{"bookId": "kabala-968fe7d214a9", "part": "1", "torah": "6", "title": "ספר חסד לאברהם — קטע 6", "hebrewTitle": "קטע 6", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-968fe7d214a9/1/6/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-968fe7d214a9/1/6/", "segments": [{"index": 1, "he": "ולכן השכינה משכנה באויר א\"י ואוירה טהור, מצד הטהרה מוכן לתורה ולמצות ולמע\"ט, \nולשון אויר אור י' שוכן בה, בסוד חכמה זעירא כמשרז\"ל אוירא דא\"י מחכים, ומה עשה \nהש\"י שלח עמהם השכינה בגלות כדי לשמרם ב' שמירות, הא' הוא שלא ישתקעו בתוך הקליפות \nכי חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם מכל צד הרוצה צד קליפה להגביר עליהם להחטיאם, \nוכמעט אויר קדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. הב' הוא לשמירת הגוף כדי שלא יאונה להם כל \nאון והיזק כמש\"ה כי ה' אלה\"יך מתהלך בקרב מחניך ואויר ח\"ל מתקדש, ומטעם זה אמר \nהכתוב דרשו בשלום העיר כי בשלומה יהיה לכם שלום, כי הנביא גילה להם סוד זה שהשכינה \nעמהם בגלות ואויר קדוש שוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם \nמתייחדים בתוכם, וזש\"ה כי בשלומה יהיה לכם שלום שהוא היסוד והייחוד, וז\"ס שהשכינה \nגולה עם ישראל, עם היות שאינה בגלות כי אם לשמור בניה כדי שלא ישתקעו בין האו\"ה, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ולא יוזקו בח\"ל במקום דשכיחא הזיקא מפני האויר הטמא, ובהיות השכינה שם האויר מתטהר \nבחו\"ל, ואין לתמוה על כך כי הרי ישראל קודם שנכנסו לארץ כאשר יצאו ממצרים והלכו \nבמדבר נחש שרף ועקרב וצמאון איך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד, אלא שבעננים היה \nלהם אויר קדוש ואויר של א\"י הלך עמהם, כמו שנבאר בס\"ד במקומו וזמש\"ל:\nמעין א - נהר כה\nנהר כה - לבאר איך תרד השכינה בגלות:\nדע כי העולם הוא כדוריי וכן הודו חכמי ישראל וג\"כ הפלוסופי' א\"ה, וסוד כדור הזה \nעולה עד סוף כל המדרגות גשמיים, וכל ענינים גשמים הם מערכת השמים והם בלתי טהורות, \nולכן אמר הכתוב אל דרך הגוים אל תלמדו. ודע כי ברקיע[ים] הם ב' פעולות האחד הוא \nגשמיי והוא להאיר על הארץ, ובאלו מותר להשתמש בהם וזה כחם אפילו בארץ ישראל השמש \nלהאיר וירח למועדים. אמנם יש להם פעולה שנית והוא הכח והרוחניות שלהם, ונחלק לשנים \nהא' מעצמם והב' ע\"י שליח, הא' מותרת והב' אסורה, הא' מעצמה שהיא מותרת הוא סוד כח \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "של הכוכבים לגדל צמחי האדמה והמתכות והפירות דקיץ וחורף, וזו מותרת לישראל מפני \nשסוד מעשה בראשית הוא ותפעול פעולתם כפי רצון המנהיג, אמנם בא\"י אף אם תגזור המערכה \nמעוט הצמחים או יורה שבתי חרבן וכיוצא הכל רוח בא\"י, שאין בהם כח כלל והכל תלוים \nבעבודת הש\"י, כנזכר בזוהר למגנא קיימי רקיעים בא\"י, אמנם בח\"ל פעולתם בגויים בפרטות \nמן הטעם אשר נבאר בס\"ד:\nוהפעולה הב' ע\"י שליח האסורה הוא ע\"י עשיית קטורת והגברת הקליפות והמשכת במערכות \nהטומאה וקסם ונחש [שהם] דבור ומעשה ויפעלם אז אפילו בא\"י, מפני