בדרגא עלאה, איהו נטיל למאן דנטיל ליה, תא חזי, דארון איהו הוה נטיל למאן דנטיל ליה, אוף הכא חיות אינון נטלין לאופנים. ואי תימא, כי רוח החיה באופנים כתיב, הכי נמי, דא חיה דאיהו לסטר ימינא, לסטר שמאלא, ולסטר קמא, ולסטר אחורא, ודא איהי חיה, ואלין אינון חיות. כתיב (שם י כ) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר, דא היא חיה דמרבע לארבע סטרין דעלמא, ודא איהי דקיימא כורסייא לדיוקנא דאדם, כמה דכתיב (שם א כז) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, וכלא לההוא דרגא עלאה קדישא סתימאה דאקרי אלהי ישראל, ודא חיה דלתתא דקיימא תחות כלהו חיון עלאין קדישין, בגין דאית חיון עלאין אלין על אלין. כורסייא דתחות אלהי ישראל דא דיוקנא דיעקב, וכורסייא דלתתא דא דיוקנא דדוד, איהי דמרבעא לארבע סטרין דעלמא. ובגין כך רוחא נפיק מלעילא, ונגיד ואתמשך מדרגא לדרגא, עד דבטש בכלהו תתאי דלתתא, וההוא רוחא אנהיג לכלא,
ואתקין תקונא דכלהו לאתקנא. ובההוא גוונא ממש אתתקן לתתא, (ס"א בההוא גוונא ממש, דאית תקונא לעילא בההוא כו'), מה כתיב לעילא, כי רוח החיה באופנים, וכתיב (שם כ) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, לתתא מה כתיב, ויקם משה את המשכן, במה, (ס"א למאי), למהוי רוח דההוא דרגא דלתתא, בההוא דיוקנא דההוא רוח עלאה, היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל, ומהאי חיה נפקא רוחא לאתקנא כלא, הכי נמי משה, היא החיה דיהב רוחא לתתא לאתקנא כלא, בגין כך כתיב ויקם ויתן וישם, ובכלא שוי רוחא לאתקנא כלא. תא חזי, בקדמיתא במשכנא דעבד משה, איהו אתקין ליה ברזא דההוא דרגא עלאה דאיהו קיימא ביה, במקדשא דעבד שלמה, איהו תקין ליה ברזא דההוא נהר דנפיק מעדן, דאיהו שלמא דביתא ואיהו נייחא דביתא, ועל דא ברזא דמשכנא איהו קורבא דחביבותא, בדרגא (ס"א ברזא) דגופא, ההוא דרגא דמשה קיימא ביה, קורבא דחביבותא ולאו דנייחא, כד אתא שלמה ואתקין
מקדשא, ההוא מקדשא אתתקן ברזא דחביבו דנייחא, ועל דא כתיב בשלמה (ד"ה א כב ט) הוא יהיה איש מנוחה. ובגין כך דא אתקין בחד דרגא, ודא אתקין בחד דרגא, דיוקנא דהאי בהאי, ורזא דא (בראשית לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף. שירותא דשארי משה לאתקנא בהאי אתר דאיהו סטרא דקודשא, אוקים קימה דנקודה דקיימא באמצעיתא, דהוה חשוך ושקוע באתריה, ולא אתחזי ולא נהיר כלל, ושירותא דכלא אוקים לה להאי נקודה דאשתקעת באתרהא, ולבתר לכל אחרא, דאיהו בניינא דהאי נקודה, ואי האי נקודה לא אתתקן (נ"א אתקם) בקדמיתא, כל מאן דאתפשט מינה לא יכיל לאתתקנא, וכיון דהאי נקודה אתקמת ואתנהירת, כדין כל שאר תקונא אחרא אתתקן ואתישבת בדוכתה. ועל דא ויקם משה את המשכן, (את) דא נקודה דהות חשוכא ושקיעא באתרה, ולבתר ויתן את אדניו, אינון סמכין דאינון מכאן ומכאן, (בגין דאית אדנים ואית אדנים), וכלהו הוו מאה בחושבנא, וכלהו אתפלגו
