# ספר הזוהר — קטע 51

[קריאה בקורא](/reader/kabala-9f5883b3418a/1/51/)

<div lang="he" dir="rtl">

מארי דגדפין, דנטלין קלין דעלמא, וכלהו אקרון אזני יהו&quot;ה. אנפוי דמלכא, נהירו דאבא 
ואמא, ואתפשטותא דלהון, דנהרין וסחרין ולהטין, בהאי רישא דמלכא, וכדין סהדותא אסתהד 
במלכא (נ&quot;א במלכא דמלכא) מנייהו. דיוקנא דמלכא יקירותא מכלא, מרישא שארי, חסד עלאה 
וגבורה, ונהירו דאבא ואמא, אתפלג נהירו דאבא בתלת נהורין, ואמא בתרין הא חמשה, חסד 
וגבורה בחד נהורא הא שיתא, לבתר אתעטר חסד, ואתלהיט (ואתנהיר) בתרין נהורין 
דאתנהיר, ואינון תמנייא, (נ&quot;א לבתר אתעטר) וגבורה אתנהיר בחד הא תשעה, וכד מתחברן 
כלהו נהורין כחדא, אקרון דיוקנא דמלכא, וכדין כתיב (ישעיה מב יג) יהו&quot;ה כגבור יצא 
כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו&#x27;. שפוון דמלכא, הכי תאנא, כד אתנהיר נהירו דאבא, נהיר 
בתלת נהורין, מחד נהורא נהיר חסד עלאה, ומחד נהורא אתנהיר נהירו דאקרי מוחא דמלכא, 
וחד נהורא הוה תלי, עד דאתנהיר נהירו דאמא, וכד אתנהיר, אתנהיר בחמש נהורין, במאי 


אתנהיר, מחד שבילא דטמיר וגניז, 
 
זוהר חלק ב דף קכג/א
דאתדבק ביה אבא, דכתיב (איוב כח ז) נתיב לא ידעו עיט וגו&#x27;, כמה דאתדבק דכורא 
בנוקבא, ואתעברת ואולידת, ואפיקת חמש נהורין, (ד&quot;א מאינון חמש), ומאינון חמש 
נהורין, אתגליפו חמשין תרעין דנהורין סגיאין, חמשין אינון, לקבליהון מ&quot;ט פנים טהור 
מ&quot;ט פנים טמא באורייתא. אשתאר חד, והאי חד אתנהיר בכלא, וההוא דאבא הוה תלי, כד 
מתחברן כחדא ומתיישבן במלכא, אקרון שפוון דמלכא, ובגיני כך גזר מלין דקשוט. ופומא 
בהו תלייא, פתיחותא דפומא, מאי פומא, אלא דעת גניז בפומא דמלכא, דאקרי פשיטותא 
דתפארת, דכל אוצרין וכל גוונין אתאחדן ביה, דכתיב (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו, 
וההוא דעת הוא גניז באימא ומלכא, ומלייא כל אדרין ואכסדראין, וכד אתער נהירו דביה 
ונפיק, כדין אקרי פה יהו&quot;ה. ושפוון, דאינון תרין נהורין מאבא ומאימא, בשעתא דאתערען 
בההוא נהירו דדעת, מתחברן כחדא, ומלין אתגזרו בקשוט, בחכמה בתבונה ובדעת, וכדין כל 


מלין דקב&quot;ה באלין אתגזרו. נהרין תלת אלין, ועיילין בגו לגו, ואתעטרו בחד, וכד 
מתחברן בעטורא חד, כדין (ס&quot;א וכד מתחברן תלת אלין בעטורא חד, ועיילין בגו לגו, 
ואתעטרן בחד, כדין) אקרון (שיר ה טז) חכו ממתקים, ואינון חיך דמלכא, ואקרון מתיקא 
דמלכא, ועל האי כתיב (תהלים לד ט) טעמו וראו כי טוב יהו&quot;ה. ובהאי חיך תליין כל 
אינון שליטין והורמנין דמלכא, דכתיב (שם לג ז) וברוח פיו כל צבאם, בהאי חיך שלימותא 
דכלא אשתכח, ובגין כך כל אתוון דאינון בהאי אתר, שלימותא אתחזייא בהו. אחה&quot;ע, א&#x27; 
נהירו דעתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין, ח&#x27; נהירו דחכמתא, דלא אשתכח ולא אתדבק, 
דכתיב (איוב כח יג) לא ידע אנוש ערכה. ה&#x27; נהירו דאימא, דנהיר ונגיד ונפיק ומשקי 
לכלא, וינקא לבנין, עד דמטי ההוא רבות ומלי לצדיק, ואיהו אתקטר בנוקבא תתאה, 
ואתברכא מניה, ולא מתפרשין דא מן דא, חוור מגו סומק, דכתיב (שיר ד ו) הר המור גבעת 