שהבחירה ניתן ביד \nהאדם, וכמ\"ש רז\"ל שהם נקראים כשפים שמכחישים פמליא של מעלה, וזה היה חטא אדה\"ר \nופעולות דורות הרעים אחריו שעבדו ע\"ז והקטירו קטרת ומרכיבים כוחות החיצונים בכוחות \nהככבים ופועלים ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות:\nועתה נבאר הענין כי בין מדרגות הקדש למדרגות מעשה בראשית הגשמיים הם הקליפות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "החצונות ומדרגותיהם חוץ לגלגל התשיעי הוא ומעלה ג\"כ הם עומדים, וכדור גלגל התשיעי \nמתחלק אל שבעים חלקים, אבל לא לחלקים שוים כ\"א חלקים שחלוקים ברצון ית\"ש, ועל כל \nחלק וחלק מן הע' חלקים אלו עומד שר אחד מן ע' שרים של האומות, וכנגד אותו חלק הוא \nמחזיק בכל רקיעים ובכל הכדור עד רדת אל הארץ התחתונה, ובתוך אותו חלק מן הארץ שוכן \nאומתו, ע\"ד משל בת' מאות פרסה של מצרים תופס שר שלו למעלה כנגדו שהם כך מעלות רוחב \nוכך מעלות אורך תופס עד גלגל הט' ושם מעמד השר, וכן הוא באדום ועמון ומואב, וכמש\"ה \nכי לבני לוט נתתי את ער ירושה, וכן כתיב ואת עשו נתתי את הר שעיר:\nולמעלה ברקיע הם יונקים בעברם כנגד חלק הארץ ההוא מן השר הממונה לאותו הגבול, כאלו \nתאמר חלק מהרקיע העובר דרך גבול עמון ואח\"כ מואב ואח\"כ שעיר הוא אדום יקבל בארץ \nעמון משר בני עמון, ובעברו בארץ מואב הוא משר של מואב, ובעברו בארץ אדום הוא משר של \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אדום, ולכן אם נגזר חרב על אדום לא נגזר על מואב, מפני שהשר שלו שולט בו ומכריע \nברצון הבורא ית' כח הככבים או מגבירם ע\"ד שבארנו בכישוף, שיש כח בהכשפים להכחיש \nפמליא של מעלה במעשה הורדת כח החיצונים, ובזה הדרך הוא בכל חלקי הארץ, והשרים אלו \nהם אינם טהורים אלא טמאים, והם נאחזים בחיצונים עד הגיע הדבר בכל מדריגות חיצונים \nעד סוף הקליפות, אמנם הת' פרסה של א\"י אין בו שר ולא חיצוני כלל, אלא שיש בגבולה \nסביב קליפה קדושה עבה וקשה אשר צדה שמבחוץ טמאה וצדה שבפנים טהורה, כמו קליפת האילן \nאשר צידו שמבחוץ היא מכוער וצידו שמבפנים נאה ונאות לערך האילן וכן קליפות האגוז, \nוכל בעלי הקליפין מבחוץ פגום וקשים וצד מבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי:\nוהנה דרך אותה הקליפה שהיא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול א\"י כלל אפי' בזמן \nחרבנה כנזכר, והוא פתח משוך עד היכל לבנת הספיר כדי שלא ישלטו בא\"י שום שר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והחיצונים, רק אם ישלטוהו בכישוף ע\"י רשעים ועבירות ועבודה זרה, כי אין זה רק מצד \nהבחירה רעה לרשעי ישראל שיוכלו לעשות כרצונם, אבל לא שישלוט הקליפה ח\"ו, ובזה נכון \nאמרם לא גושמה ביום זעם, שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות \nונכנסו לא\"י, אבל לא שגושמו בא\"י כי אין כחם שם:\nובעת חורבן בית המקדש פרץ השי\"ת גדר הקליפה ומסך מבדיל ונכנסו החיצונים וחרבו בית \nהמקדש וחזרו להם ונסתם הפרצה כדאיתא בזוהר, ודרך זה הוא סוד שכינה בא\"י, כי ימשוך \nאור רוחני אויר א\"י הטהור שאין אוירה מן החיצונים כמו