{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "80", "title": "ספר הזוהר — קטע 80", "hebrewTitle": "קטע 80", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/80/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/80/", "segments": [{"index": 1, "he": "ועל דא לא הוה רשו לקיימא ליהושע תדיר, ולא לאחרא, ועל דא אהל מועד קרי ליה, דהא \nשריא ביה זמן קציב לכל עלמא. ועל דא רזא דמלה, אית ימינא לעילא ואית ימינא לתתא, \nאית שמאלא לעילא ואית שמאלא לתתא, אית ימינא לעילא בקדושה עלאה, ואית ימינא לתתא \nדאיהו בסטרא אחרא, אית שמאלא לעילא בקדושה עלאה, לאתערא רחימותא, לאתקשרא סיהרא \nבאתר קדישא לעילא לאתנהרא. ואית שמאלא לתתא, דאפריש רחימותא דלעילא, ואפריש לה \nמלאנהרא בשמשא ולאתקרבא בהדיה, ודא הוא סטרא דחויא בישא, דכד שמאלא דא דלתתא אתערא, \nכדין משיך לה לסיהרא, ואפריש לה מלעילא, ואתחשכת נהורהא, ואתדבקת בחויא, וכדין \nשאיבת מותא לתתא לכלא, דאתדבקת בחויא, ואתרחקת מאילנא דחיי, ועל דא גרים מותא לכל \nעלמא. ודא הוא כד אסתאב מקדשא, עד זמנא קציב דאתתקנת סיהרא, ותבת לאנהרא, ודא הוא \nאהל מועד. ועל דא יהושע לא מית, אלא בעיטא דנחש דא, דקריב ופגים משכנא כקדמיתא, ודא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הוא רזא דכתיב, (שמות לג יא) יהושע בן נון נער, דאף על גב דאיהו נער לתתא, לקבלא \nנהורא, לא ימיש מתוך האהל, כמה דאתפגים דא, הכי נמי אתפגים דא, אף על גב דזינא \nקדישא הוה ליה, כיון דאתפגים סיהרא, הכי הוא ודאי לא אשתזיב בלחודוי מניה, מההוא \nגוונא ממש והא אתמר. זכאין אינון צדיקיא דידעין רזין דאורייתא, ומתדבקין בה \nבאורייתא, ומקיימין קרא דכתיב (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה וגו', ובגינה יזכון \nלחיי עלמא דאתי, דכתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך וגו': \nברוך ה' לעולם אמן ואמן: \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "זוהר חלק ב דף קצד/ב\nפרשת ויקהל: \nויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', רבי חייא פתח, (ש\"א טו ו) ויאמר שאול אל הקני, \nלכו סורו רדו וגו', תא חזי מה כתיב בעמלק, (שם ב) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל \nוגו', וקודשא בריך הוא בכלהו קרבין דעבדו שאר עממין לגבייהו דישראל, מאי טעמא לא \nאקשי קמיה, כהאי קרבא דעבד עמלק לגבייהו, אלא ודאי קרבא דעמלק הוה בכל סטרין לעילא \nותתא, דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא לעילא ואתתקף לתתא, מה חויא בישא כמין על \nפרשת ארחין, אוף הכא נמי עמלק חויא בישא הוה לגבייהו דישראל, דכמין לון \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זוהר חלק ב דף קצה/א\nעל פרשת ארחין, דכתיב (ש\"א טו ב) אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, כמין הוא לעילא \nלסאבא מקדשא, וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל, מנלן, דכתיב (דברים כה יז) אשר קרך \nבדרך, כתיב הכא אשר קרך, וכתיב התם (שם כג יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור \nמקרה לילה. ועל דא בבלעם