הלבונה. ע&#x27;, נהירו דע&#x27; ענפין, דאתזנו מהאי רוחא דנפיק מן פומא, כדין ע&#x27; שמהן דקב&quot;ה, 
לקבלהון בארעא (בראשית מו כז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, דהא יעקב אילנא 
בארעא, ואינון ע&#x27; נפש, ע&#x27; ענפין. מאלין אתוון נהירין ארבע אחרנין, מא&#x27; נהיר גימ&quot;ל, 
דאיהו אגר טב לצדיקייא דאקרי גמול, ועל דא כתיב (ישעיה נח יד) אז תתענג על יהו&quot;ה, 
מח&#x27; נהיר יו&quot;ד דהיא חכמה, כלא אסתים ביו&quot;ד דאיהי סתימא מכל סטרוי, ובגין כך לא 
אשתכח, דכתיב (איוב כח יג) ולא תמצא בארץ החיים. מה&#x27; נהיר כ&quot;ף, דאיהו נהירו ומשח 
רבות, דאתרק מאימא לההוא אתר דאתקרי קרן, ואקרי קרן היובל, ודא מלכות דוד, ובגין כך 
לית משיחא אלא ברזא דכ&quot;ף. ק&#x27;, מע&#x27; נהיר ק&#x27;, כמה דע&#x27; שבעין, כך ק&#x27; מאה, דאינון 
שלימו, והכי הוא, ובגין כך בהאי חיך שלימו דכלא, (ד&quot;א שלמא דכלא), וכל מאן דידע רזא 
דא ואזדהר ביה, זכאה חולקיה. גופא דמלכא, אתפשטותא דתפארת, דגוונין ביה מתחברן. 


דרועין דמלכא, נהירו דחסד וגבורה, ובגין כך ימין ושמאל. מעוי בדעת אתתקנן, עייל 
ברישא אתתקן, ואתפשט לגו, ובגו גופא. שוקין אתאחדן בתרין נהורין, ואינון תרין 
נהורין ממש, שוקין ותרין כליין, כלהו (ס&quot;א תליין ומתחברן) מתחברן באתר חד, דתמן 
אתכנש כל רבות וכל משחא דגופא, ומתמן שריין כל ההוא רבות, לאתר דאתקרי יסוד עולם, 
יסוד מההוא אתר דאקרי עולם, ומאן איהו נצח והוד, ועל כן יהו&quot;ה צבאות שמו, ברוך הוא, 
בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין. כל הני תקונין אתיין לאתחברא בחד, עד דכל רבות קודשא 
נטיל כלא האי יסוד, ואשדי לנוקבא, ומתברכא מניה, אימתי מתברכא 
 


זוהר חלק ב דף קכג/ב
מניה, בשעתא דאתתקנו דינין דלתתא, וכד דינין מתתקנין לתתא מתתקנין לעילא, וכל 
תקונין דמלכא בחדוותא בשלימו, דאינון שמא קדישא, והוה כלא חד, וכדין הוא שארי 
בגווייהו, דכתיב (תהלים פב א) אלהי&quot;ם נצב בעדת אל בקרב אלהי&quot;ם ישפוט. וכד דינין לא 
מתתקנן לתתא, כביכול הכי לעילא, דכל תקונין לא מתישרן הכי, דהא אימא אסתלקת מעל 
בנין, ובנין לא ינקי, דהא יסוד לא אשרי בנוקבא, וכל דינין מתערין, וחויא תקיפא 
שלטא, כביכול תקוני מלכא על דינא אסתלקו, דכיון דהאי נוקבא לא מתברכא, וצדיק לא 
נטיל, וחויא תקיפא שלטא, ווי לעלמא דינקא מנייהו. אמר רבי אלעזר, כל הני תקונין אבא 
גלי לון, בגין דלא ייעול בכסופא לעלמא דאתי, השתא אמאי אצטריכו לאתגלאה, אמר ליה 
רבי אבא, ההוא דאנא כתבנא מבוצינא קדישא, אמינא (כתבוהו) לגבי חבריא, דהא אינון 
ידעין מלין, והא אצטריך למנדע, דכתיב (שמות י ב) וידעתם כי אני יהו&quot;ה, וכתיב (שם כט 