אויר דח\"ל, אלא אוירה נגד פתח \nלבנת הספיר הפתוח עליה ומוריד אויר הטהור המחכים, ודאי בסוד השכינה הנקרא חכמה, \nוענין זה תלוי בקדושת הארץ וז\"ש בזוהר פ' לך לך שעמד אברהם אבינו ע\"ה על שליטת ארץ \nהקדושה, ולא היה יכול לרדת לעומקו רק ששפט באסטרלוגין שלו על שרי המקומות וירד \nלעומקן, ובארץ ישראל לא השיג עד שאמר לו הש\"י אל הארץ אשר אראך, חפציך ותשיג שליטת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הארץ וכן השיג אח\"כ בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטה בלילה אפילו \nבא\"י או בעת צרה ח\"ו או בשעת הדבר ב\"מ וכיוצא כמ\"ש הכתוב ערום ראה רעה ונסתר:\nוהנה ענין זה יהיה כי לצד צפון של מחיצות הללו יש נקב אחד שהוא פתח אחד לצד \nהקליפות, וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר, ודרך אותו נקב הוא התפשטות אותה \nהקליפה בא\"י בלילה, אשר אז ניתן רשות להתפשט אבל לא כולה וז\"ס הלילה, ונקב זה נקרא \nנוקבא דתהומא רבא, ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים אל בין הקליפות, ודרך אותו הנקב \nהוא כניסת כל הרשעים לגיהנם, וכל הנדחה ממקום הקדוש ידחה דרך אותו נקב, ועל אותו \nנקב התפלל דוד המלך ע\"ה באמרו ואל תאטר עלי באר פיה, שח\"ו כשידחה איזה רשע דרך אותו \nנקב ונסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם לבין הקליפות נוח לו שלא נברא, והוא נמשך בהם \nוהם שולטים עליו עד יתרצה כשכיר יומו, ולנקב זה נאמר באר צרה נכריה, גם נאמר עליו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס בל יתמוכו בו, וזהו גיהנם הרוחני היורד מדרגה אחר \nמדריגה עד למטה, ואותו נקב הוי נסתם ביום ונפתח בלילות עד חצות לילה, ואותו פתח הוא \nהתפשטות החיצונים בא\"י בלילה ולא כולם, אלא אותן הידועים לשלוט בלילה וכמ\"ש במקומו, \nולכן בלילה נוטה עשן המערכה אל צפון למזון החיצונים, בסוד הפסוק בבקר יאכל עד ולערב \nיחלק שלל, ועל אותו נקב אמר הכתוב מצפון תפתח הרעה, והנה בשעת חרבן בית המקדש נפתח \nהפרצה מרובה מאותו נקב וכל הגוים פרצו פירצה בעו\"ה מכל סביבותינו, ואח\"כ סתם השי\"ת \nפרצה הגדולה ונשארת כמות שהיתה בראשונה:\nוהנה עתה בזה נדע סוד זה בית אלהים וזה שער השמים, כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו \nמדריגות רבים כעין גלדי בצלים, והנקודה האמצעית היא בית קדשי הקדשים, ואח\"כ סובבים \nאותו עזרות ולשכות, ואח\"כ סובב הר הבית, ואח\"כ סובב ירושלים, ואח\"כ סובב א\"י, ואח\"כ \nסובב ח\"ל משכן השרים. ובא\"י תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ת' פרסה אלו ותשכון קדושתה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בא\"י מדרגה קדושה, ובירושלים מדריגה קדושה יותר, ובהר הבית קדושה יותר, שכן שם עשר \nקדושות כנודע בדברי רז\"ל בסוד בחינת א\"י, וז\"ש שהשכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת \nבחיצונים כלל:\nועתה יוכל המעיין לשפוט בשכלו כי מאחר שישראל ידעו בבירור ענינים אלו על מתכונתם, \nכאשר בא נבוכדנצר ונכנס דרך צפון הנזכר, והגלה את ישראל והחרש