לאתרייהו, דכתיב מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן. ואלין אדנים זוהר חלק ב דף רמב/ב הא אוקימנא, אבל לא כתיב בהו קימה, אלא ויתן, נתינה לשואה עלייהו מה דאצטריך, בגין דאית תתאין ועלאין רכיבין דא על דא, ועל דא כתיב בהו נתינה. בההיא שעתא דהאי נקודה אתקמת, אשתקעת סטרא אחרא, ולא אתמחת כלל, דהא לא אתמחי אלא לההוא זמנא דאתי דאתמחי מעלמא, כמה דאתמר, אתקמת דא ואשתקעת דא: ויתן את אדניו, כדין שארי לאתתקפא האי סטרא (ד"א רוחא) דקדושה, וכד אתייהיבו אלין סמכין, אשתקיעו כלהו דסטרא אחרא, ועאלו בנוקבא דתהומא רבא, בגין דאסתלק האי סטרא דקדושה עלאה, ואיהו חולקא לאסתלקא, וכדין האי סטרא אחרא אשתקע, ועאל בההוא נוקבא דתהומא, ואלמלא דישראל חאבו (בקדמיתא), לא יכיל לשלטאה בעלמא יתיר. ולבתר אוף הכי חאבו, ואמשיכו ליה עלייהו כקדמיתא, ומההוא יומא לא הוה עיטא אלא למיהב חולקא לההוא סטרא אחרא בכלא, ברזא דקרבנין ונסכין ועלוון. תא חזי, בגין כך עולה אתוקדא כלא
באשא, לאכפיא האי סטרא, ולאסתלקא סטרא דקדושה, ובגין כך כד משה אוקים לאתר דא, אשתקע אתר דא. תא חזי, ויקם משה, האי סטרא דקדושה, ואשתקע סטרא אחרא מסאבא, ויתן להאי סטרא דקדושה, ואתרפיא האי סטרא אחרא מסאבא, וישם להאי סטרא דקדושה, ואתכפיא האי סטרא אחרא דמסאבא. ולבתר אהדר ויתן את בריחיו, ולבתר ויקם, מאי טעמא, בגין דיהא שירותא וסיומא בקימה, שארי בקימה וסיים בקימה, בגין דבכלא בעי קימה שירותא וסיומא, בשירותא דסטרא אחרא אתרפי, ודא איהו קימה לסטרא דקדושה, בגין לאתקיימא ולאסתלקא לעילא, למהוי אתקשרותא חדא כדקא יאות, בגין דכל זמנא דקדושה שלטא וסלקא, מסאבו שפיל ומאיך לתתא. רישא דנקודה, דקיימא תחות דרגין די בסטרא אחרא, איהו ריש דרגא דלבר, רישא דדכורא, וקיימא רכיב על חד גמל. איהו רישא לבר, דחד ערבובא דחשך דאתפשט, דכד תננא נפקא מגו רוגזא תקיף, אתפשט ההוא תננא, ואזיל רוגזא בתר רוגזא, דא על דא, ודא
רכיב ושליט על דא, בחיזו דדכר ונוקבא, למהוי כלא רוגזא תקיף. וכד שארי תננא לאתפשטא, דחיק מגו רוגזא, בדחיקו דחד נקודה לאתפשטא, ולבתר אתפשט תננא דרוגזא בעקימו, כחד חויא חכים לאבאשא. רישא דנפקא לאתפשטא, איהו דרגא דאיהו חשוך, סליק ונחית, אזיל ושאט, ונח בדוכתיה, וקיימא דרגא לאתישבא מההוא תננא דנפיק מגו רוגזא. ואיהו צל, צלא על אתר אחרא דאקרי מות, וכד מתחברן תרווייהו כחדא אקרי צלמות, והא אוקימנא, תרין דרגין אינון דמתחבראן כחדא, האי צל איהו שירותא דנקודה תתאה דלבר, חשוכא דמרחקא מנקודה קדישא דקיימא באמצעיתא. והאי איהו נקודה דלא קיימא, ולא אתרשימת בגוונה, ומינה אתפשטת פשיטו לבר ולתתא, ואיהו אשתקעת ולא אתחזיאת ולא אתרשימת, האי אתפשטת לתתא לימינא ולשמאלא, ואתפשטת באמצעיתא, גו חשוך קבל, אלף ומאה, תרין סמכין מתגלפין לסטרא דא ולסטרא דא. אתפשט חשוכא בגו גוון אוכם ולא אוכם, דהא לית ליה גוון לאתקיימא ביה, ובההוא פשיטו קיימין חשוכין, אינון דשמשי במצרים,
