# ספר הזוהר — קטע 50

[קריאה בקורא](/reader/kabala-9f5883b3418a/1/50/)

<div lang="he" dir="rtl">

גדפהא על ערבובייא דאומין ועשו וישמעאל דאינון עמלקים, וערבוביא בישא דישראל, וטריף 
לון דלא ישתאר חד מנייהו, לקיים מה שנאמר בישראל (דברים לב יב) יהו&quot;ה בדד ינחנו 
ואין עמו אל נכר. ומתמן ואילך אין מקבלים גרים, כמה דאוקמוה מארי מתניתין, אין 
מקבלים גרים לימות המשיח, ואומין עכו&quot;ם דעלמא דישתארון, יתער קב&quot;ה חיה דאדם לשלטאה 
עלייהו, לקיימא בהון (ישעיה ס יב) כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, לקיים 
בישראל (בראשית א כו) וירדו בדגת הים וגו&#x27;, (שם ט ב) ומוראכם וחתכם וגו&#x27;. ומסטרא 
דתבואות ה&#x27; מיני נהמא, תבירין מכלהו, ואינון חטה ושעורה וכסמת ושבלת שועל ושיפון, 
אמתיל לון לישראל, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליהו&quot;ה ראשית תבואתה בה&#x27;. 
כד יפקון מגלותא הכי יהון תבירין, עד דיתבריר אוכל מתוך פסולת, דהיינו קש ערב רב, 
עד דיתבררו וישתמודעו ישראל בינייהו, כבר דאתבריר מגו מוץ ותבן, ועד דיתברירו 


מנייהו, י&#x27; דאיהו מעשר לא שריא על ה&#x27; דאיהו נהמא דה&#x27; מינין, לקיימא אומאה (שמות יז 
יז) כי יד על כס י&quot;ה. ובגין דא מוץ ותבן אינו מחוייב במעשר עד דיתבריר, לבתר 
דיתבריר מתכנשין לההוא אתר דאקרי ירושלם, כמה דחטה דבתר דאתבריר קש ותבן מכניסין לה 
לאוצר, הכי יתכנשון ישראל דאינון בר לירושלם, דאיהי בנויה על הר יהו&quot;ה, דאתמר בה 
(תהלים כד ג) מי יעלה בהר יהו&quot;ה ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב, נקי כבר 
דאיהו עבורא, כד אתבריר מגו פסולת, בההוא זמנא נשקו בר כדבקדמיתא, דאתמר ביה (שיר א 
ב) ישקני מנשיקות פיהו, בר תרגום בן, בההוא זמנא דיהון נקיים כבר מגו קש ותבן, שריא 
שמיה עלייהו, וקרא לון (שמות ד כב) בני בכורי ישראל. והכי מכל אילנין לית תביר 
כגפן, בנטיעו דיליה תביר, בענבים דיליה תביר, דאינון כתישין בין רגלין, והכי זית, 
זיתים דילה כתישין, בגלותא אמתילו ישראל בהון, הדא הוא דכתיב (תהלים פ ט) גפן 


ממצרים תסיע, וכן בגלותא רביעאה בתראה (ישעיה ה ז) כי כרם יהו&quot;ה צבאות בית ישראל. 
וכגוונא דא משולים ישראל לזית, (ירמיה יא יז) זית רענן יפה פרי תאר, ובגין דא 
(תהלים קכח ג) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתלי זיתים, סמיך דא לדא, בגין 
דאינון תבירין בגלותא. ולבתר דיהון נקיים מגו פסולת, יתקדשון לבי מקדשא, כיין לנסכא 
על גבי מדבחא, וזיתים לאדלקא בוצינא שרגין למנרתא, ומאן זכה להאי, יין דלא יתנסך 
לכו&quot;ם, דערב רב אינון יין דנתנסך לכו&quot;ם, ומנהון משומדים מינים אפיקורסים, משומדים 
לעבירות שבכל התורה כלה, וישראל דאתמר בהון, (שם קו לה) ויתערבו בגוים וילמדו 
מעשיהם, עד דיהון דרוכין בין רגלייהו בגלותא, לא אתברירו מנייהו, ובגינייהו אמר דוד 
ע&quot;ה (שם מט ו) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. ועלייהו אמר שלמה, (שיר א ח) צאי 
לך בעקב&quot;י הצאן, ביעק&quot;ב, דעליה אתמר לגבי נחש הקדמוני דפתי לחוה, (בראשית ג טו) הוא 


ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב, בתר דיפקון מן גלותא, נמשלים לתפוחים ולכל ריחין טבין, 
כגוונא דמפקנו דמצרים, דכתיב ביה (שיר ח ה) תחת התפוח עוררתיך: 
פקודא בתר דא להביא בכורים, ואבתריה להתודות על הבכורים, ואבתריה להתודות על המעשר, 
ומארי מתניתין מקשים על המעשר, דאי יהא קדם לקיטתו, או אחר לקיטתו עשורו, כגון 
אתרוג דאתמר ביה באילן הלך אחר חנטה, אית מאן דאמר אחר בשול הפירות, ואתרוג מקצתו 
דומה לאילן ומקצתו לתבואה, דאינון זרעים דאתמר בהון דלאחר לקיטתו עשורו, דאילן לאו 
איהו אלא עד אחר גמר בשולו. ובגין דא תקינו המוציא 
 


זוהר חלק ב דף קכא/א
זהר: 
אמרו המגיהים, מצאנו ראינו הפקודים האלה בהעתקות הנמצאות עמנו היום מוטעים, לכן אל 
נא ישיתו המעיינים עלינו חטאת, ועם העתקות מדויקות יתקנו המעוות, וישימו העקוב 
למישור, וכעת הגהנום כיד ה&#x27; הטובה עלינו: 
ואנשי קדש תהיון לי וגו&#x27;, רבי יהודה פתח (איוב כח יב) והחכמה מאין תמצא, ואיזה מקום 
בינה, זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ליקרא לון, יתיר (נ&quot;א ביקרא דלהון) על כל שאר 
בני עלמא, בקדמיתא אמר לון (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, לא אעדי רחימותא 
סגיאה מנהון עד דקרא לון וגוי קדוש, דאיהו יתיר, לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לון 
(דברים יד ב) כי עם קדוש אתה, לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לון ואנשי קדש תהיון 
לי, דאיהו יתיר מכלא. כתיב והחכמה מאין תמצא, אורייתא מחכמה נפקת, מאתר דאקרי קדש, 
והחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש הקדשים, רבי יצחק אמר, וכן יובלא אתקרי קדש, דכתיב 


(ויקרא כה יב) יובל היא קדש תהיה לכם, וישראל כלילן מנייהו, הדא הוא דכתיב ואנשי 
קדש תהיון לי. בקדמיתא קדוש והשתא קדש, מה בין האי להאי, אמר רבי יוסי, דא לעילא 
לעילא, ודא לאו הכי, דכתיב (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר 
לו, בהאי אתר אקרי: 
רעיא מהימנא: 
מאתר דבשולו יפה, לאפקא פת שרוף, אלא ממקום שהוא מוטעם, והכי תבואה בתר לקיטתו איהו 
כבישול פירות. וישראל אינון משולים לאילן ולתבואה, דאתמר בהון (שמות כג יט) ראשית 
בכורי אדמתך תביא בית יהו&quot;ה אלהי&quot;ך, והכי (דברים יח ד) ראשית גז צאנך תתן לו, 
דאינון ישראל דאתמר בהון (יחזקאל לד לא) ואתן צאני, והכי ישראל (ירמיה ב ג) קדש, 
(ד&quot;א קדש ישראל) ליהו&quot;ה ראשית תבואתה, לאחר לקיטתו מן גלותא עשורו, ואתקריאו קדש 
ליהו&quot;ה. וישראל אתקריאו אילנא רבא ותקיף, ומזון לכלא ביה, ביה אורייתא דאיהי מזונא 
לעילא, ביה צלותא דאיהי מזונא לתתא (נ&quot;א לעילא), ואפילו מלאכין לית לון מזונא אלא 


