ספר הזוהר — קטע 102

מגיחי קרבאן, בגין דלא אשתכח קרבא בעלמא או עקירו דמלכותא מאתרייהו, עד דחילי שמיא וכוכבייא דשאר רקיעין, כלהו אחזיו קרבין וסכסוכין אלין באלין, ואלין ארבע אופנים קיימי עלייהו לארבע סטרין דעלמא. אלין ארבע, כד נטלין לאגחא קרבין, מרזא דהיכלא דלעילא נטלין, דאיהו בי דינא, ואקרי זכותא, מזיעא דילהון אפיקו כמה חילין ומשיריין דלית לון חושבנא, וכלהו קיימי תחות אלין אופנים. מנהון קיימי על שירתא, ומנהון שליחן על עלמא, לקבל אינון שליחן דלסטר מסאבא, דנפקי מגו ההוא היכלא תליתאה דילה, ואינון מקטרגי עלמא לאבאשא, ואלין אשתכחו לקבלייהו, דלא ישלטון לגבי אינון דמשתדלי באורייתא, כמה דאת אמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך וגומר, וכתיב על כפים ישאונך פן תגוף באבן וגומר, דא (ישעיה ח יד) אבן נגף צור מכשול, האי אקרי אבן נגף צור מכשול, והאי אקרי (שם כח טז) אבן בחן פנת יקרת, צור ישראל, וכלא קיימא דא לקבל

דא. מרזא דהיכלא תליתאה די בסטרא אחרא, נפקי תרין רוחין, דאקרון א"ף וחמ"ה, ומתרין אלין נפקין כל אינון שליחן דאזלין לאסטאה בני נשא מארחא דקשוט, ואלין אינון דקיימאן ואקדימו על בר נש דקא אזיל לאורחא דמצוה, ועל דא אלין אופנים קיימן לקבלייהו, בגין לאגנא עליה דבר נש דלא יתנזקון, מאלין תרין רוחין דחיל משה, כד הוה נחית מן טורא, דכתיב (דברים ט יט) כי יגרתי מפני האף והחימה. באמצעיתא דהיכלא דא, אית אתרא אחרא, דקיימא לעילא לעילא, בארבע פתחין, לארבע סטרי עלמא, ועשר ממנן לכל פתחא ופתחא, וחד ממנא עלייהו, והאי כליל בנהורא דאקרי אהדיא"ל, והאי איהו אופן בתוך האופן, משלבן דא בדא. אלין ארבעין, נטלי דינא מבי זכותא, לאלקאה להאי נשמתא דחבאת לאלקאה, ואלין קיימי בשלהובי נורא לגבי אינון נשמתין, וטאסין לבר מהיכלא דא, ואלקאן לנשמתא דא, וקיימא נזיפא לבר כל אינון יומין דאתגזרת עלה, ולא עאלת לפרגודא. ואלין ארבעין,

אינון דקיימין ומנזפין ומנדין, לכל אינון דאפיקו מפומייהו מלה דלא אצטריכא, ובתר דא אפיקו מפומייהו מלה קדישא מלה דאורייתא, ומטנפי פומייהו בה, ואלין קיימי ומנדין לון, וקיימי בהאי נדוייא ארבעין יומין, דלא אשתמע צלותהון. וכן לכל אינון דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא, עשרה כרוזין נפקי בכל יומא, ומכרזי בכל אינון רקיעין, ובכל אינון חילין ומשיריין, אזדהרו בפלנייא דאיהו נזיפא, נזיפא איהו על חובא פלוני דעבד, עד דתב קמיה מאריה, רחמנא לישזבן. כד תב מההוא חובא, מתכנפי אלין ארבעין, ושראן ליה, וכדין אכריזו עליה, פלנייא שרא נזיפא, מכאן ולהלאה צלותיה עאלת. ועד לא תב, נזיף איהו לעילא ותתא, ונטירו דמאריה אתעדי מניה, ואפילו בליליא נשמתיה נזיפא, דסתמין לה כל תרעי שמייא ולא סלקא, ודחיין לה לבר. האי אופן דקיימא על אלין ארבעין, כד נטיל, מטא לההוא אתר דאקרי תא הרצי"ם, וכד עאל, עאלו עמיה אינון ארבעין, די ממנן