כתיב, (במדבר כג ד) ויקר אלהי\"ם אל בלעם, ויקר לישנא \nדמסאבא נקט, ואי תימא הא כתיב אלהי\"ם, אלא קודשא בריך הוא אזמין ליה ההוא אתר \nדמסאבא לאסתאבא ביה, בההוא דרגא דאיהו אתדבק לאסתאבא ביה, מה עבד בלעם, איהו חשיב \nבאינון קרבנין לסלקא לעילא, מיד זמין ליה קודשא בריך הוא ההוא אתר, אמר ליה, הא \nמסאבו לגבך כמה דאתחזי לך, ועל דא ויקר אלהי\"ם אל בלעם. כגוונא דא אשר קרך בדרך \nוגו', אזמין לגבך ההוא חויא בישא לעילא לסאבא לך בכל סטרין, ואלמלא דאתתקף משה \nלעילא ויהושע לתתא, לא יכילו ישראל ליה, ובגין כך נטיר קודשא בריך הוא ההוא דבבו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לדרי דרין, מאי טעמא, בגין דחשיב לאעקרא את קיימא מאתריה, ובגין כך פקדתי, בפקידה, \nדהא תמן אתרמיז רזא דאת קיימא קדישא. תא חזי מה כתיב, ויאמר שאול אל הקני, מאן קני, \nדא יתרו, וכי מאן יהיב בני יתרו הכא למהוי דיוריהון בעמלק, והא ביריחו הוו שריין, \nאלא הא כתיב (שופטים א טז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר \nיהודה וגו', וכד עלו מתמן שרו בתחומא דעמלק, עד ההוא זמנא דאתא שאול מלכא, דכתיב \nויסר קני מתוך עמלק, בגין דהא בזמנא דחייביא אשתכחו (נ\"א אתענשו), אינון חסידי \nוזכאי דמשתכחין בינייהו מתפסן בחוביהון והא אוקמוה. כגוונא דא, אלמלא ההוא ערבוביא \nדאתחברו בהו בישראל, לא אתענשו ישראל על עובדא דעגלא, ותא חזי מה כתיב בקדמיתא, \n(שמות כה ב) מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא כלא, בגין דבעא קודשא בריך הוא למעבד \nעובדא דמשכנא מכל סטרין במוחא וקליפא, ובגין דהוו אינון ערב רב בגווייהו, אתמר מאת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא לון בינייהו דישראל דאינון מוחא, וכלהו אתפקדו. לבתר \nסטא זינא לזיניה, ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא, וסטו אבתרייהו אינון דמיתו, \nוגרמו לון לישראל מותא וקטולא, אמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא \nיהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו, מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', וכתיב \nבתריה קחו מאתכם תרומה ליהו\"ה, מאתכם ודאי, ולא כקדמיתא דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו \nלבו. ויקהל משה וגו', מאן אתר כניש לון, אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו, \nאצטריך משה לאכנשא לון וליחדא לון מבינייהו: \nויקהל משה, רבי אבא פתח, (דברים לא יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף, מה להלן \nכללא דכלהו ישראל, אוף הכא כללא דכלהו ישראל, ומאן אינון שתין רבוא. רבי אלעזר פתח \nקרא בישראל, כד נחית משה מן טורא דסיני, דכתיב (שמות לב יז) וישמע יהושע את קול העם \nברעה, ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה, וישמע יהושע, וכי יהושע שמע ומשה לא שמע, אלא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ודאי עד השתא יהושע לא הוה ידע ומשה הוה ידע, אי הכי מהו ברעה, אלא ברעה בה' כתיב, \nדההוא קלא בסטרא אחרא הוה, ויהושע דהוה אנפוי דסיהרא, אסתכל בההוא קלא דהוה דסטרא \nדרעה, מיד ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. בההיא שעתא אתברו תרין לוחי אבנא דהוו \nבקדמיתא, והא אוקימנא, דאינון אתייקרו על ידוי \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "זוהר חלק ב דף קצה/ב\nונפלו ואתברו, מאי טעמא, בגין דפרחו אתוון מגו לוחי אבנין. תא חזי בארבע תקופין \nדשתא קלא אתער, בארבע סטרין דעלמא, בההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה, וההוא \nאתערותא דסטרא אחרא, עאל בין קלא לקלא, ואתחשך נהורא בקלא דלתתא, ובגין דלא מטא \nנהורא דקלא דלעילא לקלא דלתתא, כדין אקדים ההוא אתערותא, ועאל בין דא לדא נחש דמפתי \nלאתתא, ונטיל נהורא, וההוא קלא הוא קול מלחמה קול רעה, ודא איהו ברעה. ועל דא שמע \nיהושע ולא משה, בגין דנטל ההוא רעה נהורא דסיהרא, דהוה אחיד בה יהושע, ומשה דהוה \nאחיד בשמשא לא שמע, וישראל כלהו אתחשך נהורא דילהון, בגין ההוא רעה דאתדבקת בהו, \nכיון דמחל קודשא בריך הוא חוביהון, כדין ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר \nאליהם אלה הדברים וגו', דהא ההוא ערב רב אתעבר מנייהו. רבי אלעזר ורבי יוסי הוו \nיתבי ליליא חד, וקא מתעסקי באורייתא עד לא אתפליג ליליא, אדהכי קרא גברא, בריכו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ברכתא, (אמר ליה רבי אלעזר, השתא הוא זמנא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא \nעם צדיקייא, אמר ליה רבי יוסי, אמאי משתעשע קודשא בריך הוא), בכה רבי אלעזר ואמר, \nתא חזי, עד השתא קודשא בריך הוא אזדעזע תלת מאה ותשעין רקיעין, ובטש בהו, ובכה על \nחרבן בי מקדשא, ואוריד אתרין דמעין לגו ימא רבא, ואדכר לבנוהי מגו בכיה. בגין דלתלת \nסטרין אתפלג ליליא, בתריסר שעתי דהוו רשימין ביה, ואי אתוספן שעתי בליליא, אינון \nשעתי דמתוספאן דיממא אינון, ולא אתחשיבו מליליא בר תריסר דאינון דילה, ואינון תריסר \nאתפלגו לתלת סטרין, ותלת משריין דמלאכין קדישין אתפלגו (ס\"א אתמנון) באינון תלת \nסטרין: \nמשרייא קדמאה אתמנא בארבע שעתי קמייתא דשירותא דליליא, לשבחא למאריהון, ומה קאמרי \n(תהלים כד א) ליהו\"ה הארץ ומלאה וגו', כי הוא על ימים יסדה וגו', מי יעלה בהר יהו\"ה \nוגו', נקי כפים ובר לבב וגו', מאי טעמא דא, בגין דכד ליליא פריש גדפוי על עלמא, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כדין כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ונפקי נשמתייהו לסלקא לעילא, ואינון מלאכין \nקיימין, וקא אמרי מי יעלה בהר יהו\"ה, הר יהו\"ה דא הר הבית, מקום קדשו דא עזרת \nישראל, כגוונא דלעילא הכי נמי לתתא. בגין דבכל רקיעא ורקיעא כמה ממנן וכמה סרכין \nקיימין תמן, וכד נשמתין נפקין בעאן לסלקא לעילא, ואי לא זכיין, אינון דחיין לון \nלבר, ואזלין ושאטין בעלמא, ונטלין לון כמה חבילי טהירין, ואודעין לון מלין כדיבן, \nולזמנין מלין דקשוט ממה דאתי לזמן קריב, כמה דאוקמוה. ואינון נשמתין דצדיקייא, \nאזלין ושאטן לעילא, ופתחין לון פתחין, וסלקין לון לגו ההוא אתר דאקרי הר יהו\"ה, \nכגוונא דרזא דהר הבית לתתא, ומתמן עאלין לגו ההוא אתר דאקרי מקום קדשו, דתמן \nאתחזיין כל נשמתין לקמי מאריהון, כגוונא דא ההוא