבדלו מן החטא יותר מן הצדיקים, ולכך עלו \nועמדו במדריגה ה' היכל ה' שבג\"ע, דהיינו גג הה\"א, וצדיקים הם במדרגה ב מיד בפתח \nהה\"א בכניסת האכסדרא, ולזה כאשר האדם יעשה תשובה דהיינו תשוב ה\"א אל מקומה, ויחזור \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הקב\"ה שכינתו עליו אינו שב באהבה ראשונה ח\"ו אלא יותר ויותר, והיינו ישוב ירחמנו \nיוסיף רחמים לישראל ויתקנם יותר ויקרבם יותר:\nוכך האדם צריך להתנהג עם חבירו ולא יהיה לו נוטר איבה מהקודם, אלא אדרבה יקדים לו \nאהבה כשיראה שחבירו יבקש אהבתו יהיה לו במדריגת רחמים ואהבה יותר ויותר מקודם, \nויאמר הרי הוא לי כבעלי תשובה שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ויקרבהו תכלית \nקורבה יותר ממה שהוא מקרב אותם שהם צדיקים גמורים שלא חטאו נגדו. וזמש\"ל:\nהשקת ח - יכבוש עונותינו:\nהרי הקב\"ה מתנהג עם ישראל במדה זו, והיא סוד כבישת עון, והענין שהמצוה היא כפורחת \nעלתה נצה נכנסת עד אין תכלית עד שתכנס לפניו יתברך, אמנם העונות ח\"ו אין להם כניסה \nשם אלא כובשם שלא יכנסו, כדכתיב לא יגרך רע, לא יגור במגורך רע, א\"כ אין העון נכנס \nפנימה. ומטעם זה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מפני שהם לפניו יתברך והאיך יתן לו ממה \nשלפניו רוחני שכר גשמי, והרי כל העולם אינו כדאי למצוה אחת אל קורת רוח אשר לפניו. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ומטעם זה לא יקח שוחד של מצות. המשל בזה, אין הקב\"ה אומר עשה ארבעים מצות ועשר \nעבירות נשארו שלשים מצות וילכו עשרה בעשרה ח\"ו, אלא אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת \nדומה לפניו כאלו שרף את התורה עד שירצה חובו, ואח\"כ ילך ויאכל מצותיו, וזה חסד גדול \nשהקב\"ה עושה עם הצדיקים שאינו מנכה להם, מפני שהמצות חשובות מאד הם מתעלים עד לפניו \nיתברך, והיאך ינכם על העבירות, העבירות שכרם שכר גיהנם מהנבזה, והמצות שכרם מהנכבד \nזיו שכינה, היאך ינכה אלו נגד אלו. אלא הקב\"ה גובה חוב העבירות ומשכיר שכר כל \nהמצות, והיינו יכבוש עונותינו שאין העון מתגבר לפניו כמצות אלא כובשם שלא יתעלו ולא \nיכנסו, עם היות שהוא משגיח על דרכי איש הטוב והרע עם כל זה הטוב אינו כובשו אלא \nפורח ועולה עד למאד, ונכלל מצוה במצוה ונבנה ממנו בנין ולבוש, והעונות אין להם \nסגולה זו אלא כובש אותם שלא יצליחו הצלחה זו ולא יכנסו פנימה:\nאף מדה זו צריך האדם להתנהג בה שלא יכבוש טובת חבירו ויזכור רעתו שגמלהו, אלא אדרבה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "יכבוש הרע ויכבשהו ויזניחהו ולא יגור במגורו הרע, ויהיה הטובה תמיד סדורה לפניו \nויזכור לו הטובה ויגבירה לו על כל המעשים שעשה לו, ולא ינכה בלבו ויאמר אם עשה לי \nטובה הרי עשה לי רעה וישכח הטובה, לא יעשה כן, אלא ברעה יתרצה דרך ריצוי שיוכל, \nוהטובה אל יזניחהו לעולם מבין עיניו, ויעלים עינו ויסתיר הרעה כל מה שיוכל בכל דרך \nשיוכל, כדרך שהקב\"ה כובש עונות כנזכר. וזמש\"ל:\nהשקת ט - ותשליך במצולות ים כל חטאתם:\nזו מדה טובה להקב\"ה, שהרי ישראל חטאו מסרם ביד פרעה, שבו בתשובה למה יענוש פרעה, \nוכן סנחרב וכן המן וגו', כולם אין הקב\"ה מתנחם לאמר שב בתשובה א\"כ לא יהיה עוד רעה, \nא\"כ נבטל המן מעליהם, או פרעה או סנחרב זה לא יספיק, אלא ישוב עמל המן על ראשו וכן \nפרעה וכן סנחרב. והטעם להנהגה זו היא בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ \nגזירה, ופירושו שהשעיר נושא עונות ממש, וזה קשה מאד, וכי ישראל חטאו והשעיר נושא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עליו ועל האומות, אלא המדה היא כך, האדם מתוודה וכוונתו בוידוי לקבל עליו טהרה, \nכענין שאמר דוד הרב כבסני מעוני, וכן הוא אומר מחוק ברחמיך הרבים, אינו מתפלל אלא \nשיהיו יסורין קלים שלא יהיו בהם ביטול תורה, וז\"ש אבל לא על ידי יסורים רעים, וכן \nהוא מכוון בהיותו אומר ואתה צדיק על כל הבא עלי ממש הוא מקבל יסורין בסבר פנים יפות \nלהתכפר, מפני שיש עונות שיסורים או מיתה ממרקת, וכך היא ממש, הקב\"ה גוזר מיד שזה \nמתודה בתפלתו, כדפירשו בזוהר פרשת פקודי, שהוא חלק סמא\"ל כעין השעיר, ומהו חלקו \nשהקב\"ה גוזר עליו יסורים ומיד מזדמן שם סמא\"ל והולך וגובה חובו, והרי נושא השעיר \nהעונות, שהקב\"ה נותן לו רשות לגבות חובו, וישראל מתטהרים, והנה הכל יתגלגל על \nסמא\"ל:\nוהטעם שהקב\"ה גזר על עולמו שכל מי שיעשה דין שיתבטל, וזה טעם ואת הבהמה תהרוגו, וזה \nטעם שקוברין האבן שנסקל בו והסייף שנהרג, כיון שהשלים דינו מתבטל ונקבר, והרי בזה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ממש סוד הצלם, שנמסרו ישראל ביד נבוכדנצר רישא די דהבא, אבד נבוכנצר. מסרם ביד פרס, \nאבד מלכות פרס. מסרם ביד רומי, אבד מלכותם. ומה היה תכלית הכל, בסוף הקב\"ה מעמידם \nועושה בהם דין. חיצי אכלה בם, חיצי כלים והם אינם כלים, באדיין דקו כחדא דהבא וגו', \nהנה בתחלה כתיב ומחת לצלמא על רגלוהי אין מכל הצלם אלא רגליו, שכבר נתבטל כחם ונכרת \nראש ודרעוהי ומעוהי וגו', ועכ\"ז בסוף דיקו כחדא, עתיד הקב\"ה להעמיד סמא\"ל ורשעים \nשעשו פעולתיו ויעשה בהם הדין, והיינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, ירצה משליך כח \nהדין להפעל על ידי אלו שהם מצולות ים, והרשעים כים נגרש וגו', רפש וטיט אלו הם \nעושין דין בישראל, אמנם שב אחר כך גמולו בראשו. והטעם למה מפני שאחר שישראל קבלו \nהדין הקב\"ה מתנחם אפילו על מה שקדם ותובע עלבונם:\nגם במדה זו צריך ישראל להתנהג, עם היות שיהיה רשע מדוכא ביסורין אל ישנאהו, שאחר \nשנקלה הרי הוא כאחיך, ויקרב המרודים והנענשים וירחם עליהם, ואדרבה יצילם מיד אויב, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ואל יאמר עוונו גרם לו, אלא ירחמהו במדה זו כנזכר. וזמש\"ל:\nהשקת י - תתן אמת ליעקב:\nהרי מדה זו היא שיש בישראל מעלה, אותם הבינונים שאינם יודעים להתנהג לפנים משרת \nהדין, והם נקראים יעקב מפני שאינם מתנהגים אלא עם ההנהגה אמיתית, גם הקב\"ה יש לו \nמדת אמת שהיא על צד המציאות המשפט הישר, ואלו הם המתנהגים בעולם ביושר, והקב\"ה \nמתנהג עמהם באמת מרחם עליהם על צד היושר והמשפט. ג\"כ האדם צריך להתנהג עם חבירו על \nצד היושר והאמת בלי לנטות משפט חבירו, כמו שהקב\"ה מתנהג עם אלו במדת אמת ג\"כ יהיה \nמתנהג גם הוא, והיינו לרחם עליהם באמת כמו שהקב\"ה מרחם על הבריות שהם בינונים באמת, \nלתקן עולם. וזמש\"ל:\nהשוקת יא - חסד לאברהם:\nהם אלו שהם מתנהגים בעולם