והמסגר בבלה, מה היה \nכונת ישראל בחשבם שמתחלה היו על אדמת ארץ טהורה והשכינה שרויה עליהם, ועכשיו הם \nבגלות בארץ טמאה בעומקי הקליפות, וכמה וכמה נתיאשו מן הרחמים בחשבם כי הם נטבעים \nבבור תחתיות ותאטר עליהם באר פיה, וכמה חרדה היה עליהם עד שכמעט נדחו מן האמת כדפי' \nבזוהר, עד שהנביא הוצרך לבשרם ואני בתוך הגולה עמהם על נהר כבר ואל ידאגו ויתייאשו \nח\"ו מן הרחמים לומר איה יעלה תפלותינו ואיה יתקשר הבל פה תורתינו, ונתבשרו ע\"י \nהנביא כי נפתחו השמים כמש\"ה ואראה מראות אלה\"ים, וממש פתח הקב\"ה כל הרקיעים וא\"ל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דעו לכם שממש כמו שאני הייתי בא\"י כן יצאתי עמכם לח\"ל, ומקבל אני את תפלותיכם \nומצותיכם ומ\"ט, וכן אני מקבל לצאת בגלות עמכם ורקיעים עליכם ממש כאותן של א\"י, \nובטחו אז בה' והתנחמו מאבלם:\nהאמנם דרך רדדתה הוא כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חיילותיה ומרכבותיה רק ניצוץ לבד, \nכי עיקר השכינה היא בא\"י, אמנם דרך פרצה תפרוץ פרץ ותצא לארבע רוחות השמים במקום \nשנפוצו שם ישראל. וא\"ת אם כן נתבללבל הכל ח\"ו, לכן נבאר שדרך פרצה זו אינה פרצת \nהחיצונים להכנס לארץ, כי אותו פרצה היתה בלבול מעלת הפנימיים וחרבן ב\"ה וכבר נסתמה \nכנזכר בזוהר, אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היא ממש כדרך פתח ההיכל לבנת הספיר לרדת \nלעולם התחתון לא\"י כן ממש פרץ הקדושה בהקליפות ונתלבשה בלבושים וירדה לעילם ולבבל \nולכל המקומות, כמש\"ה למענכם שולחתי בבלה. ואפילו אם איש אחד פרטי עובר בגלות, \nהשכינה עמו כמש\"ה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו', ודקדק אמרו משם יקבצך כי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "[שם] השכינה עמך:\nאמנם הפרצה יהיה כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה דא\"י, ומוח דהיינו \nהשכינה יכנס וישתרבב למטה כן דרך הגבול הזה הישר נוכח היכל לבנת הספיר באלכסון \nישתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכלות וחיילות הרוחניים שאינם מצד עצמם בעלי המקום, אמנם \nהמקום מיוחס אליהם מצד שאנו בכל מקום אז תשכון השכינה במקום זולת מקום הנ\"ל, הנה \nהשכינה תתפשט ותשתרבב דרך אלכסון לתוך אותו השר שבח\"ל ולאותו הגבול ויעשה לו מהלך \nושביל ותתפשט שם, כמש\"ה נפתחו השמים שהיה נגדם בגולה, ואראה מראות אלה\"ים השכינה \nשירדה שם וזהו דרך ירידתה:\nוא\"ת א\"כ לפירוש זה א\"י וח\"ל בימי הגולה שוין ואין זכות עתה בא\"י ואין שם תועלת ח\"ו \nיותר מבח\"ל, כבר פירשו רז\"ל ואמרו אינו דומה לפליטתה בחיק אמה וכו', ונבאר עתה איך \nתעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל. והענין הוא כי השכינה בא\"י היא בלי אמצעי כלל \nשתתלבש בה, רק כדפרי' בסוד פתח היכל לבנת הספיר, קדושה (זו) מתלבשת בקדושה, זו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "פנימי לזו, שוכן בא\"י ממש, ובקודש הקדשים שוכן מדרגה העשירי בלי לבוש, ובעזרות גם \nכן מדריגות הקדושה בלי לבוש ובא\"י בלי לבוש ואנו ממש שוכנים באויר