# ספר הזוהר — קטע 73

[קריאה בקורא](/reader/kabala-9f5883b3418a/1/73/)

<div lang="he" dir="rtl">

דכתיב (ויקרא טז לא) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב, (בהאי זמנא) (דברים ג כד) 
אדני יהו&quot;ה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך, יהו&quot;ה שלים בסטרוי, והכא ברחישותא דא 
דארעא לא שלים, יה&quot;י לא כתיב, קרינן. יו&quot;ד עלאה יו&quot;ד תתאה, וייצר י&#x27; עלאה י&#x27; תתאה, 
(יהי) י&#x27; עלאה י&#x27; תתאה, ה&#x27; בגווייהו, כללא דשלימו שלים ולא לכל סטר. אתעקר מהאי אתר 
שמא דא, ואשתיל באחרא, כתיב ויטע יהו&quot;ה אלהים, ה&#x27; בין יו&quot;ד ליו&quot;ד דיה&quot;י. נשבא 
דפרדשקא דעתיקא לזעירא דאנפין, בלא רוחא לא אתקיים, בה&quot;א אשתכלל, ה&quot;א עלאה ה&quot;א 
תתאה, דכתיב (ירמיה א ו) אהה אדני אלהי&quot;ם. בקיטפוי דקטפין (צרירא), ברוחא דמתקלין. 
יה&quot;ו, י&#x27; עלאה, דאתעטר בקטרא (ס&quot;א בעטרא) דעתיקא, היא קרומא עלאה דאזדכך וסתים, ה&quot;א 
עלאה, דאתעטר ברוחא דנוקבין דפרדשקא דנפיק לאחייא, ו&#x27; עלאה, בוצינא דקרדינותא 
דאתעטר בסטרוי (ס&quot;א בעטרוי), מתפשטן אתוון לבתר ואתכללו בזעירא דאפין. כמה דשריא 


בגולגלתא, אשתכחו מתפשטן בכל גופא, לשכללא כלא, בעמר נקא, כד תלי, תליין אלין 
אתוון, כד אתגלי לזעירא מתיישבן ביה אלין אתוון, ואתקרי בהון. יו&quot;ד דעתיקא סתים 
בעטרוי, בגין שמא לא אשתכח, ה&quot;א אתפתח באחרא, ואינקיב בתרין נוקבין, ואשתכח 
בתקונין. ו&quot;ו אתפתח באחרא, דכתיב (שיר ז י) הולך לדודי למישרים, בבוצינא דקרדינותא 
למכסיא פתחא. ו&#x27; לעילא ו&#x27; לתתא, ה&#x27; לעילא ה&#x27; לתתא, י&#x27; לעילא ובה לא אשתתף אחרא, ולא 
סליק בהדה, בר רמיזא דרמיז. כד אתגליין תרין (באורייתא), ומתחברן בחד, דרגא חד רגשא 
בגין לאתפרשא, ו&quot;ד כלילן ביו&quot;ד. ווי כד אסתלק האי, ואתגליין אינון בוסמין דטיפסא, 
שריקין לא עברי (ס&quot;א עבד) לא מתעכבי בדוכתא, והחיות רצוא ושוב, ברח לך אל מקומך, אם 
תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך. ותוצא הארץ 
 


