# ספר הזוהר — קטע 11

[קריאה בקורא](/reader/kabala-9f5883b3418a/1/11/)

<div lang="he" dir="rtl">

את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם, מאי מגוריהם, כמה דאת אמר גורו 
לכם מפני חרב, בגין דאיהו אתר דאשרי מגור בעלמא, ועל דא גורו לכם מפני חרב. אשר גרו 
בה, מיומא דאתקריבו לגבי קודשא בריך הוא דחילו בה דחילו, ודחילו (נ&quot;א ודחילו דחילו) 
עלאה בה למיטר פקודוי, דאי בהאי לא ישרי (נ&quot;א דהא אי לא ישרי) דחילו על רישיה דבר 
נש, לא דחיל ליה לקודשא בריך הוא לעלמין בשאר פקודוי. תא חזי באתערותא דלתתא כד 
אתערו ישראל לגבי קודשא בריך הוא וצווחו לקבליה, מה כתיב ואזכור את בריתי, דהא 
בברית הוי זכור, וכדין אתער תיאובתא לאתקשרא כלא בקשורא חד, כיון דהאי ברית אתער, 
הא קשורא דכלא אתער, ואזכור את בריתי לאזדווגא ליה באתריה, ועל דא לכן אמור לבני 
ישראל אני יהו&quot;ה: 
וידבר יהו&quot;ה אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, רבי יוסי אמר, 
אל בני ישראל, לדברא לון בנחת כדקא חזי, 
 


זוהר חלק ב דף כו/ב
ואל פרעה, לאנהגא ביה יקר ואוקמוה. אמר רבי ייסא, אמאי סמיך הכא אלה ראשי בית 
אבותם, אלא אמר ליה קודשא בריך הוא, דברו לון לבני ישראל בנחת, דאף על גב דאינון 
יתבי בפולחנא קשיא, מלכין בני מלכין אינון, ובגין כך כתיב אלה ראשי בית אבותם, אלין 
דאת חמי רישי בית אבהן אינון. אמר רבי חייא, דכלהו לא שקרו נימוסיהון, ולא אתערבו 
בעמא אחרא, אלין אינון דקיימו בדוכתייהו קדישא, ולא שקרו לאתערבא בהו במצראי. אמר 
רבי אחא, בגין לאייתאה למשה ולאהרן, דאינון אתחזון לאפקא להו לישראל, ולמללא לפרעה 
ולרדאה ליה בחוטרא, בגין דבכל רישיהון דישראל לא אשתכח כוותייהו. תא חזי, ואלעזר בן 
אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס, אלה ראשי אבות הלוים, וכי אלה 
ראשי, והא הוא בלחודוי הוה, אלא בגין דפינחס קיים כמה אלפין ורבוון מישראל, והוא 
קיים לראשי אבהן (ליואי), כתיב ביה אלה. תו ותלד לו את פינחס, אלה ראשי, אובדא 


דרישי דליואי אשתכח ביה, ומה דאינון גרעו ואתוקדו, הוא אשלים ורווח כהונתא דילהון, 
ושריא ביה טסטוקא דתרווייהו, אובדא דרישי דליואי אשתכח ביה, ומאן נינהו נדב 
ואביהוא, אינון פרישו את קיימא מאתריה, והוא אתא וחבר לון, בגין כך אתייהיב ליה 
ירותא ורוחא דתרווייהו, ואדכר הכא על מה דלהוי לבתר. ואי תימא אמאי אדכר הכא פינחס, 
אלא חמא קודשא בריך הוא לאהרן בשעתא דאמר ואזכור את בריתי, דזמינין תרין בנוהי 
דאהרן לאפגמא ליה להאי ברית, והשתא דקא משדר ליה למצרים, בעא לאעברא ליה לאהרן דלא 
למיהך בשליחותא דא, כיון דחמא קודשא בריך הוא דקאים פינחס וקיים ליה להאי ברית 
באתריה, ואתקין עקימא דילהון, מיד הוא אהרן ומשה, אמר קודשא בריך הוא, השתא הוא 
אהרן, איהו אהרן דקדמיתא. הוא אהרן ומשה אשר אמר יהו&quot;ה להם הוציאו את בני ישראל 
מארץ מצרים וגו&#x27;, הוא אהרן ומשה, הם אהרן ומשה מבעי ליה, אלא לאכללא דא בדא רוחא 


