{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "24", "title": "ספר הזוהר — קטע 24", "hebrewTitle": "קטע 24", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/24/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/24/", "segments": [{"index": 1, "he": "מיירי, אלא מאן דאתי ליחדא שמא קדישא עלאה, בעי ליחדא מסטרא דזאת, כמה דכתיב (ויקרא \nטז) בזאת יבא אהרן אל הקדש, בגין דיזדווגון כחדא אינון תרין, צדיק וצדק בזווגא חדא, \nבגין דיתברכון כלא מנייהו, ואלין אקרון חצריך, כמה דכתיב (תהלים סה ה) אשרי תבחר \nותקרב ישכן חצריך. ואי איהו אתי ליחדא שמא קדישא, ולא יתכוון ביה ברעותא דלבא \nבדחילו ורחימו, קודשא בריך הוא אמר, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, זאת ודאי, דהא לא \nאשתכחו בהו ברכאן, ולא די דלא אשתכחו בהו ברכאן, אלא דשריא בהו דינא, ואשתכח דינא \nבכלא. תא חזי, ימינא דקודשא בריך הוא מניה מתערין כל נהירו כל ברכאן וכל חדו, ביה \nכליל שמאלא, כמה דאית בבר נש ימינא ושמאלא, ושמאלא אתכליל בימינא, וימינא הוא כליל \nכלא, וכד אתער ימינא, שמאלא אתער עמיה, דהא ביה אחיד ואתכליל. ותא חזי, בשעתא דארים \nבר נש ידיה בצלותא, מכוון באצבען דיליה לעילא, כמה דכתיב (שמות יז יא) והיה כאשר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ירים משה ידו וגבר ישראל, דהא בימינא תליא כלא, וכתיב (ויקרא ט כב) וישא אהרן את \nידו כתיב חסר, וכדין אתכוון לברכא לעילא. וקודשא בריך הוא לאו הכי, בשעתא דארים \nימינא לעילא ווי להו לתתאי, דהא כל סייעתא וכל ברכאן אסתליקו מנייהו, מנלן, דכתיב \nנטית ימינך תבלעמו ארץ, מאי נטית ימינך, כתרגומו ארימת ימינך, מיד תבלעמו ארץ, וכד \nימינא אשתכח, שמאלא אשתכחת עמיה, וכדין לא שלטין דינין בעלמא, מאי טעמא, בגין \nדימינא אשתכח עמיה, ואי ימינא אסתלקת, הא שמאלא אזדמנת, וכדין דינין מתערין בעלמא, \nודינא שריא בכלא. רבי שמעון כד הוה מטי להאי קרא הוה בכי, דכתיב (איכה ב ג) השיב \nאחור ימינו, וכי אפשר דהשיב אחור ימינו, אלא בגין דאקדים שמאלא לנחתא בעלמא, וימינא \nאשתארת באתר אחרא. אמר רבי שמעון, כתיב (ישעיה נז א) הצדיק אבד, והא אוקימנא מלי, \nהצדיק נאבד לא \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "זוהר חלק ב דף נז/ב\nכתיב, אלא הצדיק אבד, מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק, אבד בתרי סטרי, \nחד דלא שראן ביה ברכאן כד בקדמיתא, וחד דאתרחיקת מניה בת זוגיה דהיא כנסת ישראל, \nאשתכח דצדיק אבד יתיר מכלא, ולזמנא דאתי כתיב (זכריה ט ט) גילי מאד בת ציון הריעי \nבת ירושלם, הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא, צדיק ומושיע לא כתיב, אלא צדיק ונושע \nהוא, הוא נושע ודאי, והא אתמר: \nימינך יהו\"ה נאדרי בכח, מאי נאדרי, נאדר מבעי ליה, אלא בשעתא דשמאלא אתיא לאזדווגא \nבימינא, כדין כתיב נאדרי (ס\"א בכח תרי ולעולם וכו') תרעץ, ולעולם הכי הוא, בגין \nדשמאלא אשתכח בימינא ואתכליל ביה. אמר רבי שמעון, כמה דאוקימנא הכי הוא, דבר נש \nאשתכח דאתפלג, מאי טעמא, בגין לקבלא עמיה בת זוגיה, דיתעבידו חד גופא ממש, כך ימינך \nאשתכח דאתפלג, מאי טעמא, בגין לקבלא עמיה שמאלא, והכי הוא כלא חד בחד, ועל דא בחד \nמחי ומסי, הדא הוא דכתיב ימינך יהו\"ה תרעץ אויב. תא חזי, שירתא דא אתמר על ההוא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זמנא, ועל זמנא דאתי ביומי דיתער מלכא משיחא, דכתיב ימינך יהו\"ה תרעץ אויב, רעצת לא \nכתיב, אלא תרעץ, מה כתיב בקדמיתא, (איכא א ג) השיב אחור ימינו מפני אויב בההוא \nזמנא, היא תרעץ אויב לזמנא דאתי, וכלא הכי הוא, תהרוס קמיך, הרסת לא כתיב אלא \nתהרוס, תשלח חרונך יאכלמו כקש, כלא לזמנא דאתי. ימינך יהו\"ה נאדרי בכח בזמנא דא \nבעלמא דין, ימינך יהו\"ה תרעץ אויב, בזמנא דמלכא משיחא, וברוב גאונך תהרוס קמיך, \nלביאת גוג ומגוג, תשלח חרונך יאכלמו כקש, לתחיית המתים, דכתיב (דניאל יב ב) ורבים \nמישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. אמר רבי שמעון, \nזכאין אינון דישתארון בעלמא בההוא זמנא, ומאן אינון, תא חזי לא ישתאר מבני עלמא בר \nאינון גזירין, דקבילו את קיימא קדישא ועאלו בקיימא קדישא, באינון תרין חולקין כמה \nדאוקימנא, והוא נטיר ליה לההוא קיים, ולא עייליה באתר דלא אצטריך, אלין אינון \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "דישתארון ויכתבון לחיי עלמא. מנלן, דכתיב (ישעיהו ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר \nבירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם, משמע הנשאר בציון והנותר בירושלם, \nדכל מאן דאתגזר, באלין תרין דרגין עאל, ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ויזדהר ביה, \nעליה כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלם, אלין ישתארון בההוא זמנא, ובהו זמין קודשא \nבריך הוא לחדתא עלמא, ולמחדי בהו, על ההוא זמנא כתיב, (תהלים קד לא) יהי כבוד יהו\"ה \nלעולם ישמח יהו\"ה במעשיו. רבי חייא הוה אזיל לגבי רבי אלעזר, אשכחיה דהוה יתיב לגבי \nדרבי יוסי ברבי שמעון בן לקונייא חמוי, עד דזקיף רישיה, חמא ליה לרבי חייא, אמר \n(ישעיה יט כד) ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור, ברכה בקרב הארץ, אשר \nברכו יהו\"ה צבאות, לאמר, ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל, וכי אשור \nומצרים קריבין אינון לקודשא בריך הוא, אלא על גלותא דיסקון ממצרים ומאשור אתמר, ואי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אתמר על מצרים ועל אשור, על אינון חסידין דלהון דאהדרו בתיובתא, וישתארון למפלח \nלישראל ולמלכא משיחא, דכתיב (תהלים עב יא) וישתחוו לו כל מלכים, וכתיב (ישעיה מט \nכג) והיו מלכים אומניך וגו'. אמר ליה, מאי דכתיב (משלי ג יז) דרכיה דרכי נעם, אמר \nליה כמה טפשין בני עלמא, דלא ידעין ולא משגיחין במלוי דאורייתא, דהא מלין דאורייתא \nכמה רזין עלאין אית בהו, ואינון ארחא למזכי בההוא נעם יהו\"ה, דכתיב דרכיה דרכי נעם \nוכל נתיבותיה שלום, דרכי נעם ודאי, מאי נעם, כמה דכתיב (תהלים כז ד) לחזות בנעם \nיהו\"ה והא אוקמוה, בגין (נ\"א כך) דאורייתא וארחוי מההוא נעם אתיין, ואינון ארחין \nפרישן ביה, ועל דא דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. אמר רבי חייא, תנינן בשעתא \nדקודשא בריך הוא יהב אורייתא לישראל, נפק נהורא מההוא נעם, ואתעטר ביה קודשא בריך \nהוא, ומההוא נעם אבהיקו זיוון דכלהו עלמין, \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זוהר חלק ב דף נח/א\nדכלהו רקיעין, דכלהו כתרין, על ההיא שעתא כתיב (שיר ג יא) צאינה וראינה בנות ציון \nבמלך שלמה וגו'. וההיא שעתא דאתבני מקדשא, אתעטר קודשא בריך הוא בההוא עטרא, ויתיב \nבכרסייא דיליה, ואתעטר בעטרוי, ומההוא זמנא דאתחרב בי מקדשא לא אתעטר קודשא בריך \nהוא בעטרוי, וההוא נעם אתטמר ואתגניז. אמר רבי אלעזר, בשעתא דעאל משה בגו עננא, כמה \nדכתיב (שמות כד יח) ויבא משה בתוך הענן, כבר נש דהוה אזיל באתר דרוחא, איערע ביה חד \nמלאכא רברבא, ותאנא קמוא\"ל שמיה, והוא ממנא על תריסר אלפין ממנן שליחן, בעא \nלאזדווגא ביה במשה, פתח משה פומיה בתריסר אתוון גליפן דשמא קדישא, דאוליף ליה קודשא \nבריך הוא בסנה, ואתרחק מניה תריסר אלפין פרסין, והוה אזיל משה בעננא, ועינוי מלהטן \nכגומרין דאשא. עד דאיערע ביה חד מלאכא רברבא ויקירא מן קדמאה, ותאנא הדרניא\"ל שמיה, \nוהוא עלאה על שאר מלאכין אלף ושתין רבוא פרסין, וקליה אזיל במאתן אלף רקיעין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דמסתחראן באשא חיוורא. כיון דחמא ליה משה לא יכיל למללא, בעא למשדי גרמיה מגו עננא, \nאמר ליה קודשא בריך הוא, משה, וכי אנת הוא דאסגית מלין עמי בסנה, דבעית למנדע רזא \nדשמא קדישא ולא דחלת, והשתא את דחיל מחד משמשי, כיון דשמע משה קליה דקודשא בריך הוא \nאתתקף, פתח פומיה בע\"ב אתוון דשמא עלאה, כיון דשמע הדרניא\"ל אתוון דשמא קדישא \nמפומיה דמשה אזדעזע, קריב לגביה, אמר ליה, זכאה חולקך משה, דאתגלי לך מה דלא אתגלי \nלמלאכי עלאי. והוה אזיל עמיה עד דמטו לאשא תקיפא דחד מלאכא די שמיה סנדלפו\"ן, ותאנא \nסנדלפו\"ן עלאה הוא על שאר חברוי חמש מאה שנין, והוא קאים בתר פרגודא דמאריה, וקשר \nליה כתרין מבעותיהון דצלותא דישראל, ובשעתא דמטי האי כתר לרישיה דמלכא קדישא, הוא \nמקבל צלותהון דישראל, וכלהו חיילין ואכלוסין מזדעזעין ונהמין, ואמרין בריך יקרא \nדיהו\"ה מאתר בית שכינתיה. אמר ליה הדרניא\"ל למשה משה לית אנא יכיל למהך עמך, דלא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יוקיד לי אשא תקיפא דסנדלפו\"ן, ביה שעתא אזדעזע משה, עד דאתקיף ביה קודשא בריך הוא \nבמשה, ואותביה קמיה, ואוליף ליה אורייתא, וחפא ליה למשה בההוא נהורא וזיוא דההוא \nנעם, והוו אנפוי דמשה נהירין בכל אינון רקיעין, וכל חילא דשמיא הוו מזדעזעין מקמיה \nבשעתא דהוה נחית באורייתא. כיון דחבו ישראל לתתא, נטל קודשא בריך הוא חמשה (נ\"א \nממשה) אל\"ף חולקין מההוא זיוא, ביה שעתא בעו מלאכין עלאין וכל אינון אכלוסין לאוקדא \nלמשה, בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך, אזדעזע משה ולא \nיכיל