זוהר חלק ב דף קעז/ב
ספרא דצניעותא: 
דשא, אימתי, כד שמא אתנטע, וכדין אוירא נפיק, ונצוצא אזדמן. (תיקונא קדמאה דרישא) 
חד גולגלתא אתפשט בסטרוי, טלא מלי עלה דתרי גווני. (תניינא) תלת חללין דאתוון 
רשימין אתגליין ביה. (תליתאה) אוכמין כערבאה (ס&quot;א כעורבא), תליין על נוקבין עמיקין 
דלא יכיל למשמע, ימינא ושמאלא, הכא חד ארחא לעילא דקיק. (רביעאה) מצחא דלא נהיר, 
קטטותא דעלמא, בר כד רעוא אשגח ביה. (חמישאה) עיינין דתלת גווני, למרתת קמייהו, 
אתסחן בחלבא דנהיר, כתיב (ישעיה לג ב) עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן, וכתיב (שם א 
כב) צדק ילין בה, נוה שאנן עתיקא דסתים, עינך כתיב. (שתיתאה) חוטמא פרצופא דזעירא 
לאשתמודעא, תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי. (שביעאה) דרגא עמיקא למשמע טב וביש. כתיב 
(שם מב ח) אני יהו&quot;ה הוא שמי, וכתיב (דברים לב לט) אני אמית ואחיה, וכתיב (ישעיה מו 
ד) ואני אשא ואני אסבול. הוא עשנו ולא אנחנו, (תהלים ק ג) והוא באחד ומי ישיבנו, 


(איוב כג יג) הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח, הוא מאן דלא אזדמן לעינא, הוא מאן דלא 
אקרי בשמא. (ה&quot;א ה&quot;י) א&#x27; כליל, (הוא) ו&#x27;ו&#x27; כליל א&#x27;, ולא כליל ה&quot;ו (ס&quot;א ה&quot;י). א&#x27; 
אזיל לאלף, אל&quot;ף אזיל ליו&quot;ד, יו&quot;ד אזיל ליו&quot;ד, דסתים מכל סתימין, דלא מתחברן ביה 
ו&quot;ד. ווי כד לא נהיר י&#x27; בו&quot;ד, כד אסתלק י&#x27; מן ו&quot;ד בחובי עלמא, ערייתא דכלא אשתכח, 
על דא כתיב (ויקרא יח ז) ערות אביך לא תגלה, וכד אסתליק יו&quot;ד מן ה&quot;א, על דא כתיב 
וערות אמך לא תגלה, אמך היא לא תגלה ערותה, אמך היא ודאי (משלי ב ג) כי אם לבינה 
תקרא וגו&#x27;: 
פרקא תליתאה. תשעה תקונין יקירין אתמסרו לדיקנא, כל מה דאתטמר ולא אתגלייא, עלאה 
ויקירא אשתכח, (והוא) והא (ס&quot;א דיקנא) גנזיה קרא. תיקונא קדמאה דדיקנא, נימין על 
נימין, מקמי פתחא דאודנין, עד רישא דפומא. (תניינא) מהאי רישא לרישא אחרא אשתכח. 
(תליתאה) מתחות תרין נוקבין, ארחא מלייא דלא אתחזייא. (רביעאה) עלעין אתחפיין מהאי 


גיסא ומהאי גיסא. (חמישאה) בהו אתחזיין תפוחין, סומקין כוורדא. (שתיתאה) בחד חוטא 
תליין, אוכמין תקיפין, עד חדוי. (שביעאה) שפוון סומקין כוורדא, אתפנון. (תמינאה) 
זעירין נחתין בגרונא, ומחפיין קדלא. (תשיעאה) רברבין וזעירין כגידין (ס&quot;א נגדין, 
וס&quot;א נחתין) בשקולא. באלין אשתכח גיבר ותקיף מאן דאשתכח. כתיב (תהלים קיח ה) מן 
המצר קראתי יה, תשעה אמר דוד, עד כל גוים סבבוני, לאסחרא ולאגנא עלוי. ותוצא הארץ, 
דשא, עשב, מזריע, זרע, למינהו, ועץ עושה פרי, אשר זרעו בו, למינהו, תשעה אלין 
אתעקרו משמא שלים, ואשתילו לבתר בשמא שלים, דכתיב ויטע יהו&quot;ה אלהים. תקונין דדיקנא 
בתליסר אשתכחן, איהו דהיא עלאה, תתאה בתשעה אתחזון, כ&quot;ב אתוון אתגליפו בגווניהון, 
(ס&quot;א בגיניהון) על האי מאן דחזי בחלמיה, (דיקנא), חלמא דאחיד דיקנא דבר נש עלאה 
בידיה, (שלים במאריה), או דאושיט ידיה ליה, ינדע דשלים במאריה, שנאין תחותוי 