אתר דאתחזון ישראל קמי קודשא בריך \nהוא אתר דאקרי עזרת ישראל, בשעתא דנשמתין קיימין תמן, כדין חדוה דמאריהון לאתתקנא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בהו, אתר דאקרי קדש הקדשים, ותמן רשימין כל עובדיהון וזכוון דלהון: \nמשרייא תניינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין, ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי, עד דאתפלג \nליליא ועאל קודשא בריך הוא בגנתא דעדן, ואלין אינון אבלי ציון, ואינון דבכו על חרבן \nבי מקדשא, ובשירותא דארבע שעתי אמצעין, פתחי ואמרי (תהלים קלז א) על נהרות בבל שם \nישבנו גם בכינו וגו', ואלין אינון דבכו על נהרות בבל עמהון דישראל, \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "זוהר חלק ב דף קצו/א\nממשמע דכתיב גם בכינו, ומנלן דבכו תמן, דכתיב (ישעיה לג ז) הן אראלם צעקו חוצה, מהו \nחוצה, דא בבל, בגין דכלהו אוזפוה לשכינה עד בבל, ותמן בכו עמהון דישראל, ועל דא \nפתחי בהאי, ומסיימי זכור יהו\"ה לבני אדום וגו'. כדין אתער קודשא בריך הוא בדרגוי, \nובטש ברקיעין כדאמרן, ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין, וגעי ובכי, דכתיב (ירמיה כה ל) \nיהו\"ה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, ואדכר לון לישראל, ואחית \nתרין דמעין לגו ימא רבא. וכדין אתער שלהוביתא חד דבסטר צפון, ובטש רוחא חד דבסטר \nצפון בההוא שלהוביתא, ואזלא ושאטא בעלמא, וההיא שעתא אתפלג ליליא, ושלהוביתא אזלא \nובטש בגדפוי דתרנגולא וקארי, כדין קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, וקודשא בריך הוא \nלית ליה נייחא, עד דעאל לגנתא דעדן לאשתעשעא בנשמתהון דצדיקייא. וסימן, (אסתר ז ד) \nכי נמכרנו אני ועמי וגו', ויאמר המלך מי הוא זה וגו', והמלך קם בחמתו ממשתה היין, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אל גנת הביתן וגו', בשעתא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, כדין כל אינון אילנין \nדגנתא, וכל אינון נשמתין דצדיקייא, פתחי ואמרי (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם וגו', \nמי זה מלך הכבוד וגו', שאו שערים ראשיכם גו'. ובשעתא דנשמתהון דצדיקייא די בארעא \nאהדרו לגופייהו, כדין אתקיפו בהו כל אינון מלאכין, ואמרי (שם קלד א) הנה ברכו את \nיהו\"ה כל עבדי יהו\"ה: \nואוליפנא דדא משרייא תליתאה קא אמרי דא, בארבע שעתי בתרייתא, וקאמרי שירתא עד דסליק \nנהורא דצפרא, דכדין משבחין למריהון כל אינון ככביא ומזלי, וכל אינון מלאכין עלאין \nדי שלטניהון ביממא, כלהו משבחן למאריהון ואמרי שירתא, הדא הוא דכתיב (איוב לח ז) \nברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי\"ם. בשעתא דשמשא נפיק ביממא, ישראל נטלי שירתא \nלתתא, ושמשא לעילא, דכתיב (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש, בשעתא דנטיל שמשא בגלגלוי, \nפתח קל נעימותא ואמר שירתא, ומאי שירתא קאמר, (שם קה א) הודו ליהו\"ה קראו בשמו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וגו', (שם ב) שירו לו זמרו לו וגו', וישראל משבחן לקודשא בריך הוא ביממא עם שמשא, \nהדא הוא דכתיב ייראוך עם שמש, ואף