דכתיב (שמות י כג) לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, וכתיב וימש חשך. זוהר חלק ב דף רמג/א האי פשיטו אתפשט בכמה זינין, משניין אלין גו אלין, גו ההוא פשיטו נפקא חד זהרא, דאצטבע בדהבא, ודא איהו דהבא סומקא, אתפשט האי זהרא וחפי חשוך דרישא, ואיהו דהבא דאתכליל ביה חשוכא. האי חשוכא אתפשט לימינא ולשמאלא, ומגו אלין תרין סטרין, נפקא חד גוונא דכספא דלא זהיר, אתפשט האי גוון דכסף וחפי חשוכא, ואתכליל דא בדא, ונחית לתתא. אתפשט חשוכא וקיימין תרין חשוכין, ריש אוכמא דקיימין (ד"א דנפקין), ומתמן מתפשט ונפיק חד גוון דנחשת, ומתמן אתפשט לתתא ההוא חשוך, וקאים קיימא, ונפיק חד גוון אוכם חיזו דפרזלא, וכלא ברזא דחשוכא. מבין תרין קיימין נפיק קיימא חד חשוך בחשוכא, וכל אלין גוונין אתחזון ביה, והאי איהו ערלה, דאנהיג דכר לנקבה לאזדווגא כחדא למהוי חד, הני קיימין בשבעה דרגין רברבין (דכרין) ידיעאן:
דרגא קדמאה, איהו דרגא דקאים בסטרא דהאי חשוכא, דא חשוכא סלקא גו טמירו דתננא דאשא, האי כליל בגוון תננא, ובגוון אשא, ובגוון אוכם, אלין תלת גוונין מתפרשן לכמה סטרין, לאתעקמא בעקמי עלמא. גוון תננא, האי נחתא לעלמא, ואעיל לכמה סטרין, ודא אתפשט בעלמא, ואסטי לרוחי בני נשא ברגיזו לאסטאה ארחייהו, ולאתתקפא ברוגזייהו, ועל דא כתיב (תהלים פא י) לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, לא יהיה בך אל זר, דא דכורא, ולא תשתחוה לאל נכר, דא נוקבא, האי איהו רוגזא דשלטא ואתקף בעלמא, ועאל בגו בני נשא, ואתקיף לון לאבאשא. גוון אשא, האי גוונא נחתא לעלמא, ועאל לכמה סטרין לאבאשא, לקטלא ולאושדא דמין, ולקפחא לבני נשא, ועל דא כתיב (משלי א יא) אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם, נצפנה לנקי חנם. בגין דאית אושדי דמין למגנא וקטלי למגנא, ואית דאושדי דמין וקטלי בקרבא, והאי מסטרא דדכורא והאי מסטרא דנוקבא, סטרא דדכורא אושיד
דמין למגנא כדקאמרן, סטרא דנוקבא לאגחא קרבין ולאתקטלא אלין באלין, וכל קרבין וקטולין אלין באלין, מההוא סטרא דנוקבא קא אתיין. גוון אוכם, האי גוונא נחתא לעלמא, ונחתא לאתמנאה על כל פצועין ומחיין, ותפיסו דגופין, וצליבו וחניקו, לאבאשא תדיר לבני נשא, אלין תלת גוונין מתפרשן לכמה סטרין דעלמא, ואתפשטן גו בני עלמא. גוון תננא נחתא בעלמא, והאי איהו גוון קדמאה, דנפקא מגו נקודה דשקיע מההוא צל דקאמרן, דאיהו סמא"ל