{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "9", "title": "ספר הזוהר — קטע 9", "hebrewTitle": "קטע 9", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/9/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/9/", "segments": [{"index": 1, "he": "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, רבי תנחום אומר, שעת המנחה היתה שמדת הדין \nשולטת בו, רבי יוחנן אמר, והא כתיב (תהלים מב ט) יומם יצוה יהו\"ה חסדו, מדת חסד \nקאמר ולא מדת הדין, אמר רבי יצחק, משיוצא האור עד שנוטה לרדת נקרא יום, והוא מדת \nחסד, משנוטה לרדת נקרא ערב, והוא מדת הדין, והיינו דכתיב (בראשית א ג) ויקרא אלהי\"ם \nלאור יום. אמר רבי יוחנן, שעת המנחה הוא משש שעות ולמטה, דתניא רבי יצחק אמר, מאי \nדכתיב (שמות טז יב) בין הערבים תאכלו בשר, ובבקר תשבעו לחם, בין הערבים דהוא שעתא \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זוהר חלק ב דף כא/ב\nדדינא תאכלו בשר, וכתיב (במדבר יא לג) הבשר עודנו בין שניהם ואף יהו\"ה חרה בעם, \nמשום דבין הערבים דינא דמלכותא שליט, ובבקר תשבעו לחם, משום דאקרי חסד ההיא שעתא, \nוכתיב (תהלים נב ג) חסד אל כל היום, וכתיב (בראשית א ה) ויקרא אלהי\"ם לאור יום, \nדאיהו מצפרא. רבי תנחום אמר, דא סומק ודא חוור, סומק בין הערבים, דכתיב (שמות טז \nיב) בין הערבים תאכלו בשר, וחוורא בצפרא דכתיב ובבקר תשבעו לחם, רבי יצחק אמר, כתיב \n(שם יב ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וגו', דהוא שעתא למעבד דינא. רבי \nיהודה אמר, ילפינן משני כבשים שבכל יום, האחד מתקרב כנגד מדת החסד, והשני כנגד מדת \nהדין, ואמר רבי יהודה, מאי דכתיב (במדבר כח ד) את הכבש האחד תעשה בבקר, ולא כתיב את \nהכבש הראשון, אלא את הכבש האחד, מיוחד כנגד מדת החסד, דבכל מקום שני לא נאמר בו כי \nטוב. רבי תנחום אמר, לפיכך יצחק תקן תפלת המנחה שהוא כנגד מדת הדין, אמר רבי יצחק, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מכאן (ירמיה ו ד) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, כי פנה היום זה מדת החסד, \nכי ינטו צללי ערב שכבר גבר מדת הדין, אברהם תקן תפלת שחרית כנגד מדת החסד. תנו \nרבנן, בההיא שעתא דעאל משה לטורא דסיני, מאי טעמא אתגלי ליה בשלהובי אשתא דהוא \nדינא, אמר רבי יעקב, כעין שעתא הוה (שעתא) גרים, רבי יוסי אמר, כלא לחד גזעא \nאשתרשא, כתיב ויבא אל הר האלהי\"ם חרבה, וכתיב (דברים ט ח) ובחרב הקצפתם את יהו\"ה, \nוכתיב וירא מלאך יהו\"ה אליו בלבת אש מתוך הסנה, מתוך שהם עתידים להיות כסנה, כהאי \nדכתיב (ישעיה לג יב) קוצים כסוחים באש יצתו. אמר רבי יהודה, מכאן למדנו רחמנותו של \nמקום על הרשעים, דכתיב והנה הסנה בוער באש, לעשות בהם דין ברשעים, והסנה איננו \nאוכל, (לעשות) אין להם כליה, בוער באש עכ\"פ רמז לאש של גיהנם אבל הסנה איננו אוכל, \nלהיות להם כליה: \nדבר אחר, וירא מלאך יהו\"ה אליו בלבת אש, מאי טעמא למשה בלבת אש, ולשאר נביאים לא, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אמר רבי