הטהור, אמנם בח\"ל \nחלילה שתרד כך השכינה, ולכן נאמר אני י\"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, ואיך תתתפשט \nהשכינה שיהנו ממנה ח\"ו הקליפות, אלא הענין הוא כי הנצוצות תתתפשט עד מקום ישראל, \nהאמנם מתלבש בלבושים הקדושים בתוך החיצונים כדרך שמתלבש משך רוחב גבול א\"י, אשר \nאותן מחיצות הם רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת, אלא גבוליה נוגה לו סביב ומתוכה כעין \nהחשמל, ולכן כל א\"י ראוי לנבואה ולאויר טהור אשר מתכנס לתוכה, וחוצה חו\"ל סובב ענן \nגדול ואש מתלקחת, וחוצה לה רוח סערה, והרי הנביא שבא\"י לא הוצרך לעבור דרך הקליפות \nאלו אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל, כמ\"ש בישעיה הנביא בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את \nה' וגומר, שראה נקודה האמצעית יושב על כסא רם ונשא וגו', אמנם בח\"ל יש בין ישראל \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לאביהם שבשמים אותן מחיצות שהזכיר יחזקאל הנביא, ואראה והנה רוח סערה וגו' דהיינו \nהשכינה היא מתלבשת בנוגה, כענין שהם, מוח חשמל, סובב לו קליפה שהיא קליפות הנוגה, \nועליה אש מתלקחת, ועליה ענן גדול, ועליה רוח סערה:\nוהנה מי שמת בא\"י פולטתו בחיק אמו בתוך נוגה, ואם הנשמה היא רעה ח\"ו תתגרש משם, ואם \nהנשמה היא טובה תתקבל היא שם במקורה בהשכינה, אבל נשמת הרשעים צריכין להתנער משם, \nואמנם בח\"ל הוא בהיפך הדברים כי נשמת הרשעים נשמרים בחוץ מאליהם, ואם הוא נשמת צדיק \nנפתח שם להם פתח וירקעו קליפות חשך ענן וערפל שהם ג' קליפות ויכנסו אל השכינה, וזהו \nהענין שאינו נזכר בשום נבואת הנביא ענין הקליפות האלו הסובבים אל השכינה, זולת \nבנבואת אליהו הנביא ז\"ל הנזכר בחורב כמש\"ה והנה רוח רעש אש וגו', ג' קליפות ואחר כך \nקול דממה דקה שהוא המוח, וכן יחזקאל הנביא ע\"ה זכרם על שהי' בח\"ל, אמנם שאר הנביאים \nשהיו בא\"י היו רואים ושומעים מיד את הקול מן השכינה, וזהו שאנו אומרים שהשכינה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מתלבשת בהשר ההוא שישראל יושבים בארצו וכדפרישית במקום אחר:\nובעוד שהשכינה מתלבשת שם בשרי קליפות החיצונים להשפיע מתוכם, כמש\"ה שמוני נטרה את \nהכרמים כרמי שלי וגו', ר\"ל הכרמים שהם השרים, כרמי שלי הוא א\"י, ועם קדוש לא נטרתי, \nכי אין יחוד כלל מאחר שהשכינה נפרדת מן הספירות כולם הם בלתי שלימות, כי אין אור \nהא\"ס מתגלה בהם בתוספות אור יותר מכדי חיותם, כי אין כתר משפיע אורו כי אם בהיות \nחכמה ובינה שהם הכסא שלו בייחודים, והם אינם מתייחדים כי אם בייחוד הת\"ת והמלכות \nוהיא נטרדת מכל יחודה וטובותיה ואין בה אור כלל ע\"י אותו יחוד שלה, אמנם ימשוך אליה \nע\"י תפלותינו ומצותינו ומ\"ט סעד וסמך ועזר מעט כדאיתא בזוהר בחוקותי. וזה יהיה ענין \nהנזכר אפילו לנו יושבי א\"י שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדריגות, כי אף שחרב בית \nהמקדש לא שלטו הקליפות בא\"י אלא עד תשלום החורבן ואח\"כ נסעו, והגוים הללו היושבים \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בא\"י