{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "47", "title": "ספר הזוהר — קטע 47", "hebrewTitle": "קטע 47", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/47/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/47/", "segments": [{"index": 1, "he": "עבדין לאושדא דמעין לכל בני עלמא, בגין דלית דמעין דנפקי מלבא כהני דמעין, דכל בני \nעלמא תווהין ואמרין, דינין דקודשא בריך הוא קשוט אינון, ועל ארח קשוט אזלי, הני \nמסכני ינוקי דלא חאבו אמאי מיתו, אן דינא דקשוט דעביד מארי עלמא, אי בחובי אבהתהון \nאסתלקי מעלמא, אמאי, ודאי אין להם מנחם. תו והנה דמעת העשוקים, ההוא דמעה דלהון \nבההוא עלמא דקא מגינין על חייא, דתנן אתר אית מתתקנא לון בההוא עלמא, דאפילו צדיקים \nגמורים לא יכלין לקיימא תמן, וקודשא בריך הוא רחים לון ואתדבק בהו, ואתקין בהו \nמתיבתא עלאה דיליה, ועלייהו כתיב (תהלים ח ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עז, ומאי \nתועלתא עבדין תמן, ואמאי סלקין תמן, דכתיב (שם) למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, \nוכן אית אתר אחרא לבעלי תיובתא: \nתנינן עשרה דברים אתבריאו בערב שבת וכו', הכתב והמכתב והלוחות, דכתיב (שמות לב טז) \nוהלחת מעשה אלהי\"ם המה, והמכתב מכתב אלהי\"ם הוא, מאי איריא דהכא ערב שבת הוה, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ודילמא אלף שנין לבתר, או בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני. אלא ודאי הכי הוא, \nדבערב שבת הוה, תא חזי בכל עובדא דבראשית לא אתמר שם מלא, אלא אלהי\"ם אלהי\"ם בכל מה \nדאתברי, ובכלהו שם אלהי\"ם, עד דכל עובדא אשתכלל בערב שבת, מדאשתכלל כל עובדא אקרי \nיהו\"ה אלהי\"ם שם מלא, ואף על גב דבשם אלהי\"ם אתברי כלא, לא אשתכלל בעשיה כל מה \nדאתברי עד ערב שבת, דבההיא שעתא אשתכלל כלא בעשיה, דכתיב (בראשית ב ב) מלאכתו אשר \nעשה, מכל מלאכתו אשר עשה, וקיימא במעשה, ועל דא כתיב והלחת מעשה אלהי\"ם, כד אשתכלל \nעלמא בשם אלהי\"ם במעשה, ולא לבתר דכתיב יהו\"ה אלהי\"ם, ובדא אשתכלל עלמא וקיימא על \nקיומיה. תא חזי, בההיא שעתא דתבר משה הלוחות, דכתיב (שמות לב יט) וישבר אותם תחת \nההר, צף אוקיינוס מאתריה, וסליק לשטפא עלמא, חמא משה דאוקיינוס סליק לגבייהו, והוה \nבעי לשטפא עלמא, מיד ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש וגו', ויזר על פני המים, קם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "משה על מי אוקיינוס ואמר מיא מיא מה אתון בעאן, אמרו וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא \nדלוחות, ועל אורייתא דשקרו בה ישראל, (ד\"א ועבדו עגלא דדהבא, אנן בעאן לשטפא עלמא), \nמיד אמר לון, הא כל מה דעבדו בחובא דעגלא הא מסיר לכון, ולא די כל אינון אלפין \nדנפלו מנייהו, מיד ויזר על פני המים, לא הוו משתככי מיא, עד דנטיל מיא מנייהו ואשקי \nלון, מיד אשתקע אוקיינוס באתריה. דהא בההוא מדבר לא הוו מיא, דכתיב (במדבר כ ד) לא \nמקום זרע וגו', ומים אין לשתות, ואי תימא לבירא דמרים ארמי ליה, ח\"ו דתמן שדי משה \nדכרנא בישא דא למשתי לבתר, ותו דעד כען לא הוה להו בירא עד דאתו למדבר מתנה, דכתיב \n(שם כא יח) באר חפרוה שרים וגו', וממדבר מתנה, מתמן ירתו בירא, כתיב הכא על פני \nהמים וכתיב התם (בראשי א ב) על פני תהום. חרות על הלחת, מאי חרות על הלחת, הכי \nאוקמוה חירות ממלאך המות, חירות משעבוד מלכיות \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זוהר חלק ב דף קיד/א\nחירות מכלא, הכי הוא, ומאי חירות, גושפנקא דעלמא דאתי, דביה הוה חירות בכל מיני \nחירות, ואלמלא לא אתברו, כל מה דאתא לעלמא לבתר לא אתא, והוו ישראל דיוקנא דמלאכין \nעלאין דלעילא. ועל דא אכריז קרא ואמר, והלוחת מעשה אלהי\"ם וגו', לא תימא דלבתר \nדעלמא אשתכלל ואדכר שם מלא הוו, אלא בשעתא דאשתכלל בשם אלהי\"ם עד לא ייעול שבת. \nהמה, מאי המה, הפוך מה\"ה הוו, מתרין סטרין הוו, חדא בעובדא וחדא דחירות לעילא, רשים \nלעילא לנטרא לכלא, ועל דא המ\"ה. והמכתב מכתב אלהי\"ם הוא, אשא אוכמא על גבי אשא \nחוורא, מכתב אלהי\"ם הוא, היינו דכתיב (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא, חרות, כמה \nדאתמר, דהא יובל קרי חרות, ועביד חירות לכל עלמין, עד כאן חברייא, מכאן ולהלאה \nתנדעון דהא סטרא בישא לא שלטא עלייכו, ואנא ייבא סבא קאימנא קמייכו לאתערא מלין \nאלין. קמו אינון כמאן דאתער משינתיה, ואשתטחו קמיה, ולא הוו יכלין למללא, לבתר שעתא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בכו. פתח רבי חייא ואמר, (שיר ח ה) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו', שימני \nכחותם, בשעתא דאתדבקא כנסת ישראל בבעלה, איהי אמרת שימני כחותם, ארחא דחותם כיון \nדאתדבק בההוא אתר דאתדבק, שביק ביה כל דיוקניה, אף על גב דההוא חותם אזיל הכא והכא, \nולא קיימא תמן והא אתעבר מניה, כל דיוקניה שביק תמן, ותמן קיימא, אוף הכי אמרת כנסת \nישראל, כיון דאתדבקנא בך, כל דיוקני ליהוי חקיק בך, דאף על גב דאיזיל הכא או הכא, \nתשכח דיוקני חקיק בך ותדכר לי. וכחותם על זרועך, כמה דכתיב (שם ב ו) שמאלו תחת \nלראשי וימינו תחבקני, אוף הכי תהא דיוקני חקיק תמן, ובכן אהא בך מתדבקא לעלמין, ולא \nאתנשי מינך. כי עזה כמות אהבה, תקיפא כמות אהבה בתוקפא תקיף, כההוא אתר דשריא ביה \nמותא, אהבה, ההוא אתר דאקרי אהבת עולם, קשה כשאול קנאה, אוף הכי, דהא אלין שמהן \nמההוא סטרא אינון. רשפיה רשפי אש, מאן אינון רשפין, אלין אינון אבנין ומרגלן טבאן \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דאתילידו מההוא אש, שלהבת יה, מההוא שלהובא דנפקא מעלמא עלאה, ואתאחדא בכנסת ישראל, \nלמהוי כלא חד יחודא. ואנן הא אהבה ורשפין דשלהובא דלבא אבתרך, יהא רעוא דדיוקנא \nדילן תהא חקוקה בלבך, כמה דדיוקנא דילך חקוק בלבן, נשק לון ובריך לון ואזלו. כד מטו \nלגבי דרבי שמעון, וסחו ליה כל מה דאירע לון, חדי ותווה, אמר זכאין אתון דזכיתון לכל \nהאי, ומה הויתון בהדי אריא עלאה גיבר תקיף, דלא הוו כמה גיברין לגביה כלום, ולא \nידעתון לאשתמודעא ליה מיד, תווהנא איך אשתזבתון מעונשא דיליה, אלא קודשא בריך הוא \nבעא לשזבא לכון, קרא עלייהו (משלי ד יח) וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון \nהיום, (שם יב) בלכתך לא יצר צעדך, ואם תרוץ לא תכשל, (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים \nלעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, עד כאן מן רב ייבא סבא: \nרעיא מהימנא: \nכי ינצו אנשים, אלין מיכאל וסמא\"ל, ונגפו אשה הרה, דא כנסת ישראל, ויצאו ילדיה, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בגלותא, ענוש יענש, דא סמא\"ל, כאשר ישית עליו בעל האשה, דא קודשא בריך הוא: \nפקודא בתר דא להשיב אבדה, ואבתריה להשיב הגזל, אמר בוצינא קדישא, קודשא בריך הוא \nעתיד לאהדרא לך אבדה דאבדת בגין ערב רב, ודא כלה דילך, דבזמנא דעבדו ערב רב ית עגלא \nנפלת כלה דילך, הדא הוא דכתיב (שמות לב יט) וישלך מידו את הלחת, ואתמר בך לך רד, \nהתם קא רמיז נחיתו דילך בגלותא רביעאה. לך \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "זוהר חלק ב דף קיד/ב\nרעיא מהימנא: \nכגון (בראשית יב א) לך לך מארצך וגו', הכא ש' (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים \nשלש עם גבר, הכא קא רמיז לך תלת זמנין, (בגלגולא) בגלותא רביעאה, רד בגין בת יחידה \nכלה דילך דנפלת, הדא הוא דכתיב (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף קום, ומיד דאנת נחית \nבגיניה, תקום עלך, והאי (איהו השבת אבדה). (והאי אורייתא דאתגליא על ידך, האי) איהו \nהשבת אבדה דילך, דלאו למגנא אתגליא לך אורייתא יתיר מכל ישראל, ואסתלקת לגבך, כמיא \nדבאר דאסתלקו לגבך ולא לאבהן ולא לבר נש, דהא באר מכרת אדוניה. ואורייתא דא אתמר \nעלה (במדבר כא יז) ומשם בארה היא הבאר וגו', הבאר היא מליא ולא נפקין מימוי לבר. \nואיהו באר מיא דאורייתא, דאפיק כל מיין, וכל מיין דעלמא עאלין ביה, ולא נפקין מימוי \nלבר. ואיהו באר דאפילו כל בני עלמא שאבין מניה מיא, ואפילו כל ענני עלמא, לא חסרין \nמניה אפילו כחוט השערה, בגין דבאר דא לית ליה סוף, יתיר עמוק הוא מדאורייתא, דאתמר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בה (איוב יא ט) ורחבה מני ים, ובכד דיליה מאן דשאבי מניה מיא, איהו בלע (ס\"א כל \nמימין וכל חכמתין) כל חכמתין דעלמא, כל שכן באר עצמו. וכן עתיד קודשא בריך הוא \nלאהדרא לך גזל דילך דאיהו מטה, דאתמר ביה (ש\"ב כג כא) ויגזול את החנית מיד המצרי, \nדעלך אתמר (שמות ב יט) איש מצרי. ובגלותא דילך ובגלגולא דילך יפריש לך ערי מקלט, \nלשזבא מכמה דרדפין אבתרך דלית להון סוף. והאי איהו: \nפקודא (חדא) להפריש ערי מקלט למאן דקטל, בגין ההוא מצרי דקטלת במצרים, דתמן הוה נחש \nהקדמוני וכל משרייתיה, דהוו סחרין ליה, וקטלת ליה בלא זמניה, ולא דחלת מרודפין \nדיליה, דבכמה אתרין רדפו אבתרך כמה נשין בנערותך, דאינון נעמ\"ה אגר\"ת לילי\"ת אוכמא, \nוקודשא בריך הוא יהיב לך ערי מקלט לאשתזבא מנהון, ואינון שערי תשובה. בגין דאת בן \nי\"ה, ברא דאבא ודאמא, בתר דהדרת בה\"א בתיובתא אסתלקת בבינה, יה\"ו אילנא דחיי, \nובגינה את זכי לאת ה', בגין דאעילת גרמך אבתרהא בתיובתא, לאהדרא לה למרך, ולסלקא