על גב דהא אוקימנא להאי קרא. אמר רבי אלעזר, \nאלמלא דבני עלמא אטימין לבא וסתימין עיינין, לא יכלין למיקם מקל נעימותא דגלגלא \nדשמשא כד נטיל (ונפיק) ומשבח קמי קודשא בריך הוא. אדהכי דאתעסקו באורייתא נהר יממא, \nקמו ואתו לקמיה דרבי שמעון, כיון דחמא לון, אמר רבי שמעון, אלעזר ברי אנת וחברייא \nאסתימו גרמייכו אלין תלת יומין דלא תפקון לבר, בגין דמלאך המות אשתכח במתא, ואית \nליה רשו לחבלא, וכיון דאתייהיב ליה רשו לחבלא, יכיל לחבלא לכל מאן דאתחזי קמיה. \nותו, דבר נש דאתחזי קמיה, סליק ואסטי עליה, ואדכר חובוי, ובעי דינא מקמי קודשא בריך \nהוא, ולא אתעדי מתמן, עד דאתדן ההוא בר נש, ואתייהיב ליה רשו וקטיל ליה. אמר רבי \nשמעון, האלהי\"ם, רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו, בר דלא ידעי לאסתמרא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "גרמייהו, דהא בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי, מלאך המות אשתכח ביני נשי, \nאמאי ביני נשי, דהכי הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה, ובגינה גרים מותא לכל עלמא. ועל \nדא כד קטיל בר נש, וגוברי אשתכחו עם מיתא, עאל ביני נשי בארחא, ואית ליה רשו למקטל \nבני נשא, ואסתכל באנפייהו בארחא דאתחזיאו קמיה, משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי, \nעד דאהדרו לביתייהו, ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו, ועל \nדא כתיב, (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט, בגין דסליק ואסטין ואדכר חובוי דבר נש \nקמיה קודשא בריך הוא, ואתדן על אינון חובין, ואסתלק עד לא מטא זמניה. מאי תקנתיה, \nבשעתא דנטלי מיתא לבי קברי, יהדר בר נש \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "זוהר חלק ב דף קצו/ב\nאנפוי, וישבוק לנשי בתר כתפוי, ואי אינון מקדמי, יהך לאחורא, בגין דלא יתחזי עמהון \nאנפין באנפין, ולבתר דמהדרי מבי קברי, לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימן, ולא יסתכל \nבהו כלל, אלא יסטי בארחא אחרא, ובגין דבני נשא לא ידעי ולא מסתכלן דא, רובא דעלמא \nאתדנו בדינא, ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו. אמר רבי אלעזר, אי הכי טב ליה לבר נש דלא \nיוזיף למיתא, אמר ליה, לא, דהא בר נש דאסתמר כהאי גוונא, אתחזי לארכא דיומין, וכל \nשכן לעלמא דאתי. תא חזי לאו למגנא אתקינו קדמאי שופר, לאמשכא מיתא מן ביתא לבי \nקברי, אי תימא דעל מיתא ויקרא דיליה לחוד איהו, לא, אלא בגין לאגנא על חייא, דלא \nישלוט עלייהו מלאך המות לאסטאה לעילא, ויסתמרון מניה. פתח ואמר, (במדבר י ט) וכי \nתבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו', ודייקנא על הצר, דא מלאך המות, הצורר \nאתכם תדיר, וקטיל לבני נשא, (ואעיק לון לחייא), ובעי לקטלא אחרנין, מאי תקנתיה, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והרעותם, אם בראש השנה דהוא יומא דדינא לעילא, האי מלאך המות נחית לתתא, בגין \nלאשגחא בעובדין דבני נשא, ולסלקא לעילא לאסטאה לון, וישראל דידעי דהא מלאך המות \nנחית לתתא, וסליק לעילא בגין למהוי קטיגוריא עלייהו, מקדמי בשופר ליבבא