{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "86", "title": "ספר הזוהר — קטע 86", "hebrewTitle": "קטע 86", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/86/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/86/", "segments": [{"index": 1, "he": "קדישא, וכלהו קרינן לון שערי צדק, דלא שליט אחרא עלייהו, וקודשא בריך הוא פקיד \nלארעא דישראל בההוא רקיעא, מפתחא לפתחא בפקידו כמה דאצטריך, ומתמציתא דההוא פקידא \nנטלין אינון שבעין ממנן, ויהבין לכלהו ממנן אחרנין. בגנתא דעדן דלתתא, רקיעא דקיימא \nעליה אית ביה רזין עלאין, כד עבד קודשא בריך הוא רקיעא, אייתי אש ומים מגו כורסי \nיקריה, ושתף לון כחדא, ועבד מנהון רקיעא לתתא, ואתפשטו, עד דמטו לההוא אתר דגנתא \nדעדן, ויתבו. מה עבד קודשא בריך הוא, נטל משמים עלאין קדישין אש ומים אחרנין, \nדמשתכחין ולא משתכחין, דאתגליין ולא אתגליין, ומאינון אש ומים דאתנטלו משמים עלאין, \nעבד מנייהו מתיחו דרקיעא, ומתח ליה על האי גנתא דלתתא, ומתחבר גו רקיעא אחרא. ארבע \nגוונין בההוא מתיחו דרקיעא דעל גנתא, חיור וסומק ירוק ואוכם, לגבי הני גוונין אית \nארבע פתחין, לתתא מההוא מתיחו דרקיעא, ואינון פתחין לארבע סטרין דרקיעא דעל גבי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "גנתא, מאינון אש ומים דאתעביד מנהון ההוא רקיעא. ומתפתחין בארבע פתחין ארבע נהורין, \nלסטר ימינא בההוא פתחא, מגו מתיחו דסטר (נ\"א מיא) ימינא, נהרין תרין נהורין באינון \nתרין פתחין, בפתחא דימינא ובפתחא דאיהו (נ\"א לגו נפקא נהורא ואיהו אנפין) לקבל \nאנפין. גו נהורא דנהיר לסטר ימינא, אתרשים את חד נהיר ובליט (נ\"א ולהיט), ונציץ \nבנציצו מגו ההוא נהורא, ואיהו את מ', וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא, את דא \nסלקא ונחתא, ולא קאים באתר חד, ההוא נהורא נטיל לההוא את ואפיק לה, בגין כך לא \nקיימא באתר חד. גו נהורא דנהיר בסטרא דאיהו לקבל אנפין, אתרשים את חד דנהיר ובליט, \nונציץ בנציצו גו ההוא נהורא, ואיהי את ר', ולזמנין אתחזי ב' (נ\"א ד), וקיימא \nבאמצעיתא דההוא נהורא דפתחא, וסלקא ונחתא, לזמנין אתגליא ולזמנין לא אתגליא, ולא \nקיימא באתר חד. אלין תרין אתוון קיימין, וכד נשמתא דצדיקיא עאלת בגנתא דעדן, אלין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "תרין אתוון נפקין מגו ההוא נהורא, וקיימין על ההיא נשמתא, וסלקי ונחתי, כדין מאינון \nתרין פתחין, מקדמי ונחתי מעילא תרין רתיכין, רתיכא חדא עלאה דאיהי רתיכא דמיכא\"ל רב \nסגנין, רתיכא תניינא דאיהי רתיכא מההוא רב ממנא דאקרי בוא\"ל, ודא איהו שמשא יקירא \n \nזוהר חלק ב דף רי/א\nדאקרי רפאל, ואלין נחתין וקיימין על נשמתא, ואמרין לה שלום בואך, יבא שלום יבא \nשלום. כדין אינון תרין אתוון סלקין, וקיימין באתרייהו, ואתגניזו גו ההוא נהורא \nדאינון פתחין. תרין פתחין אחרנין, תרין נהורין אחרנין קא מלהטין מנהירו דאשא באינון \nפתחין, חד לסטר שמאלא וחד לאחורא, תרין אתוון אחרנין מלהטין באינון נהורין, ונציצין \nבגווייהו, את חד ג', ואת חד נ', וכד אתוון קדמאי מתהדרן לאתרייהו, אלין תרין אחרנין \nנציצין, סלקין ונחתין, נפקין מאינון נהורין, וקיימין על נשמתא. כדין נחתין תרין \nרתיכין מאינון תרין פתחין, רתיכא חדא איהו רתיכא דגבריאל רב ממנא ויקירא, רתיכא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "תניינא איהי רתיכא אחרא קדישא דנוריא\"ל רב ממנא, ונחתין מאינון פתחין, וקיימין על \nנשמתא, ואתוון מתהדרן לאתרייהו. כדין אלין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא חדא טמירא \nדגנתא דאקרי אהלו\"ת, ותמן תריסר זיני בוסמין גניזין, דכתיב (שיר ד יד) נרד וכרכם \nקנה וקנמון וגו', ואינון תריסר זיני דבוסמין דלתתא. ותמן כל אינון לבושין דנשמתין, \nדאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי, בההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין \nדעבד בהאי עלמא, וכלהו רשימין ביה, ומכריזי, האי איהו לבושא דפלניא, ונטלין לההוא \nלבושא, ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקיא בגנתא, כגוונא דדיוקנא דהאי עלמא. והני מילי \nמתלתין יומין ואילך, דהא כל תלתין יומין לית לך נשמתא דלא תקבל עונשא עד לא תיעול \nלגנתא דעדן, כיון דקבילת עונשא, עאלת לגנתא דעדן, כמה דאוקמוה, לבתר דאתלבנת \nאתלבשת. כיון דאתלבשת בהאי לבושא, יהבין לה אתר כמה דאתחזי לה, כדין כל אינון אתוון \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "נחתין, וסלקין אינון רתיכין. ההוא רקיעא אהדר תרין זמנין בכל יומא, בההוא נטילו \nדהאי רקיעא אחרא דמתדבק ביה, והאי רקיעא לא נפיק לבר מגנתא. רקיעא דא מרקמא בכל \nזיני גוונין, תרין ועשרין אתוון רשימין מחקקן בההוא רקיעא, כל את ואת נטיף טלא ממנא \n(ס\"א מטלא) דלעילא, על גנתא, ומההוא טלא דאתוון, אתסחיין אינון נשמתין, ומתסיין בתר \nדטבלו בנהר דינור לאתדכאה, וטלא לא נחית אלא מגו אתוון דרשימין ומחקקן בההוא רקיעא, \nבגין דאינון אתוון כללא דאורייתא, וההוא רקיעא רזא דאורייתא, דהא מאש ומים דאורייתא \nאתעביד. ועל דא אינון נגדין טלא על כל אינון דאשתדלו באורייתא לשמה בהאי עלמא, \nואלין מלין רשימין בגנתא דעדן, וסלקין עד ההוא רקיעא, ונטלין מאינון אתוון ההוא \nטלא, לאתזנא ההיא נשמתא, הדא הוא דכתיב (דברים לב ב) יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. \nבאמצעיתא דהאי רקיעא, קיימא פתחא חדא, לקבל פתחא דהיכלא דלעילא, דבההוא פתחא פרחין \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נשמתין מגנתא דלתתא לעילא, בחד עמודא דנעיץ בגנתא עד ההוא פתחא. גו ההוא רקיעא (נ\"א \nעמודא) בההוא פתחא דאיהו באמצעיתא דרקיעא דבגנתא, עאלין בגוה תלת גוונין דנהורא \nכלילן כחדא, ונהרן לגוונין דההוא עמודא, וכדין רקיעא (נ\"א עמודא) דא נציץ ואתלהיט \nבכמה גוונין (נ\"א נהורין) דמתלהטן. בכל שעתא נהרין צדיקיא מההוא זיוא עלאה, אבל בכל \nשבתא ושבתא ובכל ריש ירחא, אתגלייא שכינתא יתיר משאר זמני בהאי רקיעא, ואתיין כלהו \nצדיקיא וסגדין לגביה. זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושי דקאמרן, דמתלבשן בהו צדיקיא \nבגנתא דעדן (לתתא), אלין מעובדין טבין דעביד \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זוהר