{"bookId": "kabala-968fe7d214a9", "part": "1", "torah": "48", "title": "ספר חסד לאברהם — קטע 48", "hebrewTitle": "קטע 48", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-968fe7d214a9/1/48/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-968fe7d214a9/1/48/", "segments": [{"index": 1, "he": "הא' הכוללת הכל, היא מדת הענוה, מפני שהיא תלויה בכתר, שהרי היא מדה על כל המדות \nואינה מתעלת ומתגאת למעלה, אמנם יורדת ומסתכלת למטה תדיר. וזה מפני שני עניינים, \nהאחד, [מפני] שהוא בוש מלהסתכל למעלה שהוא מאצילו, אלא מאצילו תדיר מסתכל בו והוא \nתדיר מסתכל בתחתונים. כך האדם צריך שיבוש מלהסתכל לצד מעלה להתגאות, אלא תמיד יסתכל \nלצד מטה להפחית עצמו כל מה שיוכל, והרי המדה הזאת היא תלויה דרך כלל בראש, שאין אדם \nמתגאה אלא בהרמת ראש כלפי מעלה, והעניו משפיל ראשולמטה. והרי אין סבלן ועניו \nכאלהינו במדת הכתר, שהוא תכלית הרחמים, ולא יכנס לפניו שום פגם, ולא עון, ולא דין, \nולא שום סיבה שימנעהו מלהשגיח ולהשפיע ולהטיב תדיר. כך צריך האדם ששום סיבה שבעולם \nלא ימנעהו מלהטיב, ואין שום עון או מעשה בני אדם בלתי הגון יכנס לפניו, כדי שימנהו \nמלהטיב לאותם הצריכים טובתו בכל עת ובכל רגע, וכמו שהוא יושב וזן מקרני ראמים עד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ביצי כינים ואינו מבזה שום בריה, שאלו יבזה הבריות מפני פחיתותם לא יתקיימו בעולם \nאפילו רגע, אלא משגיח על כולם, אפילו בזויה מאד ומכוערת ומאוסה הוא נותן רחמיו על \nכולם, כך צריך שיהיה האדם מטיב לכל בריה, ולא יתבזה שום נברא לפניו, אלא אפילו קלה \nשבקלות יהיה מאד חשובה, ויתן דעתו עליה, וייטיב לכל המצטרך לטובתו. וזה כוללת (כל) \nענייני הכתר בסוד הראש דרך כלל. וזמש\"ל:\nהשקת טו - במחשבה:\nמחשבתו תדמה למחשבת הכתר, כמו שאותה החכמה לא תפסוק מחשבתה תמיד מלפעול מחשבות \nטובות, ושום מחשבות רעות לא יכנס בה, מפני שהוא רחמים גמורים, ואין שום דין ולא \nקושי כלל. כך יהיה האדם תמיד מחשבתו פנויה מכל דבר מכוער. וכמו שהיא סוד חכמה תורה \nקדומה, ולא יחסר שם סוד תורה, כך לא יפנה אל שום פנייה חוץ ממחשבת התורה, ולחשוב \nבגדולת האל ופעולותיו הטובות, ולהטיב, וכיוצא. הכלל שלא יכנוס זר במחשבתו, אפילו \nמחשבה בטלה ברוח והבל העולם. וזו היתה מעלת רשב\"י וחביריו, וראה כשהפריד ר' יוסי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מחשבתו כמה הוכיחו הרשב\"י, כנזכר בפרשת תרומה. וזמש\"ל:\nהשקת טז - במצח:\nמצחו שלא תהיה בה קושי כלל, אלא תהיה תמיד מצח הרצון, שירצה את הכל, אפילו שימצא \nבני אדם כועסים ירצה ויתקנם ברצון טוב אשר בו, כענין מצח הרצון שהוא תדיר רוצה \nומרצה הגבורות ומתקנם, אף הוא ירצה הגבורים המתגבר כעסם בהם, וזה ברצון טוב ובחכמה \nגדולה שישתתף שם, שלא יבא לפגום ולקלקל כענין הרצון העליון, שהוא נמשך מן החכמה \nהנפלאה במצחא ומשם מרצה הכל, וזה יהיה מטוב מדותיו, שאם מדותיו קשות מצד אחר עם