במיא, הוא משה ואהרן לאכללא מיא ברוחא, ועל דא כתיב הוא ולא הם. רבי אלעזר ורבי אבא 
הוו שכיחי ליליא חד בבי אושפיזייהו בלוד, קמו לאשתדלא באורייתא, פתח רבי אלעזר 
ואמר, (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהו&quot;ה הוא האלהים, האי קרא הכי 
מיבעי ליה, וידעת היום כי יהו&quot;ה הוא האלהים, והשבות אל לבבך, (אלא זכאה הוא מאן 
דישתדל באורייתא), תו (תא חזי) והשבות אל לבך מבעי ליה. אלא אמר משה, אי את בעי 
למיקם על דא ולמנדע כי יהו&quot;ה הוא האלהים, והשבות אל לבבך וכדין תנדע ליה, לבבך, יצר 
טוב ויצר רע דאתכליל דא בדא ואיהו חד, כדין תשכח כי יהו&quot;ה הוא האלהים, דהא אתכליל 
דא בדא ואיהו חד, ועל דא והשבות אל לבבך למנדע מלה. תו אמר רבי אלעזר, חייבין עבדין 
פגימותא לעילא, מאי פגימותא, דשמאלא לא אתכליל בימינא, דיצר רע לא אתכליל ביצר טוב, 
בגין חובייהו דבני נשא. ופגימו לא עבדי אלא לון ממש, הדא הוא דכתיב (שם לב ה) שחת 


לו לא בניו מומם, כביכול עבדי ולא עבדי, עבדי דלא יתמשך עלייהו ברכאן דלעילא, כמה 
דאת אמר (שם יא יז) ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ולא עבדי, דהא שמיא נטלי לון 
לגרמייהו ברכאן מה דאצטריך, ולא נטלי לאמשכא לתתא, ודאי מומם דאינון חייבין איהו. 
תו לו בו&#x27;, דלא אתכליל ימינא בשמאלא, בגין דלא יתמשכון ברכאן לתתא, לא באל&quot;ף, דהא 
לא נטלי לאתמשכא לתתא, מאן גרים דא, בגין דחייבין מפרישין יצר רע מיצר טוב, 
ומתדבקין ביצר רע. תא חזי יהודה אתי 
 


זוהר חלק ב דף כז/א
מסטרא דשמאלא, ואתדבק בימינא, בגין לנצחא עמין ולתברא חיליהון, דאי לא אתדבק בימינא 
לא יתבר חיליהון. ואי תימא אמאי בימינא, והא שמאלא אתער דינין בעלמא, אלא רזא דא 
בשעתא דקודשא בריך הוא דן להו לישראל, לא דן להו אלא מסטרא דשמאלא, בגין דיהא דחי 
לון בשמאלא ומקרב בימינא, אבל לשאר עמין דחי לון בימינא ומקרב לון בשמאלא, וסימניך 
גר צדק, דחי לון בימינא, כמה דכתיב (שמות טו ו) ימינך יהו&quot;ה נאדרי בכח ימינך יהו&quot;ה 
תרעץ אויב, מקרב לון בשמאלא כמה דאמרן. בגיני כך יהודה דאיהו מסטר שמאלא אתדבק 
בימינא, ומטלנוי לימינא, ואינון דעמיה אתחברו כלהו לימינא, יששכר דלעי באורייתא 
דאיהי ימינא, דכתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, זבולון דאיהו תמיך אורייתא, 
ימינא, כמה דאת אמר שוק הימין, ועל דא יהודה אתקשר מסטרא דא ודא, צפון במים שמאלא 
בימינא. ראובן דחטא לגבי אבוי שרא בימינא, ואתקשר בשמאלא ואתדבק ביה, ועל דא אינון 