מו) וידעו כי אני יהו&quot;ה, בגין דאתיישבן מלין בלבנא, ומכאן ולהלאה סתימין מלין 
בגוון, זכאה חולקנא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, דהא עד כען בוצינא קדישא אתעטר במלין 
דבגוון. תא חזי, אנא חזינא ליה בחלמא, ושאילנא קמיה דרבי שמעון, הא אוליפנא קמיה 
דמר, י&#x27; דאיהי חכמה והכי הוא ודאי, ה&#x27; אמאי איהו בינה, אמר לי תא חזי, הא כתיב 
(בראשית בי) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, מאן הוא נהר דיוצא מעדן, דא בינה, ובגין 
כך ההוא נהר י&#x27; סתים בגויה, ויו&quot;ד פשיט נהרא דא מכל סטרוי, ודא היא ה&#x27;, בגין כך הוא 
י&quot;ה. לבתר אפיקת בן תחותיה דאיהו ו&#x27;, כגוונא דא ה&#x27;, לבתר אולידת ואפיקת האי בן 
ושויה לקמה, ובגין כך יה&quot;ו, דהא ו&#x27; לקמה יתיב לינקא ליה, ועל כך תנינן במתניתא 
דילן, ה&#x27; ד&#x27; הות, מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן ואקרי ה&#x27;, לבתר אולידת ואפיקת ו&#x27; 
ההוא בן וקאים לקמה, ועל האי כתיב ונהר יוצא מעדן, מניה נפיק ודאי, להשקות את הגן, 


לינקא ליה. הוינא אחיד בידיה (נ&quot;א ביה) ונשיק בידוי, אנא בהאי עדונא אתערנא, בכי 
וחייך, והוו תלתא יומין דלא אכילנא מידי, חד מחדוותא, וחד דלא זכינא למחמי ליה זמנא 
אחרא, ועם כל דא ביה אתקשרנא תדירא, דהא כד נהירא לי שמעתתא, חמיניה דיוקניה דאתער 
קמאי, זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (תהלים קמ יד) אך 
צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. (ע&quot;כ האידרא): 
ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וגו&#x27;, מאי תשמרו, תשמורו מבעי ליה, אלא תשמרו ודאי, מאי 
אשר אמרתי אליכם, כלומר דאגזימית לכון על מימר פולחני, תשמרו, דלא ימטי עליכון שום 
ביש. תשמרו, מההיא שמירה ונטורא דילי בלבד, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא תזכירו 
כמה דאוקימנא. דבר אחר ושם אלהים אחרים לא תזכירו, כלומר לא תסבבון דתפלון ביני 
עממיא בארעא אחרא, ויקוים בכו מה דכתיב (דברים כח סד) ועבדת שם אלהים אחרים וגו&#x27;. 
דבר אחר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, רבי יהודה פתח (תהלים פא ט) שמע עמי ואעידה בך 


וגו&#x27;, לא יהיה בך אל זר וגו&#x27;, אנכי יהו&quot;ה אלהי&quot;ך המעלך מארץ מצרים וגו&#x27;, הני קראי 
אמרן דוד ברוח קודשא, ואית לאסתכלא בהו, שמע עמי, בכמה אתרין אזהרת אורייתא לבר נש, 
בכמה אתרין קב&quot;ה אזהיר ביה בבר נש, וכלא לתועלתא דבר נש, בגין דינטר פקודי אורייתא, 
דכל מאן 
 