יכנעון, כל שכן דיקנא עלאה דנהירא בתתאה (ס&quot;א לתתאה), דעלאה רב חסד אקרי, בזעירא 
חסד סתם, כד אצטריך, נהירו אנהר ואקרי רב חסד. (ס&quot;א בידיה הא מתרחיץ, דהא בשלם עם 
מאריה, ושנאוי יכנעון תחותוי, ודין הוא בדיל דחזא בחלמיה, כל שכן אם זכה לאודעא מה 
היא דיקנא עלאה, דהוא נהיר לתתאה, אריה עלאה רב בחסד אקרי, בזעירא חסד סתם). כתיב 
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה, כלומר י&quot;ה, אתפשט נהירו דדא בדא, כלא אתרחשון 
בזמנא חדא, מים טבאן מים בישן, בגין דאמר ישרצו, אתכללו דא בדא, חיה עלאה, חיה 
תתאה, חיה: 
ד&quot;א: 
דבר אחר, ישרצו המים, תרגום ירחשון, כלומר כד מרחשין בשפוותיה פתגמי צלותא, בזכותא, 
ובנקיות דעתא, ובמיא, הוה רחיש נפשא חיתא. וכד בעי בר נש לסדרא צלותיה למאריה, 
 


זוהר חלק ב דף קעח/א
ספרא דצניעותא: 
טבא, חיה בישא. ויאמר אלהי&quot;ם נעשה אדם, האדם לא כתיב, אלא אדם סתם, לאפקא אדם 
דלעילא, דאתעביד בשמא שלים, כד אשתלים דא, אשתלים דא, אשתלים דכר ונוקבא לאשלמא 
כלא, יהו&quot;ה סטרא דדכר, אלהי&quot;ם סטרא דנוקבא. אתפשט דכורא, ואתתקן בתקונוי, כאמא, 
בפומיה דאמה, מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו. דינין דדכורא תקיפין ברישא, בסופא נייחין, 
דנוקבא באיפכא, וי&quot;ה קונטירין דקיטורא, בעטפוי שקיעין, י&#x27; זעירא בגווהא אשתכח. אי 
אתבסמו דינין בעא עתיקא, אתא חויא על נוקבא, וקינא דזוהמא אתתקן בגווה, למעבד מדורא 
בישא, דכתיב ותהר ותלד את קין, קינא דמדורא דרוחין בישין, ועלעולין וקטפורין אתקין 
ביה. בהאי אדם בתרין בכלל ופרט אתכללו, בפרט וכלל, שוקין ודרועין, ימינא ושמאלא, דא 
אתפלג בסטרוי. אתתקן דכר ונוקבא יה&quot;ו, י&#x27; דכר, ה&#x27; נוקבא, ו&#x27;, כתיב זכר ונקבה בראם, 
ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם. דיוקנא ופרצופא דאדם, יתיב על כרסייא, וכתיב (יחזקאל 