בני \nאדם לא יתרצו ממנו, אמנם כאשר יהיה מטיב מדות יהיה סיבה שיתרצו בני אדם ממנו. \nוזמש\"ל:\nהשקת יז - באזנים:\nשיהיו אזניו נוטות תמיד לשמוע הטוב, אמנם שמע שוא או המגונה לא יכנסו בהם כלל, כדרך \nשסוד האזנה עליונה אין שום צעקת דין ולא פגם לשון הרע נכנס בהם, כך לא יאזין אלא \nהטובות והדברים המועילים, ושאר הדברים המגבירים כעס לא יאזין אליהם כלל, וכמו שהנחש \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ודבורו ולשונו אינו נכנס שם, כך לא יכנס אליו שום דבר, והיינו לא תשא שמע שוא, כל \nשכן שאר הדברים המגונים שלא יכנסו לאזניו כלל, ולא יתן האזנה אלא לדברים טובים. \nוזמש\"ל:\nהשקת יח - בעינים:\nעיניו לא יסתכל בהם כלל בשום ענין שיהיה בו מגונה, אמנם תמיד פקוחות להשגיח לרחם על \nהאומללים כפי כחו, וכשיראה צעקת דל או עני לא יעצים עיניו כלל, אלא יתבונן בדעתו \nעליו כפי כחו, ויעורר רחמיו עליו בפני שמים ובפני הבריות, ולא יכנס בעיניו שום \nהשגחה רעה כלל, כדרך שהעין העליונה פקוחה תמיד ומסתכל תדיר אל הטוב. וזמש\"ל:\nהשקת יט\nהשקת יט - בחוטם:\nמעולם לא ימצא בחוטמו חרון אף כלל, אלא תמיד באפו חיים ורצון טוב, ואריכת אף אפילו \nלאותם שאינם הגונים, ותמיד רוצה למלאות רצון ולהפיק כל שאלה ולהחיות כל נדכה, \nומוציא מחוטמו תמיד מחילת עון והעברת פשע, ואינו כועס לחוטא לו אפילו בעת חטאו, אלא \nמתרצה בחייו ולעשות נחת רוח לכל. וזמש\"ל:\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "השקת כ - בפנים:\nפניו מאירות תמיד, ומקבל אדם בסבר פנים יפות, כענין אור פני הכתר שהם תמיד רצוי \nואור פנים, ואין שום אודם ודין נכנס שם כלל, כך אור פניו לא ישונה, וכל המסתכל בהם \nימצא בהם השמחה והאור והסברת פנים, והרי סוד הפנים יאירו תמיד, ושום סיבה לא יטריד \nהסברת פנים טובים לכל משום ענין. וזמש\"ל:\nהשקת כא - בפה:\nפיו לא יוציא אלא טובה, לא שום דבר מגונה כלל, אלא גזרת אמריו תורה והפקת רצון טוב \nאל הכל תמיד מברך, וקללה כלל בשום ענין לא יוציא מפיו, ולא דבר רוגז וכעס כלל, ואז \nיהיה דומה לאותו הפה העליון שאינו נסתם כלל, ולא ימנע הטוב תמיד, ולכך צריך שלא \nיחשה תמיד מלדבר הטובה על הכל, ולהוציא ריח תורה מפיו, וברכה תמיד לא יפסוק מפיו, \nוזהו השלם:\nהרי שבעה פעולות כולם הם תחת דגל הענוה, שהם כלם למעלה בכתר באברים העליונים, ועת \nשיהיה האדם רוצה להתקרב למעלה להדמות אליו לפתוח מקורותיו אל התחתונים, צריך שישתלם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ויטהר בכל שקתות המים הקודמים שהם תחלה הענוה ותחת דגלה שבעה פעולות הנזכרות ותחת \nשבעה פעולות, י\"ג מדות הקודמות שהם תקוני דיקנא, אז האדם שלם ומשתלם במדה העליונה:\nאמנם ידענו שאין אדם יכול לסבול תמיד אלו המדות, מפני שיש מדות אחרות שהאדם צריך \nלהשתלם בהם, והם מהגבורות התחתונות כאשר נבאר. אבל יהיה הענין שהרי יש ימים ידועים \nשאין הגבורות פועלות, ואין בני אדם צריכות אליהם, והם ימים שהכתר שולט