לה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מגלותא, ולא לקבלא אנת אגרא, וקודשא בריך הוא שוי שמיה בך, ובגין דמחשבה דילך הות \nלעלת העלות, שוי בך מחשבתיה דאיהי יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, ועלת העלות איהו מיחד אלין \nאתוון בך, לאשתמודעא ליה באלין אתוון. ובגין דאת הוית גומל חסד עם שכינתא, דכל \nפקודין דילך לקיימא איזהו חסיד המתחסד עם קונו, יהב לך מדת חסד. ובגין דנטרת פקודין \nדלא תעשה, והוה לך לאתגברא על יצרך למקשר ליה תחות ידך, ולא אשתדלת בהאי פקודא אלא \nלקשרא סמא\"ל תחות ידא דקודשא בריך הוא, ובת זוגיה דאיהי שפחתא בישא תחות יד גבירתה, \nלון ולכל ממנן ולכל משריין דלהון, קודשא בריך הוא יהב לך מדת גבורה דיליה למהוי \nבסיעתך, דיתחלחלון וידחלון מינך סמא\"ל ובת זוגיה וכל ממנן ומשריין דלהון, ויהון \nקשורים בשלשלאי תחות ידך. ובגין דהדרת בתיובתא באות ברית, נחית בינה יה\"ו לאתחברא \nלך בצדיק בגינך, קודשא בריך הוא יהיב לך אות ברית צדיק דיליה, ובגין דמחשבה טובה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עבדת כלא, הכי נחית שמא מפרש (דמרך) עלך, ומתמן (ס\"א רשומא דנחית) נחית עלך. ובגין \nדאנת משתדל בכל יומא בתרין שפוון דילך בצלותא, לשבחא למרך באדנ\"י שפתי תפתח בתרין \nשפוון דילך, בנביאים וכתובים, ובכל מיני זמר ונגון בצלותא, קודשא בריך הוא נחית לון \nבשפוון דילך. כל שכן דדרגא דילך עמודא דאמצעיתא, וביה אשתדלת בכל יומין דילך בקשוט, \nקודשא בריך הוא יהביה לך, לסלקא לך ביה בתורת אמת, כלילא מכל מדות, ואתוון דשמא \nמפרש בד' אתוון. דקדם דחזרת בתיובתא, \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "זוהר חלק ב דף קטו/א\nרעיא מהימנא: \nלא הוית אלא באילנא דטוב ורע, עבד ונער הוה שמך, בקדמיתא (שמות ב ו) והנה נער בוכה, \nעבד נאמן, הדא הוא דכתיב (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, וההוא רע \nשותפא דעבד גרם לך למחטי בסלע, בגין דמטה דאתמסר לך (נ\"א בידך) הוה דאילנא דטוב \nורע, מטטרו\"ן טוב, סמא\"ל רע. וכען דחזרת בתיובתא ואתדבקת באילנא דחיי, הא נפקת מעבד \nואתהדרת בן לקודשא בריך הוא, ומטה דאתמסר בידך יהא עץ חיים, ו' דאיהו בן י\"ה, ויעול \n(ד\"א ותיעול) במ\"ט אנפין דילך באורייתא, ויתעבד מו\"ט, ויתקיים בך (תהלים נה כג) לא \nיתן לעולם מוט לצדיק. מ\"ט אנפין, מ\"ט אתוון דשמע ישראל וברוך שם, שית תיבין דיחודא \nעלאה ו' עלאה תפארת, שית תיבין תניינין דברוך שם ו' תניינא צדיק, מ\"ט באמצעיתא א, \nוישאוהו במוט בשנים, בלא וא\"ו באמצעיתא איהו מ\"ט, (נ\"א בלא א' דאמצעיתא דו\"ו), \n(משלי כה כו) וצדיק מ\"ט לפני רשע, ומאן גרם דא, א', אחד מחמשים, דחמשין תרעין \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אתיהיבו לך חסר חד, כמה דאוקמוה מארי מתניתין, חמשין שערי בינה נמסרו למשה חוץ \nמאחד, והאי איהו א' דחסר מחמשין ואשתאר מ\"ט, ודא גרים לך צדיק מ\"ט לפני רשע, מאי \nרשע דא סמא\"ל. והאי איהו מ\"ט מן מטה דילך, דאתמר ביה (שמות יז ט) ומטה האלהי\"ם \nבידי, (דמטה אחרא אית