# ספר הזוהר — קטע 96

[קריאה בקורא](/reader/kabala-9f5883b3418a/1/96/)

<div lang="he" dir="rtl">

ותומים. תא חזי, כד אינון אתוון משקעאן תמן, בההוא חילא נהרין אתוון אחרנין, בגליפו 
דאינון שמהן דשבטין, ונהרין או אתחשכאן, וכלא בההוא רזא דאינון אתוון דשמהן קדישין 
כדקאמרן. ואינון אתוון דשמהן קדישין, אינון אתיין על רזא דאורייתא, וכלהו עלמין 
אתיין (ס&quot;א אתברון) ברזא דאלין אתוון, אלין שמהן הוו גניזין משקעין תמן, ושמהן 
דשבטין הוו בלטין אתוון דילהון לעילא, ועל דא כלא מרזא דאינון אתוון, וכלא אוקימנא. 
והא אתמר ברזא דאתוון דאורייתא, ב&#x27;, דאורייתא שראת בה, והא אוקמוה, ב&#x27; ברא ודאי 
בחילא עלאה, בתקיפו דרזא דאינון אתוון, ב&#x27; נוקבא, א&#x27; דכורא, כמה דב&#x27; ברא, הכי נמי 
א&#x27; אפיק אתוון כללא דעשרין ותרין אתוון. ה&#x27; זווגא חדא בשמים, למיהב ליה חיין, 
ולאשראה ליה, ו&#x27; הארץ, למיהב לה מזונא, ולאתקנא לה ספוקא דאתחזי לה. ורזא דא בראשית 
וגו&#x27;, עד השמים ואת הארץ, ו&#x27; ואת, כללא דעשרין ותרין אתוון, ומתזן ארעא, וארעא כליל 


לון לגווה, כמה דאת אמר (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים, והיינו רזא ואת הארץ, 
דכניש לכלא בגווה, וקבילת לון, הארץ נטלת ו&#x27;, וקבילת לון לאתזנא. ורזא דא, משכנא לא 
אתקם אלא על ידא דמשה, בגין דמההוא סטרא אתער דרגא אחרא עלאה, לקיימא ליה, למהוי 
קיומא דכלא, ורזא דא ויקם משה את המשכן, קיימא דיליה הוה באינון אתוון דאתבריאו בהו 
שמיא וארעא. ובגין כך כל עבידאן דמשכנא, הוה בצלאל עביד לון ברזא דגלופא (נ&quot;א 
דצרופא) דאתוון דאתבריאו בהון שמיא וארעא, ועל דא אקרי בצלאל, בגין דהוה ידע בצלאל 
גלופא (נ&quot;א צרופא) דאתוון דאתבריאו בהו שמיא וארעא, ואי לא דהוה ידע להו בצלאל לא 
הוה יכיל למעבד איהו אינון עבידאן דמשכנא, מאי טעמא, אלא כמה דמשכנא עלאה לא הוה 
ולא אתקינו כל עובדוי, אלא בההוא רזא דאינון אתוון, אוף הכא משכנא דלתתא, לא הוה 
ולא אתתקן אלא ברזין דאינון אתוון. בצלאל הוה מצרף אינון אתוון, וברזא דכל צרופא 


וצרופא הוה עביד אומנותא, וכל עבידא ועבידא דמשכנא, בכל צרופא הוה עביד חד אומנו, 
וכל מה דאתחזי ליה, וכן בכל עבידאן דמשכנא, וכל אינון שייפין ותקונין דמשכנא, כלא 
הוה בצרופא דאתוון דשמא קדישא. וכד אתא לאקמא ליה, לא הוה יכיל למיקם ליה, מאי 
טעמא, בגין דרעותא דסליק על אינון אתוון, לא אתמסר אלא למשה בלחודוי, ואיהו הוה ידע 
ההוא רעותא דסליק לאינון אתוון, ועל דא 
 