בישראל, דאי לאו דישראל יתעסקון באורייתא, לא הוה נחית לון מזונא מסטרא דאורייתא 
דאמתילא לעץ, הדא הוא דכתיב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, ולאיבא דאיהי 
מצוה, והכי אורייתא אמתילא למיא, והכי לאשא, ולא הוה נחית מיא מלעילא, וחמה דאיהי 
אשא לא הוה נחית (ס&quot;א מלעילא) לבשלא פירות האילן, אלא בגין ישראל. ובגין דא אתמר 
בישראל (שיר ב יג) התאנה חנטה פגיה, אלין מארי מצות, והגפנים סמדר נתנו ריח, כד 
פתחין בתיובתא, ומיד אתמר בישראל, קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, מן גלותא. ובגין דא 
באילן דאיהו עץ החיים, באורייתא, באלין דמשתדלין בה, אזלין בתר חנטה, ומעשרין ליה, 
דשריא יו&quot;ד עלייהו דאיהי חכמה, אחד מעשרה, ובה מתכנשין ה&#x27; ה&#x27; דאינון פירות האילן, 
ומאן אילן ו&#x27;. אבל שאר עמא, אחר לקיטתו מן גלותא עשורו, אינון צדיקים דאתמר בהון 
(ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, הדר בעובדיהון, דאחידאן במארי 


תורה ומצות, אחר לקיטה אזלין, לגבייהו (ד&quot;א ולגבי זרעים דתבואה, ואחר חנטה אזלינן 
לגבייהו) כאילן, ובגין דא אוקמוה במסכת קדושין, קמ&quot;ל דאתרוג כירק, מה ירק דרכו 
ליגדל על כל מים, ובשעת לקיטתו עשורו, אוף אתרוג נמי דרכו ליגדל וכו&#x27;, ומסטרא דחכמה 
אין מים אלא תורה, ובאתר אחרא לעילא, והא דתנן אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים, הא 
אתרוג אחיד תרין סטרין. ואתרוג איהו דיוקנא דלבא, דאחיד לעילא ואחיד לתתא, אחיד 
לעילא הלב רואה, אחיד לתתא בדעת, כמה דאוקמוה הלב יודע, דעת איהי אילנא, תורה איבא 
דיליה, עיינין דאינון פקודין דבהון הלב רואה. עד כאן הרעיא מהימנא: 
 


זוהר חלק ב דף קכא/ב
קדוש, ולעילא לעילא קדש. רבי אבא הוה אזיל בארחא, והוו אזלי עמיה רבי יוסי ורבי 
חייא, אמר רבי חייא, (ס&quot;א הא דתנינן) ואנשי קדש תהיון לי מנלן, אמר ליה, הא רבי 
יוסי וכלהו חברייא שפיר קאמרו, והכי הוא, מנלן, דכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליהו&quot;ה 
ראשית תבואתה, ראשית ודאי, חכמה אקרי ראשית, דכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת 
יהו&quot;ה, ומשום דישראל אקרון קדש, (ישראל) בשלימו דכלא, כתיב ובשר בשדה טרפה לא 
תאכלו, דהא ישראל דאינון שלמין על כלא, לא ינקין מסטרא דדינא קשיא. לכלב תשליכון 
אותו, לכלב ודאי, דהוא דינא חציפא תקיפא על כלא, דכיון דדינא תקיפא שריא עלוי ואטיל 
זוהמא ביה, אסיר להו לאינון דאקרון קדש, אלא לכלב תשליכון אותו ודאי, דאיהו דינא 
חציפא, דינא תקיפא יתיר מכלא, דכתיב (ישעיה נו יא) והכלבים עזי נפש. תא חזי, כד 
אדכר נבלה באורייתא, כתיב בישראל קדוש ולא קדש, הכא כתיב ואנשי קדש תהיון לי, ובשר 


בשדה טרפה לא תאכלו, והתם בנבלה כתיב, (דברים יד כא) לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר 
בשעריך תתננה וגו&#x27;, כי עם קדוש אתה, קדוש ולא קדש, דהא נבלה מסטרא דישראל אתעביד, 
דלא פסיל האי אלא ישראל, וסגיאין גוונין אית בה בנבלה כמה דאוקימנא. אמר רבי שמעון, 
כתיב הכא ואנשי קדש תהיון לי, וכתיב התם כי עם קדוש אתה ליהו&quot;ה אלהי&quot;ך, ליהו&quot;ה 
אלהי&quot;ך, לי מבעי ליה, אלא התם (ס&quot;א הכא) לעילא לעילא, והכא (ס&quot;א והתם) שכינתא, 
וכתיב (ישעיה ד ב) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, ולא קדש, בכאן 
קדוש, ולעילא קדש, כתיב קדש ישראל ליהו&quot;ה ראשית תבואתה בה&quot;א, כמה דאוקימנא, ועל דא 
ואנשי קדש תהיון לי ודאי. רבי יצחק הוה יתיב קמיה דרבי שמעון, אמר ליה, הא כתיב קדש 
ישראל ליהו&quot;ה, סופיה דקרא כתיב כל אכליו יאשמו, מאי קא מיירי, אמר ליה רבי שמעון, 
שפיר קא אמר, כל אכליו יאשמו, היינו דכתיב (ויקרא כב יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה 