עליה, דלא \nיכיל לון, ולאגנא עלייהו, וכל שכן בשעתא דעביד דינא וקטיל בני נשא ואשתכח לתתא, וכל \nשכן בשעתא דאזלי לבי קברי, ואהדרו מבי קברי. דהא בשעתא דנשי נטלי רגלייהו עם מיתא, \nאיהו נחית ואשתכח קמייהו, דכתיב (משלי ה ה) רגליה יורדות מות, יורדות למאן, לההוא \nאתר דאקרי מות, ועל דא חוה גרמת מותא לכל עלמא, רחמנא לשזבינן. תא חזי, כתיב (שם ל \nב) כן דרך אשה מנאפת וגו', והא אוקימנא, אבל כן דרך אשה מנאפת, דא הוא מלאך המות, \nוהכי הוא והכי אקרי, אכלה ומחתה פיה, אוקידת עלמא בשלהובי, וקטלת בני נשא עד לא מטא \nזמנייהו, ואמרה לא פעלתי און, דהא דינא בעא עלייהו, ואשתכחו בחובין, ובדינא קשוט \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מיתו. בשעתא דעבדו ישראל ית עגלא, ומיתו כל אינון אוכלוסין, הוה מלאך המות אשתכח \nביני נשי, בגו משרייתא דישראל, כיון דאסתכל משה דהא מלאך המות אשתכח ביני נשי, \nומשרייתא דישראל בינייהו, מיד כניש לכל גוברין לחודייהו, הדא הוא דכתיב ויקהל משה \nאת כל עדת בני ישראל, אלין גוברין, דכניש לון ואפריש לון לחודייהו, ומלאך המות לא \nהוה מתפרש מגו נשין, עד דאתוקם משכנא, דכתיב ויקם משה את המשכן. ואפילו בשעתא דנשין \nהוו מייתין נדבה למשכנא, לא הוה מתעדי מבינייהו, עד דחמא משה, ויהב לגוברין עיטא \nדלא ייתון בחבורא חדא עמהון, ולא יתחזון אנפין באנפין, אלא לבתר כתפייהו, הדא הוא \nדכתיב ויבאו האנשים על הנשים, (נ\"א ויבואו האנשים עם הנשים לא כתיב, אלא ויבאו על), \nויביאו לא כתיב, אלא ויבאו, בארחא חדא לא הוו אזלין, אלא לבתר כתפייהו, בגין דמלאך \nהמות לא אתפרש מבינייהו, עד דאתוקם משכנא. תא חזי, לא אשתכח ביני נשי בפחות משבע \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "נשים, ולא פחות מעשר, ובארחא באתגליא בשבע אשתכח ובעי דינא, בעשר אסטי לקטלא, ובגין \nדאשתכח בינייהו בארחא באתגליא, כתיב ויבאו האנשים על הנשים, ואסתמרו כל ההוא יומא \nכלהו חברייא ואשתדלו באורייתא: \nפתח רבי שמעון ואמר, (בראשית ז א) ויאמר יהו\"ה אל נח בא אתה וכל ביתך אל התבה, האי \nקרא אוקימנא, אבל תא חזי, וכי לא יכיל קודשא בריך הוא לנטרא ליה לנח באתר חד בעלמא, \nדיהא \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "זוהר חלק ב דף קצז/א\nמבול בכל עלמא, ולא יהא בההוא אתר, כמה דכתיב בגדעון (שופטים ו א) ויהי חורב אל \nהגזה לבדה, או לנטרא ליה בארעא דישראל, דכתיב בה (יחזקאל כב כד) לא גשמה ביום זעם, \nדלא נחתו עלה מי טופנא. אלא כיון דמחבלא נחת לעלמא, מאן דלא סגיר גרמיה, ואשתכח \nקמיה באתגלייא, אתחייב בנפשיה, דאיהו קטיל גרמיה, מנא לן מלוט, דכתיב (בראשית יט י) \nהמלט על נפשך אל תביט אחריך, מאי טעמא אל תביט אחריך, בגין דמחבלא אזיל בתר כתפוי, \nואי אהדר רישיה ואסתכל ביה אנפין באנפין, יכיל לנזקא ליה, ועל דא כתיב (שם ז טז) \nויסגור יהו\"ה בעדו, דלא יתחזי קמי מחבלא, ולא ישלוט עליה מלאך המות, ועד דהוו \nטמירין מיתו תליסר גוברין במתא, אמר רבי שמעון בריך רחמנא דלא אסתכל בדיוקנייכו \nמלאך המות: \nויקהל משה וגו', אהדר לון כמלקדמין עובדא דמשכנא, אמר רבי חייא, כלא כמה דאתמר, \n", "en": ""}]}