זוהר חלק ב דף רלה/א
אתקם משכנא על ידיה, דכתיב ויקם משה, ויתן משה, וישם משה, ובצלאל לא הוה ידע, ולא 
הוה יכיל למיקם ליה. פתח רבי יצחק אבתריה, ואמר (תהלים כא ב) יהו&quot;ה בעזך ישמח מלך 
ובישועתך מה יגיל מאד, תאות לבו וגו&#x27;, חיים שאל ממך וגו&#x27;, שירתא דא לא אמר לה דוד 
אלא על תושבחתא דכנסת ישראל, דקודשא בריך הוא חדי לה בחידו דאורייתא דאקרי עז, 
דכתיב (שם כט יא) יהו&quot;ה עז לעמו יתן וגו&#x27;, ישמח מלך, דא קודשא בריך הוא (ד&quot;א דא 
כנסת ישראל) דאתקרי מלך, דכתיב (דברים לג ה) ויהי בישרון מלך. ובישועתך מה יגיל 
מאד, דא ישועה דימינא, כמה דאת אמר (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וענני, ותושע לו 
ימינו. (דבר אחר) מה יגיל מאד, י&#x27; יתירה, ודא איהו רזא דברית קיימא קדישא, דאיהו 
חדוה דכלא (נ&quot;א דילה), וכלא על האי מלך אתמר. חיים שאל ממך, נתתה לו ארך ימים עולם 
ועד (תהלים כא ה), מהכא אוליפנא, דדוד מלכא לא הוו ליה חיים כלל, בר דאדם קדמאה יהב 


ליה מדיליה, והא אוקמוה, דדוד מלכא אתקיים שבעין שנין, ואינון שבעין שנין יהיב ליה 
קודשא בריך הוא מאינון שנין דאדם קדמאה, ובהו אתקיים, ואתייהיב ליה אוריכו דיומין 
בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא חיים שאל ממך נתתה לו. גדול כבודו, בגין דאיהו גדול, 
דכתיב (שם קמז ה) גדול אדונינו ורב כח, ודאי אקרי גדול, ורזא דא (בראשית א טז) ויעש 
אלהי&quot;ם את שני המארת הגדולים, גדולים הוו ודאי, ועם כל דא איהו אקרי גדול, כמה 
דאתמר גדול אדונינו ורב כח, וקודשא בריך הוא לא אקרי גדול אלא בהאי, דכתיב (תהלים 
מח ב) גדול יהו&quot;ה ומהלל מאד בעיר אלהינ&quot;ו הר קדשו, במה איהו גדול, בעיר אלהינ&quot;ו הר 
קדשו. כי תשיתהו ברכות לעד, כי תשיתהו ברכות, בגין דהאי איהו ברכתא דכל עלמא, וכל 
ברכאן דכל עלמא מהכא נפקי, ודא איהו ברכה, ורזא דא (בראשית יב ב) והיה ברכה, דהא 
הכא שריאן כל ברכאן דלעילא, ומהכא נפקי לכל עלמא, ועל דא אקרי ברכה. תחדהו בשמחה, 


כתיב הכא תחדהו בשמחה, וכתיב התם (שמות יח ט) ויחד יתרו, בגין דזמין קודשא בריך הוא 
לאקמא לה לכנסת ישראל מעפרא, ולאתקפא בה ברזא דימינא, ולחדתותי לה חדתותא דסיהרא 
בשמשא, דכתיב תחדהו בשמחה את פניך, את פניך, למהוי קמך, ולמהוי בחידו לקבל אנפך, 
בההוא שלימו דאשתלים בההוא זמנא. דהא בזמנא דאתחרב בי מקדשא, אתרקינת מכל מה 
דאתמליא, כמה דאת אמר (ירמיה טו ט) אמללה יולדת השבעה, וכתיב (יחזקאל כו ב) אמלאה 
החרבה, (כאן חסר). תא חזי, בההוא זמנא דאוקים משה ית משכנא, אסתכל בכל אינון עבידאן 
דהוו כדקא יאות, וכדין אוקים ליה, וכל אינון עבידאן דהוו ביה במשכנא, כל חד וחד 
אייתיאו ליה למשה, ורזא דא (תהלים מה טו) בתולות אחריה רעותיה מובאות לך, מובאות 
לך, דכתיב: 
ויביאו את המשכן אל משה. אמאי ויביאו את המשכן, בגין דהא בההיא שעתא הוה זווגא דמשה 
לאזדווגא, ועל דא ויביאו את המשכן אל משה, כמה דאייתי כלה לבי חתן, בגין דהא 


בקדמיתא אצטריך לאעלא לכלה לגבי חתן, כמה דאת אמר (דברים כב טז) את בתי נתתי לאיש 
הזה לאשה, ולבתר איהו ייתי לגבה, דכתיב ויבא אליה, וכתיב (במדבר יז כג) ויבא משה אל 
אהל העדות. והכא מה כתיב, ולא יכל משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וגו&#x27;, מאי 
טעמא, בגין דהות איהי מתתקנא, כהאי אתתא דאתתקנת ואתקשטת לגבי בעלה, ובההיא שעתא 
דאיהי קא מתקשטת, לא אתחזי לבעלה לאעלא לגבה, ועל דא, ולא יכל משה לבא אל אהל מועד, 
כי שכן עליו הענן, בגין כך ויביאו את המשכן אל משה, עוד מה כתיב וירא משה את כל 
המלאכה וגו&#x27;. 
 