זוהר חלק ב דף קכד/א
דינטר ארחי דאורייתא ואשתדל בה, כמאן דאשתדל בשמא קדישא. דתנינן אורייתא כלא שמא 
דקודשא בריך הוא, ומאן דמשתדל בה, כמאן דמשתדל בשמא קדישא, בגין דאורייתא כלא חד 
שמא קדישא הוא, שמא עלאה, שמא דכליל כל שמהן, ומאן דגרע אות חד מינה, כאילו עביד 
פגימותא בשמא קדישא, תאנא ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא תוסיף על אורייתא ולא תגרע 
מינה. רבי חייא אמר, ושם אלהים אחרים, דא מאן דיתעסק בספרין אחרנין דלא מסטרא 
דאורייתא, לא ישמע על פיך, דאסור אפילו לאדכרא לון ולמילף מנייהו טעמא, כל שכן על 
אורייתא. רבי יהודה מתני הכי, מאי טעמא כתיב ושם אלהים אחרים, וסמיך ליה את חג 
המצות תשמר, אלא מאן דלא נטיר האי, כמאן דלא נטיר מהימנותא דקודשא בריך הוא, מאי 
טעמא, משום דביה אחידא מלה. אמר רבי יצחק, וכן בכל שאר זמנין וחגין, דהא כלהו אחידן 
בשמא קדישא עלאה, ועל דא תנינן, מאי דכתיב שלש פעמים בשנה, משום דבהו תליא 


מהימנותא. יראה כל זכורך, אמאי כל זכורך, אמר רבי אלעזר, כל זכורך ממש, בגין דנטלין 
ברכתא ממבועא דנחלא, מכאן תנינן, כל בר ישראל דאתגזר, בעי לאתחזאה קמי מלכא קדישא, 
בגין דיטול ברכתא ממבועי דנחלא, הדא הוא דכתיב (דברים טז יז) כברכת יהו&quot;ה אלהי&quot;ך 
אשר נתן לך, וכתיב אל פני האדון יהו&quot;ה, כמה דאוקימנא דמתמן מריקן ברכאן ונטלין 
ברכתא, זכאה חולקיהון דישראל מכל שאר עמין. זמנא חדא סליקו ישראל למחג חגא, ואתערבו 
עעכו&quot;ם בהדייהו, וההוא שתא לא אשתכח ברכתא בעלמא, אתו שאילו לרב המנונא סבא, אמר 
להו חמיתון סימנא בקדמיתא בהאי, אמר ליה סימנא חמינן, דכד תבנא מהתם כל ארחין 
אסתימו ממיא, ועננא וחשוכא אשתכח, דלא יכלין למהך כל אינון דסליקו לתמן, ועוד בשעתא 
דעאלנא לאתחזאה, אפי שמיא אתחשכו ואתרגיזו, (אתרגיש וחמא), אמר להו, ודאי או אית 
בינייכו בני נשא דלא אתגזרו, או עעכו&quot;ם סליקו בהדייכו, דהא לא אתברכאן בההיא שעתא 


בר אינון ישראל דאתגזרו, ובהאי את קדישא מסתכל קב&quot;ה ובריך לון. לשתא אחרא סליקו, 
וסליקו אינון עעכו&quot;ם דאתערבו בהדייהו, כד הוו אכלין קרבנייא והוו חדאן, וחמו לאינון 
עעכו&quot;ם דטפסאן בקוטרייהו, לקוטרא דכותלא, אשגחו בהו דכלא מברכין ואינון לא בריכו, 
אתו ואמרו מלה לבי דינא, אתו ושאילו לון, אמרו האי דאכלתון חולקא דלכון מאן קורבנא 
הוה, לא הוה בידייהו, בדקו ואשכחו דאינון עעכו&quot;ם וקטלו לון, אמרו בריך רחמנא דשזיב 
לעמיה, דודאי לית ברכתא שריא אלא בישראל, זרעא קדישא בני מהימנותא בני קשוט, וההיא 
שתא אשתכח ברכתא בעלמא בשלימו, פתחו ואמרו (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך וגו&#x27;. 
רבי חייא אמר, בזכות ישראל גזירין אתכנעו שנאיהון תחותיהון, וירתי אחסנתיהון, תא 
חזי מה כתיב, (שמות לד כג) יראה כל זכורך, וכתיב בתריה כי אוריש גוים מפניך והרחבתי 
את גבולך, דקב&quot;ה עקר דיורין מאתרייהו ואתיב דיורין לאתרייהו, ובגיני כך יראה כל 


זכורך את פני האדון יהו&quot;ה. רבי יהודה אמר, האדון, כמה דכתיב (ישעיה י לג) הנה האדון 
יהו&quot;ה צבאות מסעף פוארה וגו&#x27;, (שם יא א) ויצא חוטר וגו&#x27;, וכלא חד מעקר דיורין ואתיב 
דיורין. רבי יצחק אמר, אית אדון ואית אדון, וכלא בחד תליא. רבי יהודה אמר, אדנ&quot;י 
אלף דלית נון יו&quot;ד, קב&quot;ה אקרי, 
 