מיום החורבן והלאה אינם דוחים את השכינה בחורבנה ממנה, אלא תמיד היא עומדת \nבכותל מערבי, כי מעשי הגוים וחטאתם אינם פוגמים רק חלול שמו בגלות ואנחנו עומדים \nבחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת את עפר משכנה כדאיתא בזוהר איכה וע\"ש וזמש\"ל:\nמעין א - נהר כו\nנהר כו - לבאר גלות השכינה והימין.:\nהענין כי השכינה ינהיג להם לישראל בחיצונים בשרים שהם גולים תחת רשותם, ואז השכינה \nתנהג אותם ע\"י השרים הללו ותכנס בתוך השר וישים כסאו שם כמש\"ה ושמתי את כסאי בעילם, \nונותן השפע אל השר ההוא והשר משפיע לארצו ויתן מזון לכל אשר תחת ממשלתו ורשותו, \nוזהו גלות השכינה על היות השכינה מתפשטת שם כנזכר לעיל בס\"ד. והנה ימינו של הקב\"ה \nשהוא מדת החסד בגלות מפני שעיקר ההנהגה הוא בימין, וכיון שהשכינה היא בגלות כנזכר \nהוכרח להיות הגלות הימין, והוא קצת רפואה אל השכינה להחליש כח החיצונים שלא ישלטו \nכל כך, מפני שדרך הימין להעביר החיצונים ולבערם מכל וכל, ועכשיו אינו מבטלם מפני \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שהם שולטים מצד ההנהגת דין הזה ההוה בגלות ועם כל זה מחלשת כחם קצת, ולהיות שאינה \nמבטלת כחם מכל וכל וגם היותה משועבדת אל השכינה לתמכה ע\"כ נקרא גלות הימין. ועוד \nיתייחס לה גלות הימין מפני ששבועת הגאולה בה כמש\"ה נשבע ה' בימינו, וכל זמן שאין \nהגאולה הרי ענין הגלות נוגע בסוד הימין כי אין החיים העליונים מגיעים בימין כל זמן \nהגלות עד שימשוך ממנה סוד הגאולה כנזכר בתיקונים:\nמעין א - נהר כז\nנהר כז - בענין המלאכים והנשמות בעולם הזה ובעולם הבא.:\nהנה הרוחני המתהוה אינו יכול לעמוד ולהתקיים בצאתו מן סיבתו אלא כאשר יתאחז בענין \nגס יותר ממנו, וזהו כח המלאכים העומדים בהוויתם, מפני שהם משתלשלים מעילה לעלול \nמאחד לאחד עד אשר יתאחזו בעילולם כמו שלשלת הזה עד הגיעם אל אחרית מציאותם והם \nתקועים אלו באלו עד תכלית מדריגתם להיותם קבועים בעלולם, והסיבה דבוקה במסובב דבוקה \nעד התכלית, ומפני זה אלו המלאכים אינם מתבטלים מציורם מפני שנשתלשלו ושלשלת שלהם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אחוזה זה בזה, אמנם המלאכים החדשים לבקרים אין להם שום השתלשלות אלא יוצאים ואינם \nנאחזים בדבר, ולכן מיד הם חוזרים ונבלעים אל נרתיקן, מפני שלא נתאחזו כלל בדבר:\nוהנה הנשמה יש לה דבר הדומה לאלו ולאלו, כיצד היא נאחזת בגוף והרי יש לה דבר שהיא \nנאחזת בו לעמוד ובערך שאין זה שלשלת אמיתי שהרי הגוף איננו ממציאות נשמה אלא לבוש \nאליה, לכן מתפשטת לבסוף מן הגוף ואינה עומדת בו אלא מיד חוזרות לנרתיקה ונכללת שם \nלמעלה, וזה סוד הנשמה שהיא עולה ונשארת למעלה בתוך סבתה, ולכן כשתצא לעולם אז הוא \nהויה מחודשת כמו שאותן המלאכים מתחדשים בכל יום כך הנשמה מתחדשת בכל יום שנאמר באדם \nחדשים לבקרים בבוקר מתחדשת כנז' בפר' בראשית מהזוהר. ובזה יתורץ קושיא אחת למה \nהנשמה בצאתה מן הגוף היא הולכת ערומה בכל יום ויום בעלותה לילה לפני קונה, ובשעת \nפטירתה בצאתה מן הגוף היא צריכה להתלבש בלבושים לפני המקום לפי עמידתה ומקומה \n", "en": ""}]}