בארבע פתחין, וסלקין כל אינון מגינין די דהבא, ואלין אינון מלאכין דאקרון חשמלי"ם, ואינון מגינין וסייפין ורומחין, דרהטי לאגנא עלייהו דישראל משאר זוהר חלק ב דף רנ/א עמין, ולאגחא קרבא בהו, ולנקמא לון כפום שעתא, בלא אריכו. ובגין כך אקרי תא הרצים, אתר דאינון רצים רהטי ואוחו לאגחא, ולנקמא נוקמין לקבל רצים אחרנין, דרהטי לאבאשא ולאתרעא מזלין, לשלטאה עלייהו. ורזא דא (אסתר ג טו) הרצים יצאו דחופים, רצים מסטרא דא, ורצים מסטרא דא, ובגיניהון (שם ח טו) והעיר שושן צהלה ושמחה או נבוכה, אי מקדמי אלין דהכא, העיר שושן שמחה, ואי מקדמי אלין דסטרא אחרא, העיר שושן נבוכה. והא אוקימנא, דבכלא קיימין אלין לקבל אלין, סטרא דא לקבל סטרא דא, ובגין כך, אלין מגינין לכלא. כד סלקין אלין באלין, נפק חד אוירא דלעילא, ואתעבידו כלהו מגן חד, וסימניך (בראשית טו א) אנכי מגן לך. תריסר גלגלין, אינון דסחראן גו היכלא דא,

ואינון אקרון שרפים, דתרין גוונין חוור וסומק, רחמי ודינא, אלין אינון קיימי לאשגחא תדיר על כל אינון מארי דצערא, דצערין לון שאר עמין ודחקין לון, ואקרון חלונות, והיינו דכתיב (שיר ב ט) משגיח מן החלונות. ואלין קיימי לאסתכלא, כל אינון דמצלאן צלותייהו, דמקדמי לבי כנישתא, ואתמנון מאינון עשרה קדמאי, כדין סלקין וכתבין לון לעילא, בגין דאלין אקרון חברים לגבייהו, הדא הוא דכתיב (שם ח יג) חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. זכאין אינון צדיקייא, דידעי לסדרא צלותהון כדקא יאות, בגין דכד האי צלותא שראת לאסתלקא, אלין סלקין בהאי צלותא, ועאלין בכל אינון רקיעין, ובכל אינון היכלין, עד תרעא דפתחא עלאה, ועאלת ההיא צלותא קמי מלכא, לאתעטרא, כמה דאתמר. תא חזי, כל אינון דמצלאן צלותין, ומקדשי למאריהון ברעותא שלים, האי צלותא בעייא לאפקא לה מגו מחשבה, וברעותא, ומלולא, ורוחא, וכדין אתקדש שמיה דקודשא בריך הוא. וכד מטאת

לגבי אלין חברים, כלהו נטלי לההיא צלותא, ואזלאן בהדה עד היכלא רביעאה, בההוא פתחא, ואלין משבחין בההוא זמנא דמצלאן צלותין, ומקדשי בההוא זמנא, אלין אינון די ממנן ביממא בהו בישראל, למהוי עמהון חברים, (נ"א ולאו בליליא, כאינון) ובליליא באינון אחרנין דאמרי שירתא בליליא. ותא חזי, כתיב (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, והא אוקמוה, בגין דמנע ברכאן דקודשא בריך הוא, דאיהו אביו, כמה דכתיב (דברים לב ז) שאל אביך ויגדך, וכתיב (משלי כג כה) ישמח אביך, ואוקמוה. חבר הוא לאיש משחית, מאן איש משחית, דא איהו ההוא איש דפגים לסיהרא, ואקרי (שם כז כח) איש תהפוכות, (תהלים קמ יב) איש לשון, (בראשית כה כז) איש יודע ציד איש שדה, והאי איהו איש משחית, דהאי איהו מנע ברכאן מעלמא, אוף הכי, מאן דמנע ברכאן מעלמא, חבר הוא להאי איש משחית כדקאמרן. ודא הוא רזא, בגין דאצטריך ליה לבר נש לברכא