זוהר חלק ב דף רלה/ב
תא חזי, בכל עבידן דמשכנא, בכלהו הוה גוונא דתכלא, בגין דתכלא איהו גוונא לאתעטרא 
ברזא דכל גוונין, מה כתיב, ויעשו את ציץ נזר הקדש וגו&#x27;, ויתנו עליו פתיל תכלת וגו&#x27;, 
והא אוקמוה ברזא דכתיב (שמות כח לד) ועשית ציץ זהב טהור, ופתחת עליו פתוחי חותם קדש 
לה&#x27;, ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם קדש לה&#x27;: 
תוספתא: 
ברזין עלאין, טסקורי קמיטין שכיחין, אלין סלקין ונחתין, ואלין קיימין בקיומייהו. 
גלגלין דסחראן, הוו קיימן מההוא זמנא דעפרא אתכניש, אינון גלגלין סחרין עלמא 
בסחרנותא, סחרנותא דסחרין, מדברין טופסרא דקולטא בגווייהו. חד גלגלא אית בגווייהו, 
האי גלגלא סחרא ולא סחרא, קיימא בתריסר אלפי עלמין, בינייהו שכיח, סליק ונטיל 
בגווייהו. תחות ההוא גלגלא, קיימא חד עמודא דנעיץ עד תהומא רבא, ביה מתגלגלאן אבנין 
גו תהומי, אינון סלקין ונחתין. ההוא עמודא קאים עלייהו, נטיל ולא נטיל, נעיץ מעילא 


לתתא, סחראן מאתן ועשרין גלגלין אחרנין סחרניה דההוא עמודא. ההוא גלגלא אחרא דעליה, 
דקאים בתריסר אלפי עלמין, איהו סחרא גו משכנא, סחרא ולא סחרא, ההוא משכנא קאים על 
תריסר אלפי עלמין. ביה קיימא ההוא כרוזא דקרי, אסתמרו מגלגלא דסחרא, מאן דאיהו מארי 
דעיינין בסכלתנו, ינדע ויסתכל בחכמתא דמאריה, וינדע דאינון מלין עלאין, דמפתחן 
דמאריה קיימן תמן, די אינון טמיראן גו משכנא קדישא, זכאין אינון בהאי עלמא, וזכאין 
אינון בעלמא דאתי, עלייהו כתיב (תהלים פד ו) אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם, (שם 
סה ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך (ע&quot;כ): 
ברזא דמשכנא קיימין רזין עלאין, ברזא דשמא קדישא (עלאה), אדנ&quot;י האי איהו רזא 
דמשכנא, גוונא דרזא עלאה, רזא דארונא, כמה דכתיב (יהושע ג יא) הנה ארון הברית אדון 
כל הארץ, אדון כל הארץ, דא הוא רזא קדישא דשמא דאל&quot;ף דל&quot;ת נו&quot;ן יו&quot;ד, ודא הוא 


כגוונא דרזא דשמא קדישא עלאה יהו&quot;ה. ואתוון אלין כגוונא דאלין, א&#x27; איהו רזא דיו&quot;ד, 
כגוונא דא, אא והא אוקמוה. ד&#x27; איהו רזא ה&#x27;, ודא כגוונא דדא, וכלא כגוונא ורזא חדא. 
נ&#x27; איהו רזא דאת ו&#x27;, ואף על גב דדא דכר ודא נוקבא, אבל דא אתכליל בדא, והא אוקמוה 
נו&quot;ן ו&#x27; איהו באמצעיתא, בגין דאיהו כללא חדא. ה&#x27; איהו רזא דאת י&#x27; (נ&quot;א י&#x27; איהו רזא 
דאת ה&#x27;), בגין דהכא ה&#x27; (נ&quot;א דה&#x27;) דא איהי חכמה זעירא, דאקרי חכמת שלמה. ואתכלילו 
אתוון אלין באלין, וכלא איהו רזא חדא, כלילן אלין באלין, וכלא חד, וכלא איהו רזא 
חדא באתוון קדישין. ועל דא משכנא דלתתא בארעא, קיימא ברזא דמשכנא עלאה, וההוא משכנא 
עלאה קיימא ברזא דמשכנא אחרא עלאה על כלא, וכלא איהו כליל דא בדא למהוי חד, ועל דא 
כתיב והיה המשכן אחד. כתיב (במדבר כד כ) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד, תא חזי, 
ביומא דאתקם משכנא, דאקים ליה משה, כמה דאתמר דכתיב ויקם משה את המשכן, דלא הוה 