חלק ב דף רי/ב\nבר נש בהאי עלמא בפקודי אורייתא, ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן לתתא, ואתלבשת בהני \nלבושין יקירין. כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא, אזדמנן לה לבושין אחרנין \nיקירין עלאין, דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא. דכד סלקא ההוא רעותא \nלעילא, מתעטר בה מאן דמתעטרא, ואשתאר חולקא לההוא בר נש, ואתעבד מניה לבושין \nדנהורא, לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא, ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין \nתליין, אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר, לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין. \nודא איהו ברירו דמלה, ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו, לבושין דלתתא בגנתא דארעא \nבעובדין, לבושין דלעילא (ס\"א ברוחא ורעותא וכוונה דלבא) ברעותא וכוונא דרוחא בלבא. \nונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו' (בראשית ב י) הא אוקמוה, אבל בהאי גנתא דלתתא, \nנהר יוצא מעדן ודאי, ואצטריך למנדע האי נהר דנפיק בגנתא דלתתא באן אתר עקרא ושרשא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דיליה, באן אתר, בעדן, עדן דא רזא עלאה איהו, ולא אתייהיב רשו לשלטאה ביה עינא \nדסכלתנו. ורזא דמלה, אלמלי אתר דא אתמסר לתתא לאתגלאה, אתר דעדן עלאה קדישא אתמסר \nאוף הכי למנדע, אלא (נ\"א אבל) בגין טמירו דיקרא דעדן עלאה קדישא, אתטמר ואתגניז עדן \nתתאה, דההוא נהר נגיד ונפיק מניה, ועל דא לא אתמסר לאתגלאה, אפילו לאינון נשמתין \nדבגנתא דעדן. כמה דהאי נהר אתפרש ונפיק מגו עדן לאשקאה לגנתא דלעילא, הכי נמי מגו \nההוא פתחא דאמצעיתא דגנתא, נפיק חד נהורא דאתפרש לארבע סטרין, בארבע פתחין דקאמרן, \nאתר דקיימין אינון אתוון רשימן, וההוא נהורא דאתפרש לארבע נהורין בארבע אתוון \nדניצוצין, (נ\"א ונפקין) נפיק מעדן אתר דזהרא נקודה תתאה לעילא, וההוא נקודה אתנהיר \nואתעביד עדן לאנהרא, ולא אית מאן דשליט למחמי ולמנדע להאי נקודה, בר ההוא נהירו \nדאתפשט מניה, דסגדין לקמיה אינון צדיקיא דבגנתא דעדן כמה דאתמר. והאי נקודה תתאה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "איהי גנתא לגבי עדן עלאה, אתר דלא אתייהיב למנדע ולאסתכלא, על כל דא כתיב (ישעיה סד \nג) עין לא ראתה אלהי\"ם זולתך. שמא דא אתפרש, אלהי\"ם זולתך, דא נקודה תתאה קדישא, \nדאיהו ידע האי עדן דלתתא דטמיר בגנתא, ולית אחרא מאן דידע ליה. אלהי\"ם זולתך, דא \nעדן עלאה על כלא, דאיהו רזא דעלמא דאתי, דאיהו ידע לנקודה תתאה, בחד צדיק דנפיק \nמניה, נהר דרוי ליה, ולית מאן דידע ליה בר איהו, דכתיב אלהי\"ם זולתך, דאיהו אחיד \nלעילא לעילא עד אין סוף. והאי נהר דנפיק מעדן לתתא, רזא איהו לחכימין, ברזא דכתיב \n(ישעיה נח יא) והשביע בצחצחות נפשך, ומלה דא אתפרש לעילא ותתא, נשמתא דנפקא מהאי \nעלמא דחשוכא, איהי תאיבת למחמי בנהירו דעלמא עלאה, כהאי בר נש דתאיב למשתי בתאיבו \nלמיא, הכי כל חד וחד איהו צחצחות, כמה דאת אמר (שם ה יג) צחה צמא, צמא מאינון צחות \nדנהורין דגנתא, ורקיעא והיכלין