לקודשא בריך הוא, ולצלאה צלותיה כדקא יאות, בגין דיתברך שמיה קדישא, ויתחבר באלין חברים קדישין, ולא יפגום צלותיה, בגין דימנע ברכאן מעלמא, ומתחבר בההוא חבר איש משחית, דאיהו מנע ברכאן מעלמא, וגרים מותא לכלהו. כתיב (דברים יח יא) וחובר חבר, מאי וחובר חבר, ההוא מאן דאזיל בתר סטרא אחרא, וחרש חרשין, איהו משיך עליה רוחא אחרא מסאבא, ואתחבר בההוא חברותא דההוא חבר רע, ושארי בחברותא בהדי ההוא חבר איש משחית. אמאי אקרי חבר, בגין דבשעתא דאתייליד בר נש אתחבר עמיה, ותדיר קיימא בהדיה חבר, לבתר, אתהפך ליה חבר איש משחית. והכי אית בסטרא דקדושה, בסטרא דימינא, חבר טוב, דעביד טיבו עמיה דבר נש בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואלין חברים קיימי תדיר עליה דבר נש, בחברותא חדא, לשיזבא ליה, ולאגנא עליה, ולמהוי עמיה חברים, לקדשא שמא דמאריהון, ולזמרא ולשבחא קמיה, תדיר. מאלין נפקי

זוהר חלק ב דף רנ/ב ארבע סמכין אחרנין, לאינון תריסר דקאמרן, הני חברים, ואלין אינון קיימי לגבי אינון דיעטין עיטא לאבאשא לצדיקייא, אף על גב דלא עבדי, וסלקי ואודעי מלה לעילא, ובטלי לההוא עיטא, ואלין אקרון אראלי"ם, ואף על גב דכלהו אתמנון לדא, כל חד וחד אתמנא ואתפקד על מלין ידיעאן, ותחות אלין לית לון חושבנא. אלין ארבע, קיימי לארבע סטרי עלמא, וכל חד קאים לאשגחא עלייהו דישראל, ואלין אקרון חרכים, כמה דאת אמר (שיר ב ט) מציץ מן החרכים, שמא דאלין ארבע דאקרון חרכים, עיגא"ל, עירי"ה (נ"א עזרי"ה), עריא"ל, יהירא"ל. עיגא"ל איהו קאים לסטר מזרח, ודא קיימא לאשגחא על כל אינון דעבדין עובדין טבין, ועל כל אינון דמחשבי מחשבה דמצוה, אף על גב דלא יכלי למעבד. עירי"ה קיימא לסטר דרום, ודא קיימא לאשגחא לכל אינון דמנחמי למסכנא, או דצערי לבייהו עליה, אף על גב דלא יכלי למיהב ליה, ולאינון דאזלי לאורחא דמצוה, ולאינון דעבדי חסד עם

מתים, ואיהו קיימא קיומא דאמת, והאי אתמנא לאדכרא ליה לעילא, ולאחקא דיוקניה לעילא, לאעלא ליה לעלמא דאתי. עריא"ל קיימא לסטר צפון, ודא קיימא לאשגחא לכל אינון דחשיבו למעבד בישין, ולא עבדי, או בעאן למחטי ואתו למעבד, ואתקף ביצריה ולא עביד. יהירא"ל קיימא לסטר מערב, והאי קיימא לאשגחא לכל אינון דלעאן באורייתא, ועיילי בנייהו למלעי באורייתא לבי רב, ולכל אינון דמסתכלי על מרע כד איהו בבי מרעיה, ואשגחו עליה, ואודעו ליה דיסתכל בחובוי ובעובדוי, ויתוב מנייהו למאריה, בגין דכל מאן דישתדל בההוא מרע דיסתכל בעובדוי, ויתוב בתיובתא קמי קודשא בריך הוא, איהו גרים ליה לאשתזבא, ולאתבא ליה רוחיה. ועל דא כתיב (תהלים מא א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהו"ה, מאי ביום רעה, ביום רע מבעי ליה, אלא ביום רעה, ביומא דשלטא ההיא רעה למיסב נשמתיה, אשרי משכיל אל דל, דא הוא מרע, כמה דאת אמר (ש"ב יג ד) מדוע אתה ככה