זוהר חלק ב דף קכד/ב
ההוא דאקרי כמה דאיהו כתיב, ומאן הוא. רבי יוסי אומר, (יחזקאל א א) מראת אלהי&quot;ם, 
מראת כתיב, ומהו מראת, שלימו דכלא, יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א, מראת איהו אל&quot;ף דלי&quot;ת נו&quot;ן 
יו&quot;ד, האי אקרי ככתבו, והאי לא אקרי ככתבו, ובגיני כך אקרי בהאי, ועל כך מראת 
אלהי&quot;ם כתיב. רבי יהודה אמר, לזמנין עלאין אקרון בשמא דתתאין, ולזמנא תתאין אקרון 
בשמא דעלאין, האדון יהו&quot;ה בשמא עלאה, אדנ&quot;י הוא, והא אוקימנא מלי, ובגוונין סגיאין 
אתפרשן מלי וכלא חד, בריך רחמנא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין: 
הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו&#x27;, (שמות כג כ) רבי יצחק פתח, (שיר א ב) ישקני מנשיקות 
פיהו וגו&#x27;, אמרה כנסת ישראל, ישקני מנשיקות פיהו, מאי טעמא ישקני, יאהבני מבעי ליה, 
אמאי ישקני, אלא הכי תנינן, מאי נשיקות, אדבקותא דרוחא ברוחא, דבגיני כך נשיקה בפה, 
דהא פומא אפקותא ומקורא דרוחא הוא, ועל דא נשיקין בפומא בחביבותא, ודבקין רוחא 


ברוחא, דלא מתפרשן דא מן דא. ועל דא מאן דנפיק נשמתיה בנשיקה, מתדבק ברוחא אחרא, 
ברוחא דלא מתפרש מניה, והיינו אקרי נשיקה, ועל דא אמרה כנסת ישראל, ישקני מנשיקות 
פיהו לאדבקא רוחא ברוחא, דלא יתפריש דא מן דא. כי טובים דודיך מיין, מאי בעי הכי 
יין, והא כתיב (ישעיה כח ז) וגם אלה ביין שגו וגו&#x27;, וכתיב (ויקרא י ט) יין ושכר אל 
תשת אתה ובניך, מאי טעמא הכא יין, רבי חייא אמר, מיינה דאורייתא, רבי חזקיה אמר, דא 
דכתיב (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש, ועל דא כתיב כי טובים דודיך מיין, לחדוותא 
דלבא, מיין דחדי לי יתיר מכלא. רבי יהודה אמר, כתיב (בראשית כט יא) וישק יעקב לרחל 
וישא את קולו ויבך, אמאי קא בכה, אלא באתדבקותא דרוחא בה, לא יכיל לבא למסבל ובכה, 
ואי תימא הא כתיב (שם לג ד) וישקהו ויבכו, תנינן אמאי נקוד וישקהו, אלא דלא אתדבק 
ביה רוחא כלל, ועל דא כתיב (משלי כז ו) ונעתרות נשיקות שונא, מאי ונעתרות נשיקות 


שונא, אלא מאן דנשיק בחביבותא מתדבק רוחיה ברוחיה, בדביקותא דחביבותא, ומאן דלא 
נשיק בחביבותא, לאו בדביקותא הוא אלא ונעתרות, מאי נעתרות, גסותא, דלא דביק רוחיה 
בההוא נשיקה, ולא אתדבק ביה כלל, ובגיני כך כתיב ישקני מנשיקות פיהו, דהוא דבקותא 
רוחא ברוחא. תנא, כל זמנא דקודשא בריך הוא אזיל בישראל, כביכול אתדבק רוחא ברוחא, 
ועל דא כתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו&quot;ה, בכל אינון גווני דביקותא, ולא מתפרשא 
דא מן דא, בשעתא דאתמר, הנה אנכי שלח מלאך לפניך, ידע משה דפרישותא הוא, אמר (שמות 
לג טו) אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. רבי אבא אמר, מה כתיב לעילא מן דא, (שם לד 
כו) ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהו&quot;ה אלהי&quot;ך לא תבשל גדי בחלב אמו, מאי קא מיירי, 
אלא דלא לערבא מלה תתאה בעלאה, דלא ינקא סטרא דלבר מסטרא פנימאה, מה בין האי להאי, 
דא דלבר מסטרא דמסאבא, ודא דלגו בסטרא קדישא. מאן אמו, דא כנסת ישראל דאתקרי אם, 