לך), מטה דילך הוא מטה דמשה, ובגין דא א' מטה דילך דאיהי בינה \nחוזרת לך, כמה דאוקמוה במתניתין אלף בינה, דחזרת לך בתיובתא, ותיעול בין ו\"ו \nואתעביד וא\"ו, לקיים בך לישראל (ישעיה נד ו) וברחמים גדולים אקבצך (ירמיה לא ח) \nובתחנונים אובילם) מתמן ואילך יתקיים בך לא יתן לעולם מוט לצדיק. בההוא זמנא \nיתקיימו בך תרין פקודין, חד (דברים כב ד) הקם תקים עמו, תניינא (שמות כג ה) עזוב \nתעזוב עמו, הקם עם ו' עלאה משיח ראשון, תקים עם ו' תניינא, עמו, דא בן עמרם דסליקת \nלבינה דאיהי א'. ולמאן הקם תקים, לאת ה' דנפלת באלף חמישאה, בתר ע\"ב כמנין עזו\"ב \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "תעזוב עמו, עזוב ע\"ב ז\"ו, ודא ע\"ב שמהן ויסע ויבא ויט, דא וא\"ו מן וה\"ו, תמן עזר \nולא קימה, והאי איהו עזוב, תעזוב תמן (דברים יא יד) בעת\"ו יורה ומלקוש, ואספת דגנך \nותירשך ויצהרך, דאינון ישראל, לקט שכחה ופאה (ויקרא יט י) לעני ולגר תעזוב אותם. \nהכא אוליפנא: \nפקודא תליתאה, וצריך לאחזרא עלייהו, דהא מסטרא דצדיק עני, עזוב תעזוב צדיק, עמו, דא \nבן עמרם, והאי איהו לעני ולגר תעזוב אותם, גר אנת, כגוונא דאתמר בך בקדמיתא עם עני, \n(שמות יח ג) גר הייתי בארץ נכריה, אבל הקמה בדרגא דילך, הקם ו' תתאה, תקים עמו, עם \nבן עמרם, בדרגא עלאה דילך תפארת, במ\"ה דילך שמא מפרש בשלימו. בתר ק' ק' דהקם תקים, \n(ובגין דא הקם תקים) אשתאר תים, מאי קא אחזי, (בראשית כה כז) יעקב איש תם, עמו, עם \nבן עמרם יוקים, הקם צדיק, תקים תם: \nפקודא בתר דא לפדות עבד עברי ואמה העבריה, ליעד אמה העבריה, לדון בקנין עבד עברי, \nהענק תעניק לו, הדא הוא דכתיב כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, מאי שש שנים יעבד, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ומאי קנין דיליה, אלא בסתרי תורה, מטטרו\"ן עבד יהו\"ה, כליל שית סטרין, כחושבן שית \nאתוון דיליה, שית סדרי משנה, ובהון אית ליה לבר נש למפלח למאריה, למהוי ליה עבד \n(ס\"א נמכר), למעבד קנין כספו, דכסף ימינא דאברהם, חסד דרגא דיליה, אורייתא מתמן \nאתיהיבת. ומאן דאשתדל בה בגין לזכאה (בה) לעלמא דאתי, אקרי קנין כספו, עלמא דכסופא, \nקנין על שם (שם יד יט) אל עליון קונה שמים וארץ, (משלי ד ה) קנה חכמה קנה בינה, קנה \nלו דברי תורה. רבו בתר דקנה לו, גאולה תהיה לו, אית דאיהו קנוי (ליה) לעולם, ואית \nדאיהו קנוי ליה שית שנין, מאן דאיהו קנוי ליה לעולם, כתיב ביה ורצע אדוניו את אזנו \nבמרצע ועבדו לעולם, לית עולם אלא עולמו \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "זוהר חלק ב דף קטו/ב\nשל יובל, דאינון חמשין, ודא קריאת שמע, דתמן כ\"ה כ\"ה אתוון ערבית ושחרית, חמשין \nתרעין דבינה. בתר דמיחד בהון בר נש לקודשא בריך הוא, דאיהו עבד דיליה בעול תפלין על \nרישיה, ואזן דיליה רציעא פתיחא למשמע קריאת שמע, דשמע בכל לשון שאתה שומע, דהיינו \nמשמעות, דמאן דפדיון דיליה תלויה בקריאת שמע דאיהו רזא דחמשין, לית ליה פדיון על יד \nאחרא בגלגולא, דמרוצע הוא למאריה, והכא לא אתמר (ויקרא כה מט) או דודו או בן דודו \nיגאלנו. דבצלותא דבר נש איהו כעבד, דאתמר ביה שש שנים יעבד, ואין עבודה אלא תפלה, \nשש שנים יעבד, שלש ראשונות ושלש אחרונות, דשליח צבור אפיק ליה לבר נש ידי חובתו, \nלמאן דלא ידע לצלאה בהו, דצדיק חי עלמין אתקרי בהו, על שמיה בעז, צדיק, גואל, קרוב, \nונאמן. (נ\"א ותמן) (תהלים קמה יח) קרוב יהו\"ה לכל קוראיו, וטב ליה לבר נש, (משלי כז \nי) שכן קרוב מאח רחוק, דהיינו עמודא דאמצעיתא, דאיהו בן יה, דאסתלק לעילא דאיהו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בינה, דעולם דא עולמו של יובל, דאיהו חמשין אתוון דיחודא. דבעלמא דין יכיל בר נש \nלמהוי ליה פדיון בצדיק, שית שנין, דכליל תלת קדמאין ותלת בתראין דצלותא, ו' זעירא, \nאינון (נ\"א איהו) שית שנין יעבוד. אבל בעלמא דאתי דאיהו עולמו של יובל, דתמן חמשין \nאתוון דק\"ש, לית שליח צבור אפיק ליה מחובה, בגין דלית ליה פדיון על ידי אחרים, \nובגין דא שמע בכל לשון שאתה שומע, ובגין דא קא רמיז, אם אין אני לי מי לי, מ\"י ודאי \nעולמו של יובל. מיד דשמעו מלין אלין מארי מתיבתאן דהוו נחתי עם בוצינא קדישא, פתחו \nואמרו רעיא מהימנא פיך שכינתא עלאה ותתאה, דבתרווייהו קודשא בריך הוא פה אל פה מליל \nעמך בק\"ש, דאתמר ביה (תהלים קמט ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, דהא ודאי י' \nרישא דחרבא דאסחר שפה דילך, ו' לישנא דחרבא דילך, ה' ה' תרין פיפיות בתרין שפוון \nדילך, והא ודאי שמא דמרך ממלל בפומך, יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א איהו במחשבתך דאפיק אלין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "חמשין מפומך. בודאי בגין מלין אלין אליהו אתעכב לעילא, דתפיס איהו דלא נחית לגבך, \nדהא בכמה עותרא הוה נחית לגבך, ואיהו תפיס לעילא דלא נחית לגבך, בגין דעניותא דילך \nאיהו פרוקא לישראל, ובגין דא משיח אמר עד דייתי עני, והאי איהו דכתיב (ישעיה נג ה) \nובחבורתו נרפא לנו. אמר לון אי הכי נעבד ליה התרה ויהא נחית לגבאי, דחשיב הוא גבאי \nמכל ממונא דעלמא, והא אנא מחיל ושרי ליה ומתיר ליה אומאה, ואתון אוף הכי שרו ליה, \nואי צריך התרה יתיר נשתדל בהתרתיה, דיהא נחית גבאי. אמר ליה בוצינא קדישא, שבועת \nיהו\"ה איהי שכינתא בת יחידה, ולא למגנא תקינו תלת בני נשא למפטר ליה, אלא ש' דשבת \nתלת ענפי אבהן, בת יחידה, שבועה דאשתתפת (ס\"א בה כורסייא ודאי) בהו. בודאי שבועה לא \nחלה אלא על דבר שיש בו ממש, נדר חל אפילו על דבר שאין בו ממש, והא אוקמוה במתניתין, \nולא עוד אלא יתיר אמרו, נדרים על גבי שבועות עולין, וכל הנשבע כאלו נשבע במלך עצמו, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "וכל הנודר כאילו נודר בחיי המלך. אמר לון רעיא מהימנא, מארי דמתיבתאן ידענא בכו \nדאתון ידעין, אבל ההוא דמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, יחדש לן חדושין, דהא ודאי \nאמר קהלת, (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש, אבל למעלה מן השמש יש לו. ובסתרי תורה \nאנא בעינא למימר, (תהלים פד יב) שמש ומגן יהו\"ה אלהי\"ם צבאות, בעלמא דיליה ולא \n", "en": ""}]}