בהם, או שעות \nשהכתר מתבקש, צריך אז שישתמש בכל אלו, וכל שאר המדות עם היות שהם צורך עבודה אינו \nעת להשתמש בהם, מפני שאור הכתר מבטלם , כך הוא ישתמש באותם המדות הקשות, כגון שבת, \nשעולם מתתקן בסוד ענ\"ג ואין דינים בשבת, אזי ישתמש במדות האלו כולם, כדי לפתוח \nהמקורות העליונות, שאלו יכוין בכוונתו אל אורות הכתר בתפלותיו והוא יפעול בפעילותיו \nבהיפך, האיך יפתח מקור הכתר, והרי הוא דוחהו במעשיו. ודע אילו הספירות הממש עליונות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יגבירו הדינים הקדושים והכעס הקדוש, לא ישרה הכתר בהם, ואילו האדם יגביר הכעם \nהחיצוני אפילו יהיה לשם שמים כל שכן שלא ישרה הכתר ואורו עליו, ומה גם שהוא בא \nלעוררו על המדות העליונות, והרי יאמרו תראה עזות פנים שיש בו:\nלכך צריך האדם בימים טובים, ובשבתות, וביום הכיפורים, ובשעת התפלה, ושעות עסק \nהתורה, שאינם שעות הגוברות אלא שעות גילוי הרצון העליון, לכוין דיעותיו במדותיו \nעליונות האלו כולם, ושאר שעות היום ישתמש במדות הנשארות לעבודת השם כאשר נבאר. לא \nהמגונה מהם שהמגונה אין לו עת לשלוט באדם אלא לרעתו, כאשר יתבאר. ואז כאשר ישתמש \nבמדות האלו, יהיה נכון בטוח שיפתח המקורות העליונים, ויתנהג האדם באלו המדות מעט \nמעט, והעקרית שיתפס שהיא מפתח הכל וכן היא ראש לכולם, היא מדת הענוה, מפני שהיא ראש \nכוללת כל המדות כלם, והוא כולל בחינה ראשונה בכתר, ותחתיה יוכללו הכל:\nוהנה עיקר הענוה הוא, שלא ימצא בעצמו ערך כלל, אלא יחשוב שהוא כאין, וכמאמר העניו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ונחנו מה כי תלינו עלינו, עד שיהיה הבריה השפלה שבכל הנברא לעיניו, ובזוי מאד ומאוס \nמאד, וכאשר יגע תמיד להשיג המדה הזאת, כל שאר המדות כרוכות אחריה, שהרי הכתר המדה \nהראשונה אשר בו שנראה עצמו לאין לפני מאצילו, עד שיחשוב עצמו לערך מאצילו אין. כך \nישים האדם עצמו אין ממש, ויחשוב העדרו טוב מאד יותר מהמציאות, וכזה יהיה לנוכח \nהמבזים כאלו הדין עמהם, והוא הנבזה אשר עליו האשם, וזו יהיה סיבת קנין המדות \nהטובות. וזמש\"ל:\nהשקת כב:\nוהנה מצינו תרופה להרגיל אדם עצמו באלו הדברים מעט מעט, עד שאפשר שעל ידי התרופה \nהזאת יתרפא מחולי הגאוה, ויכנס בשערי הענוה, והיא תחבושת הנעשה מג' סמים, הא' \nשירגיל עצמו שיברח מהכבוד כל מה שיוכל, מפני שהכבוד שהאדם מתנהג בו יהיה סיבה \nשיכבדוהו בני אדם ויתלמד בהם על צד הגאוה, ויתרצה הטבע תמיד בענין ההוא. הב' שירגיל \nמחשבתו לראות בבזיונו, ויאמר עם היות שבני אדם אינם יודעים גריעותי מה לי מזה, וכי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אין אני מכיר בעצמי שאני נבזה בכך וכך, אם בהעדר הידיעה, וחלישות היכולת, ובזיון \nהמאכל והפרש היוצא ממנו, וכיוצא, עד אשר ימאס בעיניו כדכתיב נבזה בעיניו נמאס. הג' \nשיחשוב על עוניו תמיד, וירצה בטהרה, ובתוכחות, וביסורין, ויאמר מה הם יסורין היותר \nטובים שבעולם שלא יטרדוני מעבודה, אין חביב מכלם באלו שיבזוהו