יכיל למיקם, עד דאוקים ליה איהו, למטרוניתא, דלית רשו לבר נש אחרא למיקם לה אלא 
בעלה, אוף הכי, כל אינון אומנין כלהו אתו לאקמא משכנא, ולא יכיל למיקם על ידייהו, 
עד דאתא משה ואוקים ליה, בגין דאיהו מארי דביתא. כיון דאקים משה ית משכנא לתתא, 
אתקם משכנא אחרא לעילא, כמה דאוקמוה, דכתיב הוקם, ולא פריש על ידא דמאן, (אלא) דלא 
אתקם אלא מרזא דעלמא עלאה, דאיהו סתים וגניז, על ידא דרזא דמשה, בגין לאתתקנא 
בהדיה. מה כתיב לעילא, ויבאו כל החכמים העושים 
 


זוהר חלק ב דף רלו/א
את כל מלאכת הקדש וגו&#x27;, מאן אינון חכמים העושים, אלין אינון ימינא ושמאלא, וכל שאר 
סטרין, דאינון ארחין ושבילין לאעלא גו ימא ולמלייא ליה, ואינון עבדו משכנא לעילא 
ואתקינו ליה. כגוונא דא לתתא, ועשה בצלאל ואהליאב, דא בסטר ימינא, ודא בסטר שמאלא, 
בצלאל לימינא, ואהליאב לשמאלא, דא מיהודה, ודא מדן, ולבתר וכל איש חכם לב, ויבאו כל 
החכמים העושים, והא אוקימנא, וכלא כגוונא דלעילא. בההוא יומא דאתקם משכנא, אתבטל 
מותא מעלמא, אתבטל לא תימא, אלא אסתלק מעלמא, דלא יכיל לשלטאה, כמה דאוקימנא, בגין 
דלא יתבטל יצר הרע מעלמא, עד דייתי מלכא משיחא, וקודשא בריך הוא יחדי בעובדוי, 
וכדין (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח. כד אתקם משכנא על ידא דמשה, כדין אתפרש חילא 
דיצר הרע ואתכפיא, ולא הוה יכיל לשלטאה, בההיא שעתא אתפרש סמא&quot;ל תקיפא רוגזא 
דשמאלא, מעל תוקפא דחויא בישא, ולא יכיל לשלטא על עלמא, ולא יכיל לאתחברא ביה בבר 


נש ולמסטי ליה. רבי יהודה אמר, כד עבדו ישראל ית עגלא, מה כתיב (שמות לג ז) ומשה 
יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, מאי טעמא, בגין דחמא יצר הרע דהוה אזיל בינייהו, 
אמר משה, סטרא דקדושה לא תשרי בגו סטרא דמסאבא. רבי אלעזר אמר, כל זמנא דסטרא 
דקדושה שלטא, סטרא מסאבא לא יכיל לשלטאה, ואתכפיא קמיה, ועל דא תנינן, כל זמנא 
דירושלם תהיה מלאה, רומי חייבתא תהא חרבה. פתח ואמר, (בראשית כד סה) ותאמר אל העבד 
מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו, ויאמר העבד וגו&#x27;, מה כתיב לעילא, ותשא רבקה את 
עיניה ותרא את יצחק, ותפול מעל הגמל, האי קרא אמאי אצטריך למכתב באורייתא, ותו וכי 
בגין דחמאת שפירו דיצחק (מאי טעמא) אתרכינת מגמלא. אלא האי קרא רזא איהו, תא חזי 
(ותרא את יצחק, מנא ידעת דאיהו יצחק, אלא ותרא את יצחק, חמאת בההיא שעתא מה דלא 
ידעת), (ס&quot;א תא חזי, בשעתא דמטאת רבקה לגבי דיצחק, שעתא דצלותא דמנחה הות, ובההוא 


