{"bookId": "kabala-968fe7d214a9", "part": "1", "torah": "49", "title": "ספר חסד לאברהם — קטע 49", "hebrewTitle": "קטע 49", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-968fe7d214a9/1/49/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-968fe7d214a9/1/49/", "segments": [{"index": 1, "he": "סוד הנהגתו מהמלכות, ועם היות שהיא פועלת דין קושרה בחסד, והיינו מדת נחום איש גם \nזו, שהיה אומר גם זו לטובה, רצה לקשרה תמיד בצד החסד הנקרא טוב, והיה אומר גם זו \nשנראה שהיא בשמאל קשורה בגבורה, אינו אלא לטובה שהיא קשורה במדת החסד, והיה שם דעתו \nאל צד הטוב במדה ההיא ומסתיר דיניה, וזו היא הנהגה גדולה להקשר בחסד תמיד:\nבתיקונים פירשו איזו חסיד המתחסד עם קונו, והענין שגמילות חסדים שאדם עושה בתחתונים \nאינה במדת החסד העליונה אלא חסד בתחתונים, ועיקר החסד לגמול חסד עם קונו, ועתה צריך \nלדעת כמה הם מדות גמילות חסדים בבני אדם וכולם יעשה עם קונו למעלה, אם ירצה לקנות \nמדת החסד, ולזה נאמר כי מדות גמילות חסדים הם אלו:\nראשונה, בלידת האדם לגמול כל מה שיצטרך למזונו, אם כן גם יעשה עם קונו, ויעלה בדעתו \nעד אצילות הבינה התפארת ויתקן שם כל מה שיצטרך, שיהיה אצילות התפארת לצד ימין, כדי \nשיצא הולד בלי מום כלל, כדאמרינן ותוציא כאור משפטינו קדוש, דהיינו שיצא התפארת \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "משפט לצד האור שהוא הימין, ויהיה קדוש נבדל מן הגבורות, ובזה נכלל היותו מכוון \nבמעשיו לקשרו תמיד בחסד, ולהוציאו מן הבינה בצד החסד, ואז יצא הולד מזורז ומלובן, \nוכמעט בזה נכלל כל אזהרה שבתורה, כדי שלא יעורר תגבורת הדינים שם ויהיה קושי בלדתה:\nשניה, לימול את הולד, דהיינו לעשות כתיקוני מצוותיו, שכל איזה צד קליפה וערלה \nהמטפלת אל היסוד ימול אותה, וירדוף אחר כל אותם הגורמים שם ערלה ויחזירם בתשובה, \nבענין שבהיותו מל את ערלת לבבם גורם שיהיה הצדיק בלי ערלה, ויעמד בחזקה לתקן כל \nהדברים הגורמין שם ערלה, ולזה פנחס כשמל ערלת בני ישראל זכה אל כהונה, מפני שגמל \nחסד עם קונו בסוד המילה, שמל היסוד מערלת בני ישראל זכה אל החסד, וכן מזה ילמוד אל \nכל שאר מדות החסד:\nשלישית, לבקר את החולים ולרפאותם, כך ידוע שהשכינה היא חולת אהבה מהייחוד כדכתיב כי \nחולת אהבה אני, ורפואתה ביד האדם להביא לה סמנים יפים, כדכתיב סמכוני באשישות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "רפדוני בתפוחים, ופירשו בתיקונים שסוד אשישות דהיינו כל הדברים הקושרים במלכות באיש \nי חסד ובאשה ה גבורה בשתי זרועות, ושם היא נסמכת עליהם, ומי שעושה זה סומך החולה \nבחליו. הב' רפדוני בתפוחים, פירוש