למללא, עד דאסגי בצלותין ובעותין קמי קודשא בריך הוא, אמר ליה קודשא בריך הוא, \nמשה, אתקיף בכורסייא דילי, עד דגער קודשא בריך הוא בכל אינון אכלוסין בכל אינון \nחיילין, ואתקיף משה בתרין לוחין דאבנין ואחית לון לתתא. ודא הוא דכתיב (משלי כא כב) \nעיר גבורים עלה חכם, ויורד עז מבטחה, ומההוא זיוא דאשתאר ביה הוו מבהיקין אנפוי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דמשה, ומה בהאי דאשתאר ביה לא הוו יכלין לאסתכלא באנפוי, בההוא דאסתלק מיניה על אחת \nכמה וכמה. רבי חייא אמר, ימינך יהו\"ה נאדרי בכח, דא אורייתא, ועל דא ימינך יהו\"ה \nתרעץ אויב, דלית מלה בעלמא דיתבר חיליהון דעמין עכו\"ם, בר בשעתא דישראל מתעסקין \nבאורייתא, דכל זמן דישראל מתעסקין באורייתא, ימינא אתתקף ואתבר חילא ותוקפא \nדעעכו\"ם, ובגיני כך אורייתא אקריאת עז, כמה דאת אמר (תהלים כט יא) יהו\"ה עז לעמו \nיתן. ובשעתא דישראל לא מתעסקין באורייתא, שמאלא אתתקף, ואתתקף חיליהון דעעכו\"ם, \nושלטין עלייהו וגזרין עלייהו גזרין דלא יכלין למיקם בהו, ועל דא אתגליאו בני ישראל \nואתבדרו ביני עממיא, הדא הוא דכתיב \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ב דף נח/ב\n(ירמיה ט יא) על מה אבדה הארץ וגו', ויאמר יהו\"ה על עזבם את תורתי, דהא כל זמנא \nדישראל ישתדלון באורייתא, אתבר חילא ותוקפא דכל עע\"ז, הדא הוא דכתיב ימינך יהו\"ה \nתרעץ אויב. אמר רבי אלעזר, ודאי הכי הוא, דכל זמנא דקליהון דישראל אשתמע בבתי \nכנסיות ובבתי מדרשות וכו', כמה דתנינא (בראשית כז כב) הקול קול יעקב, ואי לאו הידים \nידי עשו, והא אוקימנא: \nוברב גאונך תהרוס קמיך, רבי חזקיה פתח ואמר, (תהלים י א) למה יהו\"ה תעמוד ברחוק \nתעלים לעתות בצרה, בשעתא דחובי עלמא גרמו, קודשא בריך הוא סליק לעילא לעילא, ובני \nנשא צווחין ונחתין דמעין ולית מאן דישגח עלייהו, מאי טעמא, בגין דאיהו סליק לעילא \nלעילא, ותשובה אתמנע מנייהו, כדין כתיב וברב גאונך תהרוס קמיך. רבי יצחק אמר, האי \nקרא בשעתא דיתלבש קודשא בריך הוא גאותא על עממיא דיתכנשון עליה, כמה דכתיב (שם ב ב) \nורוזנים נוסדו יחד על יהו\"ה ועל משיחו, ותאנא זמינין אינון שבעין קסטורין מכל עיבר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "(נ\"א עמין), לאתכנשא בההוא זמנא באוכלוסין דכל עלמא, ולמעבד קרבא על ירושלם קרתא \nקדישא, ולאחדא עיטין עליה דקודשא בריך הוא, ומאי אמרי, נוקים על פטרונא בקדמיתא, \nולבתר על עמיה ועל היכליה. כדין זמין קודשא בריך הוא לחייכא עלייהו, דכתיב (שם ד) \nיושב בשמים ישחק יהו\"ה ילעג למו, בההוא זמנא ילבש קודשא בריך הוא גאותא עלייהו, \nוישיצינון מן עלמא, כמה דכתיב (זכריה יד יב) וזאת תהיה המגפה אשר יגף יהו\"ה את כל \nהעמים אשר צבאו על ירושלם, המק בשרו והוא עומד על רגליו. רבי אבא אמר משמיה דרב \nייסא סבא, והכי אמר רבי שמעון, זמין קודשא בריך הוא לאחייא לכל אינון מלכין דעקו \nלישראל ולירושלם, לאנדריאנוס ללופינוס ונבוכדנצר ולסנחריב, ולכל שאר מלכי עמין \nדחריבו ביתיה, ולשלטאה לון כקדמיתא, ויתכנשון