דל בן המלך, ובגין כך, ביום רעה ימלטהו יהו"ה, ואלין אינון דמסתכלי בההוא מרע, לאתבא ליה מחובוי גבי קודשא בריך הוא, כמה דאוקימנא, בהיכלא דא קיימא עליה לאשגחא, וביומא דשריא דינא על עלמא ישתזיב מניה, כמה דאת אמר ביום רעה ימלטהו יהו"ה, יומא דאתמסר דינא לההיא רעה לשלטאה ביה (על עלמא), וכלהו אלין קיימי לאשגחא, ועל דא אקרון חרכים. ביומא דראש השנה, כד קודשא בריך הוא קאים בדינא על עלמא, וההוא סטרא בישא אתי לאסטאה, כדין מתכנפי כל הני, וקיימן קמי קודשא בריך הוא, וכדין מתעטרן כלהו, וקיימן קמי קודשא בריך הוא. בההוא זמנא מה כתיב, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, מציץ, כמאן דאשגח מאתר דקיק, דחמי ולא חמי כל מה דאצטריך, ולבתר משגיח מן החלונות, אתר אשגחותא יתיר, דפתח פתחין לרחמא על כלא, וכד קודשא בריך הוא אשגח על עלמא, אסתכל באלין חלונות, ובאלין חרכים, וחייס על כלא. וכדין כד ישראל תקעין בההוא

שופר, ואתער מתתא ההוא קול דנפיק משופר, כליל מאשא ומיא ורוחא, ואתעביד מכולא ההוא קול, בגין לאתערא קול עילאה, דנפקא מגו ההוא שופר, דאיהו כגוונא דא כליל באשא ובמיא ורוחא, כדין כרוזא נפקא, ואכריז בכלהו רקיעין, ואמר קול דודי הנה זה בא וגומר, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. וכדין ידעי כלהו, דהא קודשא בריך הוא חייס עלייהו דישראל, ואמרי זכאין אינון ישראל, דאית לון עיטא בארעא, בגין לאתערא רחמי מלעילא. כדין כתיב (תהלים פט טז) אשרי העם יודעי תרועה, יודעי תרועה ודאי,

זוהר חלק ב דף רנא/א יודעי תרועה, מתברי האי תרועה, דאיהו דינא קשייא, דכלא אתדנו ביה, זכאין אינון ישראל בעלמא דין, ובעלמא דאתי, בגין דאינון ידעי ארחוי דקודשא בריך הוא, וידעי למהך בארחוי, וליחדא יחודא כדקא יאות. אלין חלונות, ואלין חרכים, קיימי כלהו לאחדא כל צלותין דסלקין מתתא לעילא, ולאשגחא בהו, לאעלא לון קמי קודשא בריך הוא, ועל דא כל בית הכנסת דלאו ביה חלונות, לאו אתר לצלאה ביה כדקא יאות. דהא בית הכנסת לתתא, לקבל בית הכנסת דלעילא, בית הכנסת דלעילא אית ביה חלונות כמה דאמרן, הכי נמי לתתא, לעילא כנסת הגדולה, אית ביה תריסר חלונות עלאין, הכי נמי להאי בית הכנסת תתאה, וכלא קיימאן דא לקבל דא, בגין דעלמין קיימין אלין כגוונא דאלין, וקודשא בריך הוא סליק יקריה בכלא. ועל דא ביום רעה ימלטהו יהו"ה, כד שלטא ההיא סטרא בישא, ימלטהו יהו"ה. כגוונא דא, האי ממנא יהירא"ל, קיימא על כל אינון דחייסי על מסכני, כמה דאת אמר אשרי