וגו&#x27;, וכתיב וכל זר לא יאכל קדש, ומשום דישראל אקרון קדש, כתיב כל אכליו יאשמו, אתא 
רבי יצחק ונשיק ידוי, אמר אי לא אתינא הכא אלא למשמע מלה דא סגי. אמר ליה, רבי, הא 
תנינן דקדש יתיר לעילא מן קדוש, אי הכי הא כתיב (ישעיה ו ג) קדוש קדוש קדוש יהו&quot;ה 
צבאות, ודא שלימו דכלא, אמר ליה, תא חזי, כד מתחברן כחדא כלהו אתעבידו חד ביתא, 
והאי ביתא אקרי קדש, כללא דכלהו קדוש, ובגיני כך קדש הוא כללא, דכלא אתכליל ביה, 
וישראל כד אתכלל בהו מהימנותא שלימתא, קדש אקרון, כללא דכלא, דכתיב קדש ישראל 
ליהו&quot;ה, ובגיני כך ואנשי קדש תהיון לי. לגיון חד שאיל לרבי אבא, אמר ליה, הא כתיב 
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אי הכי מאי דכתיב (תהלים קיא ה) טרף נתן ליראיו, טרף נתן 
לכלבים מבעי ליה, אמאי נתן ליראיו, אמר ליה ריקא, מי כתיב טרפה נתן ליראיו, טרף 
כתיב. ואי תימא טרף כטרפה, נתן ליראיו ודאי, דמלה דא לא יהביה לאזדהרא ביה, אלא 


לאינון דחלי שמיה ודחלין ליה, בגין כך האי מלה לא יהיב לכו, דהא ידע דאתון לא דחלין 
ליה, ולא נטרין פקודוי, ובגין דהאי מלה חומרא דאורייתא ובעי לאזדהרא בה, נתן 
ליראיו, ליראיו ודאי, ולא לאחרי, וכל חומרי דאורייתא לא יהיב לון קב&quot;ה אלא לאינון 
דחלי חטאה, לאינון דחלי פקודוי ולא לכו. תאני רבי אלעזר, כתיב (ס&quot;א קדש ישראל, 
וכתיב ואנשי וגו&#x27;) ואנשי קדש תהיון לי, מהו ואנשי, ולבתר קדש, אלא ואנשי קדש ודאי, 
דתנינן, לא נפקו ישראל לחירו אלא מסטרא דיובלא, בתר דנפקו לחירו, נקיט לון האי 
יובלא בגדפוי, ואקרון גוברין דיליה, בנין דיליה, וכתיב ביה ביובלא, (ויקרא כה יב) 
יובל היא קדש תהיה לכם, קדש ודאי, לכם ודאי, ובגיני כך ואנשי קדש תהיון לי, אנשי 
קדש ודאי, גוברין דיליה ממש, וקב&quot;ה אמר דא. 
 