עמהון שאר עמין, וזמין קודשא בריך הוא \nלאתפרעא מנייהו באתגלייא סחרני ירושלם, הדא הוא דכתיב וזאת תהיה המגפה אשר יגף \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יהו\"ה את כל העמים אשר צבאו על ירושלם, אשר יצבאו לא כתיב, אלא אשר צבאו, כדין כתיב \nוברב גאונך תהרוס קמיך, ודא לזמנא דאתא משיחא כתיב, ושירתא דא שירתא דעלמין היא: \nוברוח אפיך נערמו מים, בההוא זמנא, ובגין כך אית בההוא זמנא, ולזמנא דמלכא משיחא, \nולזמנא דגוג ומגוג, נצבו כמו נד, לזמנא דעלמא דאתי, דאיהו חדוותא דכל עלמין: \nאמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, אמר אויב, דא ההוא ממנא רברבא על מצראי, בשעתא \nדאתיהיב ליה שלטנותא על ישראל, חשיב דישיצינון תחות שלטניה, אלא דדכר קודשא בריך \nהוא טורי עלמא דהוו מגינין עלייהו. ולא תימא דא בלחודוי, אלא כל אינון רברבין דממנן \nעל כל עעכו\"ם, כד אתייהיב להו רשותא ושלטנותא על ישראל, כולהו בעאן דישיצון ישראל \nתחותייהו, ועל דא אינון עמין דתחות שולטניהון דאינון ממנן, כלהו גזרין גזירין \nלשיצאה לון, אלא דקודשא בריך הוא דכר טורי עלמא ואגין עלייהו, וכד חמא משה דא, שרא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "לשבחא לקודשא בריך הוא, ואמר מי כמוכה באלים יהו\"ה. אמר רבי שמעון, אילנא חד רברבא \nעלאה תקיפא, ביה אתזנו עלאין ותתאין, והא אתחם בתריסר תחומין, אתתקף בארבע סטרי \nעלמא, דאסתחרן (נ\"א דאתחברן) בדוכתייהו. שבעין ענפין סלקין בגויה, ואתזנו מניה, \nבעיקר שרשוי ינקין אינון סחרניה, ואינון ענפין דמשתכחין באילנא, כד מטי עידן שלטניה \nדכל ענפא וענפא, כלהו בעאן לשיצאה כלא גופא דאילנא, דאיהו עקרא דכלהו ענפין, ההוא \nדשליט עלייהו, וישראל אחידן ביה. כד מטא עלייהו שלטנותא דההוא \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "זוהר חלק ב דף נט/א\nגופא דאילנא חולקא דישראל, בעי לנטרא לון ולמיהב שלמא בכלהו, ועל דא שבעים פרי החג \nלמיהב שלמא לשבעין ענפין דבגו אילנא. ועל דא מי כמוכה באלים יהו\"ה, (מאי באלים \nאילנא, כמה דאת אמר (ישעיה א כט) כי יבושו מאילים אשר חמדתם, דהוא אילנא דהוו פלחין \nלחד דופסא דמחקקין בגויה, ואקרי אלים אילנא), מי כמוכה דיעביד כעובדך וירחם על כלא, \nמי כמכה בכל ההוא סחרניה דאילנא, דאף על גב דאיהו שלטא, נטיר לכלא נטיר לכל שאר, \nולא בעיא למעבד עמהון גמירא. מי כמכה נאדר בקדש, בההוא חילא עלאה דאקרי קדש, נאדר \nבקדש ממש, ואקרי כח יהו\"ה, נעם יהו\"ה, והא אוקימנא מילי: \nמי כמוכה באלים יהו\"ה, רבי יוסי פתח, (קהלת א יד) ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת \nהשמש, והנה הכל הבל ורעות רוח, שלמה מלכא דאסתלק בחכמתא יתירא על כל בני עלמא, היך \nאמר דכל עובדין הבל ורעות רוח, יכול אף מעשה הצדקה, והא כתיב (ישעיה לב יז) והיה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מעשה הצדקה שלום, אלא הא אוקמוה, כל המעשים אשר נעשו תחת השמש כתיב, שאני מעשה \nהצדקה דאיהי לעילא מן שמשא. והנה הכל הבל ורעות רוח, מאי קא מיירי, אי