ויחרפוהו ויגדפוהו, \nשהרי אלו לא ימנעהו ממנו כחו, ואינו כחלאים, ולא ימנעו אכילתו ומלבושיו בעוני, ולא \nימנעו חייו וחיי בניו מיתה, א\"כ ממש יחפוץ בהם, ויאמר בלבו מה לי להתענות ולהסתגף \nבשקים ומלקיות המחלישים כחי מעבודת הש\"י, ואני לוקח אותם בידי, טוב יותר שאסגף \nבבזיון בני אדם וחרפתם לי ולא יסור כחי ולא יחלש, ובזה כשיבאו העלבונות עליו ישמח \nבהם ואדרבה יחפוץ בהם ויתאוום. ויעשה משלשה סמים אלו תחבושת אל לבו, ויתלמד בזה כל \nימיו. וזמש\"ל:\nהשקת כג:\nעוד מצאתי משקה טוב מאד, אבל לא יועיל המשקה כל כך כמו שיועיל אחר התחבושת הנזכר, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והוא שירגיל עצמו בשני עניינים, האחד הוא, לכבד כל הנבראים כולם, אחר שיכיר בהם \nמעלת הבורא אשר יצר את האדם בחכמה, וכן כל הנבראים חכמת היוצר בהם, וידמה בעצמו \nשהרי הם נכבדים מאד מאד, (עד) שנטפל יוצר כל החכם הנעלה על כל בבריאתם, ואילו יבזה \nאותם ח\"ו נוגע בכבוד יוצרם. והרי זה ידמה אל חכם צורף עשה כלי בחכמה גדולה, והראה \nמעשהו אל בני אדם, והתחיל אחד מהם לגנותו ולבזותו, כמה יגיע מהכעס אל החכם ההוא \nמפני שמבזין חכמתו בהיותם מבזין מעשה ידיו, ואף הקב\"ה ירע בעיניו אם יבזה שום בריה \nמבריותיו, וזה שאמר מה רבו מעשיך ה', לא אמר גדלו אלא רבו, לשון רב ביתו חשובים \nמאוד, כולם בחכמה עשית, ואחר שנטפלה חכמתך בהם רבו וגדלו מעשיך, וראוי לאדם להתבונן \nמתוכם חכמה ולא בזיון:\nהב' ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו, ויאהוב הכל כאלו היו אחיו, ויותר מזה עד \nשיקבע בלבו אהבת בני אדם כלם ואפילו הרשעים יאהב אותם בלבו, ויאמר מי יתן ויהיו אלו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "צדיקים שבים בתשובה ויהיו כלם נביאים, ויראה מאמר אוהב נאמן לכל ישראל אמר ומי יתן \nכל עם ה' נביאים, וכמה יאהב אותם בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם, ויכסה מומם, \nולא יסתכל בנגעיהם , אלא במדות הטובות אשר בהם, ויאמר בלבו אלו היה העני המאוס הזה \nבעל ממון רב כמה הייתי שמח בחכמתו, כמו שאני שמח בחברת פלוני, והרי זה אלו ילבישוהו \nהלבושים הנאים כמו פלוני, הרי אין בינו לבינו הבדל, אם כן למה יעדר כבודו בעיני, \nוהרי בעיני ה' חשוב ממנו, שהוא נגוע מדוכה עוני ויסורין ומנוקה מעון, למה אשנא מה \nשהקב\"ה אוהב, ובזה יהיה לבבו פונה אל צד הטוב, ומרגיל עצמו לחשוב במדות הטובות \nהנזכרים כלם. וזמש\"ל:\nהשקת כד - האיך ירגיל האדם עצמו במדות החכמה העליונה:\nהנה מדת החכמה הוא, שהיא פרוסה על כל הנמצאים כלם, עם היות שהיא נעלמה ונשגבה ועליה \nנאמר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית. כך ראוי לאדם שיהיה חכמתו מצויה בכל, ויהיה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מלמד להועיל בני אדם כל אחד ואחד כפי כחו, כל מה שיוכל להשפיע עליו מחכמתו ישפיעהו, \nולא יעכבהו סיבה כלל, והנה אל החכמה שני פנים, הפן הראשון, העליון הפונה