משכיל אל דל. ובגין דא כלא קיימא בהיכלא דא, והיכלא דא אתכליל בהיכלא אחרא רביעאה, דתמן הוא גזרין ודינין לכלא. זכאה חולקיה מאן דידע גנזי דמאריה, ליחדא ליה, ולקדשא שמיה דמאריה תדירא, למזכי ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי: היכל הזכות היכל הגבורה של ז"א דבריאה: היכלא רביעאה, היכלא דא די קודשא בריך הוא אשתמודע שולטניה בארעא בגיניה, ודא איהו היכלא דקיימא למטר ארחוי דאורייתא, דא היכלא אקרי היכלא דזכות, דביה אתדנו כל דינין דעלמא, וכל זכיין, וכל חובין, וכל עונשין, וכל אגר טב לאינון דנטרי פקודי אורייתא. היכל דא דזכות, משנייא מכל שאר היכלין, והאי היכלא כלילן ביה ארבע היכלין, משניין דא מן דא, וכלהו חד היכלא. בהיכלא דא אית רוחא חדא דאקרי זכותא"ל, והיכלא דא אקרי על שמיה זכות, והאי איהו א"ל, והכא אתדנו כל דינין דעלמא, והאי איהו רזא דכתיב (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום. ארבע היכלין אלין דאינון בהיכלא דא, דא לגו מן דא,

כלהו כלילן דא בדא, וכלהו חד היכלא, ואקרי זכותא. ארבע היכלין אלין אית להו פתחין, חד ממנא עלאה דקיימא לבר לפתחא קדמאה דהיכלא דא, סנסני"ה שמיה, ועל שמא דא אית ממנא אחרא לסטרא אחרא דשמאלא, דנטיל דינין בההוא היכלא דיליה, לאתערא למעבד בעלמא, ובגין דנטיל מניה, אקרי על שמיה סנסני"ה, ואיהו שליט על ההוא אסכר"א דרביי. והאי ממנא עלאה סנסני"ה, כד נטיל דינא, אכריז לאינון ממנן דקיימין על תריסר פתחין, ואינון כרוזין, דמכרזי כל אינון דינין דאתדנו מהיכלא דזכותא דא. רוחא דא דנטיל כלא, דאקרי זכותא"ל דקאמרן, כלא כליל ביה, מניה נפקו שבעין נהורין נציצין, וכלהו בעגולא קיימי, בגין לאחזאה דא בדא, דלא אתכסי דא מן דא, כל זכיין, וכל עונשין, וכל דינין, קמי כלהו נהורין אלין קיימין. מנייהו נפקי תרין נהורין, דקיימי קמייהו תדיר, ואלין שבעין נהורין, ותרין נהורין דקיימי קמייהו, אינון לגו באמצעיתא דהיכלא, ועל רזא

דהיכלא דא כתיב (שיר ז ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. לקבל אינון, נפקי שבעין ותרין נהורין אחרנין, מסטרא דימינא, ושבעין ותרין נהורין אחרנין, מסטרא דשמאלא, ואלין קדמאי אינון פנימאי לגו באמצעיתא דהיכלא, לקמי נהורין אלין עאלין כל זכוון וכל חובין לאתדכאה, כל עובדין דעלמא מאלין פנימאי נפקי. אשתכחו כל נהורין דנפקי מרוחא דא עלאה, מאתן ושית סרי נהורין, וכלהו כלילן ברוחא דא. אינון תרין נהורין, דקיימי קמי אינון שבעין, אינון סהדי סהדותא תדיר, וכתבי פתקי דינא דזכו או דחובה, אלין שבעין אינון גזרי גזרין ודיינין דינין, וכל דינין דעלמא הן לטב הן לביש הכא איהו. רוחא דא, דאיהו זכותא"ל כדקאמרן, ביה רשימין תלת אתוון, דמתדבקן ביה מלעילא, דאינון יה"ו, והא אוקימנא, דכד אלין אתוון מתדבקן בהאי אתר,