דקא רכיב על גמל כמה דאתמר, והאי גוון תננא אקרי קצפיא"ל רברבא, והאי איהו רוגזא דבני נשא, דאתקיפו לבא ברוגזא. תחות האי, ממנן אלף ושית מאה ממנן חבילין, דאינון רוגזא דגופייהו דבני נשא, בגין דאית רוגזא דשלטא בעלמא למעבד דינא, אבל האי איהו רוגזא דשלטא ועאל בגופייהו דבני נשא, דאתרגיזו בהאי רוגזא, והאי רוגזא איהו יסודא דכל שאר גווני, למעבד בהו בניינא לאבאשא, בגין דהאי תננא נפקא מגו רוגזא
דאשא עלאה דמלהטא, והאי איהו קדמאה לההוא אשא. ארבע רוגזין מתפרשאן מההוא רוגזא, רוגזא קדמאה אקרי רגז, ודא איהו דארגיז לבייהו דבני נשא, ודא איהו דנחתא ואזלא וסטיא לבני נשא, ואתרגיזו ברוגזייהו, ודא איהו דאמשיך מחבלא על עלמא, (ועל דא כתיב (חבקוק ג ב) ברגז רחם תזכור). רוגזא תניינא, האי איהו נחתא לעלמא, ושאט ואתפשט לכל סטרין, והאי אקרי שנאה, והאי נחתא ועאל בבני נשא, והאי כיון דעאל אקרי מחבלא שתיקא,
זוהר חלק ב דף רמג/ב והאי איהו רגזא דשתיק, והאי איהו דאשתתף בההוא אתר דנוקבא, והאי איהו רוגזא דשתיקה דקיימא בעקימו, האי קשיא מכלהו, בגין דאיהו כגוונא דחויא דשתיק תדיר וקטיל לבתר. רוגזא תליתאה, ההוא איהו רוגזא בהפוכא מקדמאה, דאזלא ואתקף ולא שתיק, אלא אתגלי ההוא רוגזא, וכל מה דאתגלי הכי אתבר, כל מה דאתגלי ולא שתיק הכי אתבר, והכי אקרי רוגזא תבירא. רוגזא רביעאה, שירותא תקיף סופא תביר, ועל דא האי איהו רוגזא דמהפכא מן קדמייתא, בגין כך האי איהו סטרא תבירא מכלהו, ועל דא, כלא איהו בדרגא קדמאה: דרגא תניינא, איהו דרגא דנפיק מחשוכא, והאי איהו גוון חשוך, דקיימא מגו האי חשוכא, בגין דכלא קיימא מגו חשוכא, וקיימא בדרגין ידיעאן, והאי אתפשט לתתא בגוונין ידיעאן. בדרגא דא קיימן תלת מאה סטרין, מתפרשין דא מן דא, וכלהו כלילן דא בדא, ואף על גב דמשניין דא מן דא, ואתגברן (ד"א ואנהרן) דא מן דא, כלא כליל דא בדא, ובגין כך כל
דרגין ידיעאן בהאי סטרא לאבאשא. מהכא נפקי כל אלין מחבלין דשטיין בעלמא, ועבדי דינא באתגליא (ד"א בעלמא), על עובדין סתימין דאתעבידו גו חשוך בטמירו, ואינון שטיין בעלמא ועבדי דינא באתגלייא בהו, ובגין כך כל אלין דשטיין בעלמא ועבדי דינא באתגליא, כלהו קיימין לקבלייהו דבני נשא, לאתעתדא תדיר גבי אינון חובין טמירין דקאמרן, ואינון דאקרון אף וחמה מתחבראן עמהון, ועבדי דינא עלייהו דבני נשא, האי אתעביד בעלמא מאלין מארי דדינא כדקאמרן. דרגא דא קיימא גו חשוכא ואשא, דאיהו רזא חדא, ומגו דרגא דא מתפרשאן כמה דרגין תקיפין (גברין), דקיימן תחות סטרא דרקיעא חדא דאקרי רקיע אוכמא, דרגא תליתאה, האי איהו רקיעא דמתפשטא על כל אינון דרגין דאינון סומקין כוורדא, ואלין אקרון דרועין דהאי סטרא. תחות אלין מתפשטין לתתא דרגין, עד דמטו לגו דרגא תלתאה (ס"א ההוא רקיעא אוכמא), בגין דאלין די בדרגא תניינא, נפקי מגו ההוא