אל הכתר, \nואין אותם הפנים מסתכלים למטה אלא מקבלים מלמעלה. הפן השני, התחתון הפונה למטה \nלהשגיח בספירות שהיא מתפשטת בחכמתה אליהם. כך יהיה אל האדם שני פנים, הפן הראשון, \nהוא התבודדותו בקונו כדי להוסיף חכמתו ולתקנה. הפן השני, ללמד בני אדם מאותה חכמה \nשהקב\"ה השפיע עליו, וכמו שהחכמה משפיע לכל ספירה וספירה כפי שיעורה וצרכה, כך ישפיע \nבכל אדם כפי שיעור שכלו אשר יוכל שאת והנאות אליו וצרכו, וישמור מלתת יותר משיעור \nשכל המושפע, שימשך ממנו תקלה, כעין שהספירה העליונה אינה מוספת על שיעור המוגבל \nבמקבל:\nועוד מדרך החכמה להיותה משגחת על כל המציאות, מפני שהיא המחשבה החושבת על כל \nהנמצאות, ועליה נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם, וכתיב וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "נדח, ונאמר אשר אני חושב עליכם בית ישראל. כך צריך האדם להיות עיניו פקוחות על \nהנהגת עם ה' להועילם, ומחשבותיו יהיו לתועלת עם ה' לקרב הנדחים ולחשוב עליהם מחשבות \nטובות כמו שהשכל חושב לתועלת הנמצא כלו, כך יחשוב הוא תועלת החברים ויתיעץ עצות \nטובות עם ה' ועם עמו בכלל ובפרט, והיוצא מהנהגה הטובה ינהלהו אל ההנהגה הישרה, \nויהיה לו כמו ושכל ומחשבה להנהיגו ולנהלו אל המנהג הטוב והישר, כמחשבה העליונה \nהמישרת האדם העליון:\nועוד החכמה מחיה הכל כדכתיב והחכמה תחיה בעליה, כך יהיה הוא מורה חיים לכל העולם, \nוגורם להם חיי העולם הבא, וממציא להם חיים, זה כלל נובע חיים לכל:\nועוד החכמה אב לכל יצוריו של הקב\"ה, כדכתיב מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית, והם \nחיים ומתקיימים משם . כך הוא יהיה אב לכל יצוריו של הקב\"ה, ולישראל עיקר, שהם \nהנשמות הקדושות האצולות משם, ויבקש תמיד רחמים וברכה לעולם, כדרך שהאב העליון רחמן \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "על הויותיו, ויהיה תמיד מתפלל בצרת המצירים בצרה כאלו היו בניו ממש וכאלו הוא יצרם, \nשזהו רצונו של הקב\"ה, כדרך שאמר הרועה הנאמן האנכי הריתי את העם הזה וגו' כי תאמר \nאלי שאהו בחיקך, ובזה ישא את כל עם ה' כאשר ישא האומן את היונק, בחיקו ישא בזרועו \nיקבץ טלאים, עלות ינהל, הנכחדות יבקש ויפקוד, הנעדר יבקש, הנשברת ירפא, הנצרכה \nיכלכל, האובדת יחזיר, וירחם על ישראל וישא בסבר פנים יפות משאם, כאב הרחמן העליון \nהסובל כל, ולא יבול ולא יתעלם ולא יקוץ, וינהל לכל אחד כפי צרכו, אלו הם מדות החכמה \nאב רחמן על בנים:\nעוד צריך להיות רחמיו פרוסים על כל הנבראים, לא יבזם ולא יאבדם, שהרי החכמה העליונה \nהיא פרוסה על כל הנבראים, דומם צומח חי מדבר, ומטעם זה נצטוינו בביזוי אוכלים, ועל \nדרך זה ראוי שכמו שהחכמה עליונה אינו מבזה שום נמצא, והכל נעשה מאתו, דכתיב כלם \nבחכמה עשית כך יהיו רחמיו על כל מעשיו. ומטעם זה היה ענין רבי, שעל ידי שלא היה חס \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "על בעלי חיים באו לו היסורין שהם מצד הדין, שהרי הרחמים מגינים על