א כו) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה: 
פרקא רביעאה. עתיקא טמיר וסתים, זעירא דאנפין אתגלייא ולא אתגלייא, דאתגלייא באתוון 
כתיב, דאתכסייא סתים באתוון, דלא מתיישבן באתרוי, בגין דאיהו לא אתיישבו ביה עלאין 
ותתאין. ויאמר אלהי&quot;ם תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגו&#x27;, היינו דכתיב (תהלים 
לו ז) אדם ובהמה תושיע יהו&quot;ה, חד בכללא דאחרא משתכחא, בהמה בכללא דאדם, (ויקרא א ב) 
אדם כי יקריב מכם קרבן ליהו&quot;ה, מן הבהמה, משום דאתכלל בכללא דאדם. כד נחת אדם 
דלתתא: 
ד&quot;א: 
ושפוותיה מרחשן בהאי גוונא מתתא לעילא, לסלקא יקרא דמאריה, לאתר דשקיו דעמיקו 
דבירא, נגיד ונפיק, לבתר ינגיד לאמשכא מלעילא לתתא, מההוא שקיא דנחלא, לכל דרגא 
ודרגא, עד דרגא בתראה, לאמשכא נדבה לכלא מעילא לתתא, לבתר בעי לקשרא קשרא בכלא, 
קשרא דכונה דמהימנותא, ויעבדון כל משאלוהי, בין שאלתא דצבורא בין שאלתא דיחידא. 
ושאלתא דאית לבר נש לשאלא ממאריה, הן מסודרות בתשע גווני, אית באלפא ביתא. ואית 


באדכר מכילוהי דקודשא בריך הוא, רחום וחנון וגו&#x27;. אית בשמהן יקירן דקודשא בריך הוא, 
כגון אהיה יה יהו אל אלהי&quot;ם יהו&quot;ה צבאות שדי אדני. אית בעשר ספירות, כגון מלכות 
יסוד הוד נצח ת&quot;ת גבורה חסד בינה חכמה כתר. אית באדכר צדיקייא, כגון האבות והנביאים 
והמלכים. אית בשירי ובתושבחתי דאית בהון קבלה אמיתית. ועילא מנהון, מאן דידע לתקן 
תקונין למאריה כדקא יאות. ואית בידיעה סלקא מתתא לעילא. ואית מאן דידע להמשיך שפעא 
מעילא לתתא. ובכל תשע גווני אלין צריכה כונה גדולה, ואי לא, עליה קרא, דכתיב ובוזי 
יקלו. ובכוונת אמן, דהוא כליל תרין שמהן יהו&quot;ה אדנ&quot;י, והאחד גניז טוביה וברכוהי 
באוצר הנקרא היכל, והוא רמוז בפסוק (חבקוק ב כ) ויהו&quot;ה בהיכל קדשו הס מפניו, ולדא 
רמזו רבותינו ז&quot;ל כל טוב האדם בביתו, שנאמר (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, 
ומתרגמינן בכל דעמי. ואי מכוון בכל חד וחד מתשע גווני כדקא יאות, דא הוא בר נש 


דאוקיר לשמא דמאריה, לשמא קדישא, ועל דא כתיב (ש&quot;א ב ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, 
אכבד בעלמא דין, לקיים ולמעבד כל צרכוי, ויחזון כל עממי ארעא ארי שמא דה&#x27; אתקרי 
עליה, וידחלון מניה, ובעלמא דאתי יזכי למיקם במחיצת חסידים, אף על פי דלא קרי כל 
צורכיה, כיון דזכה לאשגחא ידיעת מאריה, ואיכוון ביה כדקא יאות. מאי ובוזי יקלו, דא 
הוא מאן דלא ידע ליחדא שמא קדישא, ולקשרא קשרא דמהימנותא, ולאמשכא 
 