דאשתכחו עמיה אינון שמאלא, שמעון דאיהו שמאלא מסטרא דשור, דכתיב (יחזקאל א י) ופני 
שור מהשמאל, גד שוקא שמאלא דכתיב (בראשית מט יט) גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב, הכא 
אתדבק דרום באשא ימינא בשמאלא. ועל דא הא דאמרן והשבות אל לבבך, לאכללא לון כחדא 
שמאלא בימינא, כדין תדע (דברים ד לח) כי יהו&quot;ה הוא האלהים, אמר רבי אבא, ודאי הכי 
הוא, והשתא ידיעא הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן, רוחא במיא ומיא ברוחא למהוי חד, 
ועל דא כתיב הוא. רבי אבא פתח ואמר, (שם ו ה) ואהבת את יהו&quot;ה אלהיך בכל לבבך ובכל 
נפשך ובכל מאדך, כהאי גוונא הכא אתרמיז יחודא קדישא, ואזהרה הוא לבר נש ליחדא שמא 
קדישא כדקא יאות ברחימו עלאה, בכל לבבך דא ימינא ושמאלא (נ&quot;א קדישא) דאקרי יצר טוב 
ויצר רע, ובכל נפשך דא נפש דוד דאתיהיבת בינייהו, ובכל מאדך לאכללא לון לעילא באתר 
דלית ביה שעורא, הכא הוא יחודא שלים למרחם ליה לקודשא בריך הוא כדקא יאות. תו ובכל 


מאדך דא יעקב, דאיהו אחיד לכל סטרין, וכלא הוא יחודא שלים כדקא יאות, בגיני כך הוא 
אהרן ומשה הוא משה ואהרן, כלא הוא חד בלא פרודא. כי ידבר אליכם פרעה לאמר, רבי 
יהודה פתח ואמר, (תהלים קיט צז) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, וכתיב (שם סב) 
חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, תא חזי דוד איהו מלכא דישראל, ואצטריך 
למידן עמא, לדברא לון לישראל כרעיא דמדבר עאניה, דלא יסטון מאורחא דקשוט, הא בלילה 
כתיב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, ואיהו אתעסק באורייתא ובתושבחן 
דקודשא בריך הוא עד דאתי צפרא, ואיהו אתער צפרא, כמה דכתיב (שם נז ט) עורה כבודי 
עורה הנבל וכנור אעירה שחר. כד אתי יממא אמר האי קרא, מה אהבתי תורתך כל היום היא 
שיחתי, מאי כל היום היא שיחתי, אלא מכאן אוליפנא, דכל מאן דישתדל באורייתא לאשלמא 
דינא על בורייה, כאילו קיים אורייתא כלא, בגין כך כל היום היא שיחתי. תא חזי, ביומא 


אשתדל באורייתא לאשלמא דינין, בליליא אשתדל בשירין ותושבחן עד דאתי יממא, מאי טעמא 
כל יומא אתעסק לאשלמא דינין, בגין לאכללא שמאלא בימינא, בליליא בגין לאכללא דרגא 
דליליא ביממא. ותא חזי, ביומי דדוד מלכא הוה מקרב כל אינון חיתו שדי לגבי ימא, כיון 
דאתא שלמה נפק ימא ואתמלי ואשקי להו, הי מנייהו אתשקיין בקדמיתא, הא אוקמוה אלין 
תנינייא רברבין עלאין, דכתיב בהו (בראשית א כב) ומלאו את המים בימים. אמר רבי 
 


זוהר חלק ב דף כז/ב
אלעזר, בסטרא ימינא עלאה נפקין תליסר מבועין עלאין נהרין עמיקין, אלין סלקין ואלין 
נחתין, עייל כל חד בחבריה, חד אפיק רישיה, ואעיל ליה בתרין גופין. חד גופא דנהרא, 
נטיל מימין לעילא, אפריש לתתא, אלף יאורין נפקין לארבע סטרין. מאינון נהרין מבועין 
תליסר, מתפרשן תליסר יאורין, עאלין ונטלי מיא ארבע מאה ותשעין ותשעה יאורין ופלגא 
מסטרא דא, וארבע מאה ותשעין ותשעה יאורין ופלגא מסטרא דא בשמאלא, אשתאר פלגא מכאן 
ופלגא מכאן ואתעביד חד, דא אעיל בין אינון יאורין ואתעביד חויא, רישא סומקא כורדא, 
קשקשוי תקיפין כפרזלא, גדפוי גדפין שטאן ואתפרשן לכל אינון יאורין. כד סליק זנביה 
(נ&quot;א לגביה) מחי ובטש לשאר נונין לית מאן דיקום קמיה, פומיה מלהטא אשא, כד נטיל בכל 
אינון יאורין, מזדעזען שאר תנינייא וערקין ועאלין בימא, חד לשבעין שנין רביץ לסטרא 
דא, וחד לשבעין שנין רביץ לסטרא דא, אלף יאורין חסר חד אתמליין מניה, דא תנינא רביץ 