דגנתא. וההוא נהר דנפיק מעדן, כל אינון נשמתין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בלבושי יקר, יתבין על ההוא נהר, ואלמלא ההוא לבושא לא יכלין למסבל, וכדין מתיישבן \nורוון באינון צחות ויכלי למסבל, וההוא נהר איהו תקונא דנשמתין לאתיישבא, ולאתזנא \nולאתהנאה מאינון צחות, ונשמתין אתהנן (נ\"א אתתקנן) על ההוא נהר ומתיישבן ביה. ההוא \nנהר עלאה דלעילא אפיק נשמתין, ופרחין מניה לגו גנתא, האי נהר דלתתא בגנתא דארעא, \nאתקין נשמתין לאתתקנא לאתיישבא באינון \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ב דף ריא/א\nצחות. כגוונא דא בהאי עלמא לבר, בריחא דמיא מתיישבא נפשא לאתנהרא, דהא מעיקרא \nכגוונא דא נפקא. ובגין דמתתקנין נשמתין על ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן, יכלין \nלאתיישבא באינון צחות עלאין, ולסלקא לעילא בההוא פתחא דאמצעיתא דרקיעא. וחד עמודא \nדקאים באמצעות גנתא דקאמרן, בההוא עמודא סלקין לעילא, בגו ההוא פתחא דרקיע, וביה \nסחרניה אית ביה (ישעיה ד ה) ענן ועשן ונגה, ואף על גב דאוקמוה להאי קרא, אבל ענן \nועשן אלין מלבר, ונגה מלגו, ודא איהו לחפיא על אינון דסלקין לעילא, דלא יתחזון מקמי \nאינון דיתבין לתתא. והא הכא רזא דרזין, כד (נ\"א בעי קודשא בריך הוא לאתתקנא האי \nנקודה וכו'), האי נקודה בעא לאתתקנא בתקונוי ולאתקשטא, בשבתי ובזמני ובחגי, משדר \nארבע אנפין דנשר, וקיימין על היכלא דאקרי דרור, והיינו מר דרור, ובגין דא בשתא \nדיובלא בעינן לאכרזא דרור, כמה דאת אמר (ויקרא כה י) וקראתם דרור. ואינון ארבע \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אנפין יהבין קלא, ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא, ואינון \nמתכנשין תמן, ונטלי לון אלין ארבע אנפין, ואעלין לון לגו בההוא עמודא דקיימא \nבאמצעיתא, ובההיא שעתא סלקא ההוא עמודא דעננא ואשא ותננא, ונגה מלגו. ואלין תרין \nאקרון (ישעיה ד ה) מכון הר ציון ומקראיה, מכון הר ציון דא איהו תקונא דלעילא, כד \nנקודה תתאה מתקשטא, ואינון מקראיה דההיא נקודה לאתקשטא. כיון דסלקין אלין נשמתין עד \nההוא פתחא דרקיעא, כדין ההוא רקיעא סחרא סחרני דגנתא תלת זמנין, ומקל נעימו דסחרא \nההוא רקיעא, נפקין כל אינון נשמתין, ושמעין ההוא נעימו דההוא רקיע, וחמאן ההוא \nעמודא דסלקא אשא ועננא ותננא ונגה דלהיט, וסגדין כלהו. כדין נשמתין סלקין בההוא \nפתחא, עד דסלקין לגו עגולא דסחרא בההיא (נ\"א לההוא) נקודה, כדין חמאן מה דחמאן, \nומגו נהירו וחדוותא מההוא דחמאן, סלקין ונחתין, קרבין ורחקין. ואיהי תאיבא לגבייהו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ומתקשטא בנהירו, כדין אלביש קנאה (מנהורא) חד צדיק עלאה, ואסתכל בנהורא ושפירו דהאי \nנקודה ובתקונהא, ואחיד בה, וסליק לה לגביה, ונהיר נהורא בנהורא, והוו חד. כל חילא \nדשמייא פתחי בההיא שעתא ואמרי, זכאין אתון צדיקיא נטרי אורייתא, זכאין אינון \nדמשתדלין באורייתא, דהא חדוותא דמאריכון הוי בכו, דהא עטרא דמאריכון מתעטר בכון. \nכדין כיון דנהרין נהורא בנהורא, תרין נהורין מתחברן כחדא ונהרין, לבתר אינון גוונין \nנחתין, ואסתכלן לאשתעשעא