זוהר חלק ב דף קעח/ב
ספרא דצניעותא: 
בדיוקנא עלאה, אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא ושמאלא, כליל אדם בימינא נשמתא 
קדישא, בשמאלא נפש חיה, חב אדם. אתפשט שמאלא, ואתפשטו אינון בלא גופא. כד מתדבקין 
דא בדא, אתיילדן כהאי חיה דאולידת סגיאין בקטרא חדא. כ&quot;ב אתוון סתימן, כ&quot;ב אתוון 
אתגליין, י&#x27; סתים י&#x27; גלייא, סתים וגלייא במתקלא דטפסין אתקלו. י&#x27; נפקין מניה דכר 
ונוקבא, ו&#x27; ד&#x27;, בהאי אתר ו&#x27; דכר ד&#x27; נוקבא, בגין דא ד&quot;ו תרין, ד&quot;ו דכר ונוקבא, ד&quot;ו 
תרין, קפלין תרין. י&#x27; בלחודוי דכר, ה&#x27; נוקבא, ה&#x27; ד&#x27; הות בקדמיתא, ומדאתעברת בי&#x27; 
בגוה (אולידת), אפיקת ו&#x27;, (הרי כי בה&#x27; אית ד&quot;ו, ובי&#x27; אית ה&quot;ה, הרי יה&quot;ו), אתחזי 
יו&quot;ד בחזויה, כללא דיה&quot;ו. מדאפיקת יו&quot;ד דהוא דכר, ונוקבא אתיישב, לבתר, ומכסייא 
לאמא. ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב) היינו דכתיב (יהושע ב א) שנים 
אנשים מרגלים חרש לאמר, מאי בנות האדם, דכתיב (מ&quot;א ג טז) אז תבאנה שתים נשים זונות 


אל המלך, בגיניהון כתיב (שם כח) כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו וגו&#x27;, אז תבאנה, ולא 
בקדמיתא, בקיסטרא דקיטורי דפיגאן. תרין מתחבקן הוו לעילא, נחתו לתתא, ירתו עפרא, 
אבדו חולקא טבא דהוה בהו, עטרא דבומלא, (ס&quot;א דחמלה) ואתעטר בקוסטא דענבא. ויאמר 
יהו&quot;ה אל משה מה תצעק אלי (שמות יד טו), אלי דייקא, דבר אל בני ישראל ויסעו, ויסעו 
דייקא, במזלא הוה תלי, דבעא לאוקיר דיקניה (שם טז כו) והישר בעיניו תעשה והאזנת 
למצותיו ושמרת כל חקיו, עד כאן, כי אני יהו&quot;ה רפאך, להאי דיקא: 
פרקא חמשאה. הוי גוי חוטא, עם כבד עון, זרע מרעים, בנים וגו&#x27; (ישעיה א ד), שבעה 
דרגין, יו&quot;ד ה&quot;ה ו&quot;ה ה&quot;י, ו&quot;ו אפיק ד&#x27;, ה&quot;ה הו&quot;י, ה&quot;ה אפיק ו&quot;ו, ד&quot;ו לבר, אסתיר אדם 
דכר ונוקבא, דאינון ד&quot;ו, דכתיב בנים משחיתים. בראשית ברא, בראשית מאמר, ברא חצי 
מאמר, אב ובן, סתים וגליא, עדן עלאה דסתים וגניז, עדן תתאה נפיק למטלטלי (ס&quot;א 
למטלנוי) ואתגלייא, יהוה יה, אלהים, את, אדני אהיה, ימינא ושמאלא כחדא אשתתפו. 


השמים ואת, דכתיב (ד&quot;ה א כט יא) והתפארת, והנצח אינון כחדא אשתתפו, הארץ דכתיב 
(תהלים ח ב) מה אדיר שמך בכל הארץ, (ישעיה ו ג) מלא כל הארץ כבודו. יהי רקיע בתוך 
המים, להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, עתיקא לזעירא, אתפרש ואתדבק, לא אתפרש ממש. 
פומא ממלל רברבן, אנתיק ואתעטר בכתרין זעירין, בחמשה זינין מים, וכתיב (במדבר יט 
יז) ונתן עליו מים חיים, (ירמיה י י) הוא אלהים חיים ומלך עולם, (תהלים קטז ט) 
אתהלך לפני יהו&quot;ה בארצות החיים, (ש&quot;א כה כט) והיתה נפש אדני צרורה וגו&#x27;, (בראשית ב 
ט) ועץ החיים בתוך הגן, י&quot;ה, יו&quot;ד ה&quot;א, א&quot;ה י&quot;י, בין מים למים, מים שלימין ומים דלא 
שלימין, רחמין שלימין רחמין דלא שלימין: 
ויאמר יהו&quot;ה לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, ויאמר יהו&quot;ה, כד אתיישבא 
בזעירא, מכאן (לומר) דבר בשם אמרו, (נ&quot;א דכד אמר בשם אמרו) דעתיקא סתים קאמר, לא 
ידון רוחי באדם דלעילא, משום דבההוא רוחא דאתנשבא מתרין נוקבין דפרדשקא, משיך 