לפנים משורת הדין, והם כאברהם שהיה מתעסק לפנים משורת \nהדין, גם הקב\"ה מתנהג עמהם לפנים משורת הדין, אינו מעמיד עמהם הדין על תוקפו אף לא \nבדרך היושר אלא נכנס עמהם לפנים מן היושר, כמו שהם מתנהגים, והיינו חסד לאברהם, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "והקב\"ה מתנהג במדת חסד עם אותם שהם כמו אברהם בהנהגתם. גם האדם עם היות שעם כל אדם \nיהיה מתנהג ביושר וצדק ומשפט, עם אלו, יהיה הנהגתו לפנים משורת הדין, מפני שהם \nחסידים יוותר להם מחלקו ממש, ואם לשאר האדם היה סבלן קצת לאלו יותר ויותר, וירחם \nעליהם ליכנס להם לפנים משורת הדין שהוא מתנהג עם שאר האדם, צריך שיהיו אלו חשובים \nלפניו מאד מאד וחביבים לו, והם יהיו מאנשי חברתו. וזמש\"ל:\nהשקת יב - אשר נשבעת לאבותינו:\nיש בני אדם שאינם הגונים והקב\"ה מרחם על כולם, ופירשו בגמרא וחנותי את אשר אחון \nורחמתי את אשר ארחם, שאמר הקב\"ה אוצר זה לשאינם הגונים, יש אוצר תחנונים, שהקב\"ה \nמחנן עליהם ונותן להם מתנת חנם, ומהו הענין הזה אמר הקב\"ה אשר נשבעת לאבותינו הרי \nיש להם זכות אבות, אני נשבעתי לאבות, אם כן עם היות שאינם הגונים יזכו בשביל שהם \nמזרע האבות שנשבעתי להם, וכיון שהם מזרע האבות אנהילם ואנהיגם עד שיתתקנו. וכך יהיה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "האדם אף אם יפגע ברשעים אל יתאכזר כנגדם או יחרפם וכיוצא, אלא ירחם עליהם ויאמר סוף \nסוף הם בני אברהם יצחק יעקב אם הם אינם כשירים אבותיהם כשרים והגונים, והמבזה הבנים \nמבזה האבות אין רצוני שיתבזו אבותיהם על ידי, ומכסה עלבונם ומתקנם כפי כחו. וזמש\"ל:\nהשקת יג - מימי קדם:\nהרי זו מדה שיש להקב\"ה עם ישראל כשתמה זכות אבות וכיוצא, מה יעשה, והרי הם מצד עצמם \nאינם הגונים, כתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו', ממש זוכר הקב\"ה ימי \nקדמונים, אהבה שהיה מקודם, ומרחם על ישראל, ובזה יזכור להם כל המצות שעשו מיום \nשנולדו, וכל הטובות וכל מדות טובות שהקב\"ה היה מנהיג עולמו, ומכלם עושה ענין אחד \nלרחם. והרי זו המדה כולל כל המדות כלם כדאיתא באדרא. כך האדם יתקן את ענייניו עם \nבני אדם, שאפילו לא ימצא טענה מאלו הנזכרות, יאמר כבר היו שעה [קודם] שלא חטאו, \nוהרי אותה שעה, או בימים קדמונים היו כשרים, ויזכור להם הטובה שעשו בקטנותם, ויזכור \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "להם אהבת גמולי חלב עתיקי משדים, ולזה לא ימצא אדם שאינו ראוי להטיבו ולהתפלל על \nשלומו ולרחם עליו. וזמש\"ל:\nעד כאן הגיעו שלש עשרה מדות שהאדם ראוי להתנהג בהם, מצד היותו דומה אל קונו מצד \nהכתר, על ידי אלו הי\"ג מדות של רחמים עליונות, וסגולתם, כי כמו שהיה האדם מתנהג \nלמטה כך יזכה לפתוח לו מדה עליונה מלמעלה, ממש כפי מה שיתנהג כך משפיע מלמעלה, \nוגורם שאותה המדה יאיר בעולם, לכך טוב שלא ילוזו מעיני השכל י\"ג מדות אלו, והפסוק \nלא יסוף מפיו, כדי שיהיה לו למזכרת כאשר יבא לו המעשה שיצטרך להשתמש במדה אחת מהם, \nיזכור ויאמר, הרי ענין זה תלוי במדה פלונית, אעשנה, כדי שלא תסתלק מדה זו מן העולם. \nוזמש\"ל:\nהשקת יד:\nהענין להיות האדם דומה לקונו בסוד מדת הכתר, צריך שיהיו בו גופי פעולות, שהם עיקר \nההנהגה:\n", "en": ""}]}