באינון נשמתין דצדיקיא, ומתקני לון לעטרא לעילא, ועל דא \nאתמר, עין לא ראתה אלהי\"ם זולתך יעשה למחכה לו. פתח רבי שמעון ואמר, כתיב (יחזקאל א \nכב) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, האי קרא \nאוקמוה, אבל אית רקיע ואית רקיע, רקיעא דלתתא איהו קיימא על גבי ארבע חיון, ומתמן \nאתפשט ושרי דיוקנא דחד נוקבא דאחורי דכורא, ודא איהו רזא דכתיב (שמות לג כג) וראית \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "את אחורי, כמה דאת אמר (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני, וכתיב (בראשית ב כא) ויקח \nאחת מצלעותיו. רקיע דלעילא איהו קיימא על גבי חיון עלאין, ומתמן אתפשט ושארי דיוקנא \nדחד דכורא, דאיהו רזא עלאה. והני תרין רקיעין, חד אקרי קצה השמים, וחד אקרי מקצה \nהשמים, דכתיב (דברים ד לב) ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ראשי החיה דלתתא, אינון \nארבע חיון, דאינון רשימין (נ\"א נהורין) עלאין, על אינון ארבע אתוון רשימין די בגו \nאינון ארבע פתחין דבגנתא דעדן. ואף על גב דאמרן עדן דלתתא בארעא, הכי הוא ודאי, אבל \nכלא רזא עלאה איהו. כמה דאתמר \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "זוהר חלק ב דף ריא/ב\nדהאי נקודה דקאמרן, כמה דאית לה חולקא לעילא, הכי נמי אית לה חולקא לתתא בארעא, \nוהאי גנתא לתתא איהו חולקא דהאי נקודה, לאשתעשא ברוחי דצדיקייא בארעא. ואתהני בכל \nסטרין לעילא ותתא, לעילא בצדיק, לתתא בההוא איבא דצדיק, ולא אשתכח שעשועא עילא ותתא \nאלא בצדיק, והאי גנתא איהו מההיא נקודה דאקרי עדן, (נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא, \nאיהי גן עדן דארעא). אינון ראשי החיה, אלין ארבע רישי אנפין, חד אריה, דכתיב \n(יחזקאל א י) ופני אריה אל הימין, וחד שור, דכתיב ופני שור מהשמאל, וחד נשר, דכתיב \nופני נשר לארבעתן, אדם כללא דכלא, דכתיב ודמות פניהם פני אדם. ואלין ארבע רישי \nנהרין דמטולהון, (ס\"א חיון דנטלין) לכורסייא קדישא, ומגו מטולא דלהון זעין, ומההיא \nזיעא דמטולא דלהון, אתעביד ההוא נהר די נור, דכתיב (דניאל ז י) נהר די נור נגיד \nונפק מן קדמוהי, אלף אלפין ישמשונה. ונשמתין כד סלקין, אתסחיין בההוא נהר די נור, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וסלקין לקורבנא, ולא אתוקדן, אלא אתסחיין. תא חזי מסלמנדרא, דעבדין מנה לבושא, ומגו \nדאיהי מנורא, לא אתסחיא ההוא לבושא אלא בנורא, אשא אכיל זוהמא דביה, ואתסחי ההוא \nלבושא. הכי נמי נשמתא די נור דאתנטילת מגו כורסייא קדישא, דכתיב בה (שם) כרסיה \nשביבין די נור, בזמנא דבעיא לאתסחיא מההוא זוהמא דבה, אתעברת בנורא ואתסחיא, ונורא \nאכלא כל ההוא זוהמא די בנשמתא, ונשמתא אתסחיא ואתלבנת. ואי תימא אי הכי עונשא לית \nלה לנשמתא בהאי, תא חזי ווי לנשמתא דסבלא אשא נוכראה, ואף על גב דאיהי אתלבנת, אבל \nכד זוהמא איהו סגי עלה, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא. בגין דההוא זוהמא בתרי זמני \nאתלבנת בנורא, זמנא קדמאה כיון דקבילת עונשא בגופא, אזלא נשמתא, ונטלי לה ואעלין לה \nבגו אתר חד דאקרי בן הנם, ואמאי אקרי בן הנם, אלא אתר חד איהו בגיהנם, דתמן אתצריפו \nנשמתין בצרופא לאתלבנא, עד לא עאלין בגנתא דעדן. (ואי זכאין אינון נשמתין כד אעלין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לון בההוא אתר), תרין מלאכין שליחן זמינין בגנתא דעדן וקיימין לתרעא, וצווחין לגבי \nאינון ממנן דבההוא אתר דגיהנם, בגין לקבלא ההיא נשמתא, וההיא נשמתא עד לא אתלבנת \nבנורא, אינון שליחן צווחין לגבייהו ואמרי הנם, ובזמנא דהיא אתלבנת, אינון ממנן \nנפקין עמה מההוא אתר, וזמיני לה לגבי פתחא דגנתא דעדן דתמן אינון שליחן, ואמרי לון \nהנם, הא אינון נשמתין דהא אתלבנו, כדין אעלין לההיא נשמתא בגנתא דעדן. וכמה איהי \nתבירא מגו ההוא תבירו דאתלבנותא דגיהנם, (ס\"א דהוא) דההיא תבירו דאשא תתאה, ואף על \nגב דנחית מלעילא, (אבל) כיון דמטא לארעא לתתא, איהו אשא דלא דקיק, ונשמתא אתענשא \nביה, ואתברת. כדין קודשא בריך הוא אפיק שמשא, דנהיר מאינון ארבע פתחין דנהרין \nברקיעא דעל גנתא, ומטא לההיא נשמתא, ואתסיאת, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג כ) וזרחה לכם \nיראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. זמנא תניינא, לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא, כל \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ההוא זמנא דיתבא, ועד כען לא אתפרשת מאינון מלין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל, וכד \nסלקין לה לעילא, אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא, ואעברו לה בההוא נהר די \nנור, כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל, ונפקת ואתחזיאת קמי מאריה דעלמא, בריכא (ד\"א \nברירא) מכל סטרין, כיון דאסתכלת בההוא נהורא אתסיאת, ואשתלימת מכלא, וכדין קיימין \nאינון נשמתין בלבושין, מתעטרין קמי מאריהון, זכאה חולקהון \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "זוהר חלק ב דף ריב/א\nדצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא, שטאן בכל רישי \nירחי ושבתי, וסלקין עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלם, דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי \nאינון חומות, דכתיב (ישעיה סב ו) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים, וסלקין עד ההוא \nאתר, ולא עאלין לגו, עד דאתלבנן, ותמן סגדין וחדאן מההוא נהירו, ותייבין לגו גנתא. \nנפקין מתמן ושטאן בעלמא, וחמאן באינון גופין דחייביא, בההוא עונשא דלהון, דכתיב (שם \nסו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו \nדראון לכל בשר, מאי לכל בשר, לאינון שאר גופין דבסחרנייהו, והא אוקמוה. ולבתר \nמשטטי, ומסתכלן באינון מאריהון דכאבין ובני מרעין, ואינון דסבלין על יחודא \nדמאריהון, ותבין ואמרין ליה למשיחא. בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון, \nואינון חייביא די בהון, דלא מסתכלי למנדע למאריהון, ארים קלא ובכי על אינון חייבין \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "דבהו, הדא הוא דכתיב (שם נג ה) והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, תייבין אינון \n", "en": ""}]}