שהיא קשורה בין נצח והוד שהם רפידתה והכל נכלל \nשם. ומלת לבקר החולה יורה לבקרה ולזכור ממנה ולחלות פניה, יקבל מאכל עליון ומשתה \nעליון מידה, כדרך שהוא בחולים הגשמים כך יהיה בחולים העליונים, ורפואתם בידנו וראוי \nלבקרם:\nרביעית, לתת צדקה לעניים, וכן הם יסוד ומלכות עניים, והצדקה לעניים אלו פירשו \nבתיקונים דהיינו לקיים צ' אמנים, ד' קדושות, ק' ברכות, ה' חמשה חומשי תורה, בכל \nיום. ועל דרך זה צדקה היא מהתפארת וניתנת לעניים יסוד ומלכות, וכל מה שימשיך אליהם \nלק\"ט מהספירות כלם, שכח\"ה מסוד העומר העליון, ופא\"ה שהיא מסוד המדות כדכתיב לעני \nולגר תעזוב אותם, שאפילו התפארת גר למטה במלכות וצריך לתת לו מאלו הענינים, וכן \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מעשר עני לתת המלכות מעשר אל היסוד הנקרא עני, ואם יקשרנה בתפארת יתן מן המעשר אל \nהגר, וכמה ענינים נכללים בזה:\nחמישית, הכנסת אורחים, הם התפארת והיסוד, אורחים לתת להם בית מנוחה שינוחו בה \nדהיינו המלכות, כיון שהם הולכי דרכים להכניסם שם, ולפי המתבאר בזוהר שזו המצוה \nמתקיימת באותם שהם הולכי דרך שיחו בתורה שגורמים שיהיו האורחים במלכות, וכן בזה הוא \nכל העושה ייחוד אל התפארת במלכות וקובע מקום לתורתו וכיוצא בזה, ועושה שהתפארת יעשה \nמלונו במלכות (ולתת לה שם בה אכילה) וכן פירשו בתיקונים, ואלו האורחים צריכים \nאכילה, שתייה, לויה, דהיינו שצריך להכניס התפארת והיסוד במלכות, ולתת להם שם בה \nאכילה שפע עב שהוא מצד הגבורה המתוקה, ושתייה מן היין המשומר ומחלב המתמתק לקשר \nהתפארת והמלכות, כן פירשו ברעיא מהימנא, והלויה להביא עצמו ונשמתו שם עמהם בדיוקן \nעליון ללותם שם עוד להביא הספי' שם עמהם לעשות להם לוויה טובה והיינו ללוותם, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וכיוצא. כמה דברים הם נכללים בענין זה, זה הכלל ידמה צורך הדיוט ברמיזתו ויעשה \nלמעלה כיוצא בו, אחר שיהיה בקי בסודות. וזמש\"ל:\nהשקת כז - היאך ירגיל האדם עצמו במדות הגבורה:\nדע כי כל פעלות התעוררות יצה\"ר הם ממש מעוררות הגבורות החזקות, לכך לא יתנענע האדם \nבשום צד אל יצה\"ר, שלא יהיה התעוררות הגבורה, מה יעשה האדם לתקן הצד הזה שהרי לא \nיתנענע בצד היצה\"ר שלא יעורר גבורה. והטעם שהאדם נוצר בשתי יצירות יצר טוב ויצר \nהרע, זה חסד וזה גבורה, אמנם פירשו בזוהר פרשת בראשית, שהיצר הטוב נברא לאדם לעצמו \nלצרכו, ויצר הרע לצורך אשתו, והכונה שהתפארת נוטה אל הימין וכל הנהגותיו בימין יצר \nהטוב, והנקבה שמאלית וכל הנהגותיה בגבורה, אם כן ראוי שלא יתעורר יצר הרע לתועלת \nעצמו שהרי מעורר התפארת בגבורה ומאבד העולם, א\"כ כל מדות שיעורר היצר הרע