בחלב אמו, דלא יניק מהאי סטרא מאן דלא אצטריך, והכא כתיב הנה אנכי שלח מלאך לפניך, 
אמר משה, הא קבילנא בטחונא מינך דלא תתפרש מינן ודאי, אם אין פניך הולכים אל תעלנו 
מזה, ובמה יודע איפוא וגו&#x27;. אמר רבי אלעזר, מלה דא לא קאמר קודשא בריך הוא אלא 
ברחימותא דישראל, ולאתפייסא בהדייהו, למלכא דהוה בעי למיזל עם בריה, ולא בעי לשבקא 
ליה, אתא בריה 
 


זוהר חלק ב דף קכה/א
ומסתפי למבעי ליה למלכא דייזיל בהדיה, אקדים מלכא ואמר, הא לגיון פלן יזיל בהדך 
למנטר לך בארחא, לבתר אמר, אסתמר לך מניה (בארחא), דהא לא גבר שלים הוא, אמר בריה 
אי הכי, או אנא אותיב הכא, או את תזיל עמי ולא אתפרש מינך, כך קודשא בריך הוא, 
בקדמיתא אמר הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך, ולבתר אמר השמר מפניו וגו&#x27;, ביה 
שעתא אמר משה אם אין פניך הולכים וגו&#x27;. אתא רבי שמעון אשכח להו בהאי, אמר, אלעזר 
ברי שפיר קאמרת, אבל תא חזי, באתר דא לא אמר משה מדי, ולא אתיב מלה לקבליה, מאי 
טעמא, משום דהכא לא אשתכח פרישותא מניה, והא אוקימנא מלה דא לגבי חברייא. ואית 
דמתני איפכא, ולא הכי פירשוה קדמאי, וכד יסתכלון מלי דחד, כלא שפיר וכלא בחד מלה 
אמרי טעמייהו. אימתי אתיב משה, בזמנא דאמר (שמות לג ב) ושלחתי לפניך מלאך, וכתיב כי 
ילך מלאכי לפניך סתם, ולא פריש מלה, ועל דא כתיב הכא, כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית 


כל אשר אדבר, אשר אדבר דיקא, וכתיב ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך, וכלא ביה 
תליא. רבי יהודה אמר, אי תימא דתרווייהו מלאך ממש, משה לא אתיב עלייהו, דלא חמא 
דוכתא, אימתי אתיב, בזמנא דכתיב אם אין פניך הלכים וגו&#x27;, אמר רבי שמעון, כלל דכלא, 
משה לא בעא מלאכא, דהא כתיב (שם לד ט) ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדנ&quot;י, ילך נא 
אדנ&quot;י בקרבנו. אמר רבי יהודה, האי דאמר רבי אבא, דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, בחלב 
האם מבעי ליה, מאי אמו, דאי תימא כנסת ישראל אמו דסטרא דמסאבא, לאו הכי, דהא שמענא 
דאמר רבי שמעון, כנסת ישראל אימא קדישא, בחלקיה דישראל אתאחדא, דכתיב (דברים לב ט) 
כי חלק יהו&quot;ה עמו. אמר רבי שמעון שפיר קאמרת, והא דרבי אבא שפיר, וכלא דא בדא תליא, 
תא חזי, אמא אתאחדא להו לעילא, לסטרא דא ולסטרא דא, ותרין אינון, חדא לימינא וחדא 
לשמאלא, ובגיני כך מנהון לימינא ומנהון לשמאלא, וכלהו תליין בהאי אם, אמא קדישא, 


ואתאחדן בה, אימתי אתאחדן בה, בשעתא דהאי אם ינקא מסטרא אחרא, ומקדשא אסתאב, וחויא 
תקיפא שארי לאתגלאה, כדין גדיא ינקא מחלבא דאמיה, ודינין מתערין. ועל דא ישראל 
קדמין ומייתן בכורים, ובשעתא דמייתין להו, בעיין למימר ולמפתח ביה בלבן, דבעא 
בחרשוי אלין לשלטאה ביעקב ובזרעא קדישא, ולא אתייהיבו בידיה, ולא אתמסרן ישראל 
לסטרא דא, ועל דא כתיב ראשית בכורי אדמתך וגו&#x27;, לא תבשל גדי בחלב אמו, ולא ינקא 


</div>