רקיעא אוכמא, ושטיין בעלמא, אלין מימינא ואלין משמאלא. אלין דימינא מתפרשן לתלת סטרין, דאינון תלת קשרין, ואלין דשמאלא מתפרשאן לתלת סטרין, דאינון תלת קשרין אחרנין: קשרא קדמאה קיימא לעילא, ותננא חשוכא ברוגזא אתקשר ביה, האי קשרא אית בה תלת גוונין חשוכין ומשניין דא מן דא, ואתכלילו דא בדא, והאי קשרא איהו כפיף ולא אתפשט (ס"א אתכפיא) בר לזמנין ידיעאן. האי אקרי עברה, ואיהו קיימא בלא שכיכו, בגין דלא שכיך בר בזמנא דישראל מקרבין קרבנא לתתא, בגין דבההוא זמנא אשתכך ההוא רוגזא, ואתכפיא לתתא ואתחלש רוגזיה (ד"א תוקפיה), ולא יכיל לשלטאה ולאתקפא, וכד אתחלש האי, כדין קשרא תניינא דאיהו באמצעיתא, לא יכיל לנטלא ולאנהגא: קשרא תניינא, דא הוא דאקרי זעם, האי קשרא איהו דנטיל מאתר לאתר, ואנהיג לכל שאר קשרין, וכל שאר קשרין כלהו אתנהגן ביה, וכלהו אתקפו בהאי קשרא. האי איהו דמנהיג כל צערין לעלמא, בגין דכד אתחבר בדרגא אחרא לחבקא לנוקבא, כדין נחתי לעלמא כל צערין
וכל דחקין וכל עאקו, דהא לא יכילו לשלטאה דא בלא דא, וכלהו דרגין אתייהיבו לנוקבא לשלטאה ולמסטי עלמא, ואי לאו דרכיב דא על דא, ואתחבר דא בדא, לא יכלין לשלטאה. תא חזי, כד הוה אדם בגנתא דעדן, לאשתדלא בפולחנא דמאריה, נחת האי סמא"ל, וכל זוהר חלק ב דף רמד/א אינון דרגין דביה, והוה רכיב על ההוא חויא בישא, בגין לאסטאה לון, בגין דההוא חויא דהוה קאים תחותיה איהו עקימא, לאסטאה בני נשא ולפתאה לון, בגין דכתיב (משלי ה ג) כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה, ועל דא, דא יהיב חילא, ודא עביד אומנותא בעלמא, ודא בלא דא לא יכלי לשלטאה. בגין כך כד ההוא קשרא דאמצעיתא אתחבר בנוקבא, כדין נחתי דינין וכל דחקין לעלמא, וכד האי אתתקף דלא נטיל, כלא אתבר ואתכפיא דלא יכיל לשלטאה. ועל דא כלא אתבר ואתכפיא ברזא דקרבנין דלתתא, וסלקא מאן דסלקא לאתעטרא לעילא, ולאתברכא מעמקא עלאה, דנהיר לכל אנפין: קשרא תליתאה, האי איהו תקיפא בתקיפו יתיר, והאי אקרי צרה, בגין דמהאי נפקי שלטנו
לאשראה דחקין, ולמעבד עאקו לבני נשא, ורזא דתלת קשרין אלין, דכתיב (תהלים עט מט) עברה וזעם וצרה, אלין תלת קשרין דימינא. תלת קשרין דשמאלא כד מתתקפי כחדא, כדין ההיא שמאלא אקרי משלחת מלאכי רעים, בגין דמהאי שמאלא אשתדרו לתתא, ונטלי תוקפא כל אינון מלאכין בישין, אינון דנפקי מסטרא דלתתא כדקאמרן, וכל דא מגו דרגא תניינא ודרגא תליתאה: דרגא רביעאה, האי דרגא קיימא מגו עקימו דרוגזא, גוון אשא, והאי אקרי אמצעיתא, דאיהו גופא דקיימא בין תרין דרועין, הכא אית להטא דמלהטא בסומקא כוורדא, מהכא נפקי תקיפו לנחתא לתתא, לאתתקפא לאושדא דמין, בגין דהאי איהו דיהיב רשו ושולטנא לתתא, לאתתקפא ולאושדא דמין. האי נביע לנוקבא, ודא אצטריך לדא, כמה דאצטריך גופא לנפשא, ונפשא לא עביד אומנותא אלא בגופא, ועל דא כל חילא וכל תקיפו מהכא נפיק, לאתתקפא ולמעבד אומנותא בעלמא לאבאשא, כנוקבא דמקבלא מן דכורא תדיר. בכל דרגא ודרגא, ובכל קשרא