לתועלת \nעצמו לצד הגבורה ויצר הרע פוגם למעלה כנזכר, ומכאן יראה כמה רע הכעס וכל אלו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הענינים וכיוצא בהם, שהוא מגביר הגבורות:\nאמנם יצר הרע צריך להיות קשור ואסור לבלתי יתעורר לשום פעולה שבעולם מפעולות גופו, \nלא ליחמום ביאה, לא לחמדת ממון, לא לצד כעס, לא לצד כבוד כלל, אמנם לצורך אשתו \nיעורר יצרו צד הגבורות המתוקות, כגון להלבישה, לתקן לה בית, ויאמר הרי בזה שאני \nמלבישה אני מתקן השכינה שהיא מתקשטת בבינה שהיא גבורות תקוני הבית, וצרכי הבית הם \nכלם תקוניה שהיא מתתקנת מצד יצה\"ר, ולא יכוון לבו בו שום הנאה של כלום, אלא מפני \nשהיא מתנאה לפניו בדירה נאה מורה הכל תיקוני השכינה שהיא מתתקנת בגבורות שמאליות \nשמשם העושר, ומצד זה יעורר יצר הרע לאהבתה ואז יכווין אל השמאל המתעורר לקרבה בסוד \nשמאלו תחת לראשי שאינה מתקשרת אלא מצד השמאל, ואח\"כ וימינו תחבקני יכוון למתק כל \nאותן הענינים ביצרו הטוב, וכן היא למושכה למצוה לשמחת מצוה לשם יחוד עליון, הרי \nהמתיק כל הגבורות ותיקנם בימין והרי בזה קשרה בימין בסוד וימינו תחבקני, ודרך זה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יהיה לכל עניני מדות יצה\"ר, עיקרם לתקוני האשה שמצד(ה) [היצה\"ר] הם, ויהפכם כלם \nאח\"כ לעבודת השם לקשרם בימין. וזמש\"ל:\nהשקת כח - האיך ירגיל האדם עצמו במדות התפארת:\nאין ספק שמדת התפארת הוא העסק בתורה, אמנם צריך זהירות גדול שלא יתגאה האדם בדברי \nתורה, שהרי כאשר הוא מתגאה בדברי תורה ממש גורם רעה גדולה, שהרי כמו שהוא מתגאה כך \nגורם שמדת התפארת שהוא התורה תתגאה ותסתלק למעלה ח\"ו, אלא כל המשפיל עצמו בדברי \nתורה גורם אל התפארת שירד וישפיל עצמו להשפיע למלכות, והרי הם למטה מהתפארת ד' \nמדות, הם מדרגות ספירות התפארת, ג' גאות פוגמות ממש בג' אלו, הא', המתגאה על \nתלמידיו, הנה הוא גורם שתפארת יתגאה ויתעלה מעל נצח והוד שהם למודי ה' תלמידי \nהתפארת, וכמו שהוא משפיל עצמו ומלמדם גם התפארת ישפיל עצמו אל תלמידיו וישפיעם, אלא \nיהיה האדם נוח אל תלמידיו וילמדם כאשר יוכלון שאת כפי יכולתם, כך התפארת ישפיע \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בלמודי ה' כפי בחינתם הראיה להם:\nהב', המתגאה בתורתו על העני ומבזה אותו, כההוא עובדא דאליהו עם ר' שמעון בן אלעזר, \nזה גורם שהתפארת יתגאה על היסוד שהוא עני ולא ישפיע ח\"ו, אלא צריך שיהיה דעתו \nמתישבת עליו עם העני, אז התפארת ישפיע על היסוד, ויחשב העני לפניו למאד, וכן יחשב \nלמעלה ויתקשר התפארת עם היסוד:\nהג' המתגאה בתורה על עמא דארעא, כלל עם ה', ח\"ו, גורם שהתפארת יתגאה מעל המלכות ולא \nישפיע