יהודה, לאו משה כשאר נביאים, דתנן מאן דקריב לאשא ביה אתוקד, ומשה קריב \nלאשא ולא אתוקד, דכתיב (שמות כ יח) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהי\"ם, וכתיב וירא \nמלאך יהו\"ה אליו בלבת אש מתוך הסנה. רבי אבא אמר, האי דמשה אית לאסתכלא ביה בחכמתא \nעלאה, על מה כתיב כי מן המים משיתיהו, מאן דאתמשך מן מיא (דינא עלאה) לא דחיל \nמנורא, דתניא אמר רבי יהודה, מאתר דאתגזר משה לא אתגזר בר נש אחרא, אמר רבי יוחנן, \nבעשרה דרגין אשתכלל, דכתיב (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, ולא נאמן ביתי, זכאה \nחולקיה דבר נש דמריה אסהיד כדין עלוי. אמר רב דימי, והא כתיב (דברים לד י) ולא קם \nנביא עוד בישראל כמשה, ואמר רבי יהושע בן לוי, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, \nומנו בלעם, אמר ליה ודאי שפיר קאמרת, אשתיק, כד אתא רבי שמעון בר יוחאי, אתו שאילו \nקמיה האי מלה, פתח ואמר קוטיפא דקרנטי אתערבא באפרסמונא טבא חס ושלום. אלא ודאי כך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הוא, באומות העולם קם, ומנו בלעם, משה עובדוי לעילא, ובלעם לתתא, משה אשתמש בכתרא \nקדישא דמלכא עלאה לעילא, ובלעם אשתמש בכתרין תתאין דלא קדישין לתתא, ובההוא גוונא \nממש כתיב, (יהושע יג כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב, ואי סלקא \nדעתך יתיר, זיל שאיל לאתניה. אתא רבי יוסי ונשק ידוי, אמר הא חמידא (נ\"א חמרא) \nדלבאי נפק לבר, דהכא משמע דאית עלאין ותתאין, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא, ישראל \nועכו\"ם, ישראל משתמשין בכתרין עלאין קדישין, עכו\"ם בכתרין תתאין דלא קדישין, אלין \nדימינא ואלין דשמאלא, ועל כל פנים מתפרשין נביאי עלאי מנביאי תתאי, נביאי דקודשא \nמנביאי דלאו דקודשא. אמר רבי יהודה, כגוונא דהוה \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "זוהר חלק ב דף כב/א\nמשה פריש מכל נביאי בנבואה קדישא עלאה, כך הוה בלעם פריש משאר נביאי וחרשי בנבואה \nדלאו קדישא לתתא, ועל כל פנים משה הוה לעילא, ובלעם לתתא, וכמה דרגין ודרגין \nמתפרשין בינייהו. אמר רבי יוחנן אמר רבי יצחק, משה הוה מהרהר ואומר שמא חס ושלום \nישראל יכלו בהאי עבודה קשה, הדא הוא דכתיב וירא בסבלותם, לפיכך וירא מלאך יהו\"ה \nאליו בלבת אש וגו', וירא והנה הסנה בוער באש וגו', כלומר משועבדים הם בעבודה קשה, \nאבל והסנה איננו אוכל, זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא פריש לון מכל עמין, וקרא \nלון בנין, דכתיב (דברים יד א) בנים אתם לה' אלקיכם: \nפרשת וארא: \nוידבר אלהי\"ם אל משה ויאמר אליו אני יהו\"ה, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי \nוגו', רבי אבא פתח, (ישעיה כו ד) בטחו ביהו\"ה עדי עד, כי בי\"ה יהו\"ה צור עולמים, \nבטחו ביהו\"ה, כל בני עלמא בעיין לאתתקפא ביה בקודשא בריך הוא, ולמהוי רחצנו דלהון \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ביה, אי הכי מהו עדי עד, אלא בגין דיהא תוקפא דבר נש באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא, \nואקרי