זמנא דינא אתער בעלמא), וחמאת ליה ברוגזא דדינא קשיא, וחמאת דהא סיום דרוגזא קשיא 
איהו גמל לתתא, ודא איהו רזא דמותא, ובגין כך אתרכינת ואשמיטת גרמה מההוא גמל, דהא 
כד אסתכל דינא קשיא, ההוא גמל אתתקף, ובגין כך אשמיטת גרמה מינה, (ס&quot;א, רזא דמותא, 
וכד האי דינא קשיא אתער, ההוא גמל אתתקף, ובגין כך אתרכינת ואשמיטת גרמה מההוא 
גמל), ולא יתבת תמן. תא חזי, האי גמל, היינו רזא דכתיב, (משלי יט יז) וגמלו ישלם 
לו, דא גמול דאינון חייביא, דכתיב (ישעיה ג יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, 
והאי איהו גמל, דקיימא לאכלא כלא ולשיצאה כלא, והאי איהו זמין תדיר לקבל (נ&quot;א 
לקטלא, נ&quot;א לחבלא) בני נשא, ובגין כך האי מאן דחמי בחלמיה גמל, אחמיו ליה מותא 
דאתגזרת עליה, ואשתזיב מינה. תא חזי, האי סטרא דמסאבא אקרי הכי, דגרים מיתא לכל 
עלמא, והאי הוה דאסטי לאדם ולאתתיה, וההוא דרכיב עליה איהו סמא&quot;ל, ואיהו אתא למטעי 


עלמא, וגרם מותא לכלא, ובגין כך אתא ושליט על כלא. אדם איהו אמשיך ליה לגביה, וכיון 
דאיהו אמשיך ליה לגביה, כדין איהו אתמשך אבתרייהו, עד דאסטי לון, ובגין כך אמר 
שלמה, (שם ה ח) ואל תקרב אל פתח ביתה, דכל מאן דאתקריב לביתה, כדין איהי נפקת 
ומתקשתא ואתמשכת אבתריה. ועל דא, רבקה כד חמאת דהוה ליה לאתדבקא בסטרא דדינא קשיא, 
כיון דחמאת ליה ליצחק ברזא דדינא קשיא, וחמאת דמההוא סטרא נפק דינא אחרא תקיפא, 
מזוהמא דדהבא, וכד חמאת האי, מיד ותפול מעל הגמל, בגין לאתרפויי מן דינא ומההוא 
זוהמא, כתיב (ישעיה סו ז) קול ה&#x27; משלם גמול לאויביו מההוא זוהמא. תא חזי, 
 


זוהר חלק ב דף רלו/ב
כד עבדו ישראל ההוא עובדא, וגרמו לההוא חובא, מאי טעמא עגל, ולא סטרא אחרא, ואי 
תימא דאינון ברירו עגלא, לאו הכי, אלא אינון אמרו (שמות לב א) קום עשה לנו אלהים 
אשר ילכו לפנינו, ואהרן רעותיה הוה לאעכבא לון. אלא ודאי עבידתא אתעביד כדקא חזי, 
דהא מסטרא דדהבא נפקא סוספיתא, כד אתבריר דהבא, ומתמן מתפשטי כל אינון סטרי שמאלא, 
דאינון התוכא דההוא סוספיתא דדהבא, ומתפרשאן לכמה סטרין. וכל אינון דאית לון חיזו 
סומקא, גוון דדהבא, קיימא בטורי כד שמשא בתוקפיה, בגין דתוקפא דשמשא אחזי דהבא, 
ואוליד ליה בארעא, וההוא דממנא בההוא תוקפא דשמשא, חיזו דיליה כעגלא, ואקרי (תהלים 
צא ו) קטב ישוד צהרים, ודא נפקא מגו עגלא, התוכא סומקא דדהבא, וכל הני אתיין מההוא 
סטרא סומקא רוח מסאבא, דכל אינון דמתפרשי מרוח מסאבא מתפשטי בעלמא. והאי רוח מסאבא 
איהו חויא בישא, ואית מאן דרכיב עליה, ואינון דכר ונוקבא, ואקרון אלה, דאינון 