בין אינון יאורין. כד נטיל, נפק חד פסותא דאשא בקליפין, כלהו קיימין וזעפין בזעפוי 
(נ&quot;א וזקפין בענפוי), מתערבין אינון יאורין לעין (נ&quot;א העין) תכלא אוכמא, וגלגלין 
נטלין לארבע סטרי דעלמא, זקיף זנביה מחי לעילא מחי לתתא, כלא ערקין קמיה. עד דלסטר 
צפון קם חד שלהובא דאשא, וכרוזא קרי אזדקפו סבתין, אתבדרו לארבע זויין, הא אתער מאן 
דשוי קדלא על אנפוי דתנינא, כמה דאתמר (יחזקאל כט ד) ונתתי חחים בלחייך וגו&#x27;, כדין 
כלהו אתבדרון, ונקטין ליה לתנינא ונקבי אנפוי בסטר עלעוי, ועאלין ליה לנוקבא דתהומא 
רבא, עד דאתבר חיליה, כדין אהדרו ליה לנהרוי (נ&quot;א לנחרוי), חד לשבעין שנין עבדין 
ליה כדין, בגין דלא יטשטש אתרין דרקיעין וסמכייהו, ועלייהו כלא אודן ומברכן ואמרין 
(תהלים צה ג) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יהו&quot;ה עושנו. תנינייא עאלין (ס&quot;א 
עלאין) לעילא קיימין, אינון דמתברכאן כמה דאת אמר (בראשית א כח) ויברך אותם אלהים, 


אלין שלטין על כל שאר נונין, דכתיב ומלאו את המים בימים, ועל דא כתיב (תהלים קד יד) 
מה רבו מעשיך יהו&quot;ה כלם בחכמה עשית: 
תוספתא: 
אשכול הכופר דודי לי (שיר א יד), אשכול דא אימא עלאה, מה אשכול מתקשט בכמה עלין 
בכמה זמורות לישראל דאכלין ליה, הכי שכינתא עלאה מתקשטת בכמה קשוטין דשמנה כלים, 
מכמה קרבנין, מכמה מיני תכשיטין דכפרה לבנהא, ואיהי קמת בהון קמי מלכא, ומיד 
(בראשית ט טז) וראיתיה לזכור ברית עולם, ויהיבת (ס&quot;א לון שאלתין דלהון) לון שאלתין 
דילה, באלין ברכאן דתקינו רבנן בצלותא למשאל קמי מלכא. בההוא זמנא כל דינין דשכינתא 
תתאה דאיהי הוה&quot;י אדנ&quot;י מתהפכן לרחמי, כגוונא דא יהו&quot;ה לקיים (ישעיה א יח) אם יהיו 
חטאיכם כשנים כשלג ילבינו יהו&quot;ה, אם יאדימו כתולע הוה&quot;י, כצמר יהיו יהו&quot;ה. בכל 
דינין דא (נ&quot;א כל דינין דדא) מתלבנין משכינתא עלאה, ואיהי שכינתא הוה&quot;י, (בראשית ג 
כד) להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, ואוקמוה רבנן, דמתהפכא זמנין רחמי 