זוהר חלק ב דף קכב/א
ועל דא זכו ישראל לאתקרי אחים לקב&quot;ה, דכתיב (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי וגו&#x27;, לבתר 
אקרון קדש ממש, דכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליהו&quot;ה ראשית תבואתה, קדש ולא אנשי 
קדש, בגיני כך כל אכליו יאשמו, וכתיב (ויקרא כב י) וכל זר לא יאכל קדש, (שם יד) 
ואיש כי יאכל קדש בשגגה. תאנא, ישראל אקרון קדש, ובגין דאינון קדש, אסיר ליה לאינש 
למקרי לחבריה בשמא דגנאי, ולא לכנאה שמא לחבריה, וענשיה סגי, וכל שכן במלין אחרנין, 
תאנא כתיב (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע וגו&#x27;, מהו מרע, דבגין לישנא בישא מרעין 
נחתין לעלמא. אמר רבי יוסי, כל מאן דקרי לחבריה בשמא דלית ביה, וגני ליה, אתפס במה 
דלית ביה, דאמר רבי חייא אמר רבי חזקיה, כל מאן דקרי לחבריה רשע, נחתין ליה לגיהנם, 
ונחתין ליה לעלעוי, בר אינון חציפין דאורייתא, דשרי ליה לאיניש למקרי להו רשע. ההוא 
גברא דלייט לחבריה, אעבר רבי ייסא, אמר ליה כרשע עבדת, אתייה לקמיה דרבי יהודה, אמר 


ליה רשע לא קאמינא ליה, אלא כרשע, דאחזי מלוי כרשע, ולא אמינא דאיהו רשע, אתא רבי 
יהודה ושאיל לעובדא קמיה דרבי אלעזר, אמר ליה ודאי לא אתחייב, מנלן, דכתיב (איכה ב 
ה) היה יהו&quot;ה כאויב, ולא אויב, דאי לאו הכי, לא אשתאר מישראל גזעין בעלמא, כגוונא 
דא (שם א א) היתה כאלמנה, ולא אלמנה, כאלמנה דאזיל בעלה לעברא דימא ומחכאת ליה. אמר 
רבי חייא, ומהכא משמע, מהתם משמע, דהוא עקרא דכלא, דכתיב (יחזקאל א כו) ועל דמות 
הכסא דמות כמראה אדם, כמראה אדם, ולא מראה אדם, אמר רבי יצחק, כתיב (שיר ב ג) כתפוח 
בעצי היער וגו&#x27;, כתפוח ולא תפוח, כתפוח דמתפרשא בגוונוי, ובגוונין אתאחדא מלה, אמר 
רבי יהודה, אלו לא אתינא הכא אלא למשמע מלין אלין די. תאנא, כתיב (זכריה יב ח) והיה 
הנכשל בהם ביום ההוא כדוד, כדוד ולא דוד, כדוד דאמר (ד&quot;ה א כב יד) והנה בעניי 
הכינותי לבית יהו&quot;ה, וכתיב (תהלים פו א) כי עני ואביון אני, והוא מלכא על מלכין 


הוה, והוה קרי לגרמיה הכי, אמר רבי אבא, זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה לא קרא לון כקדש, 
אלא קדש ממש, דכתיב קדש ישראל ליהו&quot;ה, ובגין כך כל אכליו יאשמו וגו&#x27;. תאנא, אמר רבי 
יוסי, מאי קא חמא קב&quot;ה למיהב דינין לישראל בתר עשר אמירן, אלא הכי תנינן, מסטרא 
דגבורה אתייהיבת אורייתא לישראל, בגיני כך בעא למיתן שלמא בינייהו, בגין דאורייתא 
תהא נטירא מכל סטרוי, דאמר רבי אבא אמר רבי יצחק, לית עלמא מתקיימא אלא על דינא, 
דאלמלא דינא לא מתקיימא, ובגין כך עלמא בדינא אתברי ואתקיים. תאנא רבי אבא, כתיב 
(ירמיה כא יב) דינו לבקר משפט, וכי לבקר ולאו בכל יומא, אלא לבקר, עד לא ייכלון 
דיינין ולא ישתון, דכל מאן דדאין דינא בתר דאכל ושתה, לאו דיינא דקשוט הוא, דכתיב 
(ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם, מאי על הדם, אזהרה לדייני דלא ייכלון עד דדייני 
דינא, דכל מאן דדאין דינא בתר דאכיל ושתי, כאלו חייב דמא דחבריה לאחרא, דהא דמיה 