לתתאי, ובגין כך כתיב (ימי עולם) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, יו&quot;ד שלים ולא שלים, י&#x27; 
בלחודוי מאה, תרין אתוון תרין זמנין, מאה ועשרים שנה, י&#x27; בלחודוי כד: 
ד&quot;א: 
לאתר דאצטריך, ולאוקיר שמא דמאריה, טב ליה דלא אתברי, וכל שכן מאן דלא אתכוון באמן. 
ועל דא כל מאן דמרחיש בשפוותיה בנקיותא דלבא, במיא דמנקי, מאי כתיב בהדיה, ויאמר 
אלהים נעשה אדם, כלומר בשביל אדם דידע ליחדא צלם ודמות כדקא יאות, וירדו בדגת הים: 
 


זוהר חלק ב דף קעט/א
ספרא דצניעותא: 
אתגלייא בזעירא, אתמשך בעשר אלפין שנין, מכאן כתיב (תהלים קלט ה) ותשת עלי כפכה. 
הנפילים היו בארץ, היינו דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, מאתר דאתפרש גנתא, 
אקרו הנפילים, דכתיב ומשם יפרד. היו בארץ בימים ההם, ולא לבתר זמנא, עד דאתא יהושע, 
ובני האלהים אתטמרו עד דאתא שלמה, ובנות האדם אתכללו, ההוא דכתיב (קהלת ב ח) 
ותענגות, תענגות קארי תענגים לא קארי. בני האדם, דאתרמיו (נ&quot;א דאתרמיזו) מהאי רוחין 
אחרנין, דלא אתכללו בחכמה עלאה, דכתיב ויהו&quot;ה נתן חכמה לשלמה, וכתיב ויחכם מכל 
האדם, משום דהני לא אתכללו באדם, (מ&quot;א ה יב) ויהו&quot;ה נתן חכמה, ה&#x27; עלאה, (שם ד לא) 
ויחכם, דמינה אתחכם לתתא. המה הגבורים אשר מעולם, עולם דלעילא, אנשי השם, דאתנהגן 
בשמא, מאי שמא, שמא קדישא דאתנהגן ביה דלא קדישין לתתא, ולא אתנהגן אלא בשמא, אנשי 
השם סתם, ולא אנשי יהו&quot;ה, לאו מסתים סתימא, אלא גריעותא, ולא גריעותא, אנשי השם 


סתם, מכללא דאדם נפקו, כתיב (תהלים מט יג) ואדם ביקר בל ילין, אדם ביקר, ביקירו 
דמלכא, בל ילין, בלא רוחא. תליסר מלכי קרבא, בשבעה, שבעה מלכין בארעא, אתחזיאו נצחי 
קרבא, תשעה דסלקין בדרגין, דרהטין ברעותהון, ולית דימחי בידיהון. חמשה מלכין קיימין 
בבהילו, לקמי ארבע לא יכלין למיקם, ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע, בהון תליין 
כענבין באתכלא, צרירן בהו, שבעה רהיטין סהדין סהדותא, ולא קיימין בדוכתייהו. אילנא 
דמבסם, יתיב בגו, בענפוי אחידן ומקננן צפרין, תחותוי תטלל חיותא, דשליטא בההוא 
אילנא בתרי כבישין למהך, בשבעה סמכין סחרניה, בארבע חיוון, מתגלגלין בארבע סטרין. 
חויא דרהיט בש&quot;ע דלוגין, דליג על טורין, מקפץ על גבעתא, דכתיב (שיר ב ח) מדלג על 
ההרים מקפץ על הגבעות, זנביה בפומיה, בשנוי נקיב בתרין גיסין, כד נטיל גיסטרא, 
אתעביד לתלת רוחין. כתיב ויתהלך חנוך את האלהים, וכתיב (משלי כב ו) חנוך לנער על פי 