בה, אלא יהיה דעתו מעורבת עם הבריות, וכל עם הישוב חשובים לפניו, מפני שהם \nלמטה בסוד הארץ, וח\"ו אם קורא אותם חמורים מורידם אל הקליפות, לכך לא יזכה לבן \nשיהיה בו אור תורה, אלא יהיה דעתו מתערבת עם הבריות ומנהילם על פי דרכם, כעין \nהתפארת שהוא משפיע למלכות ומנהיגה כפי עניינה ועניות דעתה, שכן נאמר דעתן של נשים \nקלות. ובכלל זה שלא יתגאה על כל חלושי הדעת שהם בכלל עפר הארץ. ומפני זה הקדמונים \nלא היו מתגאים בתורה, כעין עובדא דר' המנונא בפרשת בראשית, וכן בתיקונים, כשהיו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "רוצים לנשקא ליה פרח שלא היה רוצה להתגאות בדברי תורה, וכיוצא, גם כן רבי חגי (שם) \n[בפרשת] שלח דף קנ\"ח ע\"א:\nעוד יהיה רגיל לכוון בהיותו נושא ונותן בדברי תורה, שיהיה הכונה אל תקוני השכינה \nלתקנה ולקשטה אל התפארת, דהיינו הלכה אל האמת, וזהו מחלוקת לשם שמים דהיינו חסד \nוגבורה לבא אל התפארת שמים להסכים הלכה עמו, וכל מחלוקת שיצא מן המדה הזאת יבדל \nממנו, כי לא יתאחז אלא בחוץ, ויפגום מדת השלום תפארת, ואין לך מחלוקת שלא יפגום \nהתפארת, אלא מחלוקת התורה לשם שמים, שגם אם היא אינה לשם שמים יתרחק ממנה שסופה \nגיהנם כנזכר בזוהר בראשית:\nוהעסק בתורה יהיה אל כונת קישוטי שכינה ליחדה עם קב\"ה, שזו תורה לשמה, עושה ממש מדת \nהתפארת שהוא נותן לה קישוטים, גם הוא בתורתו נותן קישוטין אל השכינה, ואם יכוון \nלהנות לעצמו ידע שזה אוכל הנאות מדברי תורה ופוגם במדה הזו שהיא קודש ומוציאה אל \nדברי חול, וכאשר יעסוק בתורה להנאת גבוה אז הוא ממש מתנהג על פי מדות אלו. ועיקר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הכל הוא לצרף עצמו במבחן מחשבתו באמצע משא ומתן, ואם יראה בעצמו ערות דבר יחזור בו, \nולעולם יודה על האמת, כדי שימצא שם התפארת מדת אמת, שאם יכחיש יטרידו מעליו, וכן \nצריך לכוין בכל עניניו אל האמת שהיא מדה זו, ובזה כשיבא לידו שקר ידע שמכחיש המדה \nהזו ויברח מפניו. וזמש\"ל:\nהשקת כט:\nהיאך ירגיל האדם עצמו במדות נצח והוד יחד, וכל אחד לעצמה:\nראשונה עיקרם הוא לסייע לומדי תורה ולהחזיקם אם בממונו או במעשיהו, להזמין להם \nצרכיהם שמוש והזמנת מזון והפקת כל רצונם שלא יתבטלו מדברי תורה, וכן שלא לגנות \nתלמודם שלא יתרפו מעסק התורה, ולכבדם ולהלל מעשיהם הטוב שיתחזקו בעבודה, ולהזמין \nלהם ספרים לצורך עסקם, ובית המדרש, וכל כיוצא בזה, שהוא חזוק וסעד וסמך לעוסקי \nתורה, הכל תלוי בזה, ברב או במעט, סוף דבר כל מה שירבה בזה לכבד התורה ולהחזיקה, \nבדיבור בגופו ובממונו, ולעורר לבם אל התורה שיחזקו בה, הכל תלוי באלו השתי ספירות, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מפני