זמנין דינא, פעמים אנשים פעמים נשים, זמנין דינא כגוונא דא הוה&quot;י זמנין רחמי כגוונא 
דא יהו&quot;ה. דהא איהו מסטרא דאילנא דחיי כל דינין מתהפכין לרחמי, ומסטרא דעץ הדעת טוב 
ורע כל רחמי מתהפכן לדינא, למידן בהו לאינון דעברי על פתגמי אורייתא. ועץ דא בעלמא 
דאתי דאיהו בינה, כל שמהן דדינא מתהפכין בה (לדינא) רחמי, ובגין דא אוקמוה רבנן, לא 
כהעולם הזה העולם הבא. ובגין דא בינה איהי להט החרב המתהפכת, דמתהפכת מדינא לרחמי 
לצדיקים, למיהב לון אגרא בעלמא דאתי, מלכות להט החרב המתהפכת מרחמי לדינא, למידן בה 
לרשיעייא 
 


זוהר חלק ב דף כח/א
בעלמא דין. אבל מעץ הדעת טוב ורע דאיהו כגוונא דמטה, זמנין דמהפכין הנשים לשדות, 
אנשים לשדים, ובגין דא (בראשית כט יב) ויגד יעקב לרחל, ובגין דא אוקמוה רבנן, דלית 
ליה לבר נש לשמשא עם אתתיה עד דמספר עמה, שמא נתחלפה לו בשידה, בגין דלהט בעץ הדעת 
טוב ורע מתהפכת מטוב לרע. ואי תימא דמכשפי פרעה, דכתיב ויעשו כן החרטומים בלטיהם, 
הוו מהפכין אינון מטות דלהון לנחשין, ומסטרא דאלין הפוכן יכלין לאתהפכא. עד כאן 
התוספתא: 
ואמרת אל אהרן קח את מטך, מאי טעמא מטה אהרן ולא מטה משה, אלא ההוא דמשה איהו קדישא 
יתיר, דאתגליף בגנתא עלאה בשמא קדישא, ולא בעי קודשא בריך הוא לסאבא ליה באינון 
חוטרין דחרשיא, ולא עוד אלא לאכפייא לון לכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא, בגין דאהרן 
אתא מימינא ושמאלא אתכפייא בימינא. רבי חייא שאיל לרבי יוסי, הא גלי קמי קודשא בריך 
הוא דאינון חרשין יעבדון תנינייא, מאי גבורתא איהו למעבד קמי פרעה תנינייא, אמר ליה 


בגין דמתמן הוא שירותא לאלקאה, ומשירותא דתנינא שארי שולטניה, (נ&quot;א לשולטניה 
ומשירותא דשולטניה שארי לאלקאה), כדין חדו כולהו חרשי, דהא ריש חכמתא דנחש דילהון 
הכי הוה, מיד אתהדר ההוא תנינא דאהרן לאעא יבישא ובלע לון, ועל דא תווהו, וידעו 
דשולטנא עלאה אית בארעא, דאינון חשיבו דהא לתתא (נ&quot;א לעילא) בר מנייהו לא אית שלטנא 
למעבד מידי, כדין ויבלע מטה אהרן, מטה אהרן דייקא, דאתהדר לאעא ובלע לון. ועל דא 
עבד אהרן תרין אתין, חד לעילא וחד לתתא, חד לעילא תנינא עלאה דשלטא על אינון דלהון, 
חד לתתא דשליט אעא על תנינא דילהון, ופרעה חכים הוה מכל חרשוי, ואסתכל דשלטנא עלאה 
שליט על ארעא שליט לעילא שליט לתתא. אמר רבי יוסי, אי תימא חרשיא כל מה דעבדין לאו 
איהו אלא בחיזו דעינא, דהכי אתחזי ולא יתיר, קא משמע לן ויהיו דייקא, דכתיב ויהיו 
לתנינים, ואמר רבי יוסי, אפילו אינון תניניא דילהון אהדרו למהוי אעין, ואעא דאהרן 