זוהר חלק ב דף רנא/ב דאתדבקותא דדכורא בנוקבא, כדין אתרשימו בהאי רוחא אינון אתוון, והכא אמר דוד (תהלים צד כב) ואלהי לצור מחסי, רזא דרוחא דא דאקרי א"ל, ורזא דאינון אתוון דרשימין ביה, דאקרון יה"ו. אלין תלת סטרין דנהורין דקאמרן, אינון תלת בתי דינין, דמתפלגי בדינין אחרנין במילי דעלמא, בעותרא, במסכנו, במרעין, בשלימו. דאינון ארבע היכלין דאינון מתקנן לכל אינון אחרנין, תרין היכלין לאלין תרי סטרי נהורין אחרנין, וחד היכלא לכל אינון מארי דעיינין, דעבדי חושבנא מכל עובדין דעלמא, וחד היכלא לסופרין אחרנין, די תחות אלין קדמאי פנימאי, אלין ארבע היכלין, כלילן בהיכלא דא, דאקרי על שמא דהאי רוחא זכותא כדקאמרן. בכל פתחא ופתחא דאלין היכלין, אית ממנא חד: בפתחא קדמאה אית ממנא חדא, דשמיה אקרי גזריא"ל, (לפתחא קדמאה דכלא דשמיה סנסני"ה, דמניה נטיל האי ממנא אחרא), ההוא ממנא איהו לגלאה דינין דאתדנו ואתגזרו, לההוא ממנא

קדמאה דשמיה סנסני"ה, דמניה נטיל האי ממנא אחרא, דקיימא על היכלא דסטרא אחרא, וקיימא על אסכר"א דרביי, כדקאמרן. והאי ממנא גזריא"ל, נטיל מלה דבי דינא פנימאה, דכלא אתגזר תמן, וכדין אודיע מלה להאי ממנא דלבר, וכל אינון כרוזי מכרזי ואמרי בכל רקיעין, כך וכך אתגזר מבי מלכא, עד דנטלי ההיא מלה בהיכלא דלתתא, ומתמן נפקי ומכרזי מלה, עד דאשתמע בכלהו רקיעין תתאין, ונחתי ואודעי מלה, לכלהו דלתתא. ונטלי מלה כלהו תתאין מדרגא לדרגא, ואפילו צפרי שמיא ועופי דארעא, כלהו נטלי מלה ואודעי לה בעלמא, עד דנטלי מלה כל אינון גרדיני נימוסין, ואחזיין בחלמא לבני נשא, ואתייא ההיא מלה לזמן קריב. ולזמנין דההיא מלה דאצטריכא למלכי ארעא, דאינון ממנן לאתזנא, ולדברא עמא, דאודעין ההיא מלה עד רקיעא דשמשא דלתתא, וקיימא תמן עד דאינון ממנן שמשין דאתמנון על שמשא, נטלי ההיא מלה, ואודעי לה לאינון ממנן עלאין די בסטרא אחרא,

ואינון מודיעין ההיא מלה למלכי ארעא, דאינון בסטרא דלהון. וכד הוו נביאים בהו בישראל, הוו נטלין נבואה דילהון, מתרין עמודין עלאין דאורייתא סמיך עלייהו, לבתר דאסתלקו נביאים מעלמא, ואתו מארי דמראה ומארי דחלמא, נטלי מלה מאתריה כדקאמרן, וכד מלכי הוו בינייהו דישראל, ונביאים אסתלקו, ומארי דחלמא ומראה לא אשתכחו, אודעין מלה לאינון מלכין מהאי פתחא כדקאמרן. ואי תימא היך נטיל מלה מהאי אתר, תא חזי, כל דרגא ודרגא, וכל פתחא ופתחא, כלהו אית לון לבר ממנן ידיען, דאתמנון (בסטרא דילהון) בכל אינון רקיעין, עד דנחתי לתתא ברקיעין תתאין, ואודעין מלה לאינון דאצטריך, בגין דהא מאלין היכלין דאינון סטרא דקדושה ורזא דמהימנותא, אתפרשו דרגין לתתא, כלהו ברזא דמהימנותא, ונחתו דרגין על דרגין, עד דפרחין בהאי עלמא, ואתמנון ביה. מנהון, לנטרא