שאלו הם נקראים מחזיקי\"ם ותומכי\"ה, וכיוצא. עוד צריך שילמוד מכל אדם כענין מכל \nמלמדי השכלתי, והיינו וכל בניך למודי ה', וכיון שהוא נעשה תלמיד לכל זוכה להיות \nמרכבה לנצח והוד לימודי ה', והמשפיע אליו תורה במדרגת התפארת, והרי בהיותו יושב \nולומד אותו הענין זוכה אל התפארת שישפיע בנצח והוד והוא במדרגתם ממש, והיינו אומרו \nומורא רבך כמורא שמים. וזמש\"ל:\nהשקת ל - היאך ירגיל האדם עצמו במדות היסוד:\nבזוהר בראשית אמרו, שצריך אדם להזהר מהדיבור המביא לידי הרהור כדי שלא יבא לידי \nקרי, ואין צריך לומר שלא ידבר נבלה, אלא אפילו דבר טהור המביא לידי הרהור ראוי \nלהשמר, והכי דייק לישנא דקרא אל תתן את פיך להחטיא את בשרך, דהיינו שנותן את פיו \nבדיבור שמביא להחטיא בשר קודש אות ברית בקרי, וכתיב למה יקצוף אלקים וגו', ואם היא \nנבלות הפה מאי להחטיא הרי הוא בעצמו חטא, אלא אפילו שהדיבור לא יהיה חטא שהוא דיבור \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "טהור, אם מביא לידי הרהור צריך להזהר, ולזה אמר להחטיא את בשרך למה יקצוף ירצה אחר \nשמחטיא יקצוף על אותו הקול אפילו שהיה מותר, ע\"י פעולה רעה חזרו הקול והדיבור רע, \nכל כך צריך זהירות באות ברית שלא להרהר שלא להשחית. וצריך להזהר שלא יתקשה בשום צד \nאלא לנכח אשתו בטהרה, מפני שזה אות ברית הקשת, והקשת אינו דרוכה למעלה אלא לשלח \nחיצים למטרת המלכות השומרת החיצים, ומאד מאד צריך הזהירות ועיקר השמירה בהיותו שומר \nההרהור. וזמש\"ל:\nהשקת לא - האיך ירגיל האדם עצמו במדות המלכות:\nראשונה לכולם, שלא יתגאה לבו בכל אשר לו, וישים עצמו תמיד כעני, ויראה בעניו ויעמוד \nעצמו לפני קונו עני מתחנן, ולהרגיל עצמו במדה זו יהיה אפילו עשיר, במה שיחשוב שאין \nדבק עמו מכל אשר לו, והוא לבדו יחיד צריך לרחמי הבורא תמיד, שאין לו כל דבר אלא \nהלחם אשר אוכל, ויכנע לבבו, ויאמר וכי כל זה מה יגיעני ממנו אלא פת לחם כאשר הוא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לפני בלבד, ויעני עצמו, ומה גם בעת תפלותיו, שזהו סגולה נפלאה. ולהפך מזה נאמר ורם \nלבבך ושכחת, שהשכחה החיצונית מצויה שם, כן התנהג דוד המלך עליו השלום בזה המדה הרבה \nמאד, שנאמר כי יחיד ועני אני, שהרי כל אנשי ביתו כל אחד ואחד לעצמו, מה כולם אליו, \nאפילו בני ביתו כלום הם לו לפני הבורא, או בעת סילוק נשמתו כלום ילווהו אלא עד \nקברו, מה הם לו בעת דיניו, מפתח הקבר ואילך, בזה יעני עצמו ויתקן עצמו בסוד המדה \nהזאת:\nעוד שניה פירשו בזוהר והיא חשובה מאד, יגלה ממקום למקום, ובזה יעשה מרכבה אל השכינה \nהגולה, וידמה בעצמו הרי אני גליתי והרי גלו כלי וצרכי עמי, מה יעשה