דרכו, לנער הידוע, את האלהים ולא את יהו&quot;ה, ואיננו, בשם זה, כי לקח אותו אלהים, 
להקרא בשמו. תלת בתי דינין, ארבע אינון, ארבע בתי דינין דלעילא, ארבע לתתא, דכתיב 
(ויקרא יט לה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, דינא קשיא, דינא דלא קשיא, 
דינא בשקולא, דינא דלא בשקולא, דינא רפיא, דאפילו לא האי ולא האי. ויהי כי החל האדם 
לרב על פני האדמה, החל האדם לרב, היינו דכתיב בשגם, האדם דלעילא, וכתיב על פני 
האדמה. ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שמות לד כט) היינו דכתיב (בראשית ג כא) כתנות 
עור, קרן דכתיב (ש&quot;א טז יג) ויקח שמואל את קרן השמן, לית משיחה אלא בקרן, (תהלים פט 
יח) ובשמך תרום קרננו, (שם קלב טז) שם אצמיח קרן לדוד, היינו עשיראה דמלכא, ואתיא 
מן יובלא דהיא אימא, דכתיב (יהושע ו ה) והיה במשוך בקרן היובל, קרן ביובלא אתעטר, 
עשיראה באימא. קרן, דנטיל קרן וריוח, לאתבא רוחיה ליה, והאי קרן דיובלא הוא, וביובל 


ה&#x27;, וה&#x27; נשיבא דרוחא לכלא, וכלא תייבין לאתרייהו, דכתיב (ירמיה א ו) אהה יהו&quot;ה 
אלהים, כד אתחזי ה&#x27; לה&#x27;, יהו&quot;ה אלהים אתקרי שם מלא, וכתיב (ישעיה ב יא) ונשגב יהו&quot;ה 
לבדו ביום ההוא, (ס&quot;א כד אתחזר ה&#x27; לה&#x27; ואסתלק י&#x27;, פורענותא אתי לעלמא, ואם לא בשביל 
אדנ&quot;י יהו&quot;ה לא אתקיים עלמא, וכלא אתחרב, ועל דא כתיב ונשגב וגו&#x27;), עד כאן סתים 
ואתעטר צניעותא דמלכא, דהיינו ספרא דצניעותא, זכאה למאן דעאל ונפק, וידע (נ&quot;א למאן 
דנפק וידע) שבילוי וארחוי: 
ברוך ה&#x27; לעולם אמן ואמן: 
 


זוהר חלק ב דף קעט/ב
פרשת תצוה: 
ואתה תצוה את בני ישראל וגו&#x27;, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו&#x27;, אמר רבי חייא, מאי 
שנא הכא מבכל אתר, דכתיב ואתה הקרב אליך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואתה תצוה את 
בני ישראל, (שמות ל כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור, אלא כלא ברזא עלאה איהו, 
לאכללא שכינתא בהדיה. אמר רבי יצחק, נהורא עלאה ונהורא תתאה כליל כחדא אקרי ואתה, 
כמה דאת אמר (נחמיה ט ו) ואתה מחיה את כלם, ועל דא לא כתיב והקרבת את אהרן אחיך, 
וצוית את בני ישראל, ודברת אל כל חכמי לב, בגין דההוא זמנא שריא שמשא בסיהרא, 
ואשתתף כלא כחדא, לשריא על אומנותא דעובדא. אמר רבי אלעזר, מהכא (שמות לו א) אשר 
נתן יהו&quot;ה חכמה ותבונה בהמה. רבי שמעון אמר מהכא, ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר 


</div>