הדין, וכאשר ריחם \nניצול מן הדינים, מפני שפרש אור החכמה עליו ונסתלקו היסורין, ועל דרך זה לא יבזה \nשום נמצא מן הנמצאים שכלם בחכמה, ולא יעקור הצומח לא לצורך, ולא ימית בעלי חיים אלא \nלצורך, ואפילו הכי ירחם כל מה שאפשר. זה הכלל החמלה על כל הנמצאים שלא לחבלם תלוי \nבחכמה, זולתי להעלותם ממעלה אל מעלה, מצומח לחי, ומחי למדבר, לצרכו. וזמש\"ל:\nהשקת כה - היאך ירגיל האדם עצמו במדות הבינה:\nוהיא לשוב בתשובה אין דבר חשוב כמוהו, מפני שהיא מתקנת כל פגם, וכמו שדרך הבינה \nלמרק כל הדינים ולבטל מרירותם, כך האדם ישוב בתשובה ויתקן כל מר, מי שמהרהר בתשובה \nכל ימיו גורם שמאיר הבינה בכל ימיו, ונמצאו כל ימיו ימי תשובה, דהיינו יכלול עצמו \nבבינה, שהיא תשובה, ויהיו ימיו מעוטרים בסוד התשובה העליונה. וראה כי כמו שהתשובה \nבה שורש כל הנמצאות בסוד היובל, והרי החיצונים סוד נהר דינור הנכלל בקדושה בסוד \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הגבורות נשרש שם ויתפשט משם ויקרא התפשטות חרון אף, ובסוד וירח ה' את ריח הניחח \nיחזור העשן ההוא אל מקורו וימתקו המים והשקיט החרון וינחם ה' על הרעה, כך האדם בסוד \nתשובתו עושה סוד זה. שלא תאמר שהתשובה טובה לחלק ההקדושה שבאדם אלא גם לחלק הרע שבו \nמתמתק, כעין המדה הזו:\nובזה תדע שהרי קין רע היה ומנחש היה, ונאמר לו הלא אם תטיב שאת, אל תחשוב מפני שאתה \nמצד הרע אין לך תקנה שזה שקר, אלא אם תטיב ותשריש עצמך בסוד התשובה, שאת, תסתלק שם \nבסוד הטוב המושרש שם שכל מר עליון שרשו מתוק, ויכול לכנוס דרך שרשו ולהטיב עצמו, \nולזה הפעולות עצמן מטיב האדם וזדונות נעשו לו כזכיות, הנה אותם הפעולות שעשה הם \nמקטרגים וסטרא דשמאלא, שב בתשובה שלמה הרי מכניס ומשריש אותם הפעולות למעלה, וכל \nאותם המקטרגין אינם מתבטלים אלא מטיבין עצמן ומשתרשין בקדושה כעין הטבת קין, והרי \nאם קין שב בתשובה היה זדון אדם הראשון נחשב לו כזכות, אמנם לא רצה לשוב ולכך כל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "סטרא דשמאלא מאתו, אמנם עתידין לשוב והם שבים ומתתקנים, היינו ממש מן הטעם שפירשנו, \nשהאדם משריש בעצמו סוד הרע וממתיקו ומכניסו אל הטוב, ומטעם זה האדם מטהר יצר הרע \nומכניסו אל הטוב, והוא משתרש בקדושה למעלה, וזו היא מעלת התשובה שהאדם המתנהג בה \nצריך שכל יום ויום יהרהר בה ויעשה ענין תשובה דבר מה, ולא ישכח ממחשבתו שום יום, \nכדי שיהיו כל ימיו בתשובה. וזמש\"ל:\nהשקת כו - האיך ירגיל האדם עצמו במדות החסד:\nעיקר כניסת האדם אל סוד החסד הוא סוד האהבה, ועיקר האהבה לאהוב את ה' תכלית האהבה, \nשלא יניח עבודתו על שום סיבה, מפני שאין דבר שיהיה אהוב לפניו, ולזה יתקן תחלה צרכי \nעבודתו ואחר כך המותר יהיה לשאר הצרכים. ויהיה האהבה הזאת תקוע בלב בין יקבל טובות \nמאת הקדוש ברוך הוא בין יקבל יסורין ותוכחות, יחשבם לאהבה לו כדכתיב נאמנים פצעי \nאוהב, וכדכתיב בכל מאדך ופירשו בכל מדה ומדה וגו', כדי לכלול כל המדות בחסד, ונמצא \n", "en": ""}]}