כבוד גבוה שגלתה \nהשכינה וכליה אינם עמה, שחסרו בסבת הגלות, ולזה ימעט בכליו בכל יכלתו, כדכתיב כלי \nגולה עשי לך, ויכניע לבבו בגולה, ויתקשר בתורה, ואז שכינה עמו. ויעשה לעצמו גרושין, \nויתגרש מבית מנוחתו תמיד, כדרך שהיה מתגרש ר' שמעון וחביריו, ומה גם אם יכתת רגליו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ממקום למקום, שעל כזה נאמר שברו על ה' אלהיו:\nוסוד פתח כניסת העבודה היא היראה את ה' הנכבד והנורא, והנה היראה מסוכנת מאד ליפגם \nולהיכנס בה אל החיצונים, שהרי אם ירא מן היסורים, או מן המיתה, או מן הגיהנם, הרי \nזה יראה מן החיצונים, שכל פעולות אלו מן החיצונים. אמנם היראה עיקרית מן השם הנכבד \nוהנורא דהיינו ליראה את ה', והוא שיחשב בשלשה דברים, א', ליראת גדולתו של יוצר הכל \nעל כל נמצא, והרי האדם ירא מן הארי, ומן הדוב, מן האנס, מן השר , מן האש, מן \nהמפולת, ואלו הם שלוחים קטנים, ולמה לא ירא מן המלך הגדול ויהיה פחדו על פניו \nמגדולתו, ויאמר היאך יחטא לאדון רב כזה, והרי אלו היה ארי ודוב יאכלוהו, ואלו הקדוש \nברוך הוא סובל עלבון מפני זה לא יראה מפחדו ומגדולתו. הב', כאשר ידמה השגחתו תמיד \nצופה ומביט בו, והרי העבד ירא מרבו תמיד בהיותו לפניו, והאדם תמיד לפני הבורא \nועיניו פקוחות על דרכיו, ירא ויפחד היאך יראהו מבטל מצותיו. הג', היותו שורש כל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הנשמות וכלם מושרשות בספירותיו, והחוטא פוגם היכלו, ולמה לא יראה היאך יהיה היכל \nהמלך מלוכלך ממעשיו המלוכלכים. הד' יראה שפגם מעשיו הם דוחים שכינה מלמעלה, ויירא \nהאיך אגרום הרעה הגדולה הזאת להפריד חשק המלך מן המלכה, והיראה אשר היא בזה היא \nיראה המיישרת את האדם אל תיקון המדה הזאת והוא דבק בה:\nודע שהרבה זהירות צריך האדם לעשות שתהיה שכינה דבוקה עמו ולא תפרד ממנו, הנה האדם \nבעוד שלא ישא אשה פשיטא שאין עמו שכינה כלל, שאין שכינה מתחברת לאדם בעוד שהוא אינו \nנשוי אשה, כי עיקר שכינה לאדם מצד הנקבה, והאדם עומד בין שתי נקבות, תחתונה גשמיית \nשהיא נוטלת ממנו מזון שאר כסות ועונה, והשכינה עומד עליו לברכו בכולם, כדי שיתן אל \nהאשה התחתונה, כענין התפארת שהוא עומד בין אמא עילאה להשפיע לו כל הצורך, והמלכות \nלקבל ממנו שאר כסות ועונה כנודע, ולא תבא אליו השכינה אם לא ידמה אל המציאות \nהעליון:\nוהנה בהיות האדם פורש מהנקבה התחתונה לאחד מג' סיבות, הא' שהיא נדה, הב' שהוא עוסק \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בתורה ופורש ממנה כל ימי החול, הג' שהוא הולך בדרך. בזמנים אלו בסיבת הנקבה הגשמיית \nהרוחנית קשורה עמו ואינה מנחת אותו כדי שלא תהיה שם פירוד, אלא