עד, והא אוקמוה, כמה דאת אמר (בראשית מט כז) בבקר יאכל עד. והאי עד אתר דאחיד \nלכל סטרין, לסטרא דא ולסטרא דא, לאתקיימא ולאתקשרא קשרא די לא תעדי, והאי עד \nתיאובתא דכלא ביה, כמה דאת אמר (שם כו) עד תאות גבעות עולם, מאן אינון גבעות עולם, \nאלין אינון תרין אמהן, נוקבי, יובל ושמטה, דאקרון גבעות עולם, כמה דאת אמר (תהלים \nקו מח) מן העולם ועד העולם (יובל ושמטה כל חד מנהון אקרי עולם, ואלין אקרון גבעות \nעולם). ותיאובתא דילהון בהאי עד, דאיהו קיומא דכל סטרין, תיאובתא דיובלא לגבי דעד \nלאעטרא ליה, ולנגדא עליה ברכאן, ולארקא עליה מבועין מתיקין, הדא הוא דכתיב (שיר ג \nיא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, תיאובתא דשמטה לאתברכא \nמניה, ולאתנהרא מניה, ודאי האי עד תאות גבעות עולם איהו. בגין כך בטחו ביהו\"ה עדי \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עד, דהא מתמן ולעילא אתר טמיר (הוא) וגניז איהו, דלא יכיל לאתדבקא, אתר הוא דמניה \nנפקו ואצטיירו עלמין, הדא הוא דכתיב כי בי\"ה יהו\"ה צור עולמים, והוא אתר גניז \nוסתים, ועל דא בטחו ביהו\"ה עדי עד, עד הכא אית רשו לכל בר נש לאסתכלא ביה, מכאן \nולהלאה לית ליה רשו לבר נש לאסתכלא ביה, דהא איהו גניז מכלא, ומאן איהו, י\"ה יהו\"ה, \nדמתמן אצטיירו עלמין כלהו, ולית מאן דקאים על ההוא אתר. אמר רבי יהודה, קרא אוכח \nעליה, דכתיב (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים וגו', עד הכא אית רשו לבר נש \nלאסתכלא, מכאן ולהלאה לית מאן דיכיל למיקם עליה. דבר אחר, בטחו ביהו\"ה עדי עד, כל \nיומוי דבר נש בעי לאתתקפא ביה בקודשא בריך הוא, (דהכי אמר דוד (תהלים כה ב) אלהי בך \nבטחתי אל אבושה אל יעלצו אויבי לי), ומאן דשוי ביה בטחוניה ותוקפיה כדקא יאות, לא \nיכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא, (דהכי אמר דוד, אלהי בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אובי לי). דכל מאן דשוי תוקפיה בשמא קדישא, אתקיים בעלמא, מאי טעמא, בגין דעלמא \nבשמיה קדישא אתקיים, הדא הוא דכתיב כי בי\"ה יהו\"ה \n \nזוהר חלק ב דף כב/ב\nצור עולמים. צייר עלמין, דהא בתרין אתוון אתברון עלמין, עלמא דין ועלמא דאתי, עלמא \nדא בדינא אתברי, ועל דינא קיימא, הדא הוא דכתיב בראשית ברא אלהי\"ם, מאי טעמא, בגין \nדיתנהגון בני נשא בדינא, ולא יפקון מאורחא לבר. תא חזי, כתיב וידבר אלהי\"ם אל משה, \nגזירת דינא דקיימא עליה, מה כתיב לעילא (שמות ה כב) וישב משה אל ה', ויאמר אדנ\"י \nבאל\"ף דלי\"ת נו\"ן יו\"ד, חמי תוקפא דמשה, בשירותא דנביאותיה לא נח רוחיה בהאי אתר, \nאמר (שם) אדנ\"י למה הרעתה לעם הזה וגו', ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, \nוהצל לא הצלת את עמך, מאן הוא דיימא כדין, אלא משה דידע דהא דרגא אחרא עלאה זמין \nליה. אמר רבי יצחק, בשירותא דאתיהיב ליה ביתא, פקיד לה, כבר נש דפקיד לביתיה, ואמר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כל מאן דבעי בלא דחילו, אוף הכי משה לביתיה קאמר ולא דחיל. דבר אחר, וידבר אלהי\"ם, \nגזרת דינא, (בגין כך) ויאמר אליו אני יהו\"ה, דרגא אחרא דרחמי, והכא אתקשר כולא כחדא \nדינא ורחמי, הדא הוא דכתיב ויאמר אליו אני יהו\"ה. אמר רבי שמעון, (נ\"א רבי יוסי) אי \nכתיב וידבר אלהי\"ם אל משה אני יהו\"ה, הוינא אמר הכי, אלא לא כתיב אלא וידבר אלהים \nאל משה בקדמיתא, ולבתר ויאמר אליו אני יהו\"ה, דמשמע דרגא בתר דרגא. ואמר רבי יוסי, \nמשה אלמלא דהוה מאריה דביתא איש האלהי\"ם, אתענש על מה דאמר, אבל בגיני האי לא \nאתענש, לבר נש דנפל ליה קטטה בדביתהו, ואמר לה מלין, שראת היא לאתרעמא, כיון דשארת \nמלה הוה תמן מלכא, נטל מלכא מלה, והיא שתקת ופסקת למללא, אמר ליה מלכא, וכי לא ידעת \nדאנא הוא מלכא, ומקמאי מלילת מלין אלין, כביכול אוף הכי משה, וישב משה אל יהו\"ה \nויאמר אדנ\"י למה הרעותה וגו', מיד וידבר אלהי\"ם אל משה, שארי לאתרעמא, מיד נטל מלכא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מלה, ויאמר אליו אני יהו\"ה, ולא ידעת דאנא הוא מלכא, ומקמאי מלילת מלין אלין: \nוארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, אמאי שני שמא הכא מאלין דלעילא, אלא למלכא \nדהוה ליה ברתא דלא אתנסיבת, והוה ליה רחימא, כד בעי מלכא למללא בההוא רחימא, משדר \nלברתיה למללא עמיה, והוה מלכא על ידא דברתיה ממליל עמיה, אתא זמנא דברתיה לאתנסבא, \nההוא יומא דאתנסיבת אמר מלכא קרון לה לברתא קרסופינא מטרוניתא, ואמר לה, עד הכא \nמלילנא על ידך למאן דמלילנא, מכאן ולהלאה אנא אימא לבעליך, והוא יימא למאן דאצטריך. \nליומין אמר לה בעלה מלין קמי מלכא, עד דהיא שראת למללא נטל מלכא מלה, אמר ליה ולאו \nאנא מלכא, דעד יומא דא לא מליל אינש עמי אלא על ידא דברתי (עד לא אתנסיבת), ואנא \nיהיבנא לך ברתי, ומלילנא עמך באתגליא, מה דלא עבידנא לאחרא. כך וארא אל אברהם אל \nיצחק ואל יעקב באל שדי, כד איהי בביתי ולא אתנסיבת, ולא מלילו עמי אנפין באנפין כמה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דעבידנא לך, ואת בשירותא דמלולך מלילת לברתי קמאי מלין אלין, בגיני כך וארא אל \nאברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי יהו\"ה לא נודעתי להם, למללא עמהון בדרגא דא \nדעמך מלילנא. רבי יוסי (נ\"א רבי ייסא) פתח (תהלים כד א) לדוד מזמור ליהו\"ה הארץ \nומלואה תבל ויושבי בה, הארץ דא ארעא קדישא דישראל, דאיהי קיימא לאתשקייא מניה \nולאתברכא מניה בקדמיתא, ולבתר מינה אתשקייא עלמא כלא, תבל ויושבי בה, דא שאר ארעאן \nדשתאן מינה, מנא לן דכתיב (שם ט ט) והוא ישפוט תבל בצדק. כי הוא על ימים יסדה, אלין \n\n", "en": ""}, {"index": 13, "he": " \nזוהר חלק ב דף כג/א\nשבעה עמודים דארעא סמיכא עלייהו, ואינון שבעה ימים, וים כנרת שלטא עלייהו, אמר רבי \nיהודה, לא תימא דשלטא עלייהו, אלא דאתמלייא מנייהו. ועל נהרות יכוננה, מאן אינון \nנהרות, אלא כמה דאת אמר (תהלים צג ג) נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים, אינון \nנהרות, כמה דאת אמר (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ובגין כך ועל נהרות \nיכוננה. תא חזי, האי ארץ אקרי ארץ ישראל, יעקב דאיהו ישראל אמאי לא שליט על דא \nכמשה, דהא כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ולא יתיר, אלא יעקב הא \nאוקימנא נטל ביתא דלתתא, ואשתביק מניה ביתא דלעילא, ועם ביתא דלתתא אתקין ביתא \nדלעילא, בתריסר שבטין בשבעין ענפין, והא אוקמוה. משה נטל ביתא דלעילא, ושביק ביתא \nדלתתא, ועל דא כתיב ביעקב באל שדי, באל שדי מליל עמיה קודשא בריך הוא ולא יתיר, \nושמי יהו\"ה לא נודעתי להם, למללא עמהון בדרגא דאאיהו עלאה: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, אמר רבי חייא, תושבחן דאבהן יעקב הוה, דהוא שלימו \nדכלא, בכלהו כתיב אל אברהם אל יצחק, וביה אתוסף את חד, דכתיב ואל יעקב, אתוסף ביה \nו', לאחזאה דאיהו שלימא יתיר מכלהו, ועם כל דא לא זכה לאשתמשא ביה כמשה. וגם \nהקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, בגין דאתגזרו, דכל מאן דאתגזר ירית \nארעא, דהא לא ירית ארעא אלא צדיק, וכל מאן דאתגזר אקרי צדיק, דכתיב (ישעיה ס כא) \nועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, כל מאן דאתגזר ונטיר האי את קיימא אקרי צדיק, תא \nחזי מן יוסף, דכל יומוי לא אקרי צדיק, עד דנטיר ההוא ברית את קיימא קדישא, כיון \nדנטר ליה, אקרי צדיק, יוסף הצדיק: \nרבי שמעון הוה יתיב יומא חד, ורבי אלעזר בריה (עמיה) ורבי אבא עמיה, אמר רבי אלעזר, \nהאי קרא דכתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו', מהו וארא, ואדבר מבעי ליה, אמר \nליה, אלעזר ברי, רזא עלאה איהו, תא חזי אית גוונין דמתחזיין, ואית גוונין דלא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מתחזיין, ואלין ואלין אינון רזא עלאה דמהימנותא, ובני נשא לא ידעין ליה ולא מסתכלין \nביה. ואלין דמתחזיין לא זכה בהו בר נש, עד דאתו אבהן וקיימו עלייהו, ועל דא כתיב \nוארא, דחמו אינון גוונין דאתגליין, ומאן גוונין דאתגליין, אינון דאל שדי, דאינון \nגוונין בחיזו עלאה (נ\"א חיזו דגוונין עלאין), ואלין אתחזיין. וגוונין דלעילא סתימין \nדלא אתחזיין, לא קאים איניש עלייהו בר ממשה, ועל דא כתיב ושמי יהו\"ה לא נודעתי להם, \nלא אתגליתי לון בגוונין עלאין, ואי תימא דאבהן לא הוו ידעי בהו, אלא הוו ידעי מגו \nאינון דאתגליין. כתיב (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים \nככוכבים לעולם ועד, והמשכילים יזהירו, מאן אינון משכילים, אלא דא הוא ההוא חכם \nדיסתכל מגרמיה מלין, דלא יכילין בני נשא למללא בפומא, ואלין אקרון משכילים. יזהירו \nכזהר הרקיע, מאן (זהר) הוא הרקיע, דא הוא רקיע דמשה דקיימא באמצעיתא, והאי זהר \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דיליה איהו סתים ולא אתגלייא מגוון דיליה, וקיימא על ההוא רקיעא דלא נהיר דאתחזיין \nביה גוונין, ואינון גוונין אף על גב דאתחזיין ביה, לא זהרי כזהרא בגין דאינון \nגוונין סתימין. תא חזי, ארבע נהורין אינון, תלת מנייהו סתימין וחד דאתגלייא, נהורא \nדנהיר, נהורא דזהרא, (ואינון) ואיהו נהיר כזהירו דשמיא בדכיו, נהורא דארגוונא דנטיל \nכל נהורין, נהורא דלא נהיר אסתכל לגבי אלין ונטיל לון, ואתחזיין אינון נהורין ביה, \nכעששיתא לקבל שמשא, ואלין תלת דקאמרן סתימין, וקיימין על האי \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "זוהר חלק ב דף כג/ב\nדאתגלייא, ורזא דא עינא. תא חזי בעינא אית תלת גוונין דאתגליין רשימין ביה, וכלהו \nלא מזדהרי בגין דקיימי בנהורא דלא נהיר, ואלין אינון כגוונא דאינון סתימין דקיימי \nעלייהו, ואלין אינון דאתחזיין לאבהן, למנדע אינון סתימין דמזדהרין, מגו אלין דלא \nמזדהרי. ואינון דמזדהרי ואינון סתימין, אתגליין ליה למשה בההוא רקיעא דיליה, ואלין \nקיימי על אינון גוונין דאתחזיין ביה בעינא. ורזא דא סתים עינך ואסחר גלגלך, \nויתגליין אינון גוונין דנהרין דמזדהרי, ולא אתייהיב רשו למיחמי אלא בעיינין סתימין, \nבגין דאינון סתימין עלאין, קיימי על אינון גוונין דאתחזיין דלא מזדהרי. ועל דא \nקרינן משה זכה באספקלריא דנהרא, דקיימא על ההוא דלא נהרא, שאר בני עלמא בההוא \nאספקלריא דלא נהרא, ואבהן הוו חמאן מגו אלין גוונין דאתגליין, אינון סתימין דקיימי \nעלייהו דאינון דלא נהרין, ועל דא כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "באינון גוונין דאתחזיין, ושמי יהו\"ה לא נודעתי להם, אלין גוונין עלאין סתימין \nדזהרין, דזכה בהו משה לאסתכלא בהון. ורזא דא דעינא סתים וגליא, סתים חמי אספקלריא \nדנהרא, אתגלייא חמי אספקלריא דלא נהרא, ועל דא וארא באספקלריא דלא נהרא דאיהו \nבאתגלייא, ביה כתיב ראיה, באספקלריא דנהרא דאיהו בסתימו כתיב ביה ידיעה, דכתיב לא \nנודעתי, אתו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו ידוי, בכה רבי אבא ואמר, ווי כד תסתלק מעלמא \nוישתאר עלמא יתום מינך, מאן יכיל לאנהרא מלין דאורייתא. פתח רבי אבא ואמר (ש\"א כה \nו) ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ואמרתם כה לחי, וכי דוד לא \nהוה ידע ביה בנבל דאיהו אמר בגיניה ואמרתם כה לחי, אלא ההוא יומא, יומא טבא דראש \nהשנה הוה, וקודשא בריך הוא יתיב בדינא על עלמא, ובגין קודשא בריך הוא קאמר ואמרתם \nכה לחי, לקשרא כה לחי, דכל חיין ביה תליין, ואתה שלום, מאי ואתה, אתה מבעי ליה, אלא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ואתה, כלא לקודשא בריך הוא קאמר, בגין לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאות. מכאן \nאוליפנא, דהא לבר נש חייבא אסור לאקדמא ליה שלם, ואי אצטריך יקדים ליה כדוד, דבריך \nליה לקודשא בריך הוא, ואתחזי דבגיניה קאמר, ואי תימא דרמאות הוה, לאו, דהא כל מאן \nדסליק ליה לקודשא בריך הוא, ואתחזי דבגיניה קאמר, לאו רמאות הוא, ומאן דאקדים שלם \nלזכאה כאילו אקדים ליה לקודשא בריך הוא, כל שכן מר דאיהו שלמא לעילא ותתא: \nוארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי יהו\"ה לא נודעתי להם, רבי חזקיה פתח \n(תהלים לב ב) אשרי אדם לא יחשב יהו\"ה לו עון וגו', כמה אינון בני נשא אטימין, דלא \nידעין ולא מסתכלן על מה קיימין בעלמא, דהא קודשא בריך הוא כד ברא עלמא, עבד ליה לבר \n", "en": ""}]}