בלע לון. כתיב (יחזקאל כט ג) הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך 
יאוריו, מתמן שרותא לתתא בשולטנא דילהון, אבל חכמתא דילהון לתתא מכלהו דרגין איהו 
(אינון), תא חזי, חכמתא דילהון בדרגין תתאין, לאכפיין לון לאלין דרגין בדרגין 
עלאין, רישי שולטנותהון ועקרא דילהון לתתא מההוא תנינא, ומשתלשלן בתנינא, דהא מתמן 
נטיל חילא דרגא עלאה דילהון, משמע דכתיב (שמות יא ה) אשר אחר הרחים. רבי חייא הוה 
יתיב יומא חדא אבבא דתרעא דאושא, חמא ליה לרבי אלעזר חד קטפירא טאסא גביה, אמר ליה 
לרבי אלעזר משמע דאפילו באורחך כלא תאיבין למהך אבתרך, אהדר רישא וחמא ליה, אמר 
ודאי שליחותא אית גביה, דהא קודשא בריך הוא בכלא עביד שליחותיה, וכמה שליחין אית 
ליה לקודשא בריך הוא, דלא תימא מלין דאית בהו רוחא בלחודייהו, אלא אפילו אינון מלין 
דלית בהו רוחא. פתח ואמר, (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, כמה אית 


ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי, דלא יחטא קמי קודשא בריך הוא, ואי יימא מאן יסהיד ביה, 
הא אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה, ולזמנין דקודשא בריך הוא עביד בהו שליחותא. 
תא חזי, חוטרא דאהרן דאיהו אעא יבישא, קודשא בריך הוא שירותא דנסין עבד ביה, ותרי 
שליחותי ביה אתעבידו, חד דאיהו אעא יבישא ובלע לאינון תנינייא דילהון, וחד דהא 
לשעתא אתהדר ברוחא ואתעביד בריה. אמר רבי אלעזר, תפח 
 


זוהר חלק ב דף כח/ב
רוחיהון דאינון דאמרין דלא זמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא, והיך יתעביד מנייהו 
בריה חדתא, ייתון ויחמון אינון טפשאין חייביא רחיקין מאורייתא רחיקין מניה, בידיה 
דאהרן הוה חוטרא אעא יבישא, וקודשא בריך הוא לפום שעתא אהדר ליה בריה משניא ברוחא 
וגופא, אינון גופין דהוו בהו רוחין ונשמתין קדישין, ונטרו פקודי אורייתא ואשתדלו 
באורייתא יממא ולילי, וקודשא בריך הוא טמיר לון בעפרא, לבתר בזמנא דיחדי עלמא, על 
אחת כמה וכמה דיעבד להו בריה חדתא. אמר רבי חייא, ולא עוד אלא דההוא גופא דהוה 
יקום, משמע דכתיב (ישעיה כו יט) יחיו מתיך, ולא כתיב יברא, משמע דבריין אינון אבל 
יחיו, דהא גרמא חד ישתאר מן גופא תחות ארעא, וההוא לא אתרקב ולא אתבלי בעפרא 
לעלמין, ובההוא זמנא קודשא בריך הוא ירכך ליה, ויעביד ליה כחמירא בעיסה, ויסתלק 
ויתפשט לארבע זויין, ומניה ישתכלל גופא וכל שייפוי, וקודשא בריך הוא יהיב ביה רוחא 


לבתר, אמר ליה רבי אלעזר, הכי הוא, ותא חזי, ההוא גרמא במה אתרכך, בטל דכתיב (שם) 
כי טל אורות טלך וגו&#x27;: 
ויאמר יהו&quot;ה אל משה, אמור אל אהרן קח (את) מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על 
יאוריהם ועל אגמיהם, ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם וגו&#x27;, אמר רבי יהודה, האי קרא אית 
לאסתכלא ביה, והיך יכיל למהך לכל הני אתרי, (ולא עוד אלא) ותו דהא כתיב וימלא שבעת 
ימים אחרי הכות יהו&quot;ה את היאור, את היאור כתיב, ואת אמרת על מימי מצרים על נהרותם 
על יאוריהם ועל אגמיהם. אלא מימי מצרים נילוס הוה, ומתמן אתמליין כל אינון שאר 
אגמין ויאורין ומבועין וכל מימין דילהון, ועל דא אהרן לא נטה למחאה אלא לנילוס 
בלחודוי, ותא חזי דהכי הוא דכתיב ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור. אמר רבי אבא, 
תא חזי, מיין תתאין מתפרשאן לכמה סטרין (נ&quot;א ומיין עלאין עאכ&quot;ו) (עלאין, דהא) ומיין 
עלאין מתכנשי בבי כנישו מיא, דכתיב (בראשית א ט) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים 


</div>