לעולם אדם שלם זכר \nונקבה, והרי השכינה מזדווגת לו, צריך האדם להזהר שלא תפרד שכינה ממנו בהיותו יוצא \nלדרך צריך להתפלל תפלת הדרך, ולאחוז בתורה, שבסיבה זו שכינה שמירת הדרך עומדת לו \nתמיד בהיותו עוסק בתורה. גם כן שכינה עמו בהיותו זהיר מן החטא ועוסק בתורה בהיות \nאשתו נדה שכינה עומדת לו, כששומר הנדה כראוי, אחר כך בליל טהרתה, או בליל שבת, או \nבבואו מן הדרך, ליל ביאת מצוה היא, ושכינה נפתחת למעלה לקבל נשמות קדושות, וגם כן \nנקבתו ראוי לפקוד אותה, ואז בזה שכינה עמו תמיד כנזכר בזוהר בראשית. והפקידה לאשתו \nצריך שתהיה דוקא בזמן שהשכינה במקומה, דהיינו כשהיא בין שתי זרועות, אמנם בזמן צרת \nהציבור שאין השכינה בין שתי הזרועות אסור, וכן פירשו בתיקונים פרשת בראשית:\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והרוצה להזדווג עם בת המלך ושלא תפרד ממנו לעולם, צריך תחלה שיקשט עצמו בכל מיני \nקישוטים ומלבושים נאים, והם תיקוני המצות הנזכרות כלם, ואחר שתקן עצמו כתקנת \nהנזכרת, יכוון עצמו לקבלה עליו בהיותו עוסק בתורה ונושא עול מצות בסוד כוונת היחוד \nתמיד, ויקיים לה שלשה דברים, ומיד היא נשאת לו ואינה פורשת ממנו, וזה בתנאי שיטהר \nעצמו ויקדש עצמו, ואחר שהוא טהור וקדוש יכוון לקיים לה שאר כסות ועונה שהם שלשה \nדברים שאדם חייב לאשתו, הא' להשפיע לה בכל מעשיו שפע מן הימין, מזונה. ב' לכסות \nעליה מצד הגבורה שלא ישלטו בה החיצונים, וזה בכל הענינים שלא יהיה צד יצה\"ר בעסק \nמצותיו, כגון לטעם הגוף או לשישבחוהו וכיוצא בזה שהיצה\"ר מצוי באותו מצוה, והיא \nבורחת ממנו מפני שהיא ערוה, אם כן צריך לכסות הערוה ולהסתירה שלא ישלוט בה תמיד, \nכיצד כל מעשיו לשם שמים בלי חלק היצה\"ר, וכן תפילין וציצית הם מגינים גדולים בעדה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שלא ישלטו החיצונים בה, ויהיה רגיל בהם. הג' לייחדה עם התפארת בעונת קרית שמע \nבקביעות עתים לתורה, וכשיקבע עונה לכל דבר ויכוון שזה עונת השכינה עונת בת מלך. ויש \nרמז לג' אלו בזוהר ובתיקונים. וזמש\"ל:\nהשקת לב:\nהרשב\"י ע\"ה פירש בפרשת בראשית בזוהר עצה רבה וגדולה מן התורה היאך יתקשר האדם \nבקדושה העליונה ויתנהג בה ולא יפריד מן הספירות העליונות תדיר, וצריך האדם להתנהג \nבה כפי הזמן ר\"ל לדעת איזה ספירה שולטת ולהתקשר בה ולעשות ענין הנוגע אל המדה \nהשולטת והתחיל מהלילה עד שכיבת האדם על מטתו והרי השליטה היא לילה מדת המלכות והוא \nהולך לישן והרי השינה הוא מיתה, ואילנא דמותא שלטא, מה יעשה יתקן ויקדים להתקשר \nבסוד בחינת הטובה והקדושה דהיינו סוד מדת המלכות בבחינת קדושתה ולזה ילך על מטתו \nויקבל עול מלכות שמים שלימה בכונת הלב והרי בזה קבל עליו סוד קדושה עליונה, קם \nבחצות הלילה ויטול ידיו מהקליפה השולטת עליהם ויעביר רוח רעה מבשרו ויברך ויתקן \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "השכינה בעסק התורה, וע\"ז נאמר בשכבך תשמור עליך מן החיצונים והקיצות היא תשיחך, \nותתקשר עמו והוא עמה ותתעלה בדיוקן נשמתו בג\"ע עם השכינה הנכנסת עם הצדיקים לג\"ע, \nוהת\"ת יבא שם להשתשע עם הצדיקים ועמו בחברתם שכלם מקשיבים לקולו, הרי ממש נסע עמה \nמהמיתה והשינה אל סוד החיים העליונים ונקשר בסוד ג\"ע והתחיל להתנוצץ עליו אור הת\"ת \nהמתנוצץ בג\"ע על הצדיקים, וכן פירשו בפרשת תרומה השכים ועלה עמוד השחר התחיל הוא \nלבא ג\"כ לכנוס לב\"ה וקשר עצמו בג' אבות בפתח בה\"כ אומר ואני ברוב חסדך וגומר וכולל \nעצמו בסוד הת\"ת אדם כלול חסד וגבורה ות\"ת ונכנס לכנסת מלכות ומכוין בפסוק הג' אבות \nוהרי כלל עצמו בהם במחשבה ודבור ומעשה דהיינו דיבור הפסוק, מחשבה הכונה, מעשה הביאה \nלביהכ\"נ והשתחוייתו נגד היכלו. קודם התפלה עומד בבה\"כ פיו מקור נובע תפלה ויחוד \nיסוד מקור הבאר יפתח בבאר שהיא בה\"כ ומתקן שכינה בכל יכולת כונתו בתפלתו, יוצא משם \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "עולה בסוד תורה ומתקשר בה בסוד מדת יום ומתנהג עמה כל היום, עד שעת המנחה שמתקשר \nבגבורה, ובבקר נקשר במדת יום בחסד בתפלתו וביום בת\"ת בעסק התורה, ובערב בגבורות \nבמדת יום ובא לב\"ה ליחד בסוד הגבורה כדרך שעשה בצד החסד ובין זה לזה קושר השכינה \nעמו בסעודתו שגומל חסד עם העניה הזאת כמו שהיה אומר הלל ע\"ה יודע צדיק נפש בהמתו \nוזה תהיה כונתו ביום בסעודתו לגמול חסד לנפש הבהמה ולקשרה למעלה בסוד המזון, ואחר \nשעלה שעת המנחה ונקשר בגבורה המתין למעריב וירד הת\"ת אל המלכות והרי הוא עמה בתחלת \nהלילה קושר עצמו בה ונכנס לב\"ה עם הכונה הנז' וקושר עצמה למטה ת\"ת בא לבית מלונו, \nיצא מב\"ה ייחד עצמו ממש במלכות לבד בסוד קבלת עול מלכות שמים, וזהו תקופת היום עם \nתקופת הספירות ולעולם דבק באור השולט. עצה זו היא עיקרה בפרשה בראשית והשאר מקובץ \nממקומות רבים מהזוהר, והיא עצה כוללת להשתתף האדם בקדושה תמיד ולא יחסר עטור שכינה \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "מעל ראשו, ודי בזה הדרוש בזה הספר שאין לנו רשות לגלות יותר. וכבר הארכנו בעומק \nהענין הזה בספר מעשה חושב בסייעתא דשמיא. והאל ברחמיו ידריכנו בדרך עבודתו אמן כן \nיהי רצון. וזמש\"ל:\nוהיתה השלמת הספר החשוב הזה אור ליום ד' כ\"ה יום לחודש אלול המרוצה:\nשנת ויתן לך האלוקים מטל השמים לפ\"ק:\nפה עזתה אשר ליהודה תוב\"ב:\nבנל\"ך ואע\"י בילא\"ו:", "en": ""}]}