מזדמנין בעלמא בכל אינון סטרין דלהון, ורוח קודשא אקרי זאת, דאיהי רזא דברית, רשימא 
קדישא דאשתכח תדיר עמיה דבר נש, וכן (ישעיה כה ט) זה יהו&quot;ה, (שמות טו ב) זה אלי, 
אבל אלין אקרון אלה, ועל דא כתיב אלה אלהיך ישראל, ובגין כך כתיב, (ישעיה מט טו) גם 
אלה תשכחנה, &quot;ואנכי&quot; רזא דזאת, לא אשכחך, וכתיב (איכה א טז) על אלה אני בוכיה, 
דההוא חובא גרים למבכי לון כמה בכיין. דבר אחר על אלה אני בוכיה, מאי טעמא, בגין 
דאתיהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל, ולחרבא בי מקדשא, ובגין דאתייהיב לון רשו 
לשלטאה, כתיב על אלה אני בוכיה, רזא דמלה, על אלה, דא סטרא דמסאבא, דאתייהיב לון 
רשו לשלטאה, אני בוכיה, דא רוח קודשא דאקרי אני. ואי תימא, הא כתיב (דברים כח מט) 
אלה דברי הברית, הכי הוא ודאי, דכל אינון לא מתקיימין אלא מגו אלה, דתמן כל לווטין, 
כמה דאוקימנא דאיהו ארור, דכתיב (בראשית ג יג) ארור אתה מכל הבהמה, ובגין כך אקדים 


ואמר אלה, דקיימא למאן דעבר דברי הברית, אלה המצות אשר צוה ה&#x27; את משה (ויקרא כז לד) 
בגין דפקודיא דאורייתא, לאתדכאה בר נש, ולא יסטי לארחא דא, ויסתמר מתמן, ויתפרש 
מנייהו. ואי תימא (בראשית ו ט) אלה תולדות נח, הכי הוא ודאי, דהא נפק חם דאיהו אבי 
כנען, וכתיב ארור כנען, ואיהו רזא דא דאלה. ועל דא כל הני התוכא סוספיתא דדהבא, 
ואהרן קריב דהבא דאיהו סטרא (אחרא) דיליה, דכליל איהו בתוקפא דאשא, וכלא חד, וסטרא 
דא דהבא ואשא. ורוח מסאבא דאשתכח תדיר במדברא, אשכח אתר בההוא זמנא לאתתקפא ביה, 
ומה דהוו ישראל דכיין מההוא זוהמא קדמאה דאטיל בעלמא וגרים מותא לכלא, כד קיימו על 
טורא דסיני, גרם לון כמלקדמין, לסאבא לון ולאתתקפא עלייהו, וגרים לון מותא ולכל 
עלמא ולדריהון בתריהון, הדא הוא דכתיב (תהלים פב ז) אני אמרתי אלהים אתם וגו&#x27;, אכן 
כאדם תמותון וגו&#x27; (ע&quot;כ) ובגין כך אהרן אהדר לבתר לאתדכאה, ברזא דמהימנותא עלאה, 


באינון שבעה יומין קדישין, ולבתר לאתדכאה בעגלא. ותא חזי, בכלא בעא אהרן לאתדכאה, 
דאילו איהו לא הוה, לא נפק עגלא, מאי טעמא, בגין דאהרן איהו ימינא, ואיהו תוקפא 
דשמשא, ודהבא משמשא, רוחא מסאבא נחת, ואתכליל תמן, ואסתאבו ישראל, ואסתאב איהו, עד 
דאתדכו. מאי טעמא אסתאב, בגין דנפק עגל דאיהו מסטרא דשמאלא דאיהו שור, ומימיניה עגל 
איהו שמאלא, כמה דאתמר, דכתיב 
 


זוהר חלק ב דף רלז/א
ופני שור מהשמאל לארבעתן, ואהרן דאיהו ימינא אתכליל ביה שמאלא, ונפק על ידיה, ועל 
דא אתיהיב ליה עגל כמה דאיהו גרים. ובגין כך, האי רוחא מסאבא אתתקף ושליט כמלקדמין 
על עלמא, דהא בזמנא דחבאו ישראל אמשיכו עלייהו ההוא יצר הרע כמלקדמין, וכד אתדכו 
ישראל, ובעו לאתדכאה, אצטריכו לקרבא שעיר, בגין דשעיר איהו חולקא דההוא יצר הרע, 
ההוא רוח מסאבא כדקאמרן. כתיב (תהלים קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, 
מאי תבנית שור, דא עגל, שור מסטרא דשמאלא, אהרן ימינא, אתכליל שמאלא ביה, ואתתקף 


</div>