תימא הכל \nהבל, כמה דאוקימנא דאיהו ברזא דחכמתא, כמה דאת אמר הבל הבלים אמר קהלת, ואינון \nהבלים קיומא דעלמא דלעילא ותתא, מאי תימא בהאי דכתיב הכא הכל הבל ורעות רוח, (והא \nמלתא דא תחת השמש כתיב), אלא הכי אוקמוה והכי הוא. תא חזי, בשעתא דעובדין מתכשרן \nלתתא, ובר נש אשתדל בפולחנא דמלכא קדישא, ההוא מלה דעביד הבל אתעביד מיניה לעילא, \nולית לך הבל דלית ליה קלא, דסליק ואתעטר לעילא, ואתעביד סניגורא קמי קודשא בריך \nהוא. וכל אינון עובדין דאשתדל בהו בר נש, דלאו אינון פולחנא דקודשא בריך הוא, ההוא \nמלה דעביד, הבל יתעביד מיניה, ואזלא ושאטת בעלמא, וכד נפקת נשמתיה דבר נש, ההוא הבל \nמגלגלא ליה בעלמא כאבנא בקוספיתא, כמה דכתיב (ש\"א כה כט) ואת נפש אויביך יקלענה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בתוך כף הקלע, מאי יקלענה, ההוא הבל דמגלגל ליה סחרניה בעלמא, כדין כל מלין \nדמתעבדין (ואינון תחות שמשא) דלאו אינון פולחנא דקודשא בריך הוא, הבל יתעביד \nמנייהו, איהו תבירא דרוחא, דמתבר לרוחא דסליק ונחית ומתגלגל בעלמא, הדא הוא דכתיב \nהבל ורעות רוח. אבל ההיא מלה דאיהי פולחנא דמריה, דא סליק (אקרי) לעילא מן שמשא, \nואתעביד מניה הבל קדישא, ודא הוא זרעא דזרע בר נש בההוא עלמא, ומה שמיה, צדקה, \nדכתיב (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה, האי מדבר ליה לבר נש כד תפוק נשמתיה מיניה, \nוסלקא לה באתרא דכבוד דלעילא אשתכח, לאתצררא בצרורא דחיי, הדא הוא דכתיב (ישעיה נח \nח) והלך לפניך צדקך, בגין לדברא לך לסלקא לך (מן אתר) לאתר דאקרי כבוד יהו\"ה, דכתיב \n(שם) כבוד יהו\"ה יאספך. כל אינון נשמתין דההוא הבל קדישא מדבר להו, ההוא דאקרי כבוד \nיהו\"ה כניש לון בגויה ואתצרירן ביה, (הדא הוא דכתיב כבוד ה' יאספך), ודא אקרי נייחא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דרוחא, אבל אחרא ורעות רוח אקרי, זכאין אינון צדיקייא דכל עובדיהון לעילא מן שמשא, \nוזרעין זרעא דצדקה למזכי לון לעלמא דאתי, ועל דא כתיב (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי \nשמי שמש צדקה. אמר רבי שמעון, תא חזי בקדמיתא כד אתבני בי מקדשא לתתא, לא אתבני אלא \nבדינא ורוגזא, כמה דכתיב (ירמיה לב לא) כי על אפי ועל חמתי וגו', בגין דבאתר דדינא \nשריא, לזמנא דאתי זמין קודשא בריך הוא למבני ליה, ולאתקנא ליה בדרגא אחרא עלאה \nדאקרי צדקה, דכתיב (ישעיה נד י) בצדקה תכונני, בגין כך אתקיים (ביה), ושמיה \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "זוהר חלק ב דף נט/ב\nזהר: \nממש צדקה יתקרי, מנלן, דכתיב (ירמיה כג ו) וזה שמו אשר יקראו יהו\"ה צדקנו: \nנטית ימינך תבלעמו ארץ, הא אתמר ארימת ימינך, אמר רבי יצחק, הא אתערו ביה חברייא, \nדכד אפיק קודשא בריך הוא למצראי מתין מתחות מיא, אמר לארעא כניש לון בגווך, ולא \nבעאת, עד דאושיט קודשא בריך הוא ימינא לקבלה ואומי לה, כדין בלעתינון ארעא, הדא הוא \nדכתיב תבלעמו ארץ. אמר רבי אלעזר, נטית ימינך לאפרשא לה משמאלא, וכדין אתעביד בהו \nדינא: \n", "en": ""}]}