ממש יהיב לאחרא, האי בממונא, כל שכן בדיני נפשן, דבעו דייני לאסתמרא, דלא למידן 
דינא אלא קדם דאכלו ושתו, ועל דא כתיב דינו לבקר משפט, וכתיב (ירמיה ט כג) אני 
יהו&quot;ה עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאם יהו&quot;ה. תניא אמר רבי יהודה, מאן 
דמשקר בדינא, משקר בתקוני מלכא, מאן תקוני מלכא, אינון דאתמר, דכתיב עושה חסד משפט 
וצדקה בארץ, וכתיב כי באלה חפצתי נאם יהו&quot;ה, וכלא האי בהאי תליא, (ד&quot;א והלא בהאי 
תליא), רבי יוסי אמר, אלין אינון תקוני כרסייא, דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון 
כסאך, וכתיב (ישעיה טז ה) והוכן בחסד 
 


זוהר חלק ב דף קכב/ב
כסא. כאן מתחיל אידרא דמשכנא תניא ברזא דרזין, רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה. בהאי 
רישא תליין שערי נימין על נימין, דאינון כל משיכותא, דמתאחדן בהו עלאי ותתאי. מארי 
דמארין, מארי דקשוט, מארי דמתקלא, מארי דיבבא מארי דיללה, מארי דדינא מארי דרחמי, 
וטעמי אורייתא, ורזי אורייתא, דכיין מסאבן, כלהו אקרון שערי דמלכא, כלומר משיכותא 
דאתמשך ממלכא קדישא, וכלא נחית מעתיקא סתימאה (קדישא). מצחא דמלכא, פקידותא 
דחייביא, כד אתפקדן בעובדייהו, וכד אתגליין חובייהו, כדין אקרי מצחא דמלכא, כלומר 
גבורה אתתקף בדינוי ואתפשט בסטרוי, ודא אשתני ממצחא דעתיקא קדישא דאקרי רצון. 
עיינין דמלכא, אשגחותא דכלא, אשגחותא דעלאין ותתאין, וכל אינון מארי אשגחותא הכי 
אקרון. בעיינין גוונין אתאחדן, ואינון גוונין אקרון כל אינון מארי אשגחותא דמלכא, 
כל חד כפום ארחיה, וכלהו גוונין דעינא אקרון, כמה דאתחזי אשגחותא דמלכא הכי גוונין 


מתערין. גביני דעיינין אקרון אתר דיהבין אשגחותא לכלהו גוונין, מארי אשגחותא, הני 
גבינין לגבי דלתתא, גבינין לאשגחותא מההוא נהרא דנגיד ונפיק, אתר לאתמשכא מההוא 
נהרא, לאסתחאה בחוורא דעתיקא, מחלבא דנגיד מאמא. דכד גבורה מתפשטא, ועיינין מלהטן 
בגוון סומקא, נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה, ולהטא באמא, ואתמלייא מחלבא, וינקא 
להני (לכלא), ואסתחן כלהו עיינין בההוא חלבא דאמא, דאתנגיד ונפיק תדיר, הדא הוא 
דכתיב (שיר ה יב) רוחצות בחלב, בחלב דאמא, דנגיד תדירא ולא פסיק. חוטמא דמלכא קדישא 
תקונא דפרצופא, כד מתפשטן גבורן ומתאחדן כחדא, אינון חוטמא דמלכא קדישא, ואינון 
גבורן מחד גבורה אחידן ונפקין. וכד דינין מתערין ונפקין מסטרייהו, לא מתבסמן אלא 
בתננא דמדבחא, וכדין כתיב (בראשית ח כא) וירח יהו&quot;ה את ריח הניחוח. שאני חוטמא 
דעתיקא דלא אצטריך, דחוטמא דעתיקא ארך אפים בכלא אקרי, וההוא נהירו דחכמתא סתימאה 


אקרי חוטמא דיליה, והיינו תהלה, דכתיב (תהלה לדוד (תהלים קמה א), וכתיב) (ישעיה מח 
ט) ותהלתי אחטם לך, ועל דא אתער דוד מלכא תהלה לדוד וגו&#x27;. אודנין דמלכא, כד רעוא 
אשתכח, ואמא ינקא, ונהירו דעתיקא קדישא אתנהיר, מתערין נהירו דתרין מוחין, ונהירו 
דאבא ואמא, כל אינון דאקרון מוחי דמלכא, ומתלהטין כחדא, וכד מתלהטן כחדא אקרון אזני 
יהו&quot;ה, דהא אתקבילת צלותהון דישראל, וכדין אתערותא לטב ולביש, ובאתערותא דא מתערין 


</div>