וקשרא, אית כמה ממנן, וכמה טריקי חבילין, דכלהו אתנהגן בגינייהו, וכלהו דאתנהגן בגינייהו כלהו לתתא, דאינון חיילין די בנוקבא, וכלהו אית לון דרגא ידיעא לעילא לאתנהגא ביה. כמה דאית לסטרא עלאה קדישא היכלין ידיעאן, לגבי דרגין עלאין, לאתכללא אלין באלין, הכי נמי לתתא בהפוכא (ס"א בחשוכא) בסטרא אחרא, אית דרגין לגבי אינון היכלין דנוקבא, לאתכללא אלין באלין. בהאי דרגא דאיהו רביעאה, קיימין דינין בישין לנחתא לתתא, ולאתמסרא לאינון דעבדין דינא בישא תקיפא, מהכא ינקי תוקפא דלהון לאתתקפא, ולאשלמא ההוא דינא דעבדי, ובגין כך כל הני דרגין כלילן בהו, בכל אינון היכלין תתאין דלסטר נוקבא דלתתא, זכאה חולקהון דצדיקיא דסטו ארחייהו מארחא דא, ואזלי בתר דחלתא דקודשא בריך הוא, לאתקדשא בקדושה דמאריהון, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי: דרגא חמישאה, האי דרגא אתפליג לתרין דרגין (ס"א סטרין), ימינא ושמאלא, ואלין אקרון
שוקין, מתדבקן לאבאשא ולמרדף, בגין דהכא תקיפו דרדיפו דכל מרעין, וכל בישין דרדפי בתרייהו דחייביא, וכד דינא (ס"א דרגא) דא אתקריב, כדין (אסתר ג טו) הרצים יצאו דחופים, ואינון רצים אינון לתתא, למרהט לאבאשא, וכל אינון אקרון רודפים, ועל דא כתיב (איכה ד יט) קלים היו רודפינו מנשרי שמים. האי דרגא אתפלג לתרין סטרין, לימינא ולשמאלא, תלת קשרין אינון לימינא, ותלת קשרין אינון לשמאלא, ואלין קשרין ואינון קשרין דקאמרן, כלהו מסתכלן לאחורא, בגין דאינון קשרין עלאין
זוהר חלק ב דף רמד/ב קדישין, כלהו מסתכלן גו פנימאי לגופא, כמה דאת אמר (מ"א ז כה) וכל אחוריהם ביתה, ואלין כלהו מסתכלן לאחורא. מה בין האי להאי, אלא אלין קשרין עלאין קדישין, כלהו ברזא דאדם, ובגין דכלא איהו ברזא דאדם, כל אחוריהם ביתה כתיב, ואלין קשרין אחרנין דקאמרן, אינון קשרין דאמצעיתא, כלהו מסתכלן לאחורא, ואלין אינון ברזא דבהמה, ובגין כך כל אחוריהם לאחורא. ורזא דא כמה דאוקימנא (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע יהו"ה, דא בסטרא דאדם, ודא בסטרא דבהמה, וקרבנא הכי סלקא אדם ובהמה. קשרא קדמאה, ביה קיימא גוונא דחשוכא גו עורפלא, (ס"א גו טהירא דעורפילא), דצמח באתלטיא תחות אבנא דקיימא עליה, דלא צמח, והאי קיימא עלייהו דזכאי, דאית בהו זכיין ולא אית בהו זכו דאבהתא לאתתקפא בהו ולאגנא עלייהו. וקשרין אחרנין רדפי בתר חייביא דסטו ארחייהו מקדמת דנא, ורדפי אבתרייהו, וכל אינון דרשימו אתחזי בהו